תמלול
הלכות פסח - א | הרב עמנואל טולדנו
- - - לא מוגה! - - -
גם לפני זמנו,
משש שעות ומעלה, מסוף שש.
חצי היום השני, שהוא זמן שחיטת הפסח.
הרי בשחיטת הפסח כתוב
בין הארבעים תעשו אותו.
צריך שהשמש כבר נוטה לצד
מזרח,
השמש נוטה לצד מערב,
ואז יש צל במזרח,
בקיר, אם יש קיר ויש.
אז זה נקרא, בין הארבעים זה בדיוק בחצות ועוד דקה נגיד.
זה זמן שחיטת הפסח.
ומזמן שחיטת הפסח
אסור לאכול חמץ. לא תאכל עליו חמץ על שחיטת הפסח. עליו זה על הפסח.
ומה דיברנו מקודם? על השחיטה.
אז מכאן הוא למד שאסור לאכול חמץ עוד לפני פסח מיום י״ד בצהריים.
אבל אין כרת על זה.
אין כרת.
שבעת ימים תאכל עליו מצות,
לחם עוני.
רבי שמעון חולק.
אומר הרי כתוב אחרי זה לא תאכל עליו פעם את שבעת ימים.
לא, מה זה שבעת ימים? מילל ט״ו.
לפני כן אין דעה, אין נף.
רבי יהודה דורש לא תאכל עליו ממה שדיברנו קודם, משחיטת הפסח.
והוא אומר לא תאכל על אכילת הפסח.
מזמן אכילת הפסח.
כתוב בפסוק, ואכלו את הבשר בלילה הזה.
בלי אש ובצות על מרורים יאכלו.
אכילה של קורבן פסח היא בלילה.
האכילה, נכון, העשייה של הפסח היא ביום,
אבל אכילה בלילה. ועל זה הולך ותאכל עליו חמץ.
על הפסח בלילה.
כי הרי כתוב אחרי זה שבעת ימים.
לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים.
תאכל עליו מצות במקום החמץ. זאת אומרת שבעת ימים אסור לאכול חמץ.
אז זה המחלוקת של רבי יבגני ורבי שמעון,
אם יש שלב לפני פסח או לא.
זה גם מחלוקת רמב״ם ורייבד.
הרמב״ם פוסק
שיש
לאו לפני זמנו,
אבל הרייבד אומר, הרי הלכה כרבי שמעון.
הלכה כרבי שמעון בגמרא מבואר על אחרי זמנו.
כי רבי יהודה אומר, יש שלושה פסוקים.
אחד לתוך זמנו,
זהו לא יאכל חמץ.
אחד, כי כל אוכל חמץ הוא נכרתה.
אחד לפני זמנו,
זה לא תאכל עליו חמץ,
על שחיטת הפסח,
ואחד לאחר זמנו,
דאורייתא, כל חמץ שנכנס בו פסח,
כבר נעצר לעולם ועד.
אבל רב שמעון אומר,
לא לפני זמנו ולא לאחר זמנו, אין לו.
לא תאכל עליו חמץ, זה חוזר על אכילת הפסח,
לא על שחיטת הפסח.
ולאחר הפסח הוא לומד מכל מחמצת, לא תאכלו.
הרב יהודה, יש לו תלותה קראי כתיבי,
לא יאכל חמץ,
לא תאכל עליו חמץ, כל מחמצת לא תאכלו.
כל מחמצת לא תאכלו, זה לאחר זמנו.
ורב שמעון אומר, זה בא ללמד שאפילו יחמיץ מחמת שמרים,
לא החמיץ מעצמו או מהסעור, שזה חלק ממינו.
זה ממינו, הסעור, מה זה סעור? תכף נראה.
סעור, כשמשאירים הבצק
כמה ימים, הוא נהיה מר מאוד, הוא נהיה חמוץ מאוד.
עכשיו, תראו מה שאני רוצה להגיד.
