פסח תשפ"א | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 01.03.2021, שעה: 21:30
- - - לא מוגה! - - -
שמור את חודש האביב ועשית פסח לשם אלוקיך
כי בחודש האביב הוציאך אדוני אלוהיך ממצרים לילה
וזבחת פסח לשם אלוקיך צאן ובקר
במקום אשר יבחר השם לשכן שמו שם
אז זה פלא וכי בקר כשר לפסח
פסח כתוב מן הקסמים נעזים תיקחו
ומקשה רשי
אומר רשי שהבקר
זה לא בשביל פסח
הבקר בשביל קורבן חגיגה
לפי שהפסח
נאכל על הסבע אז צריך למלות את הבטן
אם הם חבורה גדולה
לא יספיק להם כבש אחד
ישבוע
לא, לא בשביל זה, לא צריך להגיד את זה, העיקר
הם אוכלים מקודם בשר אחר
ואחרי כן אוכלים כזית של קורבן פסח
ואז יוצאים ידי חובת אכילה של קורבן פסח
אז בקר זה לא לקורבן פסח עצמו, זה רק
לקורבן חגיגה
חגיגה, יש מזאת חגיגה, אז זה לא ככה, אז כתוב ככה
אזבחת פסח לשמל אלוקיך
צאן ובקר במקום אשר יבחר השם לשכן שמו שם בירושלים פסח
לא צריך
לשחוט אותו בעזרה זה קודשים קלים
בכל איזה אפשר, נכון?
שלומים אפשר לשחוט בחוץ למקדש?
שלומים זה קודשים קלים, לא,
שחיטה זה רק באזור.
מה? השחיטה זה בעזור.
השחיטה לכולם זה בעזרה.
כן, אבל נאכל בכל... זה מה שכתוב, ושהטת במקום אשר יבחר.
אז השחיטה צריכה להיות בעזרה,
רק לאכול את הבשר אוכלים בכל העין.
בשלומים. ואותו דבר קורבן פסח, או שלומים.
כמו שלומים.
טוב, אז כתוב אחרי כן,
לא תאכל עליו חמץ.
אתה מביא את קורבן פסח בי״ד אחרי הצהריים.
אסור לאכול עליו חמץ.
מה זה לא תאכל עליו חמץ?
שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני, כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים.
ולמען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים יקיימה אחיך.
מה זה לא טוחה לפעם ש...
רבי יהודה אומר והרמב״ם
פוסק ככה,
שביום יו דלת אחרי הצהריים,
מזמן שהוא ראוי לשחיטת הפתח,
אסור
אסור לאכול חמץ.
מה זה חמץ?
דבר חמוץ.
מה מילה חמץ?
חמץ זה חמוץ.
אז אולי הכוונה של התורה לא לאכול מלפפון חמוץ עם הפסח.
אבל כתוב בהמשך
שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני לחם עוני.
זה בא לפרש לא תאכל עליו חמץ אלא תאכל את זה מצות.
וזה לחם, התורה קוראה לו זה לחם.
אז לא מדובר פה במעפפונים עמוצים.
מדברים פה בקמח
שיכול היה להיות חמץ,
ואז התורה אומרת לא תעשה אותו חמץ.
לא תאכל עליו חמץ.
תעשה אותו מצות ואז תאכל אותו.
אז לומדים מן הפסוק הזה הרבה דינים.
שיש דין בדף ל' עמוד ב' בפסחים.
ממה עושים מצה?
רק מדברים שיכולים להחמיץ.
דבר, מאיפה אתה יודע את זה שרק חמשת מיני,
הרי חמשת מיני דגן מחמיצים.
ולא יותר מינים,
למשל אורז לא מחמיץ,
תירס לא מחמיץ,
תפוח אדמה לא מחמיצים.
רק
חמשת מיני דגן.
מה זה חמץ?
חמץ זה חמוץ.
איפה הלחם חמוץ?
למה לחם נקרא חמוץ?
כי באמת אם תשאיר את הלחם עוד יומיים,
אם תשאיר אותו עוד יומיים,
יהיה שעור,
יהיה אטאטאטאטאטא,
לא תאכל. אני לא הייתי יכול להיכנס,
כשהייתה אמא עושה
עוגות שמרים.
אז מקודם נותנים להם להחמיץ.
לא הייתי יכול להיכנס למטווח מרוב הריח של החומצה.
החומצה.
גם זה,
גם הלחם נכנס בחומצה, הגלוטן.
מכניס בו חומצה
רק
אתה מאופה אותו לפני שיחמיץ הרבה
אם תשאיר אותו יהיה סעור
לא תוכל לאכול אותו, יחב לך בטן
מרוב חומצה
אבל אנחנו
קוטעים את תהליך החימוץ
קוטעים תהליך החימוץ על ידי אפייה
ואז זה נשאר שזה חמוץ קצת
שאפשרי לאכול אותו
ובשביל מה בכלל צריכים... מה זה נקרא? מלפפון חמוץ זה קשור לחמץ?
לא.
מה זה מלפפון חמוץ ומה זה חמץ?
כי כאן כתוב בפירוש שמדובר פה על הלחם
לא תאכל עליו חמץ ואתם תאכל למצות לחם עוני
מה בסופו של הפסוק?
הקמח, אתה עושה בצק
שאתה יכול לעשות אותו חמץ,
להשאיר אותו שיחמיץ
ואתה יכול מיד לעפות אותו ויהיה מצה.
אז אומר הפסוק,
תעשה, לא תאכל חמץ אלא תעשה אותו מצה.
אבל עם מלפפון אי אפשר לעשות לחם.
מדברים בלחם. לא, אבל המצה של מלפפון חמוץ...
ההחמצה של החיתים זה אותו רעיון?
מה? ההחמצה של מלפפון חמוץ
וההחמצה של החיתים זה אותו רעיון?
זה אותו עניין? זה מחמיץ וזה מחמיץ?
זה חמוץ וזה מחמיץ. -מה זה? מה ההבדל?
פה בחמשת עיני דגן יש חומר שקוראים לו גלוטן,
והוא גורם חימוץ.
גורם חומצה, הוא נותן חומצה.
הוא גורם לי שהקמח יחמיץ גף.
אז זה התורה אסרה לאכול חמץ, אבל אם תעשה מן הקמח,
אתה תקטע את תהליך החימוץ על ידי אפייה,
מייד אתה אופה אותו, עושה קמח עם מים,
ואלש כל זמן שאתה עובד הוא לא מחמיץ,
כל זמן שהיד עובדת בבצק הוא לא מחמיץ,
אפילו שעה שלמה.
אז אם
תעשה מזה לחם,
אתה יכול לעשות מזה לחם אמץ, אתה יכול לעשות מזה לחם מצה.
אז אומר התורה, לא תעשה אותו אמץ,
תעשה אותו מצה.
תעשה אותו מצה.
אז מכאן רואים שזה מדובר פה בלחם.
אתה תגיד, נעשה לחם מקמח תירס,
או מקמח אורז,
כי זה לא מחמיץ.
מאיפה יודעים חז״ל? בדקו.
בדקו וראו המחלוקת.
אתה יודע, רבי יחנון בן נורי אומר שהאורז מחמיץ.
חולק על המשנה,
יש רק חמשת מיני דגן.
הוא מוסיף, האורז מחמיץ.
אבל רבנן אומרים שהאורז זה לא חימוץ. נכון, יש בו קצת חמיצות,
אבל זה אומר עם החז״ל,
שזה בא מן הסירחון.
מים ואורז קצת מקלקל,
וזה עושה חומצה, אבל לא פה חומצה של חומצה.
ככה כתוב בחז״ל.
אז הם יודעים,
זו מחלוקת ממש במציאות.
רבי יוחנון בן נורי אומר, זה גם חמץ,
ורבי ורבי בנן אומרים,
זה רק חמשת מיני דגן. מאמיצים בזה לא חמץ, זה תם סירעון.
לפעמים יש קיואה,
אתה מרגיש חמיצות,
אבל זה לא חמיצות באמת.
כך כתוב בחז״ל.
עכשיו, מכאן, מהפסוק הזה,
ראשית למדנו הרבה דינים
במשנה הראשונה של מסכת חלה.
חמשת מיני דגן חייבים בחלה.
החיתים,
הסעורים, הכוסמין,
שיבולת שועל ושיפון.
צריך להכיר אותם.
אני הראיתי,
פעם כשאמרתי שיעור בישיבה,
הבאתי איתי כוסמין להראות לבחורים.
הכוסמין הוא דומה לחיטה ארוך,
כי יש היום במכולת,
בפרט ברחוב שלנו,
המכולת שלנו, בטח יש,
יש כוסמת.
כוסמת
זה לא כוסמין.
כוסמת מותרת לאכולה בפסח, זה קטניות.
