כיצד מתנהגים בשעת הדבר? | הרב אמנון יצחק

נציב יום: רחל בת אסתר דנש, זרע קודש בר קיימא במהרה אמן.

אנחנו בקצרה נביא בעניין הדבר מה שכתוב בפרק הכונס בבא קמא ס': "תנו רבנן: "דבר בעיר כנס רגלך שנאמר: "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר", ואומר: "לך עמי בא בחדרך, וסגור דלתך בעדך, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם", ואומר: "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה" אז חכמים שנו, כשיש מגפה של דבר בעיר, אז תמעט יציאה מן הבית, ככתוב: "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר", ואומר מוסיף עוד פסוק כיוצא בו, "לך עמי בא בחדרך, וסגור דלתך בעדך, חבי" – תתחבא כמעט רגע עד יעבור זעם",

ואומר: "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה" שואלים, הגמרא שואלת: מאי בא אומר? מה צריך להביא עוד פעם פסוקים נוספים לראייה? כבר למדנו מהפסוק הראשון ראיה "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" אז מסבירים: כשהבאנו פסוק ראשון כתוב "עד בוקר", ויש מקום לשאול: "וכי ... הדברים האלה שאמורים שלא יצא דוקא בלילה כאשר המשחית בעיר, אבל ביממה ביום – לא? הייתי אומר שלא! ביום - אפשר לצאת, בלילה - לא לצאת.

תא שמע, בא ותשמע את הפסוק הבא: "לך עמי בא בחדרך וסגור דלתך", ועל הפסוק הזה יש לשאול: "ואם תאמר ה... אם תאמר שהדברים האלה אמורים דוקא במקום שאין אימה מבפנים, אז לכן ראוי להתחבא בבית כי אין אימה בפנים, אבל היכא... אבל אם אימה מבפנים? כי נפיק... כשאדם יוצא ויושב בין אנשים בחברה כללית טוב הדבר יותר ממה שלהסתגר, על כן תא שמע, בא ותשמע מהכתוב: "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה"

לומר אף על גב שמחדרים אימה - מכל מקום "מחוץ תשכל חרב" ומותר להישאר בבית. תכף נבין. מסופר על רבה שבעידן ריתחא רבה שכר... דכתיב: "כי עלה מוות בחלוננו" רבה בזמן הדבר היה סוגר את החלונות של הבית, ככתוב בירמיה: "כי עלה המוות בחלוננו". זאת אומרת: מגפה יכולה להיכנס דרך החלונות, והיום אומרים: "צריך לאוורר את המקום", ופה כתוב שאם יש משחית אז צריך לסגור את החלונות. תלוי באיזה מקום באיזה בנין באיזה מקום...

עכשיו בנוסף, אם יש דבר בעיר, תנו רבנן: "אם יש דבר בעיר" דבר בעיר, "אל יהלך אדם באמצע הדרך, מפני שמלאך המוות מהלך באמצע הדרכים". זאת אומרת: בשעה שניתנת לו רשות, הוא הולך באמצע הדרכים, מכיוון ... ניתנת לו רשות למשול בעיר מסוימת, אז הוא הולך למישרין ולא בצדדים. לעומת זאת: "שלום בעיר, אם יש שקט בעיר ואין כלום - אל יהלך בצדי דרכים, כיוון דלית לרשותא, כיוון שאין לו למלאך המוות רשות - אז הוא מתחבא, מחבא חבויי..."

זאת אומרת אין לו רשות לשלוט אז הוא מתחבא והולך בצד. לכן אמא שלי הזהירה אותי תמיד, חוץ מכבודכם, אם אדם צריך להתפנות בצד באיזשהו מקום, יכול ששמה המזיק, או מלאך המוות או לא משנה, יכול להימצא, תמיד להגיד "תריק שמע ישראל" מזה תריק שמע ישראל? תריק זה דרך, דרך של השם, כאילו הוא צריך לפנות כשהוא שומע שמע ישראל-הוא צריך לפנות את המקום, ואז אתה אם אתה עושה משהו עליו הוא לא יזיק אותך.

מכל מקום רואים איך נסביר את זה לפי המציאות של היום נגיד? בשביל לסבר את האוזן אנחנו לא צריכים את ההסברים להסביר את החכמים אבל , אן הולך באמצע הדרך, אז מי הולך באמצע הדרך? בדרך כלל אנשים הולכים באמצע הדרך לא הולכים צמוד לקיר.

ואז אמרנו בדרשה הקודמת הזכרנו, שאם אדם מתעטש והוא העיף קצת מהחיידקים שנמצאים מהוירוסים לא חיידקים חיידק ווירוס שונה, והפיץ אותם, הם לא שוקעים מהר למטה, הם יכולים להישאר עד שלוש שעות מרחפים בדרך, לכן מי שבא איפה שעברו כולם והוא נושם אז הוא יכול... אז מי ששם את המסכה שישים גם על האף שלא יכנס חנג'ורי בסטרי.

