הלכות ט' באב - שיעור ב' | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 17.07.2017, שעה: 21:37
- - - לא מוגה! - - -
אני שמח,
ברוך השם.
כבוד, אמרנו.
כבוד. כן?
אה, מיכאל, אפשר, אפשר. אפשר להתחיל.
אתמול
ביארנו מה שלכאורה פלא, שהשלוש צומות
יז בתמוז וצ'ונג דליה
ועשיר בטבת, עשרה בטבת,
שאלה נאמרו בנביא,
כה אמר השם, צום הרביעי,
וצום החמישי זה תשעה ואב חמישי מניסן,
וצום השביעי, שביעי, תשרי זה שביעי מניסן,
זה צום גדליה,
וצום של עשרה בטבת,
כל אלה אנחנו עושים תענית רק מן הבוקר,
לא מן הלילה.
איך זה יכול להיות? זה חצי יום.
צום של התורה הוא יום כיפור, יש לנו דוגמה,
ושמה זה מערב עד ערב.
אז אם כתוב בנביא שיש ארבעה צומות,
מה זה צום?
יש לנו דוגמה מיום כיפור, זה מה שיש.
אז הפסק הוא מן ה... וזה פשוט גם כן, הרי
ויהי ערב, ויהי בוקר, יום אחד.
איך אפשר להתחיל רק מן הבוקר?
זה חצי יום תענית, זה לא יום שלם.
אז הסברנו,
בגלל שהיום,
על פי הגמרא בראש השנה, דף י״ט,
שהיום
אנחנו לא צמים בגלל הנביא, בגלל דברי הנביא,
כי הנביא אמר,
צום ערבייה, צום ערבייה, צום חמישי, ילס לבית ישראל לששון ושמחה.
והגמרא מסבירה,
אם יש מד ואין בית המקדש,
אז צום.
אם יש, אין בית המקדש, אבל אין ש... לא, אם יש, אם אין בית המקדש ואין שמד,
אם יש בית המקדש ואין שמד,
ששון ושמחה.
ואם אין בית המקדש ואין שמד,
רצו מתעניים, לא רצו, לא מתעניים.
תלוי בהם,
איך שרצו.
אז אם כן, היום זה לא מעיקר דברי הנביא, אנחנו חייבים לצום עד צומות אלה.
כי היום, בתקופות הרגילות, אין שמד,
ואין בית המקדש.
אבל כאן תלו את זה ברצונם.
רצו מתעניים, לא רצו, לא מתעניים.
אז תשעה באב רצו להתענות.
כיוון שנכפלו בו הצרות,
בית המקדש הראשון ובית המקדש השני נחרבו באותו יום ובאותה משמרה של כהנים,
כמו שכתוב במסכת הערכים.
אז זה קיבלו עליהם תשעה באב.
אבל גם אמרתי, הבאתי אתמול בלשון הרמב״ם
שזה גם מנהג.
לא,
למה? כי הרי זה לא תלוי, הנביא לא מחייב אותם. אם אתם רוצים, תטענו.
לא רוצים, אל תטענו.
אז אם כן, אם הם רצו, זה בגלל שהם רצו, לא בגלל שהנביא מחייב. הנביא לא מחייב.
אז לכן הרמב״ם אומר שגם תשעה באב זה מנהג היום.
ולכן מצינו, אני כאן רוצה זה להשלים מה שאמרתי אתמול,
להשלים מילה אחת.
אגיד מקודם, לכן
כל הצומות,
לא רצו לקבל עליהם את הצומות.
צום באמת מתחיל מערב עד ערב.
אבל הם לא רצו.
הרי לא חייב אותם הנביא. בזמן שאין שמה ואין בית מקדש,
רצו מטענים, לא רצו, לא מטענים.
והם באמת לא רצו.
להתענות, אבל עשו קצת זכר,
עשו קצת תענית,
רק מן הבוקר עד הערב.
אבל תשעה ואב הם כן רצו להתענות.
תמיד?
תמיד, בכלל שתשעה ואב... גם בגלל שלא היה שמן?
בכלל שנכפלו בו הצרות,
לכן זה חמור,
תשעה ואב יותר חמור מכולם, גם במאורעות,
לכן זה הם קיבלו על עצמם, אבל לא מצד הנביא.
רצו ומתענים.
אתם רוצים, אבל לא שהנביא מחייב.
לכן ברמב״ם כתוב ונהגו כל ישראל לטענות בימים אלו גם על תשעה ואב.
הרב המגיד שם אומר,
למה הוא אומר נהגו?
אז הוא אומר בגלל שזה בזמן שאין שמד ואין בית מקדש,
לא רצו, לא מתענים.
הרב שמד זה שמד רוחני או גשמי?
מה?
שמד, כשהרב אומר שמד, מה זה שמד?
שמד לא רוחני. רוחני או גשמי? גשמי כמו בזמני היטלר. רוחני זה לא,
לא על זה עושים התענית,
על השמד, לא על זה. זה לא יותר גרוע?
אבל לא זה... בארץ ישראל יש שמד רוחני הרב. נכון.
יש שמד רוחני, מלמדים מיליון תינוקות כל יום,
שאין הקדוש ברוך הוא, לא יודעים להגיד בני עצמם, זה לא שמד? כן, הנה עכשיו הולכים.
הבג״ץ הולך
להתיר עבודה בשבת בתל אביב. אז זה לא שמד? והם לא יודעים שאמרו חז״ל, לא חרבה ירושלים, אלא בשביל שחיללו בה את השבת.
אז זה לא שמד? זה הגויים האלה מנהלים אותנו. זה לא שמד, אגב?
זה שמד של שמד רוחני.
אבל תעניות לא התקינו על זה.
הקינו, כשיש שמד, כשאויבים משתלטים על ישראל
והורגים בהם, כמו שהיה בזמן יתליה.
אז אתמול אמרנו שבאמת בזמן שיש שמד, כמו בזמן השואה,
היה חיוב לצום מדברי קבלה.
כי הרי אם יש שמד ואין בית מקדש,
זה צום.
הנביא אומר, תצומו.
ולצום זה נקרא,
לצום זה נקרא,
מערב עד ערב, עם חמישה עינויים.
רק היום שאין שמד,
אין שמד, אפילו שאין בית מקדש, אבל רצו מטענים, לא רצו היום. אז לכן עשו קולות, יש קולות.
קולה אחת
שלא בכל הטעניות, לא מטענים מן הלילה.
ואין חמישה עינויים.
הם עשו זכר, זאת אומרת,
עצם התענית עצום מצד דברי קבלה, לא קיבלו עליהם.
לא חייב אותם הנביא. אם אין שמד, לא חייב אותם.
