חידושים לפרשת כי תבוא | רב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך

על הפסוק הזה וראו כל עמי הארץ

כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך דרשו החכמים זיכרונם לך בגמרא ברכות חטא

אמר רבי אליעזר הגדול כי שם ה' נקרא עליך אין לו תפילין שבראש

בעל הטורים רומז כדרכו בקודש כי שם ה' נקרא ראשי תיבות ש״ן של תפילין

שם ה' נקרא ראשי תיבות ש״ן כוונת רבנו בעל הטורים

שעמי הארץ הגויים יראים ומפחדים מאיתנו בגלל האות ש״ן שכתובה על התפילין.

כידוע על התפילין של ראש יש שני ש״נים.

צריכים להבין למה יראים עמי הארץ דווקא מתפילין של ראש ולא משל יד

ולמה דווקא מש״ן שעה לתפילין.

אומר על כך הבני יששכר צריכים לדעת שבכוחות הטומאה יש קליפה הנקראת שקר

ממי שורש הטומאה.

שקר זה שורש הטומאה,

ההפך מאמת שורש הקדושה.

אז יש טומאה

קליפה נקראת שקר משורש הטומאה.

אולם אומר רבי יששכר,

האות ש״ן של קליפת שקר היא מצד הקדושה,

שכן צריכים לדעת שכל קליפה,

כל כוח טומאה חייב להיות לו חיות מצד הקדושה,

אחרת אין לו קיום.

וזה יתבטל מן העולם.

לכן האות ש״ן שיש בה שלושה קווים שהם נגד האבות הקדושים,

היא הניצוץ הקדוש המחיית קליפת שקר.

לכן ככה דבר באותיות רשע או רשע.

האות ש״ן שבאמצע זה הניצוץ הקדוש שנותן את

החיות לכוחות הרשע״.

מוסיף ואומר רבי יששכר,

כשהגיע הזמן תיקון השלם בגאולה הקרובה יוציא הקדוש ברוך הוא את האות ש״ן מאותיות רשע ויישארו אותיות רע בלי שום ניצוץ קדוש ואז יתבטל הרע ויעבור מן העולם.

זה מה שכתוב בישעיה ג' יא אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו כלומר אוי לרשע כיוון שכאשר תסתלק מנה עוד ש״ן המחיה אותו יישארו אותיות רע אוי לרשע רע אוי לרשע שיסולק מנה ש״ן יישאר רע

גמול ידיו יעשה לו אז הוא יקבל כגמולו ותכף יתבטל ויעלם מן העולם.

זה שאמר דוד המלך עליו השלום בטילים ג' ח׳ ש״ני רשעים שיברת״

אדוני יוציא מהרשע את האות ש״ן.

ש״ני רשעים שיברת״

את הש״ן של הרשעים

שיברת״ את כוח הקדושה שבאותה קליפה

ואז יתבטל הרשע מן העולם כי אם הש״ני רשעים הש״ן של הרשעים אתה תשמר

יתבטל מן העולם לא יכול להזיק לנו.

ועוד אמר דוד ש״ם מק״כ״ד ו״ם

ברוך אדוני שלא נתן לנו טרף לשיניהם לש״נים שלהם של השקר והרשע

שלא נתן אותנו טרף לאות ש״ן של הרשע״

ש״ם חיה את כוחות הרשע״ ונותן להם כוח להזיק.

זאת גם הכוונה של בעל ההגדה של פסח בתשובה לרשע״.

אף אתה הקהה את ש״ניו״,

את הש״ן שלו, של הרשע״.

כלומר תוציא ממנו את הש״ן שבקרבו.

רשע, תוציא לו את הש״ן של הקדושה, יישאר רע.

ואז יתבטל כל כוח הרשע שבקרבו.

לכן דווקא כש״ניו״, לא אתה פה.

את ש״ניו״.

אתה בוא וראה,

כאשר מסתלק את האות ש״ן מהמילה ש״קר״

יישארו אותיות רק.

תוציא משקר ש״ן, נשאר רק.

כאשר תוציא את האות ש״ן מהמילה רשע״,

נשארו אותיות רע״.

