שמיני עצרת רגל בפני עצמו | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בכמובן.

שמיני עצרת רגל בפני עצמו,

ולכאורה,

הרי גם הוא זמן שמחתנו,

כמו חג הסוכות.

ואיך יוצאים משמחה לשמחה והוא רגל בפני עצמו?

אז שמיני עצרת זה רגל בפני עצמו, חג הסוכות זה רגל בפני עצמו.

בשניהם אנחנו צריכים לשמוח.

שניהם נאמר עליהם זמן שמחתנו.

איך יוצאים משמחה לשמחה

וזה רגל בפני עצמו?

הנה יש שני מיני שמחות.

יש שמחת החג,

שהחג הוא הגורם.

למה שמחים?

החג הוא הגורם.

והגורם של החג,

כל אחד לפי זמנו.

חירות

בפסח.

יצאנו לחירות בפסח.

זה סיבת השמחה, יעבדוך העמים.

מתן תורה בשבועות,

בחג השבועות קיבלנו את התורה,

וענני כבוד בסוכות.

אז אלה הם הסיבות לשמחה.

החג גורם.

החירות,

מתן תורה, ענני כבוד, זה הגורם.

שמחה זו כוללת את כל החגים.

ויש שמחה מיוחדת

שנאמרה בחג הסוכות בלבד.

ויהיה השמחה שכתוב, ושמחתם לפני אדוני אלוהיכם.

שבה הגורם לשמחה

הוא לפני אדוני אלוהיכם.

מה הסיבה? מה קרה?

השם רוצה שנשמח לפניו ונשמח איתו.

בלי חירות, בלי מתן תורה, בלי כלום.

כתב הרמב״ם, זיכרונו לברכה,

בסוף ערכות לא לאו,

אחרי שכתב את עניין שמחת בית השואבה,

השמחה

שישמח האדם בעשיית המצווה

ובאהבת האל שציווה בהן

עבודה גדולה היא.

כבר דיברנו על זה שבוע השבוע.

השמחה שישמח האדם

בעשיית המצווה ובאהבת האל שציווה בהן עבודה גדולה היא.

כשאדם עושה מצוות, במה הוא צריך לשמוח?

הוא צריך לשמוח במצווה עצמה

ולאהוב את האין שציווה את המצווה.

אז לשמוח במצווה

ולאהוב את האין שציווה

על כל מצווה

שנאמרת עת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה.

זאת אומרת, במקום שאתה תשמח חס ושלום

ותעבוד את ה' בשמחה,

אם אתה לא תעשה את זה,

אז ועבדת את אויביך בערום ובחוסר כל, וה' ירחם.

שעיקר העבודה של האדם צריך להיות בשמחה.

זו עבודה גדולה.

ולכאורה, מה עניין העבודה בשמחה שהמצווה היא הגורמת להשמחה?

לשמחת בית השואבה שהשמחה

היא גופה של מצווה.

ונראה בדעתו זכרון הנוכח שבא לומר שהיסוד של שמחה בעבודה הוא

מפני שכל עבודה יש בה בחינה שלפני ה' אלוהיכם.

אז היסוד

של שמחה בעבודת ה' שאדם עובד את ה' מפני שכל עבודה שאדם עובד את ה'

יש בה בחינה לפני ה' אלוהיכם. כמו שאמר,

צריך לשמח במצווה ולאהוב את העל שציווה בהם.

וזה אנו לומדים מהפסוק

ושמחתם לפני ה' אלוהיכם,

שלפני ה' הוא הגורם לשמחה.

עצם זה שאתה עובד לפני ה'

אתה צריך לשמוח שאתה זכית לעבוד לפני ה'.

ונראה שיש הבדל בין השמחה לפני ה' בסוכות

והשמחה בשמיני עצרת,

שעיקרה הוא גם כן השמחה לפני ה'.

כי בסוכות

השמחה לפני ה' מצידנו היא

אנחנו השמחים בחג הסוכות.

למה?

זכינו למעלה גדולה לפני ה'

על ידי ענני כבוד שהקדוש ברוך הוא חפה אותנו.

אבל בשמיני עצרת,

לפני ה' זה הגורם של החג.

