להתרחק מן השקר | הרב אמנון יצחק

"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים". 

שנו רבותינו, על אחד עשר דברים הנגעים באים על האדם, על עבודה זרה, ועל חילול ה', ועל גילוי עריות, ועל הגניבות, ועל לשון הרע, ועל החושב מחשבות של שקר, עבודה זרה מביאה נגעים, חילול ה' מביא נגעים, זה מחלות סרטן, ועל גילוי עריות ועל גניבות ועל לשון הרע ועל החושב מחשבות של שקר, אתם שומעים באיזה קטגוריה זה נמצא, חושב מחשבות של שקר, עם עבודה זרה ועם חילול ה' וגילוי עריות. 

הנה כמה גדול וקשה הוא המשפט בענין של שקר, שלאו דוקא אם הוא עושה מעשה שקר, אלא גם החושב מחשבות של שקר, שהוא כבר נמנה עם בעלי העבירות החמורות ונידון יחד עם העוברים על עבירות גלויות. 

ואל משה אמר, עלה אל ה', מלמד שהיה משה ואהרן הולכים תחילה, ונדב ואביהו מהלכים אחריהם ואומרים, מתי שני זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הציבור. רבי יודן בשם רבי אייבו אמר, בפיהם אמרו זה לזה, רבי פנחס אמר בליבם הרהרו, זה לא היה בפה, הם לא אמרו, הרהרו, אמר להם הקב"ה, אל תתהלל ביום מחר, הרבה סייחים מתו ונעשו עורותיהן שטיחין על גבי אמהותיהן, סייח כשהוא מת פושטים את עורו ומשתמשים בו לאוכף ע"ג האמא שלו, ז"א הם יקדימו למות לפני ההורים, הרבה סייחים מתו כשהם סייחים קטנים ונעשו עורותיהם שטיחים על גבי אמותיהן, ז"א אמר הקב"ה אתם תפטרו לפניהם, נדב ואביהו. 

כוחו של הרהור גדול ככוחה של יצירה, אלא שזוהי מן יצירה שהיא אינה מוחשית, אלא היא עומדת תלויה באויר, מתפזרת בכל רוחות העולם, נדבקת ללבבות ולנפשות, ויש לה קול גם בלי אומר ודברים, ההרהורים הם שפה בלי דיבור והם מתקשרים באופן בלתי מודע עם הרהורים של אדם אחר גם בלי להדבר ביניהם, הרהור של אדם אחד היוצא ממוחו ומליבו חודר אל ליבו של אדם אחר, ושני ההרהורים נפגשים ביניהם ונעשים כאחד, ואם הרהור של אדם אחד איננו טהור ואיננו אמיתי, הרי שהרהור זה מחפש בלב חבירו חלק הרהור בדומה לזה, שגם הוא איננו טהור ולא אמיתי ונעשים שניהם כחטיבה אחת. 

מה למדנו? למדנו שהרהורים זה יצירה ממש, והיצירה הזאת היא ממש כמו דיבור, רק בלי אומר ובלי דברים, והרהור היוצא ממוחו וליבו של אדם אחד נכנס לליבו של אדם אחר ואם ההרהור נתקל באותו סוג של הרהור של השני מתאחדים יחדיו ושניהם פועלים פעולה היוצאת מן ההרהורים. והדברים ידועים למי שמבין למה אני מכוון מבלי להגיד, כיון שהרהורים כמו שאמרנו מתאחדים ואז ממילא יודעים מה הרהרו. זה הדוגמא עכשיו איך הרהור עובד. זהו שהיה בנדב ואביהו, שהרהורים התחברו יחד והיו בכיוון אחד, הם השתוו בהרהורם אע"פ שלא נדברו יחד. 

