להתפעל מהבריאה כתינוק | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

דבר אל בני ישראל לאמור אישה כי תזריע וילדה זכר.

מי יתנני כי ירחי קדם, כי ימי אלוהו ישמרני,

בהלו נרו עלי ראשי,

לאורו אלך חושך.

אלו ימים שהייתי במעי אימי כאשר הייתי בימי חרפי,

כשהתינוק יוצא ממעי אימו

והכל מחבקין ומנשקין אותו.

מי יתנני כי ירחי קדם, כך אמר איוב

אותם חודשים שהוא היה בבטן של אימו,

כי ימי אלוהו ישמרני

בהלו נרו עלי ראשי, זו הנשמה שהיא נקראת נר, נר השם, נשמת אדם.

אלו הימים שהייתי במעי אימי כאשר הייתי בימי חרפי, כשהתינוק יוצא ממעי אימו והכל מחבקין ומנשקין אותו.

כתוב, עשה למען יונקי שדיים שלא חטאו,

עשה למען גמולי חלב שלא פשעו,

עשה למען תינוקות של בית רבן,

כך הנוסח בסליחות.

אם אנו תולים את התפילות שלנו לקדוש ברוך הוא בזכות הקטנים,

משמע שיש בהם איזה יתרון גדול

שבשבילו כדאי להיענות לבקשת ישראל.

מה, איפה היתרון הזה?

מה הסגולה והמעלה המיוחדת שיש בהם בקטנים?

אם איוב יתגעגע על ירחי קדם,

כאשר הכל מחבקין ומנשקין אותו,

הרי שיש איזה יתרון באותם ימים שאיננו קיים כאשר האדם מתבגר.

בתינוק

טמון איזה חן מיוחד שהוא סגולה אלוהית,

שחסר את זה לאנשים מבוגרים.

וגדולים הגעגועים והקנאה לאותה סגולה מיוחדת שישנה בתינוק.

מהי הסגולה הזו?

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

משמרה רביעית,

הקדוש ברוך הוא יושב ומלמד תורה לתינוקות של בית רבן.

במעי אמו מלמדים אותו תורה על ידי מלאך,

והוא צופה נסתרות בעליונים.

מעבירים אותו בכל העולמות.

נר דלוק על ראשו.

צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו.

הנר עדיין רשומו ניכר בגופו ובנפשו.

שקוע הוא עדיין באותם החזיונות, אותם רעה לא מכבר.

ואף שהמלאך משכיחו,

עדיין הרוח והאור העליון שורים עליו.

החושים החומריים טרם נתפתחו בו.

היצרים עוד לא מגרים אותו.

קל לו יותר לראות את יופי הבריאה האלוהית,

סודותיה וצפונותיה.

מה שאין הגדול יכול לראות,

שכבר נתפתחו אצלו כל היצרים הרעים,

והם המחיצות המפסיקות והמסך המבדיל לראות את פאר היצירה האלוהית.

מסך החומר מחשיך את אור הנצח בתוך הבריאה בעולם הזה.

העולם הבא כרוך וחטוף בקליפות של העולם הזה.

כאשר מסירים את הקליפה,

אז בוקע זיו העולם הבא ובהירותו המבהיקה.

צפה בתורה וברא את העולם.

הקדוש ברוך הוא צפה בתורה וברא את העולם,

אולם בגלל החומריות

נחשכים עיני האדם,

ונטמטם ליבו מלראות בתוך תוכם של האורות המזהירים הנמצאים בתוך הטבע והבריאה.

איי, איי, איי, איי, אתם יודעים מה אפשר לעשות עם חומר.

וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, אפשר לבנות בית כנסת,

בית מקדש מעט,

עם בלוקים.

עם גבס.

אפשר לבנות בית מקדש מעט,

עם חומר,

ולהשרות שכינה.

יא חביבי, מה שאפשר לעשות.

העולם הבא טמון בתוך החומר.

אתה צריך להפיק מתוך החומר את העולם הבא.

כאשר ילד קטן נרגע מבכיו הכי חזק,

על ידי שנותנים לו איזה צעצוע לשחק בו,

אז תולים את זה בקטנות מוחו, במיעוט שכלו.

