כח זכות אבות | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 29.12.2018, שעה: 20:22
- - - לא מוגה! - - -
תודה רבה.
-כן,
היום אני מדבר
על העניין של זכות אבות.
זה באמת הייתי צריך לדבר לפני שבוע, אבל
לא הספקנו לפני שבוע.
כתוב בפסוק,
גור אריה יהודה,
מטרף בני עליתא,
קרע רבת קריאוך לביא מיקימנו.
מה זה מטרף בני עליתא?
אז ברש״י משמע ככה,
שיעקב אבינו חשד
את יהודה, היה חושד ביהודה שהוא הרג את יוסף.
והאמת הוא שיהודה הציל את יוסף.
הוא אמר, מה בצע שנשאיר אותו בבור?
הרי בבור
הוא ימות ברעב
או ימות על ידי נשיכת נחש.
אז הוא אמר, בוא נמכור אותו.
לא יכול היה לעשות יותר מזה, כי כולם החליטו,
צריך למנוע ממנו ההתנשאות עליהם.
אז החליטו להרחיק אותו מן הבית.
אז מכרו אותו, אבל הוא הציל אותו.
אז תמיד הייתי מבין מה שכתוב בפסוק, מטרף בני עלית,
ככה הייתי מבין.
מטרף בני?
מטרף בני עלית.
כאילו כתוב,
כן, מטרף בני עלית. אתה עלית מהטרף של יוסף.
מה זה בני? איזה בן?
יוסף.
מטרף בני, האתנ״ך הוא בבני.
מטרף בני עלית.
אבל ראיתי במדרש,
כתוב פסוק אחר.
במדרש כתוב,
מטרף
בני עלית.
האתנ״ך הוא במטרף.
בני, מה זה בני? יהודה.
לפי המדרש,
בני יהודה זה כמו עלית בני,
מטרף עלית בני. אומר ליהודה, בני,
אתה עלית,
הסתלקת מהחשד,
שהרי הצלת את יוסף.
אבל לא רק יוסף.
אם לפי הגרסה הזאת לא כתוב זה יוסף.
אם בני הולך על מטרף, מטרף בני,
אז זה הולך על יוסף.
אבל האם מטרף זה בפני עצמו? מטרף בני עלית, עלית בני.
מה זה מטרף?
אז כתוב במדרש, במדרש רע, בו ראיתי בפנים.
מטרף בני עליתא, הכוונה,
מטרף בני עליתא, מטרף עליתא בני.
מה זה טרף? אומר, ארבע נפשות הציל יהודה מן המוות.
הציל את יוסף מן הבור,
הציל את תמר מן האש.
תמר אמר הוציאוה ותישרף, אבל כשהוא אמרה לו הקרנה,
שאני לא, חד ושלום, היא זינתה עם מישהו,
היא הייתה שומרת יבם.
היו מייבאים, גם אבא של המת גם היה מייבם, אז יהודה ייבם אותה, זה לא מגיע למיתה.
והוא הודה בדבר,
אפילו שהוא מתבייש מזה,
היא הייתה כמו זונה,
הוא מתבייש מזה, אבל הוא הודה בשביל להציל,
חד ושלום, שלא תישרף.
ותמר הייתה בהיריון ממנו, מזרח
למי שאלה לא אנוכי הרעה. היא הייתה בהיריון.
אם הייתה נשרפת,
היו מתים גם האטומים, זרח ופרץ.
על ידי שהוא הציל את תמר, הציל עוד שתי נפשות.
אז זה שלוש נפשות.
אז בסך הכול, ועימי יוסף זה ארבע נפשות.
זה, לפי הפירוש השני, מטרף
בני עלית.
מטרף, איזה טרף? ארבע נפשות.
בני עלית, הסתלקת מן החשד.
אתה הצלת את יוסף והצלת את תמר עם ההודעה שלך.
תמר ושני בניה שבמעיה,
שהייתה בהיריון.
אומר המדרש,
לפיכך
ניצלו דניאל,
חננניה, מישאל ועזריה.
דניאל,
אתם יודעים מה היה עם דניאל,
שהשונאים שלו
הצליחו להוציא חוק
מנבוכדנצר,
שמי שהתפלל לאלוה האחר ולא לאלוה של נבוכדנצר,
ייכנס לגוב אריות.
טוב,
זה חל על כולם.
ודניאל המשיך להתפלל רגיל, והם
תיעדו אותו שהוא, הם עדים,
אז לא היה וידאו, אבל היה,
הם עדים שהוא מתפלל.
וכתוב שהבית של,
של, של...
של דניאל, היו בטוחים בחלונות, מכאן לומדים שבבית כנסת צריך להיות חלונות.
פה באמת בבית כנסת הזה אני לא רואה שום חלון.
צריך חלונות גם פה כדי שהתפילה...
איפה יש חלון?
הכניסה.
וכבין פתיחן ל...
אז בקיצור, דניאל היה ממשיך להתפלל,
לא התפעל מן החוק,
צפצף על החוק.
אז הם הלשינו עליו,
ואז התחייב להכניסו לגוף אריות.
האריות, היה בור,
בור רחב, לא בור קטן, בור רחב,
ושמו שם אריות.
האריות לא יכולות לטפס.
אז זו שמירה טובה מן האריות.
והיו זורקים להם אוכל, בשר, היו זורקים להם בשר לחיות אותם.
עכשיו זורקים להם את דניאל,
והאריות לא אכלו אותו, לא הזיקו אותו בכלל.
אז למה הוא ניצל? בזכות מה הוא ניצל?
