"ותדבק נפשו בדינה בת יעקב וידבר על לב הנערה". במדרש נאמר, רבי יודן אמר, גוררין ויוצאין, שלא היתה רוצה לצאת משם. אחי דינה נכנסים כדי להוציאה מאצל שכם בן חמור, ורבי יודן אומר שהיו צריכים לגרור אותה החוצה כדי להוציאה, גוררין ויוצאין שלא היתה רוצה לצאת משם. 

מי יוכל להתבונן עד כמה מאוס היה ביתו של שכם לבתו של יעקב אבינו ע"ה, איך זה יתכן כי אחרי שדיבר על ליבה, ככתוב "וידבר על לב הנערה" תתפתה ותסכים להשאר, ולא זאת בלבד אלא גם היו צריכים לגוררה משם. 

מזה יש להתבונן כמה גדול כוחו של פיתוי. אמנם באמת פליאה כללית היא לנו, איך יתכנו כל החטאים אצל הראשונים ז"ל, כי אחרי ההתבוננות רואים ברור שחטאיהם לא היו כלל לפי מצבם, אבל באמת פליאה זו היא גם עלינו אנו, הלא גם אצלנו החטאים שלנו סוף סוף אינם לפי מצבנו, יתכן שאדם מבין איזה דבר די היטב כי עוולתה בו, עד כי לפעמים ממש נרתע לאחוריו אפילו לשמע עצם הדבר, וסוף סוף הוא עובר עליו בעצמו ומצדיק עצמו וכה נכשל וחוטא להשתומם על המראה איך זה כל אלה. הרי חכמים אמרו לנו, הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, מי זה הרואה סוטה - כל מי שרואה, אפילו כהן גדול, כל מי שרואה יזיר עצמו מן היין. למה? מסיבה אחת פשוטה, בהתחלה אתה מוקיע את הדבר ומגנה את הדבר, אבל מתוך התבוננות בדבר נמשך לברר את הדבר, מתבונן בדבר ולאט לאט מתקרב לדבר עד שנתפס בדבר. 

הנה מתגלה לנו בזה כח גדול ונפלא, היסוד הוא שיש כח של פיתוי שהלב מתפתה, יש כח כזה - כח פיתוי, זה מה שנאמר "וידבר על לב הנערה" והוא לא דיבר לשכל שלה, "וידבר על לב הנערה", שמה נמצא כח הפיתוי, שמה לוכדים את האנשים. וכיון שהוא כח בלב ודאי הוא בלי סוף ותכלית, עד כי אין שום עצה ותחבולה להנצל ממנו, והענין הזה מגיע עד אדם הראשון קודם החטא עם כל חכמתו. איך הוא נתפתה? איך חוה נתפתתה? ומדברים על האדם השלם, ועם כל החכמה שלו. נמצא בלב כח כזה שכשנכנסים דברי פיתוי בלבו של אדם מתפתה הלב, ולא תועיל לו כל החכמות שבעולם. 