כמו שאמרו זיכרונם לברכה, אני ואתם

נשמח יחד.

הקדוש ברוך הוא מבקש,

תישארו איתי עוד יום אחד.

שבעה ימים שמחתם,

אבל שמחו גם אומות העולם שמקריבים שבעים פרים וכו' וכו'.

עכשיו אני רוצה להישאר איתכם לבד.

לבד. אני רוצה לשמח איתכם לבד. תישארו עוד יום אחד.

אז כל השמחה זה לפני ה'.

בסוכות אנחנו שמחים על מה שה' זיכה אותנו במעלה גדולה של ענני כבוד.

בשבועות שמחים בגלל שנתן לנו את התורה.

בפסח שמחים שיצאנו לחירות מעבדות עולם וכו'.

פה מה אנחנו שמחים בשמיני עצרת? שאנחנו לפני ה'. ה' ביקש שנהיה לפניו ונשמח איתו ביחד.

זהו שאמרו זיכרונם לברכה. זה היום

עשה ה',

נגילה ונשמחה בו.

וזה נדרש הפסוק על שמיני עצרת.

ואמרו שם, אמר רבי אביין,

אין אנו יודעים במה נשמח,

אם ביום,

אם בקדוש ברוך הוא.

כי כתוב, זה היום עשה ה',

נגילה ונשמחה בו.

במה נגילה ונשמחה? ביום?

זה היום?

או נגילה בשם?

ונשמחה בו בשם.

במה?

בא שלמה המלך ופירש, נגילה ונשמחה בך.

בך בתורתך,

בך בישועתך.

ראינו ששמחת שמיני עצרת,

אין כאן מאורע שהוא הגורם לרגל של היום. הרי זה רגל בפני עצמו.

ואמרנו שהוא שונה בחלוק משאר החגים, כי אין לו סיבה,

כמו חירות, כמו מתן תורה, כמו עריני כבוד.

אלא לשמח לפני השם, וזה רגל בפני עצמו.

אלא שמיני עצרת, הגורם של החג הוא לפני השם.

אז לכן השמחה זה בו, בקדוש ברוך הוא.

לא ישנים חוץ לסוכה.

אמרו זיכרונם לברכה.

בך בישועתך,

בך בתורתך,

והנה בישועתך זה מובן,

כי אמרו, זיכרונם לברכה, ישעי

זה יום הכיפורים.

השם אורי וישעי, אורי זה ראש השנה,

וישעי זה יום הכיפורים.

אז לשמח

בישועתך זה ברור,

כי עברנו את יום הכיפורים,

והישועה של יום הכיפורים

נשלמת בסוכות.

זהו.

היה לנו כפרה, היה לנו ישועה.

ברוך השם, אנחנו שמחים, שמחה גדולה, אז לכן זה היום עושה השם להגיע לנו לשמחה, בך בישועתך,

כי אז נגמר כל עניין הכפרה, הישועה, הכל בסדר. זה ברור.

אבל מה זה כתוב?

בך בישועתך, בך בתורתך.

מה זה בתורתך?

מה העניין המיוחד

שיש בשמיני עצרת לשמחת תורה?

הרי לשמחת תורה יש רגל בפני עצמו.

איך קוראים לרגל?

חג השבועות.

אז למה עוד פעם מדברים מתורה?

נגיד לך לשמחה, בך, בך בתורתך בשמיני עצרת. מה הקשר? שבועות זה חג מתן תורה.

מה קרה בשמיני עצרת?

ברוכתו אדוני,

אלוהינו,

מהלך העולם שהכל נהיה בדבורו.

תבורכנה ידיים, יוליס.

היו שני מתן תורה.

מתן הלוחות הראשונות

זה היה בשבועות,

וזהו זמן מתן תורתנו.

מה היה מתן הלוחות אחרונות?

שהיה בדומה לראשון.

אחרי יום הכיפורים.

לפיכך קבעו קדמוננו שמחת תורה בשמיני עצרת,

שהוא סוף המערכה

של יום הכיפורים.

אז זה היום

נגיד לה ונשמחה בך בתורתך,

כנגד לוחות שניות שניתנו אחרי יום הכיפורים.

זהו שאמרו זכרונם לך, בך בתורתך,

בשמיני עצרת.

בגלויות, מי שנמצא בגלות,

נקבע לשמחה, זה היום מיוחד,

הוא יום טוב שני של גלויות.

בארץ ישראל,

השמחה בשמיני עצרת כפולה היא

בך בישועתך,

שזה גמר הכפרה של יום הכיפורים במערכה,

זה נקרא ישעי,

ובך בתורתך, שזה שמחת תורה,

על מתן תורה בלוחות השניות.

השמחה של תורה בשמיני עצרת נראה שאינה דווקא על פי מנהגנו שאנו מסיימים את התורה.

לא דווקא בגלל שמסיימים את התורה,

אז יש שמחת תורה, סיימנו תורה, מתחילים את התורה מחדש.

לאו דווקא המנהג בגלל זה,

כי הלא היה מנהג בכמה מקומות לסיים את התורה אחת לשלוש שנים.

היו מקומות

שהיו מסיימים תורה לא בסיבוב של שנה,

אלא בשלוש שנים.

אז אם כן, זה לא מתאים

ששמיני עצרת זה דווקא המנהג בגלל סיום התורה,

ומה היה במקומות שסיימו בשלוש שנים?

אז למה להם היה כן שמחת תורה בשמיני עצרת,

אם הם לא סיימו את התורה?

אלא שגם זה שלב בסולם העלייה אחרי הימים הנוראים.

כי הלוא כתב הגאון מווילנא, זיכרונו לחיי העולם הבא,

בבאאורו לשיר השירים,

כי אהבה רבה וחמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו.

מה זה אהבה רבה?

זה מתן תורה שקיבלנו בחג השבועות.

וחמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו,

זה לוחות שניות,

שהסכים הקדוש ברוך הוא לתת לנו לוחות שניות,

ולא עוד,

אלא שזכו למשכן

מה שלא זכו קודם לכן.

אז אהבה רבה זה לוחות ראשונים,

אבל חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו,

זה לוחות שניות.

ועל ידי התשובה

ביום הכיפורים,

אחרי חטא העגל,

הרי אחרי שהיה חטא העגל הם עשו תשובה,

ואחרי התשובה ירדו הלוחות ביום הכיפורים,

שניות.

אז אחרי כל זה, לכן גם אנחנו בשמיני עצרת, שזהו גמר בחינת יום הכיפורים,

שמחים אנו בשמחת החמלה הגדולה ויתרה שזכינו לה בלוחות השניות אחרי המחילה.

ועוד,

הואיל ועיצומו של יום שמיני עצרת,

הוא על ההתקרבות המיוחדת,

שהבורא יתברך בכבודו ובעצמו אומר לנו,

אני ואתם נשמח יחד.

איזה הזמנה הקדוש ברוך הוא מזמין אותנו.

ומעלה זוהי בתורה,

וייתם לי סגולה מכל העמים,

שזה תכלית התורה להבליט את סגולת ישראל

וההבדל שבין ישראל לעמים.

באשר מפני זה חזר הקדוש ברוך הוא על כל האומות

כדי להבליט את סגולת ישראל.

וכמו שפרש הרמב״ן,

זיכרונו לברכה,

וזרח מסיעיר לאמו,

הופיע עמר פארן,

שזרח לישראל

מה שהלך לסיעיר ולא קיבלו,

והופיע לישראל

מה שהלך לפארן ולא קיבלו.

אז אנחנו הרווחנו בגדול

משומות העולם לא הסכימו לקבל את התורה,

ולכן הזריחה וההופעה

הייתה בזכות שהם לא הסכימו לקבל.

כעניין שנאמר כי הנה החושך

יכסה ארץ וערפל לאומים,

ועלייך

יזרח אדוני וכבודו עלייך ייראה.

כל מה שהחושך יכסה ארץ יותר,

וערפל לאומים, כמו עכשיו,

שאף אחד לא יודע מה יקרה בכל המדינות, כל רגע יכול להתרגש מלחמה עולמית שלישית.

יש כאלה שקוראים כבר לזה מלחמת עולם שלישית.