הכוסמת היא בכלל לא ארוכה ולא טעם חיטה,
היא כמו קויבוי, כמו כובע קויבוי.
אתה יודע מה זה כובע קויבוי?
כובע כזה זה.
אין לנו קוסמת.
הייתי מראה לך, צריך לראות,
במכולת פה, כי יש הרבה הונגרים.
הם מאוד משתמשים בקוסמת.
אלף, לעבות את המרק.
מכניסים את זה במרק, זה מעבה את המרק.
בשביל הזקנים, הם צריכים מרק כל יום,
אז שיהיה סמיך, לא יהיה מלא מים.
אז קוסמת מותרת לאכילה בפתח.
המשנה ברורה ברשת נג' אומר קוסמת מותרת בפסח.
כוסמין אסור בפסח,
כי אתה רואה, קוסמין... -זה קטניות וקוסמית?
קוסמת זה קטניות,
אבל זה לא מחמשת מיני דגן.
למי שאוכל קטניות, קוסמת מותרת.
נדמה לי השגתר, יעל אבו שלום,
אני אמשיך עוד קצת את המשנה, אחרי כן אני אספר.
אחרי כן כתוב במשנה,
אלו חייבים בחלה.
החמשת וינא דגן האלה,
מאיפה לומדים את זה?
זו משנה גם במנחות.
מאיפה לומדים? לומדים את זה מגזר השבה, לחם, לחם,
אומר, לא מגזר השבה.
יש לנו גילוי בתורה מה נקרא לחם.
לחם.
מה זה לחם?
אתה צריך
הוכחה מן הפסוק מה נקרא לחם.
אז מן הפסוק הזה יש ראייה שלחם, זה רק מדברים שמחמיצים.
דברים שלא מחמיצים, לא מצאנו שנקראים לחם.
אמרנו, הרי חמשת מיני דגן,
הם מחמיצים, וחייבים עליהם,
כשהם חמץ, חייבים עליהם כרת בפסח.
ומן המינים האלה עושים מצב, אתה תעשה את זה מצב, זה יהיה מצב, זה לחם.
כאן ראינו גילוי בתורה מה נקרא לחם, רק מדברים שמחמיצים.
אם תעשה לחם מתירש,
לא ייקרא לחם.
ולא חייב וכלה.
ולא אסור משום חדש,
כידוע שאסור לאכול כל התבואות
לפני פסח,
עד אחרי טז,
היום שני של פסח. -שגם בזמן הזה יש איסור חודש מן התורה? בוודאי, איסור חדש מן התורה גם בזמן הזה.
אפילו שאין עומר, אבל היום מתיר.
היום. הגמרא אומרת... אבל בזמן הזה יש קדושת הארץ?
לא, חדש נוי גם בחוץ לארץ.
אה.
זה לומדים מפסוקת.
בקידושין ל״ז עמוד ב׳ זה משנה
שמחלוקת שמה תנאים להלכה החדש נוהג גם בחוץ לארץ.
מתי מותר החדש?
תואה חדשה.
כשצעקתי עלינו, על המרוקאים,
כשהיינו ילדים,
היינו נכנסים לשדות חיטה,
ולפני פסח זה עדיין היה ירוק.
החיטה הייתה ירוקה ורקה, עוד לא,
והיינו מקלפים ואוכלים את החיטה.
יהודי אחד סיפר לי... -חודש.
זה היה חדש, לפני פסח זה חדש.
אסור לאכול את זה.
אתה יודע,
סיפר לי יהודי בפריז, בזמן הגרמנים,
מה שמה,
אז היה רעב.
איך היו מגדלים ילדים,
אין להם חלבה, הכול לקחו הגרמנים.
הפרות, הדברים היתה, הכול.
והיו אליהם תינוקות,
והגברת לא הייתה יכולה להניק, או שכבר עבר הזמן ההנקה,
מה תיתן לילד לאכול?
הם היו נותנים להם חיטים ירוקים.
לוחצים את זה,
יוצא...
מיץ.
-יוצא לא מיץ, סמיך.
ואת זה נותנים להם לאכול, וככה נגיד לילדים.
זה אמר לי חב'דניק אחד,
שבא למ... למי כנס היה.
בא למרוקו.
אז...
שגשרים. מה? -הסיפור על השגשרים, זה אחר כך. -עוד מעט.
אה,
רגע, אז מתי איך... מתי ניתר חדש? זה בשולחן ערוך, אורח חיים.
אחרי הלכות ספירת העומר,
שאסור לאכול חדש
עד יום שני של פסח.
מתי שיש עומר,
העומר מתיר.
מתי שאין עומר כמו... -הבוקר מתיר.
היום מתיר, לא הבוקר, היום.
ואם למשל... -אז לא צריך, אבל... אז מעל הבוקר כבר מותר.
נכון. -מתי הוא, אבל מתירבונו.
כי אולי... -תירבונו אסור, אולי בוני המקדש,
ויגידו מן הבוקר מתיר והיום,
ואז יהיה עומר.
לכן כל היום אסור מתירבונו.
אבל ביוז' אוכלים.
עוף טז' בלילה כבר אוכלים.
ליל יוז',
כן, אוכלים את ה...
איפה לומדים שרק חמשת מיני דגן עצרו מיסון חדש?
גם לומדים לפי שכתוב שם בפסוק
ולחם וקלעי וכרמל
לא תאכלו
עד עצם היום הזה עד אביאכם את עומר התנפה.
כתוב עד עצם היום הזה
שהיום מתיר
וכתוב עד אביאכם את עומר התנפה.
כשבית המקדש קיים העומר מתיר
וכשאין בית המקדש קיים היום מתיר.
אז מה כתוב שם?
ולחם וקלעי וכרמל
אז כתוב לחם ולחם לחם
לומדים רק חמשת מיני דגן אז כמו שהלחם הוא רק חמשת מיני דגן גם קלעי וכרמל ומשם לומדים איסור חדש
ואסור בקצירה
קצירת העומר
קצירת העומר לפי שכתוב בפסוק
ראשית והבאתם ראשית כצירכם
אל הכהן ראשית כצירכם
העומר צריך להיות ראשית
אסור שיהיה ראשית אחרת
אם אתה תקצור ביום, נגיד בערב פסח
נמצא שהעומר לא יהיה ראשית
אבל זה אולי
הדין הזה
כל החמשת מיני דגן גם באסורים
מה מתיר את הקצירה? הקצירה מתירה את הקצירה
וההקרבה מתירה את האכילה של החדש או היום
אבל מה מתיר את הקצירה?
בלילה קוצרים. הקצירה מתירה.
אז ברגע שקצרת אז כבר קיימת הקצירה ראשית.
עכשיו
אבל אם אתה תקצור לפני שקצרת את העומר יצא שאתה גורם שקצירת העומר לא תהיה ראשונה.
באמת האחרונים מדברים על המשניות
יש שם חידושי עם ששם
שהם מדברים אם בזמן הזה יש איסור קצירה לפני העומר.
אז אני אמרתי, זה לא איסור
קצירה
זה רק גורם שלא יהיה קצירת העומר.
אבל אם אני יודע שלא יהיה... ולכן אני יודע, אולי ייבנה בית המגדל. אולי ייבנה המגדל, זו שאלה.
אם אני אדח לא יהיה עובר יהיה מותר. מה חבלתם? השם הוא יום מוסכי שיני. נו בטח. לא, לא רק. זה כתוב כבר בגמרא במפורש
שכהן לא ישתה יין. לא.
שמאי בני המקדש ולא נמצא כהנים שטויי יין פסולים לעבודה.
מי ששותה יין פסול לעבודה. או מי שלא רוחץ ידיו
ורגליו
ובכיור
הוא גם כן
פסול לעבודה
וחייב מיתה.
זעקו פונים.
אני אמרתי עוד חידוש.
למה ברכת המזון רק על הלחם?
אם אני אוכל לחם תירש אני גם אסבע.
אבל כי בפסוק כתוב בפירוש בפסוק כתוב
ברוך הבא
רבי דוד ברוך הבא
ברוך הבא
אני היום לא אומר דרושה, אומר ששועלים בדרושים בלכת פתע.
שועלים בדרושים בלכת פתע. אז ראשית, יזבחר. חוד חדש זה גם מקיימים באיזה שועלים בדרושים.
עכשיו היינו מדברים על איסור חדש.
חמשת מיני דגם אסור לאכולה לפני טז,
לפני
מינת תאירה בבוקר.
עיר המזרח של טז אין אותר,
היום שאין עומר במואה.
הפסוק אומר
ויחם וקלי וכרמל לא דוחלו
עד עצם היום הזה עד אביאכם את עומר התנופה.
קודם אמרת עד היום,
עכשיו אתה אומר תלוי ועומר.
אומרת הגמרא, בזמן שיש עומר,
העומר מתיר לא היום.
