ליל הושענה רבה. שמחת שמיני עצרת | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

ברוכה עבודה רבה.

בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ביום השמיני עצרת תהיה לכם,

כל מלאכת עבודה לא תעשו.

מבאר רשי

ומדרשו בהגדה

לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד שבעים אומות.

כשבאים ללכת אמר להם המקום

בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאיהנה מכם.

פר אחד

איל אחד

התעכבו לי מעט עוד

ולשון חיבה הוא זה

כבנים הנפטרים מאביהם

והוא אומר להם, קשה עלי פרדתכם,

עקבו עוד יום אחד.

משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו

עשו לי סעודה גדולה.

ביום האחרון אמר לאוהבו עשני סעודה קטנה כדי שאיהנה ממך.

נחזור.

רש״י אומר

בכל ימות הרגל

בחג הסוכות עם ישראל הקריבו שבעים קורבנות כנגד אומות העולם.

וכשבאים ללכת, מסתיים החג.

אומר להם הקב' ברוך הוא בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאיהנה מכם. תשארו איתי.

עצרת.

תעצרו.

תשארו איתי עוד יום אחד.

מה, סעודה קטנה? פער אחת הייתה לאחד.

התעכבו לי מעט עוד.

והלשון הזאת, לשון חיבה היא,

כמו בנים שנפטרים מאביהם.

והוא אומר להם, קשה עלי פרדתכם, עקבו עוד יום אחד.

מה אתם ממהרים? מה אתם? לאן אתם הולכים? תשארו עוד יום אחד.

משל, למלך בשר ודם,

שאמר לעבדיו, עשו לי סעודה גדולה.

מהעבדים ביקש סעודה גדולה, זה כנגד השבעים פרים.

זה אומות העולם.

ליום האחרון אמר לאוהבו, רק לאוהב שלו, היחיד,

עשה לי סעודה קטנה כדי שאיהנה ממך.

הם האוהב מספיק.

עצם ההישארות ביחד זה העניין.

שמיני עצרת ניתן לנו כיום נוסף של שמחה,

סעודה קטנה,

וזה מחמת קושי הפרידה של הקדוש ברוך הוא מעמו ישראל לאחר שמעת ימי חג הסוכות.

ויש להבין איך מקלים על ידי סעודה נוספת

את קושי הפרידה.

אם עושים סעודה נוספת, אז קושי הפרידה הוא קל.

הרי איפקא מסתבר שהסעודה תגדיל את ההתקרבות אל המלך ותתגבר האהבה,

ועל ידי כך תהיה הפרידה קשה יותר.

יותר מזה צריך להבין.

אם אכן שעל ידי סעודה נוספת מקלים את קושי הפרידה,

מדוע עושים סעודה קטנה?

אדרבה,

יעשו סעודה גדולה ותגדל יותר האהבה ויהיה קל יותר.

קושי הפרידה.

לתרץ זאת נצטרך להבין מה החילוק בין שמחת סוכות לשמחת שמיני עצרת.

החינוך מבאר

במצווה שכד לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל,

כי הוא עת אסיפת התבואות

ופירות האילן לבית, חג האסיף.

ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה,

ומפני כן נקרא החג חג האסיף.

ציווה, אין לעמו לעשות לפניו חג באותה עת,

לזכותם

להיות עיקר השמחה לשמו.

להוציא שמחה מבני אדם,

סתם ככה, זו עבודה גדולה לאלוקים, זה לא פשוט לשמוח.

אבל כשאדם אוסף לביתו את התבואה והפירות מהאילנות,

יש לו שמחה, ברוך השם, יש שפע, הוא מכניס הביתה.

אומר הקדוש ברוך הוא, אני קובע לכם חג דווקא מתי שאתם אוספים את התבואה, כדי שתוכלו להפנות את השמחה אליי.

אז לזכות אתכם

שהשמחה כבר נמצאת, תוכל להיות מופנית אליי,

אני עושה לכם חג דווקא אז.

דהיינו, לכוון את שמחת האסיף לאפיק הנכון,

לסמוך בברכת השם ולקשור את הכול למקור השפע,

ומתוך כך להגיע להכרת חסדי השם.

ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה,

ומשכחת ממנו יראת אלוהים בעת ההיא.

בדרך כלל כשאדם שמח אז הוא מחפש איך לשקר את עצמו בחומר.

וזה משכיח ממנו יראת אלוהים בעת ההיא.

ציוונו השם לקחת בין ידינו דבר מוחשי.

דברים המזכירים אותנו,

כי כל שמחת ליבנו, לשמו ולכבודו.

אז אנחנו לוקחים את ארבעת המינים ומחזיקים אותם, מקיפים

את הבימה וכו',

שיהיה לנו משהו מוחשי לשמוח איתו.

הו, שענו.

השמחה

היא כלי להתקרבות אל השם יתברך,

אבל הכלי הזה עדין מאוד, עדין מאוד.

לולא הכוונת השמחה כראוי אל המקור הנכון,

עלול יצר הרע לחטוף אותה לקלות הדעת,

וכדברי החינוך, להשכיח ממנו יראת אלוהים בעת ההיא.

ובמקום שהשמחה תביא תועלת להתקרב אל השם,

היא עלולה לגרום להרבה קלקולים.

לדוגמה, בשמחת תורה יש הרבה שרוקדים, שמחים, צועקים,

אבל נותנים להו מכה, עושים להו ככה וזה צביתה והו ככה וזה, ולוקחים את זה לכיוונים לא טובים במקום יראת שמיים.