כשדאעש הכריז מלחמה על כל העולם,

קוראים לזה, וככה ביקשו אומות העולם להכריז מלחמת עולם שלישית, שכל העולם צריך להתגייס נגד דאעש,

כי הם הכריזו מלחמה על כל העולם.

אז זאת אומרת, ברגע שכל החושך יכסה ארץ,

וערפל לאומים, שום דבר לא יהיה ברור.

עלייך יזרח השם,

וכבודו עלייך ייראה בי יותר.

הרי זה פלא פלאות,

שאנחנו אי בתוך כל הבלאגן,

כל הכאוס שיש מסביב, כולם הורגים את כולם, רוצחים את כולם,

ופה יושבים קבוצה של יהודים,

ובינתיים השתבח מורה, לא קורה כלום.

והרי כתוב שהקדוש ברוך הוא בסוף, ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה.

אז כתוב שהם יבואו להילחם על הרי ישראל,

והכל יהיה מסביב לישראל, ואומות העולם בעצמם יהרגו אחת את השני, גוג ומגוג, הם יריבו ביניהם, יהרגו הם בעצמם

על הרי ישראל.

מה אנחנו נמצאים, אתם יודעים, בגבול,

ויש היום פצצות ויריות לכיוון ישראל, ככה בצפון, מכל מיני כיוונים.

כל רגע, הכל יכול להתפתח לבדיוק מה שאנחנו קוראים.

לפיכך שמיני עצרת,

שעיקרו של חג הוא לבני ישראל.

זאת אומרת,

שמיני עצרת, העיקר של החג

הוא לבני ישראל.

לא כמו שהיה בסוכות,

שגם היו מביאים קורבנות עבור אומות העולם.

שמחתו היא שמחת התורה,

שעליה אמרו זכרונם ברכה במדרש.

אמר להם הקדוש ברוך הוא,

אם יהיו דברי תורה קרובים לכם,

אף אני קורא אתכם קרובים,

כמו שכתוב, לבני ישראל עם קרובו, הללויה.

מתי אנחנו נקראים עם קרובו?

כשאנחנו קרובים לתורה והתורה קרובה אלינו.

אז אנחנו זוכים שהקדוש ברוך הוא יקרא אותנו עם קרובו,

והקדוש ברוך הוא רוצה לשמוח איתנו בנפרד.

אני ואתם נשמח יחד

בשמיני עצרת,

שזו שמחה שונה שיש לה רגל בפני עצמו,

והרגל הזה זה לפני השם. ושמחתם

לפני השם אלוקיכם.

כל השמחה המיוחדת

רק לקדוש ברוך הוא. ושמחים בך,

בישועתך,

שסיימנו את הכפרה של יום הכיפורים.

הקדוש ברוך הוא ניקה אותנו מכל העוונות,

ויש לנו את התורה, ברוך השם, לא רק בגלל המחזור של כל שנה,

אלא בגלל מתן

לוחות שניים שהיה באותו הזמן.

וזו החמלה הגדולה ויתרה שחמלת עלינו. לא רק שאתה אוהב אותנו נתת לוחות ראשונים,

אלא גם לוחות שניים ואת המשכן,

בשביל לשכון בתוך ישראל. כמה השם אוהב אותנו ורוצה אותנו אצלו ואיתו, ביחד,

לשמוח איתו ביחד.

ומצוות השמחה היא מצווה גדולה ולא קלה.

כשאדם עושה מצווה,

צריך לשמוח במצווה ולאהוב את הבורא שציווה עליה.

אז זה ממש הדבר הגדול ביותר, שהרי על זה אמר הארי הקדוש,

שכל מצווה שהוא עשה, עשה בשמחה גדולה ורבה, לכן הוא זכה לכל מה שזכה,

מה שתנאים לא זכו.

הוא היה צעיר, הוא נפטר בגיל 38. מה שהוא הספיק זה לא יאומן כי יסופר.

אבל, זה הכל הוא אמר בגלל השמחה.

והתורה אומרת, תיזהרו,

כל הקללות שכתוב,

כל הקללות כתוב,

תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב קול.

אז חייבים לעבוד על הנקודה הזאת של שמחה,

כי שמחה זה לא יעבוד.

זה הדבר הכי הכי גדול.

הברטנורה אומר שכל מצווה שאדם עושה בשמחה, הוא מקבל שתי מצוות.

מצווה אחת על המצווה, ומצווה שנייה על השמחה.

כל מצווה מקבל כפול דאבל.

חוץ מהמעלה של השמחה, מה היא נותנת לו,

שזה שלמות במצווה. בלי שמחה אין שלמות למצווה.

אם אדם לא שמח במצווה,

אין לו שלמות במצווה, כי מצווה צריכה להיעשות בשמחה.

ואמרנו, כל מצווה, לא רק מצוות התורה, גם מצוות רבנן. כל מצוות רבנן, אדם צריך להיות שמח עליהם כמוצא של הרב,

שהן מקרבות את האדם ליראת שמיים, כל הגדרים וכל הסייגים,

כמו שאמרנו בדרשה האחרונה לפני יומיים.

אז זאת אומרת, אדם צריך לדעת, לחוות את השם בשמחה, להתבונן,

וכל דבר להתבונן.

ואמרנו שאדם יכול להגדיל,

להגדיל תורה ולהאדיר לאין שיעור,

שכל מצווה שציוו אותנו חכמים, אם הוא יכוון,

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים שציוו כך וכך,

הוא מקיים מצווה כמו דאורייתא.

השם מחשיב את המצווה הזאת כמו דאורייתא.

שמנו כיפה בבוקר,

דרכנו עוטר ישראל בתפארה.

אם אדם מכוון, הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים שציוו, לא ילך ארבעה עמות בגילוי הראש,

האדם הזה מקיים מצווה.

אם הוא שם את זה רק על הראש ככה, זה מצוות אנשים מלומדה.

הוא לא עובר עבירה, אבל הוא לא מקיים מצווה.

אם הוא לא הולך, אמרנו, בקומה זקופה,

והוא אומר, הרי אני מקיים מצוות חכמים שציוו, אסור ללך בקומה זקופה,

על כל צעד ושעל שהוא הולך,

הוא מקיים מצווה.

הרי אני מקיים מצוות חכמים שציוו לנטול ידיים,

הוא נוטל ידיים, מקיים מצווה.

מצוות חכמים.

אז כל דבר אדם צריך לכוון, מצוות צריכות כוונה,

וגם שמחה לשמוח,

שמחה צריכה לעשות מצווה.

כמוצא שלל רעב,

כמוצא שלל רעב, איך אדם שמח שהוא מוצא שלל רעב?

ככה צריך לשמוח על מצווה.

אז יש לנו עכשיו מצוות השמחה.

הגאון מווילנה אמר שהמצווה הכי קשה זה להיות שמח שבעה ימים.

שבעה ימים להיות שמח בלי שייכנס שום צער,

שום מסח הדעת מהשמחה והכול,

זה קשה מאוד.

אבל זה העבודה של שמעת הימים.

להיות שמח.

ושמחת בחגיך והיית אך שמח ושמחת

בחגיך והיית אך שמח ושמחת בחגיך.

והיית אך שמח ושמחת בחגיך והיית אך שמח.

זאת השמחה לפני האלוקים, אנחנו עובדים לפני האלוקים.

אתם יודעים מה גודל השכר שמגיע לנו

וכמה שמחה אנחנו צריכים לשמוח שאנחנו שמחים, הוא עוד נותן לנו שכר שאנחנו שמחים.

אם אנחנו שמחים עוד מקבלים שכר על שמחה,

אז השמחה צריכה להיות כפולה,

כי כמה שאתה שמח יותר אתה מקבל יותר שכר.

אז מתי תפסיק לשמוח?

איך תפסיק לשמוח?

הרי אתה מקבל על זה שכר, אז למה שלא תשמח?

חנג'רי.

רבי יחנן יום הרגש יום העם עושה הקדוש ברוך הוא זו כל ישראל לפי כהו חרבו תורו ומסווד.

שנאמר אדוני יום הסלימאן סן גו יחדיל תורו ויעדיל קדיש בשמחה.

יתגדל ויתקדש יום מר הבא. אמן.