הספדם של כנענים | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

האם הכנענים היו לבנים או כושים?

אומר הרב יעקב גלינסקי,

תשאלו למי נפקא מינא?

אז הוא אומר, נגיע לזה בהמשך.

כמדומה שהדבר שנוי במחלוקת.

ששנינו שחם בן נוח

לא פרש מאשתו בטבע

ולקה בעורו,

בשעה של צרה, רעב,

מבול,

אין מקום וזמן, כמו שאומרים, לפרייה ורבייהו,

אז הם נאסרו בתשמיש בטבע,

אבל חם בן נוח לא פרש מאשתו בטבעה

ולקה בעורו.

פירש רשי שיצא ממנו כוש

שהוא שחור

ונולד מאותו איסור.

כאילו הוא עשה במחשך מעשר,

יצא לו ילד כושי וממנו כוש וכל הכושים בעולם.

זה מחם.

כך משמע גם מפירוש רשי בפסוק ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה

ויאמר אל שרי אשתו הננה ידעתי כי אישה יפת מראה את.

אברהם יורד עם שרי למצרים

והוא אומר את מה שאומר

ורשי אומר שעכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים,

אחיהם של כושים,

ולא הורגלו בי אישה יפה.

משמע שהמצרים בני חם

זה כתוב, בני חם, מצרים ופוט, כוש וכל אלה.

אז כתוב פה שהם היו רק אחיהם של כושים.

המצרים היו אחיהם של כושים.

כך מתפרשים גם דברי המדרש של יחזר עבד אברהם

היה כנעני

וכנען אף הוא בן חם

והיה עבד ומשכיל

ומה השכלתו

השכלתו של מי? של אליעזר, עמד אברהם

שאמר כבר קללתי, כבר קללתי בידי

זאת אומרת כנען

התקלל בעבדות והוא היה כנעני

שמא יבוא כושי או ברבר וישתעבד בי

מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא בבית אחר

זאת אומרת, הוא הכניס את עצמו תחת עולו של אברהם אבינו מהשיכונים האלה

אז מה רואים שהוא אומר? שמא יבוא כושי או ברבר

אז מי זה כנען?

הוא מכוש או לא מכוש?

לא מכוש,

כי אם יבוא כושי וישתעבד בי, אז זה לא הגזע שלי

אבל במדרש בבראשית רבה למדו אמרו שחם יצא מן התיבה מפוחם בעורו

ואם כן כל זרעו מפוחמים

גם מצרים

וכנען

כי אלה הבנים שלו של חם

זה מה שכתוב במדרש

אז זה לא תואם כל כך למה שאמרנו קודם

ומצאתי ברוקח מביאור אותות ומופתים באדמת בני חם

שהביא את דברי המדרש בסמיכות של הכתובים בתהילים כה פסוקים כז כח

שם ובם דברי אותותיו

ומופתים בארץ חם

שלח חושך ויחשיך

והלא החושך מכה תשעית

מדוע פתח בו

דוד המלך

נאמר לך שבהיות המצרים בני חם

היו החושך והשחרות מנת חלקם

לכן הסמיך

שמו בם דברי אותותיו ומופתים בארץ חם שלח חושך ויחשיך

לפי הסדר צריך להתחיל במכה הראשונה, מכת דם

למה התחיל בתשיעית? כדי להסמיך

שהמצרים בני חם

היה בהם חושך ושחרות

מנת חלקם

ושנינו ברש״י במדבר כא

שבפטירת אהרון והסתלקות ענני הכבוד

בא עמלק להילחם בישראל

בכדי שלא יכירו ולא ידעו

להתפלל למפלתם.

הם פחדו

שישראל יתפללו, הם יודעים שכוח התפילה בישראל,

ישראל נמשלו לתולעת.

מה תולעת? כוחה בפיה וישראל כוחה בפיהם.

אז כדי שלא יכירו אותם ולא ידעו על מי, מי בא עליהם,

ואז לא יוכלו להתפלל עליהם ואז לא יתשמע תפילתם.

אז הם שינו את לשונם ללשון כנען

ולבושיהם כעמלקי.

אז הם היו לבושים כעמלק

והלשון כמו כנען. אז מי הם? כנענים או עמלקים?

אז מה עשו ישראל?

ראו את הבלבלה.

זה מזכיר לי שאני חזרתי בתשובה, לא ידעתי בכלל שיש שינויים בבגדים פה בבני ברק,

בקור אצל החרדים יש ככה וככה.