היום לא מתיר.
אבל בזמן שאין עומר שזה בית המקדש
ואין עומר,
אז היום מתיר.
ומאיפה מתיר? מן הבוקר כבר, מעמוד השער כבר.
יותר טוב מנצח המה, כמו כל ה...
אז מותר לאכול חדש.
עיר המזרח מתיר. מה?
עיר המזרח מתיר, כתוב בגמרא. רש״י אומר שהכוונה היא הנצח המה, ככה אני זוכר.
נצח. בצורה טוב, עיר המזרח מתיר.
גם בעמודת.
לא ממש מעמוד הסער, קצת עמוד הסער כבר יש
יש הרי ביום כיפור מטעילים לפני הנץ
והם אומרים עיר המזרח
עד חברון
אנחנו אומרים שעיר המזרח ועלות השחר זה אותו זמן
ישנה ברורה, דיור ההלכה אומר זה אותו
אבל לכתחילה צריך להכות עד הנץ. זו המשנה במגילה. עוד דבר. למה? כי בשביל טעויות
היכולים לטעות, לחשוב שזה כבר
עיר המזרח, וזה עוד לא יהיה עיר.
לכן
זה איסור חדש. מי אומר שאיסור חדש הוא רק בחמשת מיני דגן?
למה לא, נגיד, גם בתירס,
גם באורז או בחמשת מיני דגן, גם בתירס?
למה לא נגיד שיהיה בזה איסור חדש גם?
כתוב בפסוק.
כי הפסוק אומר ולחם.
ומי אומר שלחם זה רק חמשת מן הדגן? ולומדים
גזרע שבה ממצה.
במצה כתוב
לחם עוני.
ויש פסוק פה, למדנו את זה כבר מקודם.
לא תאכל עליו חמץ
שבעת ימים תאכל חמץ.
אל תעשה מזה חמץ, תעשה מזה מצה, ואז תאכל.
מה זה, וזבחת פסח לשמל אלוקיך?
אחרי כן כתוב, לא תאכל עליו חמץ.
על הפסח,
זה מכאן לומד רבי יהודה,
שמחצות של יו דלת אסור לאכול חמץ.
מה זה חמץ?
חמץ יכול, אז דבר חמוץ, אז אסור לאכול מעפפונים חמוצים עם קורבן פסח.
מי אומר שחמץ זה לחם?
כי ההמשך של הפסוק,
שבעת ימים תאכל מצות,
לחם עוני.
רואים שמדובר פה בלחם, לא בדבר חמוץ.
ככה,
רק למה לחם נקרא חמוץ? הלחם הוא לא חמוץ.
כי באמת
הגלוטן גורם חימוץ,
ואם תשאיר אותו שלושה ימים,
יהיה חמוץ כל כך,
יהיה סעור.
וסעור הוא כל כך חמוץ
שיכאיב לך בטן.
אסור לאכול לחם סעור.
אם הוא יחמיץ יותר מדי,
אז מה עושים?
שמים את הלחם, קמא עם מים ליאלש, ומשים אותו קצת זמן
ומייד מכניסים אותו לתנור והאפייה קוטעת את תהליך החימוץ.
ואז הוא קצת חמוץ, לא, הוא קצת חמוץ ולא מורגש.
אבל ככה אוכלים חמץ. למה אוכלים איזה חמץ?
כפי שהחימוץ
שובר את גרגירי הקמח.
החימוץ טוב מאוד לעיכול,
כי החימוץ כבר הורס את גרגירי הקמח,
ואז
עופים אותם, קל לעיכול.
אבל המצה,
גרגירי הקמח הם שלמים,
והקיבה לא מצליחה כל כך
מהר לעכל אותם, זה קשה.
לכן
הלחם מצה הוא קשה לעיכול
ומעייף.
אמה רחל עליה שלום הייתה אומרת לי שהמצות מביאים שינה,
כי זה מעייף
ולכן ישנים הרבה בפסח.
כי זה מעייף, האבה מעייף, הקיבה מתעייפת.
אבל מה, הרי זה שאלתי.
למה המאפיות
עושים לחם חמץ כל השנה?
למה לא יעשו לחם מצה?
למה? הרי החמץ עולה להם,
צריכים להוציא שמרים.
תדע מאפייה,
מאפיית אנג'ל עוברמן,
כמה לחמים הם עושים ביום?
אז המון שמרים הולך.
ונוסף לזה זמן,
כי צריך לתת לבצק להחמיץ.
למה לא יעשו לחם מצה?
כי לחם מצה, אף אחד לא ירצה לאכול את זה כל הזמן.
הנפח.
מה?
הנפח של הלחם שמרים יותר טוב מאשר הנפח של הלחם מצה.
מה זה משנה הנפח? עיקר המשקל. זה חצי כמות.
מה? זה חצי כמות.
אם הם קראו מצה, לחם מצה, יהיה כזה לחם קטן.
ככה הם מוכרים לחם גדול, וכולם אוהבים.
בשביל זה אני אומר.
זה לחם טעים וזה לחם אי אפשר לאכול אותו.
זה עוני וזה משהו. זה קל,
קל לעיכול, אבל המצה היא קשה לעיכול.
ומה זה חמץ נוקשה?
ומה זה חמץ נוקשה?
שהוא קשה לעיכול, החמיץ
מי שהחמיץ, החמיץ רק קצת.
המשנה אומרת,
החמיץ רק קצת,
זה חמץ נוקשה.
מה זה נוקשה? שהוא קשה לאכילה.
אבל, זה רב שבי דף מ״ג,
אבל הוא חמיץ,
אבל לא החמיץ טוב, החמיץ קצת.
אז זה לא נהרס טוב הקמח,
לכן הוא קשה לאכילה.
אז חמץ נושה, תכף נדבר.
המשנה אומרת
שהבצק בהתחלה הוא
הוא קצת מוטה לצהוב,
אבל אחרי כן הוא מתחיל להיות חיוור.
כלומר, החשיפו פניו.
כאדם שעמדו שערותיו,
הוא נהיה חיוור.
ואחרי כן מעלה סדקים
על הסטח,
ואחרי כן מעלה סדקים שמתערבים זה עם זה, וגם בתוך הבצק יש סדקים.
אז זה ודאי חמץ גמור. עם הסדקים,
ודאי חמץ גמור. אבל הסידוק הראשון,
שרק בשטח,
מחלוקת. יש אומרים שזה חמץ נוקשה,
והחשיפו פניו זה מצה.
ואנחנו פוסקים, החשיפו פניו זה חמץ נוקשה,
וסידוק, אפילו סידוק אחד,
זה חמץ גמור,
וחייבים עליו כרת.
והשעור זה יותר עם כל הסידוק.
הרקע שלושה ימים נהיה שעור.
שעור להלכה, מה אומרים בתילל?
זה וזה בכזית.
מה ההבדל בין שעור לבהלכה?
יש הבדל בין שעור ל...
יש חידוש בשעור, שאפילו שלא ראוי לאכילה,
התוספתא אומרת, עוברים. הרי כל דבר שלא ראוי לאכילה,
התורה התירה.
למשל נבלה, אמרנו בשבוע שעבר,
לא תאכלו כל נבלה,
לגר אשר בשעריך תתננה.
לפני כמה שעות דברנו.
מה זה, למה ככה מדברים?
לך אני אתן מתנה,
לך אני נותן, אני נותן כבר.
לא ככה אומרים, ואני נותן לך מתנה.
לא הפעולה קודמת לנפעל.
למה פה כתוב,
לא תאכלו כל נבלה לגר, תתננה.
לגר.
לסמוך
נבלה לגר.
איזה נבלה אסורה ואכילה?
נבלה שראויה לאדם.
נבלה שהצריחה ולא ראויה לבן אדם, אפילו ראויה לכלם.
מותרת לבן אדם לאכול.
לא תוכלו. למה חייבים על שאור בפסח?
זה חידוש, גזירת הכתוב.
זה גזירת הכתוב ששאור חייבים עליו אפילו. זה לא דבר מקולקל.
זה דבר שהוא ריכוז.
הוא ריכוז של שמרים. מה זה שאור? הוא ריכוז של חמץ.
אם תפרק אותו,
אז הוא כנראה... אם תשים אותו בבצק,
תשים אותו בבצק,
החומצה נכנסת לבצק,
ואז אתה יכול... אבל זה שלא כדרך אכילות שואי.
אז זה ראוי לחמם על שואי. אבל מצד שלא יתגד. למה שלא כדרך?
אה. לא, אם אחד אכל שאור כמה. שלא יתגדרת.
תוס לו כדרך. זה התור הכי קשה שחייב. אז פה הדרך היא היחידה שחייבים גם לשלוי כדרך.
אבל מצד מה שאינו ראוי... ראוי, אתה מדבר מצד החפצא.
