חדשות וירוס TV - מהדורה 660 • מדיה ממש לא חברתית - חלק ב' • 09-02-2023

- - - לא מוגה! - - - 

מוזיקה

איך יכול להיות הגדול הזה של אנשים,

הגנראה הזו,

אמרת שאתה צריך להיות אקטיביסט,

אתה צריך להיות מתנגדים בקלימט חינוך ואתה יודע, אני יכול לסתם ולהגיד אותי על ארץ כמו מורון.

כן, זו האקטיביזם שמשתמשת בשביל יום אנשים היום, והם מתקבלים שזה מהאקטיביזם, וזו האקטיביזם שמשתמשת בגלל שהיא נתקבלה ומדינה מעולה כמדינה מתקדמתה לדבר הזה.

אלה אנשים מנסים טומטו סופ על פיינינגס, אבל תראי את אלה, אני חושב שהם קוראים רק סטופ אייל,

הם נתקבלו בין גדי ורוקאפלר חברי הכנסת.

ורוקאפלר חברי הכנסת החליטה להם את הכסף של אייל, אבל הם נתקבלו לימוד הרבה זמן בין הוגניקה ומתקבלות.

אנשים שבסיסו להקבלו לקריאה איזושהי תחושה שהיא מתקבלה ומתקבלת קרבן דיוקסיד, וזה מה שאנחנו צריכים לצעוק עליו.

אני חושבת שהקריאה מהקלוב ברום היא הוגנות הכל הגדולה של האנשים הטובות,

ומתפתח את הנרטיב הזה,

זה לא הקורפורציות שפולטות, או אפילו המיליטרונות הישראלית,

אפילו במטריקה המשפטית, המטריקה הגדולה הגדולה של הפלנטה וכל זה,

זה לא שלכם אלה, אלא שלכם אלה אנשים רגילים.

אבל באמת, מה שזה עניין הוא לצעוק איך הרבה אנרגיה יכולים למצוא,

ואם אתה יכול לצעוק איך הרבה אנרגיה יכולה למצוא, אתה יכול לצעוק את האקונומיה האקונומית, ואתה גם יכול לצעוק איך גדולה שלהם יכולה למצוא.

ואני חושבת שזה בעצם מה שזה עושה, זה לא עבור

המקום לזה, ומצע הרבה זאת,

אתה יודע, מנסה רבות. אתה תראה את מדינת ישראל,

הרבה אנשים שמציעים בקלימט חייבת המדינה, אתה מרק קרני,

מראש המטרה של בנק של אנגלנד ובנק של קנדה, אני חושב,

הוא אחד מהאנשים שהצליחו לרסקוד של HSBC,

כשהם קיבלו את הכסף של מקסיקות דרוג קרטלות המקסיקות.

הוא לא כל כך טוב וזה מאוד אי-אפשר שהוא דרישה מבחינת העבודה של המדינה. ואז האחרון הוא מייקל בלומברג, מראש הממשלה של ניו יורקן,

מראש הממשלה. וכך, אלה האנשים שמציעים את הסוצאות. וכמו עם קוביד,

אתה לא צריך זמן לדבר על מה שאנחנו אומרים לך, אתה רק צריך לקבל סוצאות, כי אם אתה לא,

משהו באמת-אמת יפה.

וזה כאילו סמלונר,

וזה הפלגה על קוביד.

הכול. גיוניים,

מאמירים, הכל.

כן, אז אנשים כיוונם,

זה חשוב,

חשוב לנו להשיץ לאנשים להשיג את המחקדמות האחרונות שהם לא יכולים להשיג את זה כי הם אמרו שהאם הקטקליזם הוא נכון על הצליחה. ולמחלוק לעמוד, אגב, זו החשובה של זה.

אז,

אתה יודע, יש אנשים שיאנו לתת לנרציבה של המחקרות,

ויש אנשים שלא. ואני לא מנסה לעשות באקטעות כאשר אני מדברה על ההדברה.

אני מנסה להודות שהחלטות הן גדולות במיוחד של וול סטריט,

ויש דברים כמו מרכזים קרביים, דברים כמו דעת לסוואפים קלימט,

שבאמת הייתה הייתה דעת לסוואפים קודם כל כך, לא על קלימט צ'יינג, אלא על דעת אחרת.

ואז יש אנשים כמו לרי פינק של בלאק רוק ומייקל בלומברג ומרק קרני יחד עם משהו כמו ג'פאנס אומרים,

למה לא נתנו לוול סטריט קונטרול של ה-IMF ושל בנק העבודה של קלימט צ'יינג?

כאילו, איך מישהו על האחרון שמעוני על קלימט צ'יינג יצטרך לזה?

למה לא מדברים על קולטים?

