"דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר" "מי יתנני כירחי קדם רימי אלוה ישמרני בהילו נרו עלי ראשי לאורו אלך חושך". אלו טימים שהייתי במעי אימי כאשר הייתי בימי חרפי כשהתינוק יוצא ממעי אמו והכל מחבקין ומנשקין אותו, "מי יתנני כירחי קדם" כך אמר איוב, אותם חדשים שהוא היה בבטן של אמי, כימי אלוה ישמרני בהילו נרו עלי ראשי, זה הנשמה שהיא נקראת נר, נר ה' נשמת אדם. אלו הימים שהייתי בימי אמי כאשר הייתי בימי חרפי כשהתינוק יוצא ממעי אמו והכל מחבקין ומנשקין אותו. 

כתוב עשה למען יונקי שדיים שלא חטאו, עשה למען גמולי חלב שלא פשעו, עשה למען תינוקות של בית רבן, כך הנוסח בסליחות. אם אנו תולים את התפילות שלנו לקב"ה בזכות הקנים משמע שיש בהם איזה יתרון גדול שבשבילו כדאי להענות לבקשת ישראל, מה איפוא היתרון הזה? מה הסגולה והמעלה המיוחדת שיש בהם בקטנים? אם איוב התגעגע לירחי קדם כאשר הכל מחבקין ומנשקין אותו, הרי שיש איזה יתרון באותם ימים שאיננו קיים כאשר האדם מתבגר. בתינוק טמון איזה חן מיוחד שהוא סגולה אלהית שחסר את זה לאנשים מבוגרים, וגדולים הגעגועים והקנאה לאותה סגולה מיוחדת שישנה בתינוק. מהי הסגולה הזו? 

אמרו חכמים ז"ל, משמרה רביעית, הקב"ה יושב ומלמד תורה לתינוקות של בית רבן, במעי אמו מלמדים אותו תורה ע"י מלאך, והוא צופה נסתרות בעליונים, מעבירים אותו בכל העולמות, נר דלוק על ראשו, צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, הנר עדיין רישומו ניכר בגופו ובנפשו, שקוע הוא עדיין באותם החזיונות אותם ראה לא מכבר, ואף שהמלאך משכיחו עדיין הרוח והאור העליון שורים עליו, החושים החומריים טרם נתפתחו בו, היצרים עוד לא מגרים אותו, קל לו יותר לראות את יופי הבריאה האלהית סודותיה ופונותיה, מה שאין הגדול יכול לראות שכבר נתפתחו אצלו כל היצרים הרעים והם המחיצות המפסיקות והמסך המבדיל לראות את פאר היצירה האלהית. מסך החומר מחשיך את אור הנצח בתוך הבריאה בעולם הזה, העולם הבא כרוך ועטוף בקליפות של העולם הזה, כאשר מסירים את הקליפה אז בוקע זיו העולם הבא ובהירותו המבהיקה, צפה בתורה וברא את העולם, הקב"ה צפה בתורה וברא את העולם, אולם בגלל החומריות נחשכים עיני האדם ונטמטם לבו מלראות בתוך תוכם של האורות המזהירים הנמצאים בתוך הטבע והבריאה, אייי. אתם יודעים מה אפשר לעשות עם חומר? ווי ווי ווי. אפשר לבנות בית כנסת, בית מקדש מעט עם בלוקים, עם גבס, אפשר לבנות בית מקדש מעט עם חומר, ולהשרות שכינה, יחביבי מה שאפשר לעשות, העולם הבא טמון בתוך החומר, רק צריך להפיק מתוך החומר את העולם הבא. 

כאשר ילד קטן נרגע מבכיו הכי חזק, על ידי שנותנים לו איזה צעצוע לשחק בו, אז תולים את זה בקטנות מוחו ובמיעוט שכלו, איך הילד מתפתה מאיזה צרור או פיסת נייר ומעט חול שמזדמן לידו וזה תופס את כל מחשבתו וממלא את גופו שמחה, ככה אנחנו חושבים שזה קטנות שכלו, אך מה שהוא מקובל אצל הבריות כקטנות מח אינו אלא טעות, כי הילד רואה באבן הקטנה שבה הוא משחק עולם ומלואו, מגדלים גדולים ונפלאים ועולמות רבי גוונים, הוא מוקסם מיפיה של הבריאה והיצירה, טעות גדולה לראות בכך חולשה ומיעוט שכל, להיפך, דווקא מפני שהוא עדיין רך בשנים ולא הספיק עוד להתלכלך בהנאת העולם הזה, דווקא משום שחושיו טרם נטמטמו וטרם זוהמו בתאוות החומר, דווקא משום כך קל לו יותר לראות את יופי הבריאה והיצירה, את מעשיו של הקב"ה וכל הקיים בעולם, קל לו יותר לראות מבעד למסך המבדיל את הצורות היפות והאור העליון בעולם הזה. פעוט זה רואה באבן קטנה ובגרגר חול בו הוא משחק את התגלות סוד הבריאה, וכל המראות העליונות שראה בעולם העליון. כי בחכמה ובתבונה יסד ארץ, אז בתוך הארץ יש חכמה ותבונה. כל הסודות עטופים בבריאה הארצית, אך הם מכוסים מפני האדם, ורק מי שעדיין לא נתגשם בחומריות ובגשמיות יכול לראות את האורות ממעל, את הוד הטבע והדרו, את נצנוצי האור המזהירים בזוהר האור העליון. כמו שכתוב על הפסוק "ומתחת זרועות עולם", ומתחת כל היצירה זרועות עולם הסובלים אותו. 

לכן מיוחס התינוק בסגולה מיוחד זו והוא עולה על כל האנשים הגדולים והמבוגרים שכבר התפתחו אצלם כל החושים החומריים המחשיכים את טוהר השכל וההבטה הנכונה. הקטן אחרי לידתו אורח חדש בעולם הזה, הוא רואה כל דבר בעיניו חושיו המופשטים, כמו שראה את העולמות קודם שיצא לעולם הזה, בהילו נרו עלי ראשי, והיה צופה ורואה מסוף העולם ועד סופו. 

הגמרא מביאה מעשה בספינה שהיתה בים הגדול, והיתה כולה נוכרים, והיה בה תינוק יהודי אחד ובא עליה סער גדול לים, התגלה אליהו זכור לטוב על אותו תינוק שהיה שם, אמר לו לך בשליחותי לרבי יהושע בן לוי ותראה לו את אלה אבני הכדכוד שעתידים להיות בבית המקדש. ואני בזכותך אציל את הספינה הזאת. אמר לו התינוק, רבי יהושע גדול הדור הוא, הוא לא יאמין לי, אמר לו אליהו, הוא עניו גדול, הוא יאמין לך. וכשתתראה לפניו אל תתראה לפניו באיש אחר זר בסביבה, אלא קח אותו למערה רחוקה מלוד ושמה תראה לו את האבני הכדכוד שם, מיד נעשה נס ויצא בשלום, הלך אותו תינוק לרבי יהושע בן לוי ומצא אותו יושב בישיבה הגדולה של לוד, אמר לו אדוני, יש לי דיבור איתך לומר לך, קם רבי יהושע בן לוי, באו וראו את הענווה של רבי יהושע בן לוי, והלך איתו מהלך שלשה מילין- שלשה קילומטרים, ולא אמר לו לתינוק מה אתה רוצה, מה אתה רוצה? הוא הולך איתו. כיון שהגיעו למערה, אמר התינוק אדוני, אלה הם אבני הכדכוד, וכשראה אותן הבהיק הכל לוד מאורן והשליכן לארץ ונגנזו, זה המעשה. למה בחר אליהו דוקא את התינוק ההוא לשליחות זו לרבי יהושע בן לוי לגלות לו את סוד גילוי אבני כדכוד הנסתר ולא בחר לכך באיש מבוגר? 

אולי אפשר לומר כאן כמו הרעיון שלנו, שהתינוק מסוגל וראוי יותר לראות את הנסתר שבגלוי, את יופי הנצח העטוף בקליפות של העולם הזה, כי התינוק עדיין לא הזדהם באויר העולם הזה, בתענוגיו וחמריותו, הוא עדיין מוכר שלקבל את האור העליון המבצבץ מכל אבן יקרה שיש ביצירה, ורק רבי יהושע בן לוי שהיה מסוגל לקפוץ חי לגן עדן והעולם הזה לא הפריע לו להשתוות לאוירת אור גן עדן, רק לו יכול הוא להראות את האור העטוף בה. התינוק ורבי יהושע בן לוי, שניהם ביחד מסוגלים וזוכים לראות את יופי הנצח שיש בעולם הזה. הם ראו את האור המבהיק מבעד לאבני כדכוד, מתוך הארץ שעליה דורסים ופוסעים, רצים ואצים, מבלי להקדיש תשומת לב על מה הם דורסים. אוצרות נסתרים שרק כיסוי קטן מבדיל אותם מבין עיניהם, ואוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה הן רואות, עומדות ואינן יודעות על מה הן עומדות, עשירות גדולה ביותר מקופלת בארץ שהבריות עומדים עליה אך אין יודעים להעריכה. כל אוצרות הטבע נמצאים בארץ. 

