פרשת המצורע - חלק ד'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

בת אל בת ג'קלין,

תזכה עם כל המשפחה לתשובה שלמה מתוך שמחה אמיתית,

שפע ברוחניות וגשמיות, בריאות שלמה ואיתנה, שלום בית.

בזכות הכיסוי ראש שקיבלה על עצמה, האפילפסיה תעבור לארדואן,

נשיא טורקיה מהרה, אמן.

אמן.

ראשן נבט צרה, השמן ניחנה וגן עדן בכלול מתי עמו ישראל,

אמן.

אמן.

נועם בן נעמה,

יעברו לה פחדים וילך לתלמוד תורה,

ירבה נחת להוריו,

יזכו הוא וכל בני משפחתו לשפע הרוחני וגשמי,

בהצלחה בכל מעשה ידיהם מתוך שמחה,

קדושה וטהרה וגאולה שלמה במהרה,

אמן.

שיראל בת כנרת ויהונתן,

יזכה עם בעלה,

בערך הנולד וכל המשפחה,

נכנע לברכות הכתובות בתורה.

פרשת המצורע, חלק ד',

חלק אחרון.

כתוב, קנה לך חבר, ויש העשוי יותר מזה, קנה לך חבורה.

וואי, וואי, וואי.

בקרב מקובלי ירושלים, צפת ומצרים,

לפני כ-250 שנה,

המשמעות של קנה לך חבר,

קיבלה משמעות רבת הוד.

ריבותינו המקודשים הללו הרחיבו את מאמר התנא וקנו לא חבר אחד אלא חבורה שלמה.

שכולם היו מסורים זה לזה בלב אוהב ובנפש חפצה, באהבה אדירה שלא תסולא בפז.

לא הייתה ביניהם רק הסכמה הדדית בעל פה,

אלא הם כתבו שטר.

כתוב וחתום כדת וכדין,

ככל דיני שטרות, קניין

ומקח וממכר.

בנוסח השטרות שנביא בהמשך, יובן.

האוהבים האלה נתקשרו זה עם זה, קיבלו על עצמם לסייע אחת ביד חברו במידת הצורך

לנהוג באחדות גמורה, להשתתף

בגורל רעהו, בתכלית השותפות,

לא רק בעולם הזה,

גם בעולם הבא.

וכמה מן השטרות המופלאים נשתמרו עד ימינו.

היינו

ביניהם ארבע

של חכמי ישיבת בית-אל,

מן השנים תקיאד, תקיאז, תקיאח ותקיאט.

גם בין חכמי צפת ומצרים נמצאו שטרי התקשרויות כאלה.

