חדשות וירוס TV - מהדורה 872 • תנו לחיות לחיות... • 28-12-2023

- - - לא מוגה! - - - 

מאה ארגוני זכויות אדם ישראלים מביעים דאגה ליחס שמקבלים מחבלי הנוח'בה בבתי הכלא.

מאז השביעי באוקטובר בתי הכלא בישראל התמלאו,

כתוצאה מכך מציינים אותם פעילים, מחבלים ישנים על הרצפה, התאים צפופים.

בואו אולי נראה, אנחנו רוצים לראות, בואו נראה.

אין תוצאות חברות, אין תוצאות חברות,

כמעט אין תוצאות מבחינים,

ועם תוצאות מסוימת של תוצאות ל-ICRC.

אז אי-אמון באמת יודע מה יקרה.

בלי משפחה! זו ענת ליטווין. בלי שיחות טלפון, ישי! בלי צלפונים. בלי טלפונים. אראל, לאן הגענו?

החופה מוסרית של ישראל. אין לה פלייסטיישן. אין לה פלייסטיישן. מצב קשה מאוד, כפי שאתה רואה, זו ענת ליטווין,

מארגון רופאים לזכויות אדם, והיא מביעה דאגה גדולה מאוד למחבלי הנוח'בה.

יש פעילה נוספת מארגון הוועד נגד עינויים,

שהיא מדברת על זה שהאסירים השמיעו להם את התקווה.

אז אותם מחבלים השמיעו להם את התקווה,

וזה כמו העינויים שעשו לעיראקים בכלא הבוגריים. בואו נראה, בואו נראה.

אם אינד אנשים נמצאים בקורת מלחמת מיוזיקה של הישראלי נאשונל,

אנתם נונס-טופ.

זה אבו-גרייב טייפ אביוס.

זו טורציה וזו אילגלית.

האמת שהממשלה, שהיא בתקווה להשתמש במלחמת המחקרות,

מתחילים על הפרק, זה משמעות רעיון.

שהצופים יבינו, אנחנו מדברים פה על המחבלים.

בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר נעצרו מאות עצורים של החמאס.

העצורים הללו אמורים לעמוד לדין בגין המעשים הנוראים שהם ביצעו.

אבל יש בעיה.

יש בעיה משום שקשה מאוד לקשור רוצח ספציפי לרצח ספציפי.

מחבל מסוים למעשה אונס מסוים.

מה שהמחבלים השאירו אחריהם הייתה תופת מוחלטת.

הם שרפו הרבה מהקורבנות.

לא השאירו אפילו פיסות דנ.איי בשביל להכריע ולראות מי זה אותו קורבן שבו הם התעללו.

ואף על פי שהם הסריטו ותיעדו את כל המעשה הזוועה שלהם במצלמות פוגו,

עדיין מאוד קשה לייחס את המעשים הספציפיים למי שנסע במצלמה,

למי שהיה שם באותו מקום.

ולכן יש פער ראייתי במעשים הללו,

ולכן קשה להעמיד אותם לדין לפי דיני הראיות הרגילים והמוכרים שלנו.

אי אפשר להעמיד אותם לדין לפי משפט פלילי רגיל.

מה שהמדינה צריכה לעשות, מדינת ישראל,

זה להקים בית דין מיוחד למחבלי החמאס ולחוקק חוק מיוחד,

שאפשר לקרוא לו הדין בעשיית,

החוק לעשיית דין במחבלי החמאס ובעוזריהם,

מאוד דומה לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.

מאותו חוק לקחנו וטיפלנו בנאצים,

במקרה הזה היה אדולף אייכמן, שהעמדנו אותו למשפט, לפי חוק מיוחד,

משום שגם שם היה קושי לייחס לאייכמן מקרי רצח, ואנחנו יודעים הרי שהוא רצח מאוד,

ואנחנו יודעים שהוא התעלל באלפים.

ועדיין לא היו עדויות מקורבנות שיבואו ויגידו,

אותי רצחתם, או את בן דודי רצחתם, או את אחי רצחתם. אי אפשר היה להוכיח את זה, ולכן נעזרו בחוק מיוחד שמשליך עליו אחריות מטבע הדברים,

מכורח הנסיבות, מכלל העדויות והעובדות שהתרחשו באותו אירוע.