כאשר גילה התינוק לרבי יהושע בן לוי את האור הצפון באבן היקרה כדכוד, הבהיק אור גדול אשר מילא את כל הסביבה וכל העיר לא נתמלא בזיו אור הנצח, הוא גילה את האור המכוסה שנתכסה שוב, האור נמצא וקיים בבריאה ובכל הנבראים, באויר ובדומם, בצומח ובחי, וכל הנמצא בעולם עטוף ביופי אור ה', אבל הגילויים האלה רואים רק אלה שהם פרושים וטהורים בנפשם, לכן ציוה אליהו להתרחק דוקא מישוב בני אדם, מאלה שעטופים בלבוש העולם הזה, שאינם מסוגלים לראות את האור המבהיק של מעשה כפיו של הקב"ה. להתרחק מאלו הנתונים בחושך החומריות, הללו עלולים להפריע לגילוי הזה, דווקא התינוק, אותו תינוק שנמצא בצרה גדולה בשעת סכנה שהספינה מטלטלת בים הסוער, הוא ורבי יהושע בן לוי זוכים להשקיף לתוך היצירה המופלאה. "ויצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה", ממנו יצר את האדם הראשון הענקי שהכהה את גלגל חמה בעקבו, בעקב הגשמי שלו היה אור כזה גדול שהכהה את גלגל חמה, ז"א גלגל חמה היה חשוך ביחס לעקב רגלו, וזה ממה עשוי? מחול, מאדמה. אבל אנחנו לא שמים לב לכך, עפר נחשב אצלנו כלום, אך האמת היא שבחומר הזה צפון אור גדול, איזה אור גדול? כמו אדם הראשון, אדם הראשון שוכב באדמה עכשיו, בתוך האדמה הזאת יש אדם הראשון, לא זה שנפטר, אם הקב"ה גיבל עפר מן האדמה וממנו הוא יצר אדם הראשון שעקב רגלו מכהה גלגל חמה, אתם מבינים מה זה עפר? עפר נחשב אצלנו לכלום, אך האמת היא שבחומר הזה צפון אור גדול כמו אדם הראשון, אוצרות וסודות יקרים ויפים טמונים בעמודי הבריאה, מן העפר הפשוט עד לאויר הזך והצח, ומי זה יכול לתאר לעצמו שמן האדמה והעפר שבה יש אפשרות ויכולת ליצור יצירה נפלאה ומהודרת כל כך כמו זיו אורו של אדם הראשון. הנה זה מראה עד כמה אנחנו מכוסים מהחכמה ומזיו אור העליון שגנוזים בחומר של הבריאה. 

13 חופות קשר לו הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן, 13 חופות, שנאמר ביחזקאל כ"ח "בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך אודם פטדה ויהלום תרשיש שוהם וישפה ספיר נופך וברקת וזהב", והלא אדם הראשון בתחילת הבריאה ראשון היה, לפני מי צריך היה להתקשט ולהתיפות, שכתוב בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרך מסוכתך, למה היה צריך את זה, שהקב"ה יסכך מעליו, מה יסכך? אודם פטדה יהלום תרשיש שוהם ישפה ספיר נופך ברקת זהב, למה צריך? מי היה בכלל בעולם שצריך את זה? ומה יועילו לו 13 חופות אחרי שאין לפני מי להתרועע בתכשיטים יקרים וספירים משובצים? וכלפי שמיא היש איזה יופי באבנים? בעולמות העליונים יש מושגים של יופי של כסף וזהב? 

משמע מכאן כי האבנים היקרות שבעינינו נראים כמושגים גשמיים וחיצוניים, יש להם בשמים משמעות אחרת פנימית ועמוקה, שם חודרים לתוך תוכם של הדברים, שם לפניהם גלוי ועומד האור הנצחי והאלהי, החדווה העילאית והיופי השמימי שבהם עטף הקב"ה אותם, 13 חופות עם אבנים יקרות וספירים הם עולמות עליונים ויפים שרק מלאכי השרת יכולים להשקיף לפנימיותם, הם נעדרי גשמיות וחומר הם רואים את הכל באור הנצח, רק הציפוי הוא כסף וזהב וספירים. ומי שלא יודע אז ידוע שבכל אבני החושן יש סגולות אדירות, סגולות אדירות, סגולות אדירות. לרפואה להצלה ולהצלחה, כל מיני דברים, הרבה ברות ברא הקב"ה בעולמו ולא היה העולם ראוי להשתמש בהם וגנזם הקב"ה לעולם הזה, ואיזה הם? זה אור שנברא ב יום ראשון, והרבה בריות ברא הקב"ה בעולם ולא היה עולם ראוי להשתמש בהם, והיו ראויים להגנז ולא נגנזו, למה? חלק נגנזו וחלק לא, האור נגנז ואלה לא, למה? מפני כבוד הקב"ה. איזה זה? זה זהב, אמר רבי שמעון בן לוי, לא היו ראויים העולם להשתמש בזהב, ולמה נברא? בשביל המשכן, ובשביל בית המקדש, שנאמר "וזהב הארץ היו טוב" כמה סוגי זהבים היו בבית המקדש? שבעה סוגי זהב, זהב טוב, זהב טהור, זהב שחוק, זהב סגור, זהב מזוקק, זהב פרווים, וזהב מופז, אמר רבי חנינא, לא היה העולם ראוי להשתמש בארזים אלא לא נבראו אלא בשביל המשכן, ובשביל בית המקדש, כל הבריות וכל ההמצאות בעולם הזה אשר נבראו ושהקב"ה הוציא מהכח אל הפועל, מעולם היצירה לעולם העשייה, הם רק דוגמאות זעירות מאויר של עולם הבא, כל החפצים היקרים המאירים ומבשמים ברוחם וביקרם בעולם הזה הם קליפות ונרתיקים מזיו והוד הנצח, לכן הם חשובים כל כך מפני שמבהיק בהם אור האין סוף, הם ראויים להגנז מפני שהן דוגמאות של אור העולם הבא, אין ראויים להשתמש בהם אלא לתכלית גבוהה בלבד כמו משכן ובית מקדש שמיועדים לפאר ולהדר את המשכן, את ההוד וההדר והחן העילאי שיש בבית המקדש שהוא מקום השראת השכינה. 

כל יופי העולם הזה הוא בבואה ליופי של חכמת הבורא, השרה הקב"ה את הודו על הבריאה ועל כל הבריות, ואילו לא היו מיועדים להדר ולפאר את המשכן ובית המקדש, הרי הם שייכים וראויים אך ורק לעולם הנצח. הקב"ה שגנז את האור הראשון היה גונז גם את הארזים גם את הזהב והכסף שהם מחומר יופי העולם הבא, הקב"ה צר צורות בעולם הזה מעין עולם הבא, כל הבריאה מעידה על אחדותו יתברך, ולית אתר שאינו מזהיר מזוהר הנצח לאין סוף. 

אז ז"א מה ראינו, ראינו "דבר אל בני ישראל לאמור אשה כי תזריע וילדה זכר" לך תאמין, לך תאמין, לך תאמין שמטיפה סרוחה יכול לצאת ולהתפתח תינוק ולגדול ולהתרקם וכו' וכו', ומהנוזל הזה נהיה גולגולת ונהיה גידים, מה זה, איך זה? איך זה נוצר? מה זה? ויוצא מזה הגאון מוילנא, איך יכול להיות? איך יכול להיות דבר כזה? עפר, נשמה, מתחיל מטיפה סרוחה, הגאון מוילנא. אנשים לא מתפעלים לא כלום לא שום דבר, מזל טוב מזל טוב מזל טוב מזל טוב, תזכה להכניסו לבריתו של אברהם אבינו בעיתו ובזמנו, ביי. חיים באים לעולם, תינוק, וואו, ואוו, עוד נשמה ירדה לעולם. למה מנשקים את התינוק? הוא היה עכשיו אצל הקב"ה, נהיה עכשיו, אחד חוזר מטיסה מארה"ב אהלן איזה חיבוקים, מלא עבירות, תינוק מגיע, רק עכשיו הוא סיים לדבר עם המלאך, עכשיו הוא גמר את כל ה, לא את ש"ס, את כל התנ"ך, כל התורה גמר, הכל, ראה מסוף העולם ועד סופו, מה שנביאים לא רואים הוא כבר ראה, הכל, אהלן... אנשים אפילו לא מבינים מה הם מוצאים בתינוק, לא מבינים. זה פלא. פלא. אה, ישתבח הבורא. אבל אנחנו כבר לא רואים, אנחנו מלוכלכים מקליפות וזה מלא ביסקויטים מלא ופלים מלא זה. בעיה, אבל טוב שיש ספרים שאומרים לנו איפה להסתכל, איך להבין מה לחשוב מה לראות מה לדעת. תינוק הולך לרבי יהושע בן לוי, אומר לו בא, יש לי מה לדבר איתך, בא עד איפה, שלש קילומטר לוקח אותו, ואומר לו איך נהיה, אתה יכול להבין דבר כזה? היום אם זה היה דבר כזה, תינוק יכול להתקרב לרבי יהושע בן לוי? כל הגיחזים, היו אומרים לו מי אתה בכלל, סליחה מה קרה, הם לא מתייחסים אליו כי אין לו כסף. אייי. העולם התקלקל, העולם התקלקל. אייי. אנחנו דורכים על אוצרות, לא אוצרות טבע, אוצרות של העולם הבא, כל האוצרות של העולם הבא אנחנו דורכים עליהם, ולא יודעים ולא חשים ולא מרגישים. ה' יאיר את עינינו בתורתו אמן כן יהי רצון, רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....