איך הילד מתפתה מאיזה צרור או פיסת נייר

או מעט חול שמזדמן לידו, וזה תופס את כל מחשבתו וממלא את גופו שמחה.

ככה אנחנו חושבים, שזה קטנות שכלו.

אך משהו מקובל אצל הבריות כקטנות מוח אינו אלא טעות.

כי הילד רואה באבן הקטנה שבה הוא משחק עולם ומלואו,

מגדלים גבוהים ונפלאים ועולמות רבי גוונים.

הוא מוקסם מיופייה של הבריאה והיצירה.

טעות גדולה לראות בכך חולשה ומעוט שכל.

להפך.

דווקא מפני שהוא עדיין רך בשנים ולא הספיק עוד להתלכלך בהנעת העולם הזה,

דווקא משום שחושיו טרם נטמטמו וטרם זוהמו בתאוות החומר,

דווקא משום כך קל לו יותר לראות את יופי הבריאה והיצירה,

את מעשיו של הקדוש ברוך הוא וכל הקיים בעולם.

קל לו יותר לראות מבעד המסך המבדיל את הצורות היפות

והאור העליון בעולם הזה.

פעוט זה רואה באבן קטנה ובגרגיר חול, בו הוא משחק את התגלות סוד הבריאה

וכל המראות העליונות שראה בעולם העליון.

כי בחוכמה ובתמונה יסד ארץ.

אז בתוך הארץ יש חוכמה ותבונה.

כל הסודות עטופים בבריאה הארצית,

אך הם מכוסים מפני האדם.

ורק מי שעדיין לא נתגשם בחומריות ובגשמיות

יכול לראות את האורות

ממעל

את הוד הטבע והדרו,

את נצנוצי האור המזהירים

בזוהר האור העליון.

כמו שכתוב על הפסוק,

ומתחת זרועות עולם,

ומתחת כל היצירה זרועות עולם הסובלים אותו.

לכן מיוחס התינוק

בסגולה מיוחדת זו,

והוא עולה על כל האנשים הגדולים והמבוגרים שכבר התפתחו אצלם כל החושים החומריים ומחשיכים את תואר השכל וההבטה הנכונה.

הקטן אחרי לידתו,

אורח חדש בעולם הזה.

הוא רואה כל דבר בעולם בעיניו חושיו המופשטים,

כמו שראה את העולמות קודם שיצא לאוויר עולם הזה, בהילו נרו עליה ראשי.

והיה צופה ורואה מסוף העולם ועד סופו.

הגמרא מביאה מעשה בספינה שהייתה בים הגדול,

בה הייתה כולה נוכרים.

והיה בה תינוק יהודי אחד,

ובה עליה סער גדול בים.

התגלה אליהו זכור לטוב על אותו תינוק שהיה שם.

אמר לו, לך בשליחותי לרבי יהושע בן לוי,

ותראה לו את אלה אבני הקדחוד שעתידים להיות בית המקדש.

ואני בזכותך אציל את הספינה הזאת.

אמר לו התינוק,

טוב, רבי יהושע הגדול לדורו,

הוא לא יאמין לי.

אמר לו עניהו,

הוא עניו גדול והוא יאמין לך.

וכשתתראה לפניו,

אל תתראה לפניו באיש אחר זר בסביבה.

אלא,

תיקח אותו למערה רחוקה מלוד,

ושמה תראה לו את אבני הקדחות שם.

מיד נעשה נס

ויצא בשלום.

הלך אותו תינוק

לרבי יהושע בן לוי,

ומצא אותו יושב

בישיבה הגדולה של לוד.

אמר לו, אדוני,

יש לי דיבור איתך,

לומר לך.

קם רבי יהושע בן לוי,

בואו וראו את הענווה של רבי יהושע בן לוי,

והלך איתו מהלך שלושה מינים, שלושה קילומטרים,

ולא אמר לו לתינוק, מה אתה רוצה?

מה אתה רוצה?

לא, אבל הוא הולך איתו.

כיוון שהגיעו למערה,

אמר התינוק, אדוני,

אלה הן אבני הקדחות.

וכשראה אותן,

הבעיקה כל לוד מאורן ונשליחן לארץ ונגנזו.

זה המעשה.

למה בחר איניהו דווקא את התינוק ההוא לשליחות זו לרבי יהושע בן לוי,

לגלות לו את סוד גילוי אבני קדחות הנסתר,

ולא בחר לכך באיש מבוגר?

אולי אפשר לומר כאן, כמו הרעיון שלנו,

שהתינוק מסוגל וראוי יותר לראות את הנסתר שבגלוי,

את יופי הנצח העטוף

בקליפות של העולם הזה.

כי התינוק עדיין לא הזדהם באוויר העולם הזה,

בתענוגיו וחומריותו.

הוא עדיין מוכשר לקבל את האור העליון המבצבץ מכל אבן יקרה שיש ביצירה.

ורק רבי יהושע בן לוי,

שהיה מסוגל לקפוץ חי לגן עדן,

והעולם הזה לא הפריע לו להשתוות לאווירת אור גן עדן,

רק לא יכול הוא להראות את האור העטוף בה.

התינוק ורבי יהושע בן לוי, שניהם ביחד מסוגלים וזוכים לראות את יופי הנצח

שיש בעולם הזה.

הם ראו את האור המבהיק

מבעד לאבני קדחון

מתוך הארץ שעליה דורסים ופוסעים,

רצים ועצים מבלי להקדיש תשומת לב על מה הם דורסים.

אוצרות נסתרים שרק כיסוי קטן מבדיל אותם מבין עיניהם.

ואוי להם לבריות

שרואות ואינן יודעות מה הן רואות,

עומדות ואינן יודעות על מה הן עומדות.

עשירות גדולה ביותר מקופלת בארץ שהבריות עומדים עליה,

אך אין יודעים לעריכה.

כל אוצרות הטבע נמצאים בארץ.

כאשר גילה התינוק לרבי יהושע בן לוי את האור הצפון באבן היקרה קדחון,

הבעיק אור גדול אשר מילא את כל הסביבה וכל העיר לא נתמלא מזימאור הנצח.

וגילת האור המכוסה שנתקסה שוב.

האור נמצא וקיים בבריאה ובכל הנבראים,

באוויר ובדומם, בצומח ובחי.

וכל הנמצא בעולם עטוף ביופי אור אדוני.

אבל הגילויים האלה רואים רק אלה שהם פרושים וטהרים בנפשם.

לכן ציווה אליהו להתרחק דווקא מיישוב בני אדם.

מאלה שעטופים בלבוש העולם הזה,

שאינם מסוגלים לראות את האור המבהיק

ממעשי כפיו של הקדוש ברוך הוא.

להתרחק מאלו הנתונים בחושך החומריות.

הללו עלולים להפריע לגילוי הזה.

דווקא התינוק,

אותו תינוק שנמצא בצרה גדולה,

בשעת סכנה שהספינה מטלטלת בים הסוער,

הוא ורבי יהושע בן לוי זוכים להשקיף לתוך היצירה הנפלאה.

וייצר אדוני אלוהים את האדם עפר מן האדמה.

ממנו יצרת האדם הראשון הענקי שהיכה את גלגל חמה בעקבו.

בעקב הגשמי שלו

היה אור כזה גדול

שהיכה את גלגל חמה.

זאת אומרת, גלגל חמה היה חשוך ביחס לעקב רגלו.

וזה ממה עשוי?

מחול, מאדמה.

אבל אנחנו לא שמים לב לכך.

עפר נחשב אצלנו כלום,

אך האמת היא שבחומר הזה צפון אור גדול.

איזה אור גדול?

כמו האדם הראשון.

האדם הראשון שוכב באדמה עכשיו.

בתוך האדמה הזאת יש האדם הראשון,

לא זה שנפטר.

אם הקדוש ברוך הוא קיבל עפר מן האדמה וממנו הוא יצר אדם הראשון,

שעקב רגלו מחה גלגל חמה,

אתם מבינים מה זה עפר?

עפר נחשב אצלנו לכלום.

אך האמת היא שבחומר הזה צפון אור גדול כמו האדם הראשון.

אוצרות וסודות נפלאים ויפים טמונים בעמודי הבריאה.

מן העפר הפשוט עד לאוויר הזך והצח.