בשמחת אלוקים, אז יצר הרע חוטף את השמחה

לכיוונים כאלה ואחרים, ההוא מלגלג על ההוא ותראה את ההוא ותראה את הזאב,

תעשה לו ככה ותקנה לו ככה ותעשה לו ככה.

על כן, צוותה התורה לקחת בידינו דברים מוחשיים, ארבעת המינים, שעל ידי כך נשעבד את השמחה

לכלי עצום עבורנו להתקרב אל השם יתברך.

מוסיף החינוך. ואם תשאל,

שמיני עצרת,

שיש בו שמחה גדולה לישראל,

למה לא היה לו להב ניטל בו?

עכשיו למדנו שבשביל צריך להכוון את השמחה להפיק הנכון,

נתנו בידינו חומר ביד,

שנוכל עם החומר ככה להפנות את השמחה לכבוד השם יתברך.

אז למה בשמיני עצרת אנחנו לא נוטלים את הלולב?

התשובה כי יום שמיני עצרת כולו לשם.

הוסמכתם לפני השם.

כמו שאמרו, זיכרונם לברכה, משל למלך

שעשה סעודה,

ולבסוף אמר להם, עקבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם.

ולפיכך נקרא עצרת,

תעצרו עוד יום אחד.

ואם כן, אין צורך זיכרון אחר.

אומנם הדברים צריכים ביאור,

להבין את ההבדל בין שמחת חג האסיף,

שהיא זקוקה לשמירה מיוחדת,

לכוון את השמחה לשמו ולכבודו,

לבין שמחת שמיני עצרת,

ששמחתה גדולה יותר ואינה זקוקה לשמירה מפני משיכת החומר.

ביאור העניין הוא,

יש שמחה טבעית,

הנובעת מ...

מתוך הרגשת סיפוק מצורכי העולם הזה,

כגון שמחה באכילה וכדומה.

הנה אכלו פה זלביה,

אנשים נכנסו עם חיוך.

למה? זו שמחה טבעית

שהיא נובעת

מהרגשת סיפוק מצורכי העולם הזה,

כגון שמחה באכילה וכדומה.

העבודה המוטלת עלינו היא לשעבד את כל הצרכים הגשמיים

ככלים לעבודת השם בכל דרכיך דעהו,

ועל ידי כך לקשור את כל ענייני העולם הזה למקור השפע.

כמה ברכו עם כוונה על הזלביה,

כמה ברכו על הביצה עם כוונה,

ראו רק את זה, אודרוב.

וצריך לכוון ולקשור את כל ענייני העולם הזה למקור השפע.

ברוך אתה.

ברוך אתה זה ברוך אתה מקור הברכות.

ברוך אתה לנוכח.

כביכול השם עומד לפניך.

השם.

אדון הכל היה, הווה ויהיה.

משברת העולם, מאין יש.

אלוקנו, שמשגיח עלינו כל הזמן.

מלך העולם, שימלך לעולם בעד.

בורא מיני מזונות.

אה,

אז אתה מושך עכשיו את כל השמחה הזאת של האכילה למקור השפע,

ואתה מתבונן.

לפני שאתה הולך ליהנות מזה,

מי השפיע עליך את כל זה?

ולהכיר על ידי זה את חסדי השם יתברך.

היו כמה שאמרו, נו, מתי זה יגיע? זלע ביה. מתי יגיע? אמרו שיהיה זלע ביה. אין זלע ביה, תאמין לי.

זה הגיע, אז צריך להודות.

אז זה העניין

של שמחת הסוכות, שמחת האסיף, לשמוח בברכת השם.

זה נקרא שמחה טבעית, שהיא נובעת

מהרגשת הסיפוק של צורכי העולם הזה.

לשעבד את שמחת החג לאפיק הנכון,

שענייני העולם הזה הם כלים להתקרבות אל השם יתברך.

שמחה טבעית זו צריכה כלים לשמירה.

כיוון שהיא שמחה טבעית שנובעת מהדברים הגשמיים, היא צריכה שמירה מפיתוי יצר הרע.

שלא ייקח את זה לתאווה,

לגסות, לדברים כאלה.

הוללות וכו'.

אז לכן ארבעת המינים הם כלים לשמירה מרוחות רעות.

להרחיק רוחות רעות, כל הנענועים, סוד הנענועים, ומה שאנחנו עושים זה להרחיק מעלינו רוחות רעות.

כדברי החינוך, לעורר הנפש,

שתזכור בעת השמחה כי הקול השם יתעלה מעלה,

מטה, וארבע רוחות,

שהוא שולט בשש קצוות.

זו שמחה טבעית.

אבל יש שמחה נובעת מתוך עבודת השם.

זו שמחת שמיני עצרת.

מקור השמחה זה הדבקות שלנו והקרבה שלנו להשם יתברך.

מה המקור של השמחה?

נגמר חג האסיף.

עכשיו יש שמחה מיוחדת שהשם מבקש,

כשועלה פרידתכם, עצרו עמי יום אחד.

רוצה הקדוש ברוך הוא להתייחד איתנו, עם האהוב שלו,

עם עם ישראל.

מקור השמחה הזאת זה דבקות וקרבה להשם יתברך.

והדבקות היא סיבת השמחה.

השמחה הזו, שהיא נובעת מתוך דבקות בשם, היא לא צריכה שמירה מפיתויי צרררה.

על ידי מעשה מצווה כשמחת חג הסוכות היא לא צריכה.

