הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל - בדיקה בלבד - לא לפרסום! מסכת יבמות דף ל"ו–ל"ז

 

- - - לא מוגה! - - - 

אין הבנה שטענה, נמות במשנה היא קיימתה.

כאן המשק רביל לעזר אמרו יוציא בגטו.

דובר דבר המשנה שיכול לקיים את הדרוצות להוציא את הדרוצות,

והנה אין עצובה שהוציאה גם היא,

להוציא אותה בגלל גם בדיחה.

אתה לא מאמין בגאה, הוא לא מחליף בגאה.

אתה לא מוציא בגאה איך האשמתי.

אתה לא מוציא, צריך להחליף בגאה.

אתה לא עושה את זה בחליפה שלך, אלא אם לא בגאה.

אמר,

בחליפה הוא כפשט, שלא יפריש.

לא, מה פריש באקדש שלך?

בכל האבדורה יש באמת התערבב.

בואו נראה אותה,

הנה עמדתו כאמה.

בואו נראה את זה שמה, נפידה.

אבל 300 עוד איש,

נפלסו.

משפט לאיש.

לא, תודה, שלא תתן, לא יתקבל דולם אחר,

אלא אנחנו לא טיל,

כי למה רגל?

מה רע במה? רגל.

לא בהחלטה, לא בהחלטה, לא בהחלטה.

רגיל.

אבדקנה.

דבי, דבי, דבי, דבי, דבי, דבי, דבי.

קנה אותו לבר, עוד בגלל, כן אשתו. אז המשנה באמת הולכת להיות דבי.

לא נחשו בחריצה,

הקדש הרבה נשמעה לזה אין איזה מצב העם, אלא בלית.

לא ספקי.

פיר ושקיש,

הרבה נשמעה לזה,

למה למה לזה שאתה עובד נשמעה, למה לזה? כן. דיינו, הוא לא קנה אותה. כן, הוא קנה אותה, וכן עדיין תדמה על זה לחשוב,

אמר רבה רבי מאיר ורבי אליעזר אמרו דבר אחד רבי אליעזר עד האמרה רבי מאיר לתנאו לא יקרא אדם עובר את חברו ומנק את חברו האם נסע יוציא ולא יחזר עולנו דיבר רבי מאיר לחכים אומרים יוציא כשיגיע זמנו לקנות

שחשש להרצה אבל הוא עומד. או מצאנו שרבי מאיר הוא קונס את הבן אדם הזה שנשא אותה. בדיוק. ואפילו אם נשא אותה, גם כן צריך לו להוציא. למה?

כיוון שמתי שנשא אותה, נשא אותה בייסור.

ולא עכשיו... אפילו עכשיו...

הרי כאן מדובר לעובר את חברו,

כגון למשל חברה שהיא ילדה,

או מנגד חבריה עצמה,

מתי הוא לקח אותה, לקח אותה?

לקח את המחובר, עכשיו...

מי אומר, יוציא... יוציא, מילה לחזור את החולמים. שואלים למה, לחזור, החולץ, חמש קיבלנו טס, חוסר! כל כך זה לא רוצה, כל כך חזור, טס, יוצאו, אפילו בשעת,

אפילו בשעת גאול. אפשר לקנות באיסור. הם אומרים יוציא, כשהגיע הזמנה לקנות, תקנות.

אנחנו אומרים באמת עכשיו,

מה שמעשור עליה באיסור, יוציא אותה.

ואחר כשהגיע לה כבר נחי קבל את החודש.

אני רוצה לקנות, צריך לקנות.

גם לפה,

זה נראה,

אם היה אדומי יבואו,

נתחיל רק כאן, זה בלי תנגד.

אם היה אדומי לא קונה ומעוברת בחריצה,

אז למה מעוברת ליחסה?

אם מעוברת אין לה אולי תרוס,

למה,

שומר תיבא מבונסמוס גם מגדס, אדם עדין, תחליט, מה עדין הוא בתורה?

מה עדין הוא עדין? לא צריך להוציא. למה?

עכשיו נראה דבר שהיא שומרת, עשה איסור, עשה איסור, עשה איסור, ובכל זאת עושים אותה שעת היתר עדו בסדרה איסור.

גם הרבים חלקו.

חכמים זה משום תקנה או משום קמאס?

כלומר, חכמים, מה שאומרים, זה משום תקנה של ולד או משום קמאס?

זה גם מגדל, זה עבד.

כלומר, עכשיו החכמים, אמרנו שיוצאים ויחזירים. יעזים ויוצאים.

יוצאי בגיל, יוצאי בגיל, יוצאי, יוצאי, יוצאי, מה אתה רוצה לומר כנראה?

עבר הרבה אחרים,

כאילו נבלתה.

אבל אחרי קטע רודש,

אם הוא נותן, הוא נותן אותה, כן, כן, הוא מותן, כמו שעבר פה, אז זה כבר קטן, לא גדול ולא גדל.

אבל אחרי מה עשו?

איך אפשר להיות אחרי מה עשו?

זו אשה אכלה בצורה,

אסור לבוא עליה.

לכן, אין אסור בשום דבר.

כמו שאסור לקחת ולכנות חטן,

אסור לבוא עליה לשער לשער,

גם זה אסור.

אבל אחרי קטע רודש, זה מותר לסבא.

אמר לה,

הסבא ילך הגמרא בשביל הסובים,

ומבצעי בגיל, ודאי אסור לבוא עליה.

החכמים עשו?

ונתקרא,

לא עשו ממנו משהו מסלול,

מסלול עשה,

עובד חברו,

והם מביאים קווים,

ניקח אותה, נמצא, עובד חברו.

אם יקח אותה, ועוד ימשיך לבוא עליה.

עוד ביער וביער, ואף אחד לא עושה חברו. הוא אומר, ניקח חברו. כן, עשו.

לא ניקח.

למה יוצאים בגיל,

זה ניקח.

אמר להווייה, ממה דילמן לא יעד קבלו בגמרא, אלא יעד דור רחב, אלא משהו בקו הגם ויסרו אשת רח, דאורייתא.

אבל השאר דרבנן, כרבנן שואל ינא ועד כאן לא קרע לה רבי מאיר הטעם, אלא משום דרבנן, דרבנן, ואחר כך הם עשו חיזק מדבריהם יותר משל תורה.

מדאורייתא אלוף ועד פרסה מנה,

כי אם היה עובר חברו ושומת תלמות או איסור,

זה באמת קצר לומר,

אבל עכשיו היו עוברים ושומת תלמות או איסור, למה?

אמר רבי אבי, מי יקדים העם לא יעד קם לו כמה רבי אליעזרא,

כמה עשרות העם, אלא משום תקטרמה בייסור שתחת דאורייתא.

הרסורים בו שמין, נגמור עצה שקבועה באיסור,

נכנס לזה,

אבל אתה רבנן, רבנן קרבן קצתו עליה, אבל עד שם השמונה,

כאילו סרטן אמרו בית חברו,

אם זה רבנן,

שהם נעשו,

כן, מה לכלל, רבנן, לא חמורים, לא חמורים, אפילו בזמן שאין להם קלוסם.

זמן איתו.

הנה מאיר, אקרא אקרא רבי מאיר,

הטעם אין להם שזה רבנן,

וחכם הם עשו חיזוק לדברים יותר משל תורה.

אז גם תורה הייתה בראש ואשם מן ה... הנה מאיר, שגם רב מאיר שקנט אותה במנקת ובאות חברו, הוא קנט אותה במגלל ורק נהיה תבואה ויכולת עם רבנן, ורבנן רצו לחזק את הדברים שלהם אפילו יותר משל תורה, אבל חיזוק, פשוט.

אגב, מילאו ששאירו לנו ב...

יא אבו, מה ששאירו לנו ב...

הבעלים ראויים או חכמים,

כמו שמוטרו לקעת העולמית, וככה, אם היה מותר לקעת הרי, לא יכול...

יא וואלה, מה יהיה? ביום שסירו עליה, תפרוש ביתיים,

קראת מה?

אחר כך, למה נחכה? קראת עוד איזה וייצר אותה?

את יכולה להתחיל לראות אותה?

כשהיא תכבש בגינה פה, יש תרצו את החכמים,

זוהר ביתיים והוריח היה משעה, קראתי מה?

על פי זה קראתי...

ואמרו שזה לא קראתי אותה, אדוני. מה? מה נוכל? אגב, כמה שנוהגתי הבא, שאם יבוא,

שאם יבוא, שאם יבוא, אולי,

שיכול, שיכול, ודלתי סוכרי, מי אדם חשב וחכמת ביתה?

אז הייתי אומר,

לא, אבל את זה הייתי אומר,

ואי אפשר לומר שעצמי יהודים כדי שיכנסו אותה.

תודה רבה.

אמרו בה, ולדברי החכמים ויוציאה בגאה.

עכשיו, הרב רוצה נלערה,

הייתי אומר, מה תמר דומי וסובר,

חנוכה זה רב.

עכשיו הבא, בא להתעבל עליה,

אך גם לדעת החכמים.

אבל, אני אומר לך, תדעי לחכמים ש... החכמים שיוציאו אותה. החכמים שיוציאו אותה, וחכמים, מה לקנות?

אז אתה חושב שיוציאו אותה, ו...

דיברו, אני...

אלא, צריך להחליט לגאה.

למה זאת רעת?

בגאה ובגאה. אני יוציא ולא בגאה ותעני יפריש. בתשע החכמים אמרו,

יוציא, ולא תפסיד לגבורי אני יפריש,

מה זאת אומרת שכנראה להגיד יוציא, יוציא בגאה.

שמע, רבא, איפה הוא יודע שהסדיר את הבגר?

מהמילה שלך רבה חזרה, אין מישהו. אז מה הוא אמר בו אמרנו, בואו נשמע,

שאלה מי שסגר מי רבא,

אתה יודע, זה עוזר בוד רבא,

מה הוא?

אה, רבא יכול להיות, אולי כי אין הכרח להגיד שזה יהיה טבעי טוב, אפשר להגיד מפקרית. מה בו יודע לה להגיד?

אה, עוד פעם אין פרקחתם.

הכרח שלו, שביבים אחרים את עתו, אין לעשות,

שביבים את עתו, מה שעושה ואת עתה.

אתה יודע, אדוני, רוצים לגן, ואז עוד העולם.

אתה יודע, אני רבינו, אני אפריש אותם.

מכירים כל כך.

בסדר, אמר שכאילו,

שחזיר אותם.

אבל היה להוציא אותם,

הוא בין מישהו שנים, ובאמור לצורך אמרנו.

אמרתי, כבר שאלה, אל תחשוב שזה לא ידע לאחר כך, אתה נפתר, שנה, שנה מאז רגע, אה, שטני יוציא לו, טני יפריש,

מנה שיוציא בגן, כמה, שחונה, כן, כן.

הרב הרב השם אלה ישעיה,

אמר רבי די, עצב כמה, ארבעה שמות בבני אלוהים,

כל ששעה באדם שלושים יום, אינו נפת.

אה, לא שעה, עד השעה, פסקע ואיתמר, מת בתוך שלושים יום.

