החפץ חיים: אין עוד נביא... | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

‫מנוחתה עדן.

‫ממשיכים עם החפץ חיים בתקופת הקורונה.

‫אומר על הפסוק בתהילים,

‫אותותינו לא ראינו,

‫אין עוד נביא,

‫ולא איתנו יודע עד מה.

‫עד מתי אלוהים יחרף צר,

‫ינאץ אויב שמך לנצח?

‫רש״י אומר,

‫אותותינו

לא ראינו.

‫מה שהבטחתנו ביד נביאיך,

‫אין אנו רואים אותם בימים הרבים ‫שאנו בגולה?

‫עד מתי?

‫עד מתי נהיה בצרה הזו?

‫אין עוד נביא

‫ולא איתנו יודע מה.

‫עד מה?

‫מפני מה אין בגלות הארוך והמר? ‫שואל

חפץ חיים.

‫מפני מה אין בגלות הארוך והמר הזה נביאים?

‫שיחזקו אותנו

‫ויפעלו לטובת כלל ישראל.

‫בלא על ידי הנבואה היינו יודעים ‫היכן אנו עומדים,

‫וכמו שהיה בזמנים עברו.

‫אלא העניין הוא,

‫כמו שאנו רואים בתורה הקדושה,

‫כאשר משה רבנו היה במצרים,

‫ועדיין לא הגיע הזמן לגאול את בני ישראל,

‫השעבוד היה ממש קשה מנשוא,

‫ומשה היה צריך לראות בעיניו ‫את הצרות הגדולות.

‫והנה, כשמשה היה רואה יהודי ‫נענק בייסורים תחת העבודה הקשה,

‫מייד היה עומד לסייע לו ‫בכל מה שבידו.

‫כשיהודי היה מוביל מריצה אמתית,

‫היה משה ממהר לדחוף איתו.

‫כשראה יהודי סוחב לבנים על כתפו,

‫היה משה מטה כתפו לעזרתו.

‫כשראה איך מצרי מכה יהודי,

‫קם משה והרג את המצרי.

‫הוא פשוט אדמר,

‫כמה היה משה מצער את עצמו ‫על כלל ישראל.

‫כמו שאמרו חכמים זיכרונם רכה,

‫נתן נפשו וליבו להיות מצר עליהם.

‫-והיה מדבר ועושה

‫כל מה שביכולתו עבור בני ישראל.

‫ובבחייתו וצעקתו לקדוש ברוך הוא ‫ממש

לא נתן דומי לו,

‫לשעבט כל כך את כלל ישראל.

‫והיה בוכה, מתחנן לשם,

לא שותק,

‫בשביל שהקדוש ברוך הוא ‫יסיר את השעבוד מעל ישראל.

‫אומנם השם יתברך,

‫שידע כי הצרות וקושי השעבוד,

‫דווקא הם לטובת ישראל,

‫מה עשה?

‫סיבב שמשה יהיה מוכרח לברוח למדיין,

‫ואז יוכל הוא להכביד עליהם ‫את קושי השעבוד לטובתם של ישראל.

‫כדי לקרב את הקץ,

‫דרך קושי השעבוד,

‫במקום שישהו

‫400 שנה,

210, קיצר להם 190 שנה.

‫אז לכן הוא סילק את משה רבנו, ‫גרם שהוא יברח למדיין,

‫ואז הוא יכול להכביד את השעבוד.

‫כי אם לא, הוא היה מונע ממנו.

‫בתפילות, בבחיות, בתחינות,

‫הקדוש ברוך הוא עושה לטובתם של ישראל, ‫השעבוד הוכבד לקצר את משך השעבוד,

‫במקום 400, 210. ‫השב את הקץ,

‫הוריד את הקץ 190, מתוך 400 נשאר 210. ‫אז כמו כן הדבר בזמננו,

‫אילו היו נביאים,

‫הם היו רועשים,

‫והיו צועקים לשם יתברך.

‫מה זה כבר אריכות הגלות הזאת, ‫אלפיים שנה?

‫אך הקדוש ברוך הוא הרי יודע ‫שהשעבוד הארוך הזה והקורונה זה לטובתנו,

‫כי בזה הגלות,

‫אפשר לגמור את כל העסק.

‫והשם יתברך הרי רוצה להחזיר ‫את בני ישראל בתשובה.

‫והוא רוצה דווקא עכשיו, בזמן הזה, ‫את לימוד התורה,

‫ולכן הוא לא שולח נביאים.