זה לובש מכנס כזה, אז הוא שייך לפה, ויש לו גרביים עד גובה כזה, אז זה כזה, ויש לו בצבע לבן, אז הוא כזה, ויש לו כובע כזה סאמת, אז הוא כזה.

אבל שכנע אותי לשים כובע, וזה היה כובע ויז'ני צאטמר כזה, אני יודע, משהו,

עם כתיפה כזאת, משהו.

והייתי אומרים, חליפה אירופאית ארוכה, וזה בכלל משהו כמו זה, משהו מבולבל כזה.

היו שואלים אותי אנשים, הייתי בא להתפלל, אמרו לי, אתה סאטמר?

אתה מג'ניץ?

אתה לא יודע למה אתם אומרים את זה, אני תימני, מה אתם לא רואים?

אז אמרו לי, לא, אבל הכובע שלך,

כאילו, אז למה אתה הולך עם כובע כזה? לא ידעתי בין לענות.

שמו לי כובע על הראש.

בקיצור, אז הם באו,

ולא ידעו כנעני, עמלקי וכו',

אז מה ביקשו בני ישראל בסתם?

אם נתון תיתן את העם הזה בידי,

בלי להגדיר אותם, עמלקים, כנענים,

לא ידע מי אלה.

אנחנו רוצים שהקדוש ברוך הוא ייתן אותם בידי,

את העם הזה.

מצביעים על העם ואומרים, זה אני רוצה.

ונמסרו בידם העמלקים.

אבל במדרש אמרו שהתחזו לחלוטין ככנענים.

לא רק שדיברו לשון כנען ולבשו בגדי עמלק,

אלא התחזו לגמרי, לחלוטין, ככנענים.

כיוון שבאו,

ראו צורת פניהם כשל עמלק,

בלבוש מהשיחה של כנען.

מה זה ראו פניהם של עמלק? ראו צורת פניהם של עמלק.

פרש הגאון רבי זלמן סורוצקין, זכר צדיק ברכה,

שהכנענים הם כושים מבני חם.

הרי כנען הוא מבניו של חם.

והעמלקים הם לבנים

מבני עשיו.

אשכנז,

גרמניה,

כל אלה הם עמלק.

והעמלקים לבנים מבני עשיו.

ייתכן שאין כאן מחלוקת.

ויש דרגות בשחרות.

יש כושי שפנה כשולי קדירה,

חשך משחור תאורו,

ויש מצרים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושים.

אחיהם של כושים, לא כושים ממש.

והכנענים שחורים פחות ומכוערים פחות.

ומכל מקום אינם כעמלקים,

שהם בהירים, כמו האירופאים שאמרנו,

ולבטח לא כישראל,

שישראל הם הכי משובחים

בצבע שלהם.

איזה צבע יש לישראל?

אמר עליהם רבי ישמעאל בן גאים, פרק ב', משנה א',

בית ישראל הריני כפרתם,

הרי הם כיש כרוע,

לא שחורים

ולא לבנים,

אלא בינונים.

הצבע שלהם לא לבן

ולא שחור, אלא בינוני.

תימני.

אבל אתם יודעים, היום יש ועדה, בדיוק היום,

ובוועדה מתברר

שעשו מחקרים,

כמו שהגרמנים עשו מחקרים ביהודים, ככה עשו בתחילת קום המדינה,

עשו כאן בבתי חולים והכול, מחקרים על התימנים.

אז באחד הפרוטוקולים מודה דוקטור מנדל

זה מתאים למשהו מנדלה שם.

דוקטור מנדל ביצע מחקר על ילדים תימנים חיים,

שבאמצעותו ניסה לבדוק אם הם נושאים תאי דם חרמשי,

שזה מחלת דם המצויה אצל ילידי אפריקה וגורמת לאנמיה.

היה איש ידוע ומפורסם בשם פרופסור דמשק,

שהוא היה הימטולוג ידוע,

הוא הסתכל על התימנים

וחשב שמוכרח להיות אצלם דם כושי.

הוא אמר, למה לא לבדוק את זה?

פרופסור פריץ' דרייפוס מהדסה ירושלים,

הוא היה אחראי על זה.

הוא נתן הוראות

ואנחנו היינו עושים את זה.

פרופסור דרייפוס התלהב כל כך וכבר כתב מאמר באחד מכתבי העת הרפואיים

עם תיאוריה גדולה, איך התימנים הגיעו, מאיפה,

איפה הם הסתובבו בעולם וככה.

הכל יפה מאוד.

דוקטור מנדל נשאל כיצד בדק את הילדים.

אז הוא ענה, לקחנו דמים לספירות דם.

פעם בא רופא,

ידוע,

מפורסם בלונדון,

עשה את הבדיקות המיוחדות בהמוגלובין

ושמו היה דוקטור ליימן.

הוא מצא שזה הכול לא נכון.

כל הדבר נפל

וכבר אמרו לתימנים שיש בהם דם כושים.

איי, איי, איי, איי.

יש פה את כל המחקרים ומה מתברר, מה עשו בהם נישואים וכל מיני, ושמר הם.

גרמו למיטתם של חלק, מכרו חלק,

רופאים לקחו ילדים,

רופאים לקחו ילדים מהבית החולים ישר הביתה.

מתנה,

מענק לחג.

דברים איומים.

טוב, אז מאחר וכך, איך שלח, נשאלת השאלה?

משה רבנו, 12 מרגלים,

שהם לבני עור למחוזות אחיהם של כושים,

הרי הם בלטו בזרותם. אם אנחנו אומרים שכנען היו כושים,

בישראל הם לא כושים,

ושלח אותם

לרגל את הארץ,

אז הם בלטו בזרותם.

הם היו שונים גם בשפתם,

גם בבגדים

וגם בעור.

אז איך שולח משה? בדרך כלל כשאתה רוצה לשלוח, נגיד, מרגל

לדמשק,

אז אתה שולח אחד שהוא נראה סורי, או אתה לוקח סורי, או יוצא סוריה,

אתה שולח אחד לפרס, אתה שולח פרסי, מרגל.

אבל אתה לא שולח אשכנזי,

גרמני, אתה מבין לשם שיהיה בולט,

ולא יודעת את השפה ולא כלום, והלבוש שלו אירופאי ואחר.

אתה צריך להיטמע בתוך הקהל.

אז איך שולח משה רבנו?

כתוב בפסוק, על פי אדוני.

מה שהשם אומר,

הרי הם נבחרו,

והשם הסכים על כל השתים עשרה האלה.

וכתב הרמב״ן,

כי מצוות השם לא תבוא בה תקלה לעושיה,

ושומר מצווה לא ידע דבר רע.

אתם שומעים?

אתה יכול להיות בולט, שונה, מוזר, הכל.

מה זה קשור?

אם אתה עושה מצוות השם, לא תבוא תקלה לעושיה.

משומר מצווה לא ידע דבר רע.

ואמרו במדרש, אתה מוצא,

בכל מקום שישראל הולך,

ניכר הוא.

בכל מקום,

כשישראל הולך, ניכר הוא.

שנאמר, כל רואיהם יכירום.

אמר הקדוש ברוך הוא, אם רואים אותם האמורים,

מכירים הם אותם שם ישראל והורגים אותם.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

בכל מקום שבאו,

מת החשוב שבהם,

כדי שיטרדו

ולא יחקרו אחריהם.

יש שאומרים שאיוב מת באותו זמן,

ונטרדו כולם בהספדו.

זה גם מה שנתן פתחון פה למרגלים לומר,

ארץ אוכלת יושביה היא. בכל מקום שהם הולכים, רואים לוויות.

רואים אנשים מתאבלים כל הזמן.

אז הם אמרו, ארץ אוכלת יושביה, כל הזמן מתים פה.

איפה שהולכים יש לוויות.

אמר הקדוש ברוך הוא, אני חשבתי על לטובה.

כל זו עשיתי בשביל שהם יהיו עסוקים וטרודים בהספדים ובלוויות, בכל, כשתוכלו לטור את הארץ.

והם חשבוה לרעה.

לכך אמר, עד אנה ינעצוני?

אני עושה להם לטובה, מהפך הכל.

והם הופכים את זה למסקנה שגויה כזאת?

איך אפשר?

אבל רואים שאין בעיה,

גם אם אתה מוזר ושונה,

אבל אם הקדוש ברוך הוא שולח אותך למצווה ואומר לך, זה המצווה וככה צריך להתנהג וככה צריך לעשות,

אל תיכנס לשיקולים כאלה ואחרים, שמא יהיה הפסד, שמא יהיה ככה וככה וככה.

אז הנה אני אקריא לכם מה שנשלח לי אתמול.

שמצוות השם לא תביא תקלה לעושיה ושומר מצווה לא ידע דבריו.

כבוד הרב, שלום וברכה.

השם ישמר לכם.

אנחנו מבקשים לומר לכם תודה על כך שאתם מובילים אותנו בדרך האמת ומלמדים אותנו איך לעבור את העולם הזה בצורה מוצלחת ביותר.

מאוד חשוב לנו לשתף אתכם ואת אנשי הקהילה במקרה שקרה לנו אתמול בתלמוד תורה.

נתחיל בכך שלבן שלנו קוראים אריה יוסף שלום דרעי.

בתלמוד תורה קוראים לו אריה דרעי.

אתמול אריה שאל,

אמא, מי זה הרב אריה דרעי?

האם הוא צדיק?

אני דומה לו?

באותו רגע הסברתי לאריה בדיוק מי האיש המדובר ומה מעשיו.

באותו יום אריה בתלמוד תורה לימד כמעט את כולם מי זה באמת דור רעי.

וגם את המורה ואת היועצת

ואת חבריו.

ואפילו אחת המורות ככל הנראה

פתח אותו.

גם אליה ניגש ואמר את דברו.

באספת הורים שהתקיימה אתמול המחנכת והיועצת שוחחו איתי בנושא.

ראו עליהן שדי כעוסות

ולא מבינות איך זה יוצא מפיו של ילד.

אמרו שזה לא מתאים שידבר ככה,

וזה לשון הרע,

וזה לא עניינם,

וזה לא עניינים שילד אמור להיות מעורב בהם.

ושאלו היכן הוא קיבל את המידע הזה.

עניתי להם בנועם ובתוקף

ובאופן שלא ישתמע לשתי פנים

בערך כך.

דבר ראשון,

אני לימדתי את בני והסברתי לו בדיוק מי האיש.

דבר שני, אין כאן לפי ההלכה שום לשון הרע.

האיש המדובר הוא גנב ושקרן.

ואנחנו מלמדים את הילדים שלנו בדרך האמת,

ועליהם לדעת גם בנושא הנ״ל ולדעת בדיוק מי זה מי.

המורה והיועצת היו המומות,

ולא היה להן מה לענות. הן לא ציפו לקבל את האמת בפנים.

הייתי המומה כאשר שמעתי את התגובה שלהן.

במקום להתווכח איתי ולכעוס עליי, כביכול, על דבריי,

הן אמרו לנו שהן מאוד מתפעלות מהדרך שלנו.

ומארי הבן,

איכשהו בגבורה עומד בניסיונות,

ולא אוכל שום דבר ממה שמחלקים בכיתה,

ממתקים, מאפים,

ויודע בדיוק מה מותר ומה אסור,

ושלא כל ילד היה יכול לעמוד בזה.

וזה ראוי להערכה מאוד.

המחנכת אמרה שהיא כל כך מתפעלת מהגבורה והאומץ של בנינו,

ולומדת לקח ושיעור לעצמה ממנו איך צריך להתגבר.

והתפעלו בנוסף מהאוכל שאנו מכינים בבית כל בוקר,

ריח ניחוח של מאפים מהתנור,

פיצות ופיתות ולחמניות ולחם.

וברוך השם, לא האמנו לשמה אוזנינו.

ציפינו לקבל התנגדות,

וחלילה שנאה.

במקום זה השם יתברך.

משך חן עלינו להתקבל בעיני אחרים,

ודברינו התקבלו על ליבם ועל כורחם.

מדהים.

כמה צריך להיות אמיתי עם ביטחון מלא בהשם יתברך.

לא להחניף חלילה לאף אחד,

ולומר תמיד את האמת ויהי מה.

תודה רבה לכבוד הרב שמחנך אותנו ואת ילדינו להיות אנשי אמת.

יהי רצון שהשם יתברך יאריך עימכם בטוב ונעימים,

ותרעו נחל מכל יוצאי חלציכם.

תזכו להביא לנו את הגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.

משפחת דרעי,

יעקב, לאה וילדים, אריה, יוסף, שלום, טליה ותמר.

יפה.

אז רואים

שמצוות השם לא תבוא בתקלה לעושיה ושומר

מצווה לא ידע דבר רע.

אבל בואו נתבונן.

עם ישראל יצא ממצרים.

מגמת פניו לכנען.

הים נפגע לפניהם.

שמעו עמים הרגזו, נחיל אחז יושבי פלשת.

אז נפעלו אל לופי אדום,

אלי מואביו, יאחזי מורד.

נמוגו כל יושבי חנען.

אמרו,

עלינו הם באים לכלותנו ולירש את ארצנו.

הכנענים פחדו, כל העמים מסביב, כולם רועדים.

ואמרו,

כתוב בתנחומא, פרשת משלח,

כששמעו הכנענים שישראל נכנסים לארץ,

תראו מה זה ראש של כנענים,

עמדו ושרפו את הזרעים,

ועקרו את האילנות,

וקצצו את הנטיעות,

וסתרו את הבניינים,

וסתמו את המעיינות,

שלא יוכלו לחיות פה.

למה הם עשו את זה?

כי הקב' ברוך הוא הפתיע לישראל שהובילו אותם לארץ נחלי מים, מעיינות ותאומות, יוצאים בבקעה ובהר, ארץ זבת חלב ודבש, וכולי וכולי וכולי וכולי.

אם הם עושים ככה והורסים את כל הארץ,

אז הוא לא אוכל לקיים במה שהוא הבטיח, שהוא יביא אותם לזה. אמר הקב' ברוך הוא, אין בעיה.

סובב אותם בלאו הכי התוכנית, ארבעים שנה,

ואז כל מה שאתם, החרבתם לעצמכם, תתחילו מחדש,

וכשלא תחשבו שהם יבואו, הם יבואו.

ואז יהיה הכול מוכן, איש תחת גפנו ותחת עינתו,

הכול בינתיים,

חרבו כל אל מדיניה.

זהו.

וראינו בהפטרת הפרשה

כמה חששו בני יריחו מהמרגלים ששלח יהושע.

שלושה ימים חיפשו אחריהם.

וכאן,

12 מרגלים לפניהם, והם לא מבחינים בהם.

וזאת כשהם חוששים כל כך מפני הפלישה הצפויה.

הם יודעים כבר מה עשו במצרים,

מה הקב' ברוך הוא היכה אותם.

אומרים אלה, עכשיו באים עלינו, השם מרחם, איך נגמור פה?

אבל האמת,

איך יכולים היו להבחין?

הם היו עסוקים באבלו של איוב.

מי היה עסוק באבלו של איוב?

הכנענים.

הכנענים שהגיעו לדרגה הכי פחותה באנושות,

שהשם מצווה להחריט

אותה מן העולם.

לא תחיה כל נשמה.

זאת אומרת, זה היה שבעת העממים עובדי עבודה זרה הגרועים ביותר שהיו בעולם.

ולא הייתה להם זכות קיום.

אלא אם כן הם יוצאים את הארץ והולכים להם, כמו שהגרגשי יצא.

אבל מי שיישאר פה ולא יסכים לקבל את עם ישראל שבא לירש את נחלתו,

הוא יצטרך למות.

תודה רבה.

בעם הזה, שלא ראוי אפילו להתקיים,

עסוקים באבלו של

איוב.

והם היו העמים הכי מקולקלים מכל האומות.

במשך ארבעים יום הם היו טרודים באבלו של איוב.

עד שהם לא רואים שום דבר, מרוב הכאב והצער.

לא מבחינים אף אחד, עם שלם,

מסתובבים שניים עשר

והולכים להם לאורכב רוחביה, שונים ומשונים,

מתארו את כל הארץ,

ואף אחד לא ראה אותם במשך ארבעים יום.

לא.

למה? כי טרודים באבלו של איוב. איוב היה צדיק גדול מאוד, אתם מכירים את הסיפור.

אומר הרב יעקב גלינסקי, יש לי שאלה.

בהלוויה של הסטייפלר,

זכר צדיק לברכה,

באמת באה שמש בצהריים.

זאת אומרת, שקעה שמש בצהריים, כמו שאומרים.

פתאום,

מי שהיה באותה תקופה, אני זוכר,

זה היה הלם, הלם בעולם. אתם יודעים מה זה? כל העולם נשען על הסטייפלר, כולם. כל דבר, כל שאלה, כל עניין, כל זה, כל זה. הרב שך שואל להתייעץ איתו בכל דבר, כל הנהגה,

כל העולם היהודי, הכל תלוי

על בן אדם אחד.

אבא של רב חיים גניבסקי,

כל העולם. פתאום נודע, ידעו כמובן שהוא חולה וזה, אבל לשמוע את הידיעה שאין לנו יותר,

אנחנו לא נמצאים יותר בדורו של הסטייפלר,

זה בא השמש בצהריים.

