חידושו של הצל"ח על פסח מצה ומרור

- - - לא מוגה! - - - 

הצלח הקדוש

מביא את החידוש הבא, כדאי לשמוע אותו,

ממש חזק,

והוא לכבוד

חג הפסח,

תש״פ, שיבוא עלינו לטובה ולברכה,

בבריאות ורפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל, ולגאולה הקרובה

שלה אנחנו מצפים.

אמן.

כתוב בהגדה, בשם בעל ההגדה,

הרבן גמליאל אומר,

או היה אומר, כל שלא אמר שלושה דברים הללו בפסח,

לא יצא ידי חובתו, ואלו הן פסח, מצה ומאור.

נשאלת השאלה,

לכאורה, רבן גמליאל היה צריך להגיד

כך,

מה זה לא יצא ידי חובתו?

הוא לא יצא.

מה זה הידי חובתו?

מה הדגש בידי חובתו?

אז התירוץ הוא כזה, פסח,

למה?

משום שהקדוש ברוך הוא פסח על בתי אבותינו

שהיו במצרים והרג את בכורות המצרים.

ואפילו שהיו מצרים מתוחכמים שניסו לתת

לבכורים שלהם לישון

יחד עם בכורי היהודים

ידם משחית לבוא לנגוף את אותם בכורות של המצרים

ואת בכורותינו,

בכורות היהודים, הציל.

וזה אנחנו גם מזכירים באגדה.

אז זה הפסח.

אז למה? משום שקדוש ברוך הוא פסח.

מצה על שומה?

על שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ מרור על שומה?

על שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים.

והרי יותר נכון היה לכתוב את הסדר הבא.

מרור,

כי מררו קודם,

לאחר מכן פסח,

כי אכלו קרבן פסח, שפסח השם,

ולאחר מכן מה? את המצה.

אז למה התהפכו היוצרות? המרור נהפך להיות אחרון,

והפסח נהיה הראשון, והמצה נהייתה באמצע.

זה לא הסדר הנכון.

ונראה לומר,

כי סיבת הגאולה תלויה אך ורק במרור.

למה? כי המרור על שמו נקרא המרור,

כפי שאנחנו עוברים בימינו. אי אפשר להתפלל במניין,

אי אפשר לקיים מצוות.

אפילו להלוויות ובריתות ושמחות יש קריטריונים כבר של משרד הבריאות.

ואם חס ושלום, חס וחלילה, בן אדם יעשה הפוך מכך,

אז מיד אומרים לו המשטרה, אתה עובר על חוקי משרד הבריאות. זה כבר לא נהיה חוקי המדינה, אלא חוקי משרד הבריאות.

ואדם נבהל, מה הוא, מה יעשה עכשיו?

יקבל דוח. אנשים מפחדים.

מסתגרים בבית.

אבא שלי ישב השבת ובכה, הוא אמר פעם ראשונה שבשבת הגדול,

גם כשהוא חולה הוא הולך לבית הכנסת, הוא לא מוותר אף פעם.

בחיים הוא לא פספס את התפילה במניין.

הוא אומר, אף על פי שזה, אני לא יכול להתפלל, התחיל לבכות, הוא אמר, זה שבת הגדול שאני הולך לבית הכנסת?

מה לעשות?

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, בפרט למבוגרים.

אז סיבת

קריאת השם של מרור על שם המרירות שיש.

והמרירות הזאת קיימת בכל דור ודור,

וזה מה שאומרים חז״ל, בכל דור ודור. חייב אדם

להרגיש עצמו כאילו יצא ממצרים. איך תרגיש מצרים אם לא יהיה לך את המרור,

אם לא יהיה לך את המרירות הזו, את ההכנה לקראת היציאה?

וכיוון שהיו צריכים לעבור בפועל 400 שנה,

וריחם הקדוש ברוך עליהם, בפועל

נשתעבדו רק 210 שנה,

וזה נכנס פנימה בקושי השעבוד שהיה,

ולכן נתקצרו להם הימים,

נתקצר להם הזמן ל-210, למרות שיש מנדה אמר שם 400,

תלוי מהיכן

מחשבים זאת,

אבל בכל אופן קושי השעבוד השלים להם את הזמן, למה?

לכך שהם עכשיו,

המרור הסתיים והם יכולים לצאת ממצרים.

אז כיוון שהשתעבדו הרבה בקושי רב, ובזמן קצר, על כן אומרים רבותינו הקדושים,

צריך לכתוב קודם כל את הסדר הבא, פסח,

כמו שאומר רבן גמליאל, מצה ומרור.

למה?

דהיינו שהשעבוד הוא נקרא בסוף.

איזה שעבוד? של מה?

של המרירות שהיה להם.

כי על סמך המרירות הזאת,

שהם נשתעבדו כל כך, הם יכלו לצאת, ולא קודם לכן.

וזה כוונת רבן גמליאל שאמר.

כל שלא אמר ג' דברים הללו,

שמה הם, פסח, מצה ומרור,

על פי הסדר הזה של פסח, מצה ומרור דווקא,

ולא מרור, פסח ומצה,

אז לא יצא ידי חובתו,

מאיפה לא יצא ידי חובתו? ממצרים, מהמיצרים שלו.

למה? כיוון שרק המרור לבד לא משלים את הזמן, אלא בליווי של שני הדברים,

בליווי של פסח ובליווי של מצה,

שהם הדברים הנוספים.

למה?

כי אם אנחנו נשים את המרור לבד,

אז שום דבר. מה עם המצה והפסח שהם העיקר של פסח?

הם יהיו חסרים, והעיקר חסר מן הספר, זה לא שווה.

לכן בא רבן גמל ואומר כל שלו, אמר שלושה דברים הללו שהם פסח, מצה ומרור,

לא יצא ידי חובתו בפסח.

ולכן,

לכך אנחנו מכוונים את העניין של מה? של הדגש הזה של פסח קודם,

לאחר מכן מצה, ולאחר מכן מרור.

פסח כשר ושמח לכל עם ישראל.