הרב אמנון יצחק: "הייתי עני מרוד, מרצה על אופניים!"

- - - לא מוגה! - - - 

אז אני אגיד לך משהו.

זכיתי להיות עני בימי חיי.

כשהתחתנתי,

חזרתי בתשובה

כמה חודשים אחרי,

והייתי ברוך השם עני מרוד.

ואכלתי לחם עם מרגרינה,

לחם עם ריבה,

והייתי קונה ירקות,

בדיוק מה שצריך,

וזה נמשך

שבע שנים.

וכשחזרתי בתשובה,

לא הרגשתי בכלל שאני עני.

לא עבדתי בכלל.

בכלל.

הייתי נוסע עם אופניים.

הייתי מרצה על אופניים.

נוסע לשוק ביום שישי, הייתי גל ליד שוק הכרמל בתל אביב,

והייתי נוסע עם סל,

לפעמים שני סלים,

ריקים כמובן,

ונוסע בין הבסטות.

ובעלי תשובה שלי היו שואלים אותי,

למה אתה נוסע וחוזר, נוסע וחוזר?

מה, לא מצאת עגבניות, עפפונים? נקנה לך, נביא לך, מה, מה, למה?

אני אומר, אין לי כסף לקנות.

אז אומרים, אז למה אתה מסתובב עם סלים?

אמרתי, כי אני מאמין שהקדוש ברוך הוא ימלא אותם.

והייתי חוזר מלא,

ולא הייתי מבקש צדקה, ולא נזדקקתי לאף אחד.

איך זה היה קורה?

אני אגיד לכם, רגע, תלמדו את הפטנט, רגע.

הייתי בוטח בשם ב-100%,

ב-100%,

כי מה שקראתי,

האמנתי שמה שכתוב זה 100% נכון, 100, לא 99, 100. הייתי נוסע, פתאום אחד מהבסטות היה צוחק,

אמנון, אמנון.

אני בא, תעשה טובה, תארגן לי שתי מזוזות.

הוא אומר לו, אין בעיה, תביא כסף.

מביא כסף, קונה לשבת.

אחרי זה משיג לו מזוזות,

מרוויח את התיווך,

וממשיך.

וכן, על זה הדרך.

כל הזמן ככה, בניסי ניסים,

הולך, אין כסף בכיס.

כלום.

ביום שישי הייתי מארח בין 40 ל-50 איש אצלי בשבת,

כי הייתי נותן דרשות בשבת.

אז היו בהם אלי הביתה, בעלי תשובה בכרם התימנים.

אז מה, יבואו והכול ריק?

הייתי צריך לקנות. מה הייתי קונה?

מלפפונים,

עגבניות,

100 גרם גרעינים,

100 גרם פיסטוק, 100 גרם זה, 100 גרם... קצת, קצת,

קונה חסה,

רגע,

כבר, כבר, הוא לא ירדים, אל תפעלי.

עכשיו,

לוקח את המלפפונים,

חותך אותם, עגבניות,

שם סחוג עם לימון קצת,

מפרק את החסה, זה נראה עשיר,

מפזר את הכול, אוכלים 40-50 איש כל הערב, לא נגמר.

הייתי מזמין אורחים לשבת,

אשתי אומרת, השתגעת? אין לנו מה לאכול, אתה מזמין אורחים.

אמרתי, מה את דואגת?

מי שנתן לנו אוויר לנשום,

הוא ייתן את המזון.

בכל פעם נס מחדש.

לא שסמכתי על הנס,

היה ברור לי שהקדוש ברוך הוא ייתן.

מה הפירוש?

מאן די אהב חייה,

יאהב מזונה.

מי שנותן חיים, נותן מזון.

אם הוא רוצה שאני לא אחיה,

אז לא צריך.

לא צריך אפילו מזון, הוא יכול לקחת את הבן אדם בלי.

אבל אם הוא נותן חיים,

צריך מזון, כי בלי מזון מתים, נכון?