כי הרי כל קיומה של השמחה היא אך ורק הדבקות בשם יתברך.

אין פה משהו גשמי, חומרי.

דבקות בשם יתברך.

נו, אבל צריך לברר ולבאר מה המהות

של השמחה שנובעת מתוך דבקות בשם.

מה המהות של זה?

אז ככה, זוהר הקדוש בפרשת פנחס,

דף רנו,

אומר, אחרי שהוא מביא את המשל למלך שאמר לעבודה ועשו לי סעודה קטנה,

מביא הזוהר הקדוש כך, בזה הלשון.

ומאי עצרת,

שמיני עצרת, מאי עצרת?

כמודי התאמר,

זה יעצור בעמי.

בלית עצר עצר,

אלא לשון מלכות.

יעצור בעמי, ימלוך בעמי.

ונוהגים למעבד ישראל, עמה חדווה.

בעצרת

זה מלכות.

מלך נמצא איתנו.

ונוהגים ישראל לעשות שמחה,

והיא נקראת בקריאת שמחת תורה.

ומחתרן ספר תורה בכתר דילה.

מאז מחתרים את הספר תורה בכתרו.

בדברי הזוהר מתגלה לנו מבט נוסף על מהות יום שמיני עצרת כיום שמחת תורה.

וצריך לבאר את הקשר בין יום שמיני עצרת לשמחת תורה.

הקשר הפנימי בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל מתוך אהבתו אליהם,

איך נהיה קשר?

על ידי התורה.

אהבת עולם, בית ישראל, עמך אהבת.

איך זה מתבטא?

תורה ומצוות,

חוקים ומשפטים אותנו למטה.

התורה היא תכלית חיינו, היא המקור של הדבקות שלנו בשם יתברך.

היינו ברצון של הקדוש ברוך הוא שמתגלה לנו על ידי התורה.

השם סומך עלינו מכל אומות העולם.

והוא אומר לנו מה הוא רוצה בתורה.

והוא מזכה אותנו שנעשה מה שהוא אומר ונהיה דבוקים בו.

ואתם הדבקים בשם אלוקיכם, חיים כולכם היום.

אז האהבה של הקדוש ברוך הוא, אהבת עולם,

בית ישראל, עמך אהבת, רק אותם אהבת.

איך?

תורה ומצוות,

חוקים ומשפטים אותנו למטה.

התורה היא התכלית של החיים שלנו, היא המקור של הדבקות שלנו בשם יתברך.

וברצונו יתברך המתגלה על ידי התורה.

וכך מבאר הרמחל בדרך השם.

בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו יתברך לצורך בריותיו,

שהרי הקדוש ברוך הוא כידוע משפיע את כל ההשפעות

לצורך הבריות,

יש השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות

שעניינה

הוא היותר יקר ומעלה מכל מה שאפשר שיימצא בנמצאים.

והיינו, התכלית, מה שאפשר שיימצא בנמצאות,

שזה מעין המציאות האמיתי שלו, יתברך.

ויכר ומעלה מעין אמיתת מעלתו יתברך.

ואומנם קשר הבורא יתברך שמוע את השפעתו זאת בעניין נברא ממנו לתכלית זה,

והיא התורה.

וקשר בהם בישראל ההשפעה הזאת באופן שכשידברו

הדיבורים ההם, דברי תורה,

תימשך ההשפעה למדבר אותם.

נחזור.

הרמחן אומר,

בכלל ההשפעות שנשפעות מעיתו יתברך לצורך בריותיו,

יש השפעה אחת

שהיא עליונה מכל ההשפעות.

בעניין שלה

שהוא יותר יקר ומעלה מכל מה שאפשר שיימצא בנמצאים, כל מה שימצאו הנמצאים בעולמות,

אפס וכעין לעומת יקר ומעלתה.

וזה התכלית, אין יותר מזה, מה שאפשר שיימצא בנמצאות מעין המציאות,

וזה מעין המציאות האמיתית של הקדוש ברוך הוא.

ויקר ומעלה מעין האמיתיות של מעלתו יתברך.

וקשר הבורא יתברך, את ההשפעה הזאת הנפלאה

בעניין שנברא ממנו לתכלית הזאת,

זה התורה.

וקשר בהם, בישראל, את ההשפעה הזאת,

באופן כזה, כשמדברים את הדיבורים האלה,

נמשכת ההשפעה למדבר אותם.

איזה השפעה?

העליונה, היותר יקרה,

והמעלה שאין בה נמצא כמוה,

והיא מעין אמיתת מעלתו יתברך,

ואין תכלית יותר מזה.

על ידי הדיבורים שיוצאים.

ובשעה שאנחנו מדברים דברי תורה,

הקדוש ברוך הוא בעצמו אומר את אותם דברים.

התורה היא השפעה תמידית ישירה מאת הקדוש ברוך הוא.

והדבק בהשפעה הזו הוא דבק בקדוש ברוך הוא.

באותה שעה שהוא לומד תורה הוא דבוק בקדוש ברוך הוא.

אין דבקות יותר מזה. לכן מי שלומד שעתיים בתענית דיבור,

זה הדיבוק והחיבור הכי גדול שיכול לדבק.

אין הפסק.

אינפוזיה לקדוש ברוך הוא, מחובר.

זה ממש בחינת ואתם הדבקים.

במצב כזה אדם לא יכול למות,

כי הוא דבוק במקור החיים.

דוד המלך שלא רצה למות, לא פסק פומה מגרסה,

אבל ברגע שהוא הפסיק,

שלט בו המוות.

