סיפורו של הבעל תשובה מכרם התימנים הרב עוזיאל חמדי זצ"ל
- לא מוגה! -
בהיותי בכרם התימנים, החזרתי כמה יהודים בתשובה שם. אלה היו בעלי התשובה הראשונים שלי, הראשונים. הם לא היו קלים, הם לא היו קלים. חבר'ה של כרם התימנים, מי שזוכר, בתקופה ההיא היו זורקים רימונים על ניידות. לא היו קלים. והקדוש ברוך הוא עזר שהצלחתי לאסוף כמה מהם לאט לאט לאט, להעביר שיעורים והם חזרו בתשובה. ביניהם היה יהודי אחד שקראו לו עוזי חמדי. יהודי גדול ממדים, בתקופה ההיא חייל, משרת את המולדת, היה בוגר ישיבה שירד מן הדת, ואח שלו ביקש ממני, עשה לי טובה, תחזיר אותו בתשובה. התפניתי להחזירו בתשובה, אבל הוא לא היה קל, כי הוא היה פיקח מאוד ומלומד. אז זה יותר קשה. והייתי נותן שיעורים, והוא תמיד היה מתעמת איתי. לא היה לי קל איתו. כולם חזרו בתשובה, גם הוא באופן עקרוני קיבל עליו מצוות, אבל כל מה שהייתי אומר, היה לו הערות. לקח זמן, ביום אחד, לא משנה באיזו סיטואציה, ביקשתי מהם שאחרי הלימוד נקיים את מה שלמדנו. ואז ביקשתי מהם, רבותיי, אחרי שלמדנו שחייבים ללמוד תורה, אחרי שלמדנו שחייבים ללמוד תורה, אני מבקש בתקיעת כף שכל אחד יקבל על עצמו ללמוד חודש תורה בישיבה. לא היה קל לשכנע אחת עשר איש שכל אחד ילך ללמוד בישיבה לחודש, והוא היה עקשן גם מבין העשרה שהסכימו בסוף, אבל בסוף בסוף הוא הסכים. הוא לא רק הסכים, הוא המשיך אחרי השנה עד שהוא נפטר בשבת שעברה מדום לב בתפילה בבית הכנסת בשבת קודש במלוא תשע עשרה שנים לנישואיו בו ביום. מה הוא הספיק מאז ועד אותו יום? הוא היה תלמיד חכם עצום, שידע את כל השס, למד דיינות, יודע ארבעת חלקי שולחן ערוך, עניו וצנוע ועני מרוד שלא ויתר על התורה בשביל הבלי העולם הזה, השאיר אלמנה וארבעה יתומים, ולא הסכים להתפרנס מאחרים רק כדי חייו, כדי חייו. היה מרוויח אלפיים שקלים בחודש מהכולל, אח של אשתו היה עוזר בעוד אלפיים, מהביטוח קיבלו עוד מאות שקלים, ועם זה שכר דירה אלפיים וחמש מאות שקלים, איפה חשמל, מים ושאר הדברים, אפשר לחיות ככה? מים אוכל, מים ירקות, מים דגים או עוף, ככה הוא חי. הוא קיים בעצמו את מה שכתוב, כך דרכה של התורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא. איך אפשר להגיד אשריך בעולם הזה? לעולם הבא ברור. אחת כזה שמוסר נפשו בשביל התורה, אדם כי ימות באוהל, אדם מוכן להמית את עצמו באוהלה של תורה, מגיע לו גן עדן הכי גדול. אבל אשריך בעולם הזה? כן. הוא פשוט תיקן את הנהנתנות שהייתה לו. העולם הזה אין לכם מושג אפילו כמה. הוא תיקן את הכל, והפך את עצמו, והפך לאדם שמביל את העולם הזה, הבל המלים. הקירות שלו לא היו מטויחים, בצבע היה נופל. ואשתו אומרת, עוזי, באים אנשים לפחות שיראו. הוא אמר, מי שרוצה לשתות קפה אצלי, מי שרוצה לבוא, ככה אני חי. אני לא משנה את עצמי. הבן אדם הזה במסירות נפש, אני לא הייתי יכול לצאת מבית כזה כמוהו. אני גם הייתי, ברוך השם, עני שבע שנים. אני גם זכיתי לזה. כשהיה לי ארונות במטבח, היו יותר יפים משלו היום, אבל היו לי ארונות מטבח מיישנים, אתם יודעים, עם הפלסטיקים, עם החורים שמאווררים דרך הקיר. כשהיית פותח דלת, השנייה נסגרת. כשהיית סוגר, השנייה הייתה נפתחת. ואיך היינו סוגרים? עם מסמר עקום. כך היינו סוגרים. אז פעם אשתי גם אמרה לי, תראה, השכנים קנו מטבח אמריקאי, אולי גם אנחנו נעשה. אמרתי לה, למה שאנחנו נעשה? שהם יעשו כמונו. כן, אתם צוחקים, היום זה אופנה? כל הצפונבונים עושים כאלה ארונות, קונים ארונות מקולפים. לא ידעתי שתהיה אופנה כזאת, הייתי שומר את זה, מתעשר. אבל הוא הלך בדרך זו, והוא נפטר והשאיר ארבעה יתומים שלא יודעים איך ממשיכים, כי הוא היה המורה, המחנך, המנהיג, והוא היה משקיט אותם תמיד ומפייס אותם ונוטע בהם ביטחון, והוא עלה למדרגה גבוהה ביותר. הוא היה כל כך צנוע וענה, ואף אחד לא ידע כמה הוא תלמיד חכם. היה טיפש אחד ששמע שמכריזים שנפטר הרב הגאון, הרב עוזיאל חמדי, זכר צדיק לברכה, אמר, אתם לא מתביישים? אומרים על סתם בן אדם הרב הגאון? הבנתם? לא ידעו את מעלתו אפילו. הרב הגאון היה. בכוללים של גדולי ישראל שלא ידעו לתרץ קושיות, היו באים אצלו לשאול. הוא היה מתרץ אותם. אדם שחי בצניעות ובענבות. וכל הזמן מחייך. אתם יודעים מה? הוא רצה לעשות חסד. אבל איך עניח עושה חסד? הוא היה קונה חילבה. כמה עולה חילבה? קצת. אבל חילבה, שעושים, זה נהיה הרבה. והוא היה מלא קופסאות פלסטיק ומחלק בשכונה לאנשים חסד. שמעתם? הוא בעצמו אין לו והוא מחלק כי הוא רוצה לעשות חסד. אז עם מה הוא עשה? עם חילבה. לא יאומן כי יסופר.