עכשיו עוד נקודה שמעלים שמה בגמרא: "תנו רבנן: אם יש דבר בעיר - אל ייכנס אדם יחיד לבית הכנסת שמלאך המוות מפקיד שם כליו". ואי! מקום מסוכן בית הכנסת, אם יש דבר בעיר - לא להיכנס לבד אל לבית הכנסת משום שזה מקום מסוכן. שואלת הגמרא: "..... במה מדובר? לא להיכנס לבית הכנסת שלא לומדים בו תינוקות מקרא, ולא מתפללים בו עשרה, אבל אם היו בו דברים אלה אין הוא מקום סכנה!".

זאת אומרת: הפוך ממה שעכשיו מנחים, שאנשים לא יתפללו בבתי כנסת אדרבא, הסיכון עכשיו הוא בבתי כנסת כי שמה הוא מניח את כליו, למה הוא מניח את כליו? לא יודע למה, אבל הוא מניח את כליו שם. מכל מקום, מקום שיש לומדים דרדקי - תינוקות של בית רבן ומקום שמתפללים בו עשרה אז אין את הסכנה הזאת להיכנס לשם ומלאך המוות לא יפגע בו!. עכשיו דיברנו השבוע באחד הדרשות שאנשים, כל השדות וכל הכרמים וכל הפרדסים - הולך פייפן!,

כמו אותו אחד שמוכר חסה בשקל, הוא מכר חסה בשקל ומראים בטמבלויזיה שבאו אליו כמויות של אנשים במכוניות וחלק נדבקו בקורונה. בגלל השקל "לחם בשקל" אבל זה היה בזמן שלום לא חסה בשקל. בזמן קורונה ואנשים באו והוא הרויח את השקל, אבל אנשים היו מעורבבים שם בכמויות, נגד ההנחיות, ונגד הזהירות והסכנה, ומי יודע מי יצא מזה. אז אני הסברתי על מה ולמה למה מסכנים כולם החקלאים וכל הדברים האלה וזה... אז לא נדבר על כולם כי אני לא מכיר את כולם.

אבל בדרך כלל כתוב: "דבר בא לעולם בעבור לקט שכחה ופאה ומעשר עני" זאת אומרת: כשלא נותנים את המצוות שתלויות בארץ כמו שאמרתי בהרצאה - אז דבר בא לעולם בגלל זה! דבר בא לעולם בגלל בעוון שלא נותנים לקט ושכחה ופאה ומעשר עני. "מעשה באישה אחת שהיתה יושבת בשכונה בעל השדה, ויצאו שני בניה ללקט, לקט שהוא צריך להניח את זה! מה שנפל לו צריך להניח לא לאסוף, שיבואו העניים וייהנו. ולא הניח להם בעל השדה,

אמן היתה אומרת: "מתי יבואו בניי מן השדה... שמא אמצא בידם כלום לאכול?"...

והם היו אומרים: "מתי נלך אל אמנו... שמא נמצא בידה כלום לאכול?..."

היא לא מצאה בידם כלום, והם לא מצאו בידה כלום, הניחו ראשיהם בין ברכי אימם- ומתו שלושתם ביום אחד. {אפליקציית זום לא תעזור להם כבר}

אמר להם הקב"ה: "אין אתים מהן אלא נפשות - חייכם אף אני אגבה מכם נפשותיכם. וכן אומר במשלי: "אל תגזול דל כי דל הוא" אל תגזול מהדל את הדלות שלו! "ואל תדכא עני בשער, כי השם יריב ריבם! וקבע את קובעיהם נפש!" הקב"ה אומר: אתם גזלתם להם את הנפשות - הקב"ה יגזול את הנפשות שלכם תמורתם, "וקבע" היא מלשון גזלה, ארמית, לקבוע זה לשון גזלה. אז זאת אומרת: וקבע את קובעיהם נפש - אלה שהם בשעת הדבר על מה הוא בא?

שלא נותנים אוכל לעניים ולא מקיימים מצוות התלויות בארץ. צאו וחישבו כמה יש בארץ, יש כאלה שנותנים אבל יש כאלה שלא נותנים, וכתוב במפורש שדבר בא לעולם בעוון זה, בעוון לקט, שכחה - שלא מניחים שכחה בשדה קוטפים את הכל וקוצרים את הכל, ופאה - צריך להשאיר פאה אחת מפאות השדה להשאיר אותה לעניים, ומעשר עני - בשנות שמיטה, שנתיים צריך לתת לעני. ואם לא נותנים ולא מניחים להם לאכול - אז כולם עניים עכשיו, ואין שדות ואין למי לתת ואין שום דבר, בקיצור יש הרבה סיבות למה דבר בה, יש עוד מה להגיד, אבל כבר ערב שבת, כניסת שבת, אני מודה על ההקשבה, ברוכים תהיו. 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".