הנביא אומר, לפעמים יש חופצות לצום, לפעמים זה ששון שמחה,
ולפעמים איך שאתם רוצים.
אז לא חייב אותם.
רק הם מעצמם
קיבלו עליהם, מעצמם.
והם,
בשאר התעניות, קיבלו רק זכר.
לעשות זכר רצון. רק חצי יום ובתשעה באב, גם כן זה רק מנהג.
עכשיו, אמרנו את, אמרנו את הרמב״ן,
הרמב״ן בחידושיו, בתורת האדם,
על הגמרא בפסחים,
דרש רבא עובות ומניקות
מטענות ומשלימות בתשעה באב,
כדרך שמטענות ומשלימות ביום כיפור.
אז אומר הרמב״ן שהדרשה הקטנה הזאת שרבה יסוד גדול בהלכה.
א', למה הוא מחייב עוברות ומניקות
אם נגיד שחולה שאין בו סכנה חייב?
בטח שעוברות ומניקות חייבו, כי עוברות ומניקות הן בריאות.
אבל לא שמעתי מרופא אחד.
בחוץ לארץ.
עמדתי עם רופא, מיילד הוא היה.
הוא אמר לי שהזמן הכי בריא של האישה זה הזמן שהיא בירייה.
כי היא פורחת,
הגוף פורח,
וזה זמן של בריאות.
אז איך זה, רק מה? סוף כל סוף
יש לה תינוק
והוא משתתף במזונות
ומכביד עליה?
אז לכן קצת כאילו, אבל היא לא נקראת חולה.
אם נגיד שחולה חייב לצום,
לא היה צריך רבה להחדש לנו שעוברות ומניקות חייבות לצום בתשעה ואב.
אפילו חולה שנפל למשכב חייב לצום,
אז כל שכן עוברות ומניקות שהן לא חולות,
אלא, אמר ככה רבל, שמעמינא שחולה, שאין בו סכנה,
פטור מלצום.
מי שיש לו חום, 39, פטור מלצום.
ונפסק ככה בשולחן ערוך, בלשון הרמב״ן
די במקום חולי לא גזרו ברבנן בכלל.
אבל אני רוצה לומר שגם הדין הזה שבמקום חולי לא גזרו ברבנן,
זה רק בגלל היום שזה רק מנהג.
אילו זה היה דברי קבלה,
אז היה חייבים אפילו חולה.
מצאתי את זה מפורש
בהגאיות מימוניות בפרק ה' הלכות תענית
בשם רבנותם.
שאלו את רבנותם, יולדת
בתוך שלושים,
היא מחייבת לצום
צום גדליה.
ואמר רבנו תם שהיא פטורה מלצום. הרי ידוע יולדת,
הגמרא אומרת, שלושה ראשונים ביום כיפור, בין אם אמרה צריכה אני ובין לא אמרה צריכה אני מאכינן אותה.
משלושה עד שבעה אמרה צריכה אני מאכינן אותה, לא אמרה צריכה אני לא.
משבעה חולה שאין בו סכנה.
עד שלושים.
וידוע שחולה שאין בו סכנה, אמרו חזר,
מה? אוכלת לשיעורים, לא?
חולה? היא אוכלת לשיעורים?
יכול... אוכלת לשיעורים?
היולדת.
מה? אחרי שבעה ימים?
ביום כיפור היא לא אוכלת. היא לא אוכלת לשיעורים?
לא, הרי חולה שאין בו סכנה. אסור לו לאכול שיעורים? אפילו שיעורים לא אוכלה, היא מחולה.
אבל מצד יולדת,
אחרי שעברו שבעה ימים, היא כבר אין לה דין חולה שיש בו סכנה.
רק חולה שאין בו סכנה. ואם היא אומרת אני חלשה?
מה שהיא אומרת לא מספיק. אתה רואה שבתוך שבעה
מועיל צריכה אני. אבל אם היא אומרת, צריך לשאול רופא
אם היא חולה או לא.
צריך לראות אם היא חולה או לא.
לא מספיק חלשה. בטח, כולם חלשים.
אבל,
אז ביום כיפור ודאי חייבת לצום.
עכשיו, אבל בתשעה באב,
הרי כפי שאומר הרמב״ן, פטרו רמב״נון חולה.
רק עוברות ומניקות חייבות בתשעה באב,
שהן בריאות, הן לא חולות.
אבל חולה שאין בו סכנה לא גזרו בו רמב״נון כלה. ככה הלשון של הרמב״ן ומרן בשולחן ערוך בתוך כנון ד׳.
לא גזרו בו רמב״נון כלה. אז בעד נבאר את המילים האלה.
אז למה באמת לא גזרו בו רמב״נון? אומר רבנו תם,
בגלל שהיום רצו מטענים. לא רצו לא מטענים.
לא קיבלו עליהם עצום מצד דברי הנביא.
אם היו מקבלים, אם היה עצום מצד דברי הנביא, אם היה למשל בזמן שיש מד,
גם חולה שאין בו סכנה חייב לצום.
אין הבדל בין איסור תורה לאיסור רמב״נון.
לא יכול חולה שאין בו סכנה.
לעבור איסורים של דברי קבולה,
רק כיוון שזה היה תלוי ברצונם,
היום בזמן הזה שאין שמד,
אפילו שאין בית המקדש,
אבל אין שמד, אז זה תלוי ברצונם, והם לא קיבלו על חולים.
אבל מי עשה את החילוק הזה שבין שמד לבין לא שמד? בגמרא, בדף יט בראש השנה,
ותראה בטור, היא אומרת שבעצם אם אין שמד אז אין שמד,
ואין בית המקדש,
רצו מטענים, לא רצו לו מטענים.
אז על זה אומר הרמב״ם שזה מנהג.
מה? אז על זה אומר הרמב״ם שזה מנהג?
כן?
היום זה מנהג.
לא בזמן שיש מג, בזמן, זה מה שחידשנו אתמול, כן. שבזמן השואה היו חייבים לצום כמו יום כיפור. ומישהו דיבר על זה אז? מה? מישהו דיבר על זה שזה רב שדיבר על זה אז? הגמרא הזאת מדברת. לא, אז.
אז אני מאמין, יש רב אחד שהכריז על זה?
אני לא הייתי, הייתי ילד קטן,
אבל אמרתי שבטח בליטא, כשהיו רבנים גדולים,
בליטא היו כל רב קטן של עיירה,
לא רב קטן, רב גדול של עיירה קטנה היה רב גדול.
והיה בוקר בשס,
מה יהודי ליטא שאפו?
מה הם שאפו?
שיהיה להם במה לחיות,
קצת במה להתקיים ולשבת ללמוד.
אז הרבה יהודים קיבלו רבנות של עיירה קטנה דווקא, שלא יהיה להם הרבה טרדות,
והיו נותנים להם משכורת. מה המשכורת?
מי שיש לו, מגדל פרות, נותן לו חלב.
לא יודע אם כל יום נותן לו חלב, אבל נותן לו.
הוא ייתן לו השבוע השני, נותן לו שבוע אחר.
מי שמגדל עופות, נותן לו ביצים, נותן לו קצת עופות,
וירקות. זה היה הפרנסה.
היו כאלה שנתנו להם
זכות בלעדית לשווק סחורה מסוימת.
היו משווקים שמרים.
היו עושים,
על כל פנים פרנסה מאוד גלילה,
אבל יש בה כדי להתקיים,
והרב הזה מאושר, הוא יכול ללמוד
ולומר שיעור בדף היומי בערב.
אז הליטאים האלה ידעו ללמוד, ידעו טוירה, ידעו שף.
הם בטח דיברו שבזמן השמד היה חפציים.
לא, חפציים היה לפני השואה,
אבל היה מלחמת העולם הראשונה, גם היה.
זה גם היה
לא מכוון דווקא ליהודים.
מלחמת העולם הראשונה לא הייתה מכוונת דווקא ליהודים. זה רק הרשע הזה, הארון,
היטלר יימח שמו, הוא שכל המטרה שלו היה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, לא להשאיר אף אחד.
כמוהמד.
כמוהמד.
והוא,
אז בוודאי זה גזירת שמד.
על השמד הרוחני לא מדברים פה.
מדברים פה על השמד של האויבים משתלטים על היהודים והורגים בהם.
אז בזמן שהיה שמד אמרנו,
החיוב של הצומאות
מדברי קבולה, מן הנביאים,
ולפי זה אין הבדל אם הוא חולה שאין בו סכנה,
החולה יהיה פטור, אם יש בו סכנה,
אפילו ביום כיפור לא צריך, מצד הפיקוח נפש דועה את יום כיפור.
אבל אם אין בו סכנה,
למה להקל, הוא אומר?
אומר רבנו תם, זה רק בגלל שהיום זה רק רצו מטעניים,
לא רצו לא מטעניים.
אז היום זה איך שהם רצו.
הם לא רצו שחולה,
לא קיבלו על עצמם שגם חולה.
אמרו, לבד מחולה.
או למשל בשאר טעניות,
לבד מעוברות ומניקות.
בשאר טעניות קיבלו רק חטא.
וגם בלי עוברות ומניקות וחוש כאן חולה שפטור
ובתשעה באב עוברות ומניקות מטענות ומשלימות
אבל חולה אומר הרמב״ן משמע מדברי רבא שחולה פטור
לא גזרו בו רבנן למה לא גזרו הרי דברי קבלה זה לא דברי קבלה זה איך הם לבד
הרי אין שמד היום אז אין הוא חייב מצד הצום רק הוא חייב מצד
הוא רוצה.
אז הם לא קיבלו על עצמם לחולה.
על חולה הם לא קיבלו.
לכן חולה,
אבל בזמן שהיה שמד,
אומר רבנו תם בפירוש,
יולדת תצטרך לצום בצום גדליה.
אפילו בצום גדליה.
כי אז היה חיוב מטעם, מן הנביא.
ואין, לא נגיד, חולה שאין בו סכנה, מותר לו.
זה אגב תלונות מביא בשם רבנו תם.
הרב, בתענית אסתר זה לא שייך לחומרות האלה?
מה? תענית אסתר.
לא, זה לא תענית ממש.
הרי התענית של אסתר זה לזכר התפילות.
זה שנענו.
היה הצלה.
לא כמו כל הצומות. אז היה שמד.
אז היה שמד.
היה גזירה, אבל הם צמו.
וניצלו.
אז הצומות, מה שאנחנו עושים היום, תענית אסתר, לא בשביל לעשות תשובה
כמו כל הצומות. עושים תשובה על העבירה שגרמה לנו את חורבן בית המקדש.
זה הרי מה שאמרתי לפני,
במוצאי שבת אחד.
אה, מתי דיברתי על זה? בפרשת שלח, בברגלים.
אמרתי,
הרי ידוע,
חורבן בית ראשון היה,
בגלל שהיה בא עם עבודה זר, שליחות דמים וזה.
לא, אבל, וגם היו ביטול תורה.
הרי ויתר הקדוש ברוך הוא
על עבודה זר, אבל הם על עוזבם את תורתי. פסוק על מה עבדה ארץ? על עוזבם את תורתי.
שהמאור שבא היה מחזירן למותיו.
אז מה על מה צריך לעשות תשובה?
אם זה משגר המחורבן, מה על מה צריך לעשות תשובה? על ביטול תורה.
בבית שני,
החורבן לא היה בכלל ביטול תורה,
בכלל שנאת חינם.
אז על מה צריך לעשות תשובה?
על שנאת החינם.
והרי אמרו חכמים,
שמתי ישו ישראל ובכו?
כשחזרו המרגלים.
בליל הם חזרו בערב תשעה באב,
ובליל תשעה באב ישבו ובכו כל הלילה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא, אתם
בכיתם בכייה של חינם,
אני אקבע לכם בכייה לדורות.
אז הסברנו, מה היה החטא שם של עם ישראל?
לא שהם דיברו דיבה על הארץ.
דיבה על הארץ זה המרגלים דיברו.
המרגלים אמרו, ארץ אוכלת תושביה היא.
אבל עם ישראל עצמו, מה עשה? הם אמרו שזו סכנה לבוא לארץ ישראל.
נשאנו וטפנו לבזייה.
אז הם ממש פחדו, מה הייתה העבירה שלהם?
שהם שכחו את כוחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא.
זה היה החטא של עם ישראל בזמנה.
החטא היה שהם
לא ידעו שבורא עולם יכול על כל,
והקדוש ברוך הוא הולך ולוחם איתם והוא ישמידם והוא יכניעם מלפניך.
הנה, מפורש בפסוק אתה בא היום לרשת את ארץ הישר שהם גויים עצומים ממך.
אבל אומר הקדוש ברוך הוא לא תירא מהם,
כי השם אלוקיך הוא הולך לפניך.
הוא יכניעם והוא ישמידם ויכניעם.
אז מה יהיה החטא? החטא שהם
הם קיבלו ייאוש. למה ייאוש? לא ידעו שבורא עולם יכול...
זה היה ממש...
לא ידעו את יכולתו של הק...
אז אמרתי
שבית השמה צריך לעשות
תשובה על שלושה דברים
על ביטול תורה כמו בית ראשון,
על שנאת חינם מתת בית שני
ועל חוסר אמונה בכוחו וביכולתו של הקדוש ברוך הוא.
בליל תשעה באב במדבר
הם ישבו ובכו.
בכו, למה בכו? הם ראו שהם הולכים למות.
מה הקדוש ברוך הוא מוליך אותנו למקום כזה שהם חזקים והם...
לא היה להם ביטחון
ביכולת השם יתברך
שהוא יכניעם בהם. וככה אמר להם
משה רבנו בפרשת דברים
באומר עליכם
לא תראו ולא תארצו כי השם אלוקיכם
הוא הנלחם לכם.
טוב, אז... אבל צום תענית אסתר הוא לא בא בשביל לעשות תשובה על חד תם. לא היה...
לא על זה... לא בא רק... אז זה יותר קל מכולם?
כן, יותר קל מכולם.
זה לא מדברי קבלה.
לא, זה לא מדברי קבלה. לא?
לא.
אין בשום מקום. הרי שאומרים...
מה זה דברי הצומות וזעקתם?
הדברי הצומות... אמר אסתר, טעייה. נכון, הצומות האלה, זה היה צום
של אסתר אמרה להם, צומו עליי שלושת ימים לילה ויום.
זה כתוב במגילה, אבל לא כתוב.
זה לא לדורות.
זה לא צום לדורות.
מה שאנחנו עושים, הצומות,
זה זכר
לתשועה שעשה כשבחו בכלל בזכות הצומות.
באיזה שלח זה הטיל?
מה?
באיזה שלח זה הטיל?
מייד אחרי זה. יום שנה אחרי זה.
יכול להיות שהמנהג, הרי הראש
בריש מגילה אומר רמז ממה שכתוב בגמרא,
יום שלושה עשר באדר,
יום קהילה לכל הוא.
אז אומר הראש,
בכלל שהיו מטענים זכר לצומות.
אבל זה לא אותו דבר, זה לא אותו גדר של צומות של היום.
הצומות, אנחנו צמים מדרכי התשובה
כדי לזכור
שהצהרות באו לנו לא בחינם,
הצהרות באו לנו בכלל עבירות של אבותינו,
ועדיין אנחנו בצרה הזאת,
וכל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו.
אז צריך לעשות תשובה על הצהרות האלה.
אבל תענית התר זה בכלל לא בשביל תשובה.
זה לזכור הצומות וצעקתם. לזכור,
איך כתוב שם? להודיע אשכור כואביך לא יבושו, לא יבושו לנצח כל החוסים בך.
לא יקלמו לנצח כל החוסים בך.
זה הצומות האלה, להודיע את הישועה שכל כואביך לא יבושו,
לא יקלמו לנצח כזה.
בך בטחו אבותינו,
בטחו ותפלטמו,
אליך זעקו ונמלטו,
בך בטחו ולא בושו.
זה סוג אחר של תענית. זה קל.
לכן כתוב שאפילו מי שיש לו רק חולה עיניים,
קצת גם כן יכול לא לצום.
תענית יותר זה קל, זה לא נכלל בצומות האלה. על כל פנים אמרנו עכשיו עוד חידוש
שבזמן שהיה השואה אפילו חולה היה צריך, שאין בו סכנה, צריך לצום.
ויכול להיות, הם היו צריכים לצום גם כן מעת לעת.
ומעת לעת, וחמישה עינויים.
הוספנו עכשיו גם אפילו חולה.
כל מה שחולה פטור בגלל שהם קיבלו על עצמם והם לא רצו לקבל על חולה.
אבל אם יש שמד זה לא בגלל שקיבלו על עצמם.
זה הנביא מחייב אותם לצום.
תשמישי קדושה.
אתה יודע,
פעם אחיו של רב חיים מבולוזין,
רב זלמלה,
שהיה בקיא בכל התורה כולה,
בעל פה מצעירות.
ופעם הוא היה אצל הגאון
והוא היה עייף,
כנראה מרוב לימוד.
הוא נרדם,
נרדם,
והגאון
שם לו יד תחת הראש שישען עליו.
אחר כמה זמן, אחר כמה דקות,
רב חיים אומר לרבי,
מה אתה צריך להחזיק אותו?
אומר לו, מה אתה לוקח ממני? אני מחזיק פה כל הטרע ביד הזאת.
בראש הזה של רב זלמן,
כל התורה נמצאת,
ואני מחזיק אותו על יד אחת.
אתה רוצה לקחת את זה ממני?
סיפר לי
יהודי זקן, מופלג, הוא כבר נפטר.
הוא היה כמעט בן מאה, אם לא יותר.
הוא סיפר לי, הוא היה גר בחדרה,
ואני הייתי רם בחדרה.
הוא גר בחדרה בשביל שיוכל לבוא לישיבה.
הוא קנה דירה על יד הישיבה, שיוכל לבוא ללמוד בישיבה קצת.
אז הוא היה בא לשמוע את השיעורים שלי.
הייתי אומר שיעור כל יום בגמרא.
הוא אומר לי, תראה, אני כבר זקן לבר, קשה לי לחשוב עליהם.
אתה אומר, אני שמח לשמוע את זה, והוא היה מעיר הערות.
כי הוא למד אצל רבי יצחק בלאזר בקובנה.
זה היה כולל שהקימו רבי ישראל סלמטר ורבי יצחק אלחנן.
הקימו בקובנה
כוללים מצוינים.
הוא היה לומד שם. הוא שמע את רבי יצחק בלאזר,
סיפור מלפני למעלה מאה שנה.
אז הוא אמר לי שפעם אחת
הוא נקלע
לעיירה בערב שבת,
והוא,
לא היה לו איפה להתארח.
נכנס לרב של העיר,
שאל אותו אם הוא יכול להתארח אצלו. עיירה בליטא.
אמר לו, הרב אתה יכול.
בסדר, תבואו.
אז בערב שבת הלכו להתפלל וחזרו
והגישו דגים.
הוא אומר, נתנו כל כך הרבה דג לכל אחד.
המון דג.
הוא התפלל, אולי יש להם רק דגים, אין להם עוף, אין להם מנה שנייה.
נותנים כל כך הרבה.
מה, כל כך הרבה דג?
טוב, גברו את הדג, מביאים את העוף.
לרב, עוף שלם.
וגם לו נתנו עתיכה מכובדת.
והוא היה מתפלל, מה כמה הם כל כך אוכלים?
והרב גמר את העוף.
אחרי שגמר את המנה הגדולה של דגים,
גמר גם את העוף.
והיה מתפלל, מה זה, זולל וסובב, מה זה?
טוב, גמרו לאכול,
ולקראת המזון.
הרב הראה לו איפה המיטה שלו, סידר לו את המיטה
והרב ישב על יד הטנדר,
אומר כל הלילה ישב ולמד.
והיה,
הקול שלו אומר,
הוא אומר שכל התרנגול שהוא אכל צעק כל הלילה.
התרנגול שהוא אכל, למה?
הוא אומר שמה היה צריך
לפי שקר,
זה היה בליטא, קר,
זה קרוב לרוסיה,
צפונית,
צפונית לפולניה,
זה קר, אפילו בפולניה יקר מאוד.
ואז זה היה כנראה ליל חורפי והיה צריך אוכל,
לחמם את הגוף ולשבת ללמוד.
אומר, ישב ולמד כל הלילה.
ראיתי שהתרנגול צעק כל הלילה.
כך היה אומר.
על זה הדרך היו,
לא נדבר, היו שמה כמו
בעל הערוך השולחן.
הרב מפוניבץ' היה אצלו הרבה, כי הוא היה
רב בן אוברדוק,
והרב מפוניבץ' היה
משיב בישיבה של רבי יוזל.
הוא היה נושא ונותן עם הבחורים.
קיבל משכורת, נתן לו משכורת,
בתנאי שיבוא לשמוע את השיחות מוסר גם.
רבי יוזל חשב עליו,
לא רק על הבחורים.
טוב, אבל כל יום הוא הלך לבקר את הערוך השולחן,
כי היה אוהב לדבר איתו בלימוד.
גם הערוך השולחן נהנה ממנו, הוא היה עילוי,
וידע, דיבר איתו.
אז הוא מספר שבסוף ימיו
הוא לא ראה,
לא יכול לראות גמרא.
אבל הסדר שלו היה,
היה לו סדר, נגיד, עשרה דפים בבלי,
חמישה דפים ירושלמי,
חמישה סימנים בשולחן ערוך,
ברמב״ם,
בעל פה.
לא היה רואה, אבל היה לומד בעל פה כל הסדרים שלו.
והוא אומר שביום הפטירה שלו,
ידעו שהיום זה הסוף,
ידעו, מרגישים, הרגישו בזה.
הוא אומר, הוא בא ורואה איזה שלווה,
איזה שלווה, כאילו הולך
לעבור רבנות, לעבור לקהילה יותר גדולה.
הוא הולך מכאן לשם,
אדם שכולו טוירו, אדם שכולו טוירו,
כל הארבעה חלקים שלו על נרוך.
מה יש לו לפחד לעבור מעולם לעולם?
להפך, שמה יותר טוב.
זה היה
גם הדובין מקרני, גם כן אותו סיפור.
הוא לא היה רואה
אבל ידע בעל פה שס
וכל הזמן חזר על השס בעל פה.
כל יום, נגיד, כך וכך דפים מ...
זה, כך וכך דפים מזה, כל יום הוא חזר על תלמודו.
ובא פעם איזה שנורר, איזה גובה,
הוא בא, נעמד על ידו והוא לא היה רואה.
אבל רואים את ה... אחד עומד מול העיניים, מול
תרועק משהו,
אז הוא שואל אותו, מה רוצה יהודי?
ווסווילדרית
אומר לו, אני גובה תרומות
בשביל ישיבת נוברדוק, אני בא כל שנה,
ואני רוצה שהרב ייתן לי תרומה.
הוא הוציא את הארנק,
נתן לו תרומה.
אחרי כן,
חזר לתלמודו.
והיהודי הזה לא רצה לעזור, הוא רצה לראות איך הוא לומד
לראות אותו אם הוא לא נכשל בטעות,
הכול בעל פה
הוא ראה אותו איך שהוא לומד
אחר
עשר דקות
עוד פעם הוא הרגיש בו
בוס ודה ריד, מה רצונך היהודי?
אומר לו אני גובה של נובארדוק
ובאתי לקבל תרומה
הוצא את הארנק
אז הוא אומר לו הרב כבר נתן לי
רק אני נשארתי פה לראות איך הרב לומד בעל פה
אז הרב אמר לו אתה היית פה כבר ונתתי לך
אני לא זוכר כלום, מה שעשיתי לפני עשר דקות אני לא זוכר
אבל ש״ס אני זוכר
למה ש״ס אני זוכר?
כי על זה עם הליטאים האלה מסרו נפשם לקנות תורה מילדותם
בגיל חמש עשרה כבר היו בקיאים בש״ס
אז זה נשאר לתמיד, מי שמסר נפשו בצעירותו על הלימוד
נשאר לו הקשר עם הלימוד לכל החיים
וזה היו יהודי ליטא, זה היו יהודי ליטא
זה היו יהודי ליטא, זה היו
על קרליני ופולניה או בליטא?
בפולין. בפולין.
ברוסלנד.
ברוסלנד?
בבלרוסה.
על כל פולין
זה היו יהודי ליטא, גאונים.
בטח הם ידעו את הגמרא וראש שנה והטור מביא את הגמרא.
בזמן שיש שמעד
צום.
בזמן שאין שמעד
ואין בית מקדש רצו מטענים או לא רצו לא מטענים.
אבל לא מסופר שמישהו עשה את זה. כל הקולות
שיש לנו בתעניות
זה בכלל שזה לא מדברי קבלה היום.
זה רק מנהג, רצו מטענים.
כי הנביא חייב רק בזמן שיש שמעד.
אבל רוב התקופות אין שמעד.
רק הנה,
כשהיה שמעד לפני 70 שנה
עם הרשע המובל ההוא,
מה שמו וזכרו?
אז באמת היה חיוב לצום עוד פעם כמו יום כיפור.
אז אמרנו, ואפילו הקולה הזאת של חולה,
מה פתאום חולה שאין בו סכנה, מותר לו לעבור על יסוד רבנון?
רק כל מה
שהקילו הוא בגלל שהם לא קיבלו עליהם את התענית לגמרי, הם מעצמם.
הרי רצו מטענים או לא רצו לא מטענים, אז הם קיבלו אבל
עם מוגבלות, חולים לא.
לכן היום יש קולה על חולה שאין בו סכנה.
אבל בזמן שהיה החיוב מן דברי קבולה,
גם חולה שאין בו סכנה. זה כתוב בפירוש ברבנותם.
בגאות מימוניות,
פרק ה', הלכות תענית,
מביא בשם רבנותם
את הדברים. שאם זה היה מדברי קבולה,
לא הייתי אומר לך שיולדת לא תצום בעצום גדלים.
אבל עכשיו שרצו מטענים או לא רצו מטענים,
איך שהם קיבלו. אז זה לא מדברי קבולה, זה רק מדרבון, נכון?
עכשיו, כשהם קיבלו על הזזי מנהג.
אז על חולי לא קיבלו עליהם,
קל וחומר מתשעה באב,
שאפילו בתשעה באב אומר הרמב״ן, חולה שם בוסקונה, לא קיבלו.
עכשיו רציתי לומר,
העניין הזה שאומרים,
במקום חולי לא גדלו רבנן כלל. כך לשון הרמב״ן ומרן בשורן ארוך.
המילים האלה, מה הדין צריך לאכול פחות פחות.
פחות מקשיעור
מי שחולה שאין בו סכנה וצריך לאכול
אוכל סעודה רגילה או אוכל פחות פחות מקשיעור
אמרתי אם הוא פטור לגמרי לא גזרו בו רבונו כלל
למה שיאכל פחות פחות מקשיעור?
יותר גמור הכל
בשביל מה אוכלים פחות מקשיעור? אם הוא מחויב למשל ביום כיפור בחולה שיש בו סכנה
הוא חייב לצום
החיוב של התורה על כל יהודי לצום
רק בזמן שיש
פיקוח נפש, סכנת נפשות,
הפיקוח נפש דוחה את הצום
אז אם אפשר
לקיים את החיים וגם לקיים את התורה וחי בהם ולא שימות בהם
אם אפשר על ידי עבירה קלה אל תעשה עבירה חמורה
זה הכלל בהלכות פיקוח נפש
הקל הקל תחילה
עושים עבירה קלה אם אפשר להתנצל בעבירה קלה אל תעשה עבירה חמורה
לכן עושים פחות פחות מקשיעור בפיקוח נפש או בסכנה? בפיקוח נפש
בכוח נפש, חולה שיש בו... מה זה חולה שיש בו סכנה, אבל זה מיקוח נפש, זה אותו דבר, זה אותו דבר.
חולה שיש בו סכנה, יש לפעמים שהוא לא חולה,
אבל הוא יכול להסתכן מצד הצום.
זה גם סכנת נפשות.
לא, אני מדבר, מתי מותר לו לאכור רגיל בכיפור?
בכיפור,
בפשטות אסור לאכור רגיל, רק פחד מקשר,
כל חולה.
אבל אני לא רוצה עכשיו לדבר על זה.
הרב מבריסק ואביו רב חיים,
הם היו מקלים לאכול
כרגיל למי שכבר חולה.
מי שעוד לא חולה רק עלול להסתכן אם הוא יצום,
אז יאכל פחות מקשר, הוא יאכול עם זה, ינצל עם זה.
אבל מי שכבר חולה,
חולה שיש בו סכנה,
יכול לאכול הכול.
מה ההסבר בזה? זה לא הזמין. היולדת, כבוד הרב, כשדיברנו על יולדת,
בתוך השלושה ימים אוכלת רגיל?
לא, היא צריכה לאכול. בתוך השלושה ימים הראשונים.
כן.
לא, היא צריכה, לכאורה,
אם יש לזה דין כאילו.
בפשטות צריכה
בהצעה שיעור.
כן, יכול להיות. אני לא, לא,
זה לא הזמן, אבל אתה,
יש בספר,
איפה כתבתי על זה?
אה,
עוד לא, עוד לא מעל.
עוד מעל.
בספר,
הסברתי את הרב חיים ואת הרב מבריזק,
שהם מתירים לאכול.
בשופי.
אבל מי שכבר חולה.
כן.
עכשיו, יש להסתפק אם היא יולדת
והיא נקראת כבר חולה, כיוון שהיא חלשה מאוד מן הלידה.
אולי,
אולי היא כבר חולה ויכולה לאכול כרגיל, לפי רב חיים.
אבל משנה ברורה אומר שלגם חולה צריך
לאכול חצי-חצי שעה.
זה לא התפרסם, לא בספרים שלי.
הייתה, עשו ספר זיכרון.
איך קראו? ספר זיכרון.
נזק גדול.
ואז נתתי מאמר, זה המאמר הזה.
נתתי המאמר הזה.
זה תורה שהסביר לי הרבי, הרב שח.
הרי יש שיטת הרב המאגי ברמב״ם,
שמי שחולה שיש בו סכנה,
עושים לו כל מה שהוא דורש.
ירצה כוס תחם,
מחממים לו על ידי ישראל.
אפילו שבלי התה הזה לא יקרה לו סכנה.
אבל הוא צריך את זה.
בשבת, גם יום כיפור, אותו דבר, אם החולה שיש בו סכנה עושים לו כלל או של דבר,
חולה שיש בו סכנה, סבת הרי הוא כחול לכל דברים שהוא צריך להם, לשון הרמב״ם.
אז אומר הרב מבריסק
כפי הרב המגיד, הרב המגיד מדייק את זה,
שחולה שיש בו סכנה מותר לעשות לו כל הדברים שהוא צריך.
אבל זה לא מובן, אפילו שאם לא תעשה את זה
לא יהיה לו סכנה.
זה לא מסתדר עם הגמרא שאומרת, הקל הקל. אה, הוא אומר, הגמרא מדברת לא בחולה.
הגמרא מדברת ביום כיפור שהוא יכול להיחלש, הוא לא חולה,
אבל הוא יכול להיות חולה,
אם לא יאכל.
על זה, אם אפשר עכשיו למנוע שלא יהיה חולה, אז טוב, אני, זה לא הזמן לדבר על זה, אבל נעשה.
הרב סך הסביר לי, שאלתי אותו,
איך יכול להיות כזאת שיטה
לתת לבן אדם שכוס, אם הוא חולה,
תעשה לו כוס תה.
אבל לא, גם בלי התה הוא יכול לחיות.
והתורה אמרה, וחי בהם,
ולא שימות בהם.
אבל אם לא מתנגש עם החיים,
גם אם לא תשתה את התה, לא יקרה לך שום סכנה.
מי מתיר את זה? איך זה מותר?
אתם יודעים מה שר הרב סך הסביר לי?
שכשאדם במצב מחלה,
נגיד יש לו דלקת ריאות.
צריך למהר את ההחלמה שלו,
שכל זמן שהוא במצב מסוכן,
הוא עלול לעוף.
וככה באמת אתה רואה יהודים
בבית חולים.
אומרים לך יציב, יציב, יציב,
ומחר אומרים לך הלך.
אתה רואה בן אדם, כשהוא במצב סכנה,
יש בו עוד סכנה,
שהוא יכול לאבד את כל המערכות,
שכל המערכות...
קריסת מערכות.
איך אומרים? קריסת. קריסת מערכות.
לקרוס.
לכן, זה פיקוח נפש למהר להחלים אותו.
שיצא מכלל הדלקת רואה.
זה פיקוח נפש גם.
כי אם הוא יישאר במצב של סכנה,
הוא עלול למות.
על זה נאמר השוער שהופך דמים.
בטח. הוא היה נשאל מבונה.
נו בטח.
זה כל סכנה.
אבל אתה מבין מה הסברתי כאן.
זה אדם שהוא, נגיד, יש לו דלקת רואה.
אבל הוא רוצה עכשיו קוטע.
הוא רוצה מזגן.
הוא רוצה חימום.
אבל זה יותר טוב. הוא ירגיש יותר טוב. אם יהיה במצב טוב, הוא יחלים יותר מהר.
לכן מותר לו לעשות את כל הדברים שצריך להם.
כי כל הדברים האלה ממהרים את ההחלמה שלו. זאת אומרת, לא צריכים רק למנוע את ה... מה זה למנוע? גם להעיות אותו.
לא רק למנוע את הממהר. אבל היסוד הוא בכלל שאם לא תעשה כן,
הוא עלול לעוף.
זה גם בכוח נפש.
אבל זה היה באיזה ספר זיכרון,
אני זוכר,
אז אני הוצאתי שם, על מה זה יהיה ספר זיכרון?
אולי ספר זיכרון על הרב שך.
עשו, הוציאו ספר זיכרון. אם יש פה, גם יכול להיות.
ושם,
אז אני כתבתי המאמר הזה להסביר את השיטה של הרב המגיד
ושל הרב מבריסקי.
זה היה מאיר העיניים.
ההסבר של הרב שך מאיר את העיניים.
על כל פנים, לא עכשיו בהזדמנות אחרת.
עכשיו רציתי לומר דבר כזה, היות ואמרנו
שלגמרי לא גזרו רבנן במקום חולי בתשע באב,
היום, היום שאין שמה,
לא גזרו רבנן,
אז לא צריך לאכול חצי חצי שיעור בשיעורים.
למה?
אין לי שום איסה, אני פטור לגמרי מן הצום, למה שאני לא אוכל רגיל?
ביום כיפור כל יהודי חייב לצום, אפילו חולה שיש בו סכנה, רק פיקוח נפש דוחה.
אז אם אפשר לדחות על ידי איסור קל,
אז עושים על ידי איסור קל, לא על ידי איסור חמור.
אבל
בתשע באב הפשט לא גזרו רבנן בכלל,
אין שום איסור לאכול,
אז למה אני אוכל חצי שיעור?
אבל מצאנו שבמשנברורה אומר,
בזמן הכולרה,
אומר המשנברורה לאכול פחות פחות מקשי אופי.
בתשעה באב הוא כותב את זה.
אבל התירוץ הוא פשוט, כי שם עולה הכולרה,
מדובר באנשים בריאים,
רק יש מגפת הכולרה. סכנה. וכשאדם חלש,
הוא עלול להתדבק.
אם הגוף חזק,
הוא דוחה
את החיידקים.
אבל אם הוא חלש,
זה הרופאים אומרים.
הרי זה מפורסם בזמן רבי ישראל סלנטר.
היה סיפור נורא,
שהייתה כולרה בווילנוע.
ורבי ישראל כל אותה תקופה היה עסוק בהצלת נפשות.
וביום כיפור,
הוא עלה לדוכן ואמר להם, היות שכל הרופאים אומרים
שאם אדם לא אוכל והוא נחלש, הוא עלול להידבק.
אז לכן אנחנו, על פי ההלכה,
היום זה מצווה לאכול.
ועשה קידוש בבית הכנסת.
ואכל עוגות בבית הכנסת.
להורות להם
כדי שלא יקלו. כי אנשים לא צדיקים, יהודים צדיקים לא אוהבים.
לא אוהבים לא לצום יום כיפור.
הם לא אוהבים את זה.
כמו היום אוכל.
מה?
אטמולוגים.
אתה יודע מה זה אמר רב חיים.
הרי יש בגמרא ביום כד, אני חושב,
מן דאמר, מאיפה לומדים שפיקוח נפש דוחה
כל התורה, או ספק כולם, מאיפה יודעים?
הוא אומר, ממילה.
הרי מילה,
המילה דוחה שבת.
אז זה בשביל לתקן אבר אחד.
לתקן כל הגור, לא יכול להיות שכן לדוחה שבת.
שמה זה לא בני כהן.
אני אומר מה שכתוב בגמרא.
איך הפסט בגמרא? הגמרא אומרת.
אז עושה רב חיים,
לא ראיתי מעולם מי שעושה מילה בשבת שהוא בצער.
אני מחלל שבת.
מה אני עושה מילה בשבת?
עדיין לא ישמע את זה. למה היות התורה יתירה?
כולם עושים בשמחה.
אז גם פיקוח נפש,
במקום פיקוח נפש זה גם כן, הרי לומדים מקל וחומר ממילה,
אז זה לא צריך להיות בשמחה, אין שום...
כן?
אז היו יודעים שהם מצטערים שלא יכולים לבוא לבית הכנסת
ביום כיפור.
בואו סידר זיכר.
אני לא ידע. מיכאל,
אתה רוצה שנגמור?
לא, אני שואל.
אנחנו רוצים עוד קצת.
תשע ועשרים.
אז תשע ועשרים. עוד מעט. עוד עשר דקות.
אבל שמעתם, המשנברורה אמר לאכול פחות פחות מכל שיעור בבריאים בזמן המגפה של הכולרה
כי אם הוא בריא, הוא נכלל בגזירה סרטנית
אלא מה? הוא עלול להיות חולה
אז אם הוא יכול לאכול... הוא היה בתקופה ההיא?
כן, רבי ישראל סרנטר היה בווילנד. המשנברורה?
המשנברורה אחרי זה גם. אה, אז הוא פסק.
הוא גם היה בזמן רבי ישראל.
הוא שמע את עצמו. בזמן הכולרה.
היו איזה כולרה, זה לא ברק פעם אחת.
זה היה בווילנד, וזה לא בכל מקום.
והוא שם, הוא לא אומר מה עשה שהיה, הוא אומר בזמן הכולרה מלאס.
הוא אומר לאכול פחות פעם מקשר.
אז באמת, בכלל, שמה הוא לא חולה.
אז הוא בכלל התענית.
אבל גם בכיוון הוא לא חולה?
גם בכיוון?
אבל לגבי כיפור, בזמן החולה לא דיבר על זה?
זה אבי ישראל לא דיבר. זה רבי ישראל.
רבי ישראל עשה רעש גדול,
והרבנים של וילנה נפגעו מזה.
אתה לא רב פה,
ואתה בא פוסק בזמן שיש רבנים בווילנה,
והם הזדעזעו שהוא מתיר בפרסיה לאכול ביום כיפור.
והוא עמד בכל כוחו נגדם.
וניצח אותם.
