בנתיבות החיים - עג - בושה המצילה מן החטא - הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך הספר נתיבות חיים.

הכותרת להיום בושה המצילה מן החטא.

בברכת המזון אנחנו אומרים,

ותהי יירתו על פנינו לבלתי נחתה ויהיו כל מעשינו לשם שמיים.

נוסח של עדות המזרח.

לירא שמיים ישנו סימן הכר נוסף,

בושה.

כך אמרו חכמים על הכתוב,

ובעבור תהיה ייראתו על פניכם לבלתי תחתהו.

ובעבור תהיה ייראתו על פניכם

זו בושה.

לבלתי תחתהו, דורשת הגמרא בנדרים כף,

מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא,

ומכאן אמרו סימן יפה באדם אם הוא ביישן.

ההלכה הראשונה שכותב הרמ״ה

בשולחן ערוכי בעניין הבושה ממנו יתברך.

וכך לשונו, שיוויתי אדוני לנגדי תמיד.

הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים,

ומייד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השם יתברך ובושתו ממנו תמיד.

לא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך,

ובעצנע לכת ובשוכבו על משכבו ידע לפני מי הוא סוחב.

חז״ל אומרים,

חיי האדם בעולם מחולקים לשבעה עולמות.

עולם הראשון דומה למלך.

הכל שואלים בשמו,

מתפארים ומתאבים לראות אותו ומחבקים ונושקים אותו.

מפני שהוא בן שנה, כולם עצים ורצים סביבו.

עולם השני דומה לחזיר שהוא נובר באשפתות.

כך

גם הקטן נובר לו בלכלוך ובצואה

בהיותו בן שנתיים.

עולם השלישי

העולם השלישי דומה לגדי

שהוא מרקד במרעה.

כך התינוק הוא מרקד לו לכאן ולכאן שהוא בן חמש.

העולם הרביעי

דומה לסוס.

הוא מהלך בסרטיה דרך המלך.

ומתי?

כשהגיע על פרקו כשהוא בן שמונה עשרה שנה.

כשם שהסוס רץ.

הוא משתבח כך ומשתבח בבחרותו.

העולם החמישי

דומה לחמור שמניחין עליו הוא חף.

כך מניחין עליו את עוקפו, נותנים עליו עול אישה וילדים.

הוא הולך לכאן ולכאן,

הוא מביא מזון לבניו ולבנותיו, עד מתי? עד ארבעים שנה.

והוויין לו בנים.

העולם השישי דומה לכלב,

שהוא חצוף לכאן ולכאן,

נוטל מזה ונותן לזה, גוזל מזה ואוכל,

גונב מזה ואינו מתבייש.

עולם שביעי דומה לקוף.

השתנה דמותו של האדם.

על כל שואל

וכל בני ביתו מקללים אותו,

ואפילו התינוקות משתים ומשחקים בו,

ואפילו ציפור דרור מגעתו ומשגתו.

כך מובא במשנה בשמחות, פרק א', הלכה ג'.

הדברים הללו מתמיהים איך יורד האדם הפשוט מדרגה של מלך או בן מלך

עד למדרגה הכי בזויה של קוף?

אחריה כל אדם שחי הרבה שנים אמור להגיע להיות קרוב יותר אל השלמות,

שאינו דומה כקטן שפטור מן המצוות,

לגדול שחייב במצוות,

ואינו דומה אחד שיש בידו מעט מצוות לאחד שיש בידו הרבה מצוות,

ולעת זקנה,

אחר שרכש האדם הרבה מצוות,

או היינו מצפים שהוא יזכה לפחות לחיות כאדם.

אז למה משלו חכמים כקוף?

בחיי האדם ישנן עליות וירידות.

לפעמים הוא משול לחזיר, לפעמים למלך.

גם כאשר הוא משול לחזיר, יש לו עדיין תקווה לעלייה.

עדיין הוא מסוגל להתרומם ממצבו ולהיות משול לגדי ולסוס.

אולם,

בשלב אחד בחייו הוא רק יורד ואין אחריו שום עלייה,

והוא בעולם השישי.

בעולם הזה אדם משול לכלב,

שהוא חצוף לכאן ולכאן,

נוטל מזה ונותן לזה, גוזל מזה ואוכל.

גונב מזה ולא מתבייש.

וזהו הווה אומר, המקור להידרדרות הנוראה,

והיא נקראת הבושה.

כשאדם מאבד את הבושה, הוא מאבד גם את הכבוד שבו.

הוא מאבד גם את המלכות שבו.

אם אדם רוצה שבני ביתו יכבדו אותו,

ואישה, אם היא חפצה שבעלה יכבד אותה,

הם צריכים להחדיר זה לזה את מידת הבושה, ולא רק לעצמם,

אלא גם לסובבים אותם, לבני ביתם.

אם יצליחו להחדיר את הבושה,

יצליחו גם להחדיר לביתם את היראת שמיים.

יראת אדוני היא אוצרו.

ברוכים תהיו להשם.