זמן קריאת שמע ותפילת ערבית – איסור אכילה לפני מצוות והשלכותיו המעשיות בסעודות ובמצוות שונות

 

- - - לא מוגה! - - - 

היינו בסימן ר״ל יעקב אבינו תיקן לעם ישראל את תפילת ערבית,

כמו שכתוב, והתגר במקום והיה לנשם.

בתוך תפילת ערבית,

שם אנחנו גם מקיימים את מצוות עשי דאורייתא של קריאת שמע.

הזמן

של קריאת שמע בלילה,

שנשנה במסכת ברכות בדף ב',

במשנה פותחת,

ומתי קוראים את שמע בערבית,

בשעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם,

היינו צד הכוכבים,

זה הזמן שאפשר לקיים את המצווה כהלכתם.

אנשים רבים, נוח להם להתפלל תפילת ערבית מוקדמת.

בשעה ארבע, עושים להתפלל ערבית, אפשר, כך למדנו במעלה,

דעבד כאמור עבד,

וכאלו חכמים שאפשר לכתחילה להתפלל לתפילת ערבית כבר מפלגת המנחה.

אבל, מרן מסיים,

כשהאדם הזה יתפלל תפילת ערבית מוקדמת,

כשיגיע עד צד הכוכבים צריך לחזור עוד הפעם על קריאת שמע.

וכאלו חכמים בתפילה,

אבל לגבי קריאת שמע התורה אמרה בשוכבך.

מתי זה זמן שכיבה?

זה רק

צד הכוכבים ולא קודם.

זו דעת, תעריף על ראש הרמב״ם, רוב התוספים,

יש 37 ראשונים שכך אומרים.

אבל,

זה לא מוסכם.

דעת רמאי גאון ורבי נותן,

כמו שתפילת הערבית אפשר להקדים מפלג המנחה,

גם מצוות קריאת שמע אפשר

לקיים מדאורייתא את פלג המנחה

בשעה ארבעה. למה?

התורה לא אמרה יום ולילה,

אלא בשוכבך.

לפי דעת רמאי גאון,

גם בפלג המנחה אנשים הולכים לשכן.

תער כולו פוסקים, אינה כאל, ולכן מרן כתב,

כל אדם שמתפלל תפילת ערבית מוקדם,

כשקריאת קריאת שמע

היה לפני צד הכוכבים,

ומצוי לה מארבה בערבי שבת וכיוצא בזה,

כשיגיע צד הכוכבים,

יחזור עוד הפעם ויקרא את קריאת שמע עליו.

מגן אברהם מדגיש,

נכון הדבר שכולנו קוראים קריאת שמע על המיטה,

אל תסתמך על זה.

כי יכול להיות שהאדם הזה לא יכוון באותה השעה.

האדם המצווה צריך להיות כוונה.

באותו רגע הוא מכוון בקריאת שמע להגן על עצמו מהמזיקין,

וכאן צריך לכוון שהוא מקיים מצוות עשה דאורייתא בשוכבך,

ולכן כדאי שיתפלל אחרי התפילה,

ויגיע עשית הכוכבים,

מיד יושב ויאמר את קריאת שמע בעונתה,

יקיים את המצווה מדאורייתא,

ואיתו בזמנו. בסוף מאוד יש חשש במציאות,

אנשים עייפים מאוד

כשבאים לקרוא קריאת שמע על המיטה, והוא עייף,

מתחיל אומר כמה מילים,

ראו הדברים האלה,

פעמים עוצמת העיניים,

ונרדם.

אל תסמוך על הנס. אתה רוצה לקיים מצוות עשה דאורייתא, אל תסמוך על זה?

אתה סומך על הנס, שהוא יישאר ער עד הסוף.

ולכן עדיף יותר שמיד אחרי זה, חמש סדר כוכבים,

שיקרא קריאת שמע בזמנו,

והדבר יפיל פרור.

המשנה, בנוסכת שבת בדף ט', המשנה אומרת לנו שאסור לאכול.

אדם שמתקרב

לעשיית מצווה,

אסור לו לאכול ולשתור.

הגדולה מסבירה, אדם בא מהשדה עייף.

אז הוא אומר, אני אלך לבית, אוכל קמעה,

שתי קמעה, ושם קמעה,

אחר כך הוא שפה טוב שינה ונמצא בתל מקראת שמע ומהתפילה.

ולכן, חכמינו אסרו, אסור לאכול.

אם אסור לאכול,

אין לי על מה ללכת לבית.

אז אדם בא מהשדה,

הולך קודם כל לבית הכנסת או בית המדרש.

אם הוא רגיל ללמוד, לומד, רגיל לשנות, שונה.

ואחר כך

קורה כאן שבא ומתפלל.

בדרך הזו חכמינו שומרים עלינו,

שכולנו נקיים את כל המצוות כהלכתם.

אלה דברי מרן,

שאסור לנו לאכול ולשתות

בפני עשיית המצוות.

מרן כתב את זה למעלה בסימן קטט בגבי שחרית,

שאסור לאכול.

הגיע עמוד השחר,

זמן שחרית,

תודה שאסור לאכול, להישמע גם לאו, לא תאכלו על הדם,

ואותי ישלחת אחרי גביך.

גם לפני מנחה, מרן כתב לנו למעלה ברשת המדרשת,

אסור לך לאכול, אלא קודם כל תפלל מנחה.

אצלנו כאן,

מרן כותב את ההלכה הזו ברשת המדרשת, סעיף ב',

שאסור לאכול

לפני ערביי.

מחלוקת בין התוספות ורבנו יונה,

האם רק בשעה חמש

הגיע הזמן סדר כוכבים, רק אז

אסור לנו לאכול, לפני חר מוכר,

או גם לפני חר.

מרן לא פסק בזה כמו התוספות שהתירו,

אלא מרן פסק לחומרה כדמות רבנו יונה.

חצי שעה קודם,

כבר בארבע וחצי,

אסור לנו לשבת לאכול ולשתות,

ולא חשוב אם הסעודה הזו היא סעודת חתן וכלה או שזו סעודה שיש לנו בבית,

בכל מקרה ארבע וחצי אין יותר לאכול.

זה לא רק כאן,

גם במצוות אחרות יש לנו את ההלכה הזו.

מצוות עשי דאורייתא נתקוע בשופר בראש שנה.

גם אדם שכבר התפלל,

אם הוא עדיין לא שמע תקיעות שופר, אסור לאכול.

ביום טו יש לנו חובה לקחת ארבעת המילים,

בלי יום להתפלל ומעדין לא בירך ולא נענע בארבעת המילים,

אסור לאכול.

כך גם לגבי נר חנוכה.