בזכות שהסבא אלתר זיידה שלו, הסבא-רבא שלו, יהודה,
הוא הציל את יוסף מן הבור, מידה כנגד מידה, הוא ינצל מן הבור של האריות.
וחנניה, מישאל ועזריה,
הם,
הרי אז הייתה גזירה שברגע שישמעו
את המוזיקה.
יש שם בספר דניאל שמות של מוזיקה,
סימפוניה,
וכשישמעו את המוזיקה
כולם השתחוו לצלם שבנה נבוכדנצר,
והם לא רצו להשתחוות לצלם.
אז
הלכו והנשינו עליהם השונאים,
ובנבוכדנצר קרא להם, אמר להביא אותם.
הביא אותם ואמר להם, מה אתם,
אתם לא שמעתם את הגזירה שלי עכשיו,
תראו, אני הולך עוד פעם, נעשה את המוזיקה,
ואתם צריכים להשתחוות לצלם. אם לא תשתחוו,
אני שם אתכם בכבשן האש.
חנניה, מישאל ועזריה,
הם היו מנהלים את מדינת בבל תחת דניאל.
אבל דניאל לא ידע, הוא לא היה שם.
בעסק הזה הוא לא היה, הוא לא מופיע.
ראיתי שמדברים, איפה היה דניאל?
על כל פעם דניאל לא היה,
אבל חנניה משעל ועזריה נזרקו לכבשן האש.
אבל נבוכדנצר מאוד היה צר לו, כי הם היו מנהלים את המדינה,
וגם אהב אותם, אבל חוק,
יש חוק.
זה חוק של המדינה.
אז הוא אמר להם, אז הם אמרו לו,
אנחנו לא משתחווים לצלם.
אנחנו לא נשתחווה לצלם.
והוא איים עליהם, יזרוק אותם בכבשן האש.
אמרו לו,
לנו יש אלוה שיכול להציל אותנו מכבשן האש.
ואנחנו לא משתחווים. ואם לא,
ואם לא יציל אותנו,
אפילו על מנת שהוא לא יציל אותנו, תדע לך, אנחנו לא נשתחווה.
יהרג ואל יעבור.
יהרג ואל יעבור.
אז
מאוד התרגז נבוכדנצר,
והוא אמר
לחמם את הכבשן.
שבע פעמים ממס ראוי לחמם אותו.
אבל כמה יותר.
הרבה אש.
אולי הביאו גחלים של רתמים.
יש, אתה יודע, גחלת של רתמים,
אתה יודע איפה מוצאים את זה?
בסאונה.
יש תמיד, הרבה פעמים, הם שמים גחלת של רתמים,
שהיא מאוד תופסת חום וחמה מאוד.
אז,
אז חיממו אותו מאוד,
ואמר לשלושה החיילים שלו,
חזקים, גיבורים,
תכפתו את חנניה, מישאל ועזריה ותזרקו אותם לכבשן האש.
וכך הם עשו, כפתו אותם עם הבגדים שלהם,
עם כל ה...
הם באו עם הבגדים, אז מכאן לומדים שאפילו בשעה צרה אדם יישאר עם הרבנות שלו.
לא, לא,
נו הכל פה, הם באו, התכפתו אותם וזרקו אותם,
ואותם שזרקו אותם מתו מן הלהבה,
מן החום שהיה יוצא מן הכבשן.
מתו,
אבל דניאל רעשן רז, לא נכנסו לכבשן האש.
אחר זמן, ונבוכדנצר היה מצטער על זה, אבל
לא הייתה לו ברירה, אבל טוב.
הוא היה מצטער כל הלילה.
הוא שאל,
הוא היה הולך, רואה,
רואה את כבשן האש עם השם הציל אותם.
אם באמת, כמו שהם אומרים שאלוקה,
לא כן, הוא יכול להציל גם מכבשן האש.
אז והנה הוא רואה שם ארבעה אנשים,
לא שלושה.
אז הוא שואל את הפקידים, שואל אותם,
תגידו לי, כמה זרקנו לכבשן האש? שלושה.
ואני רואה ארבעה.
והרביעי דמה לבר אלהין.
מואך.
ואז אחרי כן הוא התקרב לכבשן
והתחיל לצעוק.
חנניה, מישאל ועזריה, תצאו מכבשן האש.
והם עלו,
וגם מספר שם, בספר דניאל הכול מסופר,
ששום סערה שלהם לא חסרה.
והבגדים,
אפילו ריח של אש, ריח של שרפה קצת,
כלום.
ממש כאילו לא היו בכבשן האש.
ואז נבוכדנצר,
הוא התחיל לברך את השם.
אין כמו האלוקה של היהודים,
של בני ישראל.
וככה, זה היה נבוכדנצר, או עבר הנבוכדנצר הזה.
וככה, אז עכשיו, למה הם ניצלו
בזכות שהוא הציל את תמר ושני בניה מן האש,
הוציאו הוותישרף, פסק עליה מקודם.
ועכשיו הוא הודה שהיא
צדקה ממנו, ממילא לא מגיעה לה השרפה.
אז הוא הציל את שלוש הנפשות.
בזכות זה זרחו חנניה, מישאל ועזרה,
שלושה משבט יהודה,
זה זרעו של יהודה,
שלושה משבט יהודה לצאת,
להינצל מכבשן האש.
זה הסיפור, זה כתוב.
זה הפירוש מטרף בני עליתא. אני ראיתי בטעמים,
האתנ״ך
כתוב בבני.
מטרף בני עליתא.