זו הדבקות הכי גדולה.

התורה היא השפעה תמידית ישירה מאת הקדוש ברוך הוא. הדבק בהשפעה הזו, דבק בקדוש ברוך הוא.

עכשיו התבאר לנו הקשר בין שמיני עצרת לשמחת תורה,

כי אין דבר נשגב יותר לבטא את מהות יום שמיני עצרת,

יום שכולו דבקות בקדוש ברוך הוא, לשמוח לפני השם,

אלא על ידי שמחה בתורה שנתן הקדוש ברוך הוא לעמו,

שעל ידה אנו דבקים, במציאותו יתברך.

ולכן נוהגין ישראל, אומר הזוהר למעבד עמה,

חדווה ביום שמיני עצרת ואת קריאת שמחת תורה.

לאור הדברים האלה מבואר היטב הבקשה של הקדוש ברוך הוא מכנסת ישראל.

עשו לי סעודה קטנה.

המטרה של הסעודה בעת שמחה היא ליצור אהבה ואחווה בין המשתתפים לבעל השמחה.

וככל שירבו האמצעים

על ידי סעודה גדולה וכדומה,

כך תגדל ותרבה אהבה ואחווה.

לא כן הדבר בין ידידים ואוהבים.

הם אינם זקוקים לסממנים חיצוניים כדי להרבות אהבה ואחווה.

קשר הידידות העמוקה היא סיבה מספקת

לאהבה ואחווה.

כשבאים לבית,

אצל אמא,

אז לא צריכים לפתוח שולחן לעשות רושם, איזה כוס תה עם ופל,

משהו קטן ככה,

איזה קישור קטן.

למה?

כי האהבה עולה על כולנה.

במקום שרוצים להרבות אהבה מרבים שפע, נותנים דברים,

משקאות כאלה ואחרים,

מאכלים.

אז רואים אם בן אדם פותח שולחן הרבה, סימן שהוא אוהב את המשתתפים,

את האורחים.

אם הוא נותן להם סרדינים,

אז מבינים שהבן אדם רוצה שילכו.

מתוך דבקותנו בקדוש ברוך הוא על ידי התורה,

שזה הקשר הפנימי בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל,

אין אנו זקוקים לאמצעים להרבות דבקות בקדוש ברוך הוא. לא צריך אמצעים חיצוניים בשביל להידבק בשם.

מספיק לבטא דבקות זו עם סעודה קטנה.

זה המהות של יום שמיני,

עצרת כדברי הזוהר.

לכן בבית כנסת נותנים כל מיני כיבודים, כל מיני דברים, כליות וכמה דברים,

ולילדים נותנים מין שקיות כאלה וכו' וכו'.

זה יעצור בעמי ולית עצר אל המלכות.

דבקות בקדוש ברוך הוא מתוך קבלת מלכות גמורה על ידי דבקותנו בתורה.

איך מקבלים מלכותו יתברך עלינו?

שנדבקים בתורה שהיא ההשפעה הכי מעולה מאת השם יתברך.

זה יעצור בעמי, עצרת זה גם לשון מלכות,

וזה יעצור בעמי, זה מלך מלכי המלכים מתייחד איתנו מכל אומות העולם.

אומר יום אחד אני רוצה. לכן מעלת שמיני עצרת יותר מחג הסוכות.

ולא צריך דברים גשמיים ולא ארבעת המינים ולא כלום,

בשביל להפנות את השמחה הטבעית

שהיא תהיה לכיוון השם.

פה זה שמחה רוחנית, דבקות בשם יתברך.

צריך רק שיימצא הקדוש ברוך הוא ואנחנו.

ובינו ובינו, עושים מזה משהו קל.

אבל העיקר,

המחבר בינינו לבין ה' זה שמחת התורה שנתן לנו אהבת עולם אהבתנו.

תורה ומצוות, חוקים ומשפטים,

אותנו למטה.

דבקות כזו מספיקה לסעודה קטנה.

והמקום שלה דבקה

אחר עבודת ראש השנה.

בראש השנה עסקנו בלגלות את מלכותו יתברך,

להמליך את השם עלינו.

ביום כיפור זכינו לתשובה ולכפרה.

בסוכות הסתופפנו בצל האמונה.

על ידי כל אלה זוכים לקרבה הנשגבה ולביטול כל המחיצות.

אין יותר מחיצות בינינו לנשיאים. החטאים לא מפרידים,

עוונותיכם היו מבדילים? לא מבדילים, אין עוונות.

חזרנו בתשובה, יש כפרה,

שמחנו, היינו בצל האמונה שבוע ימים.

ועל ידי כל זה מבטלים את כל המחיצות, כדברי השפת אמת,

והיידה אך שמח,

לרבות ליל יום טוב אחרון.

אך,

זה 21. 21, מראש השנה עד שמיני עצרת 21 יום. זה אך שמח.

ביום ה-21 צריך להיות אך שמח.

על ידי 21 ימי עבודת השם. מראש השנה עד שמיני עצרת זוכים לשלמות השמחה,

דבקות בקדוש ברוך הוא על ידי תורה ומתעלמים להכרה שלמה בקדוש ברוך הוא מתוך אהבה פנימית.

עכשיו, מתברר לנו גם כן איך מקילים את קושי הפרידה

על ידי סעודה קטנה.

כי סעודה קטנה אינה סעודת פרידה כלל,

אלא המטרה לבטא את גודל האהבה בין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל.