על בני החבורה הקדושה נמנו ברבות השנים רבי ישראל יעקב אל-גזי,

רבי שלום שרעבי,

הרשש הקדוש,

רבי חיים דה רוזה,

שהוא היה שני לרשש,

מחבר תורת חכם,

רבי אליעזר פרחי,

רביעי ברשימה,

רבי שמואל אל-חדיף,

מחברי ישיבת חסד לאברהם ובניין שלמה,

הוא יצא עם החידה לקושטא בשנת תכחד,

רבי חיים שלמה ורבי דוד,

פירנננדיש,

שהיה גם בסלוניקי,

נאמר עליו, איש צדיק התמר, הדר הוא לכל חסידיו החכם השלם והכולל,

רבי יום טוב אל-גזי,

שהיה בנו של רבי ישראל יעקב אל-גזי,

גאון אדיר וידיד נפשו של החידה,

נמנה על בני ישיבת דמי שלום,

רבי יעקב ביטון

ידיד נעוריו של החידה,

רבי מנחם בכר יוסף מגדולי החבורה,

רבי אברהם בעלול דיין בירושלים מישיבת דמשק אליעזר,

רבי אהרן בכר אליה לוי

מקום 13 החידה כותב עליו אהובי,

רבי אברהם בן אשר,

יצא לשליחות לאירופה עם אביו של החידה,

רבי יוסף סמנון,

רבי רפאל משה גליקו,

עלה מאיטליה לירושלים,

הגה בחוכמת הקבלה מישיבת דמשק אליעזר,

רבי יצחק מזרחי,

הבן של הרשש הקדוש,

נקרא גם חזקיה,

חסיד ומקובל ובעל ההלכה, שימש כדיין בבית דינו של רבי מרדכי אל-לוי,

אביו של רבי אברהם, שלום מזרחי, ידידי אשר עבי,

רבי שאול מורנו, מולכו,

רבי אברהם, סן גווינטי,

גם כן נאמר עליו החכם השלם, חסיד ומקובל קדושי, יאמר לו,

כל בני החבורה הללו היו מקושרים בתקופה הראשונה,

לאחר מכן בתקסד נוצרו עוד חבורות קודש כאלה שבהן השתתפו גם נכדוש לחידה ונכדוש לרשש הקדוש.

טוב,

בית מדרש, בית אל, נוסד בשנת תצז,

על ידי המקובל האדיר בגדליה חיון.

הוא עמד בראשו עד לשנת תקייא,

כאשר הוא נושא בתואר הרב החסיד.

לאחר פטירתו בשנת תקייא,

נתמנה תחתיו המקובל הגאון רבי ישראל יעקב אל-גזי.

ולאחר שנפטר הרב אל-גזי בשנת תצז,

אז נתמנה תחתיו הרשש הקדוש לעמוד בראשות הישיבה.

רבי ישראל יעקב אל-גזי נודע כגאון אדיר בתחום ההלכה,

ומגאוני חוכמת הקבלה ייסד את חבורת המקובלים מקרב מקובלי בית אל שחתמו על שטרי ההתקשרות,

וכולם ראו בו רועה נאמן, פטרון ומנהיג.

רבי ישראל יעקב אל-גזי היה הבן של רבי יום טוב אל-גזי, בנכדו של רבי שלמה אל-גזי, שכיהן באזמיר ובירושלים,

וספריו נפוצו בקרב קהילות ישראל.

מצד אמו

התייחס הרב אל-גזי לגאון רבי יוסף חזן.

כשעלה הרב אל-גזי לירושלים,

נקרא לכהן בבית דינו של רבי אליעזר נחום,

ומשנת תקו-ה,

לאחר פטירת הרב נחום,

נכנס לכהן בבית דינו של רבי נסים חיים משה מזרחי,

כאשר נפטר הראשון לציון, רבי יצחק הכהן,

בי'זן תמוז תכתוב,

נקרא לשאת על עצמו את גלימת הרבנות,

וכיהן במשך שנה אחת עד לפטירתו,

להיות תמוז תקתז.

הוא נטמן

ליד הרשש הקדוש בשיפולי הרב זיתים.

כשהגיעה שמועת פטירתו לטורקיה,

נזעקו חכמי טורקיה להספידו מרע,

ביניהם רבי יצחק נוניס,

רבי אברהם מיוחס ורבי יעקב שאול,

והחידה הקדוש ספד לו כך.

לא טובה שמ...

תמועה כי גלה יקרנו אביהן של ישראל,

ונלקח ארון האלוהים,

עטרת ישראל,

הרב המופלא,

חסידא קדישא,

נר ישראל,

עמודא דנורא,

בוצינא דנורא,

המאור הגדול,

הלא לאמונה חשך עולם בעדי,

אוי לו לדור שאבד מנהיגו,

אוי לנו שכך עלתה בימינו,

וואי לארעדי ישראל,

דחסרא לה גברא רבא ומארא דארעדי ישראל.

כאמור, הרב אלגזי חיבר ספרים רבים בשדה ההלכה בפרשנות,

ויש פה את המניין שלהם.

ואחריו אמרנו, הרשש הקדוש שעלה בנערותו לירושלים, העיר שרעב בתימן,

קיבל את תורת הקבלה מפי חכמי ירושלים,

בראשם רבי גדליה חיום,

בישיבת בית אל.

