שקול מילים | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

היום זה נציב יום

וידבר אדוני אל משה לאמור שלח לך אנשים

ויתורו את ארץ כנען

אשר אני נותן לבני ישראל

אספתי כהן העיר שכאשר באו בני ישראל אל משה

ביקשו

נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ

הקדוש ברוך הוא אמר ויתורו

ובער יתורו

היינו יראו ויאבחנו את היתרונות

שיש בארץ ישראל

על שאר הארצות

מיתורו

מלשון

יתרונות

אבל הם אמרו ויחפרו

פיהם הכשילם

שכול מילים

ויחפרו הם אמרו

וכשבכו בחייה של חינם

כשהמרגלים שבו והעמסו את ליבם בליל תשעה באב

מני אז היה הכרוז יוצא בכל ערב תשעה באב

והכל חפרו לעצמם קברים וישנו בהם בארץ

כמו שהם אמרו ויחפרו לנו את הארץ

ובבוקר היה הכרוז יוצא

ייבדלו החיים מן המתים

והיו מגלים שנחסרו מהם מעט יותר מ-15,000 כל שנה

מ-600,000

כל שנה נחסרו

במוצאי תשעה באב

15,000 ופרוטרט

והיו מגלים

שנחסרו.

בשנת ה-40 קמו כולם

ולא נחסר מהם איש

חששו

שמא טעו בחשבון של המולד

אז המתינו עד 15 באב שהיה הירח במילואו

וידעו שנתבטלה גזירה

מעשהו למשתה שמחה ויום טוב

כמו שכתוב ברשב״ם תוספות בבבא בתרא ככא״

טוב הסיפור ידוע לא נחזור ולא נפרט

אבל מפה לומדים כמה יש להשגיח על הדיבור

ברית כרותה לשפתיים

הם אמרו ויחפרו

וחפרו לעצמם קברים

דתן ואבי רם אמרו לא נעלה ירדו

חיים שאול

פרעה אמר תורישמו ידי והוריש לעם ישראל את ביזת הים

תורישמו ידי

הוא התכוון משהו אחר אבל תורישמו

יש כל מילים

כשבלהי ילדה על ברכי רחל

אמרה דנני אלוהים

והמשיכה עליה

המשיכה על עצמה מידת הדין

וכבר ידעת אחרית רחל שמתה בלידתה

כמידת הדין מתוחה

רבנו בחי אומר

בתאמר רחל דנני

אלוהים

כשילדה בלהה שפחת רחל

את הבן הראשון

אמרה רחל

דנני אלוהים

וראוי לאדם להיזהר בדבריו כולם

אף כי בתחילת דבריו

כבר דרשו ריבותינו זיכרונם לברכה

ארבעה פתחו באף

ואבדו מן העולם

ואלו הם נחש ושר האופים

ועדת קורח והמן כולם התחילו בלשון אף ומידת האף

פגעה בהם

וכבר ידעת אחרית רחל שמתה בלידתה כי מידת הדין נמתחה כנגדה אז אפילו צדיקים גדולים ביותר

אם לא שוקלים את המילים לדבר כראוי

אז זה יכול לחזור עליהם בומרנג

המון המון מקרים כאלה

אמר אברהם במה אדע כי יירשנה? אמר לו ידוע תדע

ארבע מאות שנה

ארבע מילים

ארבע מאות שנה ידוע תדע במה אדע?

או, אתה ידוע תדע

כי גר יהיה זרעך

מארץ עולמיים, מעבדום ועיינו אותם?

ארבע מאות שנה

שקול מילים

כן?

כמה מחייבים הדברים לשמור על הדיבור

וכמה אפשר להפסיד בהתבטאות לא מוצלחת?

אז זה לקטע של שקול מילים

אומר הרב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא, ואני למדתי דבר נוסף מאותה גמרא

בליל תשעה באב לבשו תכריכים

קרעו ברכת המפיל

נשכבו בקברים

קמו בבוקר

מצאו שכולם חיים, איזה שמחה

איזה שמחה

האחרונים

התבטלה הגזירה

התבטלה

התבטלה הגזירה, כמעט 600,000 איש מתו

רק ל-15,000 וקצת

האחרונים נמחל

אז מה השמחה?

אפשר לשמוח בכזה מצב?

ובכן אני אומר לכם

אני זוכר סיפור שהוא חוזר עליו בהרבה מקרים

כ-300 בני ישיבה היינו

ולמעלה מ-200 נשארו בליטא

איש מהם לא שרד

כ-120 היינו

הוגלנו לסיביר

שני שליש הוחדו

שליש ניצל

אלה שנותרו בליטא לא שרד אחד

התעננו ברעב

רעדנו בכפור

ארבעים ושניים היינו בסיום המלחמה

שליש בלבד, מהשליש שנותר

כשהתבשרנו שאפשר לחזור לפולין

שמחנו

שאל אותי חבר

איך אפשר לשמוח

כשרבים כל כך לא זכו?

אמרתי לו, אברהם אבינו אמר לפני הקדוש ברוך הוא

באנוכי עפר ואפר

למה הוא התכוון?

אמר לי, זה ביטוי של ענווה

אבל מה זה שייך לכאן?