כותב המהרשל,

אדם הגיע בשעה חמש, בסדר כוכבים,

אם עדיין לא הדלקת נרות חנוכה,

אסור לך לאכול ולשתות,

הדין הזה וכל שמונת הימים.

כך למדנו גם בסימן ספר יצא ב' לגבי פורים,

לקראת מגילה.

הגיע הזמן, אתה חייב לקראת המגילה,

קודם כל,

תקרא מגילה ואחר כך תאכל. אסור לאדם לאכול

לחם או עוגה יותר מקבצה.

כך גם לגבי היום.

האדם הזה יתפלל שחרית,

אבל עדיין לא קרא מגילה, אסור לו לאכול ולשתות.

כך גם קידוש,

הבדלה,

גם שם יש לך את החובה קודם כל קידוש,

מאחרי זה עוד חובה. קודם כל הבדלה,

מאחרי זה תאכל סעודה יומית. בכל הדברים האלה יש את אותו דבר, אותה הגזרה.

כך גם לגבי מצוות בדיקת חמץ.

השנה, ליל הסדר יהיה ליל שבת,

בדיקת חמץ,

לילה קודם, חמישי בלילה.

אדם מגיע בצד הכוכבים,

קודם כל תיקח את הנר,

תבדוק את החמץ.

אסור לנו לבוא ולאכול לפני כן, אין היתר כמו כל הדוגמאות שהבאנו.

כמו הדין גם שם, אלה הדברים וכך ההלכה למעשה.

חלק מהדברים, חלק מהדוגמאות,

שייך גם לנו וגם לנשים.

חלק מהדברים שייך רק לנו ולעוד הנשים,

ואני אפריד.

הנשים אינן חייבות בשופר או בלולה.

ולכן, אמי עדיין לא שמעה קול שופר.

לפעמים היא רוצה להחמיר, רוצה ללכת ולשמוע.

בינתיים היא רוצה לאכול,

יכולה לאכול עוגה, מה שהיא רוצה אין בעיה.

כך גם לפני הנענוע בלולה.

אבל

נר חנוכה,

גם אנחנו וגם הנשים חייבות,

כי אף הן היו באותו הנס.

ולכן,

אם האישה הזו חייבת בהדלקת נר חנוכה,

אין לה בעל רווקה, גרושה, אלמנה,

אסור לה לאכול בשעה 17. אלא קודם כל שתדליק

נר חנוכה, ואחר כך יהיה לה היתר לאכול.

כך גם לגבי מגילה, לא רק בלילה, אלא גם ביום.

לפעמים היא מחכה שבעלה יבוא בשעה 21-21 אחרי שיגמור,

יבוא לבית ויקרא לה את המגילה.

כי כמה היא רעבה,

שרוצה בינתיים לאכול עוגות או דבר אחר,

שוב אין ותאר בדלקת.

גם היא חייבת בדיוק כמונו במצוות נקרא מגילה,

וגם עליה תחול הגזירה.

כך גם לגבי לפני קידוש,

לפני הבדלה, גם כן היא מצווה בחובת הקידוש וההבדלה,

ולכן אסור לה לאכול ולשתות בפני הקידוש.

אבל

כאן אצלנו,

במצוות

תפילת ערבית וקריאת שמע,

כאן יהיה הדבר, כאן יותר.

בקריאת שמע האישה אינה חייבת.

מצווה שהזמן גרמה נשים פטורות.

גם תפילת ערבית האישה אינה חייבת.

תפילת ערבית לנשים פשוט.

ממילא,

אם היא רוצה לשבת לאכול ב-4.5-4,

מותר.

לי אסור, כי אני חייב בקריאת שמע ובתפילת ערבית,

ולכן גוזרים עליי,

שאסור לי לאכול ולשתות כבר ב-4.5.

אבל האישה שאינה חייבת, מותר.

אפילו אם נאמר, האישה הזו מחמירה.

היא מחמירה על עצמה,

ובדעתה להתפלל תפילת ערבית, לקרוא קריאת שמע.

תבוא עליה דרכה.

אם היא מחמירה,

אתה לא צריך להוסיף חומרה על חומרה ולגזור גזרה לגזרה,

לאסור עליה לאכול ולשתות ב-4.5-5.

אינה, יש לה היתר,

יכולה מלכתחילה לאכול ולשתות.

הסוגיה שעוסקת בנושא עם תפילת ערבית רשות או חובה,

הסוגיה הזו היא בנסכת ברכות כז.

שם הדמורה מספרת

מעשה בתלמיד אחד,

שבא ושאל את רבי יהושע,

שאל אותו ערבית

רשות או חובה?

אמר לו בשוק.

אחר כך

מודיעו את הדברים והנשיא, נשיא הסנהדרין, רבן גמליאל.

אמרו לו שכך וכך אמר אב בית הדין, רבי יהושע.

ואז, כשהוא שאל אותו,

אמר לו,

רבי יהושע,

רשות או חובה?

אמר לו, חובה.

אז מיד

רבן גמליאל אמר לו, עמוד על רגליך ויעידו בך.

הלוא בשיבך אמרו שאתה פסקת שתלת ערבית רשות.

ואז הוא עמד ואמר,

אם ההוא היה מת ואני חי,

החי יכול להכחיש את המת.

אבל עכשיו גם אני חי והוא חי,

אין לך היה יכול להכחיש את החיים. זאת אומרת, הודע שקודם הוא אמר רשות וכעת הוא אומר חובה.

אחרי שגמר את התשובה,

היה צריך רבן גמליאל להגיד לו,

תחזור בתשעים.

רבן גמליאל שכח

ונשאר רבי יהושע עומד על רגליו.

הוא משיב רכמיס זבוליקה.

הם היו לומדים בצורה שהנשיא היה אומר את ההלכה,

ומתורגמן היה חוזר על זה בקול רם.

היום יש לנו רמקול, לא צריך ללכת עם תורגמן.

אז לא היה רמקול.

אבל כשראו שרבי יהושע המשאר עומד על רגליו,

השתיקו את רבי חוזרות המתורגמן,

אמרו לו, די, שתוק.

ואז כל החכמים נכנסו לחדר,

נכנסו לישיבת הדחן,

והחליפו את רבן גמליאל.

היתה להם הקפדה עליו, לא רק בגלל הנושא הזה שהעמיד את רבי יהושע,

אלא

החזרו לו גם את מה שהיה לפני כן.

היה ביניהם ויכוח מתי ראש השנה וכיפור.

למה לא גוזרני עליך שתבוא אליי במקלחה ומעותיך ביום הכיפורים שיכול להיות בחשבונך?

בסדר, אתה צודק, ההלכה כמוך.