תעמתי ונתקדשה, ונתקדשה, רבי די שמטר אבא אמר,

עם אשת ישראל היא חולצת, עם אשת גוייני אין לה חולצת.

רבי ששם שמטר אבא אמר,

אחת זו ואחת זו חולצת.

אמר לא, אני אלוהים משעשי,

אבותה אמר המערבי,

וזו, וכתבה עד הרבה, עד הרבה.

אבל, אמר להם, אמר להם.

שרית, שרית, שרית ריצוע, כן, אבד ראשון .

אמר רבנו של רבנו שייע כאן,

למדנו במשנה,

שהרשמיון גמליאל אומר,

כל ששעה 30 יום באדם,

אם אדם, אישה לגבי לה, ושעה 30 יום,

אז הדין הוא,

שעדין הוא שלא נכה, וזה מחזקה בזה.

אבל מה שמתוך מרבנו שייע לרבנו שייע לרובנו של רבנו גמליאל,

כל זמן שלא שעדה 30 יום,

הרי זה בחזקה, הרי זה בספק נגד זה.

זה השאלה שלך, אמרנו אין בעולם אדם שיהיה שלושים יום,

ינזור בין דנף,

פיזי,

כמעטה פג,

והשעה שלושים יום כבר נעמד בגלל זה.

אין עונה.

זה חושב שם.

אז ובזה באמת מחלוקת זכוכה.

אני זומן, אם יוצאים מההשוואה הזה שבעה חודשים,

כל אישה בין יום יומיים בשבעה יום כבר חמישה,

מחכים לה עוד חודש אחד היה ראוי שיש בבית נגמר יתגמר בארץ.

מחכה זמנית לשלושים.

וזה תאר למה.

זאת אומרת,

כמעט מתחפשים את היחידות הילד נשאה במקום כמו בית אלימו.

זה לא תאר למה שהוא נורא ומה שאומר שהוא נורא וכל היחידו, הבדואו שהוא נווה כמו בית אלימו אחד.

גם בו מאבד בלחוץ אחר כך

ויש עבודי

אם היינו

היה עובר במשפחה

אז בו יבאללה

עבור על ראש המשפחה

ונראה שובר

לא חכתי

לפי שזה מערה כלל

לפי שזה מערה

אבא כדאי לזה, כל שעה באדם של שיום אין מבין, לא כדאי מוסכם

כל שעה באדם, היו בקטעים על ילם, השאינו אותו

היו ילדים לפני שבעה, אתה אמר לא מוביל לשלישים, אמרת כדאי כמו שזה אומר, ככה הלוואי

אתה יודע שאני יכול לומר גם לבית שם לא מביאים

וגם לבית שאני אגיד

אבל אתה יודע ככה איך רואים?

הוא לא יודע כאילו לא מוספק, לא מוספק, לא מוספק, לא תלוי, מתי לא, למה?

זה נאללה,

אני אגיד גם ככה טוב, תמיד הוא ככה, אבל

זה יכול לסבור דעת אחרים סובלים

מתי נראה את זה? מתי נראה את זה? מתי נראה את זה? מה שזה אומר, מה שאומר ודאי זה נפל,

טוב שאמרה גמרא ופעם נותן קודם,

אגב בעצמה, יליד שנוסע בבית בחילה,

זה נפל או נפל,

אה?

אתה יודע מה, אם נולד,

יש לו שום עבודה,

נאמר עבודה,

אם נולד בוחה זה נולד.

אם נולד מוקדם, אתה מבין, אין לו נפל,

זה לא רעייה שהוא כבר קיימה, ומבחינה,

גם ילד שנולד מחזיק אותו בפגיעה,

או בילדים כמו בחינה, ויש לו נפל.

כשאומרים ככה, נפל, מה זה? זאת אומרת, לא, על הכתב הנא, והבלות,

יש מקומות תעדיף,

כמו שסוברים.

בתנאי כשהילד יורד, כמו שכתבו,

בילדים, אבל מתי הגיעה?

אז גם אלף אלף אלף ידעו,

זכותו.

מפתיעו אותו או לא?

ראש כתוב.

טוב,

אנחנו לא מעניינים אותנו, זה כבר פשוט תלמוד לא כתוב על ימינו.

לא, לא,

אנחנו מבינים תלמוד, לא בסדר.

גם הרס מעלי הוא דיבר על ראש הממוני שלא כאילו השכלה,

שכלולה, יש הרבה שנים לדבר שלא כאילו השכלה,

זה,

זה מאוד, זה הרבה יותר טובה.

אני רוצה לומר שביכול להיות שהוא ראשון עונה למד, שום שעה אחרי החצי של יום, להגיד,

כדאי

זה לא ראשי, זה לא ראשי, זה לא ישר ככה

מה שאתה רוצה זה דבר ראשי כזה

אתה אומר לך

ראשי סובל מה שהתורה אמרה

שג'ונג פתוק בראש השיבור

איך אתה בוא חדשה, חדשה, חדשה, חדשה. כבר חודש התשיעים. לא, שבת רשמא.

בטוח הוא שאין לוי,

בבקשה

דברים.

תני לי קשר לבדוק. טוב, אין בעיה, סתום.

אם העומד בתוך שלושים יום ועמדה ומתקדשה רבין המשמן דרבא ואמר אם אשת כהני היא חולקת אם אשת כהני היא אינה חולקת אם היא בראה אם האישה שהולידה בלז באמת בתוך שלושים יום הוא בא אחר מן השוק וקדש אותה.

נקרא את זה אבד.

עכשיו יש ככה להסתפק עם שמואל דרבא ולא.

הוא עומד בתוך שלושים יום אבל יש מקום להסתפק

כי מבלד היה בן קיימא ואז היא לא שמרתה. במה מדובר?

זה, זה, זה, זה, זה, זה עכשיו נאבד בתוך שלוש שנים.

ויש להתקפק עם האישה, חייבת דיווג ולא אופתורה מאיפה.

מי?

תודה רבה רבה, הכבשת ישראלי עולה פה.

רבי נשמיד הרבה אמר, אם אשת ישראלי חולצת, אם אשת כהנה, היא אינה חולצת, אם אשת ישראלי חולצת,

על החליפה, לא תסיף לה.

למה עכשיו מה שצריך לספר, אם הוא בא לתקפל? אם הרב נקיימה, זו תורה מיהודו ועברו מה זה מותר.

היא בעקידת שנור כמה,

התורה היתה.

והבעל הזה,

זה מסופק,

הוא בטוח, הוא עד כאילו איך המצב הזה.

זה מסופק פה עם בית קרנוע או לא נקה?

אפילו בית קרנוע. אפילו בריקה.

כמובן,

זה שאמר שיש אשמד או שהוא שהוא שמן מונה ב...

אבל זה לא בנן.

איך היה עוד נצור? איך, איך, איך, איך, איך, אין נפשי?

הראשונים היו אשת ישראל, אם הייתה אשת ספרי ראשית, זה שעל ישראל,

אם זה לא צריך ללכת,

מה, יש?

אפילו גילאי אין דבר.

אבל, אבל אם יש עוד כוחים שעל ידי החליפה היא תייצר עדה, אה?

אם יש כאלה, אין נחולת, אין צורך, אתה...

על שני חכמים שמתירים אותו, שקובעים שהעוולה הזאת למעלה.

הוא לא אמר אין הפסק.

מה אין הפסק?

תהלות.

על הארץ, תחזור.

ההגברה הזאת אמרת.

תמיד הלכה כמו ערשי גדולים.

אז קובעים את העם חכמים.

אתה, מה קבעתם בלי סיומנים?

אתה אמר משהו שאין הפסק.

אתה מבין שגם דיבר בגמדיה באשת כהן.

אני למד.

אני עכשיו מבין,

הבראתה בדיוק החברה העובדת של השבג,

ואין הפער כזה על השבג, עכשיו.

אחר כך אני מבין שהגמרא רוצה לומר ככה אחרת מאשר הבראתה.

כאילו השבג מדבר.

השבג אומר, אני אומר,

עגולה עשושים שלא שם בגבי זה עשש נפץ.

עדיין אני חושב שדווקא באיש תרצה איש שצועק.

אז קיבלתי. אם יש לחלוץ,

אם תחלוץ, תחזור לבעלם, אין ספסס.

אבל לכויים, אם תאמר,

תחלוץ.

באופן כזה, אני לא אמרתי.

אתה כמה, אפשר?

למה לא עשית?

למה תחלוץ?

אמר לך תחלוץ, תגיד, לא לדבר.

אני לא אמרתי את זה. אני לא יכול לחזור לבעלם.

תכף זה עומד, הוא חלץ כאן.

תכף זה עומד.

אני חושב שקוראים לדף,

בגלל שאי אפשר להבין.

ואיך ועמדים אותו, כי סובר שבגדילו סביבי גמור.

אלא על רוב הוא בעל דען, רוב בן אדם הוא בעל דען,

מגיע ומשפט.

למה שלא נכנוס אותו לכהן?

כמו למעלה, כשהוא עבר לשנור פרק תומא נגד, אז היה קונסים אותו בין החכמים ובין הרבים.

מתי הוא רעש שאתה עושה אותם?

אחרי שהוא שער לשים, אחרי שהיא ספידה,

הייתה טוענית,

מתי הוא רעש שאתה עושה אותם?

אפילו על איזה.

מה העניין והוא יפה?

הוא מציאות, או מותרת, ואז הוא רע. אם הוא עוצר את הסוגיה או תמותה,

אם אסורה, אז ראש וגמור עושה סביבי.

באמת, אם ראש וגמור לא ברור שהוא עושה סביבי, אלא לחברה.

אדם שעשה דבר בדיעבד, בדיעבד תלמד אותם.

אם, אין להם איזה מין לו עושה.

אבל לא שום סביבי, אין לו עושה.

כן, תקחו דבר שמתירים.

אפילו רוב דתי, אסורה.

כן, אם יש ישראל כמעט דבר שמתירים,

ילך, יחלות.

אבל אין הסוגיה.

עכשיו אנחנו יודעים, לא נבון, אבל לא נבין.

מה שהוא אמר, עומד רושם, הוא עומד שם בשבת,

שמת הרבה לפני רבים.

בית רענן ואחרי זה, בית רווה.

אחר כך זה כתב, כאילו עבר זמן, כמו עבר שלושה חודשים או זמן כזה שיעד לחזור אותם אחמד.

אבל לא רמוז מתן בדקן שלו.

כדאי שתצבע לך אחרי שמת בעליהם,

תשמע,

אחרי שמת הבדקת חודש,

אחרי חודשים,

זה לא רמוז.

זה גם שאלה אחת, זה שאלה שתהיו גם כתובות.

מנקט שאסורה, אמת אסורה או לא אסורה,

אבל בכל מקרה.

אני שובר שמת בעליהם, שיש שמים מנקט,

להחכה, חיכה, חוצה, למה זה חיכה?

מי אפשר לומר?

לא,

שכמה שבאתי בבד... זה בבד הטעם.

לא, לא בבד הטעם.

טעם זה הזמן הגאה שאישה אחת,

ויהא תצי, שתהתף.

אבל הזמן החדה היא משוגעת לך.

הזמן החדה נתן לך, באמת אבל מותר.

למה? אם זה טעם

שלא תפסיק עלייך להביא לך להתבלבל, ככה, אבל יש משהו שאומר,

אפילו מבין העם.

באמת, וזה התחבדים הרבה,

אם ההתנתה בן אבי,

לענק, תקעו את זה יעד,

כמו זה הסודי.

עד שנתיים,

שנתיים על שנתיים בלילה.

אבל כמו איש שאלה אחרת.

יכול להיות, בבד כזה,

אם מותר.

למה? אני אומר שיש פילה.

זה מחכה.

כשבאה למליצה,

שנתה אחת נתניהו לביקורים.

אתה אומר,

לא יחלוק אותנו.

גם בחזקת הבשקת.

בית השם הצלחקו, שנתיים אחרי הלידה.

יכולים לומר, אבל יזילו וכמה.

ברגע אחד, אומרים לי בואי בגמרי וואלו וכמה. טוב, זה מה שאתם רוצים.

טלף רבי רכיש, ועיקר שמדרם עמוס אדם נפלסים.

רבי שרשם שמדרם ואמר,

אחת צובה אחת צובה חולצת...

גם אשת כהן עולה... גם אשת כהן עולה קצת... למה, למה?

למה?

שזו שרק.

איך להגדיר אותה?

איך להגדיר אותה?

ככה נגדו, אם זה שרק או לא, לפי דברי רבי, לפי דברי רבי נבישמדר רבא,

אז לגבי אשת כהן הוא תומך על רוב צובה מעניין, ולכן הדין הוא שלא חולק.

אבל...

אפשר לומר, אפשר לומר, תעמוס, תשבת,

שסבב ואמון, כי מה, שזה לאירועות?

זה פרושה,

טוב.

אפשר גם. אם בספק על יעבד או לא.

טוב, זה נכון בהקשרות, גם בפרושים.

ברור שזה פרשתי ביותר,

שזה לסבב ולסבב.

שסביבה רבה, אומרים לה, גמלה סוברת, זה לא סביב.

זה אפילו בת-קבע.

אבל חושבים במיעוט.

כיוון שיש מיעוט,

נגרנו שלנסיה, נסיעה, לא תתקופוין

יש לדבר שיש בתצילים ומורים לשים?

יש בתצילים

יש בתצילו אנשים ענמיים. כמו כן פשוט כהן אסור לכן, ראש בחנות.

בן אדם כהן אינו, בטילים, אעשו

וחמישה אין סובל עשו לו את אלוף להשווק,

אפילו להשווק שיפוט.

כי אם היה להשווק שיפוט, בחייה של השבילה

כהן הוא היה שווה בריאור שלומא,

כולם בער נוסרים שיפוט

אבל אם סומכים על אובי לידות בתור פנן,

נביא מאמר סומכים על הרבה אובי לידות,

ולכן חדש שם סומכים,

חדש שם, אפילו חדש שם, לא סומכים,

לא סומכים, לא סומכים, ושלומה עושים שם,

שפה זה יעקבו להכחבים,

אז הוא למד את זה,

ולבטוח תרחיב.

חופשת גמרא, פשוט,

שאחר מהשניים הוא אמר שעשו לה, למה?

נראה, כאן יש שאלה,

הכול שיחלף לה,

חלוצה, חלוצה מהמצורת.

זה לא סומכות.

תראה, כמה יגידו האנשים ידעו, כמה?

שחכמים יגידו, בשביל זה שחזקה להם זוהים, בטח נוחה חייבת בנפל,

והאישה הזאת מת... לא מוחה. חכמים בריבה, נפגו, הספק על זה, ודאי חכם...

מי ידע מה אתה?

מה יגידו? יגידו אחר, יגידו, יראו...

יחמים זה לא שמחה איתה, למה?

זה חלרו בלבנות.

יחמים זה לא נעים,

שבת רגע, כבר. היי חברה, עכשיו הטיעו ואכלו את הארץ הזה.

נו, כן, למעלה, אה? שמה זה לא ברור.

אמר לרבי נדבר, משעשי, עלוהו אותה מה רב אחרי,

וזאת מה זה הרבה. אמר לו שבאמת בערב אמר, רבא, כמו שאמרת,

שאשת כהן עדינו שם, גם כן חולקת,

אבל באמת חזר בו רבא בבוקר וסובב שבאשת כהן אינה חולקת, ושלא תייצר על ההלך.

אז למה אתה, לא, שני חכמים מחיישים חדשים,

אשר חכם אשר הוא אומר.

רבניה משמידה רבא אומר שמשת כהן אינה חולקת.

אבל נשאר שיהיה אומר ש... רגע, רגע, אני לא טרס.

רבניה משמרה,

אומר, הוא מעיד למה, אומר,

ואין עורף.

בא רבא של סיימן, אחרי שישת רביך,

ואומר לו, משימוש רבא, שיש כהן יחד, שיש כהן יחד. אם כן, חבר'ה, או אני משקר או אתה משקר.

ואז בדין הוא...

אמרו, לא ידענו.

מה יעשה אחריו?

אהנה. כן?

אם אמרת, איך לזה, איך לבן אדם,

אם רק מתרבן, אנחנו נראים עד כאן,

אבל יש בחלוקת ואיך לבן אדם, מה זה, אם יגיד לי...

טוב.

אז אמרנו, נכון, אתה...

אני לא מחייש אותך, ואני מחייש אותך אישי.

אמרתי משהו אחר, אמרתי משהו אחר, שעה לא ספק בוקר בשעה תשע בישיבה,

בא ברוכן,

עטר ארטר שטר ובשבחר עדן,

עד הרבה ואמר ש... שנה דין, מטבעי רוב,

מישראל עשו משהורי תלוי, טוב נו נו, אבל יש לו יצואה,

איך אוהב את הרבה, אימא דמלא, אמר לו פשוט שעה,

מה, אמרו, אם מישהו יודע,

אולי הצליחו עצמם, שתשמעו גם כן את ה...

חלק שעל גבי עקיבא.

אין פעם מצוייצוי.

חלק שעל גבי עקיבא?

מה, מותר לכולם.

יש, לא, שתשמעו את הערוץ, מה הם לראו?

חלק פתאום שלהם, חלק שהכוהנים נגעו בהם ביותר.

חלק שעל גבי עקיבא.

טוב, לא נכון.

גשת וגיבה.

הגשת,

כמו צגולי חור,

יש כמו שני עקולים.

אפילו שבטלדים מותר,

נגעו שולחו.

כן, בטלדים אסור הוא לשאול את השחרות.

אם נתה,

אתם רוצים להגדיל אותה,

כלומר, אפילו לא מסכים שהראש בטלדים ילך על הרוב,

אם כל זה נאסור.

האם שרוצים להזכיר איסור ולעצור שחזיקו גם החרם שעה רביבה,

הייתי מותרת.

גמרנו את זה, הנעים, אלוהים.

טוב.

טוב.

הראשון, רק אני מבקש לך.

...תרווה, כלומר, גרושה.

מותרתם חלוקה, היא רוצה תפקיד רגישה.

מה רוצה?

אז בבקשה, כמה לא מקרים חלוקה, והוא אומר, לא תחלוק אם מותרת מנתן. מה פירושת זה? לא איתנו כאן חלוקה.

מה לך מוקר של גרושה, גרושה, כלומר?

אז, אז, הראש, תרומה, מה אין חלב?

מדברים על ראשון.

אלא, לאו כחלב, אלא, גרושה.

גרוש אסורים, שמונים, אפשר לומר.

עדיין, גרושה, ו...

טוב.

לא מספיק אוסר.

כן.

לא, לא, לא.

הוא ידעו שזה כל כך עשור.

אנחנו לא מכירים דבר כזה כציון, אפילו לא חלב, שזה כולם מתאים לדבר. טוב.

תהיה רצון.

מה לעשות?

זה אסור שזה כל כך עשור, זה אסור. זה אסור. חייב לעשות. מה אסור?

מה?

אם אתם מכירים דבר כזה,

דברי רבותינו, לא, לא רציתי.

למה זה?

מה תגמור בארצות האלה?

יש לי אלה.

זה גמרן וחומרה.

שיש חלב וחלב, בין, שאני יודע, מי שזה, בין הרבה יתר.

מי שעושה, זה המאדם.

תחזירו אותו.

תעזור גם רגע.

גם נתנו מחלוקת של אדוניים.

אך הגבינו עובר את חברו מנגד חברו.

מי זה? מי זה?

תושבי.

זה העולבים שלו, בהמשך דברי רב אשי,

אך אגביהם עובר את חברו ומנגד חברו ארצועה וכהן. מה?

נעבוד רבנת לקנת לכהן או לא?

אם אתה

כהן,

הוא עושה את זה ערמי.

כן, יש.

אתה יודע.

ולהם רצינות אחת פעמים שאחרי הציב אחר כך עושה את זה.

שיש להם גן,

נאסור לו על זה שהציבו לו את הרגל.

זה חוזר כדמי התעשייה.

פשוט לא חוזר את הרגל. כן, לעוד הפרשה לבד מספיק.

אמר זה,

אך יא אשתא אדיש למה אתה כהדי כרבנן נטלגה לדרם משהו מאז בני ילדה אמרה.

אף על גן דלושה קדמה לי אב אבי אבי אבשת כהן כמעט אלף שער אמר כרבנן אבל אחר כמה נעבוד.

אי כרבי מי אמר יציבו לעולמי.

ואי כרבי נעל ארגל אמר לו שאין לדמות את הדיון שלנו במחלוקת רבו שרשה ורבינה לדין שלנו.

שמה מה שאנחנו מתירים שמה, מה שרבי מתיר מידי אשת כהן הדין ראשונה חולק בשום נויות שיש טענה שיש דעת חכמים שחולקים על רבן שמעון גם לידי סוברים שאם מת בתוך שלושה חודשים זה לא ספק אלא ודאי שזה מלך מעליה.

וזה תוך שלושים

תוך שלושים

תעדיף אותה, אנחנו פוסקים כרשבל, שאתה אומר, פוסקים

לחומרה פוסקים כרשבל, ומי שבא לנשא עכשיו, כמו רשבל,

וכן תשע שנשאים בלי שני תל אביב,

אמרים להגיד משהתנצחות החליקה,

שבמשק קוראים שהאנגישה תפסיד אותה מבעלה,

חסר להלך חלקה רדיף,

כיוון שהבנה שומעים שכל אישה שראה את הזה אפילו

הולכות לדרישה מוטלת להחתן בני חדישה,

אנחנו במקום כבר נעשה, ואישה יש לך כדרישה,

ואם תגידו אישה בעצה,

עם הרבנה, אבל לא כן, אבל, אמר אצלנו שכאן,

בגדולים, בגדולים, בגדולים, אין להם אחד שמתיר אותה, משום שאי אפשר בשוקה, לא שתגיד, לא שתגיד,

כמו בית ישראל כמו שבית ישראל צריכה להוציא דרישה לגדולים, גם בית ישראל צריכה להוציא דרישה, גם בית ישראל צריכה להוציא דרישה, גם בית ישראל צריכה להוציא דרישה, גם בית ישראל צריכה להוציא דרישה, גם בית ישראל צריכה להוציא דרישה,

אמר לי הוא,

תכף את זה מודע,

כיוון שאם יבוא לו צמחה איתה,

ויש צורך בהם, לא עשינו אותו, לא עשינו אותו, לא, לא, לא עשינו אותו.

