שמיני עצרת | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

שמיני עצרת רגל בפני עצמו,

ולכאורה הרי גם הוא זמן שמחתנו כמו חג הסוכות,

ואיך יוצאים משמחה לשמחה

והוא רגל בפני עצמו.

הנה יש

שני מיני שמחות.

יש שמחת החג, שהחג הוא הגורם,

והגורם של החג

הוא כל אחד לפי זמנו.

חירות בפסח,

מתן תורה בשבועות,

בענני כבוד, בסוכות.

ושמחה זו כוללת את כל החגים.

אז זה נקרא ששמחת החג, החג הוא הגורם.

החג הוא הגורם,

והגורם של החג הוא כל אחד לפי זמנו.

חירות, מתן תורה וענני כבוד.

זה כולל את כל החגים.

יש שמחה מיוחדת שנאמרה בחג הסוכות בלבד.

והיא, ושמחתם לפני אדוני אלוהיכם,

שבה הגורם של השמחה

הוא לפני אדוני אלוהיכם. כל עניין השמחה זה לשמוח לפני ה'.

כתב הרמב״ם, זיכרונו לברכה, בסוף ילכות לא לאו.

אחרי שכתב עניין שמחת בית השואבה,

השמחה שישמח האדם

בעשיית המצווה

ובאהבת האל שציווה בהן

עבודה גדולה היא.

נחזור.

השמחה

שישמח האדם בעשיית המצווה

ובאהבת האל שציווה בהן

עבודה גדולה היא,

שנאמר תחת אשר לא עבדת את אדוני אלוהיך בשמחה.

ולכאורה, מה עניין העבודה בשמחה

שהמצווה היא הגורמת לשמחה,

לשמחת בית השואבה,

שהשמחה היא גופה של מצווה?

ונראה בדעתו, זיכרונו לברכה, שבא לומר שהיסוד של שמחה בעבודה הוא

מפני שכל עבודה יש בה בחינה שלפני אדוני אלוהיכם.

את זה אנחנו לומדים מהפסוק

ושמחתם לפני אדוני אלוהיכם,

שלפני השם הוא הגורם לשמחה.

זה שאנחנו לפני השם זה הגורם לשמחה.

ונראה שיש הבדל בין השמחה לפני השם בסוכות

מהשמחה בשמיני עצרת,

שעיקרה הוא גם כן השמחה לפני השם.

כי בסוכות השמחה לפני השם

היא מצידנו,

שזכינו למעלה לפני השם

על ידי ענני כבוד.

אבל בשמיני עצרת,

לפני השם הוא הגורם של החג.

כמו שאמרו זיכרונם בברכה, אני ואתם נשמח יחד.

זאת אומרת, לא צריך סיבה כמו סיבת המעלה שזכו לישראל על ידי ענני כבוד,

אלא עצם זה שהקדוש ברוך הוא מעכב עצמו עוד יום אחד איתנו רק על מנת לשמוח.

זהו, שאמרו זיכרונם בברכה, זה היום עשה השם

נגילה ונשמחה בו,

זה נדרש על שמיני עצרת.

ואמרו שם, אמר רבי אבין,

אין אנו יודעים במה לשמוח,

אם ביום,

אם בקדוש ברוך הוא.

כתוב זה היום

עשה השם נגילה ונשמחה בו, בו במי?

ביום

או בשם?

בשלמה ופירש.

נגילה ונשמחה בך,

בך בתורתך,

בך בישועתך.

היינו ששמחת שמיני עצרת,

אין כאן מאורע שהוא הגורם לרגל של היום.

כמו בכל הרגלים,

שהשמחה היא ביום,

מפני המאורע של החג.

כמו שאמרנו,

חירות, מתן תורה, חן הנקבון.

אלא שבשמיני עצרת הגורם של החג הוא לפני אדוני.

לכן השמחה היא בו, בקדוש ברוך הוא.

ואמרו, זיכרונם לברכה שם,

בך בישועתך, בך בתורתך.

אז הנה בישועתך זה מובן.

כי אמרו, זיכרונם לברכה, ישעי זה יום הכיפורים.

בישועת יום הכיפורים נשלמת היא בסוכות.

אבל בתורתך מהו?

נגיד להם, אני שמחה בך, בך בתורתך מהו?

מה העניין המיוחד שיש בשמיני עצרת לשמחת התורה?

והרי לשמחת תורה יש רגל בפני עצמו חג השבועות.

אז למה שמחת תורה בשמיני עצרת?

אומנם שני מתן תורה היו.

שני מתן תורה היו.

מתן לוחות הראשונות

זה היה בשבועות,

וזה זמן מתן תורתנו.

מתן לוחות אחרונות,

שהיו בדומה לראשונות, זה היה אחרי יום הכיפורים.

ולפיכך קבעו קדמוננו שמחת תורה בשמיני עצרת,

שהוא סוף המערכה של יום הכיפורים.

זהו שאמרו, זיכרונם לברכה, בך בתורתך בשמיני עצרת.

ובגלויות נקבע לשמחה זו יום מיוחד,

והוא יום טוב שני של גלויות.

ובארץ ישראל השמחה בשמיני עצרת כפולה היא.

בך בישועתך,

בך בתורתך.

משה רבנו עלה הרי פעם נוספת להביא לוחות שניים, והוא ירד ביום הכיפורים.

אז מתן תורה שני של לוחות שניים היה מיד אחרי יום הכיפורים. בסוף המערכה של יום הכיפורים

זה שמיני עצרת, לכן שמחת התורה השנייה,

חוץ משבועות, שהייתה הראשונה,

זה בשמיני עצרת.

דרך אגב, במאמר מוסגר,

דבר מדהים,

קליפש מלצר

הופיע אצל מישקולץ

ביום שני של גלויות שהוא צריך בעצם לחוג,

והוא מרקד ומפזז

נגד הדין וההלכה,

והמבין מי יבין.

השמחה של תורה בשמיני עצרת

נראה שאינה דווקא על פי מנהגנו

שאנו מסיימים את התורה.

השמחה של תורה בשמיני עצרת

זה לא דווקא על פי המנהג שלנו שאנחנו מסיימים את התורה,

אנחנו מסיימים כל שנה את התורה,

כי הלוא המנהג בכמה מקומות לסיים את התורה אחת לשלוש שנים,

אלא שגם זה שלב בסולם העלייה

אחרי הימים הנוראים.

כי הלא כתב הגאון,

זיכרונו לברכה, בבאורו לשיר השירים,

כי אהבה רבה זה מתן תורה.

וחמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו זה הלוחות השניות.

אז אהבה רבה זה מתן תורה.

חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו זה הלוחות השניות

שזכו למשכן

מה שלא זכו קודם

על ידי התשובה שעשו

ביום הכיפורים אחרי חמלת.

ולכן

גם אנחנו בשמיני עצרת,

שזהו גמר בחינת יום הכיפורים,

שמחים לנו בשמחת החמלה גדולה ויתרה שזכינו לה בלוחות שניות

אחרי המחילה.

ועוד הואיל ועיצומו של יום שמיני עצרת

הוא על ההתקרבות המיוחדת,

שהבחינה שלו, אני ואתם נשמח יחד,

מעלה זוהי בתורה,

והייתם לסגולה מכל העמים.

שזוהי התכלית של התורה,

להבליט את סגולת ישראל

ואת ההבדל שבין ישראל לעמים.

ומפני זה חזר הקדוש ברוך הוא על כל האומות,

ליתן להם תורה,

ולא הסכימו כדי להבליט את סגולת ישראל,

כמו שפרש הרמב״ן, זיכרונו לברכה,

וזרח משעיר, למה הופיע מהרפרן?

שזרח לישראל מה שהלך לשעיר ולא קיבלו,

והופיע לישראל

מה שהלך להרפרן ולא קיבלו.

וכעניין שנאמר, כי הנה החושך

יכסה ארץ וערפל לאומים,

ועלייך יזרח ה' כבודו,

ועלייך יראה,

כל מה שהחושך יכסה ארץ יותר,

וערפל את הלאומים,

ככה עלייך יזרח ה' וכבודו יותר.

לפיכך, שמיני עצרת,

שעיקרו של חג הוא לבני ישראל,

שמחתו היא שמחת התורה,

שעליה אמרו, זיכרונם לברכה,

אמר להם הקדוש ברוך הוא, בניי,

אם יהיו דברי תורה קרובים לכם,

אף אני קורא אתכם קרובים,

שכן כתוב לבני ישראל, עם קרובו,

הללויה.

יוצא

שהשמחה של שמיני עצרת היא שמחה יותר גדולה משמחת חג הסוכות.

חג הסוכות, יש לנו מאורע שבגללו אנחנו שמחים.