איך עושים תשובה?

היום אנחנו נלמד מה שבד"כ לא לומדים, אנשים אוהבים הרצאות מצחיקות, דברים כאלה וזה, אז אני ה יום לא מצחיק. אני מלמד חומר רציני. החומר הרציני זה איך עושים תשובה. כולם מדברים על תשובה תשובה צריך לעשות תשובה תשובה ולא יודעים בכלל מה זה תשובה. אז בואו נלמד סוף סוף מה זה תשובה ואיך עושים תשובה.
כידוע לכם שאם אדם עבר את כל העבירות שבעולם הוא יכול לחזור עליהם בתשובה ויכול להתכפר לו כל עוונו, אז המתנה הכי גדולה שאדם יכול היה לקבל בימי חייו שאפשר לכפר את כל העוונות, אבל צריך לדעת איך עושים את זה.
גדרי התשובה הם ארבעה: הראשון זה החרטה, על כל העוונות שהוא עשה, אדם צריך להתחרט על כל העוונות שעשה, זה דבר ראשון. דבר שני, הוא צריך לעזוב את העוונות, את הדרך הרעה ולסור מהעוונות, זהו, ניתוק גמור מהעוונות, אז זה דבר שני. דבר שני זה צריך לעזוב את העוונות ולסור מהם. אז גדרי התשובה הם ארבעה, הראשון חרטה על מה שקדם לו על העוונות, הדבר השני שיעזוב אותם ויסור מהם, יסור מן העוונות, דבר שלישי שיתוודה בהם ויבקש מחילה עליהם, צריך וידוי - להגיד מה הוא עשה בפיו ולהתוודות ולבקש מחילה מהקב"ה עליהם, ודבר רביעי שיקבל על נפשו שלא ישוב לעשותם בליבו ובמצפונו, והחרטה היא אות על זה שהוא מבין את הגנות במעשים שהוא עשה בעיניו, כמו שכתוב "מי יודע ישוב וניחם והשאיר אחריו ברכה", מי שיודע שהוא עבר עבירות ישוב בתשובה ויתחרט וישאיר אחריו ברכה. ומי שמתמיד על חטאיו אין איש ניחם על רעתו.
ירמיה היה מתאונן על בני דורו שהם לא מתחרטים על הרעה שהם עושים ולכן בא חורבן הבית, וכל מגילת איכה זה ירמיה אמר לעם ישראל לפני שיקרה שנתיים, שנתיים הוא אומר להם בדיוק מה הולך להיות, עם כל התיאור של מגילת איכה, לא שמעו לו, ובסוף זה בא. והוא היה מתאונן, אין איש ניחם על רעתו, וזה ירמיה הנביא מדבר, לא שומעים, ובא חורבן הבית ואנחנו מכירים את זה, תשעה באב יש לנו מזה.
אז אלה ארבעה דברים, אבל ארבעת הדברים האלה זה הגדרים של התשובה, זה הכללים, אבל יש גם תנאים, עשרים תנאים לקיום התשובה כראוי. עכשיו אנחנו לומדים אותם, כל אחד מארבעת הגדרים, כל אחד מהם יש לו חמישה תנאים. החרטה יש לה חמישה תנאים, העזיבה של העוונות חמישה תנאים, המחילה עם הוידוי חמישה תנאים והקבלה לעתיד שלא לעבור עבירות חמישה תנאים.
תנאי החרטה חמישה, דבר ראשון זה שאדם ירא ממהירות העונש שהבורא יכול לתת לחוט על מה שקדם לו מן העוונות, כשאדם יודע שכל רגע הוא יהיה מזומן לנזקים לצרות לתאונות למחלות ליסורים לפגעים, זה מביא אותו מהר מאד להתחרט, כדאי לך להתחרט מהר. איך נאמר אצל דוד, דוד אמר מיד "חטאתי" וניצל ולא הפסיד את המלוכה, שאול לא מיהר להגיד חטאתי והפסיד את המלוכה, יש אנשים שחוטאים וצריכים להתנצל וחודש מתמהמהים ועוד לא מתנצלים כראוי, חושבים שהם כותבים איזה מכתב כזה קשקוש אז זה נקרא התנצלות. התנצלות פירושו של דבר לפי הגדרים של החרטה, אז קודם כל צריך אדם לדעת ולירוא ממהירות עונש הבורא שיכול לבוא על החוטא על העוונות שקדמו לו, וכך תתחזק החרטה. אני אדלג על הפסוקים במקום להכביד לא אגיד את הפסוקים שהם הראיות לכל דבר.