אבל למה תעשה כדבר הזה להטריח אותו שיבוא עם המקן, עם המעות?

גם זה היה לא כהוגן,

ולכן הם החליפו נא את התור.

את מי ישימו במקומו?

את רבי יהושע זה לא מתאים.

הוא היה בר פילוקתא שלו.

גדול הדור היה רבי עקיבא,

אבל רבי עקיבא לא היה לו יחוס.

כמו שהגמרא אומרת,

בן עזרת גיתי נז, רבי עקיבא היה בן גרים.

ואם הוא יקפיד עליו,

אין לו גב, כמו שאומרים, אין לו יחוס.

ולכן החליטו למנות את

ע'דיר עזה בן עזריה, שהיה כהן, דור עשירי לעזרא הסופר, היה גם עשיר,

והחליטו למנות אותו.

אבל,

הוא אמר להם, לפני שאני מקבל את המינוי,

וצריך לשאול את אשתי, את הרבנית, אם היא מסכימה.

עד עכשיו הוא היה בן חורין,

ויכול להיות שותף

לכל נושאי הבית.

הוא יכול לשבת וללמוד עם הילדים.

כל דבר, גם הוא נושא בעול.

ברגע שהוא יהיה נשיא הסנדרים,

הוא יהיה כאילו עבד של עם ישראל.

אין לו זמן.

הוא לא יכול לעשות שום דבר בתוך הבית.

ולכן צריך לשאול ממנה רשות, אם היא מסכימה.

אז היא אמרה לו, אשתו,

תראה, היום הם כעסו על רבי יהושע,

בגלל רבי יהושע, כעסרון רבן גמליאל,

ולכן הם מעיפים אותו.

גם לך, אולי מחר יהיה איזה שגיאה, יעיפו גם אותך.

בשביל מה לך את כל הצרות האלה?

אז הוא אמר לה, למשל, אומרים האנשים,

אני קונה כוס כוחית, כוס יפה.

מה התחנה הסופית? מה יקרה בסוף לכוס הזה?

בסוף היא שוברת.

אבשימה אתה קונה.

בינתיים אני שותה בזה, בינתיים נאמין העינה. כך גם פה.

אמרה לאשתו, אבל אין לך זקן לבת. לא מתאים.

אתה תהיה נשיא על כל העם ישראל. אתה בן שמונה עשר סך הכול.

זה לא מתאים.

רק נראה מסיימת שנעשה לו נס באותו לילה,

וכל הזקן שלו הגביל. זה שאמר רבי אלעזר בן עזריה,

הרי אני כבן שבעים שנה.

למה אמר כבן שבעים? למה הוא לא כמו בן שמונה?

הסביר רבינו יוסף חיים.

רבי אלעזר בן עזריה היה גלגולו של שמואל הנביא.

שמואל הנביא נכתר בגיל 52. אם

שמונה עשר שנים

של רבי אלעזר בן עזריה, ביחד,

הרי אני כבן שבעים שנה.

הגמרא אחר כך ממשיכה, מביאה כמה הלכות

שפסקו באותו היום.

בסוף, תחנה הסופית,

רבן גמליאל הלך לביתו של רבי יהושע כדי להתטייס,

הלך לבקש ממנו מחילה.

כשנכנס,

ריתא תקרא, את הקירות, הכל היה שחור.

אמרנו מכותלי ביתך הניכר,

שפחמי אתה.

בזמנם, אין להם מקצוע פרנסה,

היו קונים עצים,

מכבים את העצים כדי שזה יהיה פחם,

ואז כשתדליק את זה, לא יהיה עשן.

היום יש את המקצוע הזה פעם בשנה.

ערב חג העצמאות,

אתה הולך לשוק, מוכרים פחמים בשביל המנגן.

אבל אז זה לא היה רק פעם בשנה.

אז לא היה חשמל, לא היה גז,

היו מבשנים כל השנה על הפחמים.

אז המקצוע של רבי יהושע,

הפרנסה שלו הייתה מזה.

אז כשהוא אמר לו את המשפט הזה,

מכותלי ביתך הניכה שתחמי אתה,

ענה לו רבי יהושע,

אוי וגור שאתה מנהיגו

שאין אתה יודע בצערה של תמילה חכמים.

אחרי זה מיד, אבל גם נהיה פתח.

התנצל, נהניתי לך וחודי.

לא רוצה, בתחילה לא רוצה למחול לו, גדל לה כאב מאוד.

אחר כך הוא אמר לו, עשה בשביל בית עבאר.

הרי אם מזרעו של דוד המלך היה הילם הזקן,

הוא היה מעשה עשאים,

שאמר לו, את זה,

סכים.

כבישוע התפייס.

חזרו לחכמים.

טוב, בינתיים הספקנו למנות את רבי נעזב בן עזריה.

מה יהיה?

הרי מעלים בקודש ואל מורידים.

ולכן הגמרא מספרת

עשו כמו הסכם, רוטציה.

שלושה שבועות מהחודש

רבן גמליאל חוזר לנשיאות,

ובלעזר בן עזריה, שבת אחת, שבוע אחד,

הוא ימשיך להיות ראש הסנגרין, כך שהיו שני מלכים בכתר אחד.

הגמרא מסיימת.

לא אמרנו בהתחלה מי היה התלמיד ששאל את השאלה

אם תפילת ערבית קודשית או חובה?

הגמרא מסיימת.

ואותו תלמיד היה רבי שמעון בר יוחא.

מה הגמרא אומרת לנו את המשפט הזה?

וכאורה רבי שמעון הוא הדליק את כל המדורה הזאת,

כל מה שהיה, כל הבלאגן הזה,

בגללו שאל שאלה טרם ענייה.

רבי שמעון גמרא צריכה להגיד את זה.

אלא הגמרא באה להסביר יפה את רבי יהושע.

רבי יהושע אמר כאילו דבר והיפוכו,

לא,

שני הפסקים, פעמיים באהבה הוא צדק.

כששאל אותו רבי שמעון בר יוחאי בארבע עיניים לבד,

רבי שמעון בר יוחאי

היה תורתו אומנותו.

כל החיים לא היה, שנייה אחת מפסיק מלימוד התורה.

אז לאחד כזה חכמינו לא חייבו בשביל

התפילה שלך להפסיק את הלימוד.

תפילת ערבית רשות.

ומי הוא אמר את זה?

רק לאחד בארבע עיניים לרבי שמעון.

אבל אחר כך, כששאלו את זה בית המדרש,

בית המדרש לא כולם תורתם אומנותם.

אז שם כששאלו מה הוא ענה,

תפילת ערבית חובה.

לכן הוא שינה, שינה לפי המציאות.