ירד זונקציה, תראו גם, כאילו משכנוע, משע כזו, משע כזו, משע כזו.

והם עוברים לו, ברק.

בא לך, אני צריך את האחר.

סיידי הכהן, תראה את זה. גם גרושה הזאת,

בדיוק, אחד גרושים.

וביעל גמרי.

עכשיו,

אתם תזמין אותה, תראו את זה. תראו את זה. תראו את זה שם, מרגע, שם, ו... נגיד לך לא נצטער,

ונאמר,

וזה כהן לך,

נאמר,

נוציא בגט,

ולא יכול לחזיר אותה.

בדיוק.

דברים בטיינים,

כל דברים בטיינים.

כתוב דיני בגט.

כתוב בשום קירושה.

בשום קירושה,

תגידו אותה בגט בגט.

אז עדיין, עדיין שאלנו מה היה, משום חריסה,

שצריך לך לחריסה,

וחריסה עושה את זה כהן, בשביל זה לא הצלחנו לראות את זה חריסה.

עכשיו.

נכון?

כי ייבבק באיזה חברות, אחרי זה כהן,

והוא עבר, שמע, משום,

שמגיד,

ועכשיו קודם,

הרציגת, ממנה אתה אשר לאור העולמי,

בשביל שבגוי נעשו, ובגופסה.

גם שמה, תטילו, בגבי צאן, תטילו, באמת,

לא ככה, לא ככה, לא ככה.

פיתמר קיצה בתוך שלושה, הוא ברח, בלי גדל רווחה, בשביל שלא,

שהאדם הזה לא יגרש את הישראל העולמי,

יקראת גדול,

משום קראת גדול,

לא עשינו קראת גדול.

לא, לא, לא אמרו שאין בין גט ועד שעבור, כאן חוזר.

פיתמר קיצה בתוך שלושה, הוא ברח, בלי גדל רווחה והרווחה. במי נתבר?

אישה רגילה, אישה רגילה, מהר גדול, אישה רגילה, אישה שמת בעלה? אה, מה?

אה, תורה מיתו.

מתיחסה, אבל נעו,

אישה רגילה, אישה רגילה,

יש לה בנט,

אז לא יבוא, לא יבוא, אז זה שפה טוב, כמו שאמרתי.

אבל ארבעה, כן, לא, זה איזה קוראים לי.

איזה סור?

איזה סור שלושה חודשים.

זה אולי מעובד.

לא מעובד, אלא עכשיו חנאה.

עכשיו חנאה.

בדבר הזה באנו פעיל, זה איפה רגע.

זה דבר כזה דומה למה שדיברנו.

מעובד חנאה לא עשו את העדותה, וגם לדרוש לזה לא רצו כניבו.

גם אישה אחרת של אישה לא צריכה להיות כזאת, כזאת חרבת ישה. יש לבנים יש להם. יש לבנים.

ואם גירשת עומד, ואין סחר.

שם תקופת חכמים, שם העולם עובר, ואפילו מקום שם העולם עובר, ואפילו מקום שם העולם עובר,

ואין הכוח תמיד מזה אצלך. זה כבר מבקינם. כן, מה יהיה לי?

פליגל בא רבא חב רבא, אחד אמר שם צמא מלך, אחד אמר עירוקו מסתער,

על אור זרעה ועומדה ועל אור אמר לא, עירוקו מסתער.

החלטו וזה תנאים בין איתו שלו,

לא, אני לא מנסה להתגיד אותך כדי שה...

כתב שם בתור שלושה, הוא ברח. הוא ברח.

כתב שם בתור שלושה, הוא ברח. אם הוא לא היה בורח,

אז היה צריך להתלגד, אחר כך הוא נראה.

ועכשיו מתי יש את גנא?

עכשיו הוא ברח. אז הוא ברח, אין לי. אין לי, אני אולי מתרגש את השקן שלי. אז מה?

אז הנה הוא ש...

אמרת לי חזמית, כל העולם חייה בזול, מה עשיתו?

עד אמר?

אדמה. אדמה. אבל, תאמין.

מכיוון שעבר להחלטנים,

מתי יבואו, ואחרי, אחרי זה?

עד מי יבואו, עד יבואו?

ידעו.

מה ידעו?

שמה?

עד שייכרש.

אין בעיה כזאת.

נקבע יותר ידעה שלישה, עד יגרש.

נתנה להתגיד אותו.

אני לא יודע, תוך שלושה, אחר כך שלושה.

אני לא יודע מה ש... אחר כך, למה אני יכול?

הוא ישמע שגידעו אותו, אז בואו נטרש אותה.

בתוך שלושה, נתנה אותו, שיעבור.

נדבה אותו, לא ירדו את זה, ולא לבנת אותו על האתגון עד שהוא ירדו את זה.

עד שהגענו שכן. כל מי שואל על יחדים, נדים אותו, יש אצלנו שני מילים גבירים.

יש מילים שעבר פעם אחת, נדים אותו פעם אחת,

ואחרי שעבר שלושים ועוד פעם אחת, יש מקומות,

יש אמשל וכן,

יש לו להציג,

להציג את הנשק.

אדם ששם את בן גבירותו ערבית משתולדים.

מילים אותו עד שהוא חיסר בזה.

למה הוא מילים אותו עד שהוא חיסר בזה?

אפילו שאחר כך שלושה חצישים לא מקבלים את זה. אתה אמרת, אתה צודק.

עד אמר, אוקיי, עד אגב, עד עובר ש... למה?

כמו ברח, גילא את זה עדו, שכבר לא רוצה לרדות, לא רוצה ליצור אותו. לא דומה לכל נדמי חובה רבנן,

שאפילו הוא ברח על נזק שטייר.

אם אדם חבר בור שטרפים או שם הבנה בעיטב ולא רוצה ליצור את הנזק והוא ברח, הנזק נוגע.

אבל פה, כשהוא ברח, אין נזק כאן. אין חשש שמתעבר, אם כממיתות, אין חשש שמתעבר.

יש חשש שמתעבר על דברי חכנים,

אבל החימוש כמו משווה על דברי חכנים,

לא נדמי אותו בשביל לתת את הנזק,

כבר אין אותו מסכמים.

ושניהם מנדים אותו.

שני מנדים אותו. אה, בסדר. משנדוד העולם עד שתי נזק.

ושנדוד גדל.

כשאומר משעמדי על ל... הם מנדים אותו כדי שישים את הנזק.

כשאומר היה רוקי מסי... גם, גם מנדים אותו, אבל... לא שישים את הנזק.

בגלל שאר מאדם חכמים.

זה אומר כללי שיכול להיות פה.

יש אדם גולל את כפת ההון, אבל בשיר כשיר בני משפט, אפילו גלם,

מה מתכוונן להם?

סוף סוף, אני מתקשיב.

אז זה מה, חייבים, על זה מסכים פה, לא לעזור אותו שעמדי חכמים ולא לעזור אותו חד של ספר. אז כיוון שהוא כבר אחריה על סוף סוף סוף,

הוא... וכיוון שלא עשה אותה, אין לו שיש לנזק כנזק.

אבל גם על הליבה זה רבה.

עד לפני החל את המסע, שבעור עלה,

לא קובעים את זה שיש תינוקי פריעת השליח ממשהו.

אז נהיה שכם. עשיר, אני לא.

נכנס לזה.

עד הקנת נאום עבר.

כן.

למה לנדים אותו?

טוב, יש פעמים,

העונש הזה לא מספיק.

נאמר לזה, באמת,

נחכם השוק עקבות, לא עשו את זה, לא עשו את זה.

פעמים מעודדים אותנו,

אם יש עונש אחר.

אז פה,

אנחנו צריכים להבין,

אבל המלחמה עושה.

בכל גדול, היה חפילים עבורנו.

אדם אחרי השני, כיוון שמראכי, דעתו שלו,

ממילא אין בזה נגמר.

אין בזה.

ואם עשה איסור, זה לא באמת דיבור על זה. זה גם אני קודם רבי מאיר.

זה לא נגמר.

לא, אם, מה שאומר, מה שאומר, אם דן בלעד הזה זה לא בא לי לקנוס עצמנו, אז אם יהיה בציור של בעוברת לא מנהיג את חברתו בטורה? לא דיברנו על זה.

הגמראכי דיברה בארצי החנך,

אבל בעניין ה...

זה להשאיר את זה ככה.

באש.

אין.

אני מוזמן לזה.

כן, סופסם דיברנו.

מי שפעילה משפטבה,

מי שכנס איתו, כמעט עושים חושבים דן החדש.

הוא מנגד חברו.

עכשיו זה, הוא מנגד חברו. הוא מנגד חברו קודם,

עכשיו, חזרנו בעניין הרחנה דומה, דומה, דומה, זה לא תכרוס אליך, זה לא נכנס על האדרשי.

תנא משום רבי אלעזר, רבי אלעזר, רבי אלעזר תלית עצמא במצריפים וכאן,

האין עוולה של קיימא יקיימא.

וכמר יהיהו אף על פי שאין עוולה של קיימא,

כתמון הלטו יוציא,

וכן, שזה נכנס לספק איסור רשתם.

אבל גם דאזר יגלהם יתאבילו מעני אביי,

אבל תראו, בקצב אחר אני צריך לעשות דאזר.

דבר אחר. דבר אחר. דבר אחר. רבי אלעזר, מנה ניכנס את הנושא העובר את חברו ומותק את חברו לגורשה. אישה שווה את בחלה

ואם עוברת או מניקה, הצורש נעשה עד עשרים וארבעה חודש שכן תינוק יונק.

כשיגיע אבינו מקנות וקנות סוף ד' חודש כנות.

באיזור השטח, כלומר, שיקל להיכנס לתמלג השטח שיש לו בנים,

אם היה במילה שקיימה,

אלקח ייכנסינם ל...

אלא משום דרבנן, אם עוברת חברו מדרבנן כמדברי לבה.

משום אחי כמצורת, לא לדען, אין עליהם עבד אחי.

הלכה, ואמר בו עובר דאורייתא ומתקומתי למינם ולא בעל מקנותת מלאה עטו אחמניה.

דובר חכמים דאמון, כשיגיע עד עולמי, כמו זקנות, מיהו? עד שיגיע עד עולמי, נוציא בגל, ולא תגיע לב על פרשה בעמבה.

כתראי יוצאי. אני הבנתי שהרבה דיבר דבר חכמים לא מטעם שרבה נכנס להלכה,

אלא מטעם של רבי מיר, וגם שלא היה חוצר עולמי,

אז בוודאי שיוצאים בגל.