עד עכשיו
אני יודע דבר אחד, מה זה חמץ?
מה פירוש המילה חמץ?
לא תאכל עליו חמץ. מה זה חמץ?
חמץ זה חמוץ,
לא לאכול דבר חמוץ.
אז תגיד, אם כן, לא לאכול מלפפון חמוץ בפסח?
לא, בפסוק משמע, זה לחם.
לא תאכל עליו חמץ,
שבעת ימים תאכל עליו מצות, לחם עוני,
כי בחיפזון יצא.
אז התורה מדברת מלחם שאפשר לעשות אותו חמץ
ואפשר לעשות אותו מצה.
אם אתה תשאיר אותו בצק, הוא מחמיץ,
אבל אם אתה תמהר לעפות אותו,
האפייה קוטעת את תהליך החימוץ.
הרי החימוץ לא נעשה מיד,
החימוץ נעשה לאט-לאט.
בהתחלה בצק,
אדם עושה בצק, הבצק נוטה ליוצאו,
נראה כמו צהוב.
אחרי כן, אם אתה משא אותו,
הוא החשיפו פניו
כאדם שעמדו שערותיו.
הוא נהיה חיוור, הבצק.
בהתחלה,
מיד כשעושים הבצק, הוא נוטה לצהוב,
אבל אחרי זה מתחיל להחמיץ
הוא נהפך לחיוור.
כאדם שעמדו שערותיו זה לשון המשנה.
אחרי כן, הוא מעלה צדקים ש...
סדק מכאן וסדק מכאן
וזה,
אז במחלוקת במשנה בדף מ״ח יש מי שאומר שסדק מכאן וסדק מכאן זה גם נוקשה
תכף נסביר מה זה חמץ נוקשה
ויש מי שאומר זה חמץ גמור
אבל לפי הטענה הראשון שאומר זה נוקשה, מתי זה חמץ גמור?
כשיעלו סדקים ונתערבו על סדקים,
התערבו כל הסדקים זה בזה,
אז אז זה חמץ גמור.
סדק סדק על הבצק,
תשאיר הבצק קצת, הוא מעלה סדקים.
מההתחלה כקרני חגבים.
אתה יודע מה זה חגב?
הארבה.
יש לו
אני חושב משיער
כקרני זה דומה, זה נוקשה
לפי מנדל המערכת.
ומתי נהיה חמץ גמור?
כשהסדקים התערבו זה בזה.
להלכה אנחנו פוסקים שסדק מכאן וסדק מכאן זה חמץ גמור
ונוקשה זה רק החשיפו פניו. מה פירוש החשיפו פניו?
אפילו לא השארת, לא הנחתה את הבצק בלי עסק
אפילו זמן קצר.
כל הזמן עברת על הצק הזה, הוא לא מחמיץ.
אבל אם החשיפו פניו, אתה רואה שבכל זאת הוא החמיץ.
אבל זה רק חמץ נוקשה. מה זה המילה נוקשה?
הסדקים זה חמץ גמור?
כן, לפי ההלכה, סדק מכאן, סדק מכאן, גם כן זה חמץ גמור. לא צריך
שיתערבו כל הסדקים.
מחלקת תנאים.
החשיפו פניו, זה נהיה חיוור הבצק.
כמו אדם שעמדו שחרותיו מרוב פחד.
מה זה נהיה חיוור? נהיה צבע, כן?
הוא נהיה חיוור, הוא נראה חיוור.
אני יודע, אתה יכול לנסות, אתם עושים הוגה, אתם עושים.
גם כמח לבן הוא נהיה...
לא, לא בגלל
זה בגלל שהבצק, הרי בהתחלה הוא צהוב, הוא נוטה לצהוב,
והבצק הוא...
בקיצור,
להלכה אנחנו פוסקים
החשיפו פניו חמץ נוקשה. מה זה חמץ נוקשה?
אני רוצה להסביר
למה כל המאפיות עושים חמץ כל השנה?
הרי זה צריך שמרים או שעור, הם משאירים שעור,
מערבים שעור או שמרים.
וזה זמן, לוקח זמן עד שמחמיץ.
תעשה איזה מצה, וזה יהיה בלי שמרים ובלי לחכות זמן, מיד אתה עושה בצקה או פעוטון.
רק שהמצה היא קשה לעיכוב.
אז תמיד אני הייתי מבין לפי שהחמיצות, החומצה,
מה זה לא תאכל עליו חמץ?
הבצק מחמיץ, נהיה חמוץ.
אה, אתה לא מרגיש חמוץ?
אתה לא מרגיש שהוא חמוץ,
שהוא חמוץ.
אבל תראה, אם היית משאיר את הבצק עוד יומיים,
היה נהיה שעור כל כך חמוץ, לא תאכל לאכול אותו.
שעור לא ראוי לאכילה.
רק יש במכילתא שגזירת הכתוב שמיש אוכל שעור גם חייב.
אבל בעצם זה לא ראוי לאכילה. מה?
זה אור של טבע.
זה רק זה.
יש לעיין. אני עכשיו, אני אומר לך, יכול להיות שהטעם של שעור,
הרי אפילו נפסל מאכילת כלב.
השעור הוא כל כך חמוד שאפילו כלב לא יכול לאכול אותו.
אז לכאורה צריך להיות מותר.
אבל למה אסרה תורה?
לפי שראוי לחמח בו עיסות אחרות.
אם אתה תערב שעור עם בצק גדול,
החומצאיות שלו, החומצה שבו,
מתפזרת בכל הבצק,
והוא נהיה בעצמו ראוי לאכילה.
לכן עדיין הוא ראוי לאדם.
אז אם ככה, בכל האיסורים אותו דבר.
היות והשעור עדיין ראוי לאכילה, הוא לא נפסל.
אבל
אם
לא, זה הפשץ בספטורים.
בכל האיסורים,
בוודאי.
זה רק כתוב בחומץ.
לא,
זה לא כתוב, זה שום פסוק, רק מסברה.
אם עדיין ראוי לחמח,
שם אוכל. שם אוכל, הוא עדיין ראוי לאדם.
גם אם תכף איתו מתי היא.
כן, בטח.
בגלל זה שהוא ראוי לחמח.
אז אני תמיד הבנתי שחמץ,
נכון, אמרתי כבר שזה חמוץ,
אבל לא מרגיש עם החומצה כמועטת.
אבל אם היית משאיר אותו, היית רואה איך שהוא יחמיץ.
אז חמץ זה חמוץ.
אבל אמרתי כבר, אבל התורה דיברה רק בלחם,
שיכול להיות מצה, ועשית אותו חמוץ,
חמץ.
אז תמיד הייתי מתרץ השאלה, למה מאפיות עושים רק חמץ ולא מצה?
יותר חסכוני לעשות מצה, בלי שמרים ובלי להפסיד זמן.
מיד אתה יכול לעשות את זה.
התשובה היא שבני אדם לא ירצו לחם מצה,
כי לחם מצה קשה.
כידוע שבפסח,
במצות, על ידי המצות אוהבים הרבה לישון, כי עייפים,
הקיבה מתעייפת
בעיכוב של המצה.
אז תמיד הייתי מבין שהחימוץ, מה גורם החימוץ?
הגלוטן.
תכף נראה.
זה גורם חימוץ
בבצק,
וזה הורס את גרגירי הקמח.
החומצה מפרקת.
אז גם אם יש גרגיר קמח,
הוא קטן מאוד, אבל הקיבה, אם זה ייכנס שלם כמו במצה,
כשהגרגיר קמח עוד לא נהרס,
אדם מתעייף,
כי הקיבה עובדת לעכל אפילו פירור, אפילו גרגיר קמח.
ואם יש גרגירי, רק בחמץ,
החימוץ כבר הרס את גרגירי הקמח,
ואז קל לעיכוב.
אבל במצה,
גרגירי הקמח לא נהרסו, ואז זה קשה לעיכוב.
אז יוצא שזה לא לחם מובחר.
הלחם המוסחר זה לחם חמץ, לא לחם עצם. בוודאי.
אז למה במנחות התורה אמרה להביא חמץ?
הרי אנחנו צריכים להביא בקורבנות, להביא ממש מובחר.
למה כהן אמרה להביא מצות?
לא תיאפה חמץ.
למה?
זה לא לחם מובחר.
לא, אבל זה לא לחם. למי זה לחם?
לכהנים, זה למי. אבל אנחנו תמיד יודעים שבגרומונס מחפשים להביא את המיוחות.
לא, אבל זה לגבוה.
קדוש ברוך הוא לא אוכל את החמץ.
לא את החמץ, לא את המצה.
לגבוה, ככה הקדוש ברוך הוא אמר, לא תיאפה חמץ.
חמץ זה גייבה,
תן לי להמשיך, אני לא אכנס לטעמי התורה עכשיו,
מאיפה אני יודע,
רק אני אמשיך משהו,
ולמדנו במסכת ברכות, אמרנו,
למדנו שיש עוד,
המצה,
החמץ תופח,
כי הוא מתמלא אוויר,
והחימוץ
קוראים גם שיהיה אוויר,
ואז האוויר הזה מנפח
את הלחם,
את הבצק.
אתה רואה?
אבל תמיד חשבתי, התפיחה זה בכלל לא שייך לחימוץ,
רק זה סימן לחימוץ.
אני זוכר שאצלנו היו עושים לחם,
אמא עליה שלום הייתה
דופקת לראות אם הוא החמיץ,
היא מדפיקות, היא הייתה יודעה.
למה, אם הוא מלא אוויר,
אז הדפיקה היא אחרת.
הסמח שאתה שומע מהדפיקה היא אחרת.
ואם
אין אוויר מספיק,
אז אתה תשמע דפיקה אחרת.
ולכן המצה
היא קשה כי היא דחוסה, אין בה אוויר.
והחמץ הוא מלא אוויר.
זה באמת עוד סיבה למה אנשים אוהבים לאכול לחם
חמץ ולא מצה.
כי הלחם הוא רך לאכילה.
לא רק בגלל גרגירי הקמח,
שמה שאני תמיד הבנתי, בגלל גרגירי הקמח.
אבל אני עכשיו רואה, אולי גם בגלל,
בוודאי המאפיות לא עושים את זה,
המאפיות לא עושים מצה,
כי זה קשה לאכול אותה,
כי זה דחוס.
אפשר לעשות מצה עם אוויר וזה יהיה דיים.
מה, מצה, איך תעשה את המצה? עם אוויר או אוויר, נעשה את זה...
אם תעשה אוויר, אז באמת,
השמרים,
אתה יודע, השמרים הם
השמרים הם
עשויים מחיידקים.
אתה יודע, החיידקים הם חיידקים, חיים דקים.
אבל כשהם הרבה,
אתה יכול לצבור אותם.
הם נצברים, והם נהיים איזה חתיכת שמרים.
זה חיידקים, זה ציבור של חיידקים.
והחיידקים הם נושמים,
והם עושים אוויר.
עושים אוויר ואז מתנפחת ה...
אז זה עם שמרים.
אני, מה שאני לא יודע,
אם אני אעשה שמרים בקמח תירס.
עוד לא אמרתי ששאר מינים לא מחמיצים.
אפילו אורז לא מחמיץ.
רק
חמשת מיני דגן מחמיצים.
ורבי יוחנן בן אורי אומר, גם אורז מחמיץ.
בכלל שהוא, יש בו איזה,
איזה...
קיואה, כתוב בגמר קיואה,
זה מכה את השיניים,
יש בזה איזה חנוצה.