זה מה שצריך לעשות גם פה.

לבוא ולומר שכל מי שהשתתף בטבח הנורא הזה,

אחראי אישית לכל אחד ואחד מהרציחות והשרפות במעשי האונס,

במעשי האימונים שבוצעו במהלך הטבע.

זו הדרך היחידה להתמודד עם המאסה הגדולה הזאת של העצורים,

והדרך היחידה גם להגיע לדין צדק איתם.

נגיד לך, יותר מכך,

ישנה קריאה להטיל עונש מוות על המחבלים,

ולצורך כך לחוקק חוק מיוחד. אבל שוב,

אם אנחנו מחוקקים את אותו חוק להשיאת דין במחבלים ובעוזריהם,

אפשר להטיל עונש מוות. וגם אם לא,

ואנחנו מעבירים את כל האירועים הללו לדיון בבית הדין הצבאי, לא בבית דין אזרחי, אלא בבית דין צבאי,

אז היי גם שם אפשר להטיל עליהם עונש מוות, כי לפי החוק בבית הדין הצבאי,

יש עונש מוות. עכשיו לא נעשה בו שימוש.

למרות מעשי הטרור הזדעתיים שארגוני הטרור ביצעו ביהודים, בישראלים, במהלך השנים,

התביעה ממעטת מאוד לדרוש עונש מוות,

וגם אם היא סוף סוף מבקשת עונש מוות, זה היה בשני מקרים. אחד, זה היה במקרה של הלינץ' ברמאללה,

שני חיילים שבוצע בהם בלי שמהלך

האינתיפאדה השנייה,

והשנייה זו משפחת פוגל,

שבה חמישה בני משפחה נרצחו,

כולל תינוקת במיטתה.

שם התביעה ביקשה עונש מוות,

אבל הגזר הדין צריך להינתן בהרכב של שלושה שופטים, פה אחד,

והייתה מחלוקת בין השופטים, ולכן לא הוטל

הגזר בן המוות.

ואם תיקחי את כל אלה ותוציאי אותם ממדינת ישראל, הרי שגם יש טריבונלים באירופה,

כמו בית הדין הפלילי בהאג,

שיכול להעמיד את מחבלי החמאס לדין בגין פשעי מלחמה,

בגין פשעים נגד האנושות.

בשורת הדין אנחנו כבר פנינו לבית הדין בדרישה לפתוח בחקירה ולהעמיד אותם לדין בגין הפשעים הללו, ולהוציא נגדם כבר עכשיו צווי מעצר.

לא צריך הרבה לחקור, בסוף הכל מתועד והכל מצולם, ונתן בנקל להבין

אודות הפשעים הנוראים שבוצעו שם. והפשעים הללו,

אונס ככלי מלחמה, כנשק, עינויים כנשק,

רצח שיטתי, בסוף היה שם רצח עם, 1200 אנשים שנרצחו,

בהחלט מהווה פשע נגד האנושות,

שבית הדין יכול להעמיד אותם לדין בגין.

בשורת הדין אנחנו נלחמים בטרור ומגישים הרבה תביעות נגד בנקים שמסייעים לארגוני טרור. אחת התביעות שהגשנו הייתה תביעה נגד הבנק הערבי,

ובעקבותיה אף בנק לא הסכים יותר לפתוח חשבונות בנק לארגוני טרור, במיוחד לחמאס, לדיאד האסלאמי, שהיו נשוא התביעה שם.

ב-2008 או ב-2006 כבר החליט בנק אור צ'יינה שהוא מתעלם מהפסיקה הזאתי והוא מוכן לפתוח חשבונות בנק עבור פעילי חמאס.

ופעיל חמאס מעזה עבר לגור בשכונה ליד בייג'ין,

פתח חשבונות בנק בבנק אור צ'יינה והיה מקבל כספים ממפקדת החמאס בירדן ובסוריה.

הכספים היו עוברים דרך בנק אור צ'יינה בניו יורק,

והיה מקבל אותם בחשבון הבנק של אחיו ואביו בצ'יינה,

בעזה, סליחה,

ושם היו לוקחים את הכסף ומשמשים בהם לצורכי טרור.

ישנה יחידה במוסד שהייתה נלחמת במימון טרור, קראו לה הרפון,

והם פנו לבנק המרכזי של סין ודרשו ממנו לסגור את החשבונות של אותו

פעיל חמאס, קראו לו שועפא.

אבל הבנק המרכזי של סין אמר שחמאס אינו מוגדר כארגון טרור בסין, ולכן אין עבירה על החוק הסיני, ולכן אין להם שום כוונה לסגור את החשבונות.

הם פנו אלינו, הרפון, ושאלו אם אנחנו יכולים להגיש תביעה גם נגד הבנק הסיני,

והסכמנו.

גייסנו, לצורך העניין, 150 קורבנות טרור,

שאיבדו את יקיריהם בפיגועי טילים ורקטות מעזה, בפיגועי התאבדות שחמאס ביצע,

בירי חולף מרכבים שיוחס לחמאס,

והגשנו תביעה גדולה מאוד בבית המשפט הפדרלי בניו יורק.

Bank of China שכר עורכי דין והתגונן כנגד התביעה.

הבנק טען שהפורום,

שבית המשפט בניו יורק הוא לא פורום הנאות לדון בתביעה הזאת, זה צריך להתברר בסין.

הדין שצריך לחול זה לא הדין האמריקאי, זה צריך להיות הדין הסיני. בסוף אין שום קשר לארצות הברית,

התובעים הם נפגעי טרור מישראל,

הבנק הוא בנק סיני מסין,

הפיגועים עצמם אירעו בישראל, אין שום קשר לניו יורק.

והטענה השלישית שלו הייתה,

שאין שום ראיות.

התביעה הזאת צריכה להידחות, משום שהיא תביעה מופרכת.

ואז אנחנו שכרנו מומחים שבאים ומעידים מדוע התביעה הזאת אינה יכולה להתברר בסין,

כי בסופו של דבר בסין חמאס אינו מוכרז כארגון טרור לעומת ארצות הברית שכן,

ולכן לא תהיה שום נפקות לתביעה כזו שמתנהלת בסין.

גם הראינו מה קורה לעורכי דין שמנהלים תביעה בסין נגד גורם ששייך למשטר בסין.

אני באופן אישי קיבלתי

אזהרות והתראות ואיומים לא להמשיך בתביעה הזו, משום שאני פוגעת במונטין של בנק סין,

ולכן לא היה שום מקום,

שום סיכוי לנהל תביעה שכזו בסין,

לא היו מקבלים שום פין צדק שם.

ולטענה השלישית, בעניין ההוכחות הראיות,

הבאנו איש שהשתייך להרפון לשעבר,

והוא בא והעיד,

בא ואמר שאנשי הרפון פנו לבנק המרכזי בסין, ביקשו לסגור את החשבונות, הבנק סירב מכאן שהוא ידע שמדובר בכספים של חמאס, ומדובר בחשבונות של חמאס,

ובכל זאת המשיך לנהל אותן,

ולכן יש ראיות מספיקות בשביל להמשיך בתביעה.

בתצהיר של אותו איש מוסד ננקטו גם תאריכים מדויקים של ההעברות הכספיות,

סכומים מדויקים,

מספרי חשבון,

כל האינפורמציה הועלתה באותה עדות.

ואחר כך הצלחנו לנצח בבקשה לדחייה על הסף,

והתיק הלך לחיקורי דין שמקובלים כהליכים מקדמיים בארצות הברית.

ובמהלך חיקור הדין הזה,

אחד העדים שהיה אמור להעיד היה אותו עד,

מן הרקון,

שנפגש בפועל עם הבנק המרכזי של סין בשביל לבוא ולהוכיח שאכן הדברים קרו.

והעדות הזאת היא חריגה מאוד משום

לא מנקל, אפשר לאפשר לאיש מוסד לבוא ולהעיד בתביעה אזרחית.

זה לא תביעה של המדינה, זה תביעה אזרחית.

ולכן התביעה, העדות הזאת התנהלה בתקופות של משי.

בית המשפט קבע שהיא תינתן מבלי שיחשפו פניו של העד,

ומבלי שהדבר יצולם במסממת בדיוק, מה שבדרך כלל נעשה.

מבלי שהופיע שמו, ומבלי שיהיה שם

איש מודיעין שיקפיד על הדברים שיאמרו, וגם הוא ילווה בעורך דין פרטי משלו.

