יודעים את התורה? | הרב אמנון יצחק שליט"א

יודעים את התורה?

נציבי יום:

v      קפלה בן מדנקייה רפואה שלמה רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה.

v      אוריה וצופיה בנות עטרה יזכו להיות ילדות טובות חכמות כשרות בעלות מידות טובות עם יראת שמים וכבוד הורים ויזכו לעשות נחת רוח לאימם במיוחד בתוך שמחה ובריאות ואריכות ימים ושנים לא יפחדו כלל לעולם וירשמו לבית ספר קפ"ז ויצליחו וכל המתנגדים יסתלקו אמן ואמן.

v      רפואה שלמה לשושנה בת טובה בכלל עמו בית ישראל.

v      עטרה ואמיר אברהם יזכו לשלום בית תשובה שלמה יראת שמים אמיתית יזכו לפרי בטן ילדים צדיקים בריאים נבונים וחכמים מזכי הרבים, ויזכו הם וצאצאיהם לסיעתא דשמיא בעליה רוחנית ובכל מילי דמיטב אמן ואמן.

"יודעים את התורה". באמת יודעים את התורה? הגמרא בקידושין כ"ט מספרת על רב אחא בר יעקב עד כמה היה צדיק וחסיד. היא מביאה מעשה שהיה מזיק בבית הכנסת, וכאשר הזדמן רב אחא בר יעקב לעיר, אמר אביי לכולם שלא יכניסוהו לאושפיזא. זאת אומרת, אף אחד לא יקבל אותו הביתה לארח אותו כדי שלא תהיה לו ברירה ויצטרך להיכנס לבית הכנסת, ושמה הוא ילון, ואז זכותו תעמוד להרוג את המזיק שם. וכך היה, הוא נכנס לבית הכנסת להתפלל, ובכל כריעה בתפילת שמונה-עשרה הרג ראש אחד של המזיק.

כן רואים את גדלותו וצדקותו של רב  אחא בר יעקב מהמעשה המובא בגמרא בבא בתרא ט"ז. דרש רב אחא בר יעקב בפפוניא ששטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. בא השטן ונשקיה על כרעיה. בא השטן ונישק אותו ברגליו. ועם כל זאת, בגמרא בבבא קמא מ' מסופר שרבא שיבח באזני רב נחמן את רב אחא בר יעקב שאדם גדול הוא. אמר לו רב נחמן כשיבוא לידך הביאהו לידי. הביאו, ושאל אותו שאלות בלימוד, משמע אומר הרב שטיינמן שלא בוחנים אדם גדול אלא בלימוד, אף שידעו את חסידותו ואת צדקותו.

מובא בגמרא בבא בתרא קל"ד אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. מפרש הרשב"ם להנחיל אוהבי יש עולמות, וכל כך למה? כי אוצרותיהם מלאים כל טוב דברי תורה וחכמה. אז למי מנחיל הקב"ה י"ש עולמות? למי יש לקב"ה להנחיל עולמות? למי שאוצרותיהם מלאים כל טוב דברי תורה וחכמה. רואים כאן שיש עניין מיוחד לדעת את כל התורה כולה. שהרי ברשב"ם מבואר שהבטחה להנחיל אוהבי יש היא משום שאוצרותיהם מלאים בכל טוב דברי תורה וחכמה.

אמנם ודאי ישנו שכר על כל רגע ורגע של לימוד תורה, וגם הלומד דף גמרא אחת כל חייו יקבל שכר, מי שזוכר את הסיפור שסיפרנו על מי שלמד דף אחד והזמין את הרב פיינשטיין לסיום הדף, אבל הבטחה מיוחדת נאמרה על ידיעת התורה כולה, הבטחה מיוחדת נאמרה על ידיעת התורה כולה ובוודאי כל העניינים האלה הם תורה, גם משלות שועלים וכובסים, הכוונה משלים. משל לשועל שהיה ככה ככה, והיה משל ככה וככה, גם זה תורה, כי מזה עוזרים להבין.

אדם צריך לשאוף, אומר הרב שטיינמן, להשיג את ידיעת כל התורה. אמנם אל לו להשלות את עצמו שיוכל להשיג עד כדי כך בתורה, שהרי רואים שכבר בימי חכמים זכרונם לברכה מעלת רבן יוחנן בן זכאי הייתה מיוחדת, אבל צריך על כל פנים להשתדל להשיג את ידיעת התורה עד היכן שידו משגת.

ראינו גם בדורותינו שגדולי תורה השיגו מהתורה גם עניינים שלכאורה אינם ממש תורה. החזון איש זכר צדיק לברכה היה מפליא את כל שומעיו, גם את המומחים, בידיעתו בחכמת הרפואה, ולא ידע זאת מספרי רפואה, אלא מהתורה. מסופר בפאר הדור שפעם אחת היה צריך לעשות איזה ניתוח, ו-90% אם היו עושים לבן אדם ניתוח במח הוא היה מת. והרופאים פחדו. אז ניגשו לשאול את החזון איש מה הוא אומר, לעשות את הניתוח או לא לעשות את הניתוח? הוא שמע את כל הסיפור ומה הבעיה, והוא אמר להם שלא יפתחו את הראש מלמעלה, אלא ייכנסו מפה, מלמטה. והם באמת שמעו ועשו באופן הזה, והבן אדם ניצל.

מכל מקום, זה עדיין רחוק מאוד מהשגת רבן יוחנן בן זכאי בתורה, ומשום כך רבה התועלת כשמתמסרים ללמוד בכמות. אמנם צריכים ללמוד בעיון, אך גם לזה יש גבול, וצריך להשיג גם כמות, כמות. לכן כששאלתי את הרב שטיינמן אם להמליץ לאנשים ללמוד שבעה דפים בגרסה, הוא שמח מאוד, זיי געזונט, זיי געזונט. שמח מאוד. גם הרב קנייבסקי ברך על זה, וגם הרב אלישיב.

סיפר הרב שטיינמן כשנתבקש רבי מיכל יהודה לפקוביץ' זכר צדיק לברכה לשמש כר"מ בישיבת תפארת ציון, הוא בא לפני החזון איש ובכה, "אני עדיין לא יודע ש"ס". אמר לו החזון איש, "ש"ס ביז דרייצן יאהר!" ש"ס צריכים לדעת עד גיל 13, אחר כך זה כבר מאוחר. בהזדמנות, כשסיפר זאת הרב, התעורר אחד מגדולי בעלי היראה שהיה כבן 50 ושאל את רבנו האם בגילי כבר אין תקווה? אמר לו עצה לזה, תאמר שיעור בדף יומי. כשמלמדים לאחרים, הדברים נכנסים יותר לעצמות, ויש סיכוי גדול שתזכה לדעת ש"ס. וכן נעשה.

מסופר שפעם רבי צדוק הכהן זכר צדיק לברכה והרוגוצ'ובר זכר צדיק לברכה, גאוני עולם, התחילו לבחון זה את זה בגודל בקיאותם. לפתע אמר אחד לשני מה יצא לו לקב"ה מזה שנבחן מי בקי יותר? והפסיקו. יותר טוב לשבת ללמוד.

פעם שאל הרב שטיינמן תלמיד חכם אחד האם אתה יודע ש"ס בבלי וירושלמי כלשונם? התפלא אותו תלמיד חכם מדוע יש לרבנו כזו הווה אמינא עליו? אמר לו רבנו אתה הרי תלמיד מובהק של רבי אברהם גנחובסקי זכר צדיק לברכה. ומי שאינו בקי בבלי וירושלמי איך בכלל יכול להתקשר איתו? אז הוא השיב לו התלמיד שהאמת היא שכגודל גאונותו של רבי אברהם גנחובסקי ככה היה גודל ענוותנותו. והוא היה מצמצם את עצמו לכל נער צעיר ונותן לו הרגשה שהוא שווה שווה בעמו.

