ספר חוכמת המצפון על סוכות - חלק ה | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 04.10.2012, שעה: 06:27
4-10-12
"ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות". בסידור של הארי זללה"ה סידור רבי שבתאי, בסדר כוונת הסוכה מבואר כי דוקא בחג הסוכות משפיע הקב"ה לישראל בחסדו הגדול שפע רב טוב של שובע.
צריכים להבין, הרי שנינו במשנה בפסח נידונים על התבואה, ככה בראש השנה ט"ז, והתבואה זה הפרנסה, אז בפסח נידונים, אז מה ענין חג סוכות לפרנסה? ומדוע משפיע הקב"ה דוקא בסוכות שפע של שובע בעולם?
נקדים להביא את דברי הטור או"ח סימן תי"ז, בשם אחיו הרב יהודה, האומר שהמועדים ניתקנו כנגד האבות. פסח זה כנגד אברהם, דכתיב "לושי ועשי עוגות" והיה זה פסח, שבועות כנגד יצחק, שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק, סוכות כנגד יעקב, דכתיב "יעקב נסע סוכותה".
והנה כאשר נתבונן בתורה נראה, כי יעקב אבינו היה הראשון שהתפלל על הפרנסה, יעקב אבינו היה הראשון שהתפלל על הפרנסה, ככתוב "וידר יעקב נדר לאמור אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש". על כן בכל חג הסוכות שהוא כנגד יעקב אבינו, בבחינת ויעקב נסע סוכותה, משפיע הקב"ה בזכות תפילתו של יעקב שפע של שובע לישראל. בזכות תפילתו של יעקב ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, משפיע הקב"ה שפע של שובע לישראל. ככה אומר רבי יששכר דוב מבעלזא זיע"א.
יתכן להרחיב את ביאור הדברים על פי המשנה, המשנה באבות פרק ג' י"ז אומרת, "אם אין תורה אין קמח. והנה דוד המלך ע"ה אומר, "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" על כן נמצא כי מצד הקב"ה בודאי שרצונו להיטיב עם הנבראים ולהשפיע עליהם שפע של רוב טוב, שכן כאמור רחמיו על כל מעשיו, על כל מעשיו, אולם כאשר אדם חוטא הרי מתברר שהשפע אינו לטובתו, בבחינת "וישמן ישורון ויבעט ויתוש אלוה עשהו", מרוב הטוב והתענוגים שה' משפיע עליו הוא יבעט חלילה בתורה ובמצוות. לכן למקטרגים יש פתחון פה למנוע כביכול מהשי"ת להשפיע שפע טוב, בטענה שזה מקלקל את ישראל, ויש לעצור את השפע מלרדת לארץ.
על פי זה יובן אחד הדברים התמוהים שנתייגעו עליו המפרשים, מדוע עלה ברצונו של יצחק אבינו למסור את הברכות לעשיו הרשע ולא ליעקב איש תם? יעקב יושב באלהה של תורה, לא מגיע לו ברכה? למה לברך את עשיו?
ואכן הדבר אמת הדבר בתחילת הפרשה כתוב "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו" ורש"י אומר יודע ציד לצוד ולרמות את אביו בפיו, שואל אותו האבא איך מעשרים את המלח ואת התבן, סבור אביו שהוא מדקדק במצוות, אלא מראה ברור שיצחק ידע גם את ערכו של יעקב, שהוא איש תם יושב אהלים בישיבה של שם ושל עבר, והוא עוסק בתורה, אז למה רצה יצחק למסור את כל הברכות רק לעשיו ולא ליעקב?
אומר על כך התפארת שלמה, דווקא משום שיעקב אבינו עסק בתורה ובעבודת ה', חשש יצחק אבינו והיה ירא שלא תזוח דעתו של יעקב ע"י ברכות העולם הזה, וחלילה יגרמו הם לא להתקלקל בבחינת "וישמן ישורון ויבעט". נגיד עכשיו אם אתה תשפיע לאברכים מסוימים שפע, נגיד תתן להם עכשיו מיליארד דולר, כמה יישארו עכשיו בכולל באותה מסגרת בדיוק? ולא יצאו להתפרע קצת ככה להתאוורר מה שנקרא עם הכסף, אז יכול להיות שזה סכנה. רק מי שעמד בנסיון העוני, כל המקיים את התורה מעוני והעוני לא העביר אותו על דעתו, אז הקב"ה נותן לו עושר. סופו לקיימה מעושר, כי העושר לא ישפיע עליו, אבל זה מי שעמד לאורך זמן בעוני ושהתורה אצלו היא העיקר.
אבל יש עצה נגד המקטרגים בשמים שהם לא רוצים שירד שפע לעולם, לעסוק בתורה, אם עוסקים בתורה שהיא שמירה כנגד יצר הרע, כמאמר חז"ל בגמרא, בקידושין ל', כך הקב"ה אומר להם לישראל, בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, נמצא כאשר ישראל עוסקים בתורה אין לחוש שמא יבואו לבחינת וישמן ישורון ויבעט" ועל כן אומרת המשנה, "אם אין תורה אין קמח", אם אין תורה שהיא התבלין כנגד היצר הרע, הרי נמנע מהאדם הקמח - השפע כדי שלא יבוא לבחינת "וישמן ישורון ויבעט ויתוש אלוה עשהו", אם אתה לא לומד תורה אין לך את ההגנה מפני היצר ממילא לא כדאי לתת לך קמח, כי אם יתנו לך קמח אז אתה תפשע.
ונשאלת השאלה, אם זה העצה אז זה מה שעשה בעצם מה? יעקב אבינו, אז למה לא ברך אותו יצחק?
והנה מבואר בזוהר הקדוש כי יעקב אבינו עמוד התורה, ככתוב על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, והתורה זה יעקב. וידוע שיעקב איש תם יושב אהלים ורש"י פירש יושב באהלים של שם ועבר, ושברח יעקב לחרן עמד באמצע הדרך ללמוד בבית המדרש של שם ועבר 14 שנה רצוף, לפי זה יתבאר היטב מדוע דוקא יעקב אבינו היה הראשון שהתפלל על הפרנסה, "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" כי מאחר והיה הוא יעקב עמוד התורה, ועסק בתורת ה' יומם ולילה, ובפרט אחר שעבר 14 שנה בבית מדרשו של שם, ששם לא ישן, התפלל אל ה' שיקיים את הבטחתו לישראל, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. אז אין חשש שמא מרוב שפע יתקיים בהם חס וחלילה "וישמן ישורון ויבעט" ועל כן תן שפע רב טוב לישראל בניך. אז למה יצחק פחד? כי יעקב זה היה הראשון שישב והגה בתורה בלי הפסקה, ולך תדע מה יהיה, מאיפה אני יודע? יעקב שכבר הרגיש בעצמו שזה לא ישפיע עליו, ביקש שהקב"ה יתן, אמרת שבראת תורה תבלין ליצר הרע, אז היצר לא יכול לפתות את האדם לפשוע אם אתה לומד תורה, אני שאני לומד תורה בשיעור כזה, עמוד התורה, אז תן לי את הברכה עכשיו, "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש".
והנה אמרו חז"ל בביצה ט"ז, כל מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, על כן כל שנה לפני ראש השנה שכקוצבים קבצה חדשה של פרנסה לשנה החדשה, בא השטן לקרטג על ישראל שהם לא ראויים לשפע רב טוב מכיון שחטאו ונתקיים בהם "וישמן ישורון ויבעט" לכן לפני ראש השנה הוא יום הדין, כדי לסתום את פיו של השטן, הקדים הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו לתת לנו את חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, שאז הקב"ה מתרצה לישראל בניו כדי שיקדימו לתקן את מה שפגמו במשך כל השנה, וע"י כך כאשר מגיע ראש השנה אין לשטן פה לקטרג על ישראל, והקב"ה קוצב שוב את מזונותיו של האדם מראש השנה ועד יום הכיפורים. אולם נכון ואמת שכבר נתכפרו עוונותיהם של ישראל לאחר יום הכיפורים, אבל הלא עדיין יש חשש שמא ע"י התחדשות שפע הפרנסה יבואו ישראל לידי חטא בבחינת "וישמן ישורון ויבעט", ובפרט שזה חג האסיף, לכן כאשר מגיע חג הסוכות שהוא כנגד יעקב עמוד התורה, אז בזכות התורה שהיא תבלין כנגד יצר הרע, מובטח לנו שלא נכשל, מתעוררת זכותו של יעקב אבינו שהתפלל אל ה' על הפרנסה, "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש", וע"י כך בזכות יעקב אבינו עמוד התורה משפיע הקב"ה שפע ושובע לישראל. אז כדאי לשבת וללמוד הרבה תורה בסוכה, לסתום את פי המקטרג שלא יגיד שאנחנו לא ראויים לקבל שפע כי אם נקבל אנחנו נפשע, אנחנו נראה שאנחנו לומדים תורה והתורה היא תבלין נגד יצר הרע, ואז נסתום את פי המקטרג, בזכות יעקב אבינו שביקש "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" שהוא נתן תורה והקב"ה שמע לקולו ונתן לו את הברכה.