אבל רבנן אומרים זה לא חמיצות מצטעם החימוץ,
אלא זה מהסירחון,
זה מסריח קצת,
מים וזה מסריח,
ואתה מרגיש קיואה, אבל זה לא מהחימוץ.
ורבי עונה בן אורי אומר זה חימוץ.
המחלוקת היא ממש בכימיה של הדברים.
האם האורז
גם כן מייצר, באמת היום אנחנו יודעים שהגלוטן
הוא שגורם חימוץ,
ובאלה המינים אין גלוטן. הרי אתה רואה, חולי צליאק
אוכלים קמח תירס, אוכלים לחם תירס,
לחם אורז,
כי אין בהם גלוטן.
הגלוטן הוא שתוקף להם את המעיים.
האלרגים האלה אלרגים
לגלוטן, כי הגלוטן הוא לא מתעכל טוב,
והוא גורם צרות.
מנפח את המעיים וסותם את החורים הקטנים שהם
סואבים את תמצית המזון מהמעיים ומביאים אותו לכבד.
אבל אם הוא מקבל מכה והוא מתנפח, נסתמם כל החורים.
זו הבעיה של הצליאק. אתה שומע?
מה זה חולי צליאק?
שהם,
יש להם, הם אוכלים רגיל,
אבל הכל עובר במחיים, והם לא ניזונים, הם בתת תזונה.
לכן הם ככה, פה אין להם בשר בכלל.
ככה הם נראים,
והקרס, מטפר קוראים לזה קרסת בעברית.
לכן,
מה הם אוכלים?
מיני קטניות כמו תירס.
אורז כמה הם יכולים לאכול?
אורז יכולים לאכול, כי אינו מחמיץ.
הלכה נגד רבי אנו מדברים.
לפי המציאות
היום שיודעים שהגלוטנוש גורם חימוץ,
תכף נגיד,
אז אם הגלוטנוש גורם חימוץ,
גלוטן נמצא רק בחמשת מיני דגה.
בשאר אין בהם גלוטן.
אז עכשיו, איך עושים
חולי צליאק וליל הסדר?
צריכים לאכול מצה.
אז באמת קשה.
נראה תכף. אז מצאו איזה כימאי אחד מבני ברק, לא יודע מי זה.
הוא נסע לאנגליה ומצא
שיבולת שועל שאפשר להוציא ממנה את הגליטן,
ויש היום קמח שיבולת שועל ללא גליטן,
ויש גם זן של שיבולת שועל שבכלל אף פעם אין לו גליטן.
לא יש והוא מוציא אותה,
אלא זה זן שלא מוציא גליטן.
אז הם רצו, אמרו, יאכלו את הזן הזה שאין בו גליטן,
אבל זה לא מחמיץ.
ומאיפה עושים מצה? מצה עושים רק ממינים שמחמיצים.
כי הפסוק אומר,
שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני,
לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל מצות. ממה עושים מצה?
רק מדברים שיכולים להחמיץ.
זה משנה בחלה,
וגם לקמאן בדף ל״ה.
אלו יושבים על ידי מצה החיטין והסעורים,
כוס מיר ושיבולט שועל וסיפון.
רק אלה המינים יוצאים בהם את המצה. למה? כי הם מחמיצים, והפסוק הרי אומר, תעשה מצה
ממה שמחמיץ.
אבל דבר שלא, ואתה עושה אותו מצה, אז תאכל.
אבל דבר שלא מחמיץ בכלל, פסול למצה.
כל המינים, כל הכבחים, קמח תפוח אדמה, קמח סויה,
קמח תירס, קמח אורס,
פסולים למצה.
זה משנה בדף ל״ה, גם במסכת הל״ה.
חמשת ונדגן,
אם הם מחמץ,
חייבים עליהם
כרת בפסח,
ואם הם מצה, יוצאים בה ידי מצה. והשאר המינים לא כרת ולא מצה,
ולא יוצאים בזה ידי מצה.
מה חולה אצל יקעשה?
אני אגיד לך,
מה חולה אצל יקעשה? אז היום,
אז ייקח למשל
בלי גלוטט.
זן שיבולת שועל שאין בו גלוטן.
אבל באמת אם אין בו גלוטן, זה כמו תירס.
אם הוא לא יכול להחמיץ,
אז אי אפשר לעשות ממנו מצה.
רק, חמשת מיני דולר. רגע, רק חמשת מיני, לא.
מי אמר שזה שיבולת שועל בכלל?
רגע, שיבולת שועל כתוב בפסוק.
אתה אמרו, אולי זה לא שיבולת שועל. לא, שיבולת שועל.
לא בגלל שהטערות נראים כמו דנת שועל, זה אומר שזה שיבולת שועל?
טוב, היום מוחזק
למחזיקים של שיבולת שועל זה שיבולת שועל. למה מחזיקים שיבולת שועל?
אבל אם זה יבחר דנת יהודי, שיבולת שועל זה מחמיץ, וזה לא מחמיץ, זה לא שיבולת שועל.
היה איזה אברך,
רב בפרדס כץ, אברך שלמד אצלנו.
איך קראו לו? הוא עכשיו הבן שלו במקומו.
זליחה. הוא כתב קונטרס לברר מה זה שיבולת שועל.
אם השיבולת שועל של היום
הוא שיבולת שועל או לא?
הקורבנים, מה שאנחנו היום מחזיקים,
שיבולת שועל.
אם זה לא, אין בו גלוטן,
אז הוא לא יכול להחמיץ, אז זה פסול.
אני אומר, אני דילגתי משהו, לא אמרתי.
כי יש,
אנחנו תכף נלמד.
איך נהיה,
אם החמשתוין הדגן,
הגרעינים או הקמח שלהם נהיה עם החמץ?
על ידי מים.
מטס המים הם מחמיצים לאט לאט, יש תהליך של החימוץ.
לא מיד מחמיצים הכול לגמרי?
יחשיפו פניו, עולה צדק,
מכאן צדק מכאן, ואחרי כן מתערבים על צדקים זה בזה.
ואם תשאיר אותם יומיים, יהיה סעור.
אז מה הדיני, וגם כן, רק עם מים.
אם תעשה מי פירות,
שיטת רוב הראשונים,
מי פירות לא מחמיצים בכלל,
אפילו לא חמץ נוקשה.
רש״י סובר, רש״י והרייבל סוברים,
לא, כתוב בלשון הרש״לאקיש,
אין חייבים על הימוצן כרת.
אבל משמע שהם מחמיצים, רק לא כרת.
אז הוא אומר שבאמת זה חמץ נוקשה,
לא חמץ גמור.
זה חמץ נוקשה. מה זה נוקשה?
שהוא החמיץ קצת,
אבל עדיין קשה לעיקום.
כי לא החמיץ טוב.
הרי אמרתי שהחמץ הוא קל לעיקום, גם מצד
שהוא לא דחוש,
וגם החומצה הרסה את תגרגירי הקמח.
אבל ה...
אבל ה...
אבל פה רצנו כשהוא... חמץ נוקשה הוא לא החמיץ טוב,
אז הוא נשאר קשה. הוא גם דחוש וגם
נשאר קשה.
לכן המילה נוקשה, שהוא קשה לעיקום.
כמו חמץ,
כמו מצה.
אפילו שהוא קצת החמיץ,
כיוון שהוא החמיץ טוב,
הוא נשאר קשה.
זה הפירוש המילים נוקשה.
עכשיו, בנוקשה יש מחלוקת תנאים
בדף מ״ג.
יש מי שאומר,
גם בדף מ״ח, כתוב שם במשנה,
ש... רגע, מה בוא נצא?
בפסח. אה, מה אמרתי, מה יעשה?
אה, אני אגיד לך...
בשביל מצוות עשה,
לא חייבים
להוציא אפילו עד חומש מנכסיו.
אז אם כסף הוא לא צריך להוציא בשביל לעשה,
גם להיות חולה לא צריך להיות בשביל לעשה.
הוא לא חייב להפקיר את גופו. אתה אומר שהוא פטור מלאכול מצה.
הרב, רב גדליה, אמר לי שהוא לא יאכל מצה.
אם אין מצה כשרה,
למשל, אם ייקחו שיבולת שועל,
שהורידים ממנה גרוטנה.
זה הרי המין שהוא מחמיץ, אם היה המין עצמו, יש לו גרוטנה, רק הורידו את זה.
אז זה יכול להיות, לפי הרמב״ם זה כשר.
הרמב״ם אומר,
עיסה שנילושה במי פירות כשרה למצה.
אה, הרי אם בלי מים היא לא מחמיצה בכלל, שיטת הרמב״ם.
היא לא מחמיצה בכלל, לא כמורש,
שזה קצת חימוץ שיש.
לא מחמיצה בכלל.
אז אם כן...
למה זה כשר?
מה?
למה זה כשר?
מה כשר?
לפי הרמב״ם?
לפי שהרמב״ם אומר, לא צריך שהבצק יחמיץ.
צריך שיהיה מין שמחמיץ.
והרמב״ם במלחמות, בדף ל״ו אומר,
רמב״ם.
רמב״ם.
הרמב״ם מגיד, מביא אותו.
משני טעמים הם פוסלים את המטרה הזו.
הטעם הראשון, צריך שבצק בעצמו יחמיץ,
כי זה זכר לחיפזון.
שאם הוא מחמיץ ואתה עושה אותו מהר,
ככה הוא לא יחמיץ.
זה זכר לחיפזון.
אבל אם אתה עושה את זה,
אבל אם זה בלי מים, הוא לא יחמיץ בכלל.
אז זו טענה אחת. וטענה שנייה,
הרי כתוב, הוא סמרתם את המצות, לשמור אותו מלהחמיץ.
אבל אם זה אין בו מים, אז הוא לא יחמיץ.
אז הקושיה הזאת, השנייה, אפשר לומר,
זה עצמו שאני שומר, שלא יפול מים מעל יד בצק,
או שאני לא שם מים מלכתחילה,
וגם בהמשך אני לא עושה מים.
שומר ממים, זה נקרא שיבור.
והטענה הראשונה, הרבה מגיד אומר, מספיק שהמין יהיה מחמיץ.
זה לא חומר להחמיץ, זה פשוט.
משני טעמים.
השאלה במנוחץ,
במנוחץ,
במי פירות,
יהיה כשר לפי הרמב״ן?
אחד עצה, מנוחץ עם מי פירות.
כן. יהיה כשר לפי הרמב״ן או לא? רגע, רגע.
לפי הטעם.
אם זה לגמרי עוצמה...
אמרתם, אז זה רק פסול במלצוע,
אבל במנוחת זה יהיה קשה.
אבל אם זה בגלל שצריך שיהיה רואי להכניס,
גם במנוחת זה יהיה כזה המוסר?
לא,
לא, בפשטות.
איך נוקשה בחמץ, במנחות זה שאלה בגמרא.
נוקשה במנחות, אם זה פשוט.
איפה הזמורים?
תוסטות ודף ב' מביא אותה גמרא. נכון.
לא, ובפסחים דף ב', התוסטות הראשון למטה,
מביא שנוקשה במנחות, או במקום אחר, דף מג'. אז מה אתה אומר יכול לצאת?
לפי הרמב״ם אין לו מצות. רגע, אין לו מצות, אז לא יאכל מצות.
אני אומר לך, יכול לצאת לפי הרמב״ם אם יעשה מה?
מצה עם פירות.
מצה עם פירות.
זה גם הגלוטני הרוב יקלקל לו את המין.
זה לגבי פסח, זה לא...
זה לא גלוטן, לפי העמקים. אם יש מצה ללא גלוטן, זה טוב.
יש קמח ללא גלוטן,
שהם מוציאים את הגלוטן.
צריך לברר. אבל אם זה בלי גלוטן בכלל,
זה זן שאינו מחמיץ.
אז זה פסוק, ככה אמרתי וכך
כתבתי פעם,
ואחרי כן התפרסם שהרב אלישיב גם אמרץ,
שאם זה בלו גלוטן,
והם אומרים כולם שהגלוטן עוד גורם מחמיץ.
עכשיו, מה שאני שואל, רק לדבר איך.
אם אני אקח שמרין
וחיידקים
ואשים במצה,
אשים במצק של מצה,
אז זה יעשה אותה, ינפח אותה.
אז זה ירח קצר, שלא יהיה דחוס.
לא יהיה דחוס.
אבל הגרגירים של הקמח לא נהרסים, אין חימוץ.
למה?
בלי חימוץ לא נהרסים. אבל השמרים מחמיצים. לא השמרים מחמיצים. תשמע מה שאני אומר, השמרים
זה חיידקים שנושמים אוויר והם מטפיחים.
זה הכול. מה עושה התמצה?
אבל זה מצה.
גורמת לה התמצה?
לא הטפחה גורמת. אז תמיד
החימוץ,
הסימן של החימוץ הוא הטפחה. בראש העצם, הטפיחה זה מלא. למה מחפשים שזה ידפח?
למה זה מן שמרים בבצק? כדי שיהיה טעות, שיהיה רך.
כשהוא מנופח, הוא רך, כי הוא מלא אוויר.
אבל הטפחה זה לא רק מצה, אלא זה סימן ש...
כן, נו, אז בסדר.
אז פעם אנשים מבטים שמרים והוא מתרחק עם הבצק,
ולא יקשיבו בונו וזה לא מחמיץ.
נו,
מחמיץ. איזה בצק?
רגע, איזה בוצק.
הבצק של הממצא.
לא, אני לא יודע אם יכול להיות דבר כזה,
שגם אם הלכויות שום משמרים, יכול להיות. זה אני אמרתי.
הרב עמרון אמר שיש איזה יהודי,
הוא צלצל אליו, מהנדס,
שהוא מבין הרבה בתרכובת
הדברים של החום. הכל היה מאכילים,
ועליו סומכים בבדץ בשביל, אתה רוצה לתת הכשר.
אתה צריך לדעת ממה מורכב כל החלק.
למשל, כמו דיברנו על אבקת אפייה, הוא אמר שאבקת אפייה,
יכול להיות שזה עשוי מחיטה.
אז זה חמץ גמור. אם אני רוצה להתמצאות עם שמרים, זה קשה או לא?
אז אני אומר לך, אם השמרים לא עשו בכלל חימוץ,
רק מטפיחים.
אז אין בזה שאלה. איסור, התורה אמרה לו, תאכל חמץ.
חמוץ.
אבל הנפיחות לא.
חס ומזה אתה יודע שהתוספות הביאו בשם רשי,
שהסתפק,
אם עושים מי ביצים בקמח.
המי ביצים מטפיחים את הקמח.
אתה יודע שביצה
אם תטרוף אותה טוב-טוב
ותשים מייד באש,
במחוות או בתנור,
הם מתקשחים כמו שאתה הגדלת אותה.
כמה שאתה
תטרוף את הלבן ואחריהן תוסיף גם את החמון, אבל תטרוף טוב את הלבן,
הוא מתנפח,
ואיך שאתה תשים אותה באש,
יהיה לך ככה.
וככה עושים חביתה.
אפשר לעשות חביתה גדולה מביצה קטנה.
אם טורפים טוב את הביצה,
יהיה לך חביתה גדולה.
ומייד תאשים אותה באש.
היא גדולה?
מה הוא?
מה קודו רוצה?
מה?
תודה רבה.
תודה רבה.


