למי יש אזנים ברגלים?
תאריך פרסום: 29.01.2016, שעה: 09:30
http://live.shofar-tv.com/videos/5814 29-1-16
"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא השם את ישראל ממצרים".
רש"י, וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.
ליתרו שבע שמות נקראו לו, יתר על שם שיתר פרשה אחת בתורה, פרשת "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל" וכו', עוד שם, יתרו, כשנתגייר וקיים המצוות הוסיפו לו אות אחת על שמי, נקרא יתר, הוסיפו לו ו' על שמו נהיה יתרו, על מה הוסיפו לו? הוסיפו לו את זה כשנתגייר וקיים המצוות.
הקשה האלשי"ך הקדוש, איך קראו הכתוב יתרו קודם שנתגייר בשם המיוחד לו? אשר קנאו רק אחר שזכה לכל השלמות בגירותו, והלא בשעה ששמע עדיין לא היה יתרו, כיון שיתרו זה אחרי שנתגייר וקיים את המצוות בשלמות, ופה כתוב "וישמע יתרו", מה שמועה שמע ובא? אז אחרי זה הוא התגייר, אחרי שהוא בא, ולפני כן הוא עדיין לא התגייר, ואם כתוב שהוא נקרא יתרו, הוסיפו לו אות לשמו אחרי שהתגייר וכו', אז איך כתוב פה בפסוק, וישמע יתרו טרם שנתגייר ושמר את המצוות, זאת שאלת האלשי"ך הקדוש.
ועוד, שאחר שהזכיר הכתוב המעלה הקדולה הזאת שזכה לה עד שקראו הכתוב "יתרו", למה מפילו עד תהום רבה, וקורא אותו כהן מדין, "וישמע יתרו כהן מדין" אתה אומר את שם הכבוד והתואר המופלג יתרו, שזה שם המעלה, ומדביק לו כהן מדין, למה? דהיינו שהוא היה כומר לעבודה זרה, למה מדביקים לו את זה? זה כמו אתה אומר פלוני הצדיק הגנב, איך אומרים דבר כזה? אתה אומר יתרו ואחר כך אומר כהן מדין, אז זה שאלה שניה ששואל האלשיך הקדוש,
ועוד שאלה הוא שואל, מהו שהזכיר הכתוב חותן משה, והלא הדבר כבר נודע לכל שהוא חותן משה, שכן כבר מוזכר "ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין".
על השאלות האלה מבאר האלשי"ך, ראש דבר מלמדנו הכתוב, האיך היא הדרך הישרה לזכות אל השלמות, זאת הדרשה היתה צריכה להיות המשך לדרשה בראש העין לולא השריפה שפרצה מקצר חשמלי, זה הייתי אמור לומר שם אז אני ממשיך עכשיו כהשלמה. אז ראש דבר מלמדנו הכתוב האיך היא הדרך הישרה לזכות לשלמות, והדרך הישרה לזכות לשלמות זה שמיעת האוזן האוזן, שמיעת האוזן. שמעו ותחי נפשכם.
על ידי השמיעה שאדם נותן לב לשמוע את דברי השם ומוסריו ולימודיו, עולה במעלות האושר קו לקו, כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה על הפסוק "שמעו ותחי נפשכם", וזה ביארנו בדרשה בראש העין, וזהו שאמר "וישמע יתרו", כי על ידי ששמע ושת ליבו אל מעשה השם הנורא, זכה להתקרב אל השם עד הגיעו אל השלמות, עד כי קראו הכתוב יתרו. זאת אומרת הוא שמע ושת ליבו, שם על ליבו את הדברים מיד לקיימם, כמו שסיפרתי בראש העין איך נתעוררתי לתשובה מ"שיויתי השם לנגדי תמיד".
כל ישובי תבל שמעו את אשר הוביש השם את מי ים סוף, כמו שאמרה רחב למרגלים. וכמאמרם זכרונם לברכה בשמות רבה, כי הנס נשמע בכל העולם, וכל מימות שבעולם נבקעו, כולם שמעו וחלו, זאת אומרת בשעה שהיתה קריעת ים סוף נבקעו כל ימים בעולם, וכולם ראו בכל מקום בכל הארצות את הנס והמופת, וכולם שמעו וחלו – פחדו. "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום, אלי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען, אז שומעים ירגזון, חיל אחז, נבהלו, יאחזמו רעד, נמוגו, כולם שמעו, והיכן המה? למה לא באו להתגייר? למה רק יתרו הגיע? איפה כולם?
מדוע לא שתו ליבם לנטוש אלהיהם ולהתגייר, ואפילו אותם שאינם אדוקים ודבוקים בעבודה זרה, מדוע לא באו להתגייר ולהדבק בהשם יתברך? ורק הוא יתרו, על אף היותו כומר לעבודה זרה, כהן מדין, נטש הכל ובא לחסות תחת כנפי השכינה.
למה כולם כששמעו שיש נבלות וטרפות וכל השחיטות התעשייתיות, ככתוב בשו"תים שהזכרנו חוץ מהעובדות והעדויות וההסרטות וההקלטות, למה לא הפסיקו לאכול נבלות וטרפות? למה רק אנשי קהילות פז הפסיקו?
התשובה היא, כל כך למה? מפני "וישמע", שמיעה טובה היתה לו. שמיעה טובה היתה ליתרו. כולם שומעים, אך יש שומע ואינו מקבל, כמו הש"סניקים, אלה סתומים ואטומים מנבלות וטרפות, גם אזניים אין להם, וגם אם יש להם אזניים לשמוע אין להם חיבור בין השמיעה לבין הלב, הם כמו פרעה, "ויפן". משה מדבר, מראה לו אותות ומותים, לא מעניין, פרעה לא שת אל ליבו.
כולם שומעים, אך יש שומע ואינו מקבל, אזניו אטומות באוטם בלתי חדיר, ויש שומע ומקבל ושם הדברים על ליבו. הוא שומע באזניים של הלב. לא באלה החיצוניות, זה גם יש לפיל, גדולות גדולות, אבל גם פיל אם הוא ישמע מה שאנחנו אומרים הוא לא יפסיק לאכול.
זהו שאמר הכתוב "וישמע יתרו", הגם שבשעת שמיעה עדיין לא התגייר, עדיין לא התגייר, כשהוא שמע הוא עדיין לא התגייר, אבל שמיעתו היתה בגדר שכזה שהביאה אותו להתקרבות אל השם, שמיעה של נתינת לב שהביאה לידי יתרו. זה הביא אותו למדרגה שנקראת כבר יתרו. זה שהדגיש הכתוב, כי אפילו שהוא היה כהן מדין, זכה למה שזכה בכח ה"וישמע" המיוחד שלו. אז זה לא גנאי, שאומרים הצדיק הגנב, כמו בן זמרי, לא, מדברים פה הפוך, זה מראה את מעלתו, שלמרות שהיה כהן מדין עובד עבודה זרה, למרות זאת היתה לו שמיעה מה שאין לש"סניקים. "וישמע יתרו", שמיעה שבאה לידי מעשה, שמיעה שגרמה שיתגייר, שמיעה שגרמה שישמור את המצוות, שמיעה שהפקיר את כל הבלי העולם הזה ודבק באמת. זה שמיעה. ולכן הוא נקרא כבר פה יתרו, כבר פה הוא איש המעלה, מהשמיעה כבר.
מסופר על פילוסוף אחד שהתחנן לפני המלך, ונפל לרגליו, שאלו אותו מקורביו, האינך בוש לעשות כן? פילוסוף אצל אומות העולם זה איש רם המעלה שאפילו המלכים מתייעצים איתו. פילוסוף זה רום המדרגה אצלם, הוא מתעסק באלוקיות, במושכלות, רם המעלה. אז פילוסוף אחד התחנן לפני המלך ונפל לרגליו הוא לא התחנן בעמידה, הוא נפל לרגליו, שאלו אותו המקורבים, האינך בוש לעשות כן? אתה כזה מדרגה, ואתה צריך לשכב על הרצפה להתחנן לרגליו של המלך?
השיב להם, אמנם כן, אני באמת מתבייש בזה, אמנם כן אבל צריך אני לדבר באזני המלך, ומה אעשה כי אזניו ברגליו? אם לא משתחוים למלך לרגליים הוא לא שומע בכלל. אתם שומעים? זה אנשי השררה, אם אתה לא מרצה אותם בחניפות, בכבוד, משועבד להם, קורא להם בכל שמות התואר שלא כתוב בשום ספר על שום צדיק, אתה לא יכול להתקרב אליהם, כי אתה עוד לא עשית מספיק השתדלות, עוד לא לקקת לו את האצבעות ברגליים, ואתה צריך לרדוף אחריו עשרות פעמים ולהתחנן בשביל שהוא יתייחס אליו.
כל השקופים עדיין ממתינים מתי יפסיק מהחיבוקים והנשיקות את הערבים מר דורעי, שיתפנה לשקופים לתת להם קמצוץ ממה שהוא נותן לערבים. מר טיבי מפאר אותו, כולם מפארים אותו, אין כמוהו. אין עוד מלבדו שיושיע את הערבים, ומה עם השקופים שבחרו? הם שקופים, מי רואה אותם בכלל, כמו שאמרנו, לפני הבחירות, זה מה שיהיה. גם מורי עסקה לא קיבל שום דבר, למרות שהוא מהמחניפים הגדולים שהלך אליו לתת לו שלום עליכם, ומזל טוב לנישואי בתו עם הפאה הסרוחה, ובתערובת אנשים ונשים שהאיש הזה מנהל את סעודות המצוה שלו. זה המצוות של דורעי.
אז הפילוסוף הוא היה חכם גדול, הוא ידע שהרגליים שם מקום האזניים, אז לכן הוא התכופף למרות שהוא בוש בזה, אבל אם אתה רוצה להשיג מהמלך הטיפש הזה את מה ש צריך, אז אתה לא יכול לחפש את האזניים שלמעלה, אתה צריך את האזניים שלמטה. צריך לדעת אצל כל איפה הן נמצאות, יש כאלה שאצלם האזניים הם בכיס. אם אתה לא משחיל לשמה הרבה שטרות הוא לא שומע בכלל, הוא סתום, רק אם אתה משחיל לו באזניים, למה הכיסים נראים כמו אזניים? שמה הם שומעים.
אז לכן כדאי לשמוע שמיעה של ממש, שמיעה של קבלת דברים, אדם זקוק לאזניים בלב, זה נקרא אזני הלב, לב שומע, ככה זה נקרא, לב שומע, ואיך הגיע יתרו לזה? ממשיך האלשי"ך ואומר, חותן משה, כל הקושיות ששאלנו, למה כתוב יתרו לפני שהתגייר, למה כתוב כהן מדין בסמיכות, בגנאי, אז עכשיו למדנו שזה שבח, ויתרו זה איש המעלה בגלל שהוא שומע למה שמקבל, אבל למה כתוב בהמשך וישמע יתרו כהן מדין חותן משה? הרי כבר ידענו מקודם שהוא חותן משה, למה חזר פה לומר חותן משה עוד פעם?
ממשיך האלשי"ך ואומר, חותן משה אין זה אלא מפני היותו חותן משה, למה הוא הגיע למעלת "וישמע"? זה בגלל שהוא היה חותן משה, כי בהתחברות אליו נדבק להשם יתברך, שהתחבר למשה רבינו אז הוא נדבק בהשם יתברך. זאת אומרת כל זה שהוא שמע, עיכל, הפנים וקיבל וקיים, כל זה רק בגלל שהוא ראה לפניו את דמותו של משה רבינו האיש השלם, איש האמת.
ויש להוסיף על פי מה שאמרו בגמרא בברכות ל"ג, "ועתה ישראל" יש פה תירוץ נפלא, נפלא מאד, "ועתה ישראל מה השם שואל מעמך, כי אם ליראה את השם". אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא,
לכאורה אינו מובן תירוץ הגמרא, מה כתוב פה בגמרא, שהשם שואל מאיתנו, מה השם שואל מעמך, כי אם ליראה, כי אם ליראה, כאילו שום דבר, דבר קטן. מה אני מבקש ממך, עשרה שקלים בסך הכל, בסך הכל. ככה זה נשמע, שואלת הגמרא, וכי יראת שמים זה דבר קטן? אומרת הגמרא כן, לגבי משה רבינו זה דבר קטן, אבל זה לא מובן התירוץ הזה, הלא לכל קהל ישראל דיבר הכתוב, מה השם שואל מעמך זה לא פסוק שמדבר על משה רבינו, זה פסוק שמדבר לכלל ישראל שכולם צריכים יראת שמים. אז מה התירוץ הזה כן, למשה זה דבר קטן? איזה מין תירוץ זה?
אז אני אומר לאחד, מה השם שואל מעמך? בסך הכל ביליארד דולר. מה, וכי מיליארד דולר זה דבר שאפשר לשאול לכל ישראל? כן, כי לביל גייטס יש מיליארד דולר, מה התשובה, איזו תשובה זו? אתה מבקש מכל ישראל מיליארד דולר, יראת שמים, אתה אומר כן, ומשה רבינו יש יראת שמים, ובשבילו זה דבר קטן? איזה מן דבר זה? והרי לישראל זה לא דבר קטן, אם למשה זה דבר קטן זה לא דבר קטן, מה התירוץ? אז איזה תירוץ הביאה הגמרא?
מבאר השל"ה הקדוש, כיון שהיה להם ישראל רב ומנהיג כמשה רבינו, הרי בנקל יש בידם להגיע ליראת שמים. כשאתה רואה אדם כזה חי, נושם, יראת שמים, אתה מקבל ממנו יראת ש מים, כן, מה שהשם שואל מעמך כי אם ליראה, אז אפשר. למה אפשר? כי למשה רבינו זה דבר קטן, וכשאתה רואה איך הוא מתנהג על פי יראת שמים שיש לו, אז יהיה לך קל גם כן להשיג את היראת שמים. אבל זה תירוץ טוב רק לדור המדבר, לא? ומה יהיה עם כל הדורות שבאים אחרי זה? שמה לא כתוב אם, למשה זה מילתא זוטרתא, אלא בכל דור ודור יש בחינת משה, יש צדיק דור שהוא בחינת משה, ואצלו יראת שמים זה יראת שמים, ואם נדבקים אליו אז סופגים יראת שמים. אז ממילא התירוץ הוא טוב לכל הדורות כולם.
זה שמצינו כאן ביתרו, שמחמת היותו קרוב אל משה, זכה לשמוע שמועה טובה. זכה לאוזן שומעת, ומה שכרו? "בקרב חכמים תלין". אוזן שומעת בקרב חכמים תלין. אז אפשר להגיד גם את הפסוק בהיפוך, בקרב חכמים תלין? אז יהיה לך אוזן שומעת. כי אם אתה נמצא אצל החכמים האמיתיים, אז אזניך לא יהיו אזניים של פיל אלא אזני הלב, וגם לא יימצאו ברגליים ובכיסים.
בפרשת משפטים מביא רש"י דברי המכילתא, מה ראה אוזן להירצע, מכל שאר איברים שבגוף, אמר רבי יוחנן בן זכאי, אוזן ששמעה על הר סיני לא תגנוב, והלך וגנב – תירצע. ובמסכת קידושין כ"ב, אומרת הגמרא, רבי יוחנן בן זכאי היה דורש, מה נשתנה אוזן מכל איברים שבגוף, אמר הקב"ה, אוזן ששמעה על הר סיני, בשעה שאמרתי "כי לי בני ישראל עבדים" ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצה, אז אותה אוזן ששמעה זאת תירצע. מדברים פה על אזניים שלא שומעות, כתוב אוזן ששמעה, כתוב פה אוזן ששמעה בשני הציורים, אוזן ששמעה על הר סיני והלך וגנב, אז היא תירצע, ואוזן ששמעה על הר סיני "כי לי בני ישראל עבדים" ולא עבדים לעבדים, והלך וקנה לו אדון לעצמו – ירצע. אז יש דפיקא באוזן, אז דופקים לו את האוזן רוצעים אותה.
כשאני קראתי את הפסוק הזה ולא הייתי במעמד הר סיני, כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים, אמרתי אני רוצה להיות עבד למלך ולא עבד לעבד, לבד, על פי המדרש אפילו, לא על פי התורה, ולא בהר סיני, ולכן אני אף פעם לא מתכופף לרגליים ולא לכיסים של אף אחד, ולא תלוי באף אחד ורק עם הקב"ה, לכן אי אפשר להכניע אותי כי אני הולך עם האמת ושום שקר שבעולם שיהיה שווה טריליונים לא יכול להטות לי את האוזן לשמוע שטויות והבלים. אז זאת אומרת זה לא כתוב בדרשה, זה צריך לחיות את זה, אם לא חיים את זה- לא חיים.
שמעתי ממורינו ורבינו המשגיח דישיבת לומז'א זכר צדיק לברכה ששאל, וכי האוזן חטאה בכך? הלא הרגליים המה אשר הלכו לגנוב, הידיים הם שגנבו, אז הגנב הזה צריך לשבור לו את הידיים ואת הרגליים, הרי הוא שמע, ומי עשה את המעשה? הידיים והרגליים.
וביאר מורינו זכר צדיק לברכה שיש כאן טענה לאוזן שלא שמעה טוב מאמר השם לא תגנובו, