תיקונו של המצורע | הרב אמנון יצחק

"והצרוע אשר לו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". 

יש להתבונן בתורת המצורע, מפני מה החמירה בו התורה יותר מבשאר טמאים שצריך לישב בדד? כמו שאמרו ז"ל, שלא יהיו שאר טמאים יושבים עמו, ז"א זה טמא יותר מטומאת כל הטמאים האחרים, ועוד שצריך להכריז על ריחוקו, טמא טמא יקרא, וכן בגדיו יהיו פרומים שלא מצינו כן בשאר טמאים, אמנם לפי שהורונו חכמים ז"ל שענין מצורע הוא מוציא רע, כי טבע האדם לראות חסרון על חבירו גם כשהחסרון מעורב בתוך תשעים ותשעה חלקים של מעלה, מה שאין כן הנהגת אדם לעצמו גם אם ילך בטל ולא יעשה כלום מכל מקום אם יעשה גמילות חסדים אחד עם חבירו ירגיש רק את המעלה שלו ולא ירגיש שום חסרון על עצמו. 

לכן דייקו חכמים ז"ל לקרוא אותו מוציא שם רע, כלומר לגבי אחרים יש לו טבע חדש שנקרא מוציא רע, חותר ומוצא גם בחלק הטוב חלק רע ומפרסמו, ואין לו התנצלות שאינו יכול להתנהג אחרת, הוא לא יכול להתנצל ולומר מה אני יעשה, אני ככה, אני לא יכול, אני רואה את הפגמים, אני לא יודע, אני ככה, למה אין לו התנצלות שהוא לא יכול להתנהג אחרת? הראיה שעם עצמו מתנהג בקצה ההפוך, אז אתה כן יכול, למה על עצמך אתה רואה רק את החיוב ועל השני אתה רואה רק את השלילה? 

והנה חובת אדם בעולמו הוא להיפך, שעל עצמו אמרו חכמים ז"ל אפילו כל העולם כולו אומרים עליך צדיק אתה, כלומר שאתה יצאת ידי חובת היראה, אבל רק לעיניים, מכל מקום הוה בעיניך כרשע שעדיין לא יצא בחינת ה', אם יצאת ידי חובת האדם בבחינת יראה אבל זה רק לעיניים, כי אף אחד לא יודע מה בתוך תוכיותך, מכל מקום הוה בעיניך כרשע, למה? כיון שעדיין לא יצאת בחינת ה' יראה ללבב, ובמה שנוגע לאחרים, רבי אליעזר ועבד אצלו שלש שנים ובא לבקש כסף לאחר שלש שנים, אז הוא אמר לו אין לי כלום, לא קרקעות ולא מטלטלין, זה קצת ארוך שם, ודן אותו לכף זכות שהקדיש כל נכסיו לשמים, דן אותו, הוא רואה לפניו כל מה שהוא אומר שאין לו הוא רואה מלפניו ודן אותו לכף זכות, וכן היה באמת, ואע"פ שראה בעיניו קרקעותיו ומטלטלין מכל מקום האמין בתמימות שאין לו כלום מחמת שיתכן שהקדיש כל נכסיו. 

הרי לנו שלגבי אחרים צריכים לראות צד הזכות, אע"פ שיש תשעים ותשעה חלקים מחיצות המכסות את הזכות, ואין זה קיצוניות אלא זוהי הישרות והמציאות, והראיה מהפועל הזה שכיוון למציאות, שבאמת הוא הקדיש נכסיו לשמים, וזהו הישרות האמיתי, ז"א לך תלמד זכות שהוא הקדיש, מי הולך להקדיש את כל הקרקעות ואת כל המטלטלין, את הכל את הכל את הכל, זה מקרה נדיר בהיסטוריה, והוא מלמד זכות, ז"א אם אני רואה הכל בעיניים אז מה נשאר, מה יכול להיות, אז איך הוא אומר לי שאין לו? אז הוא אומר כן, אם הוא הקיש, אבל זה רחוק, מי יחשוב דבר כזה? וזה הישרות, וכך היה, בטבע האדם לראות על חבירו צד החוב גם כשהוא מעורב בתשעים ותשעה חלקים של טוב, זה עקמימות, וכן טבעו על עצמו שאינו רואה אלא זכויות, גם זו עקמימות, הישרות והמציאות זו דרך התורה, כמו שאמרו חכמים ז"ל, אפילו כל העולם אומרים עליך צדיק אתה הוי בעיניך כרשע. אויויויו. כלפי עצמך אתה צריך לראות את עצמך כרשע, יבבבבי. ז"א אתה צריך לראות את הפגמים של עצמך, אל תתפעל ממה שיש לך טוב, כי אם תכסה על עצמך ותסתיר את הפגמים שיש לך לא תתקן אף פעם, אלא הוי בעיניך כרשע. 

כל זה מדובר כמובן במי שאינם אנשים מפורסמים לשמצה, שהם כאלה וכאלה וכאלה, כן, כל זה במקום שבאמת אתה לא יכול לדעת את הדברים על בוריים. 

והנה טבע זה לראות את חסרון חבירו גורר אחריו כמה קלקולים, כמו שאמרו חכמים ז"ל, כל מי שיש לו שלשה דברים הללו הוא מתלמידיו של בלעם הרשע, עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה, מה זה עין רעה? כשרואה את חברו מצליח בכבוד או בממון, אדם מצליח, מכבדים אותו כולם וכו' וכו', או שיש לו ממון ודן את הצלחתו כי היא בגדר מציאה, אנשים טועים בו, אנשים לא יודעים זה פה שם... ולא זכה לזה מחמת מסירות נפשו בעבודת עצמו ובעבודת הרבים, הוא לא רוצה לתלות, מי שיש לו עין רעה שהאדם הזה שזכה לכבוד או זכה לממון זכה לזה בגלל מסירות נפשו, בעבודת עצמו שהוא עבד את האלקים, או בעבודת הרבים שהוא עבד את הרבים ולכן הקב"ה נתן לו. הוא לא רוצה לתלות את זה, יש כאלה אפילו שיודעים שזה כך ורוצים לתלות את זה בדברים אחרים וכן הלאה, זה לא עין רעה, זה כבר עין יותר גרועה משל בלעם, ועל כן שולט עליו עין רעה. כמו שאמרו חכמים ז"ל, המוצא מציאה יקנה ספר תורה, כדי שלא ישלוט בו עין רעה. ומפני שטבע האדם שרואה רק החסרון על חבירו, לכן דן הצלחתו תמיד בגדר מציאה, כמו שכתוב, "ויקנאו למשה במחנה", מה עוד נשאר? משה העבד הנאמן, מי שטרח ויגע והשתתף בצערם של ישראל ונשא עמהם בעול, במקום להשאר נסיך, ועושה את הכל ונכנס בעובי הקורה ומציל אנשים מקטטות ופה ונלחם זה פה, ובמסירות נפש הולך ורץ לפני, עושה להם את כל מה שהוא יכל וכל האותות והמופתים, ואחרי כל זה "ויקנאו למשה במחנה", פירש המהרש"א ז"ל, שקורח לא ראה את מסירות נפשו של משה רבינו באהלו, אלא ראה רק את שררתו במחנה, ולכן קינא בו. אה, משה יוצא כולם עומדים, כולם יוצאים לקראתו, כולם זה, פששש זה הרס אותו, פשששש, הוא עשיר, קרח, וזה אבל לא כולם עומדים לפניו ולא זה ולא זה ולא זה, כולם מצטופפים מה משה רבינו אומר, מה משה רבינו אומר, מה משה רבינו, והוא בעל המאה, אז מה? הוא לא רואה את העבודה, את היגיעה, את העמל, למה זכה בכלל להיות משה רבינו רועה ומנהיג של עם ישראל, את זה הוא לא רואה, נו, אז למה ה' בחר בו? למה לא בחר בך? הרי לא הוא אמר לקב"ה, לא היתה הצבעה, לא היה בחירות, הקב"ה בחר בו לבד והפציר בו שבוע ימים, למה בכלל להפציר? אז כנראה הקב"ה ראה משהו לא ממשה רבינו, ואם הוא ראה והוא החליט שהוא הרועה הנאמן אז מי אתה שתבוא ותחלוק ותגיד ותזה ותזה תתת... מה אתה מסתכל על התוצאה, היה רקע לפני, את זה אתה לא רואה, רק רואה את השררה שלו במחנה, לכן קינא בו.

נמצא שמצד שהוא רואה חסרון של חבירו מסתעף מזה מידת עין רעה. וכן גם מסתעף מזה מידת רוח גבוהה, כיון שיש לו עין כל כך חריפה שהוא יכול לחתור אחר חסרונות האדם וגם בבני אדם כאלו שהם גדולים ומושלמים במעלות ומידות טובות, אעפ"כ הוא מוצא בהם צד פסול, אתם שומעים? זה צריך להיות אומן וצריכה להיות עין רעה מיוחדת עם שפיץ, בשביל למצוא אצל העניו מכל האדם שה' העיד עליו גבהות, שררה, אתם רוצים להשתרר עלינו? פפם. מי אומר את זה, מי שרוצה להשתרר הוא על הציבור. אי בבבבי. הוא מוצא צד פסול ומזה נתהווה אצלו רוח גבוהה שמרגיש מעלתו יותר, אני ואפסי עוד, אז זה נקרא רוח גבוהה, שמרגיש מעלתו יותר. 

וכן מסתעף מזה מידת נפש רחבה, כי מתוך שהוא מתרחק מחברת החכמים, למה הוא מתרחק מהחכמים כי הוא לא מחזיק אותם לחכמים, מתוך זה הוא מתרחק מדרכיהם ונפסקה המשכתו לדברי גדולים וליבו נעשה אטום ומכוסה ויאבד הרגשתו למעלות השכליות ולמדרגות החסידות, אז ממילא מתגברת עליו נפשו הצמאה להנאות עולם הזה ונהיה לו נפש רחבה. מיד הוא עוזב את השיעור והולך לאכול קרמבו. 

להיפוך, האדם שרואה בזולת רק צד המעלה, ועל עצמו תמיד רואה החסרון כמו שהיה משה רבינו, מסתעף מזה שלשה דברים, עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, כי ע"י שהוא מכיר את המעלות של הזולת, מביט על הצלחתו בעין טובה. 

משה רבינו סירב לקבל אתה שליחות, ואמר לקב"ה, שלח נא ביד תשלח, כל אחד מן השוק טוב ממני, אז מה הוא רואה? הוא רואה רק יתרון ומעלה בכל איש אפילו מן השוק יותר ממנו, זה נקרא עין טובה. הוא רואה את האנשים בעין טובה, רק מעלות הוא רואה אצלם. ולכן הוא מביט על ההצלחה שלהם בעין טובה כי מגיע להם, אנשים כל כך עובדים את ה' להפליא. מסתעף מזה גם רוח נמוכה, מה שחסר לו מסירות נפש כמוהו, מה שחסר לו מסירות נפש כמוהו. ז"א הוא רואה את עצמו, הרוח שלו היא מאד נמוכה, הוא לא מתגאה אני יותר בעל מעלה, כי אם הוא רואה את המעלה של השני אז הוא גם לא רואה את המעלה שלו, הוא רואה - אני חסר את המסירות נפש שיש לשני, כי למה הוא זכה והצליח? יש לו מסירות נפש יותר לכן הוא קיבל יותר. אז זה משפיע העין טובה שגם יהיה רוח נמוכה. ומסתעף מזה גם נפש שפלה, כי הוא יכול לעמוד על גדרי ההסתפקות ולהסתפק, לא מגיע לו. כשאדם אוכל דברים או זה, מה התירוץ שלו? מגיע לי. מה אני טרחתי יגעתי זה, עכשיו צריך להרביץ ארוחה עכשיו מגיע לי, מגיע לי פרס. 

ולא יתגבר על החמדה מחמת הקנאה, ז"א נפש שפלה זה טוב מאד, למי? לעין טובה, למה הוא יכול לעמוד על גדרי ההסתפקות ולא תתגבר עליו החמדה מחמת הקנאה, כי אין לו במי לקנא כי הוא לא מקנא, לא מקנא קנאה פסולה, הפוך, אם הוא מקנא אז זה קנאת סופרים, קנאת סופרים מחייבת עוד עבודה רוחנית ולא עבודה גשמית, אז ממילא הוא מתרחק מהחומר, כי הוא מחזיק את עצמו לאינו ראוי. 

ויש להתפעל ממה שמצינו בחכמים ז"ל כי גם מי שחושב על חבירו רק טוב, מכל מקום תקשיבו טוב, אם היה בידו לחשוב יותר ולא חשב יש עליו כבר טענה, והוא שאמרו חכמים ז"ל מה שאמרתי לכם בבחירות האלה, על הפסוק, ויאמר ה' על שאול, שלא נספד כהלכה, אע"פ שהספידו אותו דוד המלך ע"ה וכל ישראל הספידו אותו, ואמרו עליו ועל יהונתן בנו, הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו, שמסרו את נפשם בעד כלל ישראל, אעפ"כ יש כאן עדיין מקום שלא נספד כהלכה משום שהיו צריכים להזכיר עוד מעלות שלו, ובשביל זה נענשו עונש מר כרעב שקשה מכולם ומתו מיליון יהודים, כל יום מאה שלש שנים. אז מי שהספידו אותו ואמרו ממעלותיו אבל לא את כל מעלותיו - זה היה העונש. מי שלא מצאו בו אפילו מעלה אחת רק חסרון שבחסרונות אפס אפסים רק ריק שבריקים, יבבי, איזה עין רעה, איזה רוח גבוהה, איזה נפש שפלה מתלמידי בלעם, אייי איך זה יכול להיות? 

גם על אדם מן השוק חייבה התורה להביט בעין טובה, אייייי. גם על הפחותים מן השוק מצינו שאמר הכתוב, לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, חייב הכתוב להשתתף בצערו ולהביט על חטאו בעין טובה, שלא גנב מותרות אלא הכרחיות, הוא רעב, לא אכל, לא נותנים לו כלום, בלית ברירה גנב להחיות את נפשו, מה, לא יבוזו לגנב, הוא גנב, הוא גנב, אבל לא יבוזו לגנב, כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, חייב הכתוב להשתתף בצערו ולהביט על חטאו בעין טובה שלא גנב מותרות אלא הכרחיות, ואמרו עוד, גנב אפו מחתרתא רחמנא קרי, בתוך תשעים ותשעה חלקים של חסרון מצאו חכמים חלק אחד טוב, שמה? שהוא בכל אופן קרא לה' יתברך לפני שהוא גונב, תעזור לי שלא יתפסו אותי. והוא שמתפלל אל ה' שיציל אותו מהיזק ראיה שהוא לא יפול בביתה אסורים, שלא יתפסו אותו, בכל אופן הוא פונה אל ה'. 

מובן ממילא מפני מה החמירה התורה להמוציא שם רע, שהוא יהיה נפרד גם מן הטמאים האחרים, ולהיות הבגדים שלו קרועים, כיון שטבעו שרואה רק החסרון של חברו, אם כן מה תועלת יהיה לו כשימצא בין אנשים? אדרבא, כל קלקולו בא רק מתוך שרואה אנשים, מה התיקון? שהוא לא יקלקל, אז צריך להרחיק אותו מאנשים, כי הוא כל הזמן רואה רק חסרון, אז אם תשאיר אותו בין אנשים ימשיך, ימשיך לראות חסרונות רק, אז צריך להרחיק אותו מאנשים לגמרי וגם מן הטמאים. 

ועל כן יש כאן מה שכתב הרמב"ם לעצה למי שאין לו מעצור לתאוותו ולכעסו, טוב לו לשבת בארץ מדבר, ועל כן צריך לקרוע בגדיו כדי שיתאבל על רוע מעשיו כאמור באבן עזרא, ויתבונן לתקן את הנהגתו, צריך התבוננות איך הוא מתקן את ההנהגה שלו, ועל כן צריך להכריז על עצמו, הוא צריך להכריז על עצמו טמא, טמא, תזהרו. טמא טמא יקרא. כשצריך להתחנך לתלות החסרון בעצמו, מה הוא עושה כשהוא קורא טמא, הוא מודיע שהוא חסר, חסר, הוא חסר חסר טמא, טמא, תולה את החסרון בעצמו, עד היום תלית את החסרון באחרים, מעכשיו מחייבים אותך לתלות את החסרון בעצמך ולצעוק את זה, לצעוק את זה. 

ומצינו במדרש רבה שמות, שמסר הקב"ה למשה רבינו ע"ה גנזי חיים, גנזי חכמה, גנזי תורה, מה הענין של גנזי חיים? גנזי חיים זה עבודת ההרגש, ההרגש, לעורר את ההרגשים הגבוהים, זה נקרא גנזי חיים, לעבוד את ה' בהרגש, לעורר הרגשים גבוהים זה גנזי חיים, וענין גנזי חכמה כמו שכתב המלבי"ם ז"ל, מה זה גנזי חכמה? זה החכמה איך להשתמש בכוחות, ההשתמשות בכוחות, כמו איך משתמשים בכוחות, שעל עצמו יראה החסרון וחברו יראה היתרון, חברו יהיה בעל המעלה, זה נקרא גנזי חכמה, החכמה איך להשתמש בכוחות שיש לך. גנזי תורה זה להבין את העומק בכל מצוה בכל דקות שיש בה, ועל ידי גנזי חיים שאמרנו שגנזי החיים זה עבודת הרגש לעורר את ההרגשים הגבוהים, זוכה אדם לגנזי חכמה וגנזי תורה, מה זה גנזי חכמה אמרנו? להשתמש בכוחות כראוי וגנזי תורה זה להבין את עומק כל מצוה ודקות שיש בה. 

יוצא מפה שעכשיו מובן קצת למה הרחיקה התורה כל כך את הצרוע המוציא שם רע, כי הוא תלה את הקלקול באחרים והוא מלא יתרונות, הוא יכול לראות בתוך תשעים ותשע צדדי זכות חלק אחד המאה חסרון, זה כאילו זה הבן אדם. הבן אדם זה אחד חלקי המאה של החסרון, מה עם התשעים ותשע שיש לו? שום דבר גורנישט מיט גורנישט, ועוד איך הוא מתרץ את זה? אם הוא עשה את זה נגמר הסיפור. בן אדם עבד את ה', שלשים שנה ארבעים שנה חמישים שנה הכל, פעם אחת היה לו איזה פלטה קטנה, זהו, בזה הוא גמר, נגמר הסיפור. ז"א לעולם צריך לראות את מעלת חברינו. 

בכל מקרה רואים שאפילו אם בן אדם היה בידו לחשוב יותר טוב על חברו ולא חשב כבר, יש עליו טענה. ואפשר להביא לפה גם על אותו משקל שאילו היה יודע אהרן שהתורה תהיה מכתיבה עליו "וראך ושמח בליבו" היה יוצא לפני משה בתופים ובמחולות. ז"א לא מבקשים מאיתנו מה שיכולים, אלא יותר ממה שיכולים כי יותר יכולים, אנחנו חושבים שלא יכולים והתורה מגלה שיכולים. התורה אומרת יכולים. אתה יכול עוד לעשות, לא רק קידושא רבא, גם סעודה שלישית, ולא רק סעודה שלישית גם מלווה מלכה, ז"א תמיד אפשר להוסיף עוד ועוד ועוד ועוד.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל.....