אשר אמרנו, בצילו נחיה.

זכות גדולה לחיות בצילו של צדיק כזה גמור.

ומספר הרב יעקב גלינסקי, הלכנו שכוחים,

עשרות אלפים,

ונתאר לעצמנו,

קבוצה של 12 ערבים,

שחומי עור,

עוטי כפיות,

נושאי שבריות.

אחד היה זועק,

מחבלים!

ומיד היו נשיאים מנוסת חרם,

וכשלו איש באחים, איזה מהומה הייתה מתחולנת.

או לפחות היו מבחינים,

מזעיקים משטרה,

חוקרים.

היעלה על הדעת שלא ראו ולא הבחינו?

היום מזהים את התנועות שלהם, של אלה שרוצים לבוא עם סכין וזה, ככה תנועה חשודה כבר, תעמוד רגע, תעשה,

לא רואים משהו מיוחד, כאילו, הוא כמו כולם, או היא כמו כולם.

או היא כמו כולם, הקטנה הזאת.

חבלים קטנים.

אתה רואה אנשים הולכים

בצורה מפורסמת, שונים לחלוטין.

אף אחד לא מבחין 40 יום.

ולא מדובר בהלוויה רגילה.

לא מדובר בהלוויה רגילה. כמה זה הלוויה?

יום אחד.

הולכים, מלווים, חוזרים.

מדובר ב-40 יום.

40 יום הם היו טרודים בהספדים.

40 יום עד שהם לא מבחינים בין ימינם לבין שמאלם.

מי אלה? מי מדובר? על מי?

על הכנענים המושחתים, המקולקלים בכל האומות,

שנאמר עליהם לא תחיה כל נשמה.

ואנשים כאלה מסוגלים להתאבל על צדיק 40 יום.

ואנחנו שאננים אפילו בל לוויה.

בל לוויה.

ואפילו ככנעני איננו.

כמו שאומרים, חלילה, אבד כל רגש מישראל.

יש הערכה לצדיק אמיתי.

יש השתתפות בלוויה באמת בלי לשוחח על הא ועל דא.

יש מי שמבין את גודל האובדן.

העולם זורם, הכל.

אבל תראו את הכנענים המושחתים של פעם.

ארבעים יום טרודים בהספדו

של צדיק.

איפה אנחנו ואיפה הם?

זה מה שמעורר אותנו רבי ינקל'ה.

אתם שומעים?

צריך להפנים את זה, להתבונן.

איפה איבדנו את הרגשות, את ההבנות, את התחושות?

אין.

דור אינסטנט.

אין כמעט התפעלות משום דבר.

בטח מול ממדי הטכנולוגיה המתפתחת והדוהרת,

אתה יכול להתפעל מבן אדם?

כל רגע יש לך חידוש כזה וכזה וכזה.

אז אם יגידו לך שאחד חידש משהו בתיאוריה ואמר איזה וורט,

משהו, משהו, משהו, משהו, משהו. מה?

כל רגע שולחים לו באס.אם.אס, וורטים, מורטים.

כל פעם זה, זה, זה, זה. והוא לא מתפעל כבר מאף אחד. אין לו זמן גם לדבר איתך.

ממהר.

לאן אתה ממהר?

גם הוא לא יודע. כולם ממהרים.

לאן אתה ממהר?

איפה אשרי יושבתיך עוד יהלינו חסלע,

להיות שקוע בעולמן של תורה,

לזכות להיות קרוב לקדוש ברוך הוא, כי עוד מעט עוברים לשם וממשיכים שמה

ללמוד תורה, אבל ברצינות.

עם כל הצדיקים

וגאוני עולם, הכול,

התפתחו שערי החוכמה וההבנה והידיעה.

אבל אם לא תהיה תשתית,

לא תהיה הכנה,

כבר אמרנו לפני כמה שעורים, זה יהיה גיהינום, זה לא יהיה גנאי.

אז לכן,

כנראה שפספסנו משהו ברגשות, בהבנות, בידיעות, בתחושות,

אבל יש לנו נקודת אור להסתכל.

כנענים,

לוויות,

הספדים,

ארבעים יום,

לא מבחינים

באף אחד, אפילו שהוא זר ומוזר,

וגם לא באותו גבן.

רבי חנניהו ברגשי אומר,

רוסו הקודש ברוך הוא וקודש ישראל, לפי כך הרבונם תרונסו, שנאמור אדונם אסלמן אסל גורלי, לתור ויעדינו.