המתנה היקרה ביותר
תאריך פרסום: 09.02.2015, שעה: 20:00
חכמי האומות בכל דור ודור יגעו מאד לברר האמת אשר יחיה בה האדם, הן בדעות והן במידות ובמעשים הטובים, וכל ימיהם עמדו על זה. הפילוסופים רצו להכיר את האמת, ועמדו לברר אותה, וכיצד צריך לחיות אדם, כל בר דעת שואל את עצמו אני עושה נכון, לא נכון, כדאי לא כדאי, מה האמת, אז הם רצו לדעת איך לחיות, הן בדעות הן במידות והן במעשים הטובים וכל ימיהם עמדו על זה. ונשאלת השאלה, אם כל ימיהם בילו לבקש את האמת, מתי חיו את החיים הרוחניים שלהם, כמו שאם ידאג אדם לבקש מזון גופני לגופו ויארכו הימים בבקשת המזון, ימות מרעב. כי המזון נחוץ לאדם בכל עת, אז מה הם חיו בינתיים אם הם כל הזמן בחיפושים אחר האמת? וגם לא הגיעו לאמת.
דבר שני, נראה כמה קשה להם להשיג את האמת ואפילו משהו ממנה, וכמה חלוקים הם בדעותיהם, וכמה דעות ומידות בלתי אמיתיות העלו בחקירותיהם.
מזה רואים כמה קשה למצוא האמת אשר יחיה האדם בה. וכמה יש לנו לשמוח בתורתנו הקדושה המכילה בקרבה כל האמת של כל העולמות העליונים והתחתונים. אין דבר נעלם ממנה ואין נסתר מנגד עיניה, צופה התורה ומבטת עד סוף כל המעשים, על דעותיו ומידותיו, מעשיו ודרכיו, וכל הליכותיו של האדם מבוקר ועד ערב כל החיים עד תכלית כל פרטי עניניו הרוחניים והגשמיים, אין דבר אשר יקרה לאדם שהתורה לא שמה על ליבה את הדבר. להורות לנו את הדרך הטובה והישרה, אין דבר בעולם שיבוא ליד האדם בכל עניני חייו שלא יימצא לו פתרון נכון בתורה. אין אפילו חלק אחד מאלפי אלפים מעניני החיים הגשמיים והרוחניים של אדם שלא יימצא בתורה הקדושה. כל נגע וכל פגע אשר ימצא את האדם, על הכל ימצא את הדרך הישרה והדרך האמצעית האמיתית לצאת ממנו.
על זה אמר דוד המלך ע"ה, "ואתהלכה ברחבה כי פיקודיך דרשתי", כשאני דורש את פיקודי ומצוות ה' בתורה, אני מתהלך ברחבה, אני לא מצומצם לדבר אחד בלבד, לא היה צריך דבר דוד המלך בכל עניניו שלא מצא בתורה. מפני זה היה הילוכו ברחבה, ועל מתן תורתנו הקדושה לבד ראוי להיות השבח הגדול, איזה שבח, שאילו פינו מלא שירה כים ז"א אם תכניס את כל הים לתוך הפה שלך, ויהמו גליו שזה שירה, וכל זה תאסוף ותאצור ביחד וזה יצא רק מהפה שלך, רק זה, כל ההצטברות של כל הגלים בשירתם, ולשוננו רינה כהמון גליו, כמה גלים עושים ככה והיא תמהר לעשות ככה בשביל לשיר מהר מהר מהר מהר, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, שפתיים פרושות כמו הרקיעים והן רק מדברות שבח ה', אין אנו מספיקים להודות על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות פעמים הטובות שעשית עמנו ועם אבותינו", יבבי. ודבר ה נעלם מעיני הרבה בני אדם וראוי לדעת אותו, ז"א אם יש לך את התורה הקדושה, אתה צריך עכשיו לשבח כעין זה על דבר אחד שה' נתן לך, על התורה בכללותה פששששש. ובראשית עמדו של אדם על דעתו ראוי להיות דבר זה ראשית ידיעתו, וראשית הבנתו והכרתו, שתורתנו הקדושה היא הטובה הגדולה מכל הטובות הגדולות אשר הטיב הקב"ה לעם ישראל ולכל העולם כולו, אין קץ ושיעור לטובתה הגדולה של תורתנו הקדושה, אשר לעומתה כל הטובות שבעולם כאין וכאפס כתוהו ובוהו נחשבו, אבל יקר מאד למצוא מישהו שישים את ליבו למצוא מה שאמרנו, יקר מאד, איפה תמצא אחד כזה שבאמת מעריך את התורה, אם כן הוא לא היה עוזב אותה רגע. זהו אחד מן הסודות הנסתרים, בסיבה של גלותנו, זה אחד מהסודות הנסתרים, למה אנחנו עדיין בגלות. מפני שחייבה חכמתו יתברך לנסות את ישראל בגלות המר לדעת האם נדע שכל הצרות והמצוקות וכל הגזרות הרעות אשר סבלנו ואשר עודנו סובלים בגלותנו, כולם כשחוק ודבר בטל לעומת טובתנו הגדולה במתן תורתנו הקדושה תורת אלהים חיים. כל מה שיסבול אדם בגלות, היום זה לא נקרא גלות בעיני אנשים, זה נקרא צרפת, איטליה, ארה"ב, שויץ, זה לא גלות בשבילם, זה שיא, שיא ההישגיות, זה לא גלות בשבילם, אבל נגיד שהיינו בגלות, גלות מצרים עם שעבוד ונוגשים ורציחות והכל, אבל כמה כל זה בטל ומבוטל וכשחוק לעומת הטובה הגדולה במתן תורה קדושה, תורת אלהים חיים. ברוסיה אתם יודעים, בשעת הגזרות, לא לפני הרבה, עשרות שנים, שהיה מסך הברזל ולא נתנו לעלות, ואסרו על יהודים ללמוד תורה ולקיים מצוות, היו כאלה שהיו לומדים פיסת גמרא, פיסת, פיסת, חצי דף, רבע דף, ואיפה היו מסתירים אותו? בתוך הנעל, בתוך הנעל, שמה לא יחפשו דבר כזה קדוש, ואחרי שאין אף אחד מוציאים וחוזרים על אותו דף חצי דף כל הזמן. אז אדם יכול להיות בסיביר ומחכה רק לרגע שיסתלקו ממנו להוציא מהנעל חתיכת גמרא בשביל לחזור עליה ולשנן.
בתורה הקדושה נמצאת כל האמת, כל דעה ישרה, כל מידה נכונה, כל מעשה טוב, ככתוב "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית", והתורה הקדושה לא חסרה כל, לא תחסר כל בה, וכמו שיש בעולם הזה מיני מזון למכביר לחיים הגשמיים, כך נמצא בתורה כל מיני מזון ראויים ומועילים לנפש, אין הבדל בזה בין העולם ובין התורה, הכל זה מיוצר אחד, מה שהאדם צריך לגופו מצוי בכל העולם, ומה שאדם צריך לנשמתו מצוי בספר התורה. שמעתם? אתה רוצה צנון? לך לגינה, לך לשדה, אתה רוצה מלפפון? תצא עוד פעם, רוצה עגבניה? לך שם, אתה רוצה פירות? טפס על העצים, אתה רוצה חלב? חפש פרה. אתה רוצה צמר? קח לך כבש. אתה רוצה זה, אווווו כמה צריך להסתובב בשביל להביא את מה שאני צריך לגוף, ולנפש ספר אחד מספיק יש בו את כל מיני המזור הרפואה והתועלת בספר אחד. מקסימום אתה מעביר דף, זה הכל. הכל פה. וגם אם אתה לומד פה ומבין מה שכתוב פה ומאמין שכתוב פה, גם העגבניה תבוא אליך והצנון יבוא אליך והכבש יגיע אליך. אתה לא צריך גם לצאת, הכל יגיע אליך. לא תחסר כל בה. אין הבדל בין העולם ובין התורה כי הכל מיוצר אחד. הכל נמצא בתורה מוכן ומזומן בכל עת ובכל שעה. לזון ולהחיות את נפשנו מבלי צורך לבקש מרחוק, "כי קרוב אליך הדבר מאד".
בזה נראה את הצד השוה שבעולם ובתורה, המעט לנו טובתה של תורתנו הקדושה, וכי זה מעט, כל הטובות האלה? ועוד הוסיף לנו הקב"ה דברי הנביאים והכתובים, אשר אין לנו ספק בדבריהם, אז נוכל לומר שאנחנו נמצאים בים של אמת. בים של אמת. כמו הים הגדול המקיף את כל העולם, כך יש ים התלמוד שמקיף את כל עניני העולם והרוח בעולמות העליונים והתחתונים. וכל מעשינו זה לעמול תמיד על התורה לשאוב ממנה המים החיים, שזה האמת בלי קץ ותכלית ובזה נחיה בשני עולמים, לא צריכים לבקש את האמת בשמים, במחקרים דקים ועמוקים, לא צריך להיות פילוסוף, כי אם נסתכל בדברי תורה הכל מוכן לפנינו, רק ליקח מפריה ולשבוע מטובה. ישר שולחן ערוך. הכל ההלכות לפניך תושיט את היד ותאכל.
בזה יש להבין מה שהרבו חכמים ז"ל בשבח ישראל שהקדימו לומר נעשה לנשמע, לכאורה השבח הוא בהגלות טוב ליבם ומסירת נפשם לתורה, אבל איזה שבח של חכמה יש בזה שהם אמרו נעשה לנשמע? אם רואים טוב לב, מסירות נפש לתורה, זה שבח גדול, אבל איזה שבח שאומרים נעשה לפני נשמע?
אמנם זאת היתה חכמתם, הם השכילו להבין שדברי התורה זה מזון רוחני לנפשנו כמו המזון הגשמי לגופנו, ובלעדם אין לנו חיים, ואי אפשר להניח את הנעשה עד אחר הנשמע, כמו שלא יימצא שוטה בעולם שיאמר, לא אוכל ולא אשתה עד אשר אבין את סוד המאכל והמשקה, את פעולתם ואת תועלתם ואת מרכיביהם ואת הויטמינים המצויים בהם, ואת התנגשות הויטמינים בין מאכל למאכל והשפעתם זה לזה לפני כן תשכח מזה שאני אוכל. אתם פגשתם שוטה שגם יכול להגיד בכלל את מה שאמרתי? כל שכן לחשוב ככה ולחיות ככה, יש דבר כזה?
כך ראוי להתנהג עם דברי תורה המזון האמיתי היחיד לנפשנו, וזה לא מעניין בכלל הנשמע שלך שאתה רוצה לשמוע, מה תשמע? מה אתה רוצה לשמוע? אתה רוצה להבין כל דבר וכו', מה זה קשור, לאכול צריך קודם כל תאכל, תורה צריך לעשות, לקיים, קודם כל תאכל, אח"כ תשמע. איך אמא אומרת, אתה רוצה לרדת לשחק, קודם תאכל, אתה לא יורד קודם שאתה אוכל, קודם אוכלים, קודם נעשה ואח"כ נשמע, אתה רוצה אח"כ לשמוע אין בעיה, תשמע.
עוד דבר, כמו שאי אפשר לעמוד על תוכן פעולתם ותועלתם של המאכלים, עד אשר נאכל ונטעם את טעמם ואז נרגיש פעולתם בטבע גופנו, תגיד לי איך הטעם של היין הזה?זה משכר? הוא חזק? תטעם, ואז הוא טועם והוא גם מרגיש את ההשפעה על הגוף והוא יודע אם הוא חזק או לא חזק, זה אחרי שהוא טעם. כך אי אפשר לעמוד על אמיתתם ופעולתם של דברי תורה עד אשר נעשם ונטעם טעמם ופעולתם בנפשנו, "טעמו וראו כי טוב ה'", על כן השכילו ישראל כשהקדימו ואמרו נעשה ואח"כ נשמע, שמן הנעשה את כל מה שרצינו בנשמע כבר נרגיש ממש.
וכמו שאמרו חז"ל, שכל טוב לכל עושיהם, לא נאמר שכל טוב לכל לומדיהם, ללמוד זה נשמע, לעשות זה עושיהם, גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, אבל אם הוא לא מביא לידי מעשה אפילו שכר תלמוד אתה לא מקבל, ואנשים מתפעלים מעצמם שהם יודעים ללמוד, אה איך הוא מאושר שהוא יודע לסובב את האצבע ולעשות כך וכך והקב"ה בכלל לא מתפעל מזה, גם אם תסובב את העשר ביחד, הוא לא מתפעל. הוא רוצה לראות אם אתה יודע לעשות מהש כתוב בתורה, לעשות בלי קשקושים, לעשות, קודם כל תעשה, זה נקרא שיש לך שכל, אם לא אתה חסר דעת, שהרי חכמים אמרו, כל ת"ח שאין בו דעת נבלה טובה הימנו, מה זה דעת? אין בו דרך ארץ, אפילו אם אין לו רק דרך ארץ, ואפילו אם פעם אחת רק אין לו דרך ארץ נבלה טובה הימנו, אז מה אתה מתפעל שהוא תלמיד חכם? אז מה אם הוא יודע מבחן סיכה ולהגיד לך בכל מקום מה כתוב, אז מה, אז יש לו זכרון, הוא שינן הרבה, כל הכבוד, מגיע לו על זה מחיאות כפיים, אבל זה בכלל לא המבחן, המבחן אתה עושה או לא עושה.
אחד שלא שילם את החשמל, והוא יודע להתפלפל עם זה שבא לנתק לו את החשמל, ולהסביר לו שלפי הקילוואט שעה, לפי התעריף של יום ותעריף של לילה, לפי ההשתמשות הוא השתמש ובהעדרו מביתו לא יתכן שזה החשבון, כי יש טעות, ואני מכיר את המחשבים והוא מסביר לו על המחשב ואומר לו למה המחשב במקרה זה טעה וכו' וכו', והראיה תראה מה כתוב פה ופה, תוך כדי דיבורו כבר נתקו לו את החשמל והלכו, והוא ממשיך להתפלפל, איפה אתה, אה אה הוא הלך, אה אין אור, אין אור, מה חשבת שיחכו לך עם הפלפולים? אדוני אתה לא עושה את המצוות מה אתה מפלפל מה אתה מבלבל? שכל טוב לכל עושיהם, ראית? פעמיים אני מדבר,
אז ז"א, לכן השכילו ישראל להקדים נעשה לנשמע, שעל ידי שנעשה נשמע,
בהכירנו הטובה הגדולה אשר עשה הקב"ה לנו במתן תורתנו הקדושה, תתלהב נפשנו מאד להלל ולשבח תמיד את שמו הגדול יתברך בעד הטובה הזאת, וראוי לכל אחד מישראל, שתהיה שמחת עולם קבועה בליבו, ושירגיש תמיד נועם בנפשו ולראות את עצמו למאושר, ולומר לעצמו מה טוב ומה נעים לי שאינני צריך ליגע לבקש את האמת כי אם אחפוץ לדעת מה האמת אין לי כי אם לפתוח ספר מספרי תורה נביאים וכתובים ודברי חז"ל, ולהסתכל בהם בלבד, וכל האמת כבר לפני גלוי ומוכן להשתמש כאוות נפשי ולהתהלך בהן כטוב בעיני ה'.
מפליא, אז כמה צריך להודות לבורא יתברך שיש לך תורה מונחת, אבל לא בקרן זוית, מלך המשיח שני ספרי תורה צריך, אחד צריך שיהיה על זרועו תמיד, וכתב לו ספר תורה", צריך שיהיה לו תמיד מזומן כדי שיהגה בו בכל עת.
אז ז"א אדם לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, פה נמצאת האמת, פה נמצא העולמות כולם, פה העולם הזה והעולם הבא, הכל נמצא פה. מה אתה צריך, תראה ספר קטן יכול להכיל את כל החכמות שבעולם. יש לך מתנה יותר גדולה מזו? אין מתנה יותר גדולה מזאת, נכון? יש יהלום כזה גודל, כמה עשרות קראט, ושוויו מיליונים מיליונים רבים, בגודל של ג'ולה בנדורה, נו, אז אחד אומר מה המיליונים מה זה מה זה כזה גודל מיליונים, איך אתה אומר מיליונים? אתה לא מבין מה זה יהלום, אם היית מבין מה זה יהלום והיית מבין מה זה קארט היית יודע מה יש פה, אתה לא מבין. זה נראה לך רק דפים, כאילו דפים, ניירות, ניירות עם אותיות בשחור, כל שורה פה זה עולמות, כל שורה, כל מילה שאתה אומר זה תרי"ג מצוות, כל מילה שאתה מוציא מהפה תרי"ג מצוות, תרי"ג מצוות. כמה אנשים מאמינים בזה? זה כתוב בגמרא בירושלמי בריש פאה, וגאון אומר שכל מילה תרי"ג מצוות, כמה מאמינים בזה? אף אחד כמעט, וגם כשהוא יקרא את זה, כשהוא יגמור והוא התפעל והוא ילך להבל הבלים שלו, אז הוא מאמין או לא מאמין? אדם שיש לו כל רגע תרי"ג תרי"ג תרי"ג והוא עוזב את זה, אחד שיכול להרויח כל רגע אלף דולר, כל רגע, הוא יזוז מהמקום שהוא מרויח שמה אלף דולר כל רגע? כן? אז לא מאמינים גם אחרי שמאמינים, לא מאמינים. אבל הוא יטריח את עצמו ללכת עד שהוא יצא לגינה להביא צנון, כי מרק תימני בלי צנון זה לא עובד טוב, אז הוא הולך להביא צנון, ואם יש גם גרגר אז הוא הולך להביא גרגר, ואם צריך סיגריה אחרי האוכל, ה' ירחם שהריאות יהיו שחורות אז הוא גם הולך לקנות בשלשים שקל, 32 מהקיוסק, אוה, איך הוא טורח בשביל הנאות רגעיות, אבל בשביל דבר הכי קל בעולם, אותו ספר, אותו ספר, אפילו רק דף אחד, תקרא כל היום רק את הדף הזה בלי הפסקה, כל הזמן כל החיים, תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג תרי"ג מצוות, יש לך יותר מברבי רב דחד יומא, שלשה חדשים הולך ללמוד שיעור, גומר את השיעור הולך הביתה שלשה חדשים, שוהה יום יומיים שלשה, חוזר עוד פעם שלשה חדשים הולך לשמוע שיעור וחוזר שלשה חדשים, שמעתם פעם כזה דבר? בר בי רב דחד יומא, ובזכות זה יש היום בר בי רב דחד יומא, שכל ישראל כמעט לומדים מספר ימים בשנה יום שלם מאות אלפים של יהודםי לזכר ההוא שפעם הלך בר בי רב דחד יומא.
"ואותי תדרשון יום יום", כי מוציאי מצא חיים, אז רבותי, "ויענו כל העם יחדיו כל אשר דיבר ה' נעשה", זה הסוד הכי גדול, נעשה, ואח"כ נשמע, וגם אם לא נשמע לא קרה כלום, העיקר אנחנו עושים, עושים, כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת. כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.