סיפרו על רבי נחום פרצוביץ זכר צדיק לברכה שפעם פילס דרכו לכיוון קדמת בית המדרש, ושניים מן הבחורים שעסקו באותה העת בשיחת חולין הבחינו בו שהוא קרוב ועומד לחלוף על פניהם. תכף ומיד החלו מתנדנדים נוכח הסטנדרים, ובהגיעו סמוך ונראה ממש למקום מושבם, התחילו מנגנים "תנו רבנן! תנו רבנן! איי איי איי איי תנו רבנן!" ורבי נחום סר אליהם ולחש באזניהם "איי איי איי אבל בכל מסכת נדרים אין ולו פעם אחת תנו רבנן..."

כשסיפרו את המעשה הזה לפני רבי חיים קנייבסקי שליט"א, היה נראה בעליל שהוא נהנה מהסיפור, ואז עצם את עיניו, העביר את כל מסכת נדרים מול עיניו, ולפתע ננער ולחש "אמנם כן, אין תנו רבנן בנדרים, אבל יש דתנו רבנן, מאן תנא להא דתנו רבנן נדר מחמשה בני אדם כאחד הותר לאחד מהם הותרו כולן" (נדרים כ"ז), יש לא "תנו רבנן" אבל "דתנו רבנן".

וסיפרו בהתפעלות העצומה את העובדה הזאת לרב שטיינמן, ומה הוא אמר על כך? הוא אמר "מה אתם מתפעלים? והלא זו המכולת שלו". ובאר בתוספת נופך "האם מישהו מתפעל מבעל מכולת שמכיר את כל התכולה של החנות, איפה מונח כל מוצר, ומה מחירו המדויק?" תשאלו אפילו את יבור, הוא יודע איפה כל דבר נמצא בחנות. אז לא מתפעלים מזה שיודעים את כל התכולה של המכולת. וכל זאת למה? כי הוא חי את המכולת שלו, זה המכולת שלו, זה החיים שלו. אצל רב חיים קנייבסקי הגמרא והמפרשים זה החנות מכולת שלו.

מספרים שהחפץ חיים זכר צדיק לברכה זכותו תגן עלינו אמן פגש פעם יהודי שאמר לו "הו, ברוך ה', שוב אני לא צריך לטרוח לפרנסה, כי כבר הכינותי לעצמי מספיק ממון, יש לי מספיק ממון בכדי שאוכל לשבת בלי לעשות מלאכה". וסיים ואמר "כיוון שאין לו מה לעשות, אבל בכל אופן הוא ממשיך לשבת בחנות". והחפץ חיים אמר לו "איך אפשר לומר שאין לך מה לעשות? יש הרבה מה לעשות, יש תלמוד בבלי, ירושלמי, ספרא, ספרי, תוספתא, רמב"ם, טור, שולחן ערוך", מה, מה זה אין, אין לי מה לעשות? מה זה אין לי מה לעשות?

כשהסבירו לרב שטיינמן על התוכנה "אוצר החכמה" שניתן לחפש ולמצוא בספרים עניינים שונים, אז אחד מהנוכחים אמר שזה ממעט מעמל התורה. אמר לו רבנו "טעות בידך. עניין עמל התורה הוא היגיעה בתוך הסוגיה, לחשב את כל הפרטים, להבין את עומק ההבנה, אבל הטרחה והחיפוש להביא את הספרים, לזה אין שייכות לעמל התורה. אמנם יש בזה שכר, כמו שמבואר בגמרא במנחות ו'. אבל אין עניינו לעניין עמל התורה". לא כולם מסכימים עם זה, הגר"י הוטנר זכר צדיק לברכה בהקדמה לספר אוצר מפרשי התלמוד אומר בשם החזון איש זכר צדיק לברכה כי בזמננו קוראים גם לחיפוש יגיעה. יגיעת התורה. זאת אומרת, גם מה שאדם משתדל לפשפש ולחפש וליגע במציאת דברים, חומרים, מקורות, גם זה נקרא יגיעה התורה. נו, אז מפה הבנו שאנחנו לא יודעים כלום, ויש אפשרות להתחיל.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר (ישעיה מ"ב, כ"א)

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:

02-3724787