ולאחר פטירת הרב אלגזי בשנת תקלז,

הוא נתמנה לראש ישיבת המקובלים ונתכנע הרב החסיד.

ובתפקיד זה הוא כיהן עד לפטירתו בירושלים בשנת תקלז,

ממקורביו של הרשש היה מרן אחידה,

שהעלה על הכתב רבים ממנהגיו ומאורחותיו,

וכך הוא מתאר אותו אחידה.

אחד קדוש בדורנו, מקובל מופלא,

וכמעט היה לו ספר עץ חיים על פה.

הוא בקיא בהקדמות על מתכונתן,

וברוב בקיאותו וחוכמתו העמיד כוונות הארי,

זיכרונו לחיי העולם הבא, על בוריין.

כסדרת

לעיל קטן,

והיה מכוון כל כוונות רבנו הארי, זיכרונו לברכה.

גדולי המקובלים חטו

ונרעדו מפני הרשש הקדוש,

שהועמד בשורה השנייה אחרי הארי הקדוש.

הוא אשר ביאר את תורתו של הארי,

וספריו הם ספרי יסוד ומפתח להבנת משנתו של הארי.

גדולי רבני דורו האריכו בשבח מעלותיו,

בחיל ובסילודין.

רבי מרדכי גלנטי

ורבני דמשק חתם עליו את הספדו בחדות שהעידו עליו חכמי ישראל,

על הרשש הקדוש,

כי מזמן רבנו אמרחו,

רבנו חיים ויטל, לא קם קמו בחוכמת האמת.

וכך אמרו שלא לסמוך על מקובלים שלקטו

מדברי הארי הקדוש.

רק על הרשש.

הארי הקדוש אמר הוא מהרשש.

אלה אנשים נתקבצו והחליטו לחלוק את העולם הבא גם ביחד.

לא רק עולם הזה.

תקשיבו מה הם כתבו, לא יאומן גייסופה.

הם כינו את עצמם חברת אהבת שלום.

בשטר השלישי משנת תקיאח

כתוב כך

שטר חברתנו הקדושה הנקראת אהבת שלום תיכון בצדק לעד ולעולמי עולמים בחן ובחסד וברחמים.

אמן כן יהי רצון.

בואו נתבונן בנוסח המיוחד של שטר ההתקשרות משנת תקיאז.

שחתמו רוב מקובלי ישיבת בית אל, שנים עשר במספר.

וכך כתוב.

ברצות השם בתשובת השבים,

רוח לבשה אותנו צעירי הצדון החתומים מטה

להיותנו כאיש אחד חברים הכל לשם ייחוד קודשא בריך ושכינתנו.

ראשון הוא שכולנו החתומים מטה

שנים עשר איש כמספר שבטי יא נהיה כולנו אוהבים זה לזה אהבה רבה,

אהבת נפש ואהבת הגוף

והכל לעשות נחת רוח ליוצרנו בדביקו ברוחה חדה,

בדבקות ברוח אחת.

איש את רעהו,

נפשו קשורה בנפש, נהיה כולנו שנים עשר כנפש אחת רבה תפארת.

וכל אחד יעלה על חברו,

דהיינו יישאר בדעתו,

כאילו הוא חלק אבר ממנו ממש,

בכל נפש ובכל מאוד,

באופן

שאם יהיה חס וחלילה איזה צעד אחד ממנו

מחויבים לסייעו כולנו יחד,

או כל אחד בפרטות,

בכל הבא לידו, בכל מה שבא לידו,

ועיקר של דבר להוכיח כל אחד לחברו אם שמע עליו איזה חטא.

ובכלל הדבר התחייבנו אנחנו החתומים מטה לקשר אהבתנו בתכלית הקשר האמיץ,

ומקבלים עלינו מעכשיו

שלאורך ימים ושנים,

בעולם הבא!