דבר שני, זה שבירת הלב וכניעה לאלקים על מה שהיה ממנו מן החטא, אדם צריך לשבור את לבו ולהכנע לאלקים על מה שהיה ממנו חטא. אתם מתארים לכם בן אדם לוקח את כוחו מהקב"ה ומשתמש בכוחו של הקב"ה בפניו של הקב"ה ועובר עבירות מאוסות בעיני הקב"ה לעיניו ולעיני כל המלאכים, וכל זה הוא עושה מכוחו של ה'. תאר לך בן אדם נותן לך מתנה עוגה ואתה דוחף לו אותה לפנים, נותן לך דיאט קולה, אתה עושה ככה טשששש משפריץ עליו, איך להתייחס לאדם כזה שמקבל מתנה ומחזיר ככה? ה' נותן לנו כוחות, נותן לנו יכולת, נותן לנו הרבה דברים טובים וחיוביים ואנחנו לוקחים אותם לעבירות, למה שהוא לא רוצה ומשתמשים בזה נגד ה' בפניו, לכן אדם צריך לשבור את ליבו ולהכנע לאלקים על מה שעשה חטאים לפניו.
דבר שלישי, בעל התשובה שמתחרט משנה את מלבושיו ותכשיטיו להראות את סימני החרטה, ז"א הוא לא הולך כמו שהיה הולך פעם, הכל ככה מראה גאווה וגאון, יש לו ויש לו, הוא מרגיש כחוטא שאדם נתפס בקלקלתו הוא הולך כנוע, הוא נכשל, הוא לא הולך עם בגדים בשביל להראות כאילו, הוא בעל עבירה שיודע בעל עבירה, אז הוא נראה אחרת, הוא לא מתפאר בכל מה שיש לו, הפוך, מצניע את עצמו ביותר ויותר. אתם רואים שאדם מגיע לבית האסורים מלבישים אותו בגדי אסיר, למה לא משאירים אותו עם הג'ינס והטריקו והזה שלו, למה לא, יש לו בגדים מהבית, לא לא לא, צריך לשבור את לבו, הוא צריך ללבוש כמו פיג'מה, ללכת כל הזמן עם פיג'מה, עם בגדי אסיר. הנשיא לא רצה ללבוש בגדי אסיר, לא רצה, לא רוצה, הוא נשיא, חושב שהוא נשיא, אין נשיא, עכשיו אתה עבריין בבית סוהר, אתה צריך ללבוש כמו כולם, הוא לא רוצה. אבל מן החרטה זה שאדם ישנה את מלבושו, ולא רק מלבושו, תכשיטיו, יראה סימני חרטה גם בדבריו איך הוא מדבר, במאכליו - גם כשהוא אוכל מאכלים צריך להמעיט במאכלים כי מאכלים אדם מתאווה, ואדם שהוא שבור, נגיד אם אדם שומע שיש איזה אסון חס ושלום איזה צרה או איזה מחלה, יש לו חשק לאכול? אין לו. ואם אדם יודע שהוא חטא לפני הבורא יתברך, אז איך אתה ממשיך לאכול אותו דבר? אחאב היה רגיל לאכול, הוא היה רשע גדול אחאב והוא היה רגיל לאכול כל שעה רביעית, נגיד עשר בבוקר, וכשהוא חזר בתשובה, כשאליהו אמר לו שהוא ימות הוא וכל משפחתו, אז הוא לא אכל כל יום כבר בשעה רביעית, אכל בשעה שישית, דחה את האוכל בשעתיים, והקב"ה ראה את זה כבר כתשובה, חוץ מהשק ואפר שהוא לבש, אבל השעתיים האלה היו חשובות בעיני ה' שהוא נכנע. ז"א אדם שהוא בעל תשובה מכניע את עצמו, וחכמים קבעו צומות ותעניות לבעלי תשובה כדי לכפר על עוונותם.
היום יש כבר ב"ה יותר מאלף ועשרים, כבר 1028 שצמים ארבעים יום כבר תענית, ביקשנו מהציבור לקבל על עצמו וחוץ מהמצב וכו' וכו' וחטאת נעורים וזה, למעלה מאלף ועשרים ושמונה. יש אחד שמסיים היום שלש ימים ושלש לילות, לא אחד שניים, ויש גם אשה אחת שעשתה כבר, ז"א בעל תשובה צריך גם להוריד פרופיל, כמו שאומרים, בתאוות שלו כולל באכילה.
