שלא יאמרו לסטים אתם [שיעור מתאריך 17.10.2025]

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

אברהם בן שמחה יזכה לזיווג הגון,

הצלחה, פרנסה ושפע,

חזרה בתשובה שלמה מתוך שמחה, אמן.

אמן.

לעילוי נשמת ניסן חי בן רחל,

תהיה נפשו צרורה בצרון החיים.

והוא מבקש גם שהשיחה תהיה לעילוי נשמת הוריי

ומנוחתם עדן.

ולהבדיל,

ברכה, הצלחה, בריאות איתנה, עבודת השם ואהבה לכל משפחת דניאל.

אמן.

לעילוי נשמת טיטי, אסתר בת מרים, רבוך,

מנוחתה עדן,

תהיה בכלל הרחמים והסליחות,

ונאמר אמן.

אמן.

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.

רש״י הקדוש פותח את הפירוש לתורה בשאלה ידועה של רבי יצחק.

רבי יצחק אומר, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם,

שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל.

מה הטעם פתח בברשית?

זאת אומרת, היות והתורה לשון הוראה היא ספר המצוות שאומר לנו מה צריך לעשות,

אז צריך להתחיל במצווה ראשונה.

למה מביא לנו את כל מעשה בראשית,

איך השם ברא את העולם ואיזה יום וכו'?

זה הקושייה שלו, והתירוץ שלו משום כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא מגלה לנו את כוח מעשיו שהוא ברא את העולם, מנהיג אותו.

העולם שלו, והוא עושה בו כרצונו.

וכל זה הוא הקדים לומר כדי לתת לנו נחלת גויים.

שאם יאמרו מות העולם לישראל,

הקדוש ברוך הוא כבר מסתכל.

כן, על חמשת אלפים שבע מאות שמונים ושש, תשפו.

יבואו ויאמרו, ליסטים אתם, שודדים, גנבים אתם,

שכבשתם ארצות שבעה גויים, מה זה?

אתם כובשים, יש פה כיבוש.

אתם כבשתם את הארצות של שבעה גויים שהיו פה בארץ ישראל.

אז מה עונים להם ישראל?

מה הם אומרים להם?

אומרים להם, כל הארץ של הקדוש ברוך הוא.

הרי גם אתם מאמינים באללה, נכון?

כל הארץ היא של הקדוש ברוך הוא.

הוא ברעה, נכון? נכון.

הוא נתנה לאשר ישר בעיניו,

נכון?

עוד לא היה עם ישראל.

אז הוא נתן אותה בינתיים למי שהיה ישר בעיניו.

איך הוא נתן? ברצונו נתנה להם. ברצונו.

הוא רצה, נתן.

הוא ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

כן.

התאריך כך וכך יהיה בידכם, מתאריך כך וכך יהיה ככה.

אם טראמפ יכול להגיד

שעד עכשיו היה גולן שייך לסורים,

והוא החליט עכשיו שזה יהיה שייך לישראל,

ורמת הגולן שייכת עכשיו לישראל,

זה בא בן אדם ממדינה אחרת ואומר לאנשים,

אם הוא יכול לעשות את זה,

הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות את זה.

מה זה השטויות האלה?

איך אתם אומרים כיבוש?

ועוד יש ישראלים שאומרים כיבוש, כיבוש.

לא קראו פסוק ראשון.

לא קראו פסוק ראשון.

הרמב״ן טמא על עצם השאלה.

הרי האמונה בבורא עולם היא היסוד לכל קיומנו בעולם.

זה הפתח והמבוא לעבודת השם לקיום התורה והמצוות.

אם אין אמונה שיש בורא שברא את העולם,

והוא ציווה מצוות לעם שנבחר על ידו,

אם אין את האמונה הזאת, אין את הפתח הזה, אין את ההתחלה בתורה להסביר לנו את כל זה,

איך אנחנו נקיים תורה ומצוות.

לכן פתחה התורה בסיפור מעשה בראשית.

שזה היסוד האמונה שיש מנהיג לבירה,

כמו שהשתכנע אברהם אבינו בגיל שלוש,

ושהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, הוא מנהיג אותו, משגיח על כל נברא.

אז מה השאלה בעצם?

מה הטעם פתח בבראשית?