הוא ניצח, בטח הוא ניצח, הוא עשה מה שהוא רוצה.
ומה הם עשו?
הם לא עשו?
לא יודע.
מה עשו הרבנים?
מי שרוצה לחלוק עליו, שיחלוק.
אבל לרב, לעמון,
לכל עמון העם,
הוא הורה בהחלט
למצווה לאכול על פי התורה,
כך רוצה הקב' ברוך הוא. כמו יום יום שלמה מלך.
אה?
כמו יום שלמה מלך.
שמה?
בחנוכת הבית.
על כלום.
נאכלו ביום הכיפורים.
בחנוכת הבית. אצל שלמה המלך, לא?
כן.
נאכלו ביום הכיפורים, והקב' ברוך הוא אמר לו הסכימי גם. למה אכלו?
מה?
למה אכלו?
נמדע לשמחה.
אבל איך זה דוח יום כיפור?
ככה כתוב, לא?
איפה זה כתוב? כתוב בגמרא.
באיזה גמרא?
כן, זה כתוב בחד אמון. אבל בנביא זה כתוב?
כתוב שהם אכלוהו,
אבל לא כתוב בפירוש בנביא שאכלו ביום כיפור.
לך אכול בצמחת תחביך, כי יצא הכוס.
יצא בת-קולוגה.
הם מאוד חששו, אולי הם לא עשו חילום.
נבדוק את זה.
מעניין.
בימים של...
אבל אני שאלתי שאלה, אני אגמור עם הקושייה הזאת.
מה אומר המשנה ברורה שגם בתענית של תשעבי אב,
בזמן הכולרה,
לאכול פחות פחות מקשיוב?
טוב. מה העניין של פחות מקשיוב? כי חצי שיעור,
בדאורייתא, ביום כיפור למשל, לאכול,
יש שיעור שלם, ככותבת,
זה חייב כרת, לאו וכרת.
ואילו חצי שיעור זה רק ריבוי, כל חלב וכל דם לא תאכלו, כל לרבות חצי שיעור.
חצי שיעור זה ריבוי, אבל לא לאו
ולא כרת,
זה איסור יותר קל.
אז יותר טוב תוכל.
לא לאו.
כי לא תאכלו, אין אכילה פחותה מכזית.
הלאו הוא על כזית.
אבל הכול לרבות פחות מן השיעור.
אבל זה בלי לאו ואין מלכות, זה איסור דאורייתא.
הרמב״ם כותב את זה, שזה איסור דאורייתא.
זאת אומרת, אם אדם בריא לכתחילה יאכל פחות מכשר, הוא לא אוהב כרת?
לא.
מה הוא חייב?
הוא חייב עבור
חצי שיעור, אבל לא חייב כלום, חייב תשובה,
אבל לא נענש, כי חצי שיעור. לא נקרא שיטענה?
לא.
רגע אחד, אם אחד פחות פחות מכשיעור,
זה נקרא. הוא חצוף, הוא רוצה,
הוא פושע, הוא למד פטנט לאכול כוחות מהחצי שיעור.
אבל... האם הוא נקרא שיטענה או לא? נקרא שיטענה.
כי טענית העינו...
איך, מתי נפגע הצום אם אדם אוכל ככותבת. זה מיישב את דעתו.
אם יאכל פחות מזה
הוא לא מיישב את דעתו.
והנפש אשר לא תעונה
נכרתה הנפש ה...
אבל אם, אז כאילו לחזן
אם אוכל ככותבת
באה שתייה כמלוא נוגמה
אבל באכילה ככותבת
זה השיעור של יום כיפור. ואם אוכלים פחות
הוא יתענה
הוא לא יצא מכלל תענית
אבל עבר על איסורים דאורייתא.
איסור הלכה כרבי יוחנן
שעצי שיעור אסור מן התורח
משום דכתיב כל חלף וכל דם לא תאכלו. כל לרבות.
יש לפעמים שעל ידי הקול,
הריבוי של קול,
נהיה לאו.
למשל, כל מחמצת לא תאכלו.
חז״ל לומדים מזה גם תערובת חמץ
וגם חמץ נוקשה.
וזה בלאו.
כי שמה זה נכלל בפסוק.
כל לרבות כל מחמצת.
כל אפילו חמץ נוקשה.
ועל זה נאמר לא תאכלו, לא תאכל כזית. אבל כאן
הרי כתוב כל חלב לא תאכלו, הן אכילה פחותה מכזית.
לא יכול להיות שזה לאו.
רק הכל הוא רק ריבוי שיש איסור.
אבל בלי לאו
אז אין מלכות.
מכת מרדות מדראבונן יש. אבל לכן, אז שמה אומרים
אם אתה יכול להציל את עצמך על ידי איסור שלחצי שיעור שהוא קל,
שאין בו כרת ואין בו לאו,
אל תאכלו לעצמך בשיעור שלם.
אז מי שלא מתענה בכיפור ערב מצד חולי,
הוא יכול להיות שליח ציבור?
מצד?
מצד חולי.
אדם שאוכל לשיעורים בכיפור, הוא יכול להיות שליח ציבור? הוא יכול להיות שליח ציבור.
כן. ויוצא ככה?
ולעלות לספר תורה גם.
זה מפורש ברבי עקיוויגיה.
מי שיתענה,
רגע, זה בספרים אחרים.
שמי שאכל פחות מקשי שיעור,
הוא נקרא התענה.
אבל הוא עבר על איסור חצי שיעור.
לא, חולה שמותר לו.
טוב, אז אם היה בסדר, אז הוא טען.
חולה חזן, שביח ציבור, שהוא חלש.
אז הוא אכל,
ואוכל פחות מקשי שיעור.
בגלל שהרופא אמר לו שהוא צריך לאכול, יש לו בעיה מסביר זה.
מצד שני, הוא יכול להיות שליח ציבור או לא?
מצד הדין, לכאורה, אני לא רואה...
כן, הוא קורא, אין בעיה.
אבל הוא לא אמר שצריך.
מה?
אני אומר שהוא עושה מה שהרצוי לא נותן לו לעשות.
אבל יש פוסקים שאומרים שב...
יש פוסקים שאומרים שבמוסף יש לו בעיה, בגלל שבמוסף מזכירים
יום תענית.
יום שהוא אסור באכילה ושתייה, במוסף.
אז שמה אומרים שככה שמעתי שיש בעיה עם זה,
יום הוא לא צריך.
אבל עם כל התפילות לא מסתירים תענית.
אביחד נא בנא הקרשי אומר,
הצעה הקדוש ברוך הוא לגבי הקבוצה,
ואייבנים תראו מצוות שנאמר,
אדוני חפץ ומחמצית כרת איתנו.
מה רציתי לשאול?
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.