וגם בכל התנועות שלו צריך להראות סימני חרטה. אדם שיודע שהוא עבר עבירה מתכרכמים פני,ו הוא לא נראה טוב, כשתופסים מישהו על איזה עבירה, אתם רואים את כל העבריינים שהם יודעים לירות באנשים ולחסל אותם, כשהם מגיעים לחקירה כולם עם סוודרים על הראש, מה קרה? מה קרה? תעמוד תגיד כן וואלק אני, למה אתה לא עושה ככה? שבור מהפדיחה, תפסו אותו זה לא נעים. ואתה הולך לפני הקב"ה, אולי לפני אנשים לא יודעים מה אתה עושה, אבל הוא יודע, אז איך אתה יכול להתהלך לפניו כאילו אתה לא עשית כלום?
ועל זה נאמר חגרו שקים ויתכסו שקים האדם והבהמה וכו', בקיצור צריך אדם להראות את החרטה גם בתנועותיו, בדיבוריו, מאכליו, תכשיטיו, כל הדברים האלה צריך שיראה שאדם נכנע, ז"א זה מראה חרטה. זה מראה חרטה.
דבר רביעי, הבכי והצעקה והאבל, אדם שיודע שהוא עבר עבירות צריך לבכות לפני הקב"ה, לבכות באמת, זה מצרך מאד נדיר בימינו, אנשים לא בוכים על עבירות, אם אדם יאבד 5000, 10,000, כל אחד לפי כוחו יאבד כסף הוא יבכה, תראה אותו בוכה מה קרה? איבדתי את הכסף.... מה אתה בוכה? כסף יבוא, כסף יבוא, לא לא לא בוכה בוכה בוכה בוכה, ואם זה אשה עוד יותר, נו, למה כשאתה עושה עוונות ואתה מאבד את העולם הבא, אתה מאבד את העולם הזה ואתה מאבד הרבה זכויות מפסיד הרבה דברים, למה אתה לא בוכה? אם פספסת תפילה אחת למה אתה לא בוכה? כי לא יודעים מה זה עוונות, לא יודעים בכלל מה עושים. אז לכן הבכי והצעקה והאבל צריך להיות מתחרט על מה שקדם לו מן החטא. כמו שאמר דוד "פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך". דוד המלך היו יורדים לו פלגים של מים מהעיניים, דמעות דמעות דמעות על לא שמרו תורתך. יש כמה פירושים בזה, שהעיניים לא שמרו תורתך, ושהאנשים לא שומרים את התורה, דוד המלך רואה אנשים שלא שומרים את התורה ויורד לו דמעות כל הזמן בלי הפסקה, בלי הפסקה. למה הוא לא יכול, רואה הקב"ה בצער והוא בוכה בוכה בוכה בוכה.
דבר חמישי, שיוכיח נפשו ויכלימנה במצפונו על מה שהיה מקיצורו בחובת הבורא יתעלה עליו. אז אדם גם צריך להוכיח את הנפש שלו ולהכלם במצפון שלו על מה שהוא עושה, צריך להתבייש פנימית, לא רק כלפי חוץ בבכי, אלא גם פנים, פנים, אדם צריך, איך אומרים, אני נגעל מעצמי איך עשיתי כזה דבר, איך עשיתי כזה דבר. שמעתם פעם את המושג הזה נכון? אז צריך להיות נכלם במצפון שלו גם אדם שחוזר בתשובה.
יוצא שיש לנו חמישה תנאים לחרטה, כדי שהחרטה תהיה באמת חרטה על כל צדדיה באמת חרטה, אז צריך לפחד ולירוא ממהירות העונש שיכול לבוא לפני שתספקי לשוב בתשובה, אז כדאי להקדים שעה אחת קודם, דבר שני לשבור את הלב ולהכנע לפני הקב"ה על מה שעשה חטאים, דבר שלישי זה לשנות מלבושים, תכשיטים, את הדברים שהוא מדבר, את המאכלים והתנועות שלו, דבר רביעי, אדם צריך לבכות, לצעוק, להתאבל על מה שעשה כלפי הבורא, וחמישי - שיוכיח את עצמו במצפון שלו ואת נפשו, ועל זה נאמר "וקרעו לבבכם ואל בגדכם", כדאי שתקרעו את הלב ולא תצטרכו להיות אבלים ולקרוע את הבגדים, ככה כתוב בפסוק. אז קרעו לבבכם ואל בגדיכם - ולא תצטרכו לקרוע בגדים על אבלות. כדאי. כדאי.