אלא אומר הרמב״ן, בוודאי ובוודאי ראוי להתחיל את התורה באמונה בבורא עולם.

ענייני בריאת העולם עמוקים מאוד, לא נהירים לנו, זה מעשה בראשית, לא כל אחד יודע מעשה בראשית.

אז לכן נשאלת השאלה, למה כתבה אותם התורה והאריכה בהם, וממש כל יום יום מה נברא ואיך, מה אמרו?

אלא התירוץ הוא שמעשה בראשית נכתב

כדי לתת ביד עם ישראל תשובה ומענה לטענות של אומות העולם.

Free Palestine!

אומרים, נסטים אתם,

כבר שתי מרצות שבעה גויים,

אז שיהיה לכם מענה.

לא ראש הממשלה אומר, לא זה ולא זה ולא זה ולא זה ולא זה.

תחזרו כמו מנטרה על הדבר הזה כל הזמן.

אתם מאמינים באלוקים, נכון?

הוא נתן לכם, כן. הוא לקח מכם, נתן לנו שלום.

גם בלי זה,

גם בלי זה, אדם שפותח במלחמה, זכותך לכבוש אותו.

ככה היה מימות עולם.

ויש מדינות עד היום שיש אזורים שכבושים תחתיהן.

רק לפני כמה זמן שחררו כמה מדינות.

צרפת באיזשהו מקומות, ואמריקה בכמה מקומות,

אבל כולם שולטו בכל מיני מקומות.

הבריטים היו פה והחליטו לתת מנדט, לא לתת.

מה זה?

של אבוקו.

טוב,

אז אנחנו מבינים שצריך לפתוח עם אמונה.

אפשר היה לפתוח אבל בדרך אחרת של אמונה.

למה דווקא עם הסיפור של בריאת העולם?

אלא הקדוש ברוך הוא מראה חיבתו לעם ישראל,

ודבר ראשון הוא דוחה טענות של אומות העולם

כנגד ישראל שהם ליסטים.

הקדוש ברוך הוא לא מוכן שידברו נגד הבנים שלו ויאמרו עליהם שהם גזלנים.

הוא לא מוכן.

הוא מכין תשובה נאמנה מההתחלה של התורה.

אל תיגעו בבנים שלי ואל דברו עליהם.

אני נתתי להם, ברצוני נתתי להם.

נתתי לכם קודם, לקחתי מכם ונתתי להם.

עד שהם לא היו,

אז נתתי לכם, מרגע שנייה אברהם, יצחק ויעקב, פתחתי להם את הארץ הזאת

בכמה מקומות,

כתוב בתורה, אתם יודעים לקרוא, נכון?

תקראו מה כתוב,

וזהו.

לא לדבר.

לא לדבר נגד ישראל.

עכשיו, אם הקדוש ברוך הוא כל כך אוהב אותנו,

אז בוודאי הוא יגן עלינו מפני אומות הקמות עלינו,

כמו שאנחנו רואים בתקופות האחרונות.

ואם הוא אוהב אותנו, זה לא ייתן להם לפגוע בנו ממש ממש חס ושלום. לא מאסתים ולא געלתים, לכלותם.

אז מה אכפת לקדוש ברוך הוא שבאים כמה פלסטינים, שזה עם שלא נברא,

ואומרים, ליסטים.

אתם שודדים אתם, אין לכם אין,

לא הייתם פה מעולם, אין דבר כזה, לא הייתה פלסטין. איזה שטויות.

זה שהרומאים קראו לזה פלסטין,

לא בגלל שאתם הייתם פה.

אתם שייכים לירדנים לזה, לכל החבר'ה האלה, מצרים וזה.

וכבר הבאנו סרטון, את הבלוף שערפאת אמר שזה בלוף, האחרים אמרו שזה בלוף.

אבל הקדוש ברוך הוא יכול להגן עלינו, אז מה אכפת לקדוש ברוך הוא שיגידו, יגידו, אז מה הם יגידו?

הכלבים נובחים, והשיירה...

הם יאמרו ואנחנו לא נכון.

הם יאמרו ואנחנו לא נכון.

הם יאמרו, נגיד להם, תקראו בראשית.

אז למה, למה, למה, למה אכפת לקדוש ברוך הוא כל כך שלא יאמרו נסטין?