יצרח כל אחד ממנו

בעודנו בעולם הבא להציל ולתקן

ולהעלות את נפש אחת מחברתנו בכל מה שיכול

ובכל מיני טרחה שיכול לעשות כל אח רעהו.

כלומר,

הצל יציל כל אחד בעולם הבא

באופן גם,

אם חס ושלום יסכימו מן השמיים

שאחד ממנו החתומים מטה

ייקח

את הטוב מחבר אחר

על דרך שלא תבוא.

נתחייבנו

בחיוב גמור ובשלם בכל לשון ואופן למחול לו הטוב ההוא לאותו חבר שנגזר עליו לקחת את טובו ושלא נהנה ממנו.

כלל הדמילתא

שמעכשיו

התוועדנו ונתחברנו ונקשרנו ונתייחדנו כאיש אחד חברים בכל, מכל כל,

לסייע ולעזור ולחזק ולאמץ איש את רעהו,

לשוב בתשובה ולהוכיח ולהשתתף בצרתו בין בעולם הזה בין בעולם הבא,

על הדרכים הנאמרים ויותר מהם מה.

עוד נתרצינו ונאותנו ונתחייבנו

שלא לשבח איש אחד ממנו את חברו,

ואפילו שהוא גדול ממנו בחוכמה ובמניין לכל מראה האדם,

ושלא לקום איש ממנו לחברו מלוא קומתו רק דרך הידור בעלמא,

ושלא להפציר בכבוד באופן שנתנהג כאילו בני איש אחד,

שאין יתרון מקצתו על מקצתו.

עוד נתחייבנו שלא להקפיד שום הקפדה איש על חברו כלל ועיקר,

בין בעניין התוכחת בין בעניין אחר.

ואם יחטא איש לאיש, ימחל לו מיד בכל לב ובכל נפש.

הייתה זו שותפות אמת,

לא רק במצבם בעולם הזה, כי אם גם במצבם בעולם הבא.

כפי שהקדימו וניסחו משטר משנת תקיאד.

עוד נתבעדנו יחד ונשתתפנו שותפות גמור כולנו כאחד

בכל התורה והמצוות ומעשים טובים,

שיעשה כל אחד ממנו בפני עצמו בכל אופן שיהיה,

שיחשב כאילו עשינו כולנו כאחד.

ואין כוונתנו

בשותפות הזה, חס ושלום,

לגרוע ולזכות כל אחד לחברו מזכויותיו ממש,

כי אם כוונתנו על דרך שכל ישראל זוכים זה לזה,

ויחיד עושה המצווה מזכה לכל ישראל,

אלא שעל ידי השותפות הנזכרת,

כולנו כאחד יותר בפרטות משאר כל ישראל.

זאת אומרת, כל יהודי שעושה מצווה, זה בלאו הכי משפיע על כל היהודים בכל העולם.

הוא אומר, אנחנו לא רק ככה, זה ודאי קיים,

אלא אנחנו הופכים להיות כמו פרט אחד.

השתים עשרה נחשבים לאחד, שמקבלים

כאחד הכל.

ונורא הדבר ומעורר מאוד.

עד היכן הגיעה התקשרות נפשותם של בני חבורת הקודש?

עד כדי שותפות במעשי המצוות, שיחשבו מעשיו של כל אחד ואחד, כאילו נעשו על ידי כולם.

ודבר מדהים מתגלה לעינינו,

מה נגרם מהדיבוק הזה של החברים

בין בני החבורה של רבי ישראל יעקב אלגזי. בשנת תקיעד,

בעת שרבי ישראל אלגזי שימש כראש ישיבת בית אל,

חתמו יחד על השטר בני החבורה,

כשהחותם הראשון היה כמובן הרב אלגזי,

והחותם הרביעי רשש הקדוש.

זה היה בתקיעד.

בתקתז

נסתלק הרב אלגזי לבית עולמו,

ונתמנה הרשש הקדוש במקומו לראש ישיבת בית אל.