לא, להפך, כתוב במטרף.
לפי המדרש,
אז באמת הטעם כתוב במטרף. מטרף
בני עליתא.
אתה יודע, איך קוראים לזה? אטנ״ך קוראים לו.
יש, תחת הטבע.
יש טעם כזה וכזה.
זה אטנ״ך.
האטנ״ך, אם היה כמו שאני הבנתי, היה צריך להיות האטנ״ך בבני.
מטרף בני, עלי איתה.
אבל עכשיו האטנ״ך הוא במטרף.
מטרף
בני אתה, יהודה בני, עלית.
זה כתוב, זה רבי אליהו מזרחי, בעל הראם.
הוא מפרש את הרש״י, הוא מפרש את ה...
ככה כתוב במדרש.
אנחנו רואים דבר מעניין פה.
בזכות מה שעשה
יהודה הציל ארבע נפשות
אחרי שנים רבות.
עשיתי חשבון, כמה שנים היה מזמן שיהודה עשה את הדברים האלה
עד
חנניה מישל ועזריה, דניאל חנניה מישל ועזריה.
החשבון הוא ככה.
הרי הסיפור הזה של מחירי התוספות היה 22 שנה לפני שהגיעו למצרים.
אחרי,
לא, יותר,
הם הגיעו למצרים אחרי שבע שנות הסבה
ושני רעב, שתי שנים רעב.
אבל זה היה חבש שנה מאז המכירה.
הרי זה, מאז המכירה,
עד שיוסף התוודע עם אביו,
זה היה 22 שנה.
אחרי כן, כמה הם נשארו במצרים?
רדו שנים.
210. ו-22?
230.
או שתיים.
אחרי זה
היה
שלמה המלך בנה בית המקדש
בשנת
480 מזמן יציאת מצרים.
ואחרי כן, החורבן היה 410 שנים.
בית ראשון
עמד 410 שנים.
אז 410 ו-480,
890. ועוד
210.
ועוד 230 זה אלף,
אמרתי כמה, אמרתי 900?
890. כן, ותוסיף לזה
890,
תוסיף לזה 210 שהיו במצרים,
ועוד 230 ל-990,
ל-890 אמרת.
אלף מאה ועשרים. אלף מאה ועשרים בערך.
ושתיים.
אלה למעלה מאלף שנים מאז הסיפור הזה. והסיפור של
תמר היה בערך חמש עשרה שנה אחרי זה,
אחרי מכירת יוסף.
כי אז הוא הלך, התחתן,
ונולדו לו שלושה בנים,
ער ועונן ושלה,
והיא מתה.
והוא נשאר פנוי,
ותמר הייתה מחכה,
הרי ער ועונן היו גדולים, התחתנו.
זה היה אחרי גיל שלוש עשרה.
הרי נענשו על זה שהיו,
אז זאת אומרת, הם כבר יכלו
להוליד בנים ולא הולידו.
טוב, אז,
וחיכתה לשלה.
ואז היא ראתה שהיא רק,
הוא פחד,
אתה יודע, הוא פחד
שהיא קטלנית.
הרי הם מתו שני בניה, שני בניו בגלל שהתחתנו איתה.
אז היא קטלנית.
ולפי רבי, בשתיימה וחזקה.
אז הוא חשש, לדעת רבי,
שאולי היא קטלנית. לא נתן לה, היה רק דוחה אותה.
עד יגדל שלה בני.
בתקופה, שהוא ימות גם כן.
לא, אז זה היה דוחה אותה. אז היא באה ועשתה מה שעשתה,
שעמדה בדרך.
הוא ראה אותה, והוא...
זה היה מן השמיים, זה היה בשביל להוליד
את אבותיו של המשיח.
הרי מפרץ יצא משיח.
פרץ הוליד את
את חברון.
את מי הוא הוליד?
את פרץ?
את רום, ורום הוליד, ותמינדביה,
ונחשון.
זה היו זרע המלוכה.
אז הקב' תמיד עשה להסתיר שיש פה...
עתיד של מלוכת מלכות ישראל ודודיו.
זהו, הוא עשה תמיד בהסתר את זה.
לכן היה בזנות,
וכתוב בחז״ל שמלאך בא וכפה אותו ללכת עם תמר.
טוב, הכל פונים, הסיפור הזה היה יותר מאוחר,
אז פחות 15 שנה, אז גם כן
אלף ומאה שנה.
אני אומר, תראו מה זה דבר,
שאדם עשה דבר לפני אלף מאה שנה,
ועכשיו משלמים בגלל זה לבנים שלו.
זאת אומרת, למה הקדוש ברוך הוא לא שילם לו מיד
ליהודה על העם הזה?
וידע הקדוש ברוך הוא שיהיה הסיפור של דניאל והסיפור של הנם של עזריה,
והוא צריך זכויות כדי להציל אותם,
אז הוא לא שילם לו.
חיכה עד אחרי אלף ומאה שנה, והציל
את דניאל שהציל את יוסם מן הבור,
הציל אותו מגוף האריות.
בור.
המילסמים את האריות בתוך בור,
ונותנים להם אוכל, והם חיים שם בבור.
שלא יזיקו.
הם לא יכולים לטפס.
האריות, הנמר אולי יכול לטפס.
אבל בבור, אני לא יודע, הם יכולים לטפס בבור.
אבל האריות לא מטפסים.
אז הוא הציל, ובגלל שהוא הציל אחרי זה את תמר ושני בניה מן האש,
לכן ניצלו
חנניה וישראל ועזריה מכבשן האש.