אז אם הוא קצב לי לחיות עוד, הוא חייב להביא לי מזון.

אז מה הדאגה שלי?

אז אתה אומר שחצי חודש אתם חיים לפעמים עם מקרר ריק.

ואני רואה שאתה חי בנס,

כי אתה שבועיים בלי אוכל ומחזיק מעמד.

אתה כמעט כמו אליהו הנביא.

אליהו הנביא, ארבעים יום וארבעים לילה, הלך בלי לאכול אכילה. אתה חצי אליהו אתה.

בלי העין הרע. זכות כזאת רק, זה משהו.

אתה אומר, למה הקדוש ברוך הוא לא עושה חסד עם האברכים שהם עניים?

אז אני אגיד לך משהו. קודם כל,

מה שאתה זוכה בלימוד התורה מתוך עוני,

העשיר הכי גדול והחכם הכי גדול לא זוכה.

וידוע לך המעשה מרבי חנינא בן דוס, אשלה, אין לו מה לאכול.

ומן השמיים הורידו לו רגל של זהב.

ואשתו התנגדה.

מה פתאום אתה לקחת מן השמיים, אתה רוצה ששולחננו יחסר בעולם העליון?

תחזיר את זה.

היא לא רוצה.

אז הוא אמר לה, נעשה שאלת רב.

הלך לרבינו הקדוש,

רבי הוא הנשיא,

ואמר לו רבנו,

מה אתה אומר? להחזיר או לא להחזיר? אמר לו, אל תחזיר.

אמר לה, תשמעי,

רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא אומר לא להחזיר,

ואם יש לך בעיה, תבואי וידברי איתו.

היא באה.

אז הוא אומר לה, תשמעי, אם יחסר לכם בעולם העליון בגלל שאתם נהניתם ממתנת שמיים,

אני אתן לכם משלי בעולם העליון מה שחסר לכם.

מה אמרה לו?

וכי אתה יכול לתת לנו?

אתה קיימת תורה מעושר,

בעלים קיים אותה מעוני.

זה אותו שולחן בעולם העליון?

אין לך מאיפה לשלם לנו.

ואמר, היא צודקת, והחזירו.

זאת אומרת, אדם שלומד מתוך עוני,

זה פי מאה

ממה שאדם לומד מעושר.

אדם שלומד בלי מזגן, כי אין לו.

לעומת זה שממוזג,

זה שכר אחר לגמרי.

אדם שרואה את ה-7,000 שקל עובר לידו עם אוטו,

והוא יודע שהוא תלמיד חכם שלומד ואין לו מה לאכול,

הוא צריך להתגאות ללכת בגב זקוף.

ויגבה לבו בדרכי ה' אני עבד ה' נאמן.

אני לא עזבתי את התורה בשביל אוכל.

אני במסירות נפש מקיים אותה.

אתם יודעים מה השכר שלו בעולם העליון?

זה מקדש שם שמיים.

אם הקדוש ברוך הוא היה נותן לכולם לאכול, אתם חושבים שהאברכים היו אותו דבר?

בישמן ישורון ויבעט.

הניסיון של העושר הוא קשה מאוד.

אדם רואה קצת, כבר הוא אומר, רגע, אם ככה נקנה אוטו.

קונה אוטו.

יש תקלות באוטו.

יום גראז', יום תיקון, יום פחחות,

ביטוח

נשלם זה לזה, ופתאום הוא נהיה מטפל, אין לו זמן, כי האוטו.

איך הוא יגיע אליו כולל?

אוטו.

וכן הלאה. ואחר כך הוא רוצה זה, ורוצה זה, ורוצה זה, כי יש אפשרות.

ובסוף הוא מבזבז את כל הזמן בשביל הכסף שהוא הרביע.

תבטח בשם

שהוא יודע בדיוק מה אתה צריך ולטובתך.

כמו שאתה לא תיתן לי ילד קטן,

ילד קטן.

לא תיתן לו לאכול בשר

בשבועות הראשונים של חייו,

כי אתה תחנוק אותו מרוב טובה.

מרוב טובה.

וגם אם התינוק יהיה משכיל, הוא נולד עם שכל של מבוגר,

והוא ראה את אבא שלו אוכל סטייק,

ונותנים לו רבע בננה.

אז הוא אומר, אבא, מה אתה אוכל סטייק? אתה כבר גדול,

אתה צריך לאכול רבע בננה.

אני תינוק, צריך לאכול סטייק, שאני אגדל.

זה תינוק אומנם מפותח, אבל לא מבין.

אנחנו עוד קטנים, קטנים, קטנים, אתם תינוקות, נותנים לנו רבע בננה.

אם יראו שאנחנו צריכים חצי בננה וביסקוויט,

ייתנו לנו, אל תדאג.

בורא עולם יודע בדיוק מה אדם צריך.

הזכרת גם תיקון עוונות, אתה צודק.

לפעמים פורעים מן הבן אדם בעוני במקום בחולי וביסורים.

אבל אדם לא רואה את זה ככה, הוא רואה רק מה חסר לו.

אם אדם היה מסתכל מה יש לו,

היה מאושר.

מי זה עשיר?

שמח בחלקו, מה זה אומר?

חלקו יכול להיות שני גרגירים,

ויכול להיות 20,000 שקל.

אבל מי העשיר האמיתי?

מי ששמח בחלקו, אם השם חלק לי רק שני גרגירים,

אז אבא ודאי יודע מה אני צריך.

אדם שחי ככה הוא מאושר.

עברתי את השבע שנים האלה,

יום אחד הקדוש ברוך הוא פתח לי.

פתח.

גם היום אני לא עשיר.

אבל הוא פתח לי מה שאין לעשירים אפילו.

אני היום לא חסר שום דבר.

מה שאני ארצה,

חמש דקות זה לידי.

מה שאני ארצה.

אני לא צריך

לא מכוניות,

לא בנקים, לא בטיח. אני רק אומר שאני רוצה משהו, צ'יק,

הכל נמצא.

הכל נמצא.

אם אני אעמוד ברחוב,

אתה מאמין שיעצרו לקחת אותי לאן שאני צריך?

אתה מאמין או לא?

נכון?

למה? למה שיעצרו?

בגלל שהייתי עני שבע שנים.

כל המקיים את התורה מעוני,

סופו לקיימה מעושר.

ומעושר.

אבל צריך סבלנות.

אני לא עמדתי עם סטופר לקדוש ברוך הוא.

אני בחרתי בעוני. אתה חושב שלא יכולתי לעבוד?

יכולתי לעבוד.

אבל אני בחרתי בעוני. אתה יודע מה אמרתי לקדוש ברוך הוא?

ראיתי את המדרש שאומר,

כי לי, בני ישראל, עבדים עבדי הם.

יש עבד לעבד ויש עבד למלך. מה עדיף?

עבד למלך. מה שיש למלך יש לעבדו,

ועבד של עבד

יכול להיות לו רק מה שיש לעבד.

אז אני בחרתי להיות עבד למלך. אני זוכר, עמדתי בסלון,

הסתכלתי לכיוון השמיים ואמרתי, בורא עולם,

אני לא רוצה להיות עבד לעבד,

לשום אדם בעולם.

אני רוצה להיות עבד שלך,

תסיר מעליי עבדות לבני אדם.

ואני מתמסר לעבודתך.

לא חיכיתי לתשובה.

והתחלתי.

והקדוש ברוך הוא שמע,

ואני עבד של מלך.

אני עבד של מלך.

ופעם החזרתי יהודי בתשובה,

שרתי לו את השיר הזה של מה שעברתי.

הוא בא אליי ביום שישי,

בא אליי ביום שישי,

והיהודי הזה,

אני לא אספר לכם.

אתם יודעים למה?

שהאו״ם משדרות לא יישן.

אחרי זה אני אספר.