מי הם חולי הנפש?

- - - לא מוגה! - - - 

כך בני אדם

שנפשותיהם חולות, חולי נפש.

מי זה חולה נפש?

מתאווים

ואוהבים

הדעות הרעות

ושונאים

את הדרך הטובה

ומתעצלים ללכת בה, והיא כבדה עליהם למעוד לפי חולים,

תלוי כמה הם חולים.

כתוב שקנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם, אז זה חולי.

מי שיש לו

תאווה

הוא חולה נפש.

מי שיש לו קנאה הוא חולה נפש.

מי שיש לו כבוד,

רודף כבוד, חולה נפש.

למה הוא חולה נפש?

אם יש לו תאווה אז האדם הזה יוצא מקו היושר.

הוא כל הזמן תעב, תעב, תעב, תעב, זה חולי.

אם יש לו קנאה

זה טמטום.

אם אתה מקנא שהשני יש לו רכב יפה,

אז יהיה לך רכב בגלל זה?

או שיהיה לך רק צער?

ויהיה לך קנאה במחלות.

הקנאה מביאה והייתה דירה יפה לשני.

אז מה עכשיו?

עד שאם בכלל תהיה לך דירה כזאת, מה יהיה בינתיים?

רק תתפוצץ.

נכון?

אז זה לא חולי?

חולה נפש. אתה מכניס מחלה לעצמך.

אתה לא חולה בגוף,

אתה חולה פה.

למה יש לו?

למה קנו?

ראית שכן?

ראית?

עשו מרפסת?

ראית? נסעו לחו״ל?

ראית?

הבן אדם מתפוצץ.

מי אמר לך להתפוצץ?

חולה בנפש.

וכבוד,

מי ייתן לך כבוד? על מה ייתנו לך?

מה הפירוש?

מה זה הולך לפי דרישה?

מה אתה רוצה? שיעמדו במסדר? שכולם יצדיעו? מה אתה רוצה בעצם?

כבוד זה מחלה שאין לה גבול.

למה?

כי אף פעם לא שבעים מכבוד. תמיד אתה חושב שמגיע לך עוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

אף פעם לא תקבל את זה.

וכן ישעיהו הנביא אומר באנשים הללו,

הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע.

שמים חושך לאור ואור לחושך.

שמים מר למתוק ומתוק למר.

ועליהם נאמר העוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חושך.

אז עד כאן מגדיר לנו

הרמב״ם, מי זה חולי הנפש.

אם חשבתם שזה אלה שנמצאים בבתי החולים המפורסמים,

טעיתם.

אלה שבחוץ

ואלה שמטפלים בהם.

אלה חולי נפש.

אם יש להם את הדברים האלה,

שהם מהפכים בין טוב לרע,

מר למתוק, אור לחושך,

בכל הדברים הם הולכים מאורחות יושר לדרכי חושך.

טוב,

אומר לנו הרמב״ם,

ומהי תקנת חולי הנפשות?

בטח, תגידו פסיכיאטר, פסיכולוג.

לא, גם הם צריכים תיקון. מה התיקון?

ילכו אצל החכמים שהם רופאי הנפשות וירפאו חולים,

איך מרפאים חולי כזה?

בדעות שמלמדים אותם מה דעה נכונה עד שיחזירום לדרך הטובה.

והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם.

עליהם אמר שלמה, החכם מכל אדם,

חוכמה ומוסר אווילים בזו.

אלה אווילים.

מה שנקרא ביידיש, טמבלים.

למה?

כי הם מבזים את החוכמה ואת המוסר.

מה יכול לתקן בן אדם?

רק זה.

והם לא רוצים לתקן.

אז זאת אומרת, פעם מספרים ככה

שהזמינו רופא באופן דחוף,

רופא מאוד מפורסם,

ואמרו לו, מהר, מהר, מהר,

שבץ לב, כנראה שבץ לב, שבץ לב, שבץ לב.

טוב, אז הוא בא,

עלה,

שאלו אותו, איפה התיק? איפה הסטטוסקופ? איפה?

מה בלי כלום?

תראו לי את החולה,

מראים לו את החולה,

ההוא ניגש אליו,

מה אתה מרגיש?

אני הולך למות.

הוא אומר לו, תגיד לי,

יש לך בעיות עם השכנים?

כן, כן.

מה, מה, מה קרה?

מספר לו, זה עשה לי ככה, זה וזה וזה.

אלא לא יעזור לך שום תרופה כלום.

כל זמן שלא

תפסיק לקנא בשכנים ובכול, אתה תמות.

אם אתה רוצה להיות בריא,

אל תתייחס אליהם, תחשוב שהם נפטרו.

זהו.

אם לא תחשוב שהם נפטרו, אתה תיפטר.

אז תעדיף. מי אתה רוצה שימות?

זהו.

זה הרופא המומחה.

הוא לא מטפל עכשיו בתוצאה,

הוא מטפל בשורש.

שורש הבעיה,

מה גרם לו עכשיו פתאום שבץ? מה קרה לו?

שכנים.

אז זאת אומרת, רוב הבעיות אמרנו, אמר הרמב״ם,

אנשים מתים אלף מתאוות ורק אחת בדרך טבעית.

אז זאת אומרת, הכול זה מהמידות.

המידות משגעות את הבן אדם.

אנשים יוצאים את דעתם.

תראו מה קורה, תראו את החדשות, תראו מה קורה.

כל הזמן, רק דברים איומים, ומיום ליום נהיה יותר גרוע.

אז זאת אומרת, הכול מתחיל ונגמר. אבל אם בן אדם רגוע,

שלם,

בוטח בשם, מאמין בשם, אומר, אבא אוהב אותי, מה שהוא נותן לי הוא יודע מה אני צריך,

הוא יודע גם מה אני לא צריך,

הוא יודע שאם יהיה לי מה שאני חושב שכדאי שיהיה לי,

זה יזיק לי, לכן הוא לא נותן לי.

והוא מפרשן את הכול נכון.

אבא יודע בשבילי מה הכי טוב,

ואין לי שום תלונות,

ומה אכפת לי מה שיש לאנשים, שיהיה להם פי מיליון, שיהיה להם זה, שיהיה רק לטובה,

שלא יזיק אותם ושלא כלום.

אתה מסודר, אתה מסודר.

אתה שמח בחלקך, לא חסר לך כלום,

אתה מסתדר בכל מצב.