‫כל זה לטובתנו, כי אם הם יבואו,

‫הם יתחננו לפני ה'

‫ויבקשו, ואז הוא יקל.

‫יקל זה יתארך.

‫והקדוש ברוך הוא רוצה לסגור את החנות, אמרנו. ‫אין יותר בהקפה.

‫לשלם, מזומן ולגמור.

‫באותו מעמד

שדיבר

את הדרשה הזאת,

‫החפץ חיים,

‫ישב הרב רבי משה לנדינסקי

‫והביא סיוע לדבריו.

‫הוא אמר, אנו רואים באמת את הדבר הזה ‫גם כן בחורבן הבית.

‫בשעת החורבן

לא היה ירמיה הנביא בירושלים,

‫כי אם היה שם,

‫ודאי שהיה צועק,

‫ולא היה נותן להביא את החורבן.

‫בהשם יתברך,

‫הרי ידע שהחורבן

‫הוא לטובתנו.

‫כמו שכתוב,

‫מזמור לאסף.

‫ומקשים חכמים זיכרונם לברכה, ‫צריך להגיד, היה קינה לאסף.

‫אלא ששפך את חמתו על העצים, ‫על האבנים.

‫זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא

‫עשה חסד במקום להכות את ישראל,

‫אז שפך את חמתו וזעמו ‫על העצים והאבנים, ‫על בית המקדש, החריב אותו.

‫וזה לא היה נותן לו ירמיה.

‫לכן

הוא סילק אותו מירושלים.

‫וכמו שאם צריכים לעשות ניתוח לילד,

‫משלחים את האם

מחוץ לחדר,

‫שלא תפריע בעבודה, ‫כי אם היא רואה את הבן שלה, ‫ככה הולכים לחתוך אותו, ‫היא לא תיתן, היא צועקת.

‫אי אפשר לעשות ניתוח במצב כזה.

‫וכך עשה הקדוש ברוך הוא עמנו,

‫ואת כל הדברים שאמר רבי משה לנדינסקי, ‫החפץ חיים,

‫הסכים על דברו גם כן ‫כתוספת לדבריו שלו.

זה גם הסיבה שמשה רבנו לא נכנס ‫לארץ ישראל,

‫כי אז אם הוא היה בונה את בית המקדש, ‫לא היה חרב, ‫כי מעשה ידיו לא היה מתבטל,

‫והיה צריך הקדוש ברוך הוא

‫לפגוע בילדים.

‫במקום זה הוציא חמתו ‫על האבנים ועל העצים.

‫על עוד פסוק אומר, החפץ חיים,

‫חושם על אחיו רוחות,

‫משער עתיו אש לוהט.

‫בכל התקופות

‫שולח השם דברו על ידי מלאכים.

‫כשישראל זכו,

‫היה מלאך משה רבנו, אדון הנביאים,

‫הנה נוכי שולח מלאך לפניך.

‫וכמו כן, כל הנביאים

‫שקמו אחרי משה רבנו,

‫עד מלאכי הנביא האחרון,

‫ואחרי תקופת הנביאים,

‫זכינו לתקופות של התנאים

והאמוראים,

‫הגאונים,

‫ראשונים ואחרונים.

‫כולם בשעתם היו בחינת מלאכים.

‫נזהיר את העם

ללכת בדרך השם.

‫אולם, בעוונות הרבים,

‫הגענו כעת למדרגה נמוכה כזאת,

‫שאין לנו לא נביא ולא חוזה,

‫ולא תנאים ולא אמוראים ולא גאונים.

‫במודעות יש מלא גאונים.

‫במציאות אין.

‫אולם, בכל זאת,

‫עושה הקדוש ברוך הוא שליחותו,

‫וכעת שולח השם את דברו,

‫על ידי משרתיו עושה רצונו מן הדוממים.

‫אש,

רוח,

עפר,

מים,

קורונה.

‫כמו שנאמר על ידי דוד מלכנו,

‫עושה מלאכיו רוחות,

‫משרתיו אש לוהט.

‫והרבה שלוחים למקום.

‫בשלוחים האלה

לא שווים רקם,

‫אלא עושים את רצון קונם,

‫ומקיימים הכול עד הסוף.

‫והלוואי

בנתיב את דרכינו,

‫ויסורו המלאכים הללו

כלעומת שבאו.

‫אבל זה תלוי אם אנחנו נבין,

‫ולא נמשיך להיות סתומים,

‫בעקבות המאכלות,

‫האסורים נבלות וטרפות.

‫ואני רוצה להקריא לכם

מהרשע.