על ידי שאנחנו דבקים בתורה,

ושוב לא נפרדים מהקדוש ברוך הוא.

ועל ידי השמחה בתורה אנחנו מחזקים את הרכוש הגדול

שצברנו בחודש האיתנים.

למה הוא נקרא ירח איתנים שיש בו הרבה מצוות?

עד שלא יהיה פירוט כלל ממנה בכל ימות השנה.

אם היינו עושים סעודה גדולה,

זה מראה שאנחנו מרוחקים וצריכים להרבות

בשביל לקרב לאהבה.

אבל אם זו סעודה קטנה, ברור שלא צריך אותה.

זה רק איך היא תמצא.

על כן מתחילים שוב את התורה מבראשית.

למה מתחילים עוד פעם את התורה מבראשית?

מתחילים עם הבנה חדשה מכל מה שצברנו בחודש תשעי.

עכשיו אנחנו נקיים,

עכשיו אנחנו שואפים לדבק בשם,

עכשיו אנחנו בלי עוונות,

עכשיו אפשר להתחיל דף חדש,

ללמוד את התורה מחדש,

בפן חדש,

בדבקות בשם, ברצון, בכמיהה, בחשק.

עכשיו זה משהו חדש.

מתחילים מבראשית.

איתא בחכמים זיכרונם לך במדרש שיר השירים.

זה היום עשה אדוני נגילה ונשמחה בו.

אמר רבי אבי, אין אנו יודעים במה לשמוח.

האם לשמוח בקדוש ברוך הוא או לשמוח ביום?

כתוב, נגילה ונשמחה בו.

זה היום עשה אדוני.

נגילה ונשמחה בו. במי בו?

ביום?

נגילה ונשמחה בו ביום?

או נגילה ונשמחה בו בקדוש ברוך הוא?

בא שלמה ופרש.

נגילה ונשמחה בך.

בך הקדוש ברוך הוא.

בך בתורתך.

בך בישועתך.

אמר רבי יצחק, בך בכב אותיות שכתבת לנו בתורה.

אנחנו הולכים לשמוע עכשיו,

בך ב-22 אותיות התורה הקדושות שנתת לנו.

על ידי השפעת היום דבקים בקדוש ברוך הוא בו בתורתו,

בו בישועתו.

האפשרות הזו להתדבק בו זאת הישועה הכי גדולה שיכול לקבל אדם בחייו.

וכן מובא בזוהר הקדוש

על מעלה זו

לזכות לישועת השם בשמיני עצרת מתוך דבקותנו בו. תשמעו מה אדם יכול לזכות בשמיני עצרת,

בשמחת תורה.

לזכות לישועת השם בשמיני עצרת מתוך דבקותנו בו,

ובההוא חדבתה

לא משתכחה

במלכה אלא ישראל בלכות איום.

אותה שמחה לא תימצא במלך מלכי המלכים, רק בישראל בלבד.

ומאן דייטיב עם מלכה

ונטלי בל חודא כל מדבעי שאיל נאהיב לי.

מי שזוכה להיות עם המלך לבד

והמלך לוקח אותו לבד, אומר לו, אני רוצה להיות איתך לבד,

כל מה שיבקש ממנו ישאל וייתן לו.

זה מה שאפשר לקבל בשמיני עצרת.

כאשר יושבים יחדיו עם המלך,

לא מבקשים מהמלך דברים של מה בכך.

כל השאיפות והבקשות הן להתדבק במלך

כמה שיותר.

מאחר כן הבקשה מתקבלת,

כי זה רצונו של המלך שיתדבקו בו.

אז כמה שתבקש יותר רוחניות,

ככה תקבל.

לא כאותו

אחד שהגיע למלך שאמר, אני נותן יום אחד

אני נותן יום אחד, מה שיבקשו ממני אני אתן.

בא אליו אחד למלך ואמר לו,

תעשה לי טובה, אדוני המלך.

אני כבר שבוע ימים, יש לי דליפה

מהדוד שמש.

אם כבודו יכול לשלוח לי אינסטלטור רק שיסדר לי את זה, אני אודה למלך מאוד.

נו, טמבל כזה, הולך למלך, יכול לבקש מה שהוא רוצה, מה מבקש שיעשו לו סתימה בדוד.

וזה מה שאנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא, מה מבקשים? סתימה בחור שבכיס.

אומרים לו, תשמע, יש לנו בעיות פרנסה וזה,

סדר לי עבודה, העלאה בדרגה, העלאה במשכורת, העלאה בג'ת דתי.

שטויות מבקשים, שטויות, שטויות. מה אתה מבלבל את המוח?

אתה יכול להיות דבוק במלך, וברגע שאתה תהיה דבוק בו תמיד, מה שאתה מבקש תקבל.

מי שנמצא סמוך למלך כל הזמן, מה שהוא מבקש הוא נותן לו.

למה הוא הסכים לקבל אותך לידו?

אם הוא מסכים שאתה תהיה לידו,

ואתה רצית, והוא אפשר לך,

אז מה שתבקש תקבל. מה אתה מבלבל את המוח עם שטויות? מה אתה מטריד אותם עם שטויות? אינסטלטור?

מה, הוא מנהל עבודה?

אז זה הטיפשות של אנשים, לא מבינים.

מורנו ורבנו,

הגאון רבי אליהו דסלר, זכר צדיק ברכה,

הוא אומר בשם הגאון רבי ישראל סלנטר,

שגם בזמננו,

שננעלו שערי תפילה,

בדוק ומנוסהו שתפילה על רוחניות לעולם מתקבלת.

בקשות רוחניות הן שאיפות להתדבקות והתקרבות אל הקדוש ברוך הוא.

ואם כן, הן בקשות להשגת האמת.

קרוב אדוני לכל קוראיו, לכל שקוראו באמת.

השם יתברך קרוב לאלה שמבקשים דברים אמיתיים רוחניים.

ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שאני אזכה

להיכנס לפה לראש השנה.

וברגע האחרון הקדוש ברוך הוא

שחרר את כל המלאכים ושלח אותם אליי,

וביחד זכינו להיכנס לראש השנה.

כן, היו מלאכים פה.

מלאכים עם שתי רגליים.

זה עמד בזה וזה וזה וזה וזה וזה וזה וזה וזה וזה.

ביום לפני מי שהיה אומר, לא ייתכן, אולי בחנוכה תיכנסו.

אבל יש לו מלאכים, לקדוש ברוך הוא,

שלח אותם, וברוך השם אנחנו פה.

למה?

כי בקשה ברוחניות, ולכבוד השם.

אז הקדוש ברוך הוא מסכים, למה לא?

אבל הוא רוצה לראות עד כמה אתה תטריד אותם בטלפון ותשגע אותם שיבואו המלאכים האלה, כי זה מלאכים עקשניים.

זה לא מלאכים שלמעלה, אלה טסים בשנייה.

אבל זה היה מלאכים, אתם מבינים, על שתיים.

אז זה היה קצת קשה, אבל הייתי עקשן.

והשם עזר, השם עזר.

בכל אופן, יש מעשר שראיתי פעם,

שלמלך אחד היה לו בן ככה לא כל כך מוצלח.

והוא אמר, אם הוא לא יחנך אותו עכשיו, משעה שהוא קטן, אוי ואבוי, כשהוא יגדל,

אז אחר כך יהיה לו פרא לימוד מדבר.

אז הוא שלח אותו לאיזה מרוחק, אי מרוחק, והפקיד אותו ביד שרים, שלא אמרו לו, כמובן, שהוא בן המלך וכו'.

ואמר שייתנו לו עבודה,

אבל שישעבדו אותו, שיקרעו אותו בעבודה, שלא ישלמו לו משכורת, שיהיה לו רק בלאגן, שיעבוד, יעבוד, ובקושי יוציא את הפת להם.

אחרי שעינו אותו בכבל רגלו,

ואחרי כל מה שהוא אמר.

אז המלך אמר,

כרוזים בכל הארץ,

שיש יום מיוחד שבו הוא יקבל

את מי שיגיע, ומה שיבקש ממנו,

אז הוא ישמע לו.

כמובן, פרסמו מודעות בשם המלך מסביב, למקום שהוא עובד שם, ולא משלמים, וכו' וכו'.

ואז

הילד הזה היה מתלונן תמיד, למה אתה עושה לי ככה? למה אתה לא משלם לו?

אז הוא אמר לו, בעל הבית, אתה רואה?

הנה עכשיו המלך עשה מודעה, מי שיבוא אליו יכול לבקש,

תלך אליו, הזדמנות בשבילך.

תעמוד בתור, תבקש מה שאתה רוצה, אולי

הוא יסתתר לך מקום עבודה יותר טוב.

ההוא אמר, מה יש לי להפסיד? הלך.

עמד בתור, הכניסו אותו, ועמד לפני המלך,

ככה משפיל את העיניו.

שואל אותו המלך, נו, מה בקשתך?

אז התחיל לספר לו את התלאות שלו, מה הוא עובר, ואיך מענים אותו.

ולא משלמים לו וזה, הוא לא מבין איך זה עוקב זה וזה וזה.

והוא מבקש,

אם יכול המלך לסדר לו איזה משרה הגונה,

לא אכפת לו אם זה קשה או זה, העיקר שישלמו בזמן.

אז המלך מסתכל עליו ואומר לו, אתה לא מכיר אותי?

הוא אומר לו, בטח, אני מכיר אותך.

אתה, אדוני המלך.

הוא אומר לו, לא, לא תסתכל עליי טוב, אתה לא זוכר אותי?

הוא אומר לו, אני לא זוכר.

הוא אומר, אתה יודע שאתה הבן שלי?

אתה יודע שאני גילאתי אותך לאי ההוא ואני שלעתי אותך לשם בגלל שהיית פרחח קטן כשהיית וזה וזה?

והתחיל להוריד דמעות המלך,

הוא והבן שלו,

שניהם בוכים.

והוא אומר לו, תראה איזה מצב הגעת?

שאתה צריך להתחנן שיסדרו לך עבודה וזה.

כשאתה בעצם הבן שלי, ואתה יכול לקבל ממני את הכול,

הכול בכל, מכל כל,

גם זה שארץ לך, אני אתן לך אותו במתנה.

הכול אני יכול לתת לך.

ואתה מבקש ממני פירורים, שטויות, מה אתה יודע?

אתה רואה מה גרם, שאתה לא היית בסדר.

נו, עכשיו אתה מוכן להיות הבן שלי כמו שצריך להיות בן של מלך,

ואני אתן לך הכול?

מה אתם אומרים?

הילד יסכים או לא?

מה אתם אומרים? הוא יסכים או לא?

אה?

הוא לא יסכים.

איך אני יודע שהוא לא יסכים?

כי זה אנחנו.

אחרי ראש השנה וכיפור והכול,

וה' אומר בוא, הנה תדבק בי,

תהיה איתי,

מה שתרצה, אתה הבן שלי, אני אתן לך?