מצד המאיסע של הגו. זה נדבר שהחפצא הזה ראוי לכמה עבור. כן, אבל יש פה מאיסע שנשאר עדיין במחלקה של אחילם. דוד, יש צווי דינים. יש צווי דינים. יש דבר אחד מצד החפצא. אם החפצא ראוי לאכיל או לא.
אז פה אתה אומר שזה כן מוקדם כראוי לאכיל.
ולשמות על אוכל, קצת המאיס של הגב, שיאכל כדרך אנשים. ברור.
בואו לא אכל כמו איך שאנשים אוכלים. היום היה לי פה, יש לי, יש עוד על אוכל, לאכול כדרך אקילוס. נקודת חנה,
איך קוראים לזה?
קוראים לי מאוד.
עשיתי את המשעה עוד פעם כל פעם. הוא אמר שזה חידוש, אבל כל המשעות טובות.
שאלתי אותו אז גם בזלין.
הוא לא ענה.
למה הוא התעצל? קרם נחות, קרם נחות. מה? אוכל קרמים.
קרמים, קרמים, קרם.
אוי, מה?
אז מה הייתי אומר?
סיעור.
טוב, זה חידוש טוב, אבל... מה בערב פסח שחל בשבת?
מה אוכלים?
בבוקר אוכלים חמש,
ואחר הצהריים אוכלים,
אם יש מצה עשירה,
הכי טוב אפילו לאשכנזים.
מה זה מצה עשירה? אשכנזים לא אוכלים מצה עשירה. מה זה? אבל מצה עשירה,
הרמה אומרת שגם בערב פסח אסור.
והנודע ויהודה חולק.
הנודע ויהודה אומר
שהאמץ... איך עושים מצה עשירה?
מצה עשירה.
עם מגבש... בסדר, קמח. איזה קמח לוקחים? קמח, קמח רגיל. קמח רגיל. אבל בלי מים.
אבל אולי, אולי היה מים בחיטים עם הקמח לא שם. לא, קמח שתיקח. קמח מהמאפייה. קמח מצק. לא, לא מצק. אז איזה קמח אני אקח? אתה לא יודע כשהולכים לקצור קמח בשביל המצות. נו.
אבל הקמח של המאפייה מאוד יקר.
זה לא שווה את העוגה.
הקמח של המצות זה הקמח הכי יקר.
הרי צריך שמורו.
אז זה שמורו.
אז אני מדבר עם אדם עשה עם קמח שמור.
אני הולך, מאיפה אני קונה קמח משהו שמור? אף פעם לא ראיתי שקלים כזה. אתה לא יודע לקנות, אבל מי שעושה מצות יודע לקנות. זה עולה 12 שקל לקילו. קמח שמורו משע הסקוצי? כן.
אנחנו אופים מצות. אז ומה אתה עושה עם זה ועם המאפייה? בקמח הזה אתה שם במקום מים, אתה שם מיץ תפוזים?
טוב מאוד.
מתי, מתי אתה רוצה לשמור? מה? כמה ימים? כשאתה, כשאתה עושה את המצה השירה. נשמחים על זה מזה כזה דוגה. אתה חושב עליי,
ותוסיף גם עוד קילו בשבילי.
אתה עושה עוד היוסי.
בשביל מיכאל הוא ביקש ממני שהוא רוצה מצה,
מצות חבורה. אז מה עוד נו?
מה?
אז אתה אומר מצה השירה, מה עושים?
מצה השירה, תכף נדבר, רק רגע.
ככה נקפוץ, לא יהיה לי שיעור.
אה?
לאט לאט. לאט לאט ילוון השיעור.
טוב.
ראשית עכשיו,
אמרנו, רק חמשת עיני דגן מחמיצים.
ורק הם חייבים בחלה.
ורק הם עצורים משום חדש.
ורק עליהם חייבים ברכת המזון.
אם אתה תאכל לחם מתירס,
היו במרוקו, היו עושים לחם תירס.
לא לכל הציבור. לי היחידים.
היו אומרים שזה טוב.
לא ידע בדיוק למה זה טוב, אבל
הסבא היה אוכל לחם תירס.
שעקו הם מברכים, לא? שעקו לא אדומו.
מה מברכים? שעקו.
לא אדמה. גם אצלנו. לא, אם זה הולך,
כל המין הולך.
ברובו. ללחם אז זה אדמה.
כן.
אבל אם זה לא הולך,
ברובו הולך לדברים אחרים.
אוכלים תירס ככה.
רק יש מי שעשה מזה קמח, זה בורא פרי.
זה שהכול. גם אצלנו, בטח.
אז עכשיו, מה עם מצה השירה? מה זה מצה השירה?
אני קודם לוקח את זה. רגע, רגע. קמח ומה? תשמע, אני מקודם נקדים הגדולה.
למה?
אמרנו, חמשת מיני דגן,
מעמיצים,
אבל רק עם מים.
אתה יודע,
אם תשים לא מים,
תשים מיץ ענבים.
עם חמשת מיני דגן,
זה לא מחמיץ.
מי פירות לא מחמיץ. אם היה טיפה מים...
אבל צריך שיהיו 100% מיץ ענבים. אם יש טיפת מים זה יכול לגרום... נו,
אז אולי בטעות הוא יתיז קצת רוק?
לא, אז לא, אז אנחנו נזהרים.
ואם הוא יתיז טיפה רוק?
אז לכן לא היו מדברים. אז צריך להיות עם מסכה.
כן, כן. לכן לא היו מדברים בשעת עשיית,
וגם לא הייתה טיפת מים בחדר,
בחדר שהיו עושים.
אצלנו היה מנהג.
בני המשפחה מתאספים,
כל בני המשפחה.
לא הבנים, הבנ... האנשים.
ועושים לכל אחד,
עושים מצות ביחד, מצות עשירות, מצה עשירה,
אבל לא היו מכניסים מים כלל.
אפילו לנק... לנקות את הכלים,
לא כולם עשו את זה, אבל
היו מנקים עם שמן,
לא עם מים.
שמא יישאר טיפת מים.
אם יש טיפת מים זה מחמיץ.
גורם חימוץ על הכול.
אפילו יותר חמור.
אבל
בלי מים לא מחמיץ. אבל טיפת מים גם מחמיץ. אפילו,
תמיד שאלתי, כן.
אני שאלתי, הרי כל... בחלב יש מים. כל עמי פירות,
זה ממים, יש המים האלה.
מיץ תפוזים, מיץ ענבים.
זה מן הגשמים.
זה מים ככה.
זה יצא מן האדמה.
האדמה אין בה מיץ.
מאיפה יוצא המיץ?
המים של הגשמים
עולה לגפן,
ונהיה, נהיה, נהיה... אז אם ככה, זה מים אם ככה.
אבל כיוון שעבר תהליך
של הצמח,
איבד את התכונה שלו
להחמיץ.
המים יכולים להחמיץ כשהם כמו שהם.
אבל אם, כיוון
שעלה בצמח,
איבד המים את התכונה שלו להחמיץ.
ומזה למד הראש.
אתה יודע שיש חידוש והראש,
אין בזה גמרא. ביצים.
הוא חידש.
הרי הענבים, אתה יודע מתי הבציר?
נו. בסוכות זה הבציר.
נו. זמן הבציר זה...
בחג הסוכות.
והבציר בסוכות,
אני זוכר, היו הערבים מביאים סלים,
גם פה בירושלים בטח ככה,
הם מביאים סלים של הענבים, סלים גדולים כמו של הפחזבל הגדולים.
סלים גדולים מלא עם ענבים,
והיה רטוב, הענבים היו רטובים, הוא מן הטל
הוא היו מוסיפים איזה מזריקת הענבים,
ועושים מזה יין.
אחרי כן, עם היין הזה עושים מי פירות, עושים עוגת מי פירות.
הרי יש מים, תערובת מים.
אומר הראש,
היות וזה טסס,
היין טסס,
המים האלה איבדו תכונתם להחמיש.
מותר לעשות
ביין אפילו שהענבים היו רטובים,
כי הקצת מים הזה,
עם התסיסה... -אז מיץ ענבים לא יהיה טוב עם ככה,
רק יין.
למה? כי מיץ ענבים, אני צריך לחשוש שהענבים היו קצת רטובים במים. מיץ ענבים לא תוסס. אבל הוא אומר שמותר. מיץ ענבים זה לא תוסס. אה, לא תוסס.
אז לעשות מצה עשירה במיץ ענבים, זה לא בסדר.
אני צריך לקחת רק תפוזים שאני בודק
שהם לא נרטבו במים, לקלף אותם בצורה יבשה. זה מציאות.
יפה. אם אני לוקח מיץ ענבים שקניתי בחנות, מיץ ענבים,
100% מיץ ענבים, בלי תוספת מים, אבל אולי הענבים היו רטובים.
