הילד החרדי שעבר לגור ברוטשילד

לא מוגה!

טוב, עכשיו אנחנו נעבור לסיפור. סיפור אם אתם אוהבים, בטוח. משפחה חסידית בירושלים חינכה ילדים ליראת שמיים ומידות טובות. הבן הבכור נכנס לישיבה, עלה ונטעלה, בחור חמד, נבאו לו גדולות ומצורות. ביום אחד חבר טוב במרכאות ניגש אליו עם המכשיר. You know what is it? Yes. המכשיר. אמר לו, "בוא תראה דרשה, דרשת מוסר מאחד הרבנים. הבחור לא ידע כמה המכשיר הרסני התפתע. למחרת כבר היה דרשה פושרת יותר. אחרי זה הסתפק בדרשות כאלה ואחרות והצע היה גדול, אינסופי כמעט. וכשמתחילים עם הנחש הקדמוני ששורש בכיס, הדרך לתוהו ובהו קצרה ביותר. והגיעו טלפון עם הישיבה להורים ונודע להם שהילד מחובר לחבר משחית עם מכשיר משחית והילד לא הסכים לנתק את הקשרים לאט לאט הכיפה התקטנה והשערות בראש התארכו ועסקנים נכנסו לתמונה וניסו לסייע ובסוף הרימו ידיים ואמרו לאבא ומלל תשמע הבן שלך אגוז קשה יום אחד חזר הבן הביתה עם המכשיר בלי כיפה ואומר לאבא אני עוזב הולך לגור במקום אחר עם חברים האבא בהלם מה קרה איך למה איפה אבא זה בסדר אני כבר בוגר אני יודע להסתדר אני לא אומר לך את הכתובת כי אני לא רוצה ביכורים. מדי פעם אני אתקשר. האבא חסר עונים אומר לבן, תדע, הבית פתוח בכל מצב, אנחנו תמיד נאהב אותך. עזב הילד, פעם בחודש הוא מתקשר, דיבר שתי דקות, ניתק. וההורים יהיו שרים, מה עושים? אחרי שנתיים, למרות כל התחזיות, הבחור חזר. הפתעה הייתה גדולה. נכנס לישיבה מתאימה, גדלה הכיפה, השערות התקצרו, עולה על דרך המלך שוב התחתן עם בחורה, יראת שמיים ומשפחה טובה. כל הקרובים והמכרים הגיעו לחתונה לשמוח עם החתן ובני המשפחה בשמחה גדולה ורצו לדעת רק איך קרה הפלא הזה איך הוא טיפס מהתהומות שעליהם ירד מה הסוד בשבע ברכות ביקש החתן לדבר כמה מילים ואמר ציבור קדוש את המצב קשה שהייתי נתון כולכם מכירים איך חזרתי את זה אתם לא יודעים אז ברשות תורה היקרים אני רוצה לגלות לכם זאת כאן ועכשיו הוריי גידלו אותי במסירות נפש השקיעו בי את המת חסר לי כלום אבל כשמתחברים לחבר רע הדרך להתדרדרות קצרה ביותר ראיתי בצער ההורים אבל יצר הרע הכניס בי כעס נגדם שהם לא מבינים אותי ומתנהגים איתי ביד קשה. ידעתי בסתר ליבי שזה לא נכון, אבל כשיצר הרע מתגבר, כל מה שהוא אומר נראה אמת והחלטתי יעד עם חברים עוזבים את הבית. שכרנו דירה בסדרות רוטשילד בתל אביב, קפלניסטי. נזהרתי שההורים לא ידעו היכן דירת המסתור שלי. אבא ואמא לא התייאשו. יום אחד אני רואה את המספר של אבא על הצג אני אומר לו אלה לן מה נשמע ואבא אומר לי בני יקירי אני יושב פה על הספסל ברחוב מחוץ לדירה שלך אני הולך להשתקע כאן עד שאתה תחזור מה אבא צע הביתה אין לך לך למה לחכות? לא ביקשתי ממך לחזור. רק הודעתי לך שגם אני לא אחזור בלעד. אחרי שעה אני מציץ מהחלון אבא על הספסל. מזוודה קטנה עם טלית ותפילין כרית ושמיכה מכין את עצמו לשינת לילה ברחוב בתל אביב. לא הצלחתי לישון הרבה בלילה ההוא בבוקר אבא קם נוטל ידיים במים שהכין לעצמו והולך להתפלל חוזה לספסל ויושב ללמוד עם ספר בלילה השני לא יכולתי לסבול זאת התקשרתי לאבא אבא תבין בבקשה אני לא חוזר הביתה ואין אין לך מה להישאר, תחזור הביתה. אבא אומר לי, "לא ביקשתי ממך לחזור, רק ודעתי שאני לא חוזר בלעדיך. נו אבא, תשע כבר הביתה. אבא לא מוותר ואני לא מבין. אני מפריע לך כשאניה על הספסל כאן. אתה צריך לשלם עליי מיסים. אני נשאר כאן. בלילה השלישית פוצצתי. ניסיתי לשכנע אותו שיחזור הביתה, אבל הוא בשלו. אני נשאר כאן. בלילה הרביעי אבא מתחיל להתרגל למקום החדש ונרדם על הספסל מהר. בשעה אחת בלילה הוא מרגיש דפיקה על הגב, נבהל. מי מתעסק איתו באמצע הלילה ברחוב תל אביבי? פותח עיניים ואני עומד לנגדו. מה קרה? לא ביקשתי ממך לחזור. אבא, זה בסדר. אני אומר לו, אני חוזר מרצוני הטוב. תפסתי מונית עם אבא וחזרנו הביתה לירושלים. בדרך אבא שאל אותי, בני הקירי, מה קרה? לא ביקשתי ממך לחזור. למה החלטת לחזור? אני אומר לך את האמת, בהתחלה הייתי בטוח שאתה מנסה ללחוץ עליי ואתה תשור ותחזור הביתה. כל חצי שעה הסתכלתי החוצה, ציפיתי לראות ספסל ריק והתאכזבתי. אתה עדיין שם. בלילה הרביעי התהפכתי על המיטה וחשבתי מכל החברים שלי. יש חבר שהיה מוכן לעשות כזה דבר בשבילי. אני מכיר אותם היטב. כל עוד שאני מתאים לשטויות שלהם אז אני אחד מהם. אבל ברגע שלא ארקוד לפי החליל שלהם יזרקו אותי לכלבים. אבל אתה אבא על אף כל הצער שציערתי אותך ולמרות כל הכאב שגרמתי לך המשכת להוכיח לי כמה אתה אוהב אותי המסירות הגדולה והנחישות שלך רכחו את לב האבן שבי והחזירו אותי ליצור מה חצבתי שמעתם זה סיפור אמיתי