בואו נתבונן איך אנחנו נראים בחיינו, נכנס אדם לחנות ליקח חתיכת אריג בשביל בגד, מראה לו החנווני סחורה ומיד בראותה מחליט לא לא, לעזוב אותה, לא, לא זה לא זה, תביא משהו אחר. בין אם זה מצד היוקר של האריג, בין אם זה מצד מראה הסחורה או טיבה, לא לא, תודה, תודה, לא יפה בעיניו, וגם מתחיל לעזוב את החנות, והנה החנווני לא עושה כלום, אלא מהפך את הסחורה, למה אתה הולך בא תראה, הנה תסתכל רגע, מהפך לו את הסחורה ככה, מראה לו פעמים, שוטח את כל הגליל לפניו לארכה ולרחבה, מגביה אותו לנגד האור, אומר לו תראה איזה יופי, בשום חנות לא תמצא דבר כזה, ובדבר המחיר תאמין לי שאני מרויח קצת מן הקרן, ורק בשבילך אני מסכים, חבל לא תמצא במקום אחר דבר כזה, ועוד דברי פיתוי כהנה וכהנה, דברים שלאיש נבון זה ממש דברי שטות והבל ודברים בטלים, והאיש הזה שנכנס לחנות הוא גם יודע שאין לסמוך בכלל על החנווני הזה, אבל בלבו של הקונה כבר נכנסו הפיתויים והוא נהיה שבוי, והחנווני מתחיל לחתוך לו את הסחורה ואורז וגומר איתו את המקח, לוקח את הכסף ולהתראות. האיש הנבון כשעוזב את החנות מתבייש בפני עצמו איך הסכים להתפתות, לא יודע איך הוא שכנע אותי הבן אדם הזה, תאמין לי אני לא יודע, אמרתי לו מפורש בסוף שם לי את זה בסל שילמתי והלכתי, לא מבין את זה מה היה פה. אבל אתם חושבים שאדם ילמד מהמקרה הזה? יהיו לו עוד עשרות מעשיות כאלה, בכל מיני תחומים. כי כח הוא בלב, ואין חכמה ואין תבונה נגדו. זה סוד החטאים של הראשונים וזה סוד החטאים שלנו, הפיתוי שבלב. סרים אנו ממצוות וממשפטים טובים ולא שווה לנו, זה לא שווה לנו מה שאנחנו עושים, יודעים את זה היטב, ואומרים את זה בפה, לא רוצים לעשות עבירה, בזים לחטאים, יורקים עליהם, אבל פתאום הכל נשכח ממנו, הלב מתפתה וגובר עליו ואין עצה נגדו. יש רק עצה אחת אם אדם רוצה לא להתפתות זה להשתמט מהפיתויים, סחור סחור לכרמך לא תקרב, החלטת שאתה נזיר - אל תעבור ליד כרם ענבים, סחור סחור, תאריך את הדרך, אל תעבור שם, למה ברגע שתגיע תראה תריח תזה, תתפס. 

הוא שאמר שלמה המלך בחכמתו, חוזר ומזהיר חוזר ומזהיר פעמים רבות, להזהר מכל מיני פיתויים רבים, אייי ללמוד את ספר משלי, אייי, מתחיל ואומר להצילך מאישה זרה, אמריה החליקה, חלקלקות בלשונה, רש"י אומר לאו דוקא אשה זרה, לא רק אשה מאוסה, לא, הוא אומר אלא הכוונה גם על המינות - על הכפירה, על הליצנות, על כל בערמה, על גלי צה"ל, על כל אלה, החליקה אמריה, אה. שזה פריקת עול ומצוות מנכריה אמריה החליקה, כח של פיתוי ולא יותר, כח של פיתוי ולא יותר. ואמר שם כי כל באיה לא ישובון כי אין נגדה כל עצה, כי נופת תטופנה שפתי זרה וחלק משמן חיקה, מה העצה? הרחק מעליה דרכיך ואל תקרב אל פתח ביתה, אל תפתח את הרדיו, אל תסתכל באתר, שום דבר, מפה תתחיל ליפול, יכנסו בך ספקות, ידרדרו אותך ותהיה אפיקורס. הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה, לשום סיבה, לשום סיבה. 