זה מה שהגמרא רומזת במשפט האחרון הזה, שאותו תלמיד היה רבי שמעון בר יוחאי.

חריף, כל הרישומים מעל המקום אומרים,

כל הוויכוח היה פעם.

היום קיבלנו על עצמנו את תפילת ערבית כחובה.

היום אין שאלה, אדם לא יכול להגיד,

הלילה אין לי חשק להתפלל ערבית, אני עייף ואני הולך לישון.

דברים מתאימים, שטויות. קיבלנו על עצמנו,

אבות אבותינו קיבלו ואנחנו אחריהם.

ודאי שכולנו חייבים להתפלל ערבית.

אבל,

דפקא מינה בכל הסוגיה הזאת,

הרן כתב בסימן כובם,

גם הנשים חייבות להתפלל ערבית מהרומה.

למה?

תפילת ערבית לנמי שין רשות.

אני, הגברים, קיבלנו על עצמנו כחובה.

הנשים לא קיבלו על עצמם, ולכן,

אם יש לה זמן,

ברוך השם, הילדים ישנו, הכל בסדר, יש לה זמן,

תיקח את הסידור, תגיד שמע ישראל, תגיד את העמידה, תפילת ערבית.

אבל לאישה אין חובה.

ולכן אמרנו,

אם אין חובה,

אם היא באה ורוצה לאכול בארבע וחצי,

או אפילו בחמש,

שהגיע כבר זמן, קראת שמה.

היא לא חייבת בקראת שמה,

במצווה של הזמן ורמה.

אינה חייבת בערבית,

בשבילה תפילת ערבית רשות,

ולכן היא לא מוגבלת בזה,

היא יכולה לאכול ולשתות, אין לה שום בעיה.

אבל במצוות שהיא כן חייבת,

כמו נר חנוכה,

לקראת מגילה, בדיקת חמץ,

שם בוודאי הגיע הזמן,

אסור לה לאכול ולשתות, אלא גם היא לצומה כמונו,

וממנה חצי שעה לפני צדר כוכבים,

אסור לה לאכול ולשתות,

זה העניין לגבי הנשים.

שמרן דן בבית הסייף בשני מקומות,

גם בסימן ער ס' ז' וגם בסימן ער צדיק ט'.

והדוגמה של מצויה לנו מאוד

לגבי שעודה שלישית.

האדם הזה בא מוקדם, אוכן מוקדם, גומר מוקדם ונקרא.

זה מצוין, אין שום בעיה,

הלבד לכול העלמה זה טוב,

אבל שהאדם דן אחר.

עד מתי מותר להתחיל שעודה שלישית,

מחלוקת ברשומים.

מרן בסימן רסע ז',

שם מדבר בדוגמה אחרת.

האדם הזה התפלל במניין ראשון תפילת מנחה,

וערבית מפלג המנחה.

תחלט מחרתיים בבית כנסת במשרד.

מניין ראשון, שם מתחילים,

שלוש ורבע, שלוש וחצי מתחילים מנחה,

מעשרה לארבע מפלג המנחה,

מתחילים כבר בשם ניחוד קדשיו הריחו,

אנחנו באים להתפלל תפילת ערביים.

מותר, מפלג המנחה,

אמרנו דאבא כאמור עבד,

מותר להם להתפלל מקדם.

לא, תפעלו מוקדם.

בשעה ארבע, הוא אמר את קריאה שמא,

ארבע עדיין לא הגיע לצד הכוכבים.

תפילת היא מותרת, אין בעיה.

הגיע לבית ארבע ורבע, ארבע ועשרים,

לקח כוס יין ועשוב עם ארנן.

הגיע ארבע וחצי,

רוצה לאכול, סעודה שבה.

מותר להתחיל ללות.

אמרנו הרגע,

שחצי שעה לפני צד הכוכבים אסור לשבת ולאכול.

הרב בבית אסר,

בסימן רסם זין, אומר, מותר.

יהיה לו היתר

לבוא ולאכול סעודת שבה.

נכון הדבר שאמרנו,

שאין ההלכה כרבי גאון ורבי נתן,

שמי שקרא קריאה שמא, מפלג המנחה בארבע יצא,

אין ההלכה כן,

אלא אנחנו הולכים לפי רוב הפוסקים,

כמו הריף הראש מהרמב״ם,

שקריאת שמא זמנה אך ורק בשעה חמש,

סד הכוכבים, ולא לפני.

במחלוקת התנאים הזו אנחנו פוסקים על החמש.

אומר מרן,

כל זה כשאתה דן לגבי קיום מצוות עשה דאורייתא, מצוות קריאת שמא,

ספק דאורייתא לחומרה,

ולכן אי אפשר לצאת ידי חווה במה שקרא קריאת שמא בארבע,

יחזור לחמיל אש.

אבל,

כאן אתה דן,

לא על דאורייתא,

כאן אתה דן, אם מותר לאכול בארבע וחצי,

זה כבר גזירת חכמים שמא ייסחף באכילה וישכח לקרוא קריאת שמא.

אם כך, המחלוקת בין רבנתן ורב האי גאון

לבין הריף הראש והרמב״ם,

מחלוקת בידי רבנן,

אי אפשר לספק דא רבנן כולה,

ולכן מרן כתב בשולחן ערוך,

מיד אחרי שיעשה קידוש,

גם בארבע וחצי,

למרות שהוא כבר בתוך חצי שעה

בזמן סדר כוכבים,

שלאכיל מרן פסק

שמותר יכול להתחיל לטול ידיים ולאכול.

יש חוקים, דברי מרן לא מוסכמים,

אבל אנחנו קיבלנו הוראות מרן,

ולהלכה,

אותם האנשים שמתפללים עניין ראשון,

יש להם יותר להתחיל בארבע וחצי,

דבר נפוץ יותר בקיץ.

בקיץ, אנשים שיש להם ילדים,

אם הוא יתפלל מאוחר,

יגיע לבית בשמונה וחצי, יהיה מאוחר מאוד,

הילדים כולם כבר עישנו, ירדנו.

ולכן, הרבה אנשים בקיץ

באים בתפילת מלאכה בשעה שש,

מתפללים ערבית בשש וארבעים, כדי להגיע לבית מוקדם,

אז יהיה להם יותר גורף לא רק להתפלל ולא רק לקדש,

אלא יכולים גם להתחיל בסעודת שבת,

למרות שהאדם הזה נכנס בתוך הזמן של חצי שעה לפני צאת הכוכבים.

שלאחי, אין את הגדרה, אלה דברי מרן,

וכך המסקנה להלכה למעשה.

יותר מסובך על זה העניין של סעודה שלישים.

גם שם יש לנו מחלוקת גדולה בראשונים,

אבל

קיבלנו הוראות מרן.