וכל הדברים הללו לפרטים הקטנים ביותר,

וכולם יסכימו, נקבע תאריך לעדות.

בשבוע קודם לפני העדות,

נאמר לנו ממדינת ישראל שהעדות לא מתאפשרת.

מה קרה?

בנימין נתניהו, ראש הממשלה,

נסע לביקור בסין,

והוא חזר עם הבטחה לסינים שהעדות הזאת לא תועלה.

אנחנו, עורכי הדין והקורבנות, לא יכולנו לשבת ולקבל את ההודעה הזו כך או סתם מבלי להילחם חזרה,

וניהלנו מלחמה כנגד מדינת ישראל. מצאתי את עצמי במקום ללחמת בבנק הסין, ללחמת במדינת ישראל, שמשבשת לי את העדות.

אבל במלחמה אנחנו במלחמה, נקטנו בכל ההליכים האפשריים.

הסברתי להם גם שאני לא יכולה לבוא עכשיו לבית משפט

פדרלי בארצות הברית, אחרי שש שנים של ליטיגציה, ולהגיד, רבותיי,

אנחנו מפסיקים,

כי ראש הממשלה שלנו מנסה לסין,

זה לא הולך, זה לא עובד.

גם אמרתי להם שחובת הנאמנות הראשונה שלי זה ללקוח,

ומאחר והם הכניסו את הלקוחות, את הקורבנות,

לתוך התביעה המאסיבית הזאתי,

והם הבטיחו שספקו ראיות בסוף הדרך,

וקורבנות טרור הסכימו לעשות את זה.

וזו חוויה מאוד מאוד קשה לעבור את כל האירוע הזה מחדש, לחיות אותו מחדש, והם הסכימו לעמוד משום שהם ראו

כערך עליון את המאבק בטרור,

והם רצו להעניש את בנק,

את בנק אוף צ'יינה, ורצו להפסיק את כל העברות הכספים שמועברות עכשיו דרך בנק אוף צ'יינה,

הם הסכימו לעשות את זה,

אי אפשר להגיד להם, הכושי עשה את שלו,

הכושי יכול ללכת.

ובסופו של דבר, המדינה הבינה את הנושא,

בנק, הבנק הסיני הגיע להסדר עם הקורבנות,

והתביעה הזאת הסתיימה.

מאז,

ככל הידוע לי,

Bank of China שיתף פעולה עם המוסדות הישראלים במלחמה במימון טרור. לא ידועים לי העברות אחרות שהוא עשה,

אבל מעת לעת קמים בנקים חדשים שפשוט מרגישים חופשיים לפתוח חשבונות בנק לחמאס ולהעביר להם כספים.

קחי לדוגמה את הבנק הקטרי,

national bank of Qatar.

קחי למשל את הבנקים הטורקיים,

הם מעבירים כספים במאות מיליוני דולרים לידי החמאס, גם בעזה, גם בתורחי הרשות הפלסטינית.

וגם כנגד הבנקים הללו אנחנו מנהלים תביעות. יש לנו תביעות בארצות הברית, בישראל, כנגד הבנקים הקטארים, או כשאנחנו מגישים תביעה כנגד הבנקים הטורקיים בשביל ללמד שלא יעלה על הדעת שבנק יעביר כספים לארגון טרור.

הכספים הללו מלבים את האש.

אנחנו ראינו מה חמאס מסוגל לעשות,

אנחנו ראינו איזה שואה הוא העטיל על ישראל,

אנחנו רואים עכשיו במלחמה כמה מחבלים חמושים יש להם, כמה טרוריסטים יש להם, איזה מערך מנהרות משואף ומורכב הם הצליחו לבנות הכל באמצעות הכספים שהועברו להם.

ואי אפשר להעביר כסף לרצועה ללא בנק.

אי אפשר.

אי אפשר להעביר כספים מקטאר, מירדן, מטורקיה,

מארצות הברית, מאירופה,

ללא מערכת בנקאות. אתה לא סוחב כסף במזומן בסלים, אתה לא סוחב אותם במזוודות.

הכול עובר דרך מערכת בנקאות.

ולכן,

אם רוצים לעצור את מימון הטרור,

צריך לתבוע ולפגוע ולהפעיל סנקציות על אותם בנקים

עבריינים שמעבירים את המימון הזה לידי החמאס.