אומר המהרשע, דבר בחיר

כנס רגליך,

‫ממש כמו ההוראות

שנותנים לפי הלקות ליצמן.

‫דבר בחיר כנס רגליך.

‫הנה מהרשע, זיכרונו לברכה, ‫פירש הכוונה.

‫אם אין אתה בורח חוץ לעיר, למקום אחר,

‫אז תעשה תקנה זאת

‫להיות מוסגר בביתך.

סגר.

‫ישר עולה לך מהרשע על סגר.

‫לא צריך לחכות כמו שחיכו פה חודש פלוס.

‫ישר אומר. או שאתה בורח מהעיר,

איפה שיש את הדבר,

‫אתה מגפה את הקורונה,

‫או שאתה סוגר את עצמך בבית,

‫מוסגר בביתך,

‫ולא תצא מפתח הבית.

‫והרב עיון יעקב,

‫זיכרונו לברכה, פירש את הכוונה,

‫שהבריחה מן העיר

‫היא טובה ונכונה,

‫קודם שנתחזק הדבר בעיר.

‫זאת אומרת, כשעוד לא פרצה מגפה ‫כמו שבאיטליה

‫או באיראן.

‫זה עדיין יכול להיות טוב.

‫קודם שנתחזק הדבר בעיר.

‫אבל אם הדבר בעיר כבר יתחזק,

‫לא תועיל הבריחה.

‫שגם הדבר ילך עימהם למקום שהולכים.

‫וכמו שכתב המהריל,

‫זיכרונו לברכה, בסימן נ',

‫לכן כתב

‫הרב תורת חיים, זיכרונו לברכה, ‫עיין שם.

‫ודע,

כל זה שכתבו,

‫שכתב המהרשת, זיכרונו לברכה,

‫וגם הרב חיון יעקב,

‫הוא בדבר.

כל זה מדובר בדבר,

‫אבל בחולי הכולרה,

‫אפילו אם נתחזק החולי בעיר,

‫טוב שיברח.

‫וגם בזה לא יועיל ההסגר בבית בעיר.

‫יען כי זה החולי של הכולרה,

‫יזיק לאדם הפחד והבעתה,

‫ויתהווה בו החולי

מחמת הפחד והבעתה,

‫אשר יפחד וייבעט.

‫ועל זה אומרים הרופאים מעשה, ‫בדרך משל המליצה.

‫פעם אחת

היה חולי הכולרה בעיר אחת גדולה,

‫וקודם שנתחזק החולי,

‫מצא אדם אחד את המשחית

‫הממונה על הכולרה,

‫ואמר לו, כמה נפשות אתה רוצה לקחת?

‫אמר לו, חמשת אלפים.

בסוף דבר,

‫מתו באותה עיר

חמש עשרה אלף

‫באותו חולי.

‫מצא אותו האיש, את המשחית,

‫אמר לו, למה שיקרת?

‫אמרת לי שאתה נשלחת לקחת חמשת אלפים.

‫למה לקחת חמש עשרה אלף?

‫השיב לו, לא שיקרתי.

‫אני לקחתי בחרבי רק חמשת אלפים.

‫בעשרת אלפים מתו מחמת הפחד ‫והבעתה שהיה להם ‫בעבור החולי הזה בעיר.

‫עד כאן

המשל בדרך מליצה

‫להודיע לנו שיש נספה בלא משפט,

‫מחמת פחד ובעתה.

‫לכן, בכולרה,

‫טוב לברוח למקום רחוק,

‫כדי לא לשמוע באוזניו.

‫ולא יראה בעיניו

‫החולי השולט בבני אדם,

‫ויבוא לידי פחד ובעתה,

‫ואז הוא ילקח, חס ושלום.

‫נו, והשם יתברך ברחמיו,

‫יבטל כל גזרות קשות ורעות מעלינו ‫ומעל כל ישראל,

‫ולא יישמע שוד ושבר בגבולנו,

‫ובגבול כל עמו ישראל,

‫ובילע המוות לנצח,

‫ולא נוסיף לדאבה עוד, אמן כן יהי רצון.

‫ועל זה נאמר מעשה אמיתי,

‫עד כמה הדברים צודקים.

‫ידוע שהרמב״ם היה רופא גדול מאוד,

‫ונבחר על ידי מלך מצרים ‫לשרת אצלו ברפואה,

‫ונתקנאו בו הרופאים האחרים,

‫ודיברו לשון הרע עליו אצל מלך מצרים.

‫וכידוע שלשון הרע עושה רושם.

