בנתיבות החיים - ע' - "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ͏ִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי" | הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 15.09.2024]

- - - לא מוגה! - - - 

השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים מתוך ספר נתיבות חיים.

הכותרת להיום, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.

מדוע נחרב בית המקדש דווקא בתשעה באב?

מדוע לא נחרב בשמונה באב או בשבעה באב?

מה מייחד היום התשיעי בדווקא משאר הימים?

על פי הסוד,

יש לנו מושג שנקרא עשר ספירות.

הוא מושג רוחני,

אין כאן המקום להרחיב בו,

אלא אנחנו צריכים להתמקד

בעניין הקשור לנו.

העולם בו אנחנו חיים בנוי על בסיס של עשר.

נגבית לדוגמה בחומש בראשית.

נראה שהספר הנראה לנו לעיניים בנוי משישה צדדים,

למעלה,

למטה,

וארבעה צדדים.

סך הכל שישה.

ששת הצדדים הללו למעשה הם המעטפת של הספר.

בתוך הספר טמון בו תוכן.

הכתב עצמו הוא רצף של אותיות.

הכתב הוא מימד

שביעי שקיים בכל המעטפת.

חיבור האותיות בסדר מסוים יוצר משמעות וצורה

לתוכן שבספר.

אם ניקח את המילה מלאך,

ניתן לקרוא אותו גם בהיפוך אותיות ויוצר לנו מאכל.

החיבור של האותיות בסדר מסוים נותן צורה ותוכן לאותיות.

זה המימד השמיני.

כשעושים לתינוק ברית מילה ביום השמיני עושים ממנו צורה של יהודי.

הצורה הזאת נקראת בלשון חז״ל בשם מכתב.

אמרו חז״ל,

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות,

וביניהם הכתב,

המכתב והלוחות.

דוגמה בפסחים נ״ד וכמובן גם במסכת אבות.

הלוחות הם ששת הצדדים של המעטפת.

הכתב

כב אותיות.

המכתב הוא הצורה של התוכן,

רצף האותיות,

שיוצרים להם משמעות לדוחות.

המימד התשיעי

הוא נקרא מימד יראת השם.

מימד זה יוצר לנו את כל החיים שסביבנו.

זמן עיבורה של האישה הוא תשעה חודשים.

אחריו

נולד לו או נולדת לה,

נולדים להם חיים חדשים לגמרי.

הספר מורכב מאלפי פריטים,

בונים מעטפת,

כתב-מכתב, לכל אחד יש תפקיד מיוחד.

בסופו של דבר הם יוצרים מושג שנקרא ספר.

מה הכוח השמור להם

והמורה להם להתנהג כך?

הכוח הזה קרוי בשם מורש המים.

עץ תפוחים

תמיד יוציא תפוחים.

חיטה לעולם תצמיח חיטה ולא ענבים.

השמש הזורחת

תמיד במערב תזרח ותשכע במזרח, סליחה, ותשכע במערב.

מדוע?

כי ככה הקדוש ברוך הוא הכתיב לטבע שעליו לנהוג.

הווה אומר, מורש המים.

לולא שיהיה לבריאה מורא מה' יתברך,

לא יהיה קיום לעולם אפילו לרגע.

כל דבר בעולם, אם היה מתנהג כפי רצונו,

לא היה שומר את כל הבריאה כולה במסגרת של חוק וסדר.

על פי מה שאיננו רגילים לראות

בעיוננו בטבע,

הווה אומר, הוא היראת שמיים.

בפסוק בישעיה א', בהפטרת חזון, יש פסוק מיוחד.

המרמז

דבר מה על עם ישראל.

ידע שור קונהו

וחמור אבוס בעליו.

ישראל לא ידע,

עמי לא יתבונן.

מה כוונתו של הפסוק?

מה כוונתו של הנביא ישעיה?

ידע שור קונהו.

דהיינו, השור מכיר את בוראו

ויש לו ממנו מורא.

ולא רק זה, אלא הוא מכיר גם את קונהו.

קונהו מתפרש,

הכוונה בורא עולם,

וגם בשר ודם, האדון,

ממנו גם יש לו מורא.

ואם יש לו מורא, הוא לא ישנה ממה שגזרו עליו.

הוא לא יכול להגיד, לא בא לי לחרוש היום.

כנל גבי חמור.

הוא לא יכול להגיד לבעלים שלו, אני לא טוען היום את הסחורה, לא מעניין אותי.

מה שתשים אני זורק.

כי כל אלו שנבראו,

הם נבראו עבור עם ישראל כדי לשמש אותנו.

אם זוכים

אינם מקבלים שכר,

ואם חוטאים מקבלים פורענות.

ובכל זאת

הם לא ישנו את מידתם שנגזרה עליהם מבורא עולם.

ישראל, לעומת זאת,

אם זוכים מקבלים שכר.

אם חוטאים, בוודאי ובוודאי שמקבלים פורענות.

עיין פרשתנו הבאה, פרשת כי תבוא,

ששם מובא את כל הצ'פרות

שמשה רבנו מזהיר את עם ישראל, אם לא יקיימו

את המצוות כולם בשמחה, בראש ובראשונה,

תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל.