אמרתי לו

אם זה ביטוי של ענווה גרידא אתה צודק

זה לא שייך

אבל רשי כותב שם

כבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים

ואפר על ידי נמרוד

דולי רחמיך אשר עמדו לי

זאת אומרת, הייתי ראוי להיות עפר

על ידי המלכים, הוא נלחם נגד ארבעת המלכים וניצח אותם, אבל מה הסיכויים שלא היו?

אז הוא אומר, אני הייתי ראוי להיות עפר, לחזור לעפר,

מהעפר באת ואל עפרת שוב.

ואפר על ידי נמרוד, הוא הכניס אותו לכבשן האש, אז הוא היה צריך לצאת משם האפר.

לולי רחמיך אשר עמדו לי.

אז כשהוא אמר, ואנוכי עפר ואפר,

הוא בא להביע את שמחתו על הרחמים המרובים של הקדוש ברוך הוא, שהוא ניצל.

אלמלא הוגלנו לסיביר,

היינו נשחטים על ידי ליטאים ומומתים על ידי גרמנים.

ולולי רחמי שמיים,

אז היינו נספים חלילה ברעב ובכפור.

ועל כך יש להודות

ותדע לך

שבני ישראל קראו את ההלל בליל יציאת מצרים.

כמו שכתוב במדרש, בפסחים ק.י.ז.

ועוד מקומות.

אז עם ישראל קראו את ההלל בליל יציאת מצרים.

אף על פי שבלילה הקודם

הייתה מכת חושך

ומתו בה כ-12 מיליון יהודים.

ארבע חמישיות מעם ישראל.

ממש אין בית אשר אין שם מת.

אז איך אמרו אחרי זה ההלל?

אלא ידוע מה שאומר הפלא יועץ בערך דאגה.

אתם יודעים,

יש ספר אסר דאגה מליבך.

מליבך.

העבר אין.

העתיד עדיין.

ההווה כהרף עין.

דאגה מליבך.

אם העבר אין, כבר איננו עבר.

כל הצרות, כל הבעיות, כבר איננו.

עבר.

העבר אין.

העתיד עדיין. הוא אינו עדיין. עוד לא הגיע.

מה אתה דואג? על מה אתה דואג? עוד לא הגיע כלום. מה קרה? זה שהעבר עבר,

וזה שעוד צריך לבוא לא הגיע.

וההווה כהרף עין.

צ'יק צ'ק זה עובר.

אז הדאגה מנין?

איפה יש לך את הזמן, כאילו, לדאוג? באיזה מצב? מה?

על העבר כבר אין.

העתיד עוד לא הגיע.

והוא עובר. צ'יק צ'יק צ'יק. תוך שנייה הוא עובר. צ'יק צ'יק צ'יק. איפה הדאגה?

למה אתה דואג? מה אתה דואג?

וזה שייך לכל אדם ובכל עת.

העבר אין.

אל תביט לאחריך.

מה שעבר, עבר.

מכאן והלאה,

חושבנה טבעה.

מעכשיו מתחיל חשבון חדש. כל פעם חשבון חדש.

נגמר.

תמיד תסתכל קדימה.

יאהה.

אמרתי לכם שפעם נגר אחד אמר לי,

תגיד לי, איך אתה מרגיש כשאתה רואה לפעמים את הבעלי תשובה והמשפחות וזה וזה וזה?

איך אתה מרגיש? הוא אמרתי לו, לא מרגיש שום דבר.

איך יכול להיות?

הוא מסתכל מה היה,

אז הוא מסתכל מה יש לי לעשות,

מה עוד מוטל עליי לעשות, מה אני מסתכל אחורה.

הוא אומר, אני לא ככה.

אני נגר, אני יכול אחרי חמש עשרה שנה לדפוק בדלת

אצל האנשים שעשיתי להם את המטבע

ולהגיד, שלום, אתם זוכרים אותי? אני אהיה נגר.

הייתי רוצה לראות את אהרון, איך הוא נראה, מה המצב שלו היום.

הוא אומר, כשאני רואה את אהרון עומד,

על תילו יש לי חדוות יצירה.

נגר.

חי את העבר.

אנחנו משתדלים לחיות את העתיד.

להחיות את העתיד.

לא לחיות רק, להחיות את העתיד.

אתם שומעים?

מזכירים יציאת מצרים בלילות,

כן?

אז מה כתוב שם?

החכמים אומרים להבין לימות המשיח.

מזכירים בימים ובלילות,

להביא לימות המשיח.

מה זה להביא לימות המשיח?

צריך להביא.

לא רק שיזכרו את זה בימות המשיח.

צריך להביא לימות המשיח.

צריך כל אחד לפעול,

להביא ולקרב את ימות המשיח.

נו,

אז מהיום תשקלו מילים.

צריך לברור אותן היטב.

לא למהר לדבר.

כי גם אם תתחרט,

יהיה מאוחר. שם הקטריגים תופסים את המילים

ועושים עליהם הדבקות, עתק הדבק.

וחבל.

רבי חנני ובנגשי אומר.

רוסו הקדוש ברוך הוא זה קדוש ראה לפי כוח רבות רוסו.