סעודת הודיה: הזמנת אליהו הנביא והמשיח לגאול אותנו!

חלק ג - בקשת מלכות שמים מלכות בית דוד ובית המקדש; דברי גדולי ישראל זיע"א בענין זה, המעליותא דתפלת הגאולה (גמרא ומהרש"א)

נבואת הושע: 

"כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים: אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱ-לֹקֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (ג, ד-ה). 

פרש רש"י: יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וּבִקְשׁוּ אֶת ה' וגו'.

תנא משום רשב"י: 'בג' דברים מאסו בני ישראל בימי רחבעם במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקדש

הדא הוא דכתיב: "וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו" (מלכים-א יב, טז);

אין לנו חֵלֶק בְּדָוִד – כמשמעו,

לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שם) אל תקרי לְאֹהָלֶיךָ אלא לאלהיך,

רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד (שם) זה בית המקדש'. 

אמר רבי שמעון בן מנסיא: 'אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן;

"אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה'" - זו מלכות שמים,

"וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם" – כמשמעו,

"וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ" - זה בית המקדש כמה דאת אמר: "הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה" (דברים ג כה).

מדרש פסיקתא רבתי (פיסקא לג): 

'ומנין אתה אומר שתחילת בריתו של עולם היה מלך המשיח?

"וְרוּחַ אֱ-לֹקִים מְרַחֶפֶת" (בראשית א, ב) - זה מלך המשיח וכן הוא אומר: "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'" (ישעיה יא, ב)

ואימתי מְרַחֶפֶת? "עַל פְּנֵי הַמָּיִם" - כשתשפכו כַמַּיִם לבבכם נֹכַח פְּנֵי ה' - "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם" (ישעיה נא, יב). 

נבואת ישעיה (כא, יב): 

"אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ".

פרוש רש"י: אָמַר שֹׁמֵר - הקב"ה:

אָתָה בֹקֶר - יש לפני להזריח לעשות בקר לכם:

וְגַם לָיְלָה - מתוקן לעֵשָׂו לעת קץ:

אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ - אם תבקשו בקשתכם למהר הקץ:

שֻׁבוּ אֵתָיוּ - בתשובה:

מדרש: 

'בְּשָׁעָה שֶׁצּוֹעֲקִים יִשְׂרָאֵל לְפָנָיו תָּבוֹא לָהֶם תְּשׁוּעָה,

כָּךְ בַּסְּנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלַי" (שמות ג, ט)

וְכֵן בְּגִדְעוֹן: "וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה': ...עַל אֹדוֹת מִדְיָן: וַיָּבֹא מַלְאָךְ וגו' וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה'" וגו' (שופטים פרק: ו, פסוקים: ו-ז, יא-יב) "וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל" (שופטים ו, יד)

וְכֵן לֶעָתִיד לָבוֹא בְּשָׁעָה שֶׁיִּגָּלֶה הַגְּאֻלָּה בָּא עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי" (מלאכי ג, א) (שמות רבה משפטים לג, ט).

מדרש שוחר טוב (תהלים יז, ב): 

'כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש!

והלא דברים קל וחומר: ומה אם אלו שלא היה בית המקדש ביניהם ולא נחרב בימיהם נעשה לכם כך ונענשו על שלא תבעו אותו,

אנו שחרב בימינו ואין אנו מתאבלים עליו ולא נבקש עליו רחמים - על אחת כמה וכמה'.

אור החיים הקדוש (פרשת בהר ויקרא כה, כה): 

"כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו".

- 'והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם 

ויאמר להם: 'הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שלחן אביכם?! ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים, סביב לשלחן אביכם, הוא א-לקי עולם ב''ה לעד!' 

וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני - עד אשר יטיבו מעשיהם, ובזה יִגָּאֵל ה' מִמְכָּרוֹ. 

ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב':

ספר מסילת ישרים (פרק יט): 

'ואם יאמר אדם: 'מי אני? ומה אני ספון? שאתפלל על הגלות ועל ירושלים וכו', המפני תפלתי יכנסו הגליות ותצמח הישועה?!'

תשובתו בצדו, כאותה ששנינו: 'לפיכך נברא אדם יחידי! כדי שכל אחד יאמר: 'בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם!' (סנהדרין לח) וכבר נחת רוח הוא לפניו יתברך שיהיו בניו מבקשים ומתפללים על זאת, ואף שלא תעשה בקשתם מפני שלא הגיע הזמן או מאיזה טעם שיהיה, הנה הם עשו את שלהם, והקב"ה שמח בזה'.