כתוב במדרש, חכמים ז"ל אמרו, אחד מן הטעמים שמתו נדב ואביהו היה על שלא נטלו עצה זה מזה. ואם כן איך ניתן לומר שהם השתוו במחשבותיהם? הם לא נטלו עצה זה מזה, לא אמר בא נלך נקריב, אף אחד לא דיבר עם אף אחד, אז איך הם השתוו במחשבותיהם? אלא שזהו כח ההרהור שהוא גדול אפילו שהוא נעלם ונסתר מכל מקום נמשך השורש של מחשבה שווה. נמשך השורש של מחשבה שווה, וחלק אחד מחפש ומוצא את החלק השני הדומה לו, ולכן אפילו שלא ידעו זה מזה ולא נטלו עצה אחד מן השני, כיון שכל אחד היה מהרהר וחושב באותו כיוון התאחדו ביניהם במחשבתם אפילו בלי ידיעתם זה מזה. לדבר לא דיברו, והמחשבות יכולות להתאחד, ופעלו אותה פעולה ומתו שניהם. 

וראה מה שכתב אור החיים הקדוש, יבבי, יבבי, יבבבבי. בפרשת תזריע אומר אור החיים הקדוש, "אשה כי תזריע" צא ולמד מבניו של הצדיק המופלא חזקיה המלך ע"ה, אשר נשא את בת הנביא ישעיה, אומר ככה, ולצד שחשבה האישה בעבדי מרודך בלעדן שבאו אל המלך חזקיה לראות את כלי המקדש שהראה להם חזקיה, ולצד שחשבה האשה בעבדי מרודך בלעדן שבאו אל המלך חזקיה לראות את כלי המקדש שהראה להם חזקיה, המשיכה רעה לשני בניה. ונוכל לתאר לעצמנו שכל הרהור שלה היה קצר ביותר ולא נמשך אלא כהרף עין, הרהור שעבר וחלף בלי כל הכנה ובלי כל ידיעה, דק מן הדק, מכל מקום עשה רושם נורא שנולדו ממנה בנים רעים ומהם מנשה, שחטא והחטיא את כל ישראל. אז ז"א רואים שאפילו מחשבה כהרף עין שהמחשבה יכולה להיות רעה ויכולה להטיל מום בבנים. 

"והקריבו לפני ה' וכיפר עליה וטהרה ממקור דמיה" פירש הספורנו, וכיפר עליה כי כל ימי זוב טומאתה תהיינה כל מחשבותיה פונות אל עסקי כלי הזרע ופעולותם והיא לא תהיה ראויה למקדש וקדשיו עד שתביא כפרתה ותפנה אל הקודש, עד שהיא תטהר במחשבותיה ותתבונן בכלי הזרע תוך כדי זוב טומאתה, רק אז היא תהיה ראויה להקריב כפרה, אפילו שכל ההרהורים הללו כשרים שהם מופנים רק לבעלה ומותרים לה, והלא גם עשו ותיקנו שיהיו רוכלים מחזרים בעיירות להביא לכ מיני בשמים וקישוטים שתתייפה ותתקשט לפני בעלה, מכל מקום לפי פירוש הספורנו צריכה היא גם כפרה על הרהורים אלו שאינם באים בזמנם, אלא בימי הטומאה שאינם בזמנם, למה כי היא לא ראויה לביאה, והיא בשעה כזאת של טומאה, אז מה הענין להתבונן באלו הדברים, אז היא צריכה כפרה על הרהורים אלו שאינם באים בזמנם אלא בימי הטומאה שאינם בזמנם, והרהורים אלו פסולים אפילו שהם מותרים וטעונים כפרה. רואים מה הכח של מחשבה של אדם כמה יכול לפעול וכמה יכול לפגום וכמה יכול גם לעלות ולהתעלות. 

כתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע, אם אדם שומר בלבו לעשות מצוה, הוא עוד לא עושה, שומר בליבו לעשות מצוה, לא ידע דבר רע, אדם בא מחיפה במיוחד בשביל לעזור להקמת בית הכנסת, שומר מצוה כבר היא שמורה אצלו המצוה בראש, לא ידע דבר רע, ז"א כל בן אדם צריך לדעת, כח המחשבה הוא עצום והוא פועל פעולות, וקוראים לזה המשכה, שאדם יכול למשוך ע"י ההרהור שלו והמחשבה שלו גם כן הרהורים בסוף העולם כולו, ויכול לפעול עם ההרהור שלו על אנשים ולהשפיע עליהם, כמובן לטובה זה הרצוי ואוי ואבוי לרעה. 

אז כתוב לנו בהתחלה, שנו רבותינו, על 11 דברים הנגעים באים על האדם, על עבודה זרה ועל חילול ה' ועל גילוי עריות ועל הגניבות ועל לשון הרע ועל החושב מחשבות של שקר. אתם שומעים? בן אדם לא אמר שקר, לא פעל שקר, רק חשב מחשבות שקר, אני אעשה ככה ככה ואני אעשה ככה וככה וככה. אתה יודע מה אני אהיה ככה אעשה ככה וככה וככה, הוא רק חושב כבר ראוי למחלה הנוראה. נגעים באים עליו, ז"א כח המחשבה הוא גדול מאד, לכן הרהורי עבירה קשים מעבירה, הם מגיעים גבוה מאד בשמים. 

אז צריך להזהר, עכשיו מה יותר קל מאשר לחשוב? מה יותר קל מאשר לחשוב? לא מאמץ, אין שום מאמץ, אז מה הבעיה לחשוב על דברים טובים כל הזמן, תחשוב טוב יהיה טוב אומרים, תחשוב טוב יהיה טוב, ז"א בן אדם אם יחשוב כל הזמן מחשבות של תורה ויראה וכו', אז לא תמיד יוצא לו, הוא מסתובב במקומות לא טובים וזה, אבל אם הוא יגיד מזמור תהילים בדרך אז כבר הוא מכניס לעצמו, אתה מבין, מחשבה טובה, אשא עיני אל ההרים, רואה איזה מצב שהוא יכול להכשל, אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי, ידבר יחשוב, כבר הוא מפנה את המחשבה לכיוון טוב משם הוא שואב תעצומות של קדושה. 

אז ז"א לא לזלזל בזה שמחשבה זה כלום, לא עשיתי כלום, לכן אם הרהור מחשבה באים עליו נגעים מחשבה של שקר, שקר ממש מה העונש?! לכן אנחנו מוזהרים להתרחק מאנשי שקר. לכן אנחנו מוזהרים להתרחק מאנשי שקר. 

יש חתם סופר מבהיל, בתשובה נ"ט שלו בשו"ת חתם סופר תשובה נ"ט, שמה כותב לו מישהו שפעלו נגדו ועשו נגדו וכו' וכו' וכו', והוא משיב לו תשובה שמה ובין הדברים הוא אומר לו שיש פעמים שאדם צריך גם להתנהג כמו שאמר דוד המלך ע"ה, מה אמר דוד המלך ע"ה? אמר "עם נבר תתברר ועם עקש תטפל, ז"א צריך להתנהג עם בן אדם בהתאם למה שהוא מתנהג איתך, ז"א אם הבן אדם הוא בסדר, בר לבב, אז תתנהג איתו כמות שהוא, ואם הוא עיקש תטפל איתו גם כן. והוא אומר את הלשון הזאת, תשמעו מה הוא אומר, ובכל זאת אמרו חכמים ז"ל, עם נבר תתברר ועם עיקש תתפתל, וידעת את אשר מורגלא בפומי תמיד, אני רגיל תמיד לומר בפי את הדברים הבאים, אין יעקב שלא יפגענו לבן, אין יעקב, אין אין, אין, לא שם יעקב, בחינה של יעקב, אין יעקב שלא יפגענו לבן, זה חוק בטבע. ומעטי לבן שיפגעו בהם יעקב, מה פירוש? צדיקים שהם בחינת יעקב תמיד יימצאו לבן לבנבנים כאלה שהם יילחמו בהם, ישקרו אותם, יונו אותם, ידברו עליהם והכל, כמו שהיה לבן כלפי יעקב. אין יעקב אומר, אין, אין דבר כזה, אם לא הוא לא יעקב, אין יעקב שלא יפגענו לבן, ומעטה לבן שיפגע בהם יעקב, אבל יש רק מעטים מעטים מהלבנים האלה, כן, הרשעים האלה, שימצא יעקב וילחם בהם ויתן להם בראש כמו שמגיע להם, אין הרבה כאלה לבנים שטיפלו בהם יעקב, אז הוא מסביר את הדברים, שמור זה כי הוא אמת ובחון הדברים ותראה אם אמיתיים, הוא אומר ורצוני כי ברית כרותה, כל תלמיד חכם וצדיק המכונה יעקב יש לו מיצרים נגדו שמכונים לבן, אמנם מעטים הם הרשעים האלו אשר יימצאו נגדם מי שהוא אחיהם ברמאות כיעקב נגד לבן. הרי יעקב אמר, אם הוא רוצה לבוא עלי בשקרים ורמאויות, אני אבו ברמאות, אני אחיו ברמאות, אתה חושב שאני לא יודע? אני יודע, אני לא משתמש בזה, אבל בשביל אנשים כמוך אני אדע להשתמש בזה. ז"א לא הרבה לבן זוכים שיטפל בהם יעקב, ויש הרבה מאד לבן. יש צווארון לבן, יש מאכל לבן, שם יפה ללכלוך שחור וכו'. 

והוי יודע, הוא אומר לו, כי הרבה פעמים, שימו לב, הפכתי בהם ומהם ומהמונם, ואמרתי להשמר מהם, ולעשות העקוב למישור, ואמרתי לברוח מןה קטנה שבתרמיתם ונכשלתי בגדול ממנו. הלבן האלה הם עובדים חביבי, כמה שתשמר בסוף הלבן הזה מצליח להביא אותם, למה כי הלבן אין לו מעצור, אין לו מחסום, אין איזה דבר דבר תורה שיעצור אותו, אין לו כלום, הוא יכול לעשות הכל, יכול לעשות הכל. אז הוא אומר, ואמרתי לברוח מן הקטנה שבתרמיתם ונכשלתי בגדול ממנו, ותשמעו מה אומר, במי נכשלתי, באיזה אנשים, ולא זו בלבד, עמי הארץ והמון העם, לא לא רק עמי הארץ והמון העם אלא לומדים תורה ואפילו רבנים, וזה אומר החתם סופר, אז מה אומר לו, אומר לו תשמע עצה, כל שאין דובר אמת בלבבו ולא היושר והצדק מרכבו הרחק דרכך ממנו, הסר רגלך מנתיבו, שיהיה הרב הכי גדול, כל שאין דובר אמת, איפה, בלבבו, לא בפיו, והוא משקר. הנה ראינו שהמחשבות מתחברות ואדם מרגיש, כל שאין דובר אמת בלבבו ולא היושר והצדק מרכבו, ז"א לא מנחה אותו צדק ויושר אלא האינטרסים, הרחק דרכך ממנו, הסר רגלך מנתיבו, והענין הזה אשר אתה בו מה שאתה קורא לך קבלו באהבה ועל כל גל וגל תנענע ראשך וסוף הכבוד לבוא כי יושיע ה' עם קרובו. מי שקרוב לה' הקב"ה יושיע אותו ולא צריך להתפעל מהלבנים האלה. 

מכאן רואים מה זה מחשבות שקר, מה זה אינו דובר בלבבו, וכמה צריך להתרחק ממנו אפילו שיהיה גאון הגאונים. זה דברי החתם סופר. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם...