לא לאבד שליחות | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום רפואה שלמה במהרה למשה בן שרה זהרה שזכות זיכוי הרבים תעמוד לו ולא יזדקק כלל לניתוחים

יזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן

וישמע יתרו כהן מדיין חותן משה את כל אשר עשה אלוהים

מובא בילקוט יתרו רמש רע א

ראויין היו ישראל לקבל את התורה אילולא עמדו משה ואהרון

שנאמר יצפון לישרים תושייה

רש״י אומר

יצפון לישרים תושייה

גנז הקדוש ברוך הוא את התורה אצלו כ׳ ו׳ דורות

עד שנתנה לדור המדבר

מהבריאה

עד מתן תורה עברו עשרים ושש דורות

אז יצפון שמר לישרים זה עם ישראל תושייה זו התורה שנקראת תושייה

שהיא מתשת כוחו של אדם

אז כתוב במדרש ש׳עם ישראל היו ראויים לקבל את התורה אילולא עמדו משה ואהרון׳ גם אם לא היה משה ולא אהרון

תורה הייתה חייבת להינתן לישראל שנאמר יצפון לישרים תושייה שהיא הייתה גנוזה אצל השם עד לדור העשרים ושש׳

וזה גם מה שכתוב דבר ציווה לאלף דור

מה זה דבר ציווה לאלף דור כתוב

שהעולם

היו לפניו תת כעד דורות

היו בעולם לפני בריאת העולם

כשהקדוש ברוך הוא ברא עולמות ואחריבן יש בזה סוד גדול

תת כעד זה תשע מאות שבעים וארבע תוסיף עשרים ושש זה אלף דבר ציווה לאלף דור

זאת אומרת מלפני

אלף דורות כבר היה מוכן ניתן את התורה

וכשנברא העולם

אז בדור העשרים ושש ניתנה התורה.

ממשיך המדרש ראויין היו ישראל להיגאל ממצרים

אילולי משה ואהרון

שנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול

זאת אומרת גם אם לא היו עומדים משה ואהרון לישראל

להושיעם ולגאול אותם

היו ראויין ישראל לגאול ממצרים כי הייתה הבטחה לאברהם אבינו עליו השלום

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול זאת אומרת יש הבטחה שעם ישראל יצאו ממצרים וגם ברכוש גדול אבל יצאו

כתוב מפורש יצאו הבטחה

אז גם אם לא היו עומדים להם משה ואהרון גם היו יוצאים

כבר דיברנו על זה שרבי עקיבא דרש את הדרשה הזאת

בהספד על הבן שלו

ולימד מפה שמגלגלים זכות על ידי זכאי

זאת אומרת הכי זכאים שהיו בדור זה היו משה ואהרון לכן התגלגלה על ידם

הזכות הזאת

של יציאת מצרים ומתן תורה וכל שאר הדברים

מפה הוא למד

שמי שהוא מחזיר בתשובה

מי שהוא מזכה את הרבים הוא בן העולם הבא כי מגלגלים זכות

על ידי זכאי

ואם גלגלו זכות על ידי מישהו סימן שהוא זכאי בשמיים

לכן הוא אמר שהוא מובטח שהבן שלו

הוא בן העולם הבא מהדרשה הזאת שאנחנו קוראים פה

אחר כך ממשיך המדרש והוא אומר ראויה פרשת שופטים להמר על ידי משה

אילולא עמד יתרו

זאת אומרת פרשת שופטים

זו הפרשה שנאמר ואתה תחזה מכל העם

אנשי חיל יראי אלוהים

אנשי אמת שונאי בצע

מעליהם

ושמת עליהם שרי אלפים, שרי מאות,

שרי חמישים ושרי עשרות

זה נקרא פרשת שופטים שאמר אותה יתרו למשה רבנו

אז מה כתוב במדרש?

ראויה פרשת שופטים להמר

על ידי משה

אילולא עמד יתרו

אם לא היה יתרו שאמר פרשת שופטים

אז היא הייתה ראויה להמר על ידי משה רבנו

תכף נבין מה זה אומר

ראויה פרשת נחלות

להמר על ידי משה

אילולא זכו בנות צלופחד

מה הם אמרו? תנא לנו אחוזה בתוך אחי אבינו

זאת אומרת שהבנות במקום שאין בנים

הן יורשות נחלה

וזה לא ידע משה רבנו עד שהם באו ותבעו את הדבר ואז הוא שאל את השם וככה יצא

אז זאת אומרת ראויה פרשת נחלות להמר על ידי משה

אילולא זכו בנות צלופחד

בנות צלופחד זכו שכל הפרשה של דין נחלות שבת יורשת במקום שאין בנים

אז

זה נאמר בזכות

בנות צלופחד ונרשם לעולם בתורה

זה המדרש בינתיים עכשיו הבחירה של האדם

אינה אלא לצרף את עצמו למאורע קיים ועומד

ואם האדם נועד לשליחות מסוימת

ואף הוענקו לו כוחות ומדרגות להיות ראוי לשליחותו

מכל מקום אם מרפה עצמו

הרי הוא מאבד את מעשה השליחות

מאיש אחר ייקח הנה

זאת אומרת

הבחירה שלנו

האם לבחור לעשות תבלינים או לא, האם לבחור לעשות דרשות או לא, האם לבחור לעשות זה או זה

היא אינה אלא לצרף את עצמו למאורע קיים ועומד

זאת אומרת יש מאורע שצריך להתקיים, צריך להתבצע

מי יבצעו אותו

אז ככה

המאורע צריך להתקיים

הזכות מוטלת לפניך

אתה רק צריך לבחור

אם הבחירה שלך תהיה ראויה פירושו אתה תצרף את עצמך למאורע

קיים ועומד

ייתכן שהוא כבר קיים אתה רוצה להצטרף או לא רוצה

אתה רוצה לפרוש מהציבור

אתה רוצה להצטרף לציבור

או שאתה רוצה לעשות איזו משימה מסוימת שאתה מבין שהיא נדרשת

אם אדם נועד

לשליחות מסוימת

וגם העניקו לו מן השמיים כוחות ומדרגות להיות ראוי לשליחות הזאת

אז זאת אומרת הבן אדם הזה היה ראוי לדבר שאנחנו מדברים עליו

מה קרה?

ריפא את עצמו, מתרפא

מתרפא

הרי הוא מאבד את מעשה השליחות

ואיש אחר ייקח הנא

מאבד את מעשה השליחות

ואיש אחר ייקח הנא

היית ראוי

נועדת לשליחות

לזכות הגדולה

נתנו לך כוחות

נתנו לך אפשרויות

היית אמור לבחור בזה

ולהסכים על הדבר והשתמדת ברפיון

השליחות תצא לפועל

אבל מישהו אחר יזכה בה במקומך ואתה הפסדת

וכן הדבר להפך

יש אדם מעמיד עצמו לשליחות

אפילו אם לא נגזר עליו מתחילה שהוא יהיה בעל המעשה

הרי הוא זוכה בזה

בכלל לא היה מתוכנן

אבל הוא תמיד מוכן

תמיד הוא מוכן לשליחות

לא שליחות לשלוח בן אדם למסור מכתב, שליחות זה

משימה לקיים איזה דבר מצווה גדול

איזה עניין, איזה משהו

אבל יש אחד מעמיד עצמו לשליחות

לא נגזר עליו מתחילה בשמיים שהוא יהיה השליח, לא נגזר

לא נגזר שהוא יהיה בעל המעשה

ומה קרה? בגלל שהוא מעמיד את עצמו לשליחות

הוא זוכה בה

והם, סתם אני אתן דוגמה, כתוב שבן אדם בת פלוני לפלוני וכולי וכולי וכולי

אבל יש מציאות שמא יקדמנו אחר, מישהו יקדים אותו, לפעמים בן אדם

מפספס את השידור שלו ומישהו אחר יכול להקדים אותו

אז יש מציאות כזאת שמא יקדים אותו

מי זה יכול להקדים אותו? אם זה...

הנה, אחת כזה שמעמיד את עצמו, אפילו שלא נגזר עליו כך וכך, אבל הוא מעמיד את עצמו,

הוא יכול לזכות

להם הבוכים

פתח אוהל מועד

כולם געו בבחייה

בעגל

עמד משה כנגד שישים ריבו

וכאן רפו ידיו

במה מדובר? מעשה זמרי

והם הבוכים פתח אוהל

וכאן רפו ידיו של משה רבנו

בעגל

והוא התפלל על עם ישראל וכיפר לשישים ריבו

אבל בשביל פניחס, למה כאן רפו ידיו?

בשביל פניחס שיבוא ויטול את הראוי לו

רפו ידי משה. הסברנו שהיו לו סיבות

כי הוא בא אליו ואמר לו זמרי מדינית זאת מדינה

אמר לו אסורה עליך

אמר לו מי ייתן לך בת מדיין?

זה גם מדינית זה גם מדינית

משה גייר אותה וזה אז נסתתמו טענותיו כאילו עכשיו הוא טוען על עצמו כאילו

בקיצור יש כמה הסברים בזה בכל אופן זה נקרא שהוא מתעצל למרות כל זאת הוא היה צריך לעשות

ולעשות מה שעשה פניחס

אבל רפו ידיו של משה רבנו

למה?

בשביל שיבוא פניחס ויטול את הראוי לו

זאת אומרת הוא היה מיועד פניחס לשליחות הזאת

מן השמיים ונתנו לו את הכוחות והכול

כמובן שהוא לא ידע שבשמיים החליטו כך וכך

אבל לא נתרפו ידיו

והוא קם לעשות מעשה

וכיוון שמשה רבנו נתעצל זה נקרא אם רפו ידיו זה נקרא נתעצל

כתוב ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה

יש בזה דרך אגב לימוד מוסר

לעורר אותנו כל אחד ואחד לנצל את הזמן והכוחות

כי יש מעשים שנועדים עבורו

ובעצלותו וחולשתו

עלול לאבדם

ויעשו על ידי אחר

יש בן אדם

שבגללו הקנישתה הראשונה התבטלה בגלל איחור של כמה דקות

הכל התפרק

מאז למעלה משנה לא הצליחו להעמיד את הקנישתה כמו שצריך והיה לו עוד חלק גם כן בהפרות בהמשך

אחר כך החליטו שהוא יהיה חזן

והיה חזן

אבל שוב פעם האיחורים בעצלות גרמו שהוא מפספס

והוא קיבל סנקציה לא להגיע למשך תקופה

לפני שהוא חוזר הוא הוזהר ששוב פעם לא תהיה בעיה

אחרי מספר ימים שוב פעם חזרה אותה בעיה אז הוא עוד פעם סומצץ

לעוד כמה זמן וכולי

אמרו לו לבוא היום

אז גם היום

כשהוא צריך לבוא

אז הוא

קם באיחור של כמה דקות ואז הוא החליט להגיד תירוץ

שבשעה שאמרו לו בשבוע שעבר בעצם להיות בסנקציה שבוע

אז הוא יבוא באותה שעה שאמרו לו שזה היה אחרי התפילה אז יהיה לו כאילו תירוץ

ואז הוא יוכל להגיד שבעצם בשביל זה הוא לא בא

אבל אנחנו תירוצים של חרטא לא קונים

אז לכן הוא סומצץ בכפל עכשיו

ויתאמן עכשיו בבית לקום בשתיים

ואז אם יתרגלו לקום בשתיים יהיה לו קל להגיע לפה בארבע

אבל אם לא

אז עוד שיתרגל

עצלות זה מחלה

מחלה במידה רעה

אתם רואים מה מפסידים?

תסתכלו

לימוד מוסר

לעורר כל אחד נצל את זמנו וכוחותיו

כי יש מעשים הנועדים עבורו

ובעצלותו וחולשתו עלו לאבדם יעשו על ידי אחר

אז עכשיו יש לנו חזן קבוע במקומו, כהן גם

זאת אומרת

בן אדם, זכות

של להיות שליח ציבור להעלות כל התפילות של הקהל הקדוש

מפסיד

ואיפה הוא מתפלל עכשיו, ואיפה הוא לומד עכשיו, ואיפה זה, לא חבל,

לא חבל

אבל מאידך אם הוא מתאמץ

יוכל לזכות בכוחות

למעלה ממדרגתו

מוצאים לפעמים שאנשים עולים לגדולה במדרגות גבוהות שמעולם לא נראו בהם

איך זה?

ההסבר הוא על פי הילקוט, כמו שלמדנו במדרש

כי הם צירפו את עצמם לאיזה מאורע שהיה חייב להיות

ומן השמיים הוענקו להם כוחות חדשים שיהיו הם העושים

בגלל שהם הזמינו את עצמם

הם עמדו מוכנים

לכל דרישה

מי רוצה ללכת לזה?

יש כאלה קופצים, יש כאלה כאילו לא שמעו,

יש כאלה כאלה משתמטים,

יש כאלה אני לא יכול, יש כאלה, קשקושים.

כל אחד יש לו תירוצים, בעיה לתרץ תירוצים?

הבנים היו אומרים לו על שעתיים של תבלינים אתה מקבל אלף דולר, הוא היה מוצא זמן כל יום?

בטח שהיה מוצא זמן, בטח שהיה מוצא זמן.

אז זאת אומרת,

אדם שמזמין את עצמו לאירוע שהיה צריך להיות,

אפילו שלא היה לו כוחות משמיים לזה,

ייתנו לו כוחות למעלה ממה שהיה צפוי לו,

והוא יבצע את השליחות.

ראויה פרשת שופטים,

מתת אחזה מכל העם,

להמר על ידי משה רבנו,

אילולא שעמד יתרו,

יתרו,

שלא הניח עבודת כוכבים שלא עבד,

יתרו,

שהוא גר,

שדרגה של גר שוללת ממנו מלכות,

ואפילו שאר שררה,

הוא זכה יותר מכלל ישראל,

ואפילו ממשה רבנו,

שראויה הייתה פרשה זו להינתן על ידו,

על ידי משה רבנו,

מכל מקום, מפני שעמד יתרו,

זכה שפרשה שלמה בתורה,

פרשת יתרו,

תיאמר על ידו.

כה חשובה ונעלת אצל הקדוש ברוך הוא, התרוממות האדם,

על ידי שהוא התרומם כל כך,

מתעלמת פרשה ממשה רבנו וניתנת לו.

אתם שומעים?

אדם יכול לקטוף

פירות של מישהו אחר, שראויים למישהו אחר,

אם הוא במידה מסוימת התרומם יותר ונתעלה יותר והזמין את עצמו יותר,

הוא יכול לזכות במקום שזה היה שייך לאחר אפילו.

בוודאי

שאז חפצנו למצוא את נקודת ההתרוממות של יתרו,

במה זכה יתרו למה שזכה?

אז מצאנו

מפורש

במה הוא זכה.

כתוב, וישמע יתרו.

יתרו קלט

את אשר שמע,

התפעל ממה ששמע,

התפעלות שהפכה אותו ליתרו המצטרף אל כלל ישראל ויוצא אל המדבר,

מתגייר ומקבל את התורה.

אתם שומעים?

יתרו קלט.

יש אנשים שזה עובר אצלם דברים,

שומעים דברים וזה עובר אצלם, זה לא נקלט.

הוא קלט,

שמע,

שמיעה, למדנו שזה הבנה.

הבנת הלב, שמע, שמעתי אותך, לא שמעתי באוזן,

שמעתי הבנה, קלטתי והבנתי.

יתרו קלט את אשר שמע,

התפעל ממה ששמע. אמרנו התפעלות,

זה לא המושג הרגיל אצל אנשים, התפעלות, וואו.

זה לא וואו.

התפעלות זה שהוא יהיה נפעל.

זאת אומרת, מה שהוא שמע, הפעיל אותו,

והוא נתפעל מזה.

יצאו מזה פעולות!

וזה הפך אותו ליתרו שהצטרף לכלל ישראל,

ועוזב את הכול, ויוצא למדבר,

מתגייר ומקבל את התורה.

ואפילו שמצאנו מעלות אחרות ליתרו,

עוד בהיותו מיועצי פרעו,

כמו שכתוב בגמרא בסוטה יא,

אמר רבי חייא ברבה, אמר רבי סימאי,

שלושה היו באותה עצה,

בלעם ואיוב ויתרו.

בלעם שיעץ

את העצה, הווה נתחכמה לו.

בלעם שיעץ נהרג.

איוב ששתק, נידון בייסורים, ייסורי איוב.

יתרו שברח

זכה ומבני בניו ישבו בלשכת הגזית.

אז זכויות, הנה משבחים אותו.

וזכו בנם, מבני בנם, לשבת בלשכת הגזית, בבית המקדש.

אז היה לו מעלות.

עוד לפני שהוא התגייר.

מכל מקום זה לא הביא אותו,

לא הביא אותו המעלה הזו לידי המעלה שזכה לה אחרי השמיעה.

שהרי במדיין הוא היה כהן לעבודה זרה.

ואפילו אחר שפירש מעבודה זרה ונידו אותו כל אנשי המקום,

הוא לא בא עדיין לכלל ישראל.

עד לאחר ששמעה יציאת מצרים על כל ענייניה,

ולאחר ששמעה מלחמת עמלק, כמו שלמדנו אתמול בדרשה של הבוקר,

רק אחר כך ומתוך כך זכה למה שזכה.

מהו כוח השמיעה?

מה זה בישמע יתרו?

הרי שמעו עמים, כתוב, שמעו עמים, ירגזו, נחילה הזו,

שמעו ומה עשו עם השמיעה?

גורנישט, כלום.

כוח השמיעה מהו?

זה הקשבה פנימית לדבר הנשמע והפיכתו למלמד.

שמעת משהו?

אם למדת מזה את הדבר הנשמע ואתה מוציא אותו לפועל, זה נקרא שמיעה.

שמעו וטחי נפשכם.

שמיעה של חיית הנפש.

המדרש אומר,

שמעו וטחי נפשכם.

אם אדם נופל מראש הגג,

אומר המדרש, מות רבה כזן,

כל גוף הוא הלוקה.

בא רופא, נותן לו רטייה,

תחבושות, חבישות, גבס,

נותן לו בראש, ביד, ברגליים, כל האיברים שנפגעו, כל-כולו מלא רטיות, מגובס.

אבל השם אומר, אני איני כך.

אני לא דוקטור פלוני,

אני רופא כל בשר ומפליא לעשות.

יש לאדם רמח איברים,

ויש לו איבר אחד שקוראים לו אוזן.

כל אחד מלוכלך בעבירות,

והאוזן שומעת,

וכל הגוף מקבל חיים.

שמעו וטחי נפשכם.

לכך אמר, שמעו דבר השם, בית יעקב.

זאת אומרת,

אחרי שאדם עבר עבירות, ומגיע לו ייסורים,

אם הוא שומע את מה שאומרים לו,

וכמובן קיבל והבין ועושה,

הוא מחיה את כל גופו.

מה אני אומר לכל אלה שבאים עם מחלות ועם ייסורים ועם צרות?

נותן להם חיצות על פי התורה.

התורה כולה עצות מרב העלילייה על בני אדם.

עצות מרחוק.

והבורא אומר, מה תעשה?

אתה צריך הכנעה, הרי למה עשית עבירות? אתה בעל גב, אסרוחה, אתה עומד מול הבורא ועובר עבירות.

כאילו, הוא נותן לך כוח, אתה משתמש בכוח שלו נגדו.

אז צריך להכניע את עצמך.

אז נותנים לך עצות

שבהן יהיה הכנעה.

מה אז אם אתה עושה אותן?

אז אתה קיימת, שימעו

וטחי נפשכם.

כל הגוף מתרפא.

לא צריך אבר-אבר.

אם אתה שומע למה שאומרים לך, בלי קונצים.

זהו.

כאילו קיבלת תורה מסיני לבד עכשיו.

אם אתה שומע,

אז טחי נפשכם.

מי מבטיח? השם.

וכן אתה מוצא ביתרו

שעל ידי שמיעה זכה לחיים.

ששמע ונתגייר.

דוגמה

שמע ישראל

אתה עובר היום את הירדן

מה רע לומר להם כאן שמע ישראל?

רבנן אמרה

חכמים אומרים למה הדבר דומה?

מלך קידש מטרונה

אישה חשובה בשתי מרגליות.

אתם נותנים טבעת

והמלך נתן לה

שתי מרגליות

וקידש אותה בהן.

איבדה אחת מהן.

אמר לה המלך איבד אחת

שמרי על השנייה.

כך קידש הקדוש ברוך הוא את ישראל במה? בשתי מרגליות. איזה מרגליות? נעשה ונשמע.

איבדו את הנעשה

כיוון שעשו עגל.

עגל זה ההפך מנעשה.

נעשה זה מה שאתה אומר.

עגל לא אמרתי.

אז איבדו את הנעשה.

איבדו מרגלית אחת.

אמר להם משה, איבדת נעשה.

שמרו את הנשמע.

לכן אומר להם,

שמע ישראל. זה מה שנשאר לפחות.

שמע ישראל. לא שמע סתם רק תשמע.

אלא שמע קבל ואבין כמו שלמדנו. שמיעה שמביאה לידי מעשה.

שאתה מתפעל מהשמיעה.

בקבלת התורה עמדו ישראל בדרגה של נעשה ונשמע.

שזו דרגה של מלאכי השרת.

כמו שכתוב בשבת פח.

בשעה שהקדימו ישראל,

נעשה לנשמע, בדרך כלל אנשים אומרים,

מה, מה, מה אתה רוצה? למה, מה, מה? שואלים שאלות קודם, תשמיע לי, תגיד לי, למה, מה, מה? מה אני אעשה?

לא, הם אמרו, לא, נעשה קודם, בלי לשמוע. אחר כך נשמע איך, למה, מומי.

קודם נעשה.

יצתה בת קול בשעה שאמרו ישראל, נעשה ונשמע, ואמרה להם,

מי גילה לבני רז זה את הסוד הזה שמלאכי השרת משתמשים בו.

כתוב בפסוק גיבורי כוח על המלאכים.

גיבורי כוח,

עושה דברו,

לשמוע בקול דברו.

קודם כתוב עושה דברו,

ואחר כך לשמוע בקול דברו. זה סוד של מלאכי השרת.

אבל לאחר החטא של העגל הם ירדו ממדרגת נעשה ונשמע לדרגת נשמע.

קבלת התורה של נעשה קודם לנשמע

הוא אופן

שבו אין הנעשה זקוק לנשמע.

הקרבה של האדם לקדוש ברוך הוא היא כה מוחשית

שהוא לא צריך להתבונן קודם העשייה.

באותה מדרגה

אין פעולת הנשמע

כמכשיר לנעשה,

אלא

הנשמע הזה רק מעמיק

את המעשה.

לעשות אני מיד עושה.

למה אני צריך את הנשמע? כדי להעמיק, להבין את תוכן העשייה,

את מה השם רוצה בעצם העשייה וכו'.

אז במתן תורה לא היו צריכים את זה, רק כמעמיק

ולא כדי להשתכנע לעשות.

אבל מהמדרגה הזו הם נפלו בחטא העגל.

מאחר שלא ניצלו את הנעשה,

איבדו את קרבתם לשם,

ומתוך כך באו לכלל פחד שמא איבדו את הכל.

אז בישר אותם השם, החזיקו בנשמע.

כלומר,

באפשרותכם להגיע שוב לכלל עשייה על ידי הנשמע.

והיה אם שמוע תשמעו.

בידכם להתרומם ולחזור לנעשה, אם אדם הוא בעל שמיעה.

שמיעה שהיא קבלה והבנה וקליטה ועשייה.

אז אם אתה לא מאבד את השמיעה, שימעו וטחי נפשכם,

אתה תזכה שוב פעם לקרבת האלוקים.

בין הקניינים הראשונים מממחת קנייני התורה במשנה באבות

הוא שמיעת האוזן.

לשמוע את דבר השם בתורה.

כשאתה לומד תורה,

אתה לא לומד בספר.

זה עכשיו מדבר איתך השם

והוא אומר לך בדיוק מה הוא רוצה ממך.

אתה כאילו בשיחת טלפון עם הבורא.

והוא אומר לך כך וכך, עשה.

זה שיחה אישית פרטית

שאתה שמעת מפיו של הקדוש ברוך הוא.

אמרו חכמים זיכרונם לך באחר רבתי פתיחת הבית

הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו.

שהמאור שבה מחזירם למוטב.

מי שלומד בשמיעת האוזן בוודאי יגיע מנשמע לנעשה.

מי שלומד את התורה באופן זה לקלוט בעצמו תמיד את הלימודים שהתורה מלמדת אותו,

מתוך תשוקה, תשוקה לדעת את דבר השם,

שזה מתגלה בתורה מה השם רוצה ממני,

מתעלה לכוח השמיעה.

בדברי המדרש הללו שלמדנו עתה, טמון יסוד ההצלחה.

תרצה להצליח בחיים? תרצה להיות קרוב לשם? תרצה שהוא ישמע לך?

אתה רוצה שהכל ילך חלק?

מי שאינו מפתח את כוח השמיעה בעצמו,

הוא עומד לעולם מבחוץ.

ומעשיו גם שהוא עושה.

מעשי המצוות אינם אלא חיצוניים.

וכשמגיע ניסיון קל,

מייד נופל.

אתה רוצה את יסוד ההצלחה?

שמיעה.

שמיעה מחייבת.

שמיעה.

אם אתה יודע כמה טמון בכוח השמיעה,

לא להתרפות.

אתה יכול להיות מזומן לשליחויות שאפילו לא יועדו לך ולא נתנו לך כוחות.

אתה יכול להפוך עולם ומלואו.

אם אתה בעל אוזן שומעת.

אמרתי לכם, אני כל מה שהשגתי בגלל ששמעתי מה כתוב. לא שמעתי, קראתי.

אבל שמעתי מה כתוב.

כתוב שוויתי השם לנגדי תמיד. זה כלל גדול במעלות הצדיקים והחסידים ההולכים בפני השם.

למה? כי השם מסתכל עליך בכל רגע ורואה במעשיך.

אדם שיודע שכל רגע מצלמים אותו והכל והכל והכל, והוא זוכר את זה,

הוא לא יכול להתחמק ולהגיד, זה לא שמתי לב, זה לא שמעתי,

לא הבנתי, ברור.

אז אני אגיד ככה, אז אני אעשה ככה, אני אעשה... מה זה קשקושים?

אתה עובד על עצמך הרי.

על מי אתה עובד? על עצמך?

זה יוצא שאתה לא מאמין בשם.

אם בן אדם אומר, תשמע,

מחלקים איזה אלף דולר, מה, מה, מה, מה?

מה, מה אמרתם?

שמעתי מחלקים, מה, מה, מה, מה, מה, מה? הוא לא ייבטר על השמיעה הזאת, כי הוא שמע שמחלקים.

מחלקים זה לרבים, רבים, אולי גם אני,

אז הוא ישר ניגש.

ואם התורה אומרת לך שיש גן עדן,

ויש זה, ויש עולם הבא והכול, אתה פתאום לא שומע, כאילו, לא שומעת?

לא שומעת? מה אתה לא שומע?

אתה צריך לדבוק לספר הזה שמביא לך את כל זה,

את המחלקים!

יש פה מחלקים!

אז אתה מאמין?

אתה לא מאמין!

אתה לא מאמין, אתה פשוט לא מאמין!

אתה לא מאמין!

או שאתה חושב שהכרית

זה יותר מגן עדן.

עוד שתי דקות על הכרית, פשש, איזה גן עדן. איך אני אעזוב את הגן עדן הזה?

איך אני אעזוב אותו?

איזה

כרית עם נוצות

של תרנגולת!

זה גן עדן?

זה גם דוקר לפעמים.

אם תפתח את הכרית ותריח את כל הנוצות,

לא יודע אם תרצה לישון על זה עוד פעם.

היי, כמה שאנחנו שטחיים, כמה שאנחנו רדודים,

כמה שאנחנו טיפשים.

זה לא יאומן כי יסופר.

כמה התורה מדברת לטובתנו, לטובתנו השם, ברא לנו עולמות, הכין לנו, יעד אותנו,

נתן לנו כוחות הכל, נתן לנו ספר הדרכה.

ישבו, תסתכלו, כל חכמי ישראל, יש לכם תורות לפתוח לנו את הכל, לבאר לנו את הכל, להכין לנו את הכל.

הכל ערוך על השולחן, רק תושיט את היד ותאכל ותהנה.

מה, אנשים סתומים? זה לא יאומן.

בשביל חתיכת בשר ועוף הם מוכנים להפסיד את העולם הבא.

כי הרגע הוא רעב,

הרגע בא לו על זה,

ובשביל זה הוא יאכל לנבל אותו טרפות.

לא יאומן כי יסופר.

עם המגבעת ועם החליפה.

ואם הוא יכול לתחוף עוד חצי עוף בתוך הכיס בחליפה,

אז הוא גם יתחף אותו שם.

לא יאומן.

אז בדברי המדרש הללו טמון יסוד ההצלחה. מי שאינו מפתח את כוח השמיעה בעצמו,

הוא עומד לעולם מבחוץ.

ומעשיו אינם אלא חיצוניים,

וכשמגיע ניסיון קל, מידו נופל.

דבר זה הוא מגופן של הלוחות.

אנחנו לומדים את זה מגופן של הלוחות.

אנחנו לומדים, כמו שלמדנו עכשיו,

מגופן של הלוחות.

הלוחות הראשונים היו כולם מעשה אלוקים.

במכתב מכתב אלוקים חרוט על הלוחות.

גם הם היו וגם הכתב שלהם

מעשה אלוקים.

ולא היו זקוקים ישראל אלא לקבלם.

זה הכל.

לעומתם הלוחות השניים

היו זקוקים לפסול לך שני

לוחות הבנים.

פה זה כבר לא מעשה האלוקים,

צריך פה עבודת אדם, פסול.

צריך לפסל את זה.

זאת אומרת, צריך עבודת אדם, כי לאחר חטא העגל

אי אפשר לזכות בתורה רק אחרי הקדמה של התעוררות מצד האדם.

אם היינו מקבלים את הלוחות הראשונים, היינו בני אל מוות.

לא היינו מתים יותר.

לא היה שעבוד גלויות, לא היינו שוכחים מה שלומדים.

הכל היה ישר וחלק, בלי עמל, בלי עבודה.

הכל נקלט. מה שאתה קורא, הכל נקלט. לא צריך מאמץ,

לא צריך לא התעוררות ולא לעבוד ולא כלום.

אבל כיוון שזה נשבר

בעוון העגל,

לוחות שניים כבר היה צריך פסול לך.

כבר צריך עבודה מצד האדם.

אז לכן אי אפשר יותר לזכות בתורה בלי שאתה תקדים התעוררות מצדך.

וכשם שמידת השמיעה זה קניין מקנייני התורה,

אז כך קניין בכל המצוות.

כך הוא קניין בכל המצוות.

הנה,

בתפילה

נאמר הדבר לדינה, שחייבים שמיעה.

באור החיים,

כף אלף, סעיף ב',

כתוב ומשמיע לאוזניו בלחש.

כשאתה מתפלל צריך להשמיע לאוזן בלחש.

לא שישמע הבן אדם שנמצא לידך,

זה אסור שישמע,

אבל לאוזניו ישמיע בלחש.

אין העניין של התפילה דיבור לקדוש ברוך הוא,

אלא להשמיע לעצמנו מה אנחנו מבקשים ממנו.

כשאדם שומע ומתבונן

במה שהוא אומר,

ברוך אתה השם,

אז נקלטת בוא התפילה

ואז יודע שהוא מתפלל, קודם כל הוא זוכר ויודע שהוא מתפלל,

וגם שהוא זקוק לתפילה,

כי כל חיותו תלוי בתפילה, אתה חונן לאדם דעת,

תשובה, ברכה, רפואה,

הכל, הכל, כל החיים שלך תלויים בתפילה.

וכפי שאדם זוכה להיות שומע את עצמו, מה שהוא מדבר,

ככה הוא מתעלה.

וכמה שאתה שומע וקולט,

ככה אתה מתעלה.

בואו ראו שכל העניין של קבלת עול מלכות שמיים

לא נאמר אלא בלשון שמיעה.

כשהתורה באה על צוות על האדם לקבל על עצמו עול מלכות שמיים,

מה היא מקדימה?

שמה?

ישראל.

אי אפשר לקבל עול בלי שמיעה.

שמה ישראל.

ומה קבלת עול מלכות שמיים?

אדוני אלוהינו אדוני אחד, אין בלתו,

אין מבלעדיו,

הוא יחיד ומיוחד,

שולט בשבעה רקיעים בארץ וארבע רוחות השמיים. זה הקבלת.

אבל מה מקדימה התורה קודם, לפני שאתה מקבל עול מלכות שמיים?

תנאי.

שמע ישראל.

פירושו של דבר קבל והבן

כדי לעשות.

בלי זה,

מה התועלת שתגיד? מה זה?

אתה אומר טקסטים? מה זה דקלומים?

כל האמונה שאנחנו חיים בה,

צריכים לחזור ולהתבונן בה.

לחזור בכל יום פעמיים.

שמע ישראל,

אדוני אלוהינו,

אדוני אחד.

כל האמונה שאנחנו חיים בה,

חזור ולהתבונן בה.

חזור ולהתבונן בה.

כל יום אנחנו רואים אמת ויציב ונכון וקיים,

ישר ונאמן,

ואהוב וחביב ונחמד ונעי ונורא,

ועדיף ומכובד ומתוקן.

כל יום.

ואחר בערב, אמת ואמונה, כל זאת,

וקיים עליהם אמת ואמונה, כל זאת,

אוקיי.

שמע ישראל,

השם אלוקים, השם אחד.

חזור, חזור, להתבונן.

חזור, להתבונן.

כל האמונה שאתה חי

זה לחזור, אבל בלהתבונן, לא להגיד סתם מילים.

שמע ישראל, השם הרגל שלו,

וואו, חזור, מה זה?

אתה מבין מה אתה מדבר?

הסברנו כבר את הפרשת שמע ישראל, לפחות את החלק הראשון.

אדם צריך לחזור ולהתבונן כל פעם מחדש.

יש על זנים אתה שומע?

בורכו על ה'

ואחרי זה, בורכו על ה' אלוקינו.

איפה השם, אדון הכל, היה, עובד ויהיה, אלוקינו תקיף, בעל היכולת. זה חובה!

זה חובה, סימן ההיא בשולחן ערוך,

חייב!

השליח הסבור כבר רץ לעושה השלום במרומו.

מה הולך פה?

כל האמונה שאתה חי בה,

חזור ויתבונן בה,

ורק על ידי זה תזכה לקבל עול מלכות שמים, אמן.

רבי יחנן יאמר, כשהוא אומר,

עושה הגדוש ברוך הוא וכל ישראל מפה,

יתבונן תרום ושמוד שנה אמור,

ה' חופץ למען זרגו, יגדיל תרום יעדיהם.

אמן.