ומרן בסימן רצה דקטי כותב שמותר לאכול בבן השמשוך.

הראשון של מרן מותר לאכול עד שחשיכה.

במוצאי שבת יש לך שלושה בעיות.

עדיין לא התפללנו ערבית,

עדיין לא קראנו קריאת שמע,

ועדיין לא אמרנו הבדלה.

אמרנו שאסור לאכול לפני ההבדלה.

וכאן,

כשאתה בא לאכול בבן השמשות, אתה בא ברבע לחמש לאכול,

אתה נכנס עם כל שלושה בעיות האלה.

ולכן אמרנו שיש מחלוקת בראשונים,

ולכן ימרן משמע שעת חשיכה ראינו עד שדה כוכבים מותר,

ולכן בדי עבד בשעת הדחת

יהיה יותר לבוא ולאכול סעודה שלישית גם בבן השמשות.

עצה לא יותר טוב, רעי צאי,

תאמר או לאישה או לאחד האנשים,

תזכיר לי עדיין לא קראתי קריאת שמע, לא התפללתי ערבית, ועדיין באמרתי הבדלה,

על ידי שומר, יהיה לנו ספק ספקה

כדי להתאים לי.

הסבר לכל הדבר הזה כותב הגאון הרב חי מצמס,

בעל דברי חיים.

הוא אומר,

לאכול היום,

היום בארבע וחצי אתה רוצה לאכול,

זה סעודת הרשות.

על זה אמרנו שאסור לאכול בארבע וחצי.

אבל סעודה שלישית זה נקרא מצווה עוברת.

אם תגידו אסור לאכול בבין השמשות,

אז האדם הזה הפסיד לגמרי את המצווה סעודה שלישית.

ועל זה לא גזרו חכמים.

אותו רעיון אומר גם קצות השולחן ועוד,

ולכן יש לנו כאן ספק ספיקה.

שמבין השמשות מותר,

אפילו אם תאמר שעשו שממצווה עוברת מותר,

ושמע הלכה כרבנותם. לפי רבנותם עד חמישים ושמונה דקות מהשקיעה זה יום.

לפי רבנותם,

מתי יהיה אסור להתחיל לאכול?

וחמש וחצי יהיה אסור,

אבל בארבע וחצי יהיה מותר.

ולכן יש לנו כאן את הספק ספיקה.

ולכן, בדיעבד, שעת הדחק,

אדם לא הספיק להגיע מוקדם,

בא בבין השמשות,

אומרים לו שיטון מויד ידיים ויאכל מהר כזית,

בדיעבד מותר.

ומדגיש את המילים בדיעבד.

ולכתחילה,

אבות אבותינו לא היו אוכלים כך.

הסדר היום שלהם היה מסודר מאוד.

היו כולם קמים כנצח המה.

מי היה קם?

שמונה, שמונה וחצי, מה שהיום הוא קורא בשתי מלכים.

זו אופנה חדשה מאז שהחשמל הגיע לעולם,

משנה עתים ומחליף את הזמנים.

בזמנם היו מתפללים מוקדם ואומרים את התפילה בנץ,

רבע לשבע, עשרה לשבע, אוכלים בבוקר את החמים,

הולכים לישון, שעה-שעתיים.

כל היום לפניך היו מתפללים מנחה גדולה.

כמעט כולם היו רגילים, הבבלים, כמעט כולם,

מנחה גדולה.

שתים עשרה היו מתפללים,

שלוש, שלוש וחצי, אוכלים סעודה שלישית.

משבע בבוקר

עד שלוש וחצי, כבר הבטן ריקה, עושים אנשים לאכול, רעבים.

ואז היו אוכלים בזמן,

גומרים ברכת המזון לפני השקיעה.

אליבא דקול-עלמא, אתה אומר, את צבע חמיסנו.

זה הסדר הכי טוב, מצוין.

אתה לא נכנס בגבול הזה שאתה מתקרב לבין השמשות,

שאתה מתקרב בזמן קריאת שמע ערבית ואבדלנה. כך היה פעם.

היום הרבה אנשים,

תגיד לו, תקום בנץ?

הוא רק מתהפך על הצד השני באמצע השינה שלו. הוא עדיין עמוק מתוך השינה.

בקושי הוא אומר, אני פותח את העיניים בשבע.

צריך לשפוך מים על הפנים כדי להתעורר. כך הוא עוזר לך.

מתפלדים מאוחר, תפילת שחרית,

ואז גם,

סעודה שלישית, מגיעים אחרי המלחה. עוד הפעם זה מאוחר.

הרבה אנשים נתקלים בבעיה האמורה,

אבל בשעת הדחק נוכל לאורותם הדרך,

כמו שאמר רבנו ישעיה הראשון.

כך אומר גם בספר זכור ליצחק של אבונא ביצחק הררי.

הוא אומר את זה בדעת הרמב״ם והראש.

יש חוקים.

המגן אברהם, בדעת הרמב״ם והראש, אומר שאסור.

אבל כנראה שגם מרן נקט, כמו זכור ליצחק,

ששני עמודי הרמב״ם והראש הם שמטים את הכף

כדי להתיר בבין השלושות, ולכן ניתן לנו.

אבל

אם האדם הזה בא בשעה חמש,

איחר יותר, הגיע בשעה חמש, אומר לך,

אני רוצה כעת מתול ידיים להתחיל לאכול סעודה שלישית.

הוא אגיד לו, לא, חמש זה כבר עשית כוכבים.

הוא הפסיד.

אין אפשרות סעודה שלישית, אלא

ילך לבית הכנסת,

תתפלל לערבית וישמע אבדלה,

אחרי האבדלה יעשה סעודה רביעית.

אצלנו זה רביעית, אצלנו זה שלישית.

כי הוא לא אכל שבת, רק שניים.

זה מה שאפשר להגיד לו.

בקושי מצאנו דרך כדי להתיר שיוכל לאכול גם בבן השמשות.

אבל אחרי סג הכוכבים, אין על מה לדבר,

האדם הזה הפסיד.

ולכן צריך להדריך גם את הבנים, גם את הבנות.

לפעמים הבת הולכת עם החברות שלה.

יש לה ארגון, הולכים,

הכול טוב ויפה, תגיד לה, תגידי בזמן.

לפעמים היא אומרת, אבל לא גמרתי לדבר תשעה קווים.

יש לה טענה צודקת,

אבל לצאת ידי חובה תשעה קווים אפשר גם בלילה. תתפלפל לחברה שלה,

אחרי ההבדלה תדבר תשעים ותשע קווים.

אבל יום שבת,

תדריך אותן,

יש לנו לוח זמנים, צריך להיות צמוד לזמן כדי לא לאחר.