‫ואז הם טענו שהוא לא כזה רופא גדול, ‫כמו שהרב, כמו שהמלך מחשיב אותו.

‫אמר להם, מה ראיתם שהוא לא בסדר?

‫אמרו לו, הרב יבחן אותנו, ‫המלך יבחן אותנו.

‫איך יבחן אותנו?

‫כל אחד יכין שיקוי של רעל,

‫וישקה את השני.

‫ומי שיצליח להנצל מהשיקוי של הרעל,

‫הוא הרופא המומחה.

‫אמר, הדברים נשמעים.

‫קרא לרמב״ם, אמר, ‫מה הם מצליחים?

‫אמר לו הרמב״ם למלך, תפאדל,

‫שיתחילו.

‫הם יכינו לי שיקוי של רעל,

‫אני אשתה אותו,

‫ואם אני אנצל ממנו, ‫אני רופא מומחה.

‫אבל אחר כך אני גם אשקה אותם, כן?

‫אמר לו המלך, כן.

יופי.

‫לפני שהם משקים אותו את הרעל שהם הכינו,

‫הוא אמר לנער שלו, ‫תקשיב,

‫אחרי שאני שותה את הכוס רעל,

‫אתה לוקח את כל העשבים האלה ‫שאני הכנתי,

‫ואתה עוטף אותי עם כל העשבים האלה, ‫מכף רגל ועד ראש.

‫וככה אני במשך יום-יומיים,

‫ואחרי זה אני אקום.

‫וכן היה.

‫ואחרי יומיים הרמב״ם, ‫אחרי שתיית הרעל, קם בריא ושלם.

‫מה היה הפטנט?

‫הוא הכיר את העשבים,

‫שהם

שואבים מהגוף את כל הרעלים,

‫שעוטפים את הבן אדם עם העשבים האלה,

‫הם מושכים את כל הרעלים החוצה.

‫כל הרעל יצא,

‫הוא נשאר בריא ושלם.

‫הגיע לארמון, המלך הופתע.

‫אחרי שהם הכינו והם תכננו ‫והם יעצו את העצה

‫ולא הצליחו להרוג אותו עם הרעל הזה, ‫זה באמת

רופא מומחה.

‫עכשיו הוא קרא להם, אמר להם,

‫תגיעו לארמון, הרמב״ם הגיע.

‫הם לא האמינו.

הרמב״ם מחייך,

‫אומר להם, עכשיו תורי לתת לכם. נכון?

‫אין ברירה, המלך, אימת מלך עליהם.

‫הוא מוציא בקבוקון קטן כזה, ‫כמו של האלכוהול,

‫וטיסטיס ככה נותן להם.

‫כל אחד קצת בכוס,

‫כל אחד ישתה, ‫לא צריך הרבה לא כוס שלם. ‫קצת, כל אחד ישתה קצת.

‫איך שהם שתו, נתפגרו.

מתו.

על המקום.

‫המלך התפעל, אמר, מה זה? מה עשית? ‫איזה סוג רעל ייצרת וזה?

‫אמר לו, כבודו, ישתה.

‫אמר לו, אני חס ושלום, ‫אתה רוצה להרוג אותי? ‫אומר לו, לא, אין בעיה. ‫בוא תראה, הנה, גם אני שותה.

‫ושתה את כל מה שהיה שם.

‫אמר לו, תורה, לא קורה כלום. ‫אומר לו, איך זה יכול להיות ‫שעליך זה לא פועל?

‫ועלהם זה פעל.

‫אומר, הם לא מתו מהרעל,

‫הם מתו מהפחד.

‫זה מה שאמרו לנו פה.

‫הפחד יכול להפיל חללים יותר מהקורונה.

‫אז לכן,

כמה שפחות לשמוע,

‫רק את האזהרות,

‫ורק את הכללים ואת השמירות,

‫אבל לא דווקא את הנתונים.

‫זאת אומרת, כל בן אדם

‫השתדל, בעזרת השם, ‫להעביר את הדברים הלאה לאחרים.

‫אני אמרתי את ה...

‫אני לא יודע אם אני יכול ‫לחזור עוד פעם על מה שאמרתי.

זה היה...

אין לי את זה. ‫אמרתי את זה בהתחלה, אני מצטער.

טוב.

‫ביחנניהו בן הגשיו אומר, ‫עושה הקודש ברוך הוא לזכות את ישראל, ‫לפי כוח ארבונם תורה ומסווד שנה,

‫לאמור ה' ובסלמאן זאת, ‫גו ירדיל תורה ויאדיר.