זה שכתוב בדור המבול ״ביער אדוני כי רבה רעת האדם בארץ״,

בכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום״.

כיוון שראה הקדוש ברוך הוא שהסתלקו הש״נים מן המילים ש״קר ומן הרשע״,

ונשארו רק רע, בלי הש״ן של הקדושה״,

בלי הניצוץ הקדוש״.

ראה שאין תקווה שיחזרו בתשובה,

כיוון שאין ניצוצי קדושה בתוכם, יש רק רע כל היום.

לכן אמר ה׳ ואיאמר ה׳ אמחה את האדם והביא עליהם את המבול״.

אבל אדם נולד או רע?

איזה

עצמו. לא, הוא היצר.

יצר.

אבל כתוב זה אדם או רע? לא, לא כתוב ככה. מה כתוב? מה כתוב?

כאילו שילדים.

מה כתוב?

יצר ליבת. יצר ליבת.

נו.

ועתה מובנתם מה שדרש רבי אליעזר,

וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עניך,

ויראו ממכה אלו תפילין שבראש׳ כי אותם עמי הארץ ירעים ומפחדים מאתנו בגלל התפילין שבראש׳ שבתפילין שראש יש שתי אותיות ש׳ על הבית׳ ובאמצעותן יש לעם ישראל את הכוח להוציא את שני הש׳ים מכוחות הטומאה, השקר והרשע׳ שזו החיות של הקליפות האלה.

ועל ידי כך עמי הארץ הגויים התבטלו מן העולם,

לכן הם פוחדים כל כך מהתפילין של ראש.

זה שאמר דוד המלך בטלמין קי״ט קס״ב שש אנוכי על אמרתך ז” שתי אותיות הש״ין ש״ש ש״ש ש״ש אנוכי על אמרתך כי על ידי שתי ש״ינים אנו מוציאים את הקליפות

אנו מוציאים מהקליפות שקר ורשע את השינים ואנחנו עושים את זה בשמחה

כי אין לך שמחה גדולה מזו שמוציאים את החיות והקיום של הקליפות האלה ומבטלים את כוחות הרשע מן העולם.

יפה אלא יפה, חכו זקראו.

על הכתוב באיוב כח יוד

בכל יקר ראתה עינו דרשו חכמים זיכרונם וברכה במדרש שהכוונה כאן על רבי עקיבא.

בכל יקר ראתה עינו.

אתם הולכים ללמוד סודות עליונים עכשיו שלא שמעה אוזן.

בכל יקר ראתה עינו דרשו חכמים זיכרונם וברכה במדרש.

הכוונה היא רבי עקיבא.

כמו שמובא שם במדרש ארבע יטו דברים שלא נגנו למשה נגנו לרבי עקיבא בחדריו.

וכל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא.

כל יקר, כל שדות התורה ראתה עינו.

מבואר מכאן שהתנא הקדוש רבי עקיבא זכה להשגות

גדולות שאפילו למשה רבנו לא ניגנו.

צריכים להבין מה הן אותן השגות שהשיג רבי עקיבא יותר ממשה רבנו אדון הנביאים.

בספר דבש לפי מהגאון הקדוש החידה זכר צדיק וברכה,

מערכות מ' עוד טו הוא מפרש את

כוונת המדרש וכל יקר ראתה עינו.

משה רבנו הארי זיכרונו לברכה

בספר שער הגלגולים

כותב שרבי עקיבא השיג את שער החמישים משערי הבינה של התורה

ואילו משה רבנו השיג רק שער ארבעים ותשע כבר בגמרא ראש השנה כ״א

חמישים שערי בינה נבראו בעולם

וכולם יצאו למשה חסר אחד

שנאמר ותחסרו מעט מאלוהים.

לפי זה אומר החידה מבואר היטב דקדוק לשון המדרש וכל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא

שכן כל דימטרי החמישים הכוונה לשער החמישים של התורה

וזה היקר סודות התורה שראתה עינו של רבי עקיבא שער החמישים שלא נגלה למשה

הוא מוסיף ואומר איועל מוישה

איועל מוישה זה הרבי מיסטמר זכר צדיק וברכה

שאומנם משה זכה לראות את הקשר תפילים של הקדוש ברוך הוא

אבל רבי עקיבא זכה לראות לא רק את קשר התפילין אלא זכה לראות את התפילין עצמם של הקדוש ברוך הוא.

לכן אומר יואל מוישה נכון יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא שעינו ראתה את התפילין של הקדוש ברוך הוא

שכן יקר אין לו תפילין של ראש כמו שכתוב במגילת אסתר ובמגילת טוז ליהודים הייתה אורה ושמחה ושאסון בעיקר דרשו חכמים זכרונם לברכה בעיקר אין לו תפילין.

וצריכים לנו להבין מה כוונת חכמים זכרונם לברכה כשאמרו שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין

ולרבי עקיבא הראה את התפילין עצמם שהרי אין להבין את הדברים כפשוטם.

נקדים להבין דברי הצלח על פי הכתוב בגמרא בפסחים נ'

אמר רבי אחא בשם רבי חנינא לא כעולם הזה העולם הבא.

בעולם הזה מברך האדם על בשורות טובות ואומר ברוך הטוב האמיתי.

בעל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת.

אבל העולם הבא כולו הטוב האמיתי.

בעולם הבא מברך האדם הטוב האמיתי.

כיוון שמעליון לא תצא רעות ואין דבר רע מהקדוש ברוך הוא והכול לטובה ואפילו הפועלויות שבאות על האדם אינן רעה אלא טובה כדי לזכך אותו, להכניע את היצר הרע כדי שיזכה לעולם הבא.

נמצאנו לומדים מכאן שלאמיתו של דבר הבורא יתברך הוא שורש הרחמים והחסדים.

כמו שאמר דוד המלך, טוב השם לכל ורחמה הוא על כל מעשיו.

אלא שבעולם החומרי הגשמי הזה טחו עינינו הגשמיות מלראות את האמת.

מה האמת?

וכל דעביד רחמנא וטעו עביד.

כל מה שהכבוש ברוך הוא עושה ולטוב הוא עושה.

ורק לעולם הבא נזכה לראות תמונה מלאה ונראה שהכול היה לטובה ונברך גם על הרעות שעברנו בעולם הזה ברוך הטוב והמתים.

על כך מוכיח מורנו הרב אפרים זכר צדיק וברכה,

ואמרת ביום ההוא עודך אדוני כי ענפת בי.

ביום ההוא העתיד לבוא אנחנו נברך אחורה כי ענפת בי.

לפי שמעניון לא תצא רעון ואין דבר רע מהקדוש ברוך הוא והכול לטובה ואפילו הפורעניות הבאות על האדם אינן רעה.

אלא טובה.

וזאת כדי לזכח את האדם ולהכניע את היצר הרעון ואת הנשמה כדי שיזכה לעולם שכולו טוב.

אלא אדם בעולם הזה אינו מבין,

נדמה בעיניו כאילו רעה,

כמו חולה שעושים לו תחבושת ויש לו ייסורים,

והחולה השוטה צועק להסיר לו את התחבושת,

אבל החכם סובל משמחה.

אמנם לאחר מותו של החולה הוא רואה ומבין את הטוב האמיתי.

כמו כן לעתיד לבוא כשנזכה לומר הודך השם כי ענפת בי.

ניתן הודעה לקדוש ברוך הוא שיתענף עלינו באותו זמן, כעס,

כדי להיטיב לנו באחריתנו.

ואם משה רבנו ביקש מהקדוש ברוך הוא בעתה,

הימנה מצאתי חן בעיניך הודיענינא את דרכיך.

דהיינו היות ובסופו של דבר בעולם הבא יתגלה לכל באי העולם שהכל היה לטובה,

שהרי כל דעביד רחמנא לתם עביד,

לכן מבקש משה מהקדוש ברוך הוא הודיעני נא עכשיו את דרכיך.

במקום שנחכה עד שאני אמות ואז תראה לי שהכל היה לטובה, תראה לי עכשיו.

גלה לי בפועל איך אתה עושה את הכול לטובה.

על כך השיב לו הקדוש ברוך הוא וראית את אחוריי ופניי לא יראו.

אתה תזכה רק לראות את אחוריי.

רק לאחר מעשה אתה תזכה לראות איך היה הכול לטובה,

שכן ופניי לא יראו. לא תוכל לראות לפנים, לפני המעשה,

שהכול לטובה.

כי לא יראה אני האדם בחי.

בראייה חופשית, כשאדם חי אי אפשר לראות מראש שהכול לטובה.

כי בהווה הכול נראה ונדמה כמו דין.

רק בעולם הבא יגלה כל אדם שהכול בעולם הזה על טובה.

כל זה על פי הכול האריה והפרי צדיק.

זוהי כוונת חכמים זיכרונם לברכה,

וראית את אחוריי.

אמר רבי שמעון חסידה מלמד שראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין,

שהוא נמצא מאחורי הראש.

רמז הקדוש ברוך הוא למשה שלא יוכל לראות מראש איך שהכול לטובה.

זה תפילין של ראש,

את האחור של הראש.

אלא רק לאחר מעשה לעתיד לבוא.

יוכל לתבונן מראש שהכולה לטובה.

רק את האחור ולא את הראש.

אבל רבי עקיבא שכל ימיו אשתוקק למסור את נפשו על קידוש ה' בפועל,

כל יום חיכה לרגע שהוא ימסור את נפשו לשם בפועל.

זכה שבמחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרוף למעשה ונמצא

שעודו בחיים כבר הוא נחשב כאילו הסתלק מן העולם.

לכן עליו לא נאמר כי לא יראני האדם וחי כל זמן שהוא חי, כי הוא כבר בחינת מת.

ועל ידי כך הוא זכה להשיג לראות את התפילין של הקדוש ברוך הוא.

דהיינו זכה להשיג עוד בעולם הזה לפני המעשה איך שהכול לטובה ממש.

לכן דווקא רבי עקיבא הוא שאמר בברכות סמך לעולם יאמר אדם.

כל דעביד רחמנא לתו עביד.

הוא לא אמר, הוא ראה את זה.

הוא חי ככה, הוא ראה שהכל זה לתו עביד.

לא הוא הבין.

הוא ראה.

לכן אומר הפרי צדיק,

כתוב בגמרא במנחות כט אמר רבי יהודה אמריו כשעלה משה למרום מצאו לקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות.

אמר לפניו ריבונו של עולם מי מעכב על ידך?

אמר לו אדם אחד יש עתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שהוא עתיד לדרוש על כל קוץ

לקוץ טילי טילים של הלכות.

אמר לפניו ריבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?

אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפניי.

אמר לפניו הראיתני תורתו הראיני שכרו

אמר לו חזר לאחוריך

חזר לאחוריו

וראה ששוקלים בשרו במקולים מסירים את בשרו מעליו

אמר לפניו ריבונו של עולם זו תורה וזו שכרה אמר לו שתוק כך עלה לפני במחשבה

אומר הפרי צדיק,

הקדוש ברוך הוא אומר למשה שתוק כיוון שזה מופלא ונעלה ממנו להשיג קודם המעשה שהכל לטובה

אבל רבי עקיבא למרות שסרקו את בשרו במקום נרעדין הוא השיג שהכל לטובה עוד לפני המעשה

כפי שאמר ודרש לעולם יהיה אדם רגיל לומר כל בעביד רחמנא לטוב עביד

זה מה שאמר הכבוד משה כך עלה במחשבה לפניי כלומר רבי עקיבא עלה במחשבה

הוא זכה לעלות מעל הקשר של התפילין עד שהגיעה השגת התפילין של ראש

שזה כנגד המוח מקום של המחשבה והוא הגיעה לבחינת לפניי

זכה להשיג ולהבין לפני המעשה שהכל לטובה

כך עלה במחשבה לפניי בתפילין של ראש שיושבים על המוח של איפה של המחשבה לפניי לראות לפני הכל שהכל לטובה

ולכן עמיה עקיבא לא הצטער למסור את נפשו על קידוש השם

אלא התענג על כך

כמו ששנינו בגמרא בברכות סא בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה היה קורא קריאת שמע

והיו סורקים בשבע ובסריקות של ברזל

אמרו לו תלמידיו רבנו עד כאן

אמר לו כל ימיי הייתי מצטער על הפסוק

ואהבת את השם אלוקיך בכל נפשך שאפילו נותן נשמתך אני אוהב אותו אז כל יום הוא עבר את זה כל יום זה לא היה חדש מה שהוא עבר בסוף זה כבר הוא עבר כל יום בכל יום הייתי מצטער ואמרתי

מתי רק יבוא לידי ואקיימנו במחשבה אני עברתי את זה בפועל מתי יבוא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא דבר מידי לא אקיימנו והיה מאריך באחד שנשמע ישראל עד שיצאה נשמתו

הבנתי?

זה עוד כלום

על הכתוב בפרשה הגר אשר בקרבך ייעלם עליך מעלה-מעלה ואתה תרד מטה-מטה כתוב בספר עמודי השבעה בעמוד רביעי מה שכתוב בגמרא במנחות כט אמר רבי יהודה בשעה שעלה משה למרום לקבל תורה מצא לקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות

כתרים זה הקוצים והתגים שיש על גבי אותיות של התורה אמר לפניו ריבונו של עולם מי מעכב על ידך?

מי זה שמעכב את מה שכתבת שבגללו אתה צריך להוסיף עליהם גם כתרים?

אמר לו הקב' ברוך הוא אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות בעקיבא בן יוסף שמו

שעתיד לדרוש על כל קוץ לקוץ

טילי-טילים של הלכות, כמויות גדולות של הלכות.

אמר לו משה לפניו ריבונו של עולם הראהו לי

אמר לו חזר לאחוריך הלך וישר בסוף ושמע איך רבי עקיבא דורש לתלמידיו ולא יודע מה הם אומרים

תשש כוחו של משה רבנו

כי היתה לו חלישות הדעת כיוון שלא הבין את דבריהם על אותם כתרים של התורה.

אתם רואים אדם נמצא בעולם העליון והוא לא מבין מה מדברים,

אי אפשר לסבול דבר כזה, חלישות הדעת.

משה רבנו לא מבין מה מדברים, לא, זה חלישות הדעת. הוא לא גרס שבע דקים. כן, אם יבוא בן אדם ולא יודע כלום, מה הוא יעשה שם, יהיה בו בוא. אם משה רבנו יודע, קורה קצת הוא לא יודע, קצת.

הוא לא יכול, חלישות הדעת, מה יהיה?

אלא כשנסתתמו ומעיינות החוכמה למשה רבנו, הוא ביקש מוות.

כל הזמן ביקש להיות סיפור, פרה, משהו, ונישאר.

אבל כשהשם סתם ומעיינות החוכמה, אמר מי החוכמה, קח אותי, קח אותי, קח אותי.

האדם יהיה למעלה בלי כלום סתום לגמרי, אוי ואבוי מעיינות.

ונכאורה יפלא הדבר מאוד, איך זכה רבי עקיבא,

להשיג את הסודות של הקוצים והתגים של התורה,

דבר שמשה רבנו לא השיג.

השיב על זה עמודי השבעה בלשון הקדושה. איזה קדושים! איזה חכמים! מה זה? מה זה? מה זה? מאיפה זה?

רבי עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ טילי הטילין של הלכות,

כיוון שהתורה ניתנה בשישים ריבו אותיות,

כנגד שישים ריבו נשמות ישראל.

סימן לדבר, מופיע במילה ישראל,

שזה ראשי תיבות,

יש שישים ריבו אותיות לתורה.

זה ישראל.

וכל אחד מישראל יש לו אחיזה בעוד אחת בתורה.

אבל הגרים אין להם אחיזה בתורה,

אלא בתגים ובקוצים שעה האותיות.

ולכן רבי עקיבא, כשהוא היה מבני גרים,

היה דורש על כל קוץ וקוץ טילי טילין של הלכות,

כי האדם אינו מחדש דבר תורה אלא לפי מדרגת אחיזת נפשו.

וכיוון שאחיזת נפשו היא לא באותיות כי הוא לא מישראל,

הוא שייך לקוצים.

לכן הוא יכול לדרוש רק על הקוצים.