שנה לאחר מכן, בשנת תקיעד,

נתוועדו שנית בני החבורה וחתמו שוב על שטר ההתקשרות.

הפעם החותם הראשון, הרשש הקדוש,

ראש הישיבה,

ואחריו

יתר בני החבורה, שרפי הקודש,

ביניהם רבי יום טוב אלגזי,

בן של רבי ישראל יעקב אלגזי, וגם החידה הקדוש.

ומופיע בשטר דבר מדהים.

על השטר מתנוססת חתימתו של רבי ישראל יעקב אלגזי בכבודו ובעצמו שנה אחר פטירתו.

וזה הנוסח המיוחד.

וסוף דבר,

נתבעדנו עתה, בשנת תקיעד,

יחד,

לבקשת

חכם רבי יעקב אלגזי,

בנפשו היוותה ביעש להשתתף בנפשו עם חברי הקדושה הנזכרת להם.

היות שקיבלתי לאשר ולקיים הכל כאשר לכל בלב שלם ונפש חפצה,

הטמתי

שמניחתו תולעת ישראל יעקב אלגזי.

אין דרך להסביר זאת.

רבי ישראל יעקב אלגזי היה מקושר בנפשו עם בני החבורה,

עד שגם לאחר פטירתו, בהיותו בעולמות העליונים,

בישיבה של מעלה, שב ונתגלה בעולם הזה לעיני בני החבורה,

אחז הקולמוס בידו וחתם שמו עלי גיליון.

על הנוסח המיוחד

שרשם הצדיק שהופיע בעולם הזה לאחר פטירתו כריבי יהודה נשיא בשעתו,

התעכבו על זה פרשנים במשך שנים ארוכות.

תחילת הנוסח

אינה מרשימת ידו של הרב אלגזי,

אלא מרשימת הסופר.

וסוף דבר נתבעדנו עתה יחד לבקשת

חכם רבי יעקב אלגזי

בנפשו

עיוותה ביעש

להשתתף בנפשו עם חברי הקדושה הנזכרת להם.

זה כתב הסופר.

זאת אומרת רבי ישראל יעקב אלגזי הורה לבני החבורה ממרומי שבטו בעלום הדרום להתכנס יחד שוב

שנה אחר פטירתו

בנפשו עיוותה

ביעש ולחתום על שטר ההתקשרות כי הוא רוצה להשתתף עימהם בנפשו,

לא בגופו שטמון ברגבי העפר אלא בנפשו הנפש שתנצחי.

ובשטר ההתקשרות השמור עד ימינו אנו

הופך הכתב לרוטט

החל מהמילים הבאות.

ולהיות שקיבלתי לאשר ולקיים הכל כאשר לכל בלב שלם ובנפש חפצה,

חתמתי שמי

ניחתו תולעת ישראל יעקב אלגזי.

וזהו חותם אחר פטירתו.

מה פשר המילים חתמתי שמי ניחתו?

כנראה זה הביטוי למנוחה נכונה בישיבה עליונה,

שזו המליצה על פי האמור במלאכין,

בריתי הייתה איתו החיים והשלום,

ומפני שמי ניחתו.

ניחת לשון חרדה.

ועל דרך

המליצה פירושו מנוחת האדם לאחר פטירתו.

מנוחת מנוח.

גם בשטר השלישי משנת תקיח מוצאים את

הזכרת שמו של הרב אלגזי שנתיים לאחר פטירתו.

אבל הפעם מוזכר על ידי הסופר במילים הבאות

לכבוד ולתפארת ועטרה לראשינו נלווה אלינו הרב המובהק חסידא קדישא

אבינו רוענו קדוש יאמר לו כבוד מורנו הרב רבי ישראל יעקב אלגזי זכר צדיק לברכה.

בהמשך כתוב ובכלל הדבר נתחייבנו אנחנו החתומים מטה

לקשר אהבתנו בתכלית הקשר אמיץ ומקבלים עלינו מעכשיו מחדש

ככל אשר קיבל הרב המובהק הצניף הטהור עיר קדיש מורנו ורבנו

אביר יעקב זיכרונו לחיה עולם הבעל עצמו.

בשטר הזה, כמו בשטר שנכתב בשנת עקיאת,

לא מופיעה כבר חתימתו של רבי ישראל יעקב אלגזי,

אבל במפורש מוזכר שהוא נלווה אל בני החבורה הקדושה

ומשתתף עימהם.

הידיעות האלה,

שהתגלה הרב אלגזי לאחר פטירתו,

מעוררת יראה ופחד,

חיל ורעדה,

בדבר קדושתם כמלאכים של ראשונים,

ובד בבד

מעוררות גם רגשי גיל בלבנו נוכח הידיעה,

עד היכן מגיעה ידידות אמת,

חברות,

משותפות,

אהבה וגורל,

כי הם חתמו שהם שותפים גם בעולם העליון,

וכל אחד שם ישתדל לעזור בכל מה שאפשר לחבריו.

בני חברת אהבת שלום התקשרו זה עם זה בלב שלם, בנפש חפציה, בעבודות אהבה ובחבלי חיבה,

והסכימו למסור עצמם ממש איש למען רעהו,

וזכו בכוח ההתקשרות הזו לקשור ולקשר ולחבר בין שמיים לארץ,

בין עליונים לתחתונים,

בין צדיקים במיטתם הקרויים חיים לבין צדיקים שוכני ארץ.

טוב,

אנחנו מסיימים את הנושא הזה,

והיה צריך לקחת על עצמנו מוסר השכל.

כמה אנחנו יכולים לפעול ולהשפיע,

אם כולנו היינו מתחברים בישיבות הקדושות,

בכנישתות, בכל מקום,

מתחכמים לייצר

שותפויות כאלה,

ומדבקים נפשנו עם נפשות רעינו,

ומסירים קנאה ושנאה, תחרות ומדון,

ומסיימים רק את טובת חברנו לנגד עינינו כמי שמדובר בטובתו שלו. זה מה שכתוב, ואהבת לרעך כמוך.

לא רק שכל הפסד לא היה נגרם לנו מכך, אלא רמח אדיר, עצום ונשגב.

לא רק בעצם תחושת אהבה וחיבה שהיו שוררות,

אלא גם

ביכולת להגיע למטרה והתכלית של קיומנו בעולם הזה,

לעבוד את הבורא ולעשות רצונו בלב שלם ובנפש חפצה.

וגם אם קשה להתאחד כחבורה קדושה למטרה נשגבה,

לפחות

נשתדל לקיים,

לאור הנהגתם של חסידי ומקובלי בית אל,

את הצו של התנא הקדוש, אז לפחות תקנה לך חבר,

אם לא חבורה,

לפחות חבר,

שיהיה חבר טוב ואוהב ואהוב, ידיד ונאמן ומובהק,

ויחד, בדיבוק חברים, שזה אחד מהקניונים של התורה הקדושה,

עלו נעלה בדרך העולה בית אל, אמן.

ה-ה-הכל לא דוכה, והכל ישר ובח,

והכל יאמרו,

והכל ישר ובח,

והכל יאמרו,

והכל יאמרו, אין קדוש גשם,

ישמחו במלאכותך,

שמרי, שמרי, שמרי שם בדקורת,

ענג שבת ישמחו במלאכותך,

שמרי, שמרי, שמרי שם בדקורת,

ענג שבת,

מקדש, מקדש, מקדש, מקדש,

שמעישבה.

המקדש, מקדש, מקדש, מקדש, שמעישבה.

תזכובת מצוות תמיד.

הריני מכוון לגיון בסוף החכמים דאוריתו ובצמחות דאוריתו, ג׳מי נפשו יש חוסר דאוריתו, כבדתו וייחודים באחריותו.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא נחת רוח.

לתנוע גודו שיוסיף תאותו ודוברות בגבה.