ולא תסס.
כן.
אתה יודע. אז מי שלא יודע הלכות, אני לא ממליץ לא לעשות את זה. לא, לא רק זה. לא להתחכם.
לא רק זה.
ייתכן,
היות שאם יש מים,
המים מחמיצים. עוד יותר.
לא, הם מתסיסים את המיץ ענבים.
כן, אבל מיץ ענבים, ברגע שהוא מפוסטר, הוא לא תוסיף.
ומי ביצים זה מחמיץ או לא? לא.
גם לא. רבנו תם היה אוכל... אבל זאת אומרת שרבנו תם הסתפק.
רשי הסתפק, ורבנו תם...
אם רשי הסתפק, אז אולי היה צריך לחשוש לרשי?
הנפץ שלו היה לו... רגע, אבל זה בלי מים.
אז זה רק מפירות.
מה היה הספק של רשי? לא מובן. מה רשי חשב? אולי מביצים זה מים?
לא, בכלל זה תופח.
אה. אתה יודע, בביצים,
אם אתה,
כמה שתטרוף את הביצה,
היא תגדל החביתה.
לטרוף הביצים.
שמגדל
את החביתה.
אה, נו.
כמה שתטרוף,
יהיה יותר גדול החביתה.
זה אמר לי טבח ערבי.
ומילא לכן רשי הסתפק.
ומה רבינו תמידי?
שהתפיחה זה לא החמצה.
תפיחה זה לא החמצה,
החימוץ זה לא התפיחה.
נכון, היו בודקים את הלחם,
היו דופקים על הלחם אם הוא כבר החמיץ.
זה רק לבדוק אם יש גזים,
הרי זה יוצר גזים.
החימוץ
יוצר גזים וזה מה שמנפח את הלחם.
אז הם בודקים,
הם יודעים, הנשים יודעות מתי זה נקרא כבר החמיץ.
גם לא רוצים שיחמיץ יותר מדי.
שולחים אותו לתנור מייד.
אצלנו לא היו תנורים בבית
בשביל לאפות,
וכל יום היו עושים לחם.
מי היה עשיר לקנות לחם מהמאפייה?
זה עולה יקר. למה? הם מרוויחים את העבודה והמאפייה והכול.
הם לבד קונים חיטים,
וטוחנים אותם בתחנת הקמח,
נפים את זה בבית.
כל בוקר
הייתה לכל משפחה במי כנס,
כמעט כל משפחה,
הייתה לא משרתת גויה.
ערבייה. שפרה ערבייה.
ערבייה.
אפילו אבא שלי, שלא היה לו פרנסה,
אבל
ערבייה צריך...
האימה, היא תתמוטט לבד עם כל העבודה של הבית.
אז היו צריכים... תהיה לכם שפחה ערבייה.
כן.
אבא היה נותן לה סיגריות.
אבא היה נותן לה...
השיריים של הסיגריות.
היא הייתה מעשנת.
גויה.
אבל פה כולם, כשראיתי פה יהודיות מעשנות,
הסתכלתי עליהן כמו גויות.
אבל ככה, אצלנו, מה חס ושלום, אף היא יודעת. אצל אמא רחל גם הייתה שפחה ערבייה?
כן. כמה שפחות היה שם?
אחת.
אבל כמה היה לה אמא רחל, לא היה לה. רק אם היה...
אתה מבין, אז הדבר הראשון שעשה המשורתת
לעשות את הלחם.
לנפות את הלחם.
הקמח
וללוש את הבצק. כי הרי ניפוי היה מאבנים. ולשים אותו תחת צמיחה
בשביל שיחמיץ.
כי בכל הוא לא מחמיץ כל כך מהר.
סבא זה לחם עקום, לא? מה? פתקום, הוא שואל.
בתנור. הוא שואל למה אין בזה איסור של פתקום. ללוש מטעם.
מה זה לא אפייה?
האפייה עושים בתנור. אז הישראל הכניסו את הפת.
אם השפחה הכניסה, אז היה מהר של פתקום. לא זה לתוך התנור.
התנור כולו היה מוחזק על ידי ערבים.
העובדים שם ערבים.
אבל היה יהודי שהיה בא להדליק כמו בבישול, לעקום.
יש קולה שאם יהודי, בתנור בוודאי יש הקולה הזאת,
שאם היהודי בא והדליק את האש בבוקר,
קול היום מותר להיות לאפות שם.
אז היו שם. שפתקום מותר לאכול זה לא משנה.
פתקום אסור?
פתקום מותר לאכול.
אפשר להבין, פתקום מותר לאכול או אסור?
פתקום.
מצד הדין-מותר.
מה זה הדין של פתק?
רק באסרנסים.
למה אסרנסים מתשובית?
יש שני גזירות, בשולי עקום ופת עקום זה גזירות. ועל פת עקום הגזירה הזאת? אתה רואה שאצלנו אכלנו כולם,
אכלו פת עקום בחוץ לארץ.
רק בעשרת ימי תשובה החמירו.
למה?
למה על פת עקום זה גזירה אחרת, לא כמו בשולי עקום. הגזירה הזאת, ביטלו אותה?
כי לא יכלו לעמוד בזה?
לא, לא, לא, זה שונה.
אז מה היה עם השפחה שמה?
אז היא הייתה כל בוקר,
העבודה הראשונה שלה זה לעשות את הבצק,
שיהיה מוכן בעשר לשלוח אותו לתנור
אחרי שהוא החמיץ
ושיהיה לארוחת צהריים. מבואר בתשובות הרמב״ן
שגם את המצות היו עושים ככה,
והמשרתת הייתה לוקחת את המצות
ברחוב עד התנור
במגשים. והם הקשיבו לשמור.
מה קורה לך? הם היו עושים את זה לשמור.
לא המשרתת הייתה עושה, אבל היא הייתה לוקחת.
והשאלה,
אם זה יותר מ-18 דקות, אם זה מחמיץ או לא מחמיץ.
המשרתת הגויה הייתה לה שעה? מי היה לה?
אתה נתקעת בממשלה הזאת. על אישה היא יודיעה הייתה.
עכשיו לוקחים את המצות במגשים לתנור העירוני, לעשות שם את המצות.
אז רואים שכשאחרי שהתעסקו עם המצה,
אם משאירים אותה ככה,
ולוקחים אותה פחות מ-18 דקות היא לא מחמיצה
אפילו שכבר התעסקו. אבל להלכה אנחנו מחמירים בזה
אם הפסיקו, אם הפסיקו, כל זמן שעובדים,
זה 18 דקות
אבל אם הפסיקו לעבוד זה מחמיץ אפילו בשתי דקות
מרן בשולחן ערוך
זו חומרה של הראש אני אומר. אבל הראשונים,
מתארים שככה היו עושים את המצות היו לוקחים אותם לתנור העירוני אז ודאי שהם היו ממתינים הרבה זמן בלי עסק
ועם ראיה שזה מחלוקת ראשונים הדבר הזה
בין הרמב״ן והרשב״ם לבין הראש
בעל הלשמא אתה יודע יש ראש
שאומר... שימור לשמו. לא עשייה צריכה להיות לשמו.
השימור.
אז היה אצלנו ערב פסח
למצוא
בערב פסח
למצוא אישה תלוש את המצות.
היה קשה אם כולם עסוקים בערב פסח והכנת מצווה זה בערב פסח.
אבל הוא עומד על גבה. הראש אומר שהוא עומד על גבו וזה נקרא לשמו? שימור לשמה.
לא צריך עשייה לשמה,
צריך שימור לשמה.
והלכה למעשה היו מקלים אצלנו בערב פסח רחצות.
הרי היו,
יש כאלה,
יש דעה שמצות שנעשו לפני ערב פסח פסולות.
רק מה שנעשה אחרי...
אבל יש ראיות הרבה, לא ככה.
אם ראיתי ראיה ממשנה מפואשת. היום ראיתי ראיה ממשנה מפואשת שזה קשה גם לפני חצות.
בכלל הוא ייסע טוידו ורקיקנוזי.
אז כתוב שאם הוא עשה את זה למצו יצא, אבל בכלל הוא ייסע טוידו, מתי הוא עשה את זה?
הרי הוא לא עשה את זה הרי אחרי פסח כי הרי יש גם חומץ. לפני שהרגיש אותם.
נו, ומתי זה היה? מתי הוא עפה את זה? לא ייתכן שזה היה אחרי שש שעות, כי הרי יש גם חומץ בלחמת טוידו.
אז בערך שהוא עשה את זה בי״ד, בי״ג.
אז רואים שאפשר לעשות מצות בי״ג.
אבל כתוב שחלות טובות פסולים להן.
זה פסול בגלל... פסול אחרי.
עם אסון למכור בשוק יוסו.
רק בגלל שהוא עשה את זה בשביל טוידו. זה פסול גם בגלל טוידו, אין רועי לשיבו.
אבל אם אתה אומר שיש הלוחש, צריך שהמצות ייעצו דווקא אחרי חצות,
אז לא שייך בכלל לאחד לאיזשהו טוידו.
טוב, אולי החלות מצות של תולה.
את החלות מצות הוא עשה אחרי חצות ואת החמץ הוא עשה לפני זה, אבל צריך שיהיה יחד.
אז בואים לחמד טוידו.
איך הוא עשה את זה? צריך להקדיש את זה יחד.
הוא עשה את המצות מה? הוא מעפה את המצות מה?
הוא הקדיש את הלחם חומץ ואכל את זה כבר? את הלחם חומץ הוא אכל בבוקר, ואז הוא עשה את המצות אחר כך. צריך שיהיה יחד לכוער. בואים עד מתוידו.
מה אם לא תותירו?
איך בן אדם יכול לאכול ארבעים חלות?
ואם הוא מביא עגל לתודה,
יכול לאכול כל הבשר של העגל?
אלא לימדה אותנו תורה שכשמודים לקדוש ברוך הוא עושים סעודת הודיה,
צריך להזמין הרבה אנשים.
שיהיה,
וירוממוך בקהל עם.
מושב זקנים יעללו, איך כתוב?
לכן עושים, בקורבן תודה עושים הרבה. בוודאי הוא לא יכול לאכול לאווד את זה.
הוא מוכרח להזמין אנשים, אחרת
הכל יהיה נותר.
כמה הוא יכול לאכול.
אז הוא מזמין הרבה אנשים,
ואז יכולים לגמור לפני זמן איסור נותר.
לפני לא תותירו.
וכאן רואים, זה פרסות השבוע, פרסת צו.
אז עכשיו תשמע,
בלי מים עמי פירות,
כך דעת הרמב״ם, לא מחמיצים.
והתוספות ככה. ומה דעת רשי, שזה חומץ נוקשה? דעת רשי, שזה חמץ נוקשה.
והרייבד גם.
אז למה לא צריך לחשוש לרשי?
מה? מלכתחילה צריך לחשוש לרשי.
לא.
אדרבה, זה פלא החומרה הזאת.
רוב הראשונים חורקים על רשי.
רוב הראשונים אומרים שהם... שזה לא מחמיץ בכלל.
לא מחמיץ בכלל בלי מים.
מדובר בגמרא עם מים.
אמר אש לקיש,
אישה שני לא שווה ביין שמן ודבש,
ועצים בה ידי מצה.
למה? בשבילו מחמיצה.
לא, לא בכלול לא מעמיצ אותך, אז היא מצאה עשירה.
רוב הראשונים חולקים על רשי.
בטח, ונוקשה הוא רק דראבונות. אה, נוקשה זה רק דראבונות.
אז גם לפי רשי זה רק דראבונות. והנודע ביהודה אומר...
שבערב פסח לא צריך ללכת. שנוקשה בערב פסח מותר גם לאשכנזים.
לא, אבל מה עם המהר״ל?
המהר״ל הרי אוכליסטי אסור מצא עשירה בערב פסח.
אתה מדבר על נוקשה או על מצא עשירה?
אז אומר המהר״ל
שרק
מצא עשירה שנעשתה עם מים,
אבל מהר עפו אותה כמו מצות.
אבל אם עשו אותה בלי מים, מותר לאכול.
לא, אבל מצד המהר״ל שאסור לאכול בערב פסח.
אבל הוא מתיר אם אין מים. למה?
כי זה לא ראוי בכלל לליל הפסח, כי זה לא מחמיץ.
ובעינם שהבצק יחמיץ.
אבל הרמב״ם... רק מצפצול מצא עשירה. הרמב״ם התיר. אתה יודע שהרמב״ם אומר חידוש.
כתוב
עיסה שנילוסה ביין שמן ודבש.
זה מצא עשירה.
אומר הרב המגיד,
למה לא כתוב עיסה שני לא שם מי פירות?
למה כתוב יין, שמן, דבש, גם חלב?
אומר, משמע, לא כל המי פירות
זה עושה מצא עשירה.
מצא עשירה, שמן,
זה עושה עשיר. אתה יודע,
אם יש שמן בלחם,
זה לחם עשיר.
ואותו דבר דבש או סוכר.
זה ממש, אתה מרגיש את הטעם של הסוכר זה עשיר.
או חלב. מי פירות זה לא נקרא מצא עשירה?
מי פירות... יין ושמן, דבש וחלב. לפי הרמב״ם,
מצא ממי פירות כשאדם יוצא בידי חובתו בליל הסדר.
לא, זה מגשימה עליו, אבל זה לא מחמיץ.
אבל המאור... המאור, זה מצא עשירה עם דבש. זה לא מחמיץ.
אה, אז מה הרמב״ם למד?
צריך מין שראוי להחמיץ.
מין שראוי להחמיץ. זאת אומרת, לא צריך שהבצה כזה עצמו יחמיץ.
לפי הבלמועי, הרמב״ם צריך מין שמחמיץ.
מה הדין מצא שיורידו ממנה את הגלוטן?
לחולי צליאק.
מה הדין?
אז יהיה פסול לפי הרמב״ם?
הם אומרים, לא, אז רגע, באמת זה פסול. לא, אולי זה מין דובר.
אבל זה הרמב״ם טוען, שגם מצא שעשויה ממי פירות היא פסולה, למרות שזה מין דובר, כי עכשיו זה לא מחמיץ.
הם לא יכולים להיות.
להוציא את הגלוטן.
היום יש טכניקה להוציא את הגלוטן.
יש כזה דבר היום.
יש, אני לא יודע אם יש טכניקה. לא, מביאים זן
מאנגליה. ממוסמין הם עושים.
שהוא אין בו גלוטן.
אם אין בו גלוטן אז אולי זה פסול,
לא, יש בו אחוז קטן. זה באמת ככה.
יש קצת גלוטן. הוא אומר שיש קצת גלוטן. לא, יש, שני הדברים.
יש סיבולת שועל עם קצת גלוטן,
ואיזה יהודי פה בבני ברק,
שיש לו בנים צליאק,
אז הוא מצא באנגליה סוג של סיבולת שועל שאין בו גלוטן.
אבל מה?
אז זה מין שאין בו,
שלא מחמיץ.
בלי גלוטני אפשר להחמיץ.
אז אתה טוען שיכול להיות שבכלל לא יוצאים מידי חובת וחם? אז הם לא יוצאים. הרב אליאסיף פסקה. לא, אבל הוא טוען, הוא טוען שגם מין ללא גלוטן אפס
שמק גלוטן כן יש, אבל צריך לדעת אם יש בו סיבולת. זה לא לגמרי.
לא. לא, זה צריך במה ועדה. לא.
שמק גלוטן. בכלל בעל המאור.
לא, זה בכלל בעל המאור.
גם של סתיו. שאם אין גלוטן לא יכול להחמיץ,
אז זה כבר מין אחר, מין שאינו מחמיץ.
אולי גם בריקזמוזים לא יברכו על זה.
בכלל לא גם נהיה פטור.
נכון.
זה דבר שלא מחמיץ.
מצאתי את הביאור הלוכי הזה.
מה שהמרן אומר, ואחר שנתעסקו בבצק ונתחמם בידיים,
אם יניחו בלא עסק מיד יחמיץ.
אז הוא אומר, מקור דין זה הוא מתשובת הראש.
אכן בדינא דבצק, לאחר שנתעסקו בו דנקת הראש,
מצינו לרבים מן הפוסקים דפליגיה עליו.
מביא רמב״ם,
שכל הזמן שאדם עוסק ומצחיק אפילו כל היום, והם יגבה ידו עם שעה כדי הילוך מיל,
גם כן אינו מחמיץ.
וכן מוכח לידיה בתשובת הרשבו חלק א', סימן קכד', מה שכתב בשם הרמב״ן,
שהיה מוליך המצות לתנור שהיה בריחוק כמה בתים.
אחרי שהתעסקו במצות, היו לוקחים אותם במגש
עד התנור שהיה במרחק של כמה בתים.
הרי מוכח בידיה
שהוא לא מחמיץ אפילו שהיה בו...
מתעסקים בו. זה בטוף ס״א. ת״נ״ט.
והוא מביא שדלקי מוישה כזה,
ולפי זה דין אדם מחבר שאם יניחו בלא עסק מיד יחמיץ,
לאו בסתם ניסות קין,
אלא כשאנו רואים להדיה שנתחמם.
רק כשרואים שהעיסה חמה,
מכל מקום צריך יהיו.
זה דיור הולך המפורסם.
בטח, צריך להיזהר.
בלירואי, יש בערב פסח?
תודה רבה.
לא יודע, אני רוצה לענות.
מה אתה נכנס לי?
הפלא הוא,
הנודע ביהודה חולק על ארמו,
והוא התיר מצה עשירה לאשכנזים בערב פתח ערי עצות.
למה? והוא אומר, זה הכי טוב לאכול
בפסח דוספאנס,
בפסח שחל להיות, בערב פסח שחל להיות בשבת.
לאכול מצה עשירה בשיש עדה שלישית.
לאשכנזים.
הוא מביא את הרמה שהוא אומר שאסור,
אבל הוא אומר שלא.
למה? אתה יודע.
רוב הפוסקים סוברים שנוקשי זד רבונון.
יש מחלוקת,
הראשונים,
ברש פלא כאילו עוברין,
הגמרא מביאה פסוק
כל מחמצת לא תאכלו.
מה הקול הזה בא לרבות?
כל מחמצת תאכלו.
אחד אומר, זה בא לרבות חמץ נוקשה,
וכל שכן חמץ ותערובת.
ואחד אומר לו, זה רק חמץ ותערובת.
העם איף נוקשה מותר מן התורה.
רק מדרבנון נשא.
וככה פוסקים.
אנחנו פוסקים,
רוב הפוסקים אומרים נוקשה דרבנון.
אה.
בכלל.
אבל אומר הנודע ביהודה,
מה זה נוקשה דרבנון?
בתוך הפסח
גזירה שמה יאכל חמץ.
אבל בערב פסח אפילו למה שפסק הרמב״ם כרבי יהודה,
שיש לב לא תאכל עליו חמץ.
הכוונה עליו, על שחיטת הפסח,
שמחצות אסור לאכול חמץ.
אבל אפילו לשיטתו, אבל אין גזירה,
אין נגזור נוקשה עתו.
הוא מביא גמרא ביבמות,
עתו כרת, אנחנו גוזרים. נו, ומה צעשירו זה נוקשה? עתו לאו, לא גוזרים.
ראשי אוכל שמחצות אסור לשיטתו זה נוקשה.
לא, אה...
רגע, נדבר על נוקשה ממש, על הכסיפו פניו.
נו.
אז נוקשהו אומר...
לא, מי פרס, ראשי אוכל. לא מצא, מי פרס זה נוקשה.
זה לא גזירה עתו כרת.
הגזירה של נוקשה דרבנון זה עתו שמה יאכל חמץ בתוך הפסח,
שיש כרת.
לפני פסח אין כרת,
אז אין גזירה.
נביא גמרא. חומץ!
חומץ תנוק שמותר בערב פסח? הוא אומר, לא, אבל למה
חומץ תנוק ש...
יומי?
חומץ תנוק שמותר בערב פסח? בערב פסח, תוסות אומר את זה.
לא, אז למה המקדש... בערב דף פי? בחיתה קורדינאיתא אינה מקודשת.
נו.
אפילו משש שעות.
הוא אמר, אמר רב.
אז הוא אומר, זה למאן דה אמרנו כשהדאורייתא זה רב שמה ורד פה סקר ביהודה,
שנוקשי דאורייתא. אבל אם נוקשי דרבוננה זה מותר בערב פסח.
מותר בערב פסח, רגע.
לא, אה, אם נוקשי דרבוננה זה מותר בערב פסח, כי זאת אומרת שאין גזירת.
אין גזירת. כל הגזירה הייתה, הוא מקדש, מקודשת.
לא, אבל במה זה תלוי בזה בזה?
הרי אתה אומר, בתוך הפסח הזה על גב כרת,
עטו כרת, אבל בערב פסח לא.
אז למה לפי רבי יהודה אסור גם לפני פסח?
לפי מי שאומר שנוקשי בתוך הפסח אסור מן המדרבנון,
לא, טוב.
הוא אומר, אבל הנוקשי של ערב פסח,
הוא אומר, זו לא גזירה עטולה,
זו גזירה שמה יבואו להתיר חמץ גמור בפסח.
כי הם רואים בערב פסח אסור לאכול חמץ גמור.
אבל נוקשי מותר.
אז גם בפסח
החמץ גמור אסור ונוקשי מותר.
אז מאותה גזירה שגזרו נוקשי עטו חמץ גמור בפסח,
היו מוכרחים לגזור גם בערב פסח נוקשי אסור.
זה גזיר רק זגל.
לא, אבל מוכרחים, אחרת זה לא קיים, הגזירה הראשונה. אה, נו.
אבל הלחש כמובן הם כרוב הפוסקים.
שנוקשי דרבונו.
אז זה רק בפסח או תוכו חמץ גמור, אבל לא בערב פסח.
הוא חולק על הרמה,
והוא אומר שזו העצה לאכול מצה עשירה בערב פסח.
אבל איפה תמצא מצה עשירה איום.
עכשיו, מה עם הסיפור על השגזר יאבא? לא לשכוח.
אה, עכשיו זה נורא. לא, רצית לספר סיפור על השגזר יאבא? עשה גטרי היה חושש לחדש.
נו?
הוא היה בגלות.
הוא כל ימיו היה משגף עצמו,
כל הארוחה שלו
היה אוכל,
היה מביא איתו
קערה שלו עם
עם איזה דגן.
-אומר השני זה דייסה.
ולפני פסח.
אז אמרתי, הוא היה מביא קוסמת. אני ככה משער.
לא קוסמין.
קוסמת, שזה לא אסון משום חדש.
כיוון שזה לא מחמיץ.
זה לא חודש שלא היה... -אז אין בזה חודש זה רק בחמשת מנדוגון.
-בטח, המשנה אומרת. -בתירס אין חודש.
בטח.
משנה אומרת, ומשנה ראשונה זה בחלה. -בקטניות גם אין.
בקטניות אין איסור חדש ואין איסור קצירה.
רק בחמשת דגן לומדים את זה מלחם.
לחם...
לא שבעת סמינים.
מקור של שבעת סמינים גם אין. -לחם וקדי וכרמל לא תאכלו.
עד עצם היום הזה, הדובר הזה.
ולחם-לחם ממצה לחמשת מנדוגון.
אין לי כוח כוח, אתה רואה. -אבל איזה שהוא כלולי, אה?
כל יום יש פסח לקיף.
אבא, תשמע איזה מישהו אמר סברה, לא לעשות קמח... אני רציתי לעשות קמח... אני מתכונן לעשות
קמח-מצה
ועוגה, ועם זה אני אעשה סודה שלישית השבת. -עם קמח מצה, מה? עוגה, עוגה.
אבא אמר,
אבל עם מים, קמח מצה, הרי קמח מצה יש ב... בואי, ארוסוסיה סבילסחומית.
אבל אגיד לך את האמת, בעיקרון אני לא מכיר... בואי, איך ארוסוסיה סבילסחומית. -המשנה ברוריה.
אה, הוא שואל, קמח מצה מותר לאכול בערב פסח. לא, קמח מצה אסור.
אבל אם אתה שם שם כוס שמן,
ביצים,
סוכר,
אלא מה? קוקרים. רק ביניהם איני מזויינים שמים בערך הזה,
כי קושי יש בו מנדוגון.
אז לא יחברים מהם לזה. אבל מישהו יבוא ויגיד לי שזה נקרא בואי, ארוסוסיה סבילסחומית?
למה לא? זה לא.
עשו לו מצה. -אוי, כן, נכון. -הארוסה לא תיפגע. בואי, ארוסוסיה סבילסחומית.
בואי, ארוסוסיה סבילסחומית, זה אם אתה אוכל מצה בטעם מצה.
אבל אם אני אוכל משהו אחר, בואי, ארוסוסיה סבילסחומית, זה לא... -מצה, זה כמו מצה.
עכשיו אתה רואה שכשה אתה יכול לעשות מאסמצו
רגע, אם אני עושה מקמח מצה עוגה ומוסיף מזה ביצים אני יוצא בזה ואוכל מאסמצו או שזה מאסו עשירו?
מצו עשירו. אם זה מצה עשירו אז מותר בערך שלמה. למה מקמח? מקמח מצה מה פתאום. אם אני אוכל מקמח מצה ככה אני... אתה יודע איך חובה. אבל כשאני לוקח את הקמח מצה ועושה מזה עוגה
עם כל הדברים האלה, לא, השאלה היא, הוא רוצה לדון שמצה עשירה זה דווקא כשבלישה, עוד לפני שזה החמיץ.
אחרי שזה היה קמח מצה,
אחר כך הוספתי את הביצים ואת כל הדברים.
אין לזה דין מצו עשירו, ואני יוצא בזה עדה חובה.
לא, אם לא יוצאים, אז זה מצו עשירו ומותר.
זה לא מצו עשירו, לא הבנתי איך זה מצו עשירו. רגע, אני יכול... אתה מערב פה סוכר.
אבל אתה מערב את זה במצה.
אדם שלוקח מצה רגילה ושם אותה בסוכר, זה נהיה מצו עשירו?
תגיד לי. בוא נראה שאני אוצא בליל הסדר תאכל את העוגה הזאת. אם אתה רוצה לאכול תאכל.
למעשה זה מצה.
זה מצה. אז זה תלוי אם כזאת מצה בליל הסדר. אני יוצא ידי חובה או לא. תענה לי. למה לא?
אתה טוען שיוצא. אם הוא אכל כזית של פירורי מצה בליל הסדר, הוא יוצא ידי חובה.
אם הוא אכל לזה עם עוגה. אז גמרנו, מה אתה עשיר לי. יש לך עוגה, אה, אתה יכול... לאפות את זה גם חוץ מהשבת.
אבל אתה יכול תמיד להרוויח כשאתה אופה את זה בסמור לחג
גם את האחרי חצי, שמעת, אתה חוגה
לא, אה, הבעיה בקמח מצה ויפה קודם, כאילו, כמעט, אה, כמעט, רגע, רגע
גם יש איזה גמר שצריך לשים לב אליה
אם בלע מצה ומרור יחד
לא יצא ידי חובות מצה, למה? כי המרור מבטל את זה,
המרור מבטל את המצה, אומר התוספות, אומר התוספות, אם מרור דה רבונו אני גם מבטל, עוד יותר, בגלל שמאר דה רבונו, בטח, אם המרור דה רבונו,
דה רבונו הוא מבטל מצה, אבל התוספות, אז ודאי שזה מבטל, למה הוא מבטל, למה? מה מבטל? אבל איך זה יבטל את הדה רבונו? אה, למה זה יבטל את המצה, לא קצת בונה? אם אני אוכל מצה, אם אני אוכל מצה עם עגבניה, גם לא יצא?
רגע,
עשרות מזבחים אומרים
שרק במרור, שזה מר,
זה עושה שלא תצא ידי מצה.
אם לאכל מצה יחד עם מרור. ואם זה באמת היה מרור. או דבר חריף.
נו.
דבר חריף,
גם כן.
או דבר מתוק,
גם כן מבטל ידי מצה.
אבל אם אוכל יאכל עם תפוחי אדמה,
או יאכל עם עוף,
זה ניטרלי. זה לא טעם כמו מר ומתוק ועמוץ.
רק הדברים האלה... לא, זאת אומרת מתוק מבטל את הטעם של המצה.
אז מתוק זה מבטל את הטעם.
אה, אז אם ככה, אז צריך להיות שזה כשר?
אז יוצאים ידי מצה. אז אם ככה, צריך להיות שבערב פסח יהיה מות...
טען ככה.
זה משהו טען.
שמעת? הבבא זק שמוטה בערב לזר. מה?
לעשות את העוגת, מה שהוא עשה.
עולה מה אין בזה האיסור שלו?
כי האיסור זה דווקא מצע שמקיימים בתמיד צווה.
מצע שאם אני אוכל... אתה יודע שבמעייני הישועה... אני אומר שזה לא ארוסוסוי.
במעייני.
אתה מבין?
לאכול את העוגה הזאת עם ביצים וכאלה. זה ארוסוסוי של... זה הפועל ארוסוסוי שלו? זו ארוסה אחרת, אולי, אבל לא ארוסוסוי. לא, אם יכול לצאת בזה.
אם יכול לצאת בזה דה מצע.
אבל הוא יכול לצאת?
אולי.
למה לא?
אם יכול לצאת, הרי הפירורים הם היו מצע ענייה.
והוא אכל אותם.
אם יכול לצאת דה מצע ענייה. אבל עכשיו אחרי שהוא ערבב את זה עם עוד דברים,
אז עכשיו למאיסי הוא קלקל פה את הפירורים! כן. הוא לא יכול לצאת את החובה בכאלה פירורים!
למה? כי הפירורים האלה מעובבים עם סוכה!
כי כי... אז למאיסי, אם הוא אוכל את הפירורים האלה... לא בגלל מצה עשירה, בגלל שדבר הרשות מבטל את המצווה.
הרי בלם מצה...
אז אם למאיסי עכשיו זה... הוא ביטל פה את אותו ירמצו,
הוא ביטל פה את אותו ירמצו,
אז למאיסי הוא לא יכול לצאת בבירורים.
זה מה שאנחנו אומרים, אבל... אז מילא, אז יהיה מותר בערב פסח או לא? לכאורה יהיה מותר. מה? לא.
לעשות את זה בערב פסח.
בכלל כל האיסור הזה,
זה איסור... ירושלמי.
ירושלמי. זה דאורייס או דה רבונן? לא, בטח, דה רבונן.
כל האוכל מצא בערב פסח. אבל בין בועל הראשון שלו ואיסחומי זה דאורייס או דה רבונן? דה רבונן זה גם דה רבונן. שמה זה גם רק דה רבונן?
זה דה רבונן גם.
זה מהאיסור של פנויה
האיסור של פנויה
רבנן גדרו על הפניה, יש שיטה, ממעשה של אמנון ותמת, אז זה אותו איסור של פנויה.
אז עד כמה אחרי שהתערסה?
כל זמן שלא היה חופה זה גדר איסור פנויה,
כי נזכור לי שבעים שיש איזה שיטה שאמר שזה איסורי איש עש איש.
אישור? איש עש איש.
אבל אשתו. לא, נכון, היא אשתו, אבל היא עוד לא נשואה,
זה איש עש איש.
זה שטויות.
תפסיק מהשטויות.
תחזור פה שטויות.
יש לו ארוסה בבית חמים, בגלל... -אז זה גם רק איסור דה רבונו? אז מילא ודאי שגם לאכול בערב פסח זה רק איסור דה רבונו.
נו, בינתיים זה רק איסור דה רבונו. שאלתי, לא, אם זה בגודל ארוסה, אני לא יודע, אולי זה דורק.
אתה יודע, בבית חולים מעניין את שואה,
יש להם בעיה,
הערב פסח שעשו שבת.
לתת אוכל חמץ ליולדות.
אם מגישים להם עד המיטה,
הם לא יכולים.
יהיה חמץ בכל ה... -בית חולים.
נו, אז מה נותנים?
אז הם חיפשו מה לעשות.
אני אמרתי להם, תעשו מצה עשירה. -אבל צריך להיות המתכוכם לעשות מצה עשירה. -שלא טיפת רוק ולא טיפת מים.
הם לא יעשו.
הרמון אומר שלא עשו מצה עשירה. -לא, אבל אבו אומר, גם לפי הרמון, היא יולדות מול טעם. -כל אלה שאין מוסקונים. -לא, לא בגלל זה.
העלק הראשון... -הוא עושה מצה מבושלת. -אבל מה היזהרו, שלא יהיה טיפת מים שם? -מה זה להיזהרו? זה... אין מי שמוכר מצה עשירה חוץ מפופשדו.
אין מי שמוכר מצה עשירה. -זה פופושדו. חברה. -כן ארצות ידע. -עכשיו אבו טוען שהם עושים את זה עם מיץ ענבים. -בעוד דבר אמרתי. -במיץ ענבים יש בו מים והוא לא תסס. אז עם מה הם עושים את זה? חלם. לא יודע. ביבש. סוכה. הם עושים את זה עם מיץ ענבים.
כן, מיץ ענבים. אבא אלן של אלה סיידר, זה לא ראי סול ברבונו. -אלן של אלה סיידר.
זה דאורייסה או דרבונו? -תראי ברמב״ם.
לא, כי הבאתי שיש רשי מפורש שזה דאורייסה.
רשי פסוכם ימי דבור. לחם שלא ינימון לו דבורים הרבה.
אמר רשי, מה זה אוינימון לו דבורים הרבה?
הלל והגודל.
או הגודל והלל, אני לא זוכר משהו. -הגדה היא דאורייתא.
לא, אבל רשי אומר גם הלל.
כי הלל גם חלק מהגדה. או, אבל רואים שהלל זה דאורייסי. כי אם זה דרבון, מה רשי מכניס את זה פה?
נו, ההלל
של הגודל,
אבן קודל, ראית מצד זה נכלל במדינה והגעתו,
מצד והגעת למלחם. אז רואים שהלל זה דאורייסי.
לא, אבל זה לא דאורייסי מצד עצמו. מצד ההגודל, נכון. מצד ההגודל. מצד ההגודל זה פרט דין חדש.
אני אומר, ברשי פה רואים שהלל זה דאורייסי.
תגזור.
אתה רואה את המצעד והיגעתו. המצעד והיגעתו, נכון? אבל זה דור אייסי.
בסדר, שקוע.
שקועי, חבא, איזה שיעור. היה לנו שיעור בווידאו מהרב יוסף טולדנו היום.
אבא, דיברת שעה ועשרים דקות.
אה, אז אני עייף בצדק.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.