ולא אהבו לידה,

עם ישראל, עמי לא נתן לב להתבונן, כך כותב רשי.

טענת הנביא הייתה,

שאם כל הבריאה עושה את מאמר השם,

ללא שתשנה ממה שנגזר עליה מיום שנבראה,

אף שאין הם מקבלים על כך שכר ועונש?

ישראל,

יש להם שכר ועונש על מעשיהם,

ועל אחת כמה וכמה שעליהם להיזהר ולהישמע לדבר השם.

אם כן, נמצאנו למדים,

שמספר תשע מבטא את היראת שמיים,

את האמת שמאחורי כל דבר בבריאה.

אמנם,

יש מספר מעליו,

שקרוי מספר עשר.

הוא מבטא את השלמות המוחלטת, האינסופית.

השלמות הזאת לא שייכת בבשר ודם.

היא שייכת

אך ורק לבורא עולם.

ללא שיש לנו בכלל איזושהי אחיזה והבנה בשלמות הזאת,

על כן מבחינתנו יראת השמיים היא

היא הגבול עד היכן מסוגל בן אנוש להגיע,

ואילו העשר הוא מעבר להשגתנו.

התוספות

בבבא קמא דף כא אומרים שהאדם

שהיה רואה את הקדושה הגדולה שהייתה בירושלים,

בבית המקדש, ואת הכוהנים העוסקים בעבודתם,

היה מתעורר על ידי זה בקרבו יראת שמיים גדולה ועצומה

וחשק גדול בלימוד התורה.

וברם,

דווקא מזה הקפיד הקדוש ברוך הוא על ישראל מאוד.

במקום לשאוף לו יותר ליראת שמיים, הם עסקו בדברים,

הבלי העולם הזה,

שתכליתם למעט מהאדם את יראת השם,

כפי שאומרת הגמרא בשבת קיוט, לא חרבה ירושלים,

אלא בשביל שחיללו בה את השבת,

ובשביל שביטלו קריאת שמע שחרית וערבית,

ובשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן,

ומפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה,

ובשביל שהשוו קטן לגדול,

ובשביל שלא הוכיחו זה את זה,

ובשביל

שביזו בה תלמידי חכמים.

יסודם ושורשם

של כל החטאים הללו הינו חוסר ביראת שמיים,

כי אם הייתה להם יראת שמיים, לא היו מחללים את השבת,

ולא היו מבזים תלמידי חכמים.

חוסר ביראת שמיים הוא בסיס ושורש לכל העבירות,

בין אם זה עבירות שבין אדם למקום,

ובין אם זה עבירות שבין אדם לחברו.

וכשחז״ל אמרו,

על פי הגמרא ביום הט,

מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים מפני מחריו,

מפני שהייתה בו שנאת חינם.

לפי שאם הייתה בהם יראת שמיים,

היו יודעים שגם אותם דברים שגורמים להם לשנוא את חבריהם,

וממנו התברך,

והאדם אינו אלא שליח,

ומיד היו חדלים מהדברים הללו מלשנוא אחד את השני,

ובמקום השנאה היו מפשפשים במעשיהם.

כשאין יראת שמיים,

אין את מה שאמור לשמור על הלוחות,

דהיינו,

המעטפת.

על המכתב ועל הכתב,

וממילא

אין מה שיחזיק את היסודות של הבית,

ועל כן החל בית המקדש להיחרב דווקא

בתשעה לחודש.

כי יום זה הוא רומז על פגיעה ביראת שמיים,

יום בו החורבן ממשיך גם ליום העשירי,

לרמוז שאחר החורבן,

במקום שאין יראת שמיים,

אפילו אחי השכינה נמצאת בגליל.

ומאז

ימינו קדם

אנו מצפים ומייחלים לבואו של אליהו הנביא

שיבוא ויבשר הגאולה.

ומדוע דווקא הוטלה משימה זו על אליהו הנביא?

ידוע כי פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן הוא אליהו הנביא,

ומובא שפנחס הוא התשיעי

בסדר השולשלת מאברהם אבינו.

אברהם,

יצחק,

יעקב, לוי,

קהת,

עמרם,

אהרון, אלעזר, פנחס.

פנחס,

היות והוא התשיעי, הוא מסמל יראת שמיים.

קנאת השם צבקות זרמה בעורקיו.

הוא זה שניתב את הלך רוחו,

ומשום כך

עשה את המעשה והרג את אותם החסמים.

ועל כן הוא הראוי

שתתחיל ממנו בשורת הגאולה.

יבוא תשיעי,

ויבשר על בניין בית המקדש

שחרב בתשיעי.

נמצאנו למדים

כי הגורם לחורבן הינו חוסר ביראת שמיים.

סוף וקץ לצרותינו ולתחילת גאולתנו תהיה אך ורק על ידי יראת שמיים.

וכשם שחורבן בית המקדש ובניינו תלויים ביראת שמיים,

כחורבן בית המקדש הפרטי

של כל יהודי ויהודי,

הוא ואשתו ובניו ובנותיו וכל זרו

תלויים ועומדים להם

אך ורק על יראת שמיים.

ברוכים תהיו להשם.