ובפרט,

בעוד שבועיים.

בעוד שבועיים יחול בליל מוצאי שבת,

יחול ראש חודש כסלעים.

אם אותו אדם התחיל מאוחר,

אכל

סמוך נשקיעה,

וגמר את כל הסעודה בלילה מאוחר,

לא יעשה.

מה יאמר?

לצבע חליצינו?

הולכים לפני ההתחלה של הסעודה?

יאמר רק לצבע חליצינו?

הוא אמר, כעת הוא אומר, ברכת המזון בחמש וחצי,

כעת זה ראש חודש.

אם זה ראש חודש, שיגיד יעלה ויבוא.

או שנאמר, יגיד את שניהם,

נלך גם אחרי ההתחלה וגם את הסוף.

אם זה מחלוקת ראשונית,

שיעשה הליבה דקולה, על מה גם וגם?

או שנאמר, לא, אי אפשר גם וגם, זה סותר אחד את השני.

תחליט, או שזה יום שבת,

או שזה יום ראשון, איך אתה עושה את שניהם לאחד?

יש חלקו, אמרו,

אם הוא אכל רק לפני השקיעה,

יגיד רק יצא.

אם הוא אכל עוד כזית אחרי חמש,

אז ממילא יגיד גם יעלה ויבוא.

ארבעה דעות, העסק מסובך מאוד,

האדם הזה מסבך את עצמו.

ולכן הפתרון היחיד הוא שהאדם יודיע לבני הבית, מיל שבת,

סעודה שלישית, אוכלים מוקדם.

מחר ברבע לארבע אנחנו נותנים ידיים,

לגמור את ברכת המזון ארבע ארבעים,

אומר בברכת המזון רק לצבע חלוצינו, זה הכי טוב,

אלי ואדי כולא על מערכים.

טוב, אני יכול לשלוט על הבית שלי,

אבל כת עצילים נמצאת בכל מקום.

לפעמים השכן שלך הוא גם שייך לאותה כת.

דופק לך בדלת, חמש וחצי.

עדיין לא אמרתי ברכת המזון, הוא שואל אותך.

נו, מה אני עושה?

אני אומר יעלה ויבוא, או יוצא ויחלוצה לו.

מסובך מאוד.

תראו תשובה בספר יחווה דעת חלק ד'.

שמה הבאה, העריך הרבה, העמיד כל הפוסקים.

בדרך כלל,

אבא מסכם. כל תשובה, אבא מסכם רק ההלכה.

כל כך עיין שם מסובך, אבא לא סיכם.

אין שם סיכום אפילו.

כל כך הנושא כבד ומסובך.

אבל בשעת חירום נצטרך להגיד לאותו שבא מקעת העצינים,

להגיד לו,

שיגיד בפה רק

רצה וחליצנו,

ותעלה ויבוא יהרהר.

לא יגיד בפה יהרהר,

ואז ימשיך את הברכה בוני ירושלים ופן העולם.

אותה הבעיה יכולה להיות גם השנה בינינו בירושלים.

יחול חג הפורים ביום שישי.

מה עושה אדם מסודר?

הוא יודע ליהנות מהחיים ויודע ליהנות מהפורים.

קמים מוקדם, מתפללים בנצח חמה,

שבע וחמישה, שבע ועשרה, גמר.

אחרי שנתן מתנות מאביונים, לשלוח מנות, ישבו ליד סעודת פורים.

גמר את כל הבקרות בשעה תשע, הולך לישון,

תקום בשעה שתים עשרה אחת, הולך למקווה, לכבוד שבת,

ויש לו כל היום לפניו.

אבל, קראת עצינים?

איזה אהבה, מה פור אם אני אקום בנצח חמה, איזה אהבה מבין.

כן, הוא לא ילך לישון בארבע.

ולכן, מתי הם קמים מאוחר?

נראה לי גם הסעודה המאוחלת.

קעמים רבות האדם הזה,

ארבע אחר הצהריים,

הוא עדיין באמצע הסעודה, עדיין אוכל פיתה פלאפל או דבר אחר.

גמר את הבקבוק, נרדם.

קם בחמש וחצי,

ברוך השם, הראש שלו עכשיו צלול,

ואז הוא דופק בדלת של השכם.

עכשיו אני צריך לברך בברכת המזון.

מה אני אגיד בברכת המזון?

תלך לפי תחילת הסעודה,

צריך לומר על הניסים.

אם תלך לפי הרגע הזה, הרגע הזה זה שבת.

צריך לומר,

תרצה רחליצינו.

יגיד את שניהם, אולי זה יותר תגע סתרי.

עוד פעם, האדם הזה מסובך.

ושוב, להלכה,

אין ברירה, אלא, כמו שאמרתי קודם,

יגיד על הניסים, ואת רצה וחליצינו ירא.

אם הוא אמר בפה גם את רצה וחליצינו,

בוודאי יש לו על מי לסמוך,

בוודאי שיצא לי את החובה.

אבל,

בלכתחילה, אדם מבון.

מה אתה עושה שטויות? מה אתה מאריך?

עד הלילה, עד בין שבת, אתה מסתבך את עצמך במחלוקות,

תתחיל מוקדם, מגמר מוקדם.

אסור לאדם בלכתחילה לתכנן דבר כזה,

לאכול את סעודת התורים אחרי הצהריים,

אתה מבטל את מצוות עונג שבת,

ויהיה לו תיאבון לאכול בלב שבת.

ולכן, ישתדל כל אדם להקדים.

כך עושה כל אדם בכל ימי הפורים.

קל וחומר השנה, שזה יום שישי,

שהליבא דיקול עלמא חייבים לעשות,

כמו שכתבו לנו מרנד בבית יוסף,

הרמה בסיבת ת' צדיקי,

רבנו הרשש על פי הקבלה,

בוודאי שראוי להקדים לעשות את הסעודה אך ורק בבוקר.

אבל,

כמו שאמרתי,

אתה יכול להגיד את כל פסקי ההלכה לכל העולם,

חוץ

מכת העצלים.

פעם כת העצלים היו כת קטנה,

היום הם אימפריה גדולה.

מי שרוצה לראות, לפגוש את כת העצלים,

יכול ללכת הלילה לזכרון משה,

ב-01 בלילה, ב-02 בלילה,

אתה תראה מתפללים ערבית והוא רחום יכפר עמות.

זה לא מעניין בצמצום שמחפשים את העשירים.

מיסט מלא וגדוש,

הכת הזו כבר מאימפריה גדולה.

אם יעשו רשימה לכנסת, בטח יהיה להם 61 מנדטים.