למה לא ביל גייטס לאומי הראשון במדינת ישראל במדינת ישראל עכשיו קולטים כמו קולטים אם הוא כל כך שמעוני על קורבן דיוקסיד?

As the new medium of commercial radio rose in the early decades of the 20th century,

listeners had cause to side with the Saudi clerics in their determination that it was,

in fact, a devil in a box.

Listeners,

כמו אלה שהבטיחו את הנושא הבטחון על הסיסטוריה של קולומביה ברודקסטינג

סיסטמבר על ידי סיינג, אוקטובר 30,

1938.

גברתי וחברי הכנסת,

כאן הנושאים מהאוניברסיטה מהאוניברסיטה של האוניברסיטה,

תורתו, קנדה.

פרופסור מורס מהאוניברסיטה מסתכלות של 3 אקספלושים

על פלנט מרס בין השעות ה-7.45 פעם ו-9.20 פעם,

סטנדר טעם.

זה מוכרח את הנושאים הראשונים שהבטיחו מהאוניברסיטה האמריקנית.

עכשיו, עד היום,

קובעים ספציפיון מטרנטון, נו ג'רזי.

נראה שבטיחות ל-8.50 פעם,

אופייקט גדול מאוד חושב שיהיה מטיוריט,

נפל על פרנטון בזרח של גרוברס מיל,

22 מילים מטרנטון.

הלחש במשחק של רדיוס של כמה מאות מילים,

והנושא של האימפקט היה קשור כפי גדול מטרנט כפי גדולה כפי גדולה כפי גדולה.

אנחנו נכנסים לספציה מובילית ספציה לספציה,

ויש לנו את המשחק שלנו,

קארל פיליפס,

לתת לך תמיד כפי גדולה של הספציה כפי שיכול לעבור לרדת מפרינסטון.

בזמן פעם,

אנחנו נותנים אתכם להוטל מרטינט בברוקלין,

שבו בובי מלאד והאורכסטרה עושים פרוגמה של דאנס מילים.

כפי שזה לא היה ברדקאסט כלום,

זה היה אמצעי החייל,

ארסון ווללס רדיו הדאפטיישן של ברדות ברחבות הישראלית,

שקרו אינפימית,

מול אנשים של מלאדים שתלויים עכשיו,

התפתחו את הדרמטיישן הבאותית בדרמטיישות

לצורך העובדות של אימרתי.

It's become fashionable in recent years to downplay the incident as a myth.

There was no real scare, only a few dימוויטס who got frightened.

The newspapers,

looking for any excuse to be little radio,

it's fast-rising competition for the public's attention and corporate advertising dollars,

g'inned up the story and sold the public on a panic that never was.

But there was something to the Halloween scare.

The city manager of Trenton, New Jersey,

mentioned by name in the broadcast,

even wrote to the federal communications commission to demand an immediate investigation into the stunt.

In response, a team of researchers found out collecting information,

conducting interviews and studying reports about the panic,

to better understand what happened and what could be learned about the new media's ability to influence the public.

The team was from the Princeton radio project.

A research group founded with a two-year,

$67,000 grant from the Rockefeller Foundation to study

the effect of radio through the lens of social psychology.

The team was led by Hדלי קאנטרל,

the old Dartmouth college roommate of Nelson Rockefeller who had written in 1935 that

רדיו is an all-together novel medium of communication,

pre-eminent as a means of social control and apocal in its influence upon the mental horizons of men.

קאנטרל's report on wellז'ס הלווין broadcast,

The Invasion from Mars,

concluded that such a large-scale media-induced frenzy could happen again,

and even on a much more extensive scale.

This was important information for the funders of the Princeton radio project.

Their next major research project was a study of how radio could be used for spreading war propaganda,

an increasingly important subject as the world slipped into the MO of World War II.

The question of electronic media's ability to influence the public became even more important

as the radio revolution of the early 20th century flowed into the television revolution of the mid-20th century.

טלוויזיה כלשהו תמלוגיה סכתית לנהיגת טלוויזיה תמלוגיה מישראלית,

אבל הדפלת,

ולכן הלוויה,

פרופסורים העלייה גדולה של הטלוויזיה המשפטית.

הטלוויזיה החברה הראשונה גדולה מישראלית נסתה את המחקרות ב-1946,

ובוודא הוא נהיה אחת מה הטלוויזיה הכל רגישה שהיא עוד פעם רגישה רבה יותר טובה לתחמור של אמריקן בתקופה.

לצערי,

אשושיולוגיסט רוברט פטנאם דוקימנטד ב-2,000 בסט-סלר בולינג אלון,

העולם הטלוויזיון הדופשן פרסיסלי קואנסיידס עם סביר דרופ-אוף במהלך ציבורי אמריקני פובליקה.

יכול להיות קבוצה?

אם כן, מה יכול להיות זה?

אחד ענייני יכולת לבוא מבחינת המחקרות של הרברט קרוגמן ב-1969.

קרוגמן,

who would go on to become manager of public opinion research at General Electric in the 1970s,

was interested to discover what happens physiologically in the brain of a person watching TV.

He taped a single electrode to the back of his test subject head and ran the wire to a grass model 7 polygraph which in turn interfaced with a Honeywell 7600 computer and a Cat 400B computer.

He turned on the TV and began monitoring the brain waves of his subject.

He found through repeated testing that within about 30 seconds the brain waves switched from predominantly beta waves,

indicating alert and conscious attention,

to predominantly alpha waves, indicating an unfocused receptive lack of attention.

The state of aimless fantasy and daydreaming below the threshold of consciousness.

קרוגמן's initial findings were confirmed by more extensive and accurate testing.

TV rapidly induces an alpha state consciousness in its viewers,

אצטרפים אותם במצביעות שהם משמעותפים בהשוואה התכוונות ויותר רצפת קלובו לתערכת הסודנות.

המצביעות הזו זו עמדה עם ניצולת המדינה של המדינה עצמה

להקריאה המטרפת פרפקטית לשלם מסודרים של הבחירות האינטלקטית,

קורמה להם מהכוונות העברית בעיקריות האנטומה ומסוגמת לחשב אינטלקטיות ריחות אצל המספרות.

בשימת,

TV מגנות את מסביבים.

To begin with, television is essentially non-linguistic.

It presents information mostly in visual images.

Although human speech is heard on television and sometimes assumes importance,

people mostly watch television.

And what they watch are rapidly changing visual images,

as many as 1200 different shots every hour.

The average length of a shot on network television is 3.5 seconds. The average in a commercial is 2.5 seconds. Now, this requires very little analytic decoding.

In America, television watching is the most holy matter of what we would call pattern recognition.

What I'm saying here is that the symbolic form of television,

its form,

does not require any special instruction or learning.

In America, television a viewing begins at about the age of 18 months and by 36 months our children begin to understand and respond to the television imagery.

They have a favorite characters.

I sing jingles. They hear and ask for products.

They see advertised.

There is no need for any preparation or pre-requisite training for watching television.

It needs no analog to the Mcguffy reader.

Watching television requires no skills and develops no skills,

and that is why there is no such thing as רמדיאל טלוויזיה.

As we have seen,

it was only a matter of years from the advent of commercial radio as a medium of communication,

until monopolistic financial interests were funding studies to determine how best to use it to mold the public consciousness.

And it seems,

the television,

with its brain-wave-altering,

היפנוסס-אינדוסים,

קוגניטיביות קוגניטיביות קוגניטיביות,

was designed from the very get-go as a weapon of control deployed against the viewing public.

But if these media are weapons,

if they are being used to direct and shape the public's attention,

and ultimately their thoughts,

it begs some questions.

מי מי עושה את הבנים האלה?

ובמה מבחינה?

This is no secret conspiracy.

The answer is not difficult to find.

טיים וורנר,

ודיסני,

וקומקאסט-נבי-סי יוניברסל,

ונוזקורפ,

וסוני,

ויוניברסל מיוזיק גרופ,

וכמה אחוזות אחרות,

שהם קונספסו את המדיאל אופולי של המדיאלציה,

הם אלה שמונעים את המדיאל.

their boards of directors הם פובליק אינפורמיישי.

their major shareholders הם ככוונות בראשות.

A tight-nit network של מיוחדים ויכוחים שמונעים את המדיאלצות

שמונעים את המדיאלצות,

and, by extension, wield the media weapon to shape society in their interest.

In part one of this series,

we noted how technological advancements in the printing press and the development of new business models for the publishing industry had taken גודנברג's revolutionary technology out of the hands of the public,

and put it into the hands of the few rich industrialists with the capital to afford their own newspaper or book publisher.

The גודנברג conspiracy had led,

seemingly inevitably, to the Morgan conspiracy.

But that process didn't end with the electrification of the media,

it accelerated.

In the end of the 20th century,

a handful of media companies controlled the vast majority of what Americans read,

saw and heard.

That this situation was used to control what the public thought about important topics is

by now

obvious to all.

The sharing of biased and false news has become all two common

In the dawn of the 21st century, this media allוגopoly had cemented it's control over the public mind.

combined,

newspapers,

television,

movies,

radio,

had the ability to direct people's thoughts on any given topic

or even what they thought about.

The zenith of that era was reached on September 11th 2001,

when billions across the globe watched the dramatic events of 9-11 play out on their television screens,

like a big budget Hollywood production.

But the media was not done evolving.

technologies were already being rolled out that would once again change the public's relationship to the media.

technologies that would once again leave people questioning whether the media was a devil hiding in a box.

Wondering whether the new media was a tool of empowerment or control and asking the question

what hath God Rot.