ש. לא שומעים
הרב: שמה בשמחת תורה זה הקב"ה אומר קשה עלי פרידתכם.
ש. ...כל השבעה ימים
הרב: כן, אבל זה שמחת המצוה, שאתה שמח במצוות אתה מקיים תורה לומד תורה ומקיים תורה זה תורה, אם לומדים רק תורה ולא מקיים תורה זה לא תורה, אז מילא אם אתה מוציא לפועל את התורה אז אתה מקיים את זה ואתה מבטל את היצר. למה כי אם לא היית פנוי לשטויות אחרות ולא היית שמח בשמחת התורה, אז זה עדות יותר טובה יותר חזקה.
הושענא רבא, אומרים חכמים ז"ל, ראש השנה הוא יום הדין, יום שבו כל באי עולם עומדים למשפט ועומדים לפני הקב"ה כבני מרון לתת דין וחשבון מה שעשו במשך השנה שעברה, ורק ביום הכיפורים לאחר אורכה של עשרת ימי תשובה ניתנת לנו כדי לחזור מדרכינו הרעות, אז נחתם גזר דין שניתן בראש השנה. כמו שהפייטן האלוקי רבי אמנון ממגנצא זיע"א אמר, בראש השנה ייכתבון וביום צום כיפור יחתמון, כמה יעברון וכמה יבראון וכו'. אולם צריכים לדעת, גם לאחר שהקב"ה חתם על גזר הדין, עדיין לא מאוחר. ניתן לשנות רוע הגזרה, שכן רק ביום הושענא רבא ביום השביעי של חג הסוכות נמסרים הפתקים הגזר דין להוצאה לפועל. לכן ביום הושענא רבה מרבים ישראל בתפילות ובתחנונים ולומדים כל אותו הלילה ומתעוררים בתשובה לעורר רחמים חדשים, על ידי כך ניתן לשנות את הגורל, ואפילו אם נגזר על האדם חס ושלום דברים קשים, קורעים את הפתקים וכותבים פתקים חדשים טובים. תראה כמה אורך רוח לפניו לתת עוד צ'אנס ועוד צ'אנס ועוד צ'אנס.
וצריכים לדעת, שביום הושענא רבה מבקשים חיים על עצמנו רק בזכות התפילה בלבד, כי ביום זה שביעי האושפיזין הוא דוד המלך, שכוחו היה בתפילה, כפי שאומר דוד בתהילים, "ואני תפילה", מהותו של דוד המלך תפילה.
צריך לומר, רבון העולמים, הנה אנו באים לפניך דלים וריקים ואין בידינו כלום, לא תורה ולא מצוות ולא מעשים טובים ולא זכות אבות, ואין לנו אלא פה להתפלל אליך בלבד, אף אתה עננו רק בזכות התפילה, שאנו מתפללים לפניך בלב נשבר ונדכה, וזהו שקוראים ליום זה הושענא רבא, הושע-נא, תושיע אותנו ביום ה-51 מר"ח אלול ועד הושענא רבא, לכן הושענא ביום גמר החתימה ומסירת הפתקים לרחמים לחיים טובים ולשלום אמן.
אומר הזוהר הקדוש, ביום השביעי של חג הושענא רבא, סיום הדין בעולם, ופתקים יוצאים מבית המלך, ונממסרים ביד בעלי הדין לפעול את הדין והמשפט לחייבים, אבל אין להם רשות לפעול מיד אלא עד שמיני עצרת כדי לתת לנו עוד יום, שהוא הושענא רבא לשוב בתשובה. אמר רבי יוסי, הרי למדנו, שים לב, הערבה דומה לשפתיים, וביום זה מה היא מרמזת? בהושענא רבא מה היא מרמזת? אמר רבי חייא, שהיום הזה תלוי בשפתיים, דהיינו בדיבור שיוצא מן השפתיים, כי עיקר התיקון ביום הושענא רבה ע"י התפילה שמתפללים ישראל, כי ביום הזה מצות המלך לתת את הפתקים לשוטר, ומסתיימים הדינים, ונסתם לשון הרע והקטרוג של הס"מ שמקטרג על העולם.
בענין הערבה, כותב רבינו חיים הכהן בטור ברקת על או"ח סימן תרס"ד, קבעו חכמים ז"ל ביום זה לחבוט ערבה, הדומה לשפתיים. למה חובטים את הערבה שהיא דומה לשפתיים? כדי לרמוז כי ייסכר פי דוברי שקר, כיון שמקטרגים עלינו למעלה ייסכר פי דוברי שקר. לכן חובטים את הערבה בקרקע דווקא, ככתוב בתהילים, "ואויביו עפר ילכחו", ואויביו עפר ילכחו".
והנה כתוב באיוב א' ו', "ויבואו בני האלהים" מי אלה? המקטרגים, דין, להתייצב על ה', המקטרגים מתייצבים על שם ה', שהוא מידת הרחמים, וכביכול מכריחים אותו לפעול בדין, ולכן אנחנו לוקחים חמישה בדי ערבה רמז לשם אלהים שהוא חמש אותיות, ועל כך שבני האלהים קטרגו, ה' יפקוד עליהם ממרום וישליך אותם לארץ, לכן צריך לחבוט אותם בקרקע דווקא ולא צריך לברך על החבטה כמו שאומרים, חביט חביט ולא בריך, למה? כדי שלא תחול עליהם ברכה ולא אזכרה של שם ה'. רק חביט חביט.
יש עוד לומר, שידוע שלערבה אין טעם ואין ריח, והיא מרמזת על אנשים שאין בהם לא תורה ולא מצוות, ומצות חביטת הערבה ביום זה בא לרמוז לאותם אנשים שהתיקון שלהם הוא החבטה על הקרקע, הערבה מרמזת על אנשים בלי תורה ובלי מצוות, ומצות חביטת הערבה בא לרמוז לאותם אנשים שהם בלי תורה ובלי מצוות, שמה התיקון שלהם? חבטה על הקרקע, דהיינו שישפיל אדם את עצמו עד עפר ויחבוט עצמו ע"י יסורים כדי לזכות לתורה ולמצוות. וענין זה שערבה דומה לשפתיים הוא כדי לרמוז לבעל לשון הרע ונבלות הפה שענשו כרת, כמו שנאמר "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות". לכן חובטים את הערבה שהיא רמז לשפתיים - בקרקע. וצריך לדעת, שאם אין הוא משפיל עצמו עד עפר אין לו תקנה, אלא ע"י קבורה בעפר, וזה חיבוט הקבר כמו שכתוב בחסד לאברהם.
בעין המשפט נהר ב', שאלו את רבי אליעזר, כיצד דין הקבר? אמר להם, בזמן שאדם נפטר מן העולם בא מלאך המוות ויושב על קברו, ומכה אותו בידו, ואומר לו קום, הגידה לי שמך, אומר לו הנפטר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאיני יודע את שמי, מיד מכניס המלאך המוות את רוחו ונשמתו בגופו ומעמידו ומחיו בית דין. אמר רבי יהושע בן לוי, חיצים ושלשלאות של ברזל בידו של המלאך, פעם אחת מכה בו - איבריו מתפרקים, פעם שני מכה בו - עצמותיו מתפרקים, ובאים מלאכי השרת ומלקטים אותו ומעמידים אותו ומכה אותו פעם שלישית, ויש עוד המשך אבל לא עכשיו.
הנה רואים אנו שעיקר הדין על האדם הוא על מה שהוציא משפתיו, ולכן ברור שמוטב לאדם שנכשל בלשון הרע ונבלות הפה להשפיל את עצמו בעולם הזה ויתקן את אשר פגם, מאשר לעבור חיבוט הקבר שהוא איום ונורא, ה' יצילנו וישמרנו אמן.
מה זה, זה לא פשוט, זה לא פשוט. שאדם לא זוכר את השם שלו בגלל שהוא רשע אז לא זוכר את השם שלו, לכל אדם יש שם של הקליפה שלו, אם הוא תיקן את עצמו אז הוא יודע את השם של הקליפה, כששואלים אותו מה השם הוא אומר, אם הוא לא יודע להגיד חובטים אותו עד שיגיד.
ש. לכן כתוב שאדם יתפלל ויאמר את הפסוק שלו
הרב: כן, זה סגולה לזכירה.
ש. הוא לא יעבור חיבוט הקבר?
הרב: יעבור, תלוי כמה הוא מדובק, לכן כדאי עכשיו לעשות חביט חביט ולא בריך, ממה שאח"כ יעשו לו חביט חביט ולא בריך, אז אם הוא יבין את הרמז של הערבה שזה השפתיים שהוא מדבר לשון הרע ונבלות הפה והכל והוא ידע לעשות ככה וככה לפי השפתיים שלו, אז הוא לא יצטרך לעשות חביט חביט שמה בקברץ
עכשיו תשמעו משהו שלא שמעה אוזן, מוכנים? "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב", על הכתוב "נעשה ונשמע" שנינו בגמרא, דרש רבי סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו שישים ריבוא של מלאכי השרת וכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכיון שחטאו ישראל בעגל ירדו 120 ריבוא מלאכי חבלה ופרקום, שנאמר "ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב" אמר רבי יוחנן, בכולם זכרם משה ונטלם. אמר ריש לקיש, עתיד הקב"ה להחזירם לנו, שנאמר "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם". מבאר שם התוס' ואומר, שני כתרים של הוד היו, לפיכך כשנטלם משה קרן עור פניו, ממה קרן עור פניו? מקרני ההוד.
נמצאנו למדים מדברי הגמרא, שלאחר חטא העגל איבדו בני ישראל את שני הכתרים שניתנו להם, כאשר אמרו נעשה ונשמע הם זכו להם ואיבדו אותם, אולם משה רבינו ע"ה זכה לכתרים האלו, שהיו כדברי התוס' שני כתרים של הוד, ומהם קרן עור פני משה, ככתוב "וירא אהרן וכל בני שיראל את משה והנה קרן עור פניו ויראו מגשת אליו", הנה אין ספק ששני הכתרים האלה של הוד שניטלו מישראל וניתנו למשה רבינו הם אור גדול ומזהיר של סודות התורה, זה לא אור פרוז'קטורים סתם, זה אור מזהיר של סודות התורה שניטלו מישראל לאחר שחטאו בעגל, אולם בגאולה הקרובה יחזירם הקב"ה לישראל. לכן כתוב "חכמת אדם תאיר פניו", זה שאמר ריש לקיש, עתיד הקב"ה להחזירן לנו, שנאמר "ופדויי ה' ישובון ובאו לציון ברינה ושמחת עולם על ראשם" אלו שני הכתרים של הוד שקשרו מלאכי השרת על ראשם כשאמרו נעשה ונשמע, זה השמחת עולם על ראשם.
על זה התנבא הנביא ישעיה נ"א ד', "כי תורה מאיתי תצא" דרשו חכמים במדרש, אמר הקב"ה תורה חדשה מאיתי תצא, דהיינו אותם הכתרים של הוד של הסודות התורה שאיבדו ישראל בחטא העגל עתיד הקב"ה להחזיר לישראל לעתיד לבוא, זה נקרא "תורה מאיתי תצא".
והנה מבואר בליקוטי ש"ס לרבינו הארי זללה"ה שרבי שמעון בר יוחאי הוא ניצוץ מנשמתו של משה רבינו ע"ה, וכפי דברי הארי זללה"ה, הוא אומר ככה, דע, כי רבי שמעון בר יוחאי ע"ה היה ניצוץ משה רבינו ע"ה, וכמו שמשה ברח מפני חרב פרעה והשיג לשמותו שם במדבר, כך רבי שמעון בר יוחאי ברח מפני הקיסר והשיג שלמותו במערה איפה היתה המערה, אתם יודעים? במדבר לוד. במדבר לוד פה. במדבר לוד. גם רבי יהושע בן לוי כשבא ינוקא והביא לו את אבני כדכוד, לקח אותו למערה במדבר לוד שמה הוא הראה לו אותם.
וצריכים אנו לדעת, כי התנא הדגול רבי שמעון בר יוחאי, שגילה בעולם את תורת הסוד, זכה להשיג את שני הכתרים של הוד שנטלו מישראל וניתנו למשה רבינו, ומאחר ומשה רבינו לא ניתנה לו הרשות בעולם לגלות את תורת הסוד, הנה בזכותו של רשב"י שהיה ניצוץ משה ניתנה לו הרשות בתקופתו לגלות את הסודות האלו. כמבואר בתיקוני הזוהר, שאליהו זכור לטוב אמר לרבי שמעון בר יוחאי, ככה ההקדמה י"ז, תקשיבו מה כתוב, קום רבי שמעון, ויתחדשון מילין על ידך, דהא רשותא אית לך לגלהא רזין תמירין על ידך, מה דלא יתיב רשו לגלאה לשום ברנש עד כאן. קום רבי שמעון ויתחדשו דברי תורה על ידך, שהרי רשות ניתנה לך לגלות סודות גנוזים מה שלא ניתנה הרשות לגלות לשום אדם עד עתה. וכן מובא בזוהר הקדוש שמות ט', אמר רבי שמעון בר יוחאי, השתא, אית לי לגלאה מה דלא יתהיב רשו לבר נשא אחרא לגלות, עתה יש לי רשות לגלות מה שלא ניתנה רשות לאדם אחר לגלות.
הנה כי כן יאיר לנו עכשיו להבין מה שאמר רשב"י על עצמו בזוהר, מעיד אני עלי שמים וארץ שבעליונים, שהנני רואה כעת מה שלא ראה אדם מיום שעלה משה שנית להר סיני, ועוד, שאני יודע שפני מאירים, ומשה לא ידע ולא הסתכל, וזהו שאמר הכתוב "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו". כוונתו של רשב"י שהוא ניצוץ ממשה, שהוא זכה להשיג את האורות הגדולים של שתי הכתרים של ההוד שקיבל משה רבינו מהמלאכים כשעלה להר סיני, וכאמור מהכתרים האלה קרנו פניו של משה רבינו, אולם משה לא ידע כי קרן עור פניו, דהיינו לא היתה לו רשות לגלות את הסודות האלה, לכן הוא לא ידע שיש לו אפשרות להשתמש בהם, כי לא ניתנה רשות. ואילו רבי שמעון בר יוחאי שידע שקרן עור פניו, דהיינו שזכה לגלות מה שמשה רבינו לא היתה רשות לגלות. ז"א אם עם ישראל היו נשארים ולא חוטאים בעגל כולם היו מקובלים בדרגה הכי גבוהה, ויודעים את כל סודות התורה.
ענין זה פותח להבין מאמר נפלא בענין מתן תורה במסכת שבת פ"ח. בשעה שעלה משה רבינו למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו? אמר להם לקבל תורה בא. אמרו לו מלאכי השרת, חמדה שגנוזה תתקע"ה דורות לפני בריאת העולם מבקש אתה ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו? תנה הודך על השמים, תנה הודך על השמים, הודך, ההוד, השאר את הוד התורה בשמים, אמר לו הקב"ה למשה, החזר להם תשובה, אמר לפניו משה, רבונו של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם, אמר לו הקב"ה, אחוז בכסא כבודי והחזר לי תשובה. אמר לפניו רבש"ע, תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה? אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמר משה למלאכי השרת, למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהיה לכם? ועוד מה כתוב בה, לא תרצח לא תנאף לא תגנוב, וכי יצר הרע יש בכם? וכי קנאה יש ביניכם? מיד הודו המלאכים בצדקת משה וכל אחד נעשה לו אוהב ומסר לו מתנה. ככתוב בתהילים "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם".
יש להוסיף כאן מה שאמר הגאון הקדוש החיד"א זצ"ל בשם הארי הקדוש זצ"ל כי בפסוק עלית למרום שבית שבי, נרמז שמו של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, שבי - ראשי תיבות שמעון בר יוחאי. וצריכים להבין, מה הקשר בין המילה שבי שהיא רומזת לנשמת רבי שמעון בר יוחאי, לנצחונו של משה רבינו על המלאכים, שעלה למרום לקבל תורה. המלאכים טענו, המלאכים טענו, חמדה שגנוזה תתקעה דורות לפני בריאת העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הרי בן אדם בחטאיו יאבד את החמדה הזו כמו שבאמת קרה בחטא העגל. לכן אמרו המלאכים, "תנה הודך על השמים" הם יבזבזו את כל החמדה, ולכן זה היה נכון כי הם חטאו בעגל והם הפסידו את קרני ההוד, אז לכן אמרו לו תנה הודך על השמים - תשאיר את ההוד פה, את שני הכתרים של סודות התורה בשמים. כדי לסתום את הטענה של המלאכים לקח משה עימו את נשמת רבי שמעון בר יוחאי, שהעיד על עצמו בגמרא בסוכה מ"ה, יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, וזאת כדי להראות למלאכים שיש בכח של בן אנוש, רבי שמעון בר יוחאי, להגן בכוחו על בני דורו מן החטא, ועל כן ראוי הוא לזכות בהוד התורה, ושני כתרי ההוד.
ויש עוד לומר, שמשה ריבנו ידע ברוח קדשו שבזמנו הוא לא יוכל לגלות את הוד סוד התורה עד שיבוא רשב"י שהוא הניצוץ שלו והוא יגלה את תורת הסוד. על כן לקח משה רבינו את נשמת רשב"י, כדי שגם רשב"י יקבל יחד עמו את האורות, ובזמנו יאיר את עיני ישראל בתורת הזוהר, לכן שבית שבי, לקח עמו את נשמת רשב"י כדי שביחד הם יקבלו את קרני ההוד. וזה מה שכתוב עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, כלומר כשעלה משה למרום שבה את התורה הקדושה מהמלאכים ע"י שבי, זה התנא הקדוש רשב"י, ומפרש, מדוע הוא לקח את נשמתו? לקחת מתנות באדם דהיינו כדי לקחת מהמלאכים מתנות, איזה מתנות? שני כתרים של הוד, בזכות רבי שמעון שיכול לפתור את כל העם מכתרים על כן ראוי מן הדין.
אפשר להגיד גם לקחת מתנות באדם, הרי הוא נקרא אדם, נעשה אדם נאמר בעבורך, אז רבי שמעון בר יוחאי נקרא אדם, כל הנעשה אדם נקרא נאמר בעבורך, אם אתה לא מוריד את סודות התורה התורה חסרה, ואתה הורדת את התורה ונעשה אדם נאמר בעבורך.
זה שכתוב בשבת פ"ט, מיד כל אחד מהמלאכים נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנאמר "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם" בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות, את הכתרים של הוד שהיו בידי המלאכים וניטלו מישראל בחטא העגל.
עתה יאיר לנו גם להבין את הענין של ל"ג בעומר, יום הילולא דרשב"י, שהוא חל דוקא בספירת הוד שבהוד, שני קרני הוד, הספירה שלו בלג בעומר זה הוד שבהוד. שכן הבני יששכר כותב שעיקר השמחה בלג בעומר היא על כך שביום ל"ג בעומר ציוה רשב"י על תלמידו רבי אבא לעלות על הכתב את כל סודות וגנזי התורה שנתגלו לו, כדי להשיב האור הגנוז זה כתרי ההוד לכל ישראל עד ביאת משיח צדקנו, ולכן בל"ג בעומר יש שמחה גדולה עד מאד, שכן ביום הזה התחילה התגלות הגדולה של חלק הסוד שבתורה לכל ישראל. כי רבי אבא נצטווה לכתוב את כל הסודות.
והנה מגלה לנו הארי הקדוש בשער הכוונות בענין מזמור שיר ליום השבת, שבכל שבת קודש מחזיר משה רבינו את שני הכתרים לישראל, שמעת כל שבת מחזיר לנו, וכפי לשון קדשו של האריז"ל, תכוון כי ראשי תיבות של "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'", מה זה ראשי תיבות? - למשה. מזמור שיר ליום השבת זה למשה. וגם תכוון מה שביארנו בענין ישמח משה במתנת חלקו, כי כשעלה משה רבינו ע"ה על הר סיני לקבל את התורה ניתנו לו אלף חלקי אורה, אז זה מתנת חלקו, כשחטאו ישראל בעגל נסתלקו ממנו בעוון ישראל, ולא נשתייר בו רק חלק אחד מן האלף, ולפי שמשה לא איבדם ע"י החטא עצמו, אלא בעוון ישראל, לכן הקב"ה השלים לו אליו את האלף חלקים מחלקם של ישראל, שהם בבחינת אותם האורות והעטרות והעדיים שקיבלו ישראל בהר סיני ועל כן התנצלו ונתפרקו מהם, כמו שכתוב "ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב ומשה נטלם", ובערב שבת בבוא ליל שבת חוזר משה רבינו ע"ה לקחת את אותם האורות ולוקח אותם איך? בתוספת קדושת שבת. כיון שלוקחם משלו ומחזיר לישראל את אותם מערות, ואלה האורות נתונים לישראל בכל ערב שבת בסוד תוספת קדושת שבת, וזה סוד ישמח משה במתנות חלקו כי משה שמח עתה ביום שבת במתנת חלקו, מה זה מתנת חלקו? המעלה של משה רבינו, אע"פ שניתנו בתחילה האורות והכתרים בחלקם של ישראל, הוא שמח בחלקו, ודי לו בזה ותיכף מחזיר את האורות וההארות של ישראל להם, ואינו נוטלם לעצמו כי חפץ הוא לזכות את הרבים. משה זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלויה בו. כל זה להגיד מעלת משה רבינו, כי עבד נאמן קראת לו כי אע"פ שהפקיד ה' יתברך בידו פקדון של חלקם של ישראל, עתה ביום שבת עבד נאמן מחזיר הפקדון לבעליו, מזמור שיר ליום השבת למשה, לכן בכל ערב שבת מקבלים ישראל תוספת נשמה וקדושת שבת מאותם אורות שלקח משה מישראל כנזכר. זה שדוד אומר "מזמור שי ליום השבת" כלומר ראוי לזמר ולשורר על יום שבת, לפי שאז לוקחים אנחנו חלקנו של תוספת שבת כנזכר, כי מה שיש לנו תוספת קדושת שבת הוא מהאורות שיש למשה.
נמצאנו למדים מדברי האריז"ל, כי בכל שבת מחזיר משה רבינו לישראל את הכתרים שניטלו מהם בחטא העגל, ומאחר ושורש תורת הסוד הקבלה, שגילה רבי שמעון בר יוחאי בעולם, זה מאורות שני הכתרים שניתנו לישראל, שהם אמרו נעשה ונשמע, כאמור ניתנו למשה רבינו לאחר חטא העגל, משה רבינו עבד נאמן מחזיר את הכתרים בכל ערב שבת.
על כן מסקנה, בערב שבת ובשבת קודש כשיש לישראל את אותם כתרים אלה, זה הזמן ללמוד ולעסוק בסוד הקבלה בתורת הקבלה והסוד. וכפי דבריו הקדושים של הגאון הקדוש החיד"א, שכתב במדבר קדמות, קבלה יש ללמוד בשבת, במערת ק' אות י"א, והרמז בתהילים, "הוד והדר לפניו השתחוו לה' בהדרת קודש" מה זה השתחוו לה' בהדרת קודש? ראשי תיבות קבלה. הוד והדר לפניו, כשההוד וההדר לפניך האורות מאירים בשבת אז השתחוו לה' בהדרת קודש, תלמדו קבלה, בשבת, כאשר יש הארה משני הכתרים של הוד זה הזמן הראוי ללמוד את תורת הקבלה.
לכן גורסים זוהר בשבת, התימנים תמיד היו אומרים זוהר בשבת, וגם מאמר היו אומרים את המאמר על השולחן, הנר היוצא מעדן להשקות משם יפרד והיה לארבעה ראשים.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....