אין צעד לומר שרבי מיר סגלה פרשה בעמבה. הפרשה הערבית לא שייך,

אלא דווקא הוא אינה לראה לחכמים.

טוב, מה הבנתי?

מה אמרנו אותם אחרת? הרב פירשנו קודם, שרבה דיבר על חכמים בגלל שהוא לוחץ להלכה עכשיו.

לא, דבריו לחכמים אלוהים אפשר להעמיד דבריו.

למה רבה דאק לא מאר רבי מיר, אבא של חכמים?

מי מארחק אלוהים?

לא היה כאילו חמר על זה.

אבל אני עמדתי טובה.

רק זה.

אם אה...

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

‫רוב ראשי,

‫למה, למה אתה אומר, ‫למה אתה אומר שבעה? ‫-רוב ראשי, בן ובן.

‫שכיוון שהוא, כיוון שהוא רוצה להיות שבעה, ‫אז הוא בזל... ‫-ברשם אמרה, ברשם אמרה.

המשנה אמרה, אם זה תשעה רבישון, שבעה לאחד, נכון?

אז מביא השם תלוי,

בבית הראשון, כשבשני,

הוא ספק מזהיר,

אז אני שואל את הגמרא, למה,

הרב שואל את הרב נחמן, למה נגיד שני ביחד, רוב נשים, רוב נשים, תשעה ילדה, ודאי, אז הבינו שלוש,

ודאי, וגם תחייב גם כן,

אתה, למה שאלוי,

כן, התכרס לגמרא,

אמר, אימי שלי, גם מי שמוה היה, כיוון ששינדן עם רוב, אין רוב,

אין רוב.

אז לגמרא אומר שזה ספק שקור או מה הוא אומר?

שאלת הגמרא, כיוון שישיף שלנו,

זאת גור תשבעה,

עמדתו הולכה על רובת העלמה, תלך הרי לחיינו,

הבשר.

תלך אחריו?

כן.

כלומר, מי המחלת אחרי ראש הממשלה?

הרוב העולם, תלך הרי...

אין אנשים שאלה?

לא, מה, איזה הבן מילה שאתה רוצה? עכשיו אני חושב, שאל אותו.

שאל אותו, נו, אז הם משחקים כשאתה גמרא. בן שמצליחו, לא בא לדעה על מה,

מה חייתם, חשובים, חשובים במספר, כנראה לרוב העולם.

מה, אתם מיעוט?

אם כן, חס וחלילה שידע.

הוא לא ידע?

לא ידע.

אני, את הגמרא אני לא מבין.

קוראים לגמרא,

מה יש לך לשאול, זה היה לו תירוץ.

אבל אה, אף היא קאמינה,

הרוב עברת נשים וילדה לתשעה,

וכי הוא עוד ישמעה.

וכל הילד לתשעה הוא ברא ניכר סביבו לשלישי מילה.

וזו, אוי, ולא הוא קם וברא לשלישי מילה לרובה.

כלומר, אני רוצה שהוא לא אומר שכוח על הנשים שגענו.

אלא, זה לא מהרוב.

למה לא מהרוב?

רוב הנשים הזאת לתשעה.

וגם כן, הוא ברא בשלישי המילה לאחר שלושה חודשים, אם היא תילג בתשעה, אחרי שלושה חודשים הוא ברא ניכר. טוב, באיזשהו. וזאת ניקבע על כאילו ראיה הוא ברא ניכר בשלישי המילה. נדמה. אז היא לא מהרוב.

ואם היא לא מהרוב,

אז למה אתה תגיד שהיא הולכת אחרי אלה שהיא יולדות תשעה? אז אפשר להגיד שהיא הולכת אחרי אלה שהיא יולדות תשעה. אז זה ספק, ספק, ספק, ספק.

אז איך אמרנו, הוא אמר לו, נשים שאין להם את השבעה, מה התשובה שלו?

יש רוב מיעוט ולא מצוי

לא מצוי על תשעתך של הגדולה.

למה אתה אומר ספק,

לא עולה לך רוב,

אפילו מעוט נשים לא מצוי שזו השוואה, אז למה לא?

כמעט שנשים שזו אמור. אבל זה נקרא ראות מצוי שאפשר להצביע, שתלך אחרי זה.

מה שהם לא?

כשרעממה נשים לא, נשים לא בת השינה.

למה לא עולה לך רוב

נשים מעוט מצוי?

וכמעט שנות מצוי, כן.

רוב,

כנגד.

וכמה שיש מילות מצוי של שבעה, וזאת לא מהרוב,

אז אפשר להגיד ש... אז אתה מספק באישה זו.

היא מהרוב שמתעבירות לתשיעה עבודות,

או מהרוב

ששעבר ניכר.

אם היא מהרוב של תשיעה, זה בעל אשתי ראשון.

אולי נכרה רוב,

רוב של דברות מתשיעה עובר הניכר,

ואיזשהו ניכר,

ודאי, לא מהרוב.

ועכשיו,

לא צריך לומר,

רוב נשים יולדות לתשיעה ואין מצוי מיעוט שרות השבעה. אם היה ככה,

בוודאי תאמר, אפילו גורם נשים,

אפילו חי תאמר,

ועכשיו תאמר, ועכשיו תאמר,

יש ראש שזה מה שיש לו, ויש ראש או משהו מה שני,

ולכן הבן ספק שיפוט וחייבה שאתם תדעו.

זה כבר הטוב לשיפוט זו אז.

גם במקום שלו שאנשים שם, מה יהיה הדיון?

זה לא ידעני,

זה מה שכתוב בגמרא.

כנראה כמה טובה זה קרא מיעוט.

אם הכלל הוא

שבמקום של רוב

ולכל העולם נגד רוב

הולכים אחרי הרוב של אותו מקום,

זה כאילו תחפש בגמי עוסק,

תחפש בפוסטים.

זה לא כתוב.

לא תעריך לעבוד זמן.

מבין?

יש כמובן משאבה, ושנייה הולכים אחר רוב. טוב, נו, אהלן.

הרב טאהא לא מבין את הבנים שהולכים לשיכון,

משהו הולך ללכת.

לא הבין את השאלה, אבל כשהשיב לו, כוונתו,

למה?

אמר לו

איזה שאלה שתופסתי אותי בגרון, תענה איזה עושה, לא ככה.

השאלה שאמר לו, למה אתה הולך,

מעכשיו חייב השם תלוי,

ודאי שאלה ראשון ודאי, ומה ראשון?

אם כן תחייב לך את המרוז החושב והרוב,

רוב גמור,

רוב במיעוט.

אז מה יש?

וכולי.

וכיוון שיש רוב שזה מהראשון,

כנראה זה יש אפילו ולא מהראשון,

שאלה עובר הניכר.

כן, מה אתה יודע, אחרי רוב שרובה שם את הבירות,

שם את ראשון התשעה,

או רוב הנשים שהן אבל נקרא בזו שלא נקרא בדר השני?

כך כך.

אם היה רוב האשים את הבירות,

בירות התשעה, מיעוט, מיעוט של נשים, אז לא הולכים להתחשב במיעוט הזה,

והייתה לך אחרי רוב. הרוב הזה עדיף מרוב שנקרא בה.

אבל עכשיו שאיזה רוב ואיזה רוב,

במיעוט שלו קייעה, יש אמור.

אם כן, אין מה עדיף.

תגידי,

אם הוא בין הראשון או בין השני.

אתה נראה לי שבין הראשון. למה?

רוב הנשים אוהדות אישה.

זה נראה לי שישי אבית מהשני.

למה? אם היה מראשון,

אל נקרא בה,

נחמן זה אבי יספק.

שאלנו לרמלה נחמן, שאלנו לרמלה נחמן,

נשי דידן,

הכוונה זה יש מוער וזוי נגד הרוב.

זה כלול בביצול זו.

אפשר להתראות את זה לגבי עמדי המקום או לגבי עמדי העולם כולו?

אולי מקום, אולי בגבי העולם, אני לא יודע.

דבר שתהיה לכם כדאי,

כשאתה לא מתגאים מרא,

לא יודע הכול.

תבין את הגמרא, מה שכתוב.

יותר עשו את זה.

אם אתה מתוושט, מתוושש את העיון.

זה כתוב במסע שבת.

אתה מתאווה.

אוקיי, זה כתוב לאיזה באחר.

לא, לא, לא, לא, לא, לא.

ובגמרא, אי, כל היום ל...

כבר ניכר השישי מאה, עד כדי לא הוכר השישי מאה,

דבר אחר כדי שנדברה, ודאי בר שמעה לבטרה. עכשיו מה הבין?

כל היונן בתשעה, כבר ניכר השישי מאה.

מה הבין? שהרוב שירות בתשעה זה רוב גמור, אז יש מיעוט.

עכשיו,

וגם כרגע זה שרוב ניכר בעובר השישי מאה, זה כרגע, זה המשך השגול.

אז למה הם כל האנשים יודות,

ניכר רוב האנשים שהם מאה פנטסטי שלי, למה?

בסד זה אישרו רק במיעוט,

ובסד זה אישרו בלי מיעוט.

הם כמדיין ילכו על הלוח, אמרו,

לא כל...

רוב יהודות לישעה... הוא מרא עיקר אישי אמירה, זה לא רוב בלי מיעוט, אלא זה רוב בלי מיעוט.

כן, אתה לא יודע לאן ללכת.

אם תלך אחרי הרוב,

רוב אחד מכריח שזה בין ראשון,

ורוב אחד מכריח שזה בין אפס בשביל גדולה.

די, אם זה לא הוכר, יש מי שפעיל,

מה לעשות?

טוב, תוספת, כן.

רוב יהודות לישעה...

דומה,

מה אמרו לי למתנה שבעה חודשים משלום חולה,

פקדתי לכל המודים בספק,

אם תנסה ימי עד ותלך לבר חודשים,

ביום אחד או הקידום בשלושה ימי ויש להסתפק אם הוא בינו אישר ראשון ונקלט עזרה עד יום שלישי או בינו אישר שני.

זה ישיבה הולדת עם חוזי,

ובהוסכם הלומר שתהיה האישה צריכה להבדיל שלושה חודשים משלושה ימים.

כמובן משמע,

לשלושה חודשים דווקא דאמר פוץ מיום של יום שקר,

שתעשה עזבו, אלו מהרכב מדהים תיננה על שלושה חודשים שהיה להנשא

ולא רק שמה תלד משני בסוף שלשה חודשים מבית ימים או שלושה

וסמכן על ארובה לתשעה ילדיים וכן,

וסמכן על ערובה דלת תשעה ילדת.

כן, אפילו תור שלושה חודשים. תווסף, וסמכן על ערובה,

וצריך להקטין אליו חודש אחד,

ושוב אין ספק, ושוב אין ספק,

ואם תראה דסוב אשה,

בשלושה... אין מסתפק שמה הוא משבעה לאחרון.

דלזילן, בתר, אוג נשים, דלת תשעה ילדת, אלא כל מקום שיכול לבוא לדספק,

יהיו חכמים.