לא, יש לי עיסוקים שלי, אני פתחתי חנות, אני מוכר ופלים, אני עושה ככה, אני זה,

אני חשמלאי, אני ברכושתן, אני פה, איך אני יכול, יש לי התחייבויות,

אני לא יכול. אולי אחרי הפנסיה, נראה, אולי יהיה לי זמן ללכת לבית מדרש קצת, וזה, ופה ושם.

אבל אתה הבן של המלך, אתה יכול לקבל הכול הרגע.

ככה זה.

אתם מבינים?

אני מסכים להשתנות. כן,

תכף נראה.

אז רבותיי, שימו לב מה נאמר פה.

קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת.

השם יתברך קרוב לאלה שמבקשים דברים אמיתיים,

רוחניים.

זו מעלת יום שמיני עצרת שזוכים לשבת יחדיו עם המלך

ולהתדבק בו.

ולכן ישנה אפשרות לזכות, תקשיבו טוב,

אפשר לזכות בשמיני עצרת בישועה של הקדוש ברוך הוא.

איזה ישועה שאתם רוצים,

אפשר לזכות.

בך בתורתך,

בך בישועתך.

יכול אדם לזכות בשמיני עצרת, בשמחת תורה,

בישועה מאת השם יתברך.

נמצאנו למדים

ששמיני עצרת

הוא יום של עבודה חשובה,

התדבקות בקדוש ברוך הוא מתוך שמחת תורה,

וממנה צריכים אנחנו להמשיך את ההשפעה

לכל השנה.

זאת ועוד.

מובא בזוהר הקדוש

שגזר דין מתעכב עד יום שמיני עצרת,

שביום הזה ניתנת לנו הזדמנות נוספת

להשלים תשובה מתוך דבקות בתורה,

שזו תשובה מאהבה.

כשנדבקים בתורה, נדבקים בשם,

יכולים להשלים את התשובה, לעלות לתשובה מאהבה.

השם אוהב אותנו, אז למה שלא נאהב אותו בחזרה?

אהבת עולם אהבתנו.

תורה ומצוות, חוקים ומשפטים, אותנו למטה.

אז אם הבורא אוהב אותנו לתורה,

נחזיר לו אהבה גם כן,

והתשובה תהיה מאהבה.

וכך מבואר בזוהר, פרשת נשוא,

עמוד קקקג.

יש שתי דרגות בבעלי תשובה.

יש השווא, כדי לתקן את חטאיו בלבד,

רוצה לנקות שולחן,

רוצה שלא יהיו לו עוונות.

אבל יש דרגה יותר נעלה.

לבטר דשווא,

משתדל בו אורייתא בכל כוחו.

אחרי שהוא חוזר בתשובה, זה לא מספיק שהוא ניקה את החטאים והעוונות.

הוא מאותו יום משתדל, משתדל בכל כוחו ללמוד תורה.

מטרת התשובה היא לא רק לכפר על הנפש,

אלא היא כלי להתקרב אל השם יתברך.

על ידי שמקבל עליו עול תורה סור מרע ועשה טוב,

זוהי הבחינה של יום שמיני העצרת.

תשובה מתוך קבלת עול תורה,

להגיע למעלה הגדולה שהיא תשובה מאהבה.

מי שרואה ישן לידו להעיר אותו,

כי אסור לישון חוץ לסוכה, עוד יום אחד תחזיקו מעמד.

כן,

תן לו את חיפה שמה.

אל תפחד, הוא לא ננשך.

אלו!

לא לישון, כן.

אז אמרנו שצריך לדעת עוד דבר אחד, רבותיי,

עוד דבר,

תשמעו.

בשני ימי החג האחרונים

מקיפים את הבימה שבע פעמים.

ביום שביעי, שהוא השענה רבה,

נוהגים להרבות במזמורים מקיפים שבע פעמים ומרבים את החנונים על המים.

ועוד נוהגים במדינות אלה להוציא בשמחת תורה,

ערבית ושחרית, כל ספרי תורה שבהיכל, ואומרים זמירות ותשמחות,

ונהגו להקיף את ספרי התורה עם ספרי התורה, את הבימה

שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלא להם.

מה ההסבר

של עניין ההקפות

על פי הכלל?

הכלל אומר כי דבר שמקיפים אותו הוא עומד במרכז, הוא החשוב.

כן? היפוך מיש לנו גולם במעגל.

אבל דבר שהוא חשוב, מקיפים אותו.

ולפיכך מקיפים אותו להראות את חשיבותו, עיקרו.

בהושענה רבה הקבנו סביב התורה עם ארבעת המינים בידינו.

ללמד אותנו שאנחנו קשורים ואגודים במצוות בהיותנו עוסקים בתורה שמתוכה למדים את דרך קיום המצוות באופן מעשי.

אז ביום זה העמדנו את ספרי התורה במרכז וסובבנו סביב לתורה עם המצוות

להביע את שייכות המצוות שבידינו לתורה הזאת שאנחנו הגיעים בה מתוך שאיפה ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות ולקיים את כל הכתוב בה.

למחרת, ביום שמחת תורה,

שוב אנחנו סובבים במעגלי צדק סביב לבימה.

אבל לא כמו יום הושענה רבה,

שהקפנו במצוות שבידינו את ספר התורה שאנחנו על הבימה.

כי ביום זה של שמחת תורה מקיפים בספרי תורה שבידינו

את הבימה ואת השולחן אשר לפני השם,

שעליו אנחנו מניחים את התורה בשעת הקריאה.

וצריך לבאר

בשלמה ביום הושענה רבה מקיפים אנחנו את הדבר החשוב ואת ספר התורה עצמו.

אבל יום שמחת תורה שאנחנו מקיפים את הבימה.

מה החשיבות יש בשולחן הזה שמשמש לנו בעת קריאת התורה?

אלא בא הדבר המנהגי הזה ללמדנו.

כשם שבו הושענה רבה אנחנו מביעים את הקשר שבמצוות שבידינו עם התורה המוקפת.

כך ביום שמחת תורה אנחנו מביעים את הקשר שבספר התורה שלנו עם השולחן של הלימוד.

כאן בא הקשר.

של הלומד עם הסטנדר,

שכן עיקר תכלית פתיחת ספר תורה מהו,

ולמדה את בני ישראל.

אין עניין שיש ספר תורה בשביל לנשק אותו או לקרוא בו,

אלא ללמד ממנו ולקיים.

על כן, כאשר הוא מוצא, מוצא מארון הקודש, הוא מונח

על גב השולחן הקדוש הזה לשם קריאה,

אז עיקר התועלת מן הספר,

כי מכוח הקריאה והלימוד בו יש לנו אפשרות לדעת את התורה ואת רצונה.

על כן אנחנו מקיפים את השולחן הזה עם ספרי תורה בידינו לראות,

כי בלי הקריאה על השולחן,

בלי הלימוד עם הסטנדר לא מיצינו את תכלית הימצאותו של ספר התורה שוכן כבוד בארון הקודש.

וההימצאות של ספרי הקודש,

הש״ס ומפרש״ב בארון הספרים,

ורק על ידי הקריאה והלימוד בהם מתקיים את עיקר תכליתם,

ובהקפות האלה אנחנו מביעים את ההתקשרות בקשר של קיימא אמיץ וחזק,

של ספר התורה עם השולחן שמחזיק אותו.

ספר בלי שולחן

ושולחן בלי ספר,

כלום עבורנו.

וכשזוכים להרגיש הרגשה נפלאה זו,

מקבלים אנו על עצמנו בקבלה גמורה לא להסיח דעתנו מלימוד התורה,

כי זה כל חיותנו,

כפי הנוסח שסידרו מסדרי התפילה,

כי הם חיינו ואורך ימינו,

ובהם נהגי יומם ולילה.

ויש עוד להוסיף ביאור, סוד הריקוד שביום שמחת תורה,

כמו שמובא במעריק בשם רבי הגאון בשורש ט',

רגילים לרקוד בו בשעה שאומרים כלוסים לתורה,

וכפי שכתבו בשם הארי הקדוש,

וכמו שהעירו על רבנו הגאון,

בעניינו של ריקוד זה,

שכל אחד אוחז ביד חברו ומסבב עמו סביב השולחן אשר לפני השם.

הרי אפילו שאין הוא מחזיק ספר תורה בידו,

מכל מקום עצם הריקוד בצוותא יש בו עניין נשגב מאוד,

כי אין זה סתם הילוך סחור-סחור,

אלא זה קיום בפועל של המצווה הגדולה,

ואהבת לרעך כמוך.

כי בזה שאנחנו אוחזים איש ביד אחיו,

יש בזה ביטוי לאהבת רעים,

ונמצא שריקוד זה מובעת הדבקות באהבת הזולת.

זה חשוב לפני המקום כריקוד עם ארבעת המינים בידינו,

כי זה ממש ארבעת המינים,

ארבעת הסוגים שיש בעם ישראל,

שכשם שבהיקף הבימה,

עם אחיזת ארבעת המינים, תמונה הבעה של קשר המצוות עם התורה,

כך בהיקף הבימה,

עם אחיזת יד אחינו בידינו,

מונחת הבעה של קשר מצווה זו של אהבת הבריות עם התורה,

שמכוח עסק התורה ועמל למודה באהבה גדולה זו.

מהריקוד הזה של שמחת תורה יש לצאת במלוא הרגשות של תוקף שמחת היום,

שמשמעותו הבעת שמחה אמיתית בלימוד התורה,

שמתוכה עולים ובאים זה לצד זה אהבת אחים של כולם ביחד, איש באחיו,

וקיום המצוות ודרכי חיובם ושמירתם.

על כן, שומה עלינו ביום שמחת תורה לשמוח שמחה אמיתית,

שמחת עולם

עם התורה מתוך שיגוי אהבה רבה בעיסוקה,

וכך לרקוד ולשמוח,

לספק ולטפח, לפזז ולכרכר בפני ה' ברוך הוא.

כי העניין שנאמר בדוד המלך ארוך השלום, ודוד מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה'.

זאת היא חובתנו לפני ה'.

וכמו שהעריך הרמב״ם בסוף הלקוט לעולם,

לבאר עניין זה וזה לשונו.

מצווה להרבות בשמחה זו

בכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו,

הוא הגדול המכובד העובד מאהבה.

וכן דוד מלך ישראל אמר,

און כלותי עוד מזאת,

והייתי שפל בעיניי.

ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'

שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'.

אז תבוא גם ההכרה הראויה בריקוד בצוותא,

שיסודה הוא אהבת רעים,

שבאה מכוח לימוד התורה באשריו של מי שיחוש באמת

הרגשים נפלאים אלו, אמן.

רבי חנניו בנה גשי אומר,

רוסו הגדוש ברוך הוא זה גדוש ישראל.