וכן הולך ומזהיר ומבאר כל מיני פיתויים, עד היטתו ברוב לקחה, הטתו, היא תטה אותו ברוב לקחה. בחלק שפתיה תדיחנו, הולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבוא. והנה מייעץ לנו רק באחת, "ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי, אל יסט אל דרכיה ליבך אל תתע בנתיבותיה, אל יסט - אל תסטה אל דרכיה בליבך, כי אם הלב יישבה בפיתויים גמרנו, אל תתע בנתיבותיה - כך לא תטעה בכל נתיבותיה, זאת העצה היחידה, כי אם ישמע לפיתויים לא יימלט ממנה, אפילו יהיו הדברים אצלו זרים בתכלית, ואם יתפתה הלב הנה כח הוא בלב שכל החכמות שבעולם לא יעזרוהו. אם כן הזהר בני, הזהר, השתמט מדרכיה, ורק אז תמלט. ומי החכם כשלמה המלך שהכיר את כל החכמות וניסה את כל הדברים שבעולם. אז הוא אומר אין עצה ואין תבונה כי כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים, מי שנופל שם הוא רואה איך הוא נמשך, לא לא מעניין אותי לשמוע, אולי הם מדברים על הרב, אולי הם מדברים על זה, אולי הם, לא לא אני לא, שטויות מה זה, תן רק אולי נשמע, מעניין מה הם כתבו, מעניין מה הם אמרו, מעניין מה זה, לא אני לא, מה פתאום, וכך הוא נמשך, הוא נגנב אחריהם, ז"א הוא כבר מכור, הוא מפותה, הוא כבר לא ישיג ארחות חיים. נראה כמה אנשים מסוגלים להתנתק לחלוטין מאתרי האינטרנט והרדיו, נראה, לא יכולים, זה מה שכתוב פה, לא יכולים. לא תוכל, אתה כבר שבוי. 

זהו שאמרו חכמים ז"ל, "ויאמר אברהם הרימותי ידי אל ה'" מכאן שצדיקים משביעים את יצרם. אברהם אבינו ודאי היה בז לממון, ודאי שהיה שונא בצע בתכלית, הבן איש חי אומר ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב, אומר כבד מאד בכל עניני כסף מקנה זהב הוא היה כבד, לא מעניין אותי לא שום דבר, בעניני מצוות - "ואל הבקר רץ אברהם" הכל בריצה, "מהרי לושי" הכל בריצה, בעניני ממון וזה כבד, כבד מאד. אברהם אבינו ודאי היה בז לממון, ודאי היה שונא בצע בתכלית, שהרי הרמב"ם פוסק להלכה בהלכות תשובה שבן אדם שרודף אחרי הממון, יש לו אהבת הממון, זה אחד מהחטאים הגדולים, יותר גרוע מגזל וגניבה וזנות, וצריך על זה תשובה יותר מעולה ויותר קשה, כי מי ששוקע באלו קשה לו לפרוש מהם. אז למה הוא כל כך פחד והרים את ידו לאל עליון ונשבע ליצרו, למה השביע את יצרו? מה כל הפחד? אלא אברהם ידע שזה סוד הענין של הפיתוי, הכח המבהיל אשר בלב להתפתות, מלך סדום מציע לו פששששש, והוא נשבע "הרימותי ידי לאל עליון אם אקח מחוט ועד שרוך נעל", למה אתה צריך להשבע? אווו אברהם אבינו גיבור גדול במידות, הוא היה יודע מה כוחו של פיתוי, עוד שיחה, עוד שתי משפטים, עוד ארבע, עוד חמש ומשתכנעים. אז הצדיקים לא משחקים יצר הרע אפילו שהם שולטים בו כדי להרחיק אותו הם נשבעים כנגד יצרם. והוא ידע את הכח המבהיל שבלב להתפתות עד כי אברהם אבינו לא יכול לו, וצריך להשביע את יצרו, ואין עצה אחרת נגדו, רק להשתמט מדרכיו לסור ממנו ולא לפגוש אותו, וכי לא יבוא כלל לידי פיתוי, צריך להגיע למצב שלא יבוא לכלל פיתוי, ורק אז מובטח לו כי הוא מושלם, לכן אמרו לנזיר "סחור סחור לכמרך לא תקרב" לא תקרב! אל תקרב אל פתח ביתה! אל תקרב. 

הוא הענין אשר אמרו בגמרא, אכלה הר מואב זה המהלך אחר יצרו כעיר זה שמהלך אחר סייחה נאה, ורש"י אומר כעיר זה שמתפתה ביצרו ובדרכי האפיקורסים ואינו מושל ביצרו, זהו הסוד של שיחה נאה, יודע הוא די היטב את כל הצואה והטינופת של דברי מינות ואפיקורסים ברדיו ובאתרים, אבל שיחה נאה הרי יש אצלם, בכל אופן, אוהבים לשמוע מה הם אומרים, מה הם אומרים, שיחה נאה, הם יודעים לדבר, הם יודעים לפתות, הם יודעים ללגלג להתלוצץ, הם יודעים למשוך את האנשים, הם יודעים להטיל דופי ורפש, הם יודעים, זה עיסוקם. אבל שיחה נאה הרי יש אצלם, דברים נאים ומפתים נמצאים איתם, וישנו כח שהלב מתפתה ומשם באים כל החטאים, וכמעט שאין שום מעשה שיהיה נקי מזה, וכמעט שאין שום מעשה שיהיה נקי מזה. הוא אשר מזהירה לנו התורה באזהרה מיוחדת "השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם אלהים אחרים, והשתחויתם להם", ולא יעזור שום דבר, לכן השמרו לכם פן יפתה, כי אם יפתה, אם יפתה וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם, למי שבזתם קודם ולגלגתם וזלזלתם, אם תתפתו להקשיב, להתחיל לשמוע, זה יהיה הסוף שלכם, לכן התורה מזהירה "השמרו לכם" מה זה המשמר - לא להגיע למצב שתלכד בפיתוי. לא להגיע למצב של שיחה איתם, לא שמיעה אליהם, שום דבר, אתה רוצה להנצל - הנצל כצבי מיד, צבי שרואה אריה אחריו לא מחכה רגע, אולי הוא לא מתכוון אלי, אולי הוא מתכוון לההוא, אולי זה ככה, אולי הוא שבע סתם הוא רץ משתובב, אולי, הצבי לא, ישר ראה אריה - ניצל מיד. אתה שומע פתחו רדיו - תסגור בבקשה או שתלך. ככה צריך להתנהג, ככה יכול להנצל. הראיה - כמה נפלו בבחירות - כל אלה שהקשיבו לאתרים ולרדיו, כל אלה נפלו, האמינו לרמאים, האמינו לשקרנים ואכלו אותה, אם לא היו מקשיבים לא היו יודעים את כל מה שקורה, היו הולכים בדרך שבחרו והכל היה בסדר. וכמה נגררו ללשון הרע והוצאת דיבה ולכלכוך וכו' וכו', כמה איבדו את העולם הבא, כמה העבירו לי את הזכויות שלהם, ועכשיו בווטסאפ יש קבוצות של ש"סניקים שמפיצים שאני אמרתי שחלמתי חלום והרב עובדיה בא אלי ואמר לי ככה ותגיד נגד נהיגה של נשים ותגיד ככה ואל תעשה מחלוקות אז יהיה טוב ותבוא הגאולה ותעשה ככה ואמרתי ככה וחלמתי ככה וככה וככה, ומפיצים, ואנשים טיפשים ודבילים שואלים אותי, זה נכון? זה נכון? זה נכון? זה מחלחל, מחטטים כותבים בשמך לא בשמך, מה זה משנה? אחוז תפסו, שני אחוז תפסו, חמש אחוז האמינו - הרויחו. ואנשים מטומטמים, טיפשים, איייי, כי היום אפשר לכתוב מה שאתה רוצה, להגיד מה שאתה רוצה, לך תברר. תוכיח שאין לך שתי אחיות, תוכיח, אחד אמר שיש לך שתי אחיות, פרסם בכל מקום, שלום, ועכשיו אתה צריך לחפש את כולם, את כל המיליונים, להגיד לא לא אין לי שתי אחיות, אין לי, אין לי. למה נפלו אנשים? כי הם הקשיבו, הם התפתו, הם משחקים עם הפיתוי, עם האפיקורסות, הם נמצאים עם האפיקורסים, הם מקשיבים למינים לכופרים לאפיקורסים, ממילא זו תהיה נחלתם איתם, כל באיה לא ישובון, כל אלה שמחוברים אליהם לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....