זה האף לבפלה שמשלמים לבן אדם אחרי.
זה מה שאומר הפסוק.
הפסוק נמצא
בעשרת הדיברות.
בפרשת יתרו.
לא תעשה לך פסל כל תמונה אשר בשמים מעל אשר בשמים.
בארץ מתחת,
ואשר במים מתחת לארץ לא תשתחווה להם ולא תעבדם.
כי אנוכי השם אלוקיך כל כמה פוקד עוון אבות על בנים על שלישים וערביים לשונאי
ועושה חסד לאלפים לאוהביי ולשומרי מצוותיי.
אם אנשים, אם עובדים מאהבה,
הקדוש ברוך הוא שומר,
עושה חסד,
משלם להם שכר יותר ממה שמגיע להם.
עושה חסד לאלפים.
מה זה לאלפים?
לאלפיים שנה לפחות, לאלפים
או אלפיים דור.
במקום אחר כתוב בפרשת, סוף פרשת ויתחנן,
כתוב,
כתוב בסוף פרשת ויתחנן, כתוב לאלף דור.
אז אומר רשי,
כאן בעובדים מאהבה,
כאן בעובדים מאהבה. הם בעובדים מאהבה אלף דור.
אבל עובדים מאהבה אלפים, אלפיים.
אבל לא כתוב דור. מה זה דור? דור זה יותר מ...
לכמה שנים דור.
לא הבנתי טוב את זה. טוב, על כל פנים זה הוא.
זה בנוגע לטובה.
האדם שעשה דבר טוב כמו יהודה, שהציל את יוסף
והציל את תמר,
אפילו שהוא התבייש מזה, והוא היה צריך
בכל זאת, הוא הודה,
כי ידענו, זה נפשות, פיקוח נפש.
מוטב לו שיתבייש הוא בעולם הזה ולא יגרום,
חס ושלום,
רציח, שפיכות דמים.
אז בכלל זה הוא קיבל,
לאחר אלף, אלף שנים, אלף ומאה שנה,
את ההצלה של דניאל,
חנניה, מישאל ועזריה.
לעומת, כן, תכף נראה. לעומת זה כתוב באותו פסוק,
באותו פסוק כתוב,
מצד אחד האדם,
זה בפרשת יתרו, וגם בפרשת יתרו יתענה.
בפרשת יתרו.
בעשרת הדיברות, הנה.
פוקד עוון אבות על בנים,
ער רבעים, על שילשים וערבעים לשונאי.
אם אבא אחד חטא בעבודה זרה,
הקדוש ברוך הוא.
משלם לו, גם אפילו לנין שלו,
שילישים ורבעים, שלישים זה נכד,
ורבעים זה נין.
אולי לא, אולי שילישים זה נין,
ורבעים זה בין הנין.
וגם זה,
הרי יש קושייה גדולה, כתוב לא ימתו בנים על אבות.
לא ימתו אבות על בנים, ובנים לא ימתו על אבות.
אז מה זאת אומרת שתופסים את הילדים?
איש וחטאו יומת.
אבות אכלו בוסר ושיני בנים תיכהנה?
נכון.
אבות אכלו בוסר ושיני בנים תיכהנה?
הבנים לא נענשים בעבירות של אביהם.
אבל אם אוחזים במעשה אבותיהם, הם נענשים.
טוב, הם נענשים צד עצמא.
הם חטאים, אבל מוסיפים להם גם אחי של אבא.
אתה מבין? מה זה אם אוחזים?
התרגום אומר, מפורש פה התרגום אומר,
התרגום כאן בפרשת יתרו
אומר בפירוש מתי
הקדוש ברוך הוא משלם פוקד עוון אבות על בנים.
פוקד עוון אבות, הנה.
כן כנא מסער חווה אבהן על בנין מרדין,
עד דר תליתאי ועד דר רביעאי.
דר תליתאי ודר רביעאי.
לסנאי כד משלמין בניה למחטא בתר אבותן.
כשהם הבנים ממשיכים לחטוא כמו אבא שלהם,
אז משלמים להם העוון של הסבא גם כן עליהם.
חוץ ממה שהם בעצמם חטאו,
מוסיפים להם
העוון של הסבא.
פוקד עוון אבות על בנים.
אם לא אוחזים במעשה אביהם,
איש בחטאו יומת.
אבל אם הם גם חטאים,
הם מענישים אותם על החטאם,
ונוסף לזה מוסיף להם על החטא של הסבא,
של האבא.
ויש לנו פה קושייה גדולה.
הרי באדם הראשון
אכל מעצר דעת,
אז להתחייב מיתה.
להתחייב מיתה לדורי דורות.
הרי אם האדם הראשון לא היה חוטא,
לא היה מוות בעולם.
ואז
היה האדם הראשון עוד חי.
ואברהם, יצחקי, יעקב, היו עוד חיים. אין מוות, הם חיים לתמיד.
רק נגזר עליהם מיתה מכוח החטא של האדם הראשון. נגזר מיתה עליו ועל בניו לדורותם.
פיל אפל האם מתבונן מה שחטא יכול לגרום.
הרי המוות זה חורבן הגוף טוטאלי.
הגוף נחרב, נהיה עפר, אל עפר תשוב.
וכל זה, וכל האנושות
סובלת מהמוות
בכלל חטאו של האדם הראשון.
ועוד, הנשים סובלות
מלבד החטא של האדם הראשון, שהוא על כל האנושות, גם נשים וגם אנשים.
כולם מתים.
גם נשים מתות.
אבל נוסף לזה, הן סובלות
בחיים שלהן צער היריון,
צער עיבוד נקרא, צער לידה,
צער גידול בנים, וגם הווסת.
יש כאלה שמאוד אוהב להם הווסת.
זה כל האנושות.
זה אנשים, אמריקה, הודו, סין, יפן.
אין הבדל. כל האנושות שהם צאצאים של החווה,
בגלל סבתא חווה הם מקבלים את הכאבים האלה.
צער ההיריון,
צער הלידה, צער גידול בונים וצער של הווסת.
הכל בגלל החטא של החווה.
מה?
הרי לא ימתו אבות על בנים.
לא מענישים בנים על חטא של האבא. איך מענישים כל הנשים בגלל האבא? אותה קושייה, זה אותה קושייה. רק קודם שאלנו על המוות.
הרי אלמלא חטא עמדם הראשון, לא היה מוות בעולם.
ובגללו נגזרה מיתה בכל העולם.
זה,
והרי כתוב, לא ימתו בנים על אבות.
רק אם אוחזים מעשי אבותן,
וכי אנחנו אוכלים מעצות דעת.
למה יש להם...
יש לנו עליהן מוות, ולנשים יש גם צרות בחיים מכוח
החטא של חווה.
זה הקושייה.
אז מה שחשבתי לתרץ,
חשבתי לתרץ כך.
הרי האדם הראשון נולד, נוצר,
נוצר, לא אגיד נולד, הוא לא נולד.
הוא לא יצא מאימה.
הקדוש ברוך הוא קיבל עפר ועשה אותו, ואחרי כן הפך בו נשמה.
מתי זה היה? ביום שישי
של בריאת העולם.
הבריאה התחילה ביום ראשון עד יום שישי.
זה היה מכפי אלול עד א' תשרה.
וא' תשרה היה יום שישי.
זה היום תחילת מעשיך,
זיכרון יום ראשון.
זה היה, ואותו יום הוא חטא,
בו ביום
הוא חטא מעץ הדעת,
בעץ הדעת,
ואחרי זה הוא נשפט
שימות ובזיעת הפיך תאכל לחם.
ארורה האדמה ומילא בזיעת הפיך תאכל לחם.
אז זה היה,
אני אומר שזה היה,
ביום אותו יום שישי עצמו,
עדיין זה יהיה ימי מעשה בראשית.
הרי בשבת הקדוש ברוך הוא נפש.
אז ביום שישי זה עדיין היה המשך של הבריאה.
אז כאן הקדוש זה לא,
הוא מעניש את האנושות.
הוא שינה איך תהיה, לא יהיה אדם חי לעולם,
אלא יהיה קצבה לחיים.
כל אחד, מתי שהוא נולד,
קוצבים עליו כמה זמן הוא יחיה.
זה שינוי בבריאה.
הוא עשה שינוי בבריאה,
שיהיה,
האנושות צריכה את המוות.
באמת,
כתוב אחרי זה שהמוות זה טוב מאוד.
למה?
אדם יכול לחטוא
כל הזמן, אבל על ידי שהוא יודע שהוא צריך פעם למות
ולתת דין וחשבון,
אז הוא נרתע קצת מהעבירות.
המוות זה טוב מאוד לו. איפה כתוב שהמוות הוא טוב?
טוב מאוד.
טוב מאוד זה המוות.
איפה זה כתוב?
איזה טוב מאוד זה המוות.
-בפרשית. -בפרשית, אבל שמה לא מוזכר מוות.
רק חז״ל הוא מלבישים.
זה גם כן היה חלק מבריאה.
אז הקרשבוך הוא עדיין יום שישי,
עדיין זה ימי פרשית.
אז הוא ראה שיש צורך
לעשות מוות.
שיהיה מוות בעולם. וגם הצרות של הנשים,
גם כן זה בבריאה,
שבטבע שלה יהיה,
שיהיה לה צער עיבור, צער לידה, צער
גידול בונים.
אז זה לא נקרא בגדר עונש.
אבל ראיתי במדרש
שרבי פנחס בן יאיר,
רבי פנחס בן יאיר,
עשה מדרש
יש לי הספר שלו, קטן.
מדרש תת-שא קוראים לזה,
כי הוא מתחיל בתת-שא ארץ דשא. שם הוא מתחיל את הדברים,
לכן קוראים לזה מדרש תת-שא.
רבי פנחס בן יאיר אומר שהוא בדק,
הוא בדק
בכל התנ״ך,
והרי הוא רואה,
היו בעם ישראל,
היו מלכים,
מלכי בית יהודה זה של דוד, זרע דוד ושלמה.
זה תמיד נשאר בשבט יהודה.
ומלכי ישראל, כשנחלקה המלכות,
ירבעם לקח עשרת השבטים,
אז שם היו גם מלכים, אבל שם כל פעם
מלך ממקום אחר. פעם משבט זה, פעם משבט זה, פעם משבט זה.
ואותו דבר היו שופטים.
שופטים, בית ספר שופטים, יש השופטים. בראשון היה עתניאל בן כנז משבט יהודה.
השני היה אהוד בן גרא משבט בנימין.
אחרי כן היה שמגר, לא יודע מאיזה שבט הוא שמגר.
לא כתוב, אבל ברק בן אבינועם היה משבט נפתולי.
ובסוף היה שמשון.
שמשון משבט דן.
כל אחד משבט אחר.
עוד לא אמרתי את מה שמחדש רב פנחס ורנר, מעיר הערה עצמה.
היו גם נביאים בעם ישראל.
מ״ח נביאים,
כמה נביאים יש במסכת מגילה כתוב.
מ״ח נביאים היו בעם ישראל.
וכולם זה...
זה נביא משבט זה, זה נביא משבט זה.
לא היה, כל השבטים,
הושע בן בארי.
הוא התנבא על תשובה, תשובה ישראל עד השם אלוקיך.
זה בכלל שהוא משבט ראובן, וראובן פתח בתשובה,
ראובן עשה תשובה, אז שוב בלבל אצלו היה אביו.
היה עסוק בשקו ותעניתו.
לכן אחד מנכדיו,
הושע נהיה נובי.
אז אומר הפנחסנר, בדקתי כל התנ״ך,
ראיתי ששבט שמעון,
אין לו כלום.
לא מלך,
אין שום אחד מזרעו מלך,
אין שום אחד מזרעו שופט,
אין שום אחד מזרעו נביא.
ואומר הפנחסנר, זה בכלל המעשה של זמרי והשבט שלו,
שהם הלכו עם המדייניות.
זה,
אז כשבחו לא נותן להם שום שררור.
זה לדורות.
אתה רואה עוד פעם שמשלם הכשבחו גם לדורות.
גם בפורענות הם משלמים לדורות.
אפילו שלא מחזיקים במעשה אבותיהם, כולם לא חללו ומתחתים על זה שלום עם גויות.
ובכל זאת נענשים.
אבל זה לא עונש.
זה רק שלא נותנים להם כיבודים,
לא נותנים להם שררות.
אבל ככה, כשבחו לא מעניש בנים על אבות.
לא ימתו בנים על אבות, רק ארבעה דורות אם מחזיקים במעשה אבותיהם.
אבל ככה היום לא מחזיקים במעשה אבותיהם.
ובכל זאת,
צבט שמעון
לא היה. אבל זה לא בגדר עונש. זה רק לא נתנו להם את השררות.
הם נמאסו לקדוש ברוך הוא.
חס וחלילה שם, אני לא רוצה לומר המילה הזאת.
זה שבט גדול של עם ישראל, שמעון.
אבל הקדוש ברוך הוא הזניח אותם.
זהו, זה כוח החטא.
אז לא קיבלו שררות.
אבל לא...
בפורענות
לא מצאנו ילד עונות.
אבל בזכויות,
זה זכות אבות.
אמרתי לפני שבוע,
אמרתי מה שהיה גם אצל נבוכדנצר.
נבוכדנצר,
למה הוא זכה למלכות?
מלכות חזקה, היה מלך על כל ה...
מלך בכיפה הוא היה.
בגלל?
בגלל ארבע פסיעות...
עשה לכבוד השם יתברך,
שאז הרי כשחזקיהו
המלך
היה חולה,
האלוש הכין,
והוא בא
והוא התפלל לקדוש ברוך הוא.
בא ישעיה ואמר לו בשם השם, שהוא שמע את תפילתו,
והוא התרפא.
אמר, תשימו לו דבלה על ה...
תהנה,
תשימו לו דבלה על,
יבשה דבלה,
תשימו לו דבלה על השחין וזה יתרפא.
ואמר לו,
מוסיפים לך 15 שנה.
אמר,
תן לי אות שיוסיפו לי 15 שנה.
אמר לו, האות הוא שהשמש תתעכב,
או תחזור אחורה ואחרי כן.
עשר שעות.
עשר מעלות כתוב.
כי בזמן אביו אחז,
היה רשע גדול, אחז.
אתה יודע, אחז
הוא סגר את
בתי הכנסת ובתי המדרש, כמו הקומוניסטים, כמו היבסקים.
שלא יהיו תלמידים, לא יהיו, ואז
חס ושלום הוא רצה שישכחו את הבורא העולם,
שישכחו את תורת משה וישכחו את הקדוש ברוך הוא.
איזה רשע.
אז כתוב בגמרא שחזקיהו,
כשמת אחז,
חזקיהו לא שם אותו בארון.
הביא אותו לבית הקברות
עם חבלים.
חבלים על הרצפה,
השכיבו אותו שמה וגררו את כל החבלים לבית הקברות.
זה לא נוח.
טוב, הוא לא מרגיש, אבל ביזיון גדול.
מלך.
חזקיהו היה
גדול בישראל, חזקיה גדול בו טוירו,
והרביץ טוירו והחזיר עטרה ליישנה.
והודו לו חכמים שזה דבר טוב מה שהוא עשה.
אחרי כן, אז כשהוא נהיה חולה, לא.
אחרי כן, בזמן אחז, בוא ביום של ההלוויה,
השמש,
היא קדמה מהר.
מהר שקעה השמש.
שהיום יהיה קצר ויהיה לילה, ככה לא יספידו אותו.
זה מן הקדוש ברוך הוא.
עכשיו,
זה היה אביב, בזמן אחז.
עכשיו בזמן חזקיה.
חזר השמש אחורה וניטוספו עוד, מה שהיה חסר בזמן החז ביום ניטוסף עכשיו.
ואז מלך בבל מרודח בלאדן,
הוא היה רגיל לאכול בשעה 12,
שש שעות
מהנץ
או מעמוד השער,
ואחרי כן הולך לישון
עד תשע שעות.
עוד שלוש שעות.
ואז יהיה צהריים,
והשמש יהיה בצד מערב.
הוא קם, התעורר, הוא רואה שהשמש בצד מזרח.
אז הוא כעס על כולם,
אמר, מה זה השארתם אותי לישון יום ולילה עד הבוקר?
עכשיו בוקר, הוא רואה שהשמש בצד מזרח.
אמרו לו, זה לא ככה,
באמת אתה ישנת לפני,
אתה ישנת משש שעות,
ועכשיו צריך להיות תשע.
רק השמש חזרה לאחורה בגלל לתת אות, ונודע, ביררו,
נודע הדבר שזה בגלל חזקיהו.
אז המלך רצה לשלוח לו
דברי שלומות,
שלום.
אז המזכיר כתב,
שלום למלך חזקיהו,
שלום לירושלים,
לירושלים,
ושלום לאלה כה רבה
לקדוש ברוך דה חזקיה,
לאלוה הקדוש של חזקיה.
נבוכדנצר היה המזכיר של המלך, רק באותו יום הוא לא היה.
אז כשהוא בא, סיפרו לו ששלחו מכתב לחזקיה.
אמר להם,
אתם קוראים לו אלה כה רבה וכותבים אותו בסוף?
לא כל אחד צריך לכתוב.
שלום לרקה רבה דישראל,
דחזקיה,
שלום לחזקיה, שלום לירושלים אולייפה, שלום לירושלים שם דחזקיה.
אז הוא אמרו לו, אבל המזכיר כבר הלך.
הוא רץ,
אמרו לו, אז אתה תרוץ ותשיג אותו ותתקן את המחטר.
אז הוא רץ ארבע פסיעות, כך הגמרא בסנהדרין.
צדיק כ' ועמוד ב'.
עמוד א', אולי.
לא שלוש פסיעות?
מה?
לא שלוש פסיעות?
אז יש גרסה אחרת, שלוש פסיעות.
במסורת השאס מביא גרסת הילקוד, שלוש פסיעות.
אז מה, אומר החפץ חיים דבר נפלא.
הרי כתוב...
באותה גמרא, אחרי שלוש פשיעות או ארבע פשיעות,
בא גבריאל ועצר אותו.
שלא ימשיך לרוץ
לכבוד השם,
ככה הזכויות של רשע כזה עלולות להזיק לעם ישראל.
אז כתוב בגמרא, אמר רבי יוחנן,
אלמלא לא בא גבריאל
ועצר את נבוכדנצר,
לא נשתייר משונאיהם שישראל שריד ופליט.
מה הפשט?
מה זה קשור ישראל עם הפשיעה של נבוכדנצר?
אומר ההבצעים, הפשט הוא פשוט.
הרי נבוכדנצר,
בשלוש פשיעות,
הוא זכה שהוא מלאך
ובנו מלאך ובן בנו מלאך.
אחרי כן, הפשיעה הרביעית הייתה חצי.
אומר ההבצעים, הוא רק הרים את הרגל הימנית ללכת
לעשות עוד פשיעה, בא מלאך גבריאל ועצר אותו.
בשלילה חצי פשיעה
כיבשתי נינה שלו,
מלאכה, אבל נקטעה מלאכותה.
כי לא הייתה פשיעה שלמה.
וזה מה שאומר רבי יוחנן.
אלמלא שגבריאל בא ועצר אותו,
אז בשטה הייתה ממשיכה למלוך.
ואז אסתר לא הייתה עולה למלכות, ולא הייתה הצלת ישראל מהגזירה של המן שהייתה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים.
ולא נשאר צריד ופוליט זה מגזירת המן.
זה נפלא איך עפץ חיים מסביר יפה.
אז מה אני רואה כאן?
גם כן אנחנו רואים זכות אבות
הסבא נבוכדנצר,
הלך שלוש וחצי פסיעות לכבוד השם,
אז הוא זכה לא למלכות ולבנו ולבן בנו
ולנינתו, אבל הכל בדין, בדקדוק הדין.
עשה חצי פסיעה, עוד חצי מלכות.
חצי זמן מלכות. לא כל החיים שלבשתי הייתה מלכה.
רואים כאן העניין של זכות אבות. אני אספר לכם סיפור.
הרי פה היה פעם הרבי על אראש השלום,
היה שבע הברכות של הבן שלו,
של הנכד שלו,
ברשבי,
בישיבת הרשבי ברחוב אסלה.
לפי שם הרב מאיר, חתנו,
היה לו בית כנסת,
והיו בעלי בתים באים להתפלל שם.
הוא עשה שם שבע הברכות
בשבת בשעודה שלישית.
ואני לא יודע,
לא יודע, הזמינו אותי, לא הזמינו אותי, באתי.
באתי
באתי לשם
וביקשו ממני לדבר.
אז קמתי ודיברתי ביידיש.
כי הציבור הבעליבותים הם יהודים מבוגרים, לא...
טוב, דיברתי ביידיש. מה אמרתי?
אמרתי שפה בבני ברק
מקובל
שכשהולכים לקחת שידוך
לא מחפשים את היחוס.
העיקר שהבת או החתן,
הכלה או החתן, יהיו
בעלי מידות טובות,
או החתן צריך להיות למדן ובעל מידות טובות,
וזהו, לא צריך לחפש את היחוס.
ככה מקובל בשם מחזון איש.
אם מוצאים למשל איזו בעלת תשובה
צבדקת ובעלת מידות טובות, והיא
אישה משכלת,
לא צריך לחשוב, הרי לא מאפסים יחס.
ואני אמרתי אז באותה דרשה שבגמרא לא משמע כך.
תראו מה זה עניין של זכות אבות.
נבוכדנצר זכה
את המלכות לבנים ולנינה שלו
בזכות מעשיו של נבוכדנצר, בזכות הפציעות שלו.
לכבוד השם.
אתה רואה ש... ועכשיו אנחנו רואים גם יהודה,
זו זכות אבות.
בגלל שיהודה הציל
ארבע נפשות,
לכן לאחר מאה אלף שנים,
לאחר אלף ומאה שנה, הוא אמרו,
ניצלו חניניה, מישאל ועזריה ודניאל.
אתה רואה מה זה זכות אבות.
אתה מתחתן עם...
אז אמרתי שמה.
לכן מה זה, פה יש חתונה עם נכד של הרב סחא,
שכל ימיו בתורה, וזה זכות גדולה שיהיה ייחוס.
עכשיו יש לי קושיה.
אני קודם אוסיף.
האדם לא אחראי על מעשה נכדו
או נינו.
אם למשל הנכד
של ראובן
התחתן עם גויה, רחמנו לצלם, ויצא מכלל ישראל,
אבל לא יתבעו את ראובן.
הוא לא צריך לחנך את הנכד.
הנכד, הבן צריך לחנך.
אם הוא לא מחנך טוב, בוודאי יתבעו אותו.
אדם שלא חינך את דבריו טוב, הוא יתבעו אותו.
אבל אם לא חינך את הנכד או את הנין,
זה לא העניין שלו.
ויש לי ראייה.
יש לי ראייה, אדם לא אחראי על העבירות של הנכדים.
הנה, חזקיהו המלך
לא התחתן בהתחלה.
בא ישעיה ואמר לו,
צב לביתך כי מת אתה.
צב לביתך שאתה הולך למות.
אמר לו, למה?
מה יקולי? אמר לו, שלא קיימת מצוות פרי ורביע.
הוא עוד לא התחתן.
הוא היה,
נדמה לי, בן 39, הוא נפטר.
הוא עוד לא התחתן.
אמר לו, אתה יודע למה אני לא מתחתן?
כי אני צופה שיצא ממני רשע מנשה, מנשה.
המלך מנשה, בן של עזקיה, היה רשע גדול.
בהתחלה, רגע, נעשה תשובה.
בסוף ימיו עשה תשובה.
אז מה אמר לו ישעיה? מה אכפת לך מהבן אתה?
אתה מצווה בפרי ורביע, והדי כבשד רחמנה,
למה לך?
מה פירוש?
אם אדם יענש על חטא של בנו,
אז מה אתה אומר לי, מה אכפת לך?
אני דואג לעצמי שלא ייענש על ידי החטא של הבן.
אמר לו, זה לא עניינך, אתה לא אחראי עליו.
אתה חינכת אותו, באמת,
חזקיה לימד את מנשה. כתוב בגמרא שמנשה אמר
בסוף ימיו,
אבא שלי לימד אותי בפרשת
ויתחנן,
בצר לך ומצאוך ושבת עד השם אלוקיך ושמעת בקולו,
והשם לא יעזבך ולא ירפך.
בקיצור,
מנשה, אבא שלא חינק אותו, אבל הוא יצא לתרבות רעה.
נהיה עובד עבודה זרה במידה גדולה,
והעמיד צלם בהיכר,
רחמנו לצלן.
והוא,
אבל הוא אמר לו, ישעיה, זה לא אכפת לך,
זה לא עניינך,
אתה עשית את שלך ואתה צריך לעשות.
והוא אמר לו, אז תן לי את הבת שלך, אולי זכות.
וזכותי יעמדו לי.
אולי
שאתה רואה אדם לא אחראי על
על מעשיהם של הילדים.
היי, אז למה סבא שלי היה מתפלל כל יום
עם תפילין
על יד המזוזה?
יהי רצון מלפניך שלא יצא שום פסול
מזרעי וזרע זרעי הדולר.
זה לא בכלל שהוא ייענש על
איזה נכד שחס ושלום יתחתן עם גויה,
אלא זה בושה בשבילו, פשוט הוא מתבייש
שיהיה לו נכד נשוי עם גויה.
זה תפילה בשבילו, לא שלא יחטא ילד
והוא ייענש על זה. הוא לא ייענש על זה,
זה לא עניינו.
רק זה בושה, פשוט זה בושה שאדם,
צריך לדאוג
שאת זרעו יהיה קדוש וטהור.
זה אדם צריך לדאוג, והתפילות של סבא עזרו לנו, שברוך השם,
המשפחה שלנו, כולם
כולם
בני טוירו, ואין אפילו מחלל שבת אחת.
מכל צאצאיו של רבי ברוך,
אין אפילו מחלל שבת אחת.
זה בזכות התפילות של סבא, וגם הזכויות שלו.
הוא היה בעל צדקה גדול.
אז יש לנו הזכויות של סבא מצד זכות אבות,
וגם התפילות שהוא התפלל על כל צאצאיו.
מה השעה?
שבע ועשרים. שבע ועשרים.
מתי התחלתי? בשש?
שש, עשרים וחמש.
אה, אז עוד מעט.
אה.
מה, רציתי להוסיף משהו.
למה רבי ברוך התפלל על הצאצאים? כן, טוב, אמרתי, למה הוא התפלל?
לפי זה בושה שיהיה לו בן שייצא לתרבות רעה.
בשביל עצמו, לא בשביל
ראשו בן צדיק כריב, הוא לא יענש.
ראשו בן ראשו.
וסובעו עם מחללת.
רבי חנניה בן עקשה אומר,
רוצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.
לפיכך חירבה להם תורה ומצוות,
שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגעיל תורה ויאדיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.