יתרו שמע מלחמת עמלק ובא | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת דן בן רזל מנוחתו עדן

וישמע יתרו כהן מדיין חותן משה את כל אשר עשה אלוהים

מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף

ומלחמת עמלק.

זאת אומרת מה היה הגורם

שגרם לו ליתרו לבוא מה שמועה שמע ובא

מה היה הגורם שגרם לו לבוא

קריעת ים סוף

ומלחמת עמלק

יתרו בא רק אחר ששמע על מלחמת עמלק

ולא לאחר ששמע ממכות מצרים

למה דווקא ממלחמת עמלק?

מכות מצרים זה לא מספיק בשביל ללכת אחרי העם הגדול הזה שיש לו אלוהים גדולים כאלה שמציל אותם מן הכל?

למה דווקא אחרי מלחמת עמלק?

כי שונה הייתה יציאת מצרים ממלחמת עמלק.

בצאת ישראל ממצרים נמצאו בדרגה גבוהה.

כמו שכתוב, החמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים

אחד מחמישה.

רק חמישית יצאו.

כי החוטאים מתו בשלושת ימי האפלה.

דהיינו במכת חושך.

וזה שפרעה הקריב את ישראל לאביהם שבשמיים

הייתה זו מעלה יתרה שזכו לה ישראל,

עמדו בניסיון וצעקו אל אדוני ונמצא שהמלחמה עם פרעה

לא באה מחמת חטאם של ישראל

אלא כדי להעלותם במעלות התשובה השלמה.

אז זאת אומרת

לא דומה מלחמה עם פרעה

למלחמת עמלק.

למה?

שם נאמר ויילחם עם ישראל ברפידים.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה שרפו ידיהם מן התורה ומן המצוות.

רפידים

רף ידיים.

זאת אומרת, רפו ידיהם מן התורה ומן המצוות.

בשביל זה בא להילחם עם ישראל ברפידים.

אפילו שהשם שמר עליהם,

בכל זאת הם התרשלו בהכרת ההשגחה

ושאלו

היש אדוני בקרבנו?

משום כך בא עליהם עמלק.

הרי שעמלק בא לא מחמת ההתעלות שלהם,

כמו הוא פרעה הקריב, הקריב אותם בתשובה.

אלא מחמת החטא שלהם.

וייתכן שעמלק בא מידה כנגד מידה.

כי אם ישראל לא מרגישים את השגחת השם

ושואלים היש השם בקרבנו אם אין,

בא עליהם עמלק שגם הוא לא מרגיש.

אתם לא מרגישים בהשגחת השם? יביאו עליכם מישהו שגם לא מרגיש בהשגחת השם.

מאיפה אנחנו יודעים שהוא לא מרגיש?

כתוב שם,

עמי מרגזון חילה חז יושבי פלשת נמוג כל שביך נען תיפול עליהם מטה ופחד.

כולם.

והוא עמלק לא הרגיש כלום ובא להילחם עם ישראל.

כולם פחדו פחד מוות

להתעסק עם ישראל אחרי שראות כל המכות של מצרים.

מי התעסק איתם?

והוא לא הרגיש.

ובא ונלחם.

נמצא שמלחמת עמלק באה כעונש

על זה שלא הרגישו את מציאות השם בשלמות.

והנה ידוע שיתרו נטה מנהרה אל הטוב בכוחות עצמו.

מי גרם לו שהוא נטה מנהרה אל הטוב?

הוא בעצמו.

כמו שאמרו חכמים זיכרונו לברכה בשמות רבה א' ל' ח'.

יתרו היה כומר לעבודה זרה.

ברעה שאין בה ממש

הוא פירש ממנה.

אבל הטוב עדיין לא נשתרש בו.

הטוב לא נשתרש בו.

כי יתרו סבור היה שעם הכרה בלבד זה מספיק.

אם יש לי הכרה שיש בורא לעולם

ושעבודה זרה זה שקר זה מספיק אני מאמין.

כמו שיש חילונים אומרים אני מאמין אני מאמין בשם.

מה אתה חושב שאני לא מאמין אני מאמין. אז למה אתה לא עושה מעשות מצוויון?

אני מאמין זה מספיק שאני מאמין הוא יודע מה יש לי בלבדם הכל בסדר.

יתרו היה סבור שהכרה בלבד מספיקה

ועל ידי זה הוא לא יידרדר יותר לעולם הרשע.

והוא לא זקוק לשום זיקה ממשית

של ועשה טוב,

בקום עשה אלא קום לעשות מצוות.

אלא מספיקה הכרה בלבד. ככה הוא הבין.

אבל אחרי שהוא ראה מלחמת עמלק,

הוא ראה שמלחמת עמלק שרפו ידיהם מן התורה,

הוא נוכח לדעת כי אף אילו האדם הנמצא בדרגה הגבוהה ביותר

יכול ליפול ממנה לתהום.

שהרי אין לך הכרה ברורה יותר מאשר קריעת ים סוף.

שהרי שם ראתה שפחה על הים,

אפילו שפחה,

ראתה מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי,

ובכל זאת רפו ידיהם מן התורה.

אז זאת אומרת גם אם תהיה במדרגה הכי גבוהה, בהכרה הכי שלמה,

אתה עלול ליפול, לתהום.

מכאן למד יתרו שיש צורך בפעולה נמרצת

כדי להיאחז בטוב.

זאת אומרת, חייבים לעשות מצוות מעשיות כל הזמן,

לעמול בתורה ומצוות וחסדים,

כל הזמן.

אחרת אם רפו ידיהם בעמלק.

אתה לא מרגיש בהכרת הבורא,

יביאו עליך מישהו שגם לא מרגיש.

ולכן הוא הבין שעליו להתגייר כדי לחבר את הארת התורה עם הארת השכל.

זה שיש לך הארה בשכל ואתה מבין,

אם לא תוציא את זה לפועל,

זה לא יועיל.

לכן הוא הבין שהוא צריך להתחבר להארה של התורה.

ואז יש תקווה שיישאר בדרגתו הגבוהה.

לכן השם אמר, אני בראתי את צרר הרע, אני יודע מי זה.

זה הרע, אין יותר רע ממנו.

אני אומר לכם,

הרע, בהא ידיעה יצר, הרע.

שום תרופה לא תועיל לו.

לא אמונה, לא הכרה, זה לא מספיק.

אלא,

וצדיק באמונתו יחיה. צריך לחיות על פי האמונה.

להוציא לפועל.

לא מספיק הכרה.

לכן בראתי לו תורת תבלין.

אם אתה לא תעסוק בתורה ותקיים אותה,

ולמדתם ועשיתם.

כל שאינו בכלל עשייה איננו בכלל לימוד. לא נחשב גם שהוא לומד והוא יענש על זה.

צריך ללמוד לא מדרש עיקר אלא מעשה.

אז זאת אומרת זה לא מועיל.

אז אם אתה מתרפא מן התורה,

אז ודאי שהכרה שלך נחלשת בהשגחת הבורא, ואז בא עמלק.

לכן זה גרם ליתרו

לבוא ולהתגייר.

קודם

הוא פרש מהרע.

והוא הבין מה הטוב ומה הרע,

והכל היה בסדר.

אבל זה לא הספיק.

כשהוא ראה שעם ישראל, בדרגה הכי גבוהה שיכולה להיות,

מגיעים לשפל כזה שרפוי די מן התורה, ובגלל זה בא אליהם עמלק,

אז הוא הבין שאין לו הגנה.

אז ודאי שגם הוא יכול ליפול.

זה שכרגע,

בתנאים האלה שהוא חי,

אז כרגע יש לו הכרה ברורה.

אבל אם יהיו קשיים, קצת ניסיונות, קצת אדם יכול לרדת ולפרוש לתהום.

כמו שאפילו אנשים חרדים.

יכולים לרדת.

אין לאף אחד שום הגנה.

רק מי שמחובר לתורה, ואתם מדבקים בשם אלוקיכם,

אז חיים כולכם היום.

אבל אם אתה פורש מן התורה, הרי זה פורש מן החיים.

אתה פורש מאלוקים,

והוא אומר, אם תעזבני יומי, מה אני עזבך?

אז מי ישמור עליך?

מי יגן עליך? מי יציל אותך?

עכשיו תובל לנו עצתו של יתרו,

שאמר לבחור שרי אלפים, שרי מאות,

חמישים ועשרות.

למה?

למה הוא אומר את זה?

למה הוא נתן את העצה הזאת?

ישראל נמצאו אז בדרגה גבוהה של מוסריות.

כתוב בפסוק, כי יבוא אליי העם לדרוש אלוהים.

הם באים מעצמם

עם שאלות,

מה הדין ככה? מה הדין ככה? מה הדין ככה?

היה לי פה זה, נתתי לו, הוא נתן לי,

החזיר, לא החזיר, מה הדין?

ממונות, הכל.

כי יבוא אליי העם לדרוש.

מה לדרוש אלוקים?

האדמו״ר, זכר צדיק ברוך״ס, סבא בן עוברדו,

אמר כי שאלת ממונם של אחרים

הייתה אצלם לא פחות מאשר שאלת טרפה.

אתם שומעים? פעם היו מקפידים על טרפות. שאלת טרפה, מי לא היה שואל?

כל ספק שהיה בעוף.

אישה הייתה מקבלת את העוף,

ואחרי ששחט לה שוחט והיא רואה פתאום דם,

או ראה משהו,

ראה משהו לא בסדר, או משהו מוזר,

או שהיא רואה בפנים

שני כבדים.

אז היא הולכת לשאול, היי, זכיתי בפיס.

הולכת לשאול, אומרים לה, טרף.

היו שואלים, כל דבר שואלים. טרפות, היו פוחדים, פחד מה בין טרפות? היום כולם אוכלים לבניות טרפות.

אבל אצלם,

אומר הסבא בן עוברדו, שאלת ממונם של אחרים,

היה אצלם כמו שאלות בטרפה.

זאת אומרת,

שלא חלילה להזיק את השני.

לא בן אדם היה הולך להגיד, אני רוצה לתבוע אותו כי מגיע לי כסף.

הוא היה הולך, אומר, אני גרמתי ככה, אני עשיתי ככה, אני לא עשיתי ככה.

ויש לו עזק וזה, מה הדין? כמה אני צריך לשלם לו? מה אני צריך לעשות לו?

שאלת הממון של השני הייתה אצלם כמו שאלת טרפה שלהם.

כמו שמסופר על ארכסנדר מוקדון,

שבאה

שאלה לפני מלך כוש,

הוא היה פעם מסתובב בעולם, נכבוש,

אז הוא הגיע לאפריקה,

ושם הוא היה אצל מלך כוש.

והייתה שאלה שמה,

שבאה לפניו,

שאחד מכר חצר,

ובחצר

היה אוצר.

אז זה שקנה את החצר,

החזיר את האוצר

לבעל החצר.

אז הוא אומר לו, מה אתה עושה?

הוא אומר לו, חצר קניתי,

אוצר לא קניתי.

אז ההוא לא הסכים לקבל.

הוא אומר לו, אני מכרתי את החצר עם האוצר,

מה שיש בחצר, הכול שלך.

בקיצור,

זה לא רוצה לקחת את האוצר, וזה לא רוצה.

הלכו לפני המלך לדון.

ואלכסנדר מוקדון היה נוכח.

הוא שמע את המשפט,

וחיכה לראות מה יפסוק המלך הזה.

והמלך אמר,

יש לך בן?

כן.

יש לך בת?

הוא אומר, כן.

תחתנו אותם, תנו להם את האוצר.

אז אלכסנדר מוקדון

התעלף מצחוק, כמו שאומרים.

אמר לו, מה זה? איזה משפט זה?

אז הוא אומר לו, למה?

הוא אומר, אם זה היה אצלנו בארץ,

הייתי הורג את שניהם, לוקח את האוצר.

שני טמבלים.

יש לך אוצר, אתה מתווכח, זה שלו, זה לא שלי, מה פתאום?

ואז הוא אמר לו, בכלל זורחת השמש אצלכם.

זהו, זהו, זהו, אמר לו, זה בזכות הבהמות.

אדם הוא בהמת אושייה.

אתם לא חיים בזכות זה. עם שכל כמו שלך, ועם התנהגות כמו שלך, ועם דת כמו שלך, אתם לא חיים בזכות. שמש לא מאירה לכם.

זה הכל בזכות הבהמות שלכם.

מכל מקום,

אז רואים שהייתה שאלה כזאת אפילו אצל אומות העולם.

שמה? לא רוצה לקחת מה שלא שלי.

מה שלא שלי לא רוצה לקחת.

אז זה מעלה מוסרית גבוהה ביותר.

ובכן,

אז אם עם ישראל היה במדרגה כזאת גבוהה,

כמו שאומר הסבא בן אברדוק, ויבוא העם לדרוש את השם,

הם עצמם שואלים שאלות ממון של אחרים.

כאילו הם שואלים בענייני טריפה שלהם.

אז עם כזה לא זקוק לשרים.

כן? שרי עשרות, שרי חמישים, מאות ואלפים.

מה זה, על כל עשרה איש צריך שיהיה דיין?

על כל עשרה אנשים צריך שיהיה דיין. שרי עשרות,

ועליהם שרי חמישים. על כל חמישים עוד דיין,

ועל כל מאה עוד דיין.

על כל אלף עוד דיין. על כולם.

מה זה?

מה זה הדבר הזה?

היה מספיק בשבילם עם כזה שבא לדרוש את האלוקים,

מספיק להם משה רבנו

שהוא יברר להם את כל השאלות ואת כל הספקות

מכל הסוגים האלה.

אז למה הוא נתן עצה כזאת יתרו?

מה, אתה מפקפק במוסריותם?

הרי התורה מחידה שהם באים מעצמם לדרוש את האלוקים.

הם לא מתחמקים, הם לא בורחים.

אבל יתרו נוכח לדעת

כמה אי אפשר לסמוך על ההכרה בלבד.

ויש צורך ביסודות חזקים.

לכן יעץ למשה רבנו שדווקא לעת הזאת, שעכשיו ברום המדרגה,

יש למנות שרי אלפים, שרי מאות.

שאם אחד,

שאם אחר כך

תעלה אצלם, בעיה שחורגת מגדר של דרישה,

וגם יהיה עניין של משפט,

שזה רוצה לזכות,

לא לזכות,

וגם השני רוצה לצאת זכאי,

שיהיו להם אז שופטים שישפטו משפט צדק,

שיהיו מזומנים להם על המקום.

כי אם ימנו את השרים רק בשעה שהשאלה כבר תעמוד על הפרק,

יהיה קשה להרגיל את העם

בגדרי המשפט.

למה?

מה אתה בא לי עכשיו?

אתה מבין לי דיינים, וזה עזוב אותך, אני צודק, אני זה.

מה, אתה לא מכיר אותי? אני אדם מוסרי?

אני בחיים שלי לא נגעתי בכסף של אחרים? מה, אתה מפקפק ביושרתי?

מה קרה לך?

אבל אם ירגילו אותם כבר מעכשיו שהם אפילו ברמה המוסרית,

בכל דבר לגשת לדיין, כל דבר. דיין נמצא,

כל עשרה אנשים,

כמו שאומרים, בכל בניין, מה שנקרא,

יש שלושה-ארבעה דיינים.

אז אדם כזה יודע שכל חייו זה שאלות,

שאלות, שאלות, שאלות. ברורים, ברורים, ברורים.

כל הזמן הוא מחובר למשפט.

אבל אם זה יתעורר ולא היה דבר כזה,

ופתאום ימציאו דבר כזה,

ועכשיו יגידו אין ברירה, חייבים להעמיד דיינים וזה,

לא יסכימו. אם לא היה דבר כזה מעולה, מה פתאום? אני לא מסכים, אני לא זה.

אז לכן,

מכאן לימוד לכל אדם שעלינו לראות את הנולד.

אל תסמוך שאתה היום דתי,

חוזר בתשובה, והכול יכול להתפרק ברגע.

אל תסמוך. עליך לראות את הנולד

ולהקיף את עצמך בגדרים.

אתה תגדור את עצמך בגדרים, ככה פוסק הרמב״ם,

שבעל תשובה מעבר לייסורי התורה,

הוא צריך לגדור את עצמו בגדרים,

כיוון שהוא כבר טעם טעם חטא.

והוא יודע לאן צריך לגשת, כמו שאומרים.

אז לכן אתה צריך יותר גדרים.

אז לכן צריך אדם לראות את הנולד. איזה הוכחה רואה את הנולד?

ולהקיף עצמו בגדרים.

שהם ישמרו עליו בבוא העת.

אם תבוא העת של ניסיון,

שלא יידרדר ממדרגתו הגבוהה.

זה כל המעלה הגדולה

של יתרו.

יתרו התפעל ממה?

ממה הוא התפעל?

לא מהאותות והמופתים שהקדוש ברוך הוא גדול,

הוא מסוגל לעשות את זה והכל.

הוא התפעל מזה,

יואו,

עם כזה שראה כאלה דברים,

הגיע לרמה כזאת.

כולם היו בדרגת נביאים כשהם צלחו את ים סוף.

וכל זה,

ופתאום רפו ידיהם מן התורה,

ופתאום ירדו למדרגה כזאת עד שיבוא עמלק ונלחם איתם בגלל שרפו ידיהם בתורה, זאת אומרת,

אין שמירה על שום בן אדם בעולם אם הוא לא מחובר לתורה כל הזמן. לכן הוא רץ מהר אל משה רבנו ואמר אני רוצה להתגייר.

גם אני רוצה להיות מחובר לתורה,

לקיים בצורה מעשית,

לעשות את הכול להיות מרותק לתורה, מצוות ותבלינים מהם מעשים טובים,

בכל מילי דמיתם, אמן.

חנוך וסלמאן סלוויח בלתורו ידיהם.