ובאור דבריו הקדושים של עמודי השבעה אנחנו נלמדים שנשמות ישראל שישים ריבו מספר כנגד שישים ריבו אותיות ששל התורה,

ואילו נשמות הגרים כנגד התגים שעל גבי אותיות הכתובות של התורה.

מאחר שרבי עקיבא היה בבני גרים שורש נשמתו היא מהתגים שעל גבי אותיות.

לכן הוא זכה להשיג סוד התגים של האותיות,

מה שלא זכה משה רבנו, כי משה רבנו מהאותיות.

על כך אומר עמודי השבעה,

רומז הפסוק,

הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה,

מעל האותיות, ואתה תרד מה תנאת,

כי ישראל הן באותיות למטה והגרים הן למעלה מעל האותיות.

זה רמוז בפסוק הזה.

והנה לגר יש אחיזה מעלה-מעלה בתגים של האותיות, אילו לישראל אחיזה באותיות מטה-מטה.

טוב, נשאלת השאלה,

מדוע עשה השם יתברך שלגרים יש אחיזה בתגים שעל גבי האותיות?

ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

כמו החרב.

ופירש רש״י,

שלושה תגים קטנים בכל אחת,

אחת נוטה לימין,

אחת נוטה לשמאל ואחת נוטה למעלה.

ככה זה התגין.

מביאור דברי הגמרא לומדים שיש שבע אותיות בספר תורה והן שעטני סגץ, ועל כל עוד צריכים להיות שלושה תגין.

אדוני הסופר, האם אתה יודע למה זה?

שלוש.

כן.

ולמה צריך עד שעטניסט גץ?

עכשיו ידע הסופר.

ומאחר שיש שבע אותיות, יש סך הכול 21 תגין.

שלוש תגין על שבע זה 21. צריכים להבין מדוע אין לדווקא לשלוש להגנה.

אומר על כך איגרת הטיול.

מי זה מחבר איגרת הטיול?

רבנו חיים אחים של המהר״ל מפראג.

שעטני סגץ הם אותיות שטן עז.

והם שני מקטרגים גדולים.

שטן ועז עז.

וזה סוד התגין של ש...

כי גץ הוא גם שם של מקטרג אחד והתרגיל שעליהם הם כמו חרב וחנית כדי לנצל מהם.

מבואר מדבריו הקדושים שהאותיות שעתניס גץ רומזות לשלושה מקטרגים ששמותיהם סטן,

עז וגץ כדי לנצל מהם.

ולבטל אותם כותבים עליהם שלושה תגים כדי להכניע כאמור את אותם קטרגים.

הנה ידוע מדברי הארי, זיכרונו לחיי העולם הבא, בטעמי המצוות, פרשה ואת חנן,

כי משמות הגרים הן נשמות קדושות שנפלו ונתערבו בתוך הקליפות של הגויים ולכן

הן צריכות שמירה מיוחדת מפני קליפות הטומאה שבתוכן הן שקועות.

לכן יש לנשמות האלה אחיזה בתגין שעל גבי האותיות,

שכן היות ונשמתם שקועה בעומק הטומאה בין הגויים,

וכוחות השטן,

שטן, עז וגץ,

מתגברים עליהם כדי שלא יצאו משם.

לכן הקדים הקדוש ברוך הוא ונתן לנשמות הגרים אחיזה בתגין שעל גבי האותיות שהן בבחינת כלי הנשק,

החרב והחנית כדי להילחם בשלוש קליפות אלה, לצאת מאפלה להוראה ולהתגייר ולהיות יהודים.

כותב האוהב מאפתא חידוש נפלא בליקוטים חדשים,

כי לא רק לגרים יש אחיזה בתגין שעל גבי האותיות שעטניס גץ,

אלא גם לבעלי תשובה מישראל שמתגברים על נצרן.

וכדברי קדשו ידוע אשר כתרי האותיות הם התגין על האותיות שעטניס גץ,

והם נקראים כתרי בעלי תשובה.

כמו שאמרו זכרונם לברכות ל״ד,

במקום שבעלי תשובה עומדים,

צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. איפה עומדים בעלי התשובה? למעלה.

במקום שבעלי תשובה עומדים,

צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד שם.

כל זה טובה גדולה מאתו, יתברך שמו שהוא גומל חסד עם בעלי תשובה,

כי הוא נותן בידם כלי נשק להתגבר על היוצר הרע,

לצאת מעומק הקליפות והחטאים.

העניין הזה פותח לנו פתח להבין מה שמצינו חידוש גדול בחידושי האגדות למארשה בבכורות חטא,

שהקדוש ברוך הוא נתן לנו כא ימי כפרה מראש השנה לעוש ענה רבה,

והם מכוונים כנגד כא ימים של בין המצרים,

משבעה עשר בתמוז עד לתשעה באב.

מבאר אמרשה כי שני הזמנים הללו מיועדים לתשובה.

ההבדל ביניהם הוא שעשרים ואחד הימים בין המצרים, ימי תשובה זה מתוך ייסורים וצער על חורבן בית המקדש,

ועשרים ואחד ימים שבין ראש השנה לעוש ענה רבה,

ימים של תשובה מתוך שמחה, לא מתוך ייסורים.

והרמז ברור,

אם נשכיל לשוב לשם מתוך שמחה ב-21 ימים בראש השנה לעוש ענה רבה,

לא נצטרך חס ושלום לשוב מתוך צער וייסורים ב-21 ימי בין המצרים.

יש להוסיף על כך את מה שכתב המאור שמש על הכתוב בתורה בשמות ג' י' ד'.

ויאמר אלוהים אל משה, אהיה אשר אהיה.

שמעתי מאדמו״ר הרב הקדוש מורנו הרב יעקב מלובלין זכי צדיק לברכה,

שלכן השם אהיה הוא שם של עולם התשובה,

שכן לשון אהיה פירושו שמכאן ואילך אהיה עובד השם.

נמצאנו למדים את דברי המאור בשמש כי שם התשובה הוא שם אהיה,

שכן הוא מרמז על האדם שאומר מה הטבה אלא יהיה עובד השם,

ואהיה בגימטרייה 21. אם כך,

יש לומר ש-21 ימי התשובה מכוונים כנגד השם הקדוש, אהיה.

ועוד יש לומר,

מאחר שעל כל אחת מהאותיות שעטנס גץ יש שלוש תגים,

לכן נמצא שבכל האותיות האלה יש 21 תגים.

לפי זה יש לומר,

ישיבת ה-21 בפתרון. זה מה שאמרנו.

לפי זה יש לומר ש-21 תגים או כמספר אהיה,

ללבוס לנו כי על-ידי שהחוטא שם בתשובה שלמה בבחינת אהיה מעתה והלאה.

הנה על-ידי כך הוא זוכה שאותם 21 תגים הם חרב וחנית בידו,

ויכול לשבור ולהכניע את שלושת המקטרגים,

שטן ועז וגץ.

עתה באוריהם, מה שכתב המגיד הקדוש מקוזניץ,

זכותו יגן עלינו אמן בעבודות ישראל, על הכתוב במשנה באבות,

פרק ד' משנה ה',

הלל אומר,

בדי השתמש בתגה חלף.

מי שיש לו דעת וחוזר בתשובה על מעשיו הרעים,

הוא זוכה להשתמש בתגים עם 21 התגים שעל-גבי האותיות של אטנס גץ,

ועל-ידי כך להכניע את כוחות היצר שטן אסגץ ולצאת בנקל מתוך קליפות הטובה שבהן הוא שקוע.

עכשיו יש לומר מה הכוונה,

ולהשתמש בתגה,

מי שמשתמש בשם איי-איי, שזה כנגד התגים ה-21 שנמצאים על האותיות, הבעל תשובה, ואומר איי-איי מה הטבה לה,

חלף.

מה זה חלף?

הוא מתחלף,

הוא מחליף את כל הייסורים והעונשים שבאו ונגזרו עליו מחמת חטה ברפואה והצלחה וחיים טובים.

במקום זה הוא מחליף. הזמן להשתמש בתגה חלף.

רבי חנא יאמר כאשר אומר, רצה כזאת וכל זאת צועק,

ולפיכך הבעל תורה מצוות.