אלא הקדוש ברוך הוא לא רוצה שייגרם אפילו צער כלשהו.

ושלא יטיחו בנו כינויי גנאי.

לכן פתחה התורה במעשה הבריאה.

אני בראתי את העולם, אני אדון על כל העולם.

זכותי לתת למי שאני רוצה, ואני מבקש, נא לא לבזות את בניי.

אבל הבנים בעצמם לא יודעים להתגונן

עם הטענה הזאת שבשבילה הקב' הוא פתח את התורה.

אבל מפה יוצא לנו לימוד גדול,

כמה הקב' הוא מקפיד על צער

של הזולת.

אמרנו, הוא יכול להגן עלינו, שיגידו,

אז מה, שיגידו, אז מה הם יגידו.

את מי זה מעניין?

לא.

שלא יגנו את ישראל ויקראו להם ליסטים.

אז רואים שיש הקפדה, לא לצער.

לא לצער.

טוב, עכשיו משהו יפה,

מדהים.

לא יאומן כי סופר.

נכון שעולם חסד ייבנה.

ככה ברא הקב' הוא לא חייב לאף אחד כלום. לא היה אף אחד שהוא יהיה חייב לו.

ולמה הוא ברא את העולם? מתחסד עם הבריאות לתת להם שפע וטוב והכול והכול.

כתוב, ויאמר קין אל הבל אחים ויהי בהיותם בשדה.

על מה היו מתדיינים?

אמרו, בואו נחלק את העולם.

אחד נוטל את הקרקעות ואחד את המטלטלין.

שואל האדמו״ר מפילץ,

מדוע אחד נוטל קרקעות ואחד מטלטלין?

למה צריך לחלק?

יכולים להיות שותפים.

ואז יהיה לכל אחד גם מזה וגם מזה.

למה אחד יהיה תלוי בשני?

והוא מתרץ כך.

קין והבל פעלו מתוך כוונה טובה.

הם ידעו שעולם חסד ייבנה.

הם ראו איך כל הבריאה מתקיימת בחסד.

כל אחד נותן את חלקו לקיום הבריאה. כל דבר,

אין דבר.

בבריאה שלא חי וקיים בהרמוניה שאחד דואג לשני. אין דבר שעומד בזכות עצמו לעצמו בלי שום קשר לאף אחד.

למשל, עצים וצמחים, כן?

כל אחד

מועיל לשני,

אדמה מגדלת הצמחים,

אדם

מעבד אדמה, משקה, מנקה שקוצים,

דבורים

ניזונות מן הצוף,

מייצרות דבש בריא ומזין,

וגם מעבירות את האבקה של הצמח לצמחים אחרים,

ועל ידי כך הם מתרבים.

הצוף מושך אליו נמלים,

והן מגינות על הצמח מפני טריפה בידי בעלי החיים,

וכך מתנהלת הבריאה מעגל אחד גדול של חסד.

עלתה מחשבה בליבם של קין ואבן,

אם שניהם יהיו שותפים בכל הרכוש שבעולם,

הם לא יוכלו לעשות חסד זה עם זה. למה?

זה שלי גם.

אני לא צריך אותך בשביל לקחת.

אתה לא נותן לי כלום, בשבילי גם.

ואז מצאו עצמקורית.

בואו נחלק את הרכוש.

קין נטל את הקרקעות,

אבן את המטלטלין ובעלי החיים,

ואז ירבו חסד זה עם זה.

קין ייתן לאבן מפירות האדמה,

והאבן יביא לקין בשר לאכול,

ויביא לו צמל לעשות בגדים, לחמם את הגוף.

ממש נפלאה, איזו מחשבה.

מחשבה גדולה,

אנשים גדולים.

אבל כדי לעשות חסד צריך מידות טובות.

ועם הזמן קין, שהוא היה בעל קניין, רוצה לקנות הכול.

קין. עם הזמן קין התחיל להרגיש בעלות קניין על הרכוש.

ושלי,

וג'ורלי.

ומכאן אפשר להידרדר.

זה התפתח לקנאה, שנאה ושפיכות דמים.

אבל מה רואים מכאן?

שצריך להשקיע בחסד.

החסד מקיים את העולם,

ולכן פותחת התורה בדאגה של בורא עולם לעם ישראל, שלא יאונה להם כל רע מן האומות.

זה חסד גדול לשמור על עם ישראל, שלא יבוזו.

דוגמה,

רבי זלמן סורוצקין,

בספרו אוזניים לתורה כותב,

עץ סרק,

הגזע שלו.

עבה.

עצי פרי גזע דק יותר.

למה?

עץ פרי נותן מהכוחות שלו לטובת הפירות שיוצאים ממנו,

לכן הוא נכחש וגזעו דק.

עץ סרק

משאיר את כל הכוחות לעצמו,

לכן הגזע שלו גס ועבה.

אבל פלא פלאות,

עץ פרי, למרות שהגזע הוא דק,

שורד שנים על גבי שנים.

ובני אדם שומרים ומטפחים אותו,

כי צריכים את הפירות.

אבל עץ סרק שדאג לעצמו

ונהיה גזע עבה, לא מאריך ימים. למה? באים בני אדם, אין ממך שום מנה, בוא נעשה ממך שולחנות.

מייצרים רהיטי במנו.

עץ שלא חשב

על עצמו,

אלא חשב על אחרים לתת להם פירות.

והוא מוכן להקריב את הכוחות שלו ולדלל את הגזע.

הוא נשאר עומד ביציב שנים רבות וכולם

דואגים לו ושומרים עליו שלא ייפגע.

ואפילו אנשים שרואים שהם יש איזה פרי שנרקב, עומדים ומתפללים עליו. אפילו אנשים זרים.

אבל עץ שחשב רק על טובת עצמו ושמר כוחותיו לעצמו,

סופו להיכרת

ולשמש לתועלת אחרים בעל כורחו.

לא רצית לדאוג לאחרים, הם ידאגו לעצמם, ייקחו אותך, יכרתו אותך ויעשו ממך שולחנות.

אותו דבר זה בני אדם.

בן אדם

שהוא דואג לכלל

ולא לעצמו.

שומרים עליו מן השמיים, שומרים עליו מן הארץ, אוהבים אותו כולם כי הוא תורם לקהילה.

אבל לאחד שהוא אגואיסט ודואג לעצמו,

אף אחד לא מתחשב בו וגם לא יעזרו לו ולא יעשו איתו חסד, לא כלום, כי הוא לא מכיר טובה.

יהודי בפתח תקווה תרם כליה.

שנים הוא היה רגיש למוצרי חלב.

מאז שהוא תרם את הכליה פסקה הרגישות.

למוצרי חלל.

הרופאים לא ידעו להסביר את התופעה.

הם לא שמעו שיש קשר

בין כליה לבין חלל.

אמר להם התורם, אל תחפשו הסבר בעולם הרפואה.

אני אסביר לכם.

הקשר פשוט.

יהודי שנותן חיים למישהו אחר,

כנגד זה הקדוש ברוך הוא נותן לו גם כן,

חיים חדשים.

כי יסוד הבריאה כולה זה חסד והטבה לזולת.

שאלו את הרב שטיינמן, זכר צדיק וברכה,

על מה ראוי שחתן וכלה יתפללו תחת החופה. אתם רואים שיש חתנים וכלה שממלמלים כל הזמן.

מה הם אומרים? מה הם אומרים?

אומר הרב שטיינמן, מה הם צריכים להתפלל?

החתן יתפלל שהוא יהיה בעל טוב לאשתו.

הכלה תתפלל שהיא

תהיה טובה לבעלה.

כי זמן החופה הוא שעת רצון,

שעת מחילת עוונות.

לא להתפלל על טובתך,

אלא על טובת הזולת.

ועכשיו תשמעו סיפור שזה

משהו-משהו.

משהו-משהו.

משהו-משהו.

יש נוהגים

איסור אכילה ושתייה

והשתמשות באוכלים ומשקיעים מסוימים שהיו מגולים בלילה

בחשש שנחש הטיל בהם ארס.

תלמיד חכם חיבר ספר,

הלכות,

על גילוי

של מאכלים ומשקיעים, מה מותר, מה אסור,

והביא את הספר לרב שטיינמן

כדי שייתן לו הסכמה.

הרב חיין בספר,

והיה לו ממש קורת רוח,

שמחה גדולה.

נו, אז עכשיו הוא מבקש ממנו מחכה.

דווסקומה,

והרב שטיינמן דוחה אותו,

הוא לא נותן.

למה?

שואל המחבר,

כבודו הראה לי שיש לו קורת רוח מהספר,

אז למה לא נותן?

אז קודם כל, כידוע,

כיום מעיקר הדין לא נוהג הדין של גילוי.

אוכל או משקה שהם גולים מותרים כי בימינו לא מצויים נחשים,

זה הטעם המפורסם.

אבל לא סובר ככה הגאון מווילנא.

לשיטתו,

אפילו שבטל הטעם של הנחשים כי לא מצוי במחוזותינו,

הוא אומר, בכל אופן יש להחמיר, להקפיד על גילוי.

למה?

הוא אומר,

חכמים גילו לנו את הטעם הגלוי

של איסור גילוי משקאות ומאכלים,

אבל יש גם הרבה סודות ועניינים נסתרים שהם לא גילו לנו.

למשל,

אומר הגאון, מי שמקפיד על גילוי ונזהר מזה,

לא שולטות בו מחשבות זרות בתפילה.

זאת אומרת, אם אתה לא מקפיד על גילוי,

אתה עלול לקבל כל מיני מחשבות זרות בתפילה, וזה, אם אתה מקפיד, אז אתה נשמר מזה דבר גדול, עצום.

זה דוגמה רק.

יש עוד כנראה סודות בעניין.

אז שואל המחברת, הרב שטיינמן, אז מה בכך?

אז מה אם הגאון מחמיר וכולי וכולי?

אז מה, בשביל זה לא לתת הסכמה?

מה, הגאון לא בסדר?

מה?

אז עונה לו הרב שטיינמן, תאר לעצמך

שאדם מצא בבית משקה מגולה

ורץ לשפוך אותו.

אשתו רואה שהוא שופך לתוך הכיור,

לא מבינה מה הוא עושה.

היא גם יודעת

שיש איסור גילוי,

אבל בימינו, מעיקר הדין הוא לא קיים.

מי יודע איך היא תגיב?

היא עלולה להתרגז

ולגעור בו על המעשה.

נגיד עכשיו היה חלב מגולה

כל הלילה,

זה היה חלב אחרון,

ובעלה מקפיד,

הוא לקח את זה ושפך את זה ביום שישי,

ואין אפשרות לקנות חלב, יש ילדים קטנים שצריכים חלב.

וואי, וואי, וואי, מה יהיה שם?

והיא תגיד לו, מעיקר הדין לא חייבים, הוא אומר, אני מקפיד.

אמר לו, אני לא נותן לך כתב הסכמה,

כי אם בגלל הספר ייגרם בעיה אחת משלום בית,

כל זה לא היה כדאי.

הוא לא אוסר להוציא את הספר,

אבל כשאני אהיה שותף לתת הסכמה ואחר כך יהיה סכסוך, הוא יגיד לה, הרב שטיין, מה נתן הסכמה על הספר?

אני, מחוץ לתמונה,

אני לא רוצה להיות מעורב בסכסוכים שיהיו עוד צער.

זה מה שראינו מבראשית, שהקדוש ברוך הוא לא רוצה שהיא צערות ישראל, ויקראו להם ליסטים.

אז זאת אומרת,

כמה צריך להיות זהיר בצער, וגם צריך לדעת מה התורה אומרת ולמה היא אומרת. אז שיהיה לנו תשובה לפחות לפלסטינים,

כן?

צריך להגיד, free from Palestine.

נשחרר אותנו מהפלסטינים, לא הפוך.

וככה השתמשו במה שכתוב פה ובדרשה הזאת, והשם יעזור,

ישמחו למלכותך,

שמרי שמרי שבת ביקורי עונש הבא,

ישמחו למלכותך,

שמרי שמרי שמרי שבת ביקורי עונש הבא.

אה, מקדשי, מקדשי,

נקדשא שמעי שבת אה, נקדשא, נקדשא, נקדשא שמעי שבת.

הריני מחבר גרסון חכמים, לא ראית עכשיו, לא ראית עד, לא ראית עד, כבד את אביך, לא ראית עד.