ומי זה יכול לתאר לעצמו שמן האדמה והעפר שבה יש אפשרות ויכולת

ליצור יצירה נפלאה ומהודרת כל כך כמו זיב אורו של אדם הראשון.

הנה זה מראה עד כמה אנחנו מכוסים מהחוכמה

ומזיב אור העליון שגנוזים בחומר של הבריאה.

שלוש עשרה חופות קשר לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון

בגן עדן.

שלוש עשרה חופות.

שנאמר ביחזקאל כ' ח' בעדן גן אלוהים היית כל אבן יקרה משוכתך,

אודם פיתדה ויהלום,

תרשיש שוהם ויושפה,

ספיר נופך וברקת וזהב.

בעלו אדם הראשון בתחילת הבריאה

הוא ראשון היה.

לפני מי צריכה להתקשט ולהתייפות?

שכתוב בעדן גן אלוהים היית כל אבן יקרה משוכתך.

למה היה צריך את זה?

שהקדוש ברוך הוא ייסכך מעליו?

מה ייסכך?

אודם, פיתדה, יהלום, תרשיש, שוהם, יושפה, ספיר, נופך, ברקת, זעם.

למה צריך?

מי היה בכלל בעולם שצריך את זה?

ומה יועילו לו 13 חופות אחרי שאין לפני מי לתראות בתכשיטים יקרים וספירים משובצים?

וכלפי שמאיה יש איזה יופי באבנים?

בעולמות העליונים יש מושגים של יופי, של כסף וזהב?

אשמה מכאן

כי האבנים היקרות שבעינינו נראים כמושגים גשמיים וחיצוניים,

יש להם בשמיים משמעות אחרת פנימית ועמוקה.

שם חודרים לתוך תוכם של הדברים.

שם לפניהם גלוי ועומד האור הנצחי והאלוהי.

החדווה העילאית והיופי השמימי שבהם חטף הקדוש ברוך הוא אותם.

13 חופות עם אבנים יקרות וספירים

הם עולמות עליונים ויפים שרק מלאכי השרת יכולים להשקיף בפנימיותם.

הם נעדרי גשמיות וחומר,

הם רואים את הכל באור הנצח.

רק הציפוי הוא כסף וזהב וספירים.

למי שלא יודע,

אז ידוע שבכל אבני החושן יש סגולות אדירות.

סגולות אדירות.

רפואה, להצלה, להצלחה,

לרפואה, כל מיני דברים.

הרבה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן

וגנזן הקדוש ברוך הוא לעולם הזה.

באיזה הם?

זה אור שנברא ביום ראשון.

והרבה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בעולם

ולא היה עולם ראוי להשתמש בהן והיו ראויים לגנז ולא נגנזו. למה?

חלק נגנזו וחלק לא. האור נגנז ואלה לא.

למה?

מפני כבוד הקדוש ברוך הוא.

איזה זה?

זה זהב.

אמר רבי שמעון בן לוי, לא היו העולם ראויים להשתמש בזהב.

ולמה נברא?

בשביל המשכן

ובשביל בית המקדש

שנאמר, הוא זהב הארץ, היי טוב.

כמה סוגי זהבים היו בבית המקדש?

שבעה סוגי זהב.

זהב טוב,

זהב טהור,

זהב שחוט,

זהב סגור,

זהב מזוקק,

זהב פרווים וזהב מופז.

אמר רבי חנינא,

לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים

אלא לא נבראו אלא בשביל המשכן או בשביל בית המקדש.

כל הבריות

וכל ההמצאות בעולם הזה

אשר נבראו,

שהקדוש ברוך הוא הוציא מהכוח אל הפועל

מעולם היצירה לעולם העשייה,

הם רק דוגמאות זעירות מאוויר של עולם הבא.

כל החפצים היקרים המאירים ומבשמים ברוחם ובעיקרם בעולם הזה הם קליפות

ונרתיקים מזיו והוד הנצח.

לכן הם חשובים כל כך, מפני שמבהיק בהם אור האין סוף.

הם ראויים לגנז,

מפני שהן דוגמאות של אור העולם הבא.

אין ראויים להשתמש בהם אלא לתכלית גבוהה בלבד כמו משכן או בית מקדש

שמיועדים לפאר ולהדר את המשכן,

את ההוד וההדר והחן העילאי

שיש בבית המקדש שהוא מקום השראת השכינה.

כל יופי העולם הזה הוא בבואה ליופי

של חוכמת הבורא.

אישרה הקדוש ברוך הוא את הודו על הבריאה ועל כל הבריאות.

ואילו לא היו מיועדים

להדר ולפאר את המשכן ובית המקדש,

הרי הם שייכים ורואים אך ורק לעולם הנצח.

והקדוש ברוך הוא שגנז את האור הראשון היה גונז גם את הארזים,

גם את הזעם והכסף שמחומר יופי העולם הבא.

הקדוש ברוך הוא צרצורות בעולם הזה מעין עולם הבא.

כל הבריאה מעידה על אחדותו יתברך.

ולט עטר שאינו מזהיר מזוהר הנצח ואין סוף.

אז זאת אומרת, מה ראינו?

ראינו

דבר על בני ישראל לאמור אישה כי תזריע וילדה זכר. לך תאמין, לך תאמין, לך תאמין שמטיפס רוחה יכול לצאת ולהתפתח תינוק

ולגדול ולהתרקם וכולי וכולי,

ומהנוזל הזה נהיה גולגולת ונהיה גידים ונהיה...

מה זה?

איך זה נעשה?

מה זה הדבר הזה?

מה זה?

יוצא מזה הגאון במילה.

איך יכול להיות דבר כזה?

איך יכול להיות דבר כזה?

עפר?

מנשמה?

צריכים טיפס רוחה?

הגאון במילה.

יכול להיות דבר כזה.

מה? אנשים לא מתפעלים, לא כלום, משום דבר.

מאזל טוב, מאזל טוב, מאזל טוב, מאזל טוב.

תפנה, תזכה, תכניסו, תשתמש לנו להבינו,

מאתו בזמנו, ביי.

חיים באים לעולם, תינוק, וואי! וואי! וואי! עוד נשמה ירדה לעולם.

למה עוד נשקים את התינוק?

הוא היה עכשיו אצל הקדוש ברוך הוא. הגיע עכשיו!

אחד חוזר עם טיסה מארצות הברית, אה, אה, לא, איזה חיבוקים.

מלא עבירות.

חחח, חח, חחח...

תינוק מגיע,

רק עכשיו הוא סיים לדבר עם המלאך.

עכשיו הוא גמר את כל התנ״ך, לא את הש״ס, את כל התנ״ך,

כל התורה גמר.

הכל רע מסוף העולם ועד סופו, מה שנביאים לו רואים הוא כבר רע.

הכל. אהלן, אהלן, איי, איי, איי.

אנשים אפילו לא מבינים מה הם מוצאים בתינוק.

לא מבינים.

פלא.

פלא.

אה, השתבח הבורא.

אבל אנחנו כבר לא רואים, אנחנו מלוכלכים, מלא מלא קליפות, מלא זה,

מלא ביסקוויטים, מלא ופלים, מלא...

בעיה.

אבל טוב שיש ספרים שאומרים לנו איפה להסתכל, איך להבין, מה לראות, מה לחשוב, מה לדעת.

אה?

תינוק הולך לרבי יהושע בן נביא ואומר לו, בוא, יש לי מה לדבר איתך.

טוב, בוא, עד איפה? הוא 3 קילומטר לוקח אותו.

הוא לא אומר לו אף מילה, אתה יכול להבין דבר כזה.

היום אם זה היה דבר כזה,

תינוק יכול להתקרב לרבי יהושע בן נביא?

כל הגחזים.

אומרים לו, מי אתה בכלל? סליחה, מה קרה?

גם לא מתייחסים אליו, כי אין לו כסף.

איי, איי, איי, איי, איי.

העולם מתקלקל, העולם מתקלקל.

איי, איי, איי, איי.

אנחנו דורכים על אוצרות,

לא אוצרות טבע,

אוצרות של העולם הבא.

כל האוצרות של העולם הבא, אנחנו דורכים עליהן.

ולא יודעים ולא חשים ולא מרגישים.

השם יאיר את עינינו בתורתו, אמן כנרצון.

רבי חנין יאמר אלה שאומר, לא סלול, לא סלול.