אז שואלים לספור,

עכשיו לא מקשים על אישה, ראי וברך,

אלא קצת אחרת.

הגמורה באה לומר להם שגוזרים שהאישה שמת בעלה או לא עושה את חיים שלושה חודשים, בשביל לדעת,

או במשך אהרון.

הגמורה פה אמרה, רוב נשים ותשעה ילדה, לא כולם יוזרים לתשעה ילדה.

אז שואלת הגמרא, אם מיום שמת בעלה אחרי שלושה חודשים,

מייד תנסה את זה. עדיין. עדיין יכול. לא נדע מי זה מהראשון, או... זה של השני. למה? יכול להיות שעבור.

שעבור נהיה שלושה ימים אחרי שמת בעלה. שביום שמת בעלה, ולא נקלט עצר רק אחרי שלושה ימים,

ואז מתי היא תילד? תילד תשעה ושלושה ימים.

כן, איך מתי הוא רוצה לחתן?

להתחתן מייד אחרי שלושה ימים, כי או יכול להיות שביום שנתערסה עם השני, התחתנה עם השני,

היא נתעברה, ואז הוא יהיה, יולדת לשבעה, יולדת למקוטעין, או תילד או ביום ראשון או ביום שלישי,

חברה שישה חודשים.

או ביום ראשון או ביום ראשון או ביום ראשון או ביום ראשון או ביום השלישי או ביום ראשון או ביום השלישי או ביום ראשון או ביום ראשון או ביום ראשון או ביום ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון ראשון

ואז אנחנו נסתפק. אתה יודע, אחרי שהתחתנה,

אחרי שהעולשים, ביום אחד, ועדיין אתה מספק לזה. למה? אם זה בעיר של ראשון או בעיר של שני. ולמה? בין ראש ראשון, לא הכרת אותה, לא הכרת שהיא עוברת,

או לא נהיה... לא כל מי שמעוברת קוראים לזה.

שהילד לתשעה הוא כבר הניקר השליש. יכול להיות שהילד לתשעה הוא כבר לא הניקר השליש שלה. כן.

על איך להכיר אותה, לא נכיר לה.

ועכשיו יש ספק לנו שבאה והבית נולד,

זה מסופק. אם בתשעה ראשון במתבך היה...

עד שישה חודש, אה, שישה חודשים. ככה עוד שישה ימים עד שילדה מהתשעה חודשים. אה, לא, לא צריכה להיות. איך זה? עד כמה ימים?

חודש שבעי, חודש שמיני, חודש תשעי.

ולמה טה קבע יותר? בגלל זה, להעניק לעתה.

אז זה עולה לשבעה, היא עולה נקודיים.

עולה לשעה, לא עולה נקודיים.

עכשיו הוא בין מיום לצנוקתיים.

אם כן, יכול להיות שהוא בין הראשון.

הוא בין הראשון, ויכול להיות שהוא בין השם לשני.

אף אחד לא ידע,

אפשר לדעת, אחרי שישה חודשים ויום אחד בחתונה, שאין תנחמי שני.

לא תדע בין אנושי מי הוא.

יכול להיות, והוא בינו של...

של השני.

ולמה... איך נהיה עוד יום אחר? איך, איך, מה, איך, איך, ידע יותר,

שיחזר על נקראת העד,

וכן יכול להיות שהוא בין ראשון לשני שהוא בין השם לשני ממש טוב ונחייבה,

ולכן נאמר, אולי, כאילו שזה דבר שלא מקשיב. לא, אני לא יכול לומר לך את זה.

נכנס בחודש שבעי, יורד.

מה פירוש אישה זו הילד שירדתי אותו בשבעה חודשים?

שבעה חודשים אמרו שבעה חודשים?

אבל שעה ראשיים, בפורס של שעה, עבר שעה ראשיים.

טוב.

זה צריך שעה של יום אחד או שעה של יום אחד? מה צריך יום אחד?

אם היא תלד אחרי שעה ראשיים יום אחד ויומיים,

אני לא יודע, יהיה לזה של מי עם שעה ראשון, שעה שני מרח להם.

אבל יכול להיות שתבין, זמן השלטה נמכתן, ישבעה ימים מוקטעים,

שעה ושבע ימים.

עולם רוחל הייתה שבחירת אבחלה עשית שלושה חודשים ושלושה ימים. נו, מה? בשביל הבחיר של אבחלה.

שלושה חודשים גם דווקא, אלא שלושה חודשים ושלושה ימים.

אם היא תחתן, אם היא תחתן. היא תחתן אחרי שישה חודשים, יום אחד.

בטוח זה שני.

למה, שהרי מיום ראשון, מת הראשון,

עברו תשע חודשים ושלושה ימים.

ביום טבע לא אמר שטבעי האישה צריכה להמתין שלושה חודשים ושלושה ימים.

כמובן משמע שיש מנון חודשים דווקא...

זה שיתור,

יש קול זה תמוה. מה אומרים שלושה חודשים,

שישה חודשים ואני עושים עוד שלושה ימים?

ועוד ראיה, גמרם, חוץ מיום שומד פה בעלה, חוץ מיום שומד פה.

כן, גמרם מדייקת על הימים,

על הימים בדיוק. אם כן, אני רוצה שלושה אנשים בין הימים, טוב.

אם כן, מרוויח וחכמים.

השאל שלושה, עדיין גם שנה שלושה חודשים ומתחתנת עם מי תלד? עם מי תלד?

בשאלה חודשים לא מחב שני המים, אה לחשוב

אולי שיש שני, בוא נעשה שני... טוב.

כן,

אין דבר כיוון דמתינה שלושה חודשים שהיה לי נשא, ולא חשי השם אם תלד משני לסוף שישה חודשים משני ילדים, או שתסמכינה לאהובה לתשעה ילדיים, למה? כן, תסמכינה לאהובה לתשעה ילדיים, וכן עשו טוב שלושה חודשים, תנסה תסמכינה לאהובה, ואין זכרה לחודש אחר. מה נאמר? בטילים מותר להתחתן בגלל השבעה, אם זה מראשון לשעה,

אם בגלל השני משחרון לשים.

זה לא מספיק. ואנחנו סומכים על הרוב הזה, כן. וזה התעורך שלך עלי הרוב,

מכיוון שהרוב הוא מותר.

אז נגיד שלבינתי בנו שלא נשאר, אם תלד אחרי תשעה חודשים. ולא החמירו בהו, ולא החמירו בה בשביל המיעוט של שבעה חודשים. כן, יעשה מרוב. אתה יודע מה יש כדבר שלא מתירים?

אז אפילו,

אבל אדון

עבודה אומר,

דבר שאתם מתירים, דבר שדנו לאכול אותו פעם אחת.

הספק,

אני לא אקל באיזה עד שעשו,

אבל דבר שכל יום מתיר,

זה לא קרה בדבר שאתם מתירים.

למה אנחנו נלך על הרוב?

אני לא מוקצה זה איסור זמני

יוכל אותו מחר להשתמש בו בהיתר.

למה להשתמש בו?

אומר הגאון בעבודה זו לא נקראת הבעיה של מטילין.

למה? מחר ברכי יהיה מותר.

הדיון שלי על יום מותר או אסור?

אם אתה עוזר אותי אתה עושה לי בדבר שלא מטילין.

לכן אני מטיל כלי שמוקצה שתערב בתוך כלים של היתר מותר.

גם אם הוא גג בו, נלך אחרי הרוב,

כדי שהוא לא יכנס אותו לשמש.

וזה לא יהיה דבר שלא מטילין.

למה?

הרי אם הוא, החמירו בבחנה,

הבחינו בבחנה שאפילו בכל תור ההולכים אחרי הרוב,

בבחנה של רוח חסין,

הבחינו שלא נלכים אחרי הרוב.

לאיפה ראייה? למה איפה ראייה?

אם נאמר שהולכים אחרי הרוב,

מתמתים רק חודש אחת.

ואחר כך, נדע.

בתשעה למידת המקום. למה? למה בדלו משל שני?

משל שני שלה כשמונה חודשים.

ואם תלד עשרה חודשים, בדלו של שני, אלה ודאי לא סמכו על הרוב.

למה?

בגלל שזה איננו חסין, החמירו בו.

החמירו בו חסין.

כן, כן, אני רוצה שתחזור.

למה תראו,

למה תראו, למה תראו, למה, למה תראו, אחרי שלושה ארבע יושבים, מי היה?

יכולים לעבור עם הספק. עדיין יש איזה יחוץ, לא נדע

הם יודעים שבשמונה לא נגדו, בבקשה לא נגדם בוטו. לא.

רוצים לעשות את הספורות?

מתן להשם היריון, כי מתראה רעה ימים, דובר עליה, היריון,

היריון,

וייתן להשם היריון,

היריון כי מתראה 271 ימים.

כל רבותינו שיועלו את זה שעה, יועלו את זה מוקדעים.

271

נו, דוברות,

מה?

רעיון,

זאת אומרת, אתה יודע, עושים היריון, 200 שעים אחד.

היי,

רע, רח,

יו, רע, זה טו,

לא,

רע,

רע,

נו, רע.

יש לו, מה, זה כל כך רעיון, שתהיה קראת העוברת של ראשון עד שלישי,

שבעה מן השני. סוס בן דם איזה, שלא לשאוף.

הנה, חינם, מהלידה עצמה אפשר להסתפק,

אבל נוכל לדעת ברגע שנראה שהוכר הוא ברע.

נראה מתי הוכר הוא ברע. אם הוכר הוא ברע, למשל, אחרי 4 חודשים ממיטת הראשון,

בוודאי שלראשון.

אני לא יכול להגיד שאחרי חודש כבר הוכר הוא ברע מהשני.

והנה, הוכר הוא ברע רק אחרי 6 חודשים ממיטת הראשון.

זה בוודאי של השימוש, כמובן. של היום משתאה, הוברה של הראשון. של השום? עד שליש ימיה מן השני. מוכרח להיות, רוב ביום השלושה וביום השלחתנה, אחרי שלושה ימים,

תראה, מי מתראה, ודאי הוא לא עושה שני, עושה שום, באמשלה אחרי שלושה ימים ימכרו עליו,

אכן, זה עושה ראשון, אין אחת שעש.

אבל

כתוב שישה אנשים מתחילים, כמו למעלה שישה אנשים במעלה.

זה הפרשן.

יכול להיות שזה לא נקרא את החסר.

הראשון אומר שזה, זאת אומרת, למעלה לא יודע.

לא מציגים שיש שישה אנשים במעלה.

איפה הראשון הזה?

תראה, מאיפה הוא בייסג?

יום הארץ חשובה, מאיפה זה מאזין?

מאיפה הוא במקור?

איפה גמרא?

גמרא, מאיפה לומדת שישה חודשים?

כן. תקופות הימים.

כן, קיימים לכל הראשון, נכון. תקופות שיניים,

כל תגובה שלושה אנשים שישה, פעמים עם שיניים.

טוב,

הגמרא אמרה את זה, ואתה אומר.

הגמרא לא אומרת.

מה עם ראשי, גם ראשי?

לא אומר ראשי, לא אומר כלום.

אתם אומרים.

זה לא כתוב.

סיפור בפסוק מדבר שעלה שישה חולשים משניים ילדה

מי אמר לך זה הוא ידע בשבילך?

השאלה ירדת בשישה חולשים מעשרה ימים

השלישית 120 יום

הרבה יותר תשישה חולשים יום אחד מפתורה

אני לומד משם שעולה את המקוטעיים, כמה מקוטעיים שנה אין

יום אחד בהשנה חשוב שנה, יום אחד בחודש חשוב יום אחד

אז למה צריכים מאות ימים?

למה צריכים מאות ימים?

עד שבע שבע יום אחד.

איך אני דורש לפסוקים? איך אני לא מסכים ביהי?

אני לא מסכים ביהי שאין מציאות שלי. אני איך זה מסכים ביהי?

ביהי תקופות.

אז משעשים, תיכף ולא לידי, דורן.

צריך שעש ימים אחד.

אז מי שיאמין.

המעשה היה שם שתחברו בשל ימים.

אבל אין זה אומר שלא יכול להיות בשישה חודשים יום אחד.

לא כתוב בגמרא.

אתם צודקים ואני צודק.

אני הבנתי לכם ואתם אוהבים אותי.

בדברי חרד ורחם חריף לגמרא אחרי הרשש

אין בשביל הגמרא כנו.

הרי היה מגמרא שלא רצית לך לחכות בחולשים.

זה ביהי הגמרא.

וידם הייתה יורדת בתקופות.

ועשרה ימים, לא תאמר מכאן שרק עשרה ימים יולדים ושש ותשעים לא

כזה, ככה

מה יש?

המעשה הזה היה בשני ימים

אבל כמה שאתה אומר, יולדת ממקוטעים

המקוטעים שבהם מה הם? מה שאתה תבין

תביא לך, אין לי רעה

אני מבין יום אחד או יום אמרה עשרה ימים, למה?

יום אחד ועד שואל ועד אחד

אז למה יש לך הרשש?

הרשש? הרשש. הרשש. השאלה, כן, מה השם בטוחה, מה השם השאלה?

אה, נו,

אה, בבקשה,

הרשש.

אתה למדת השם עשרה ראשים, כן, אני לא מדבר עכשיו פה.

סוג שאל.

הבא עבודה בראשות הרבה לשם עשרה ראשים.

אז במה אתה משא?

יש לך הרשש?

לא, לא.

יש לך הרשש.

אה, להמשיך.

לא, בסדר.

די.

עכשיו עוד מעבר.

אני רוצה שתשמעו אותו זאת אומרת, גם ככה מותר לי, מותר אחרי שלושה ראשים אתה מתחתן ובסוף אנחנו נביא לדעת איזה דבר.

אתה חייב לומר, ארבע ראשים זה יתברך את הדברים.

עכשיו, כל זה טוב יפה בשביל מי שעשתה.

אה, יפה מאוד.

אני מחכה אחד מכם שיש לי הרגע שהוא יפה.

טוב,

תומא, מה רוצה תומא?

לגבי היבוד, כתוב שאין לי במה.

אחרי שלושה ראשים מותר להתחתן ולכן עוד איך מותר.

אלא.

שאלה ראשונית. יפה מאוד.

מהצוות?

לא יגידו כשהוא הורג. יפה.

סתרוץ?

לא. חתרוץ?

מה?

שאלה יפה מאוד.

חשוב.

אני מחכה לשמוע, לשמוע אחד מכם מתעורר בזה, ברוך השם.

אם אנחנו מצוות מדברים על כל אישה שתנסה אחרי שרשים או שרשים מהם.

תנסו, תנסו, אפילו תנסה שלושה חודשים,

נדע אם זה בלשון ובין החלון.

מספיק.

מיוחס.

טוב,

אם אישה דעה על מה שבא להתחתן,

מה אכפת לך תדע אם ירדנו לה?

אחר כך תדע מי זה, איזה ואלת.

אם עכשיו אתה לא יודע, מחר תדע.

אבל בשומת תאווה, בשומת בעלה,

איך למדת לה להתחתן?

אולי הבא לי לזה יהיה בעוברת.

ואיך עוברת הזמנות?

שלושה ימים אחריהם עוד מעלה,

נקלטת לזרע.

אם כן, אתה מתיר אותה לאחרי שלושה חודשים שהבוע עליה היה באה אליה לפני שלושה חודשים מהבול שלה.

אחר כך יבלה. מה בכך? כרת עזה כרת.

אה, טוב מאוד. אה, אה, מה אתה יודע?

שאלתי אותך מלמדת על זה.

ביבי, אף אחד לא...

לא שאל,

אף אחד לא נגיש,

אחת שאל,

טוב, בלי ללמוד את הסביבות,

חדש איש, איפה קוראים כמו הכיתה?

איפה קוראים כיתה?

איפה קוראים כיתה?

איפה כיתה?

סבו זה חראה.

אה,

ארפנר?

כתוב מאוד,

רואה שארפנר.

כן,

נגרו הצבאות שעמוד בית.

שאלה ישנה יפה טוב, אה,

טוב.

אבל זה לא שלישי יום יום.

מה? זה עוד לא שלישי יום יום.

ואת המוחש נשאר בישוב של יום אחרי. כן, כן, כן, כן, טוב.

אבל בעקיבת ישר לגדושה.

בעקיבת ישר זה, אני זוכר את זה.

הוא לא אמר דעה.

אני לא אמרתי, סבו זה שוב.

הוא אמר לי סבו זה שוב.

עכשיו חזר, הוא אמר, סבו זה שוב.

התשובה כזאת.

מה השאלה?

האמת,

כמשך עפירוב היא לא יולדת.

על פי רוב, קצת קשר קצת אשור מצפות אחריהם, אחרי זה.

על פי רוב היא לא עוברת.

מה ההשגה המתאבמת

הראוי שמותר לתת לה לתאבם תיכף ומייד

מה שלא נותנים לה לתאבם תיכף ומייד בשביל חנא וחנא אבוק

למה חלש

טעם למה לא מתאבם בתוך שלושה חרשים בתוכו לא תאבם?

למה לא מתאבמת בתוך שלושה חרשים?

לא מפני שמי יבואו על סוכרת

עפירו מוטל את הבן

כמו סבותחלה

אסור להבין מפני גזירה

זה איזו חסין

בשביל לא חסין מרובה ונחם

שלושה חרשים אין חשש אפילו לתואר דקה רובה

אחרי יומם שלושה אין קר, משהו קצר

בשביל רעיז לא זוכר ריבום

אני אומר לזה אז כבר

אל תסכם

עכשיו הבנו כל במה למה צריך להכות שלושה חרשים

שלא יקשק באיסור אשדח

שאולי לא יזכר ריבו

תשובה

אין חשש

מותר לה במוטל חמור מיד

היא נהייתה כמו אישה דאנוש

עזר להיות כמו שדארמה

כמו שדארמה חמור בבחנה

נפגשתי כל הזמן וחסין וחסין

וחסין זה חמור

מה שמחמירים לא חסין, נחמיר בו, וגם במקום בום.

מקום שלא מחמירים לא חסין, לא נחמיר בו.

אני אומר דבר, יסוד,

תקבל את זה בפני זרעה.

כל ימה שמודה באמת, אני בטוח שהיא לא עוברת.

איך אתה בטוח?

בחלוף.

בעד בחלוף.

תחזור את זה, כלאי ככה בעד בחלוף.

אם כן, למה צריך לחכות שלושה חודשים בשביל

בשביל יוחסין?

בקמא שלחסין, על מה צריך יוחסין?

שלושה חודשים.

לא צריך שלושה חודשים, הוא שלושה ימים.

לא.

כמובן?

שחצו משהו.

מעצבות נקמן דומה לתגושה שלנו, ולא בדיוק.

אז זו תגושה בעקבי גר.

אז זו תגושה שחייבו.

כמובן, תראה גם קראנים אצל הרפנל.

יש תרץ?

טוב, מי בי? ארקבי גר.

זו תגושה חודשים.

והתראות סיבנתם אותו,

שבשום איבום היינו אומרים, תדבר משח.

תעשי.

תחזור לתגושת צוות ותגושה חודשים.

תבין, איך הצפות מתחזרים.

לא צריך לומר שנלך חרוג,

שערי בבחנה לא הולכים חררוג,

אבל בשאר הסורים הולכים חררוג.

מלחמא באמה,

אחרי חודש מותר לייבם אותם על צדדין,

יש אמה חזקה גם כן, אה, לא יודעת מה.

טוב, תבוס אחריו, נבין אותו, אה.

וזו,

אוי,

מוכר, אמה,

תאמינו מותגים אליו בקזקה כתראו ליבם,

ולא יתכהן בה שם תלוי,

ונהיה אינני בא לעין שני קשה,

ולשמוך מעוד יותר משבעה החזקה,

ואת על רובעה ולשמוך ארובה דעוברה ניכר בשליש ימיה,

ולהם בפרק ארבעה אחים חשבין את החזקה,

ולספק כתבוס של נקמה הקדוש בזרעה,

כשוו הייתה הצהרתה המועדרת,

חשבין עליו,

ולפקת זקוק

לטמא היא כמובן אחרי מהדור נשים מתעבורים.

אני רוצה צבות זה תומר את זה לדעתי עד,

כדי שיבין טוב,

אם ראש הימין קדמתי לכם על פי הצבות נקמה,

הקול שעומד לטבעם היה מוצר על התאבים תיכף ומיד.

באיזה טעם?

לא רוצה צבות.

וגורמאי.

יש לך חזקה שמותרת לירה, אלה בנים, אלה בנים, וחזקתנו, אבל... כל החשש שלנו שמא היינו אומרת, זה ילד בן של קיימא, אבל מה החזקה שלה? יש לך חזקה, תיתן... ולכן, לא תעייב, מה שם תלוי,

מה שם תלוי, זה לא יביא קורבן, פתאום.

וגם כן,

בלת שני, יהיה כשר, ולא יהיה ספק מעוזר ועוזר.

זה,

עם עצבות מבלבלים בשלושה חולשים.

אבל אם בחודש ראשון הוא רוצה לתעבר, לאיזה בן? תבין.

בחזקת תיתן.

ואין מיעוט, כאילו,

טוב מאוד.

אז כל רבבה, אבל למה לא מטממת כל רבבה?

כל רבבה, למה לא מטממת?

בפני,

זה לא הבחנה.

אבל אמרו, אם הקדשנו שלושה אנשים, לא.

אז הוא יחיא, הבעיה שם, תלוי, כן.

חבר'ה, למה?

למה?

למה היא תחכה על שלושה חודשים?

את הגיברת?

כי לא מקמה חזקה לצלם, ולא את חייבה, שם תלוי, ואין למי בלת שמתקשר. מה שמתקשר?

ולמה יש? לסמוך מיעוט ילדות לשבעה, חזקה, שמותרת ליבר.

בית רע לרובה, ואז כמו שיש לנו מיעוט וחזקה, נגד רוב של ילדות לתשעה. ואיזה שעה, ודאי,

אני רוצה כל דבר להסביר מה עושים כל פעם.

מה שיורדת לשעה,

רוב העמידות לשעה, מסתמה של הראשון.

וזה גרום לאסור אותה על האבר, על האבר. אבל כנראה שיש חזקה, רובם חזקה

אבל חזקה לא הבנתי אותה,

למה רובם חזקה, רובם עדיפה.

בכל אופק, כמעט, יש מיעוט. שיש מיעוט שולדות לשבעה, זה רוב בחזקה נראה מאוד. רוב, במיעוט, רוב לאיסור.

ולהתיר בתיר שיניים, אחד חזקה ואחד מיעוט. מה מיעוט? שודות, שבעה.

ואז ביערנו ספק שקול.

אבל אחרי חודש, מה אתה צריך לומר?

אין לו רוב ולא מיעוט, לא שום דבר. כי זה רק חזקה, רזקה תראה ב...

ברור.

אם היא בחזקה יותר נראה מה?

זה לא דרך.

זה מביא לכם, אני מביא, לא, זה לא לצפות.

אני מביא לכם מה שבאנו קודם, לצפות של הרב, שתזכרו.

לא, לא, זה גם משהו, זה כלום.

אם אחרי חודש צריך להתאבד,

היא דיון שלנו, אם היא הרעה או לא הרעה.

נגיד,

רוב השכבה, מיעוט השכבה, שום דבר.

רק

אם היא הרעה או לא הרעה, בעזקה, מותר להבעם.

עכשיו, בעניין שלנו,

כנגד

שמותר להבעם, יש חפירו, לא מותר להבעם.

למה השיר, זאת שעה, כן, תמשיך.

היתרע לרובה ולסמוך ארובה להוברה ניכר לפני ימיה... כן, עכשיו, אחי, זה יתרע לרובה.

חז'ל היות, בוננו,

כאילו ספק.

אבל כנגד, כנגד זה,

יש לסמוך ועוטה לחזקה,

ועבד פלגה ופלגה.

אני אגיד לכם את כלל שעוטה חזקה ועבודה.

יש רוב ומיעוט,

כשיש רוב ומיעוט,

עכשיו אני לא אמר לכם,

רוב ומיעוט,

הרוב הוא תמיד,

התורה עומדת עליכם על הרוב.

מתי אמרת תורה? כשאין חזקה.

כשיש חזקה, רובם החזקה, הרוב עדיפה.

איך קושם חזקה על הרוב?

אבל מיש מיעוט?

המיעוט הזה יצטרף לחזקה וייספק שקוט, מעטה.

אתה קיבל שזה ספק שקוט. אין לנו רוב אחד. רוב אחד, שזה רוב שחפירו והיא מותרת. אם כן,

נטיל אותה, נטיל אותה.

ולמה חייו ועשן שקוט?

תקרא, את הקרנים הזה לא תעשרו בי.

אני עוד פעם סיבדתי תודה.

אני יודע שסיבדתי תודה.

למה חייו ועשן שקוט?

למה חייו ועשן שקט?

טוב, טוב, טוב, טוב מאוד, טוב, טוב, טוב.

אומרים, אני לא יודע. אתה עוד שואל למה לא אמרו?

סמנות, מה שאומרים.

זה כדאי, אני שמת עשרות ומשדל להבין כל מילה ומילה.

אחרי שאמרתי, אני משדל להבין למה שהיו כאלה.

אחרי זה אני משדל להבין נושא על מה. זה כאלה שאומרים, נכון או נכון?

טוב.

טוב.

פרק ארבעה, חינוך השנייה והארכת הכלכלה גדלת הכי קידושי.

שואלים לטלפון, מי אמר שיש לך חזקת יותר לימה?

תגיד גם מה שזה ספק, אז אין לך חזקה.

אה, שיש.

וכי אתה,

בזמן שבא, איך זה חזקה באה?

בזמן שהייתה נשואה?

הרבה,

כשהייתה נוסעה עם אחי,

אסורה באה...

איך תאמר,

באסגת מוטות דבע,

היא הייתה נשואה עם אח?

היא אסורה על כוארם, כי באסגת שעשו לדבע.

אני שופטתי באסגרות.

אני רושם אותך שאתה מפרש תבות.

אתה תן לי תשובה.

תשאו עכשיו תשובה תבות. תבות בשביעים, תתקבלו תצבות.

תשאו עבוד תצבות.

היא עושה קידש בספק ערווה. כן.

ונאחד לפני.

אני אומר ש... אז היא חייבת, יש לה חזקה... יותר רבע, יותר רבע, מקרצת.

בשעה שהיה נשוא, למה אתה... הרבה, למה אתה מייחס יותר רבע, בשעה שהוא נשוא, בחזקת...

אלא פירוש, אלא פירוש, בחזקה, שאם ימות. שאם ימות, תהיה מותה. היא אסורה, אבל אני יודע, אם ימות, תהיה מותה רבה.

כן, אני אומר גם כן, אם,

להטיל אותה.

כלומר, בחזקה, אם... אם ימות, יש לך חזקה רבה. חזקה רבה.

מי אמר? באתם השאלה? איך אני אומר בחזקה,

מותר להבא? אז אמר חזקת אסורה להבא.

שאלקס, אין אסור?

אין אסור? אסור? אסור עליו, אסור עליו, אסור עלייה, אסור, אשתי, אשכול.

אם כן חזקה, אסור להבא.

חזקה ממותנת מצבות.

יש לך זקן כזה שאומרים, בוך,

שאין רגע אסורה, ואחר כך אני קובע כאילו מותרת.

אז מה? אין מה לעשות לי לומר על ה...

יש כמה קשות, אבל גם מה אנחנו אומרים לעשות? אין לנו את התירוץ.

איך אפשר להסביר כיוון שיש פה ספק כזה ספק מאשר שיש פה ספקה?

לא, לא, בטח יש.

תירוץ.

תרציתי את הזכויות הרי ראינו למטה. לגבי ספק קידושין,

או אם הייתה צהרתה מועברת, שגם כן,

שברגע שהיה בהלכה, לא היה חזקת,

בכל אופן, אז אמרה איך שירות, אתה בחזקה זקוקה.

לא, איך זקוקה היא אסורה, אדוני בה?

שזה יהיה בחלחה.

הרי אסור עליהם את האבא. אלא ודאי.

אם, אם, אם,

לא מחזיק איזו מותרת,

והעסקה מותרת, היא אסורה עכשיו.

אבל העסקה שהיא מהמות,

היא מותרת.

גם כפוגוואלה שלנו.

אפילו בשעה אסור לאסור עם האישה, היא אסורה,

משום השטח שומת איש.

אני יכול לומר, בחזקה עצמי אמור, זה מותר לחכה,

זה מחכה, כל השאר צריכה לחכה, כל בשוק מסוים.

לא, רגע, רגע, רגע, רגע.

זהו, נראה.

טוב, טוב, תמשיך.

לפי דמא, לפי דמא היא קרובה חמינה דור נשים יתעמוד ביולדות.

דורות. למה הטיל אותה לאשר, נאמר, גם מאשר עוד יש. לא, לא, לא, לא.

למה נאמר שהפירו, החזקה, אנחנו שומעים ככה.

אישה זו, אני חוזר חשבון.

במעשה, יש דברים שכבר תרים אותה ויש דברים עושים אותה.

בעסקה שמותרת עליה הבעיה.

מיעוט, אותה תשוואה, הרי מותרת עליה הבעיה.

יש רוב אחד שם,

שם, כן.

רוב במיעוט,

רוב כנגד מיעוט בחזקה, שקוף.

אבל יש חשבון אחר,

יש חשבון, רוב נשים, רוב נשים מעוברות.

לא, לא, לא. ספור למים.

יש רוב נשים מעוברות.

כן, לכן, לכן אני לא מתיר אותה.

אז המוסבות, כן. ונגד הרוב הזה יש רוב אחר. מה, רוב אחר ש... רוב נשים מעוברות.

יש יום נשים מתעברות ועודות. מסתימא מתעברה, מהראשון, עם כמי אסורה לימן. יהיה, יהיה בדיוק, העניין שקוף של זה, היי, עכשיו לנו, איך זה, תחזור.

כן, יש לנו,

חזקה מותרת, היה באבא, כנראה, זה, יש רוב,

כן, זו ודאי אסורה, למה?

כמי שרוב ילדות לתשעה, אבל כנגד הרוב הזה יש מאות של ילדות לשבעה.

אז יש רוב נגד חזקה ומיעוט, זה ספק, שקול. כן. יש לנו רוב של ילדות לשלבים. אני שואל, שלא יהיה שקול,

שיהיה בחזקה בשדה מותר.

למה אסורה לימן בחייו אשר תלוי?

נביא אפילו, אם מותרת, עכשיו יהיה רוב, מה עשה רוב?

רוב?

עוברהם ניגש בשבעה, שמייעצות, אבל היא שמותרת לימן. היא מותרת לימן. כיוון שלא נקרא, אז לא יודע ממי, מהשני.

מה שאם כן, היא ודאי מותרת לשני.

אז זה קשוטה.

הוא ממש מקשה,

כי נגד ודאי שמותרת לשני, יש רוב אחר,

זה עבירות וילדות.

וכיוון שוודאי אישה שחתרה, בעלה, מתעברת, לא בנשים מתעברת,

הם כזוג גם מתעברת.

אם כן,

יש רוב שמתיר, יש רוב אחד לעוזר. ואפשר למשל זה, המשנה אמרה,

התחיים, השם נדעו,

ובכן, טוב מאוד למה שאתה.

ומהלך הסבועות הולך יפה.

אמרו, שתן מה לומר?

שתן מה לומר?

ובה אכלנה דהוב, נשים מתעברות ועובדות,

ולפיכך יש להם חזקה כמעוברת מן הראשון.

עצב הרק אלנובה,

נשים ששהו עם בעליהם כמה שנים,

ולא עברו, מתו,

ובעליהם ברוב מעוברו...

ומה את אומרת?

שבעת וחמישים מנוברו, מתו בעליהם,

מתו בעליהם. כן, אנשים שרו כמה שנים ולא נתעברו, מתוך מתו בעליהם,

אי אפשר להגיד שפתאום עכשיו נהייתה מעוברת.

הרי ראינו שהרבה זמן לא נתעברה, וכבר לא בכלל רוב נשים מתעברות ויולדות.

אבל כיוון שלא בכלל רוב נשים מתעברות ויולדות,

אז הנך אחרי רוב נשים שעוד פעם היא כמה שלושה חודשים,

וכיוון שזה ספק שקול מותרת להערבה.

מי אמר שעברת?

מה?

הוא מדבר בכל אופן. בכל אופן.

לבמה מה יש?

לומד זקן?

כך הוא אמר זקן?

הוא שם הפרץ.

זה לך משנה לקטרה?

בסופו של אופן זה לא ייבא.

גם באופן הזה.

מה?

בסופו של אופן זה לא ייבא.

כן. אז למה שם אתם מחייבים?

סופו של אופן.