אבל,

לפעמים אין ברירה, כשהם שואלים אותנו שאלה,

גם לאנשים האלה צריך לענות,

גם הם יהודים, סוף סוף.

ולכן צריך לומר להם, במקרה כזה של מוצאי שבת שחל בו

ראש חודש,

שיגידו בפה רק

את רצבע חליצינו,

עת יעלה ויבוא, כמו שאמרנו, עדיף שיאמר את כל זה בערעור.

זו המסקנה להלכה.

המשנה מסיימת שם, בשבת עת.

אדם שהתחיל.

הגיע זמן צד הכוכבים.

האם צריך להפסיק או לא?

המשנה מסכמת.

מפסיקים לקראת שמה, ואין מפסיקים לתפילה.

והגברה מסבירה למה.

נקראת שמה דאורייתא, ולכן צריך להפסיק.

אבל תפילה דרבנן ותפילה דרבנן לא חייב להפסיק.

הדבר מצוי הרבה גם בחתונות.

סעודת מצווה, מזמינים אותך,

ישבו, התחילו לאכול ב-1600,

וברוך השם, שמחים, אוכלים.

הגיעה השעה חמש,

השאלה היא, האם הוא חייב להפסיק או לא?

כאן השאלה היא, כמובן שהתחיל בהיתר.

אם היה מתחיל באיסור ב-1600,

אז בוודאי היה צריך, היה חייב להפסיק.

אבל כאן הוא התחיל בהיתר.

ב-1600 היה מותר להם להתחיל לאכול.

הבעיה היותר קשה בסעודת

חתן וכלה,

שם מביאים לא רק אוכל,

לא רק מנה ראשונה ושנייה.

יש שם גם כיד המלך, יש שם קוניאק,

וודקה, ערק,

יש שם את הקול,

בקול מכל קול.

אז איך האדם הזה תתחיל לשתות, תגיד לחיים,

ואחרי זה יהיה שיכור,

יש לך סיכוי שהאדם הזה יחזור לעצמו, יוכל להתפלל, יוכל לקרוא כרעשמה,

ובוא להשיב.

ולכן, אם יש שם השקאות,

והאדם הזה, חבו תא של הבקבוק.

אוהב את הטיפה המרה,

אז כדאי לייעץ להם שיעשו הפסקה.

בין המנה הראשונה לשנייה בשעה החמש,

תאמר להם אבי החתן, אנחנו עושים הפסקה,

שיתפללו תפילת ערבית בניגון,

תפילה חגיגית יחד עם החתן,

אחרי זה ימשיכו,

ואחרי זה לא תהיה להם הגבלה,

ירצו לשתות, ירצו לעשות מה שירצו,

לא תהיה שום בעיה.

כאן הבעיה העיקרית היא כמו שאמרנו לקראת שמה, כי השמה זה דאורייתא,

ולכן אפילו אם התחילו בהיתר,

ההמלצה,

כדי שיהיה לכולם יותר גורף,

גם לשתות משקאות חריפים,

זו העצה בלכתחילה הזאת.

שוב, כל זה לנו.

והאישה אין בעיה.

הנשים מהן לא צריכות להתפלל ערבית.

כי האישה אינה חייבת בערבית,

נו, אלא היא רוצה לאכול, תאכל מה שהיא רוצה בארבע וחצי, חמש, חמש וחצי.

אולי יש יותר גורף בכול לגבי סעודה זו.

דווקא מילה גם לגבי סעודת מילה.

אמרנו את הילד, הכל היה כדב וחדים,

וקבעו את הסעודה בערב.

לפעמים היה פקק עד שהאנשים באו ארבע וחצי.

אמרנו, אסור לאכול מארבע וחצי לתוך חצי שעה

בקריאת שמה לצאת הכוכבים.

כאן יהיה מותר או לא,

אם נלך לפי הרעיון של אגרון רב חיים ניצני.

למה הוא התיר בסעודה שלישית?

אמר, זה נקרא מצווה עוברת.

גם פה,

סעודת ברית מילה, מתי אתה יכול לעשות?

רק ביום השמיני.

אין תשלומי לעשות את זה אחרי ארבעה ימים.

ולכן גם שם זה נקרא מצווה עוברת,

גם שם, בעיקר הדין,

יהיה הדבר מותר, וכך ההלכה שאפילו אם נגיע השעה ארבע וחצי,

יהיה היתר לומר להם שמהר יעשו נטילת ידיים ויתחילו בסעודה.

עצה טובה ולכתחילה,

למה לאחר?

תקדים כמה שאפשר להקדים.

לא תמיד זה בידם. לפעמים הייתה איזו תקלה והתאחרו,

וקורה מילה שלא בזמנה.

הרבה פעמים לילד

לא מרגיש טוב, ודחו ודחו.

לפעמים הרופא בא בשעה 23-15,

בדק את הילד,

אומר כבר שבוע שהילד בריא,

הנה אני רואה את הגיליון,

הכל בסדר, תעשו עכשיו את הברית מילה.

ואז אם עושים ב-3-3.5 את הברית,

גם לסעודה, שהגילות לסעודה לוקח זמן.

זה דבר שקורה הרבה,

ולכן אין ברירה,

תמשיך אותם על קו הדין,

ולפי ההסבר של הגאון רב חיים ניצן,

יפסו את השולחן,

יהיה להם יותר גורף להתחיל את הסעודה אפילו בשעה 4.5. אבל עוד פעם,

כל זה בתנאי,

אם אין שם וודקה, אין שם אלכוהול,

אבל אם הם רוצים גם ליהנות מהשתייה,

אז תגיד להם,

5,

שיתפללו ערבית, יתאמו את המצווה כהלכתה,

ואחר כך שיגמרו את כל הבקבוקים, לא מפריע לנו,

גם שם נגיד להם את העצה הייעוצה,

כדי שלא יאבדו את תפילת ערבית,

כדי שלא יפסידו.

אבל נמשיך.

הזמן של מצוות קריאת שמע

היא מיד עם צד הכוכבים.

לכן,

כשיש לאדם כמה מניינים,

יש לו שתי מלאכות ליד הבית,

יכול להתפלל ב-5, ב-6, ב-7.

מתי הזמן הכי טוב?

צד הכוכבים ב-5,

הולך להתפלל ערבית בשעה חמורה. זה הזמן הטוב ביותר, זה הלשון של מרן.

דרך התחילה

צריך לקרוא את קריאה שמה מיד בצד הכוכבים.

זה הזמן שראוי לעשות דרך התחילה, וככה אנו כאן.

לפעמים יכול להיות מקרה יוצא דופן,

מקרה יוצא מן הכלל.

כגון,

הגמרא מסתפרת במסכת ברכות בדף ח',

היה לרבי עמר ורבי עשה, היה להם פלוסר בתי כנסת בטבריה.

אבל לא היו הולכים להתפלל שם.

לעולם,

לשמוע אל הרינה ולתפילה במקום רינה של תורה,

באותו מקום שהיו לומדים בעמודיה,

רק שם היו מתפללויים.

אם האדם הזה אומר, במקום שאני אתפלל ב-2 בלח ב-5,

אני יכול להתפלל פה בברוכוף בשעה 7,

וכאן אני לומד, כל יום אני לומד כאן.

אז יש מעלה גדולה שאני עושה את המצווה בצורה יותר מהודרת,

יותר מושלמת,

מה שאני דוחה את המצווה זה לא שחלילה אני מזלזל במצווה.

אדרבה, אני רוצה לעשותה עוד יותר טובה,

ולכן יש לו היתר,

במקום שיתפלל ב-5,

יתפלל ב-7.

ומה הדבר דומה?

עוסקים ד' בסימן תת כב' בגבי מצוות ברכת הלבנה.

שבוע שעבר,

רביעי בלילה, חמישי בלילה,

כבר היינו יכולים לברך ברכת הלבנה.

שואל אותך האדם, אני אברך הלילה?

זרזים הקדימים למצוות?

אמרו לו לא.

תחכה למוצאי שבת.

והסיבה היא,

זה שחה את הכלל.

לא מברכים ברכת הלבנה אלא כשהאדם מבושם.

מתי אנחנו מבושמים לפי פירוש אחד?

מוצאי שבת.

עדיין יוצא קדושת השבת שמח, ולכן,

כשאני מאחר את המצווה כדי לעשות את המצווה עוד יותר,

בצורה יותר מהודרת, יותר מושלמת,

אין בזה חלילה זוזול בכבוד המצווה.

כך עשינו גם במוצאי תשעה באב.

לא בירכנו ברכת הלבנה לפני כן,

חיכינו שיעבור יום האבילות, יום תשעה באב,

רק במוצאי תשעה באב בירכנו.

כך הוא הדין גם פה.

בזה אין לנו בעיה, יש יותר דומה.

כך גם לגבי ברכת מילה.

אדם שואל אותך, נולד יהיה בן,

באיזה שעה הכי טוב למות?

תגיד לו, מחר בבוקר תפילה בנץ,

שש וחצי גומרים,

תעשה את הברית מילה בשש וחצי.

זה הזמן הכי טוב, הליבה בכול עלמא, אין בזה שום שאלה.

אבל לפעמים האדם הזה שואל.

אני רוצה להזמין את המוהל פלוני,

אני רוצה להזמין את הסנדק פלוני,

ואלה הצדיקים האלה שאני רוצה שיבואו,

הם לא יכולים לבוא בנץ.

הם צריכים לבוא מחוץ לעיר,

בגללם אני רוצה לדחות את המילה לעשר בבוקר.

אפשר. נכון הדבר שצריך להיות מוקדם, להיות זריז ונשכר,

וישכם אברהם בבוקר?

אבל כאן אני דוחה את זה כדי לעשות את מצוות המילה בצורה יותר טובה,

יותר מהודרת,

שיבוא לשם מוהל תל אביב חכם גדול,

יש לזה גם יותר.

אבל,

כשאין לך את השיקולים האלה,

וכל מצווה שהאדם צריך לעשות,

תמיד לעולם

ישתדל להיות זריז ונשכר.

אפילו אם האדם הזה טוען,

אם אני אעשה את זה בבוקר, יהיה לי בקושי מניין.

אם אני אדחה את זה לצהריים, יבואו מאה אנשים.

כתבו גדולי הפוסקים,

הרטבע והמאירי,

שמצוות

וישכם אברהם בבוקר להיות זריז,

זה יותר חשוב מהמצווה ברוב העם אדרם מלך,

כך הם הוכיחו מהגמרא בראש שנה במדמת,

כך הסכימו גם שאר האחרונים, הגאון חידה ברכי יוסף בשם האחרונים ועוד,

וכך המסקנה למעשה.

ולכן,

עדיף יותר שאעשה את מצוות המילה במוקר.

השיקול הזה,

שיבואו הרבה אנשים או מעט אנשים,

זה לא שיקול שבגללו צריך לדחות את ברית המילה.

הרי הרמב״ם כתב,

אם יש עשרים איש שאכלו,

יכולים לפצל לשניים.

גם אלה יגידו, נברא חילוקנו שאכלנו משלו, וגם אלה.

למה אתה מתיר להם להתפצל?

תגיד ביחד, ברוב העם אדרת מלך.

אתה רואה, יש ברווח עם עניין, אין את השיקול הזה.

ולכן גם פה אין בעיה.

האמת היא שהייתי כמה וכמה פעמים במילה שהייתה מיד אחרי התפילה בנץ,

וראיתי שבית הכנסת היה מלא פה לפה.

היה גם ברוב העם.

אדרבה, באותה השעה נוח מאוד לאנשים לבוא,

הכביש ריק,

אין פקקים, המוהד מגיע בזמן,

הכל נעשה באופן והדר,

אין לך תענוג גדול מזה.

טוב, לפעמים אין ברירה.

לפעמים

חמי וחמותו גרים בנהריה.

עד שהם יבואו, לא יהיה נץ, יהיה כבר שקיעה.

ואז הוא צריך לחכות להם.

להתקוטט איתם כל החיים, לעשות מריבה, זה קשה.

בטח חמותו תגיד,

למה הוא עשה בנץ? כדי שאני לא אהיה. זה כל הסיבה.

כל החיים תרדוף אותו, תרדוף באף.

לפעמים אין ברירה,

או מפני דרכי שלום, שידחה את זה עד הצהריים, עד שהם יגיעו.

אבל שאין את הבעיה הזאת.

אם הם, ברוך השם,

הם אנשים בני תורה.

גם משפחה שלו, גם משפחה שלה, כולם אנשים טובים.

שואלים אותנו, העצה הכי טובה

אחרי הנצח אמר, מיד יעשה את המידע.

את הסעודה ידחה.

אם לכל הבעיה, אם רוצים לאכול רבע עוף,

אז גם לאנשי נהריה יכולים בשלוש אחר הצהריים, יביא להם רבע עוף, מנה ראשונה, מנה שנייה,

את הסעודה שידחה.

אבל את המילה,

אני פוטר שיעשה אותה מוקדם,

כמו שאמרנו בהשכם אברהם בבוקר,

לא רק לנו יש מצווה להזדרז,

גם למשיח יש מצווה להזדרז, שיבוא מהר ויגל אותנו בימי אמן ואמן. רבי חנניה בן הקשיא אומר.