בנין האדם | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם

למען תשכילו את כל אשר תעשון המילה אותם

ועשיתם אותם כתובה בכתיב חסר

ונקראת אתם

כאילו כתוב כך ושמרתם את דברי הברית הזאת

ועשיתם אתם

והגמרא דורשת בסנהדרין צדיק ט'

שהלומד תורה מעלה עליו הכתוב כאילו יצר את עצמו

ועשיתם אתם

אתה יוצר את עצמך יצירה עצמית על ידי מה?

ושמרתם את דברי הברית הזאת

זה גורם ועשיתם אתם

צריך לעשות אותם וממילא אתה עושה את עצמך

מה הכוונה?

מה היה עד עכשיו? לא היה ייצור?

שואל הרב גלינסקי זיכרונו לחיי עולם הבא

אבל אין מה להשוות

אחרי שאתה שומע את דברי הברית הזאת

התורה מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים

באדם אחר הוא

אדם גדול ומרומם

דוגמאות

מי לנו גדול מרבי עקיבא

שריבו

רבי אליעזר קרא עליו

כל הפורש ממך כפורש מן החיים

מי שזכה להיות אצל רבי עקיבא

ופרש ממנו זה כמי שפרש מן החיים לגמרי

כדושין סמ״ו זבחים י״ג

כל התורה שבעל פה המצויה בידינו כולה

אליבא דרבי עקיבא

ככתוב בסנהדרין פ״ו

ואלמלא דרבנה אותו אשתו ללמוד בהיותו בן ארבעים

והוא ובנו ישבו כאחד

ולמדו אותיות א״ב

היה מחלה שנותיו כרועה צאן

צנוע ומעולה

ככתוב בכתובות ס״ב״ כי היו לו מידות טובות

אבל ותו לא

אז היה בעם ישראל רועה צאן

צנוע ומעולה

במקום רבן של כל ישראל

זה היה רבי עקיבא, אז התורה מגדלתו ומרוממתו מכל המעשים, מרועה צאן

הוא הפך להיות גדול הדורות

היה ראוי להביא תורה לישראל

רבי עקיבא, זכה לשער החמישים מה שלא זכה משה רבנו

מרועה צאן

כי התורה מגדלתו

ומרוממתו

מי זה היה הרב שלו?

רבי אליעזר הגדול

שעם כל חכמי ישראל בכף אחת

מכריע את כולם בכף השנייה

מה היה תחילתו?

בהיותו בן עשרים ושמונה

לא למד לא קריאת שמע

ולא תפילה

ולא ברכת המזון

וחשקה נפשו בתורה

וברח מבית אביו

ובא אצל רבן יוחנן בן זכאי

וזרח אורו

עד שהיה יושב ודורש ופניו מאירות כפני משה רבנו

עד שלא היה אדם יודע אם יום ואם לילה

ככתוב בפרקי דרבי אליעזר א' ב'.

ואילו שמע לה עצת אביו שאמר לו

הרי בן שמונה ועשרים שנה אתה ואתה מבקש ללמוד תורה

אלא קח לך אישה והוליד בנים

ואתה מוליכן לבית הספר

כאילו אתה כבר אבוד מה אתה עכשיו מתחיל לי ללמוד?

אתה וילדים שהם ילכו

אם היה שומע מעצת אביו

עם ישראל היה מפסיד את ריבי אליעזר הגדול

יותר מזה ריבי אליעזר הגדול

היה מפסיד את עצמו

יש אנשים, הגיעו לעולם האמת

ויראו להם מה הם היו יכולים להיות?

הוא חשב שהוא נגר

והוא חשב שהוא היה צריך להיות אינסטלטור

והוא חשב שהוא היה צריך להיות זה

ככה הוא חשב

יראו לו בוא תראה מה רועץ האונייה

מה זה היה?

תראה לאן הגיעו

עכשיו בוא נראה לך מה אנחנו התכוונו שאתה תהיה

יא ב' ביי

כתוב שיוכיח אותו השם כפי מה שהוא,

לא מה שהוא עכשיו,

כפי מה שהוא, בתחילת היצירה שירדן שם, מה היה צריך להיות?

מי היה ריבו של רבי אליעזר הגדול?

רבן יוחנן בן זכאי,

שאמרו עליו

לא הניח מקרא ומשנה, גמרא,

הלכות ואגדות,

דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים,

קלים וחמורים

וגזרות שוות,

תקופות וגימטריהות,

שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים

ושיחת דקלים,

משלות כובסין

ומשלות שועלים,

דבר גדול

ודבר קטן,

מעשה מרכבה והביות דאביי ורבא.

ומה היה תחילתו?

חה חה חה, עסק בתחילה ארבעים שנה בפרקמטיה,

סויחר.

ולאחר מכן שימש לפני חכמים ארבעים שנה

בעיר עיני ישראל ארבעים שנה.

כל אלה חיו מאה עשרים שנה.

איפה הם התחילו?

אז התורה מאריכה ימים,

אה?

מגדלתו ומרוממתו?

נהיה בבית.

ראש השנה למד אלף, סנהדרין מא.

כמה היה עם ישראל מפסיד!

והוא עצמו מפסיד,

אילו נשאר סוחר.

יש כאלה עבדו בשיפוצים והתחילו להיות פה בכולן, שבוע שבוע, היו ראש כולן,

ועכשיו נהיו ראש לשועלים,

חנג'רי.

היו כאלה שהיו בכנישתא עדא,

וכבר רמזתי שזה כנישתא חרטא.

למה? כשאין תורה לשמה,

היא לא מגדלתו ומרוממתו.

אבל אם זה במסירות נפש, בביטול הכול,

זה עזב את הרעייה, וזה עזב את המסחר,

וזה גם.

עזבו הכול והתמסרו, הלכו לשמש תלמידי חכמים. לשמש תלמידי חכמים ארבעים שנה, אין אדם עומד על דעת ריבו עד ארבעים שנה.

ותראו למה הגיעו, עם סירוס נפש, ככה זה הולך.

ביטול העולם הזה לחלוטין ודבקות בשם יתברך.

ככה זוכים, בלי זה לא זוכים.

אז כמה עם ישראל היה מפסיד?

והוא עצמו היה מפסיד אם היה נשאר סוחר.

אלמלא גילה כוחו, הוציא לפועל כי התורה מגדלתו ומרוממתו.

והיה לנר ישראל עמוד הימיני פתי שחזק.

ברכות כח.

הסבא מנובהרדוק,

זכר צדיק לברכה.

היה בעל חנות צדקית,

חריף וממולח.

יום אחד הוא נחפש בעיר ממל לרגל עסקיו.

רבי ישראל מסלן, זכר צדיק לברכה, עצר אותו. לאן אתה רץ?

ענה רי חיים על צווארי.

אני מפרנס אישה ובת בית חותנתי האלמנה עם שבעת יתומיה.

ומה עם לימוד התורה?

הצטדק

אדם צריך שיהיה לו ממה לחיות.

ענה לו רבי ישראל, אדם

צריך שיהיה לו עם מה למות.

ששש.

פעפעו בו הדברים כערס של עכנאי.

פה אף אחד אני לא רואה שמפעפע בו עכשיו כמו ערס של עכנאי,

התשובה הזאת.

אדם צריך שיהיה לו עם מה למות,

עם מה שיש, נכסים וקשקושים.

אם זה לא מטיל, זה משאירים.

עם מה מתים, עם מה שלוקחים, מה לוקחים?

רק תורה ומצוות וחסדים, מה שאדם עשה כל ימי חייו,

וכמה שעשה, זה מה שיהיה לו. יש אנשים שהולכים עם שקית אוכל

למדבר הגדול, חיי נצח,

עם שקית אוכל.

פעפעו בו הדברים כהרס של עכניים.

החזיר את החנות לבעלותה של חותנתו,

ופרש,

לחיי התעלות שנתנו לעולם את הסבא מנובהרדוק

על עשרות הישיבות שהקים,

וגדודי מקדשי שם שמיים ומוסרי נפש ואלפי חניכים

שחושלו באישו היוקדת.

ואלמלא פגישה זו, מה היה איתו?

אה!

יש אנשים שקיבלו ממני הדרכה מדויקת מה יעשו בשביל שיתעלו.

כמעט אף אחד אני לא מכיר ששמע.

ההפסד שלהם,

וגם של עם ישראל.

היה אחד שאמרתי לו, אל תדאג.

הוא היה קבלן שיפוצים, אמרתי לו, אל תדאג, תעזוב הכול.

האישה הסכימה לפרנס את הבית,

יש מספיק בשביל לפרנס את הבית גם עם האישה,

שב תלמד.

נו.

ישב חודש,

בא לכולל, חולל.

אחר כך אמר, צריך קצת השלמות בבית וזה, פה ושם.

אמרתי לו, בסדר, לא על חשבון הכולל.

אפשר ללעבוד שעתיים, שלוש.

כי אתה שיפוצניק,

אתה קובע מתי אתה תשפץ.

לא רוצים אנשים, המזונות קצובים, לא חייבים לשמוע על המבקשים.

המבקשים זה מצד היצר הרע.

בסדר,

היום הוא כבר לא בכולל, הוא גם לא בלנץ.

ככה זה עובד.

יצר הרע רק רוצה בוא, בוא, משהו קטן, משהו קטן.

פותח לבן אדם משהו קטן, ומאז כל היום רק עבודה,

עבודת פרך.

עם זה לא הולכים לעולם האמת.

והתורה יכלה לגדל ולרומם, וואי וואי וואי, לאן?

אם אמנון יצחק לא היה קורא ספר קיצור שולחן ערוך,

יא ביי ביי, מה היה היום?

אני לא רוצה להגיד לכם אפילו.

מגדלתו ומרוממתו.

התורה לוקחת את הבן אדם ביד ואומרת בוא, אנחנו טסים עכשיו למעלה. תחזיק חזק.

לא להפסיק. אם תפסיק אתה תפול בחזרה למטה. וכמה שתעלה יותר, הנפילה יותר חזקה.

תחזיק חזק!

אני עכשיו מרימה אותך כמו הסופה אירמה.

אירמה.

יש בזה איזה רמז,

אירמה.

אני אגלה לכם אולי אחרי שזה ייגמר שם בפלורידה.

טוב,

הדוגמאות הן רבות מספור,

אבל למה לנו ללכת רחוק?

אנחנו בעצמנו דוגמה חיה.

כמה כישרונות באנו?

כמה יכולות לנו?

מי היינו מסוגלים לפעול?

ולאן היינו יכולים להגיע אם היינו מחליטים ליצור את עצמנו.

ועשיתם אותם ועשיתם אתם.

יכולים לעשות את עצמנו איך שאנחנו רוצים.

אתה רוצה להיות גאון? אתה רוצה להיות כסיל? מה שאתה רוצה.

אתה רוצה להיות סוחר או אתה רוצה להיות מצדיק הרבים ומזכה אותם?

מה אתה רוצה?

עלינו לדעת שאין זה רק הבדל

בין עם הארץ לתלמיד חכם. זאת אומרת שאדם מחליט מה הוא רוצה להיות, או עם הארץ או תלמיד חכם. זה לא רק ההבדל.

אלא בכל דרגת ידיעה והשגה בתורה,

כל מעלה בה

עולם מלא הוא.

סוג בפני עצמו.

וכדי להמחיש זאת שרודר,

אנחנו נספר סיפור.

בשעתו אמר לי תלמיד ישיבת ראדין,

כשהגעתי לישיבה בתחילת אלול,

הגיע חפץ חיים ומסר שיחה.

השיחה ארכה שלוש דקות.

גם את השיחה הזאת כבר מסרתי.

והוא אומר, אני אשמיע לך אותה כצורתה,

עם הטעמות הקול בתנועות הידיים,

ותחשוב שהחפץ חיים יושב לפניך.

וכך אמר,

מי אינו רוצה כסף?

אילו רק היה לנו כסף,

עבור מה זקוק בין תורה לכסף?

הלוא מאוכלי המן אנחנו.

מי צריך כסף?

איך השם מאכיל את ישראל במדבר ארבעים שנה, מן מן השמיים?

ואיך אנשים פה חיים, בבני ברק? שולחים להם מן מן השמיים?

מן השמיים, כי מהארץ אי אפשר להביא כסף כזה. זה רק מן השמיים.

זה בא וזה נותן, וזה בא וזה נותן, וזה בא וזה נותן.

יש אנשים שהגיעו לפת לחם, ופתאום מקבלים מאה אלף שקל.

פתאום.

איך יכול להיות? מאיפה לא יאומן? כי יסופר.

ומכיוון בלתי צפוי.

יש אנשים שההורים שלהם אומרים להם,

מה אתם עושים? השתגעתם? איך אתם חיים? מה זה? זה ככה חיים? איפה אחריות? יש ילדים?

לא תראה מהם שקל. ופתאום הם נותנים.

לא אלף, לא אלפיים תמיכה.

מאה אלף.

יבא, איזה דברים. מה קורה פה?

כן, קורה פה.

זה נקרא אוכלי המן.

מן,

זה יורד קצת ומשביע בכל יום מחדש. אי אפשר לצפות.

אי אפשר.

אתה לא יודע כן, לא.

אני מכיר אנשים שמגיעים מביתר לפה בניוטרל.

למה? כי אין להם דלק באוטו.

אין להם דלק באוטו.

אז הם נוסעים בניוטרל. בכל יום זה נס חדש.

כל יום נס חדש. לא יאומן כי יסופר.

שאל החפץ חיים, מי אין הרוצה כסף?

אילו רק היה לנו כסף.

עבור מה זקוק בן תורה לכסף? הלוא מאוכלי המן אנחנו.

אבל אילו היה לנו כסף,

היינו קונים ארבעת המינים מהודרים.

מה עושים עם כסף?

קונים מצוויז בהידור.

בפולין לא גדלו אתרוגים בעצי תמר.

קר מאוד שם, קר.

אז היו מייבאים אתרוגים ולולבים מהארצות החמות,

ורבים מהם נפסלו בדרך.

מחירו של אתרוג

הרקיע שכחים, הרקיע שחקים, לא כמו פה שאנחנו ברוך השם מזכים את הרבים במחירים סבירים.

הרקיע שחקים.

וקהילות היו מתאגדות לקנות אתרוג בשותפות, אחד.

קהילה שלמה, אתרוג אחד.

אתה כולם משמשים בו עד שזה מגיע אליך כבר.

רק עשירים מופלגים התהדרו באתרוג פרטי.

וכמה התגאו בו.

המשיך החפץ חיים ואמר,

נטילת לולה היא מצוות עשה מדאורייתא ביום הראשון של סוכות בלבד.

מצוות עשה דאורייתא,

זה רק ביום הראשון.

בשאר הימים היא מדרבנן,

זכר למקדש.

וכדאי,

ודאי כדאי,

לרכוש אתרוגים בחמישים רובלים.

אילו רק היה לנו סכום כזה. זאת אומרת, בשביל מצוות עשה דאורייתא,

אחת,

כדאי בחמישים רובלים, זה הון עתק.

ואילו היו גוזרים חלילה שלא להניח תפילין,

כמה היינו מוכנים לשלם

כדי להעביר את רוע הגזירה?

מאות ואלפים רובלים בשביל שנוכל להניח תפילין.

כששאלו אותי מפלורידה

מה לעשות, ואמרתי להם לנוס מפני הסופה,

אז כתבתי לקחת את התפילין ואת הטלית ותשמישי קדושה וכולי.

ומי שהנחיתי אותו שהוא יעביר גם את ההודעה והוא העביר לאחרים,

בסוף את התפילין הוא שכח.

יצר הרע, אלוף העולם, אלוף העולם.

יכול להיות שלא יישארו שם בתים. סביר להניח שהרבה בתים שם יימחקו מעל פני האדמה.

לפחות

אדם זוכה למצוות תפילין.

אומר החפץ חיים, ואילו היינו עשירים כברודצקי,

היינו חייבים למסור כל רכושנו

ולהישאר עניים מרודים

כדי שלא לעבור על איסור אחד.

הלכה באורח חיים תרנ״ו.

סימן זה הלכה ראשונה.

חייב אדם למסור כל ממונו ולא לעבור על איסור תורה אחת.

זה מה שאמר החפץ חיים.

ובתלמוד הירושלמי בפאה,

פרק א' הלכה א', דרשו

וכל חפציך לא ישבו בעה.

אפילו כל מצוותיה של תורה,

תרי״ג, תרי״ג,

אינן שוות לדבר אחד של תורה.

כל המצוות אינן שוות לדבר אחד של תורה.

מה פירוש?

הגאון מווילנה בשנות אליהו הארוך מבאר.

הכוונה לדבר אחד זה לדיבור אחד.

שכל מילה ומילה שאני אומר ואתם שומעים זה

מצווה בפני עצמה של תלמוד תורה וערכה רב יותר מכל המצוות יחד.

כל דיבור ודיבור שקול כנגד תרי״ג מצוות.

כל מילה.

כל מילה.

וסיים מחפץ חיים התבוננתי בשעון וראיתי שבדקה אפשר לומר כ-200 מילים שכל אחת מהן שוות ערך ליותר מתרייג מצוות.

אז איך מאחרים בחמש דקות לסדר?

כמה מילים בחמש דקות אפשר להכניס?

אלף!

כפול תרייג!

שש מאות שלוש עשרה אלף מצוות הפסדת.

שש מאות שלוש עשרה אלף מצוות הפסדת.

כי אנשים אין להם הערכה לכלום.

זאת הייתה השיחה.

ואנחנו עשינו חשבון ידוע ומפורסם, שכבר מוצאים דפים היום, מחלקים אותם,

שאדם מגיע לשלושים טריליון

מצוות בשעה בשבת.

זה כשהוא לומד לבד.

ואם הוא לומד בחברותא או ברבים, כפול הרבים וכו'.

כבחור צעיר חדש הותירה עליי השיחה רושם עז.

ככה מספר התלמיד של ישיבת ראדין

לרבי יעקב גלינסקי.

ואז התערב אחד מהאלתרס.

אלתרס זה הבחורים המבוגרים.

ואמר לחפץ חיים ככה. אבל רבי,

אותה שיחה בדיוק השמיע לפני שנה ושנתיים ושלוש.

אותה שיחה.

ככה אומר לו אחד המבוגרים, הוא כבר יודע כי הוא כבר שנים שם.

נפנה אליו החפץ חיים בנועם ואמר לו ברכות יחולו על ראשך.

הבה אשאלך.

לפני שנה בשמחת תורה כיבדוני להיות חתן תורה.

חתן תורה.

אז החפץ חיים התחתן עם התורה.

השנה, ברצות השם,

ישובו ויכבדוני בה.

ואני שואל,

הלוא כבר הייתי חתן תורה.

האם התגרשתי ממנה בינתיים?

מדוע אשוב אליה כחתן תורה? עוד פעם חתן של אותה כלה?

הכול שתקו.

והחפץ חיים ענה?

אסביר לך.

התורה היא חיים.

גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ולעולם הבא שנאמר במשלי ד',

כי חיים הם למוצאיהם.

אבל לא זו בלבד שהתורה היא חיים, אלא שכל מימד ודרגה בה מרוממת את האדם לחיים מסוג אחר.

נעלה ונשגב יותר.

כפי שאמרו באבות פרק ב',

משנה זן,

מרבה תורה,

מרבה חיים.

איך הם הגיעו למאה ה-20 שנה?

מרבה תורה,

מרבה חיים.

אתם רואים גדולי ישראל בלי עין הרם?

מה זה, מטפסים מעל מאה?

בהיינו,

משום שהתורה יוצרת את האדם.

שנאמר, ושמרתם את חוקותיי ועשיתם אותם,

ודרשו אל תקרא אותם אלא אתם.

כאילו עשיתם את עצמכם,

סנהדרין צדיק ט',

ועל כן,

המלמד בין חברו תורה כאילו ילדו.

למה? כי זו מציאות חדשה עכשיו.

כשאדם לומד תורה הוא משתנה בכל רגע.

מאיפה לומדים את זה? קודם כל זה כתוב בסנהדרין י״ט.

בויקרא ג'

וברש״י כתוב כך, ואלה תולדות

אהרון ומשה.

אלה תולדות ואלה תולדות אהרון ומשה.

ומונה את מי? את הבנים של אהרון.

אלה תולדות

אהרון ומשה?

אלה תולדות אהרון, ולהגיד, את הבנים של אהרון. למה מכניסים את משה פה?

כאילו הוא ילד אותם, את הבנים של אהרון.

נאמר לך, אהרון ילד,

ומשה לימד.

לפיכך הם נקראו על שמו.

ולכן, תלמידים קרויים בנים,

והמלמד קרוי אב.

ככה מביא רש״י.

אז זאת אומרת,

כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו.

נספר בעניין הזה,

אומר רבי ינקלה, הכרתי אברך בבני ברק

לא היום, לפני 60 שנה מאז שהוא אמר את זה,

והוא למד בחולל חזון איש.

בערב אמר שיעור לבעלי בתים ברמת חן,

מרחק חצי שעה להיכן לערך.

עד סוף רחוב חזון איש

היה קרוי אז רחוב עזרא,

לא היה סלול.

לא מדרכות, לא כביש, חול.

יום אחד

ירד גשם אז,

והרחוב הפך לעיסה של בוץ ואגמי מים.

נכנס אל החזון איש

ואמר ביום כזה,

הרי איש לא יבוא לשיעור.

האם עליי ללכת?

חייך חזון איש.

מה השאלה?

אם איש לא יבוא,

עבור מי תלך?

אמר חשבני שאיש לא יבוא במזג אוויר כזה,

אבל יש שם שמש שפותח את בית הכנסת ומדליק את האורות

ומביא את הספרים ויושב לשמוע.

הוא ודאי יבוא.

אבל מלבדו איני צופה שמישהו יגיע.

ענה החזון איש, אם השמש יבוא,

תלך.

קיבל את הדין

ואמר אלך.

מותר לי לשאול שאלה דרך ארץ.

מותר לשאול שאלה.

נוטלים רשות.

הרשות ניתנה

ושאל.

ריבי,

הדרך לשם אורכת כחצי שעה.

בגשם, בקור, בבוץ,

הדרך חזרה אורכת חצי שעה.

נמצא שאני אבטל שעה מן התורה כדי ללמד שעה.

כשמשתתפים עשרה יהודים זה כדאי.

אני מקריב שעה כדי לזכות ולזכות בעשר שעות לימוד.

זה לא עשר, זה מאה.

כי כל אחד זוכה בעשר כנגד מי שבא, והוא זוכה כנגד כל אחד שזכה בעשר, זה מאה.

אבל אם רק השמש ילמד כאן שעה,

אז למה אני אקריב שעה מלימודיי כדי לזכות אותו בשעה של לימוד? חשבון, אה?

שמע חזון איש ואישי.

מבחינת החשבון אתה צודק,

אבל השיקול כאן הוא אחר.

דע לך

שהשמש שלאחר השיעור אינו אותו אדם שהיה לפני השיעור,

כי התורה משנה את האדם.

זה היה השמשים של פעם.

אני ראיתי הרבה אנשים שקיבלו הרבה שעורים

ושום דבר לא השפיע עליהם.

שום דבר. נכנס מפה, יצא משם. התפעלות של רגע,

ולא בא לידי ביטוי בחייהם כלום.

רק התלהבות וזה, ואה, אה, אה, אה.

אפילו גידלו פאות והלכו עם חלוק שחור ומגבעת.

לפני כולם.

ובסוף ירדו לקרשים.

מה לעשות?

מה לעשות?

התורה משנה את האדם, אבל מי שהוא כלי קיבול. אם אדם הוא לא כלי קיבול,

הפוך, היא תעמוד לו לרועץ.

לכן כתוב, ושמתם.

התורה היא סם.

סם של חיים או סם של מוות.

תלוי.

צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם.

באותו

באותה תורה.

אם זה בא על מידות רעות,

זה מטפח רק את האגו ואת הקנטור

ואת ההחשבה העצמית.

והבן אדם הולך לאבדון.

ואם זה בא לכלי קיבול,

כמו שמשה היה ענן מכל אדם, לכן הוא יכול לקבל את כל התורה כולה.

כי היה לו כלי קיבול.

וסיים החפץ חיים.

זה, דרך אגב, הכניס רביאנקה לסיפור מהחיים,

להראות עד כמה זה משנה.

אבל החפץ חיים משיב עכשיו לאותו אלתרן,

ההוא המבוגר,

אז הוא מסביר לו, אומר לו, גם אותי משנה תורה.

בשנה שעברה קיבל ישראל מאיר, זה השם של החפץ חיים,

בשנה שעברה קיבל ישראל מאיר של אז על יד חתן תורה.

אבל מאז הוספתי ולמדתי והתעליתי.

והיום זה ישראל מאיר אחר.

זה לא זה של שנה שעברה.

והלא דברים קל וחומר.

ומה מי שעבר עבירה אחת ויחידה?

ושב בתשובה,

עבר רק פעם אחת בחיים שלו חברה אחת.

ושב בתשובה.

מעיד בו הרמב״ם בלקו תשובה, פרק ב' הלכה ד',

שנעשה על ידה לאדם אחר ואינו אותו האיש שחטא.

כתינוק שנולד.

ראיתם שינוי?

בן אדם עבר עבירה 70 שנה, צדיק, פעם אחת עבר עבירה.

חזר בתשובה,

זה לא אותו בן אדם שהיה קודם,

זה בן אדם אחר.

אז מי שמתעלה באור התורה ורוממותה,

וואל, אחת כמה וכמה שזה לא אותו האיש.

זה לא אותו האיש.

בכלל לא.

בכלל לא.

וממילא מגיע לישראל מאיר החדש להיות גם השנה חתן תורה, כי הוא עדיין לא היה חתן תורה.

זה היה ישראל מאיר הישן, זה לא אותו איש.

ההוא קיבל חתן תורה.

השנה זה ישראל מאיר חדש.

הוא עוד לא היה חתן תורה.

איי, איי, איי. אתה גם כן אומר לו חפץ חיים.

לפני שנה ושנתיים ושלוש, כמו שאמרת,

שמעת את הרעיון הזה והבנת אותו בכלים של אז,

בהבנה של אז,

בהשגה של אז.

אבל במשך שנה הוספת והתעלית,

ואתה מבין יותר מהי תורה,

מה ערך לימודה.

לכן לך,

עוד לא אמרתי את הרעיון הזה.

את הרעיון הזה אני אמרתי להוא, לא לך.

מה שאתה שמעת, אם אתה התעלית,

אז אתה כבר לא אותו אדם.

אז אתה עוד לא שומעת את הרעיון הזה.

אבל אם אתה שואל,

הוא לא אמר לו,

אז אתה לא התעלית,

נשארת אותו האיש ששומע אותו דבר.

אם השמיעה נשארה אותו דבר,

לא השתנית.

כתוב שאין בית מדרש ללא חידוש.

מה פירוש שאין בית מדרש ללא חידוש?

אם אני אגיד עכשיו את הדרשה הזאת מחר,

כבר יהיה חידוש.

אין בית מדרש ללא חידוש.

תשמעו את הדרשה הזאת שאני אמרתי אותה בפעם הקודמת,

ותשמעו אותה עכשיו, תראו, זה לא אותם דברים.

אמרתי אותם דברים, אבל זה לא אותם דברים.

ההבנות שונות,

והן תלויות לא רק במדבר, אלא גם במקבל,

בשומע.

כי אתה היום לא באותה רמה שהיית אז, גם לא בצורת ההקשבה, גם התנועות שלי השתנו עכשיו, גם הכנסתי כמה פרטים חדשים וכולי וכולי.

זאת אומרת, אין בית מדרש בלא חידוש. ובפרט, לפי מה שלמדנו כרגע,

זה משתנה במקבל.

זה משתנה במקבל.

היה בן אדם אחד שבא אליי ואומר,

החלטנו שאנחנו עוברים לבני ברק, לאור שלושת ההרצאות האחרונות שאתה נתת.

הבנתי הכול, זהו.

אני עובר לבני ברק, חביבי, חליפה וכובע והכול, ויושב ללמוד, וגמרנו, אשתי תפרנס,

סיכמנו, ואנחנו עוברים,

באים לכאן, וזהו.

כמה ימים אחרי זה הוא חזר בתור מוציא שם רע, אפיקוירס, בחזרה לאותו מקום,

בגלל המידות הפסולות שלו והכול.

ולא רק זה, הלך, התחבר לאנשי השקר ומשמש אותם ומשרת אותם.

ככה זה.

זה לא הולך עם התפעלות.

התורה יכולה לתת לך השגות,

אבל אם אתה לא משנה את המידות,

אם אתה לא תעקור את המידות הרעות,

הם כמו הסופא אירמה,

ירימו אותך,

ירמו אותך,

ויעיפו אותך מלמעלה, טראח, התרסקות למטה.

לכן,

צריך לשלם.

חוכמה ומוסר אווילים בזו.

חוכמה הם מוכנים, כן? למה לא להיות חכם, לשמוע את דברי החוכמה, שאין לי מה למכור?

מה עם מוסר?

זה הולך ביחד.

אם אתה לא מקבל את המוסר ולא מייסר את עצמך,

אם אתה לא משנה את המידות הרעות שבך,

אתה רק מטפח את המידות הרעות שלך עם החוכמה.

הוי! חכמים בעיניהם ונבונים נגד פניהם.

הם חושבים שהם חכמים, מי יגיד להם שהם לא חכמים?

אני יודע, אני יודע.

סמוך, אני יודע הכל.

אני יודע הכל, הכל.

חכמים בעיניהם,

אין כסילות יותר מזה.

חכם בעיניו, מה המשך למדנו?

איי, איי, איי, לפני כמה שעורים. חכם בעיניו!

ככה אתם לומדים, אתם מבינים מה קרה?

אני משקיע ואתם שוקעים.

במה? בחלומות, בהזיות.

חכם בעיניו, תקווה לכסיל ממנו.

למה?

כי אם הוא חכם בעיניו, הוא לא בר-תיקון.

הוא כבר חכם בעיניו.

הוא לא מקבל תוך אחד.

אבל כסיל, אפילו שהוא חם הארץ, לא למד, לא כלום,

יש לו תקווה.

יכול להיות שהוא יחליט לקבל, ללמוד.

כי הוא לא חושב שהוא חכם.

הוא יודע שהוא כסיל, אבל מתאים לו עם הכסילות.

לא בא לו להיות חכם.

אבל יום אחד יכול להיות שיבוא לו.

יכול להיות שיבוא לו.

אז יש לו תקווה!

אבל חכם בעיניו הוא אבוד!

אומר רבנו יונה, אבוד!

רבי חנניהו,

בן עגשי אומר,

ראשו הקודש ברוך לזכות את ישראל,

לפי כוח ירבו לו העם תאורו ומסבוד שנה אמור אדונו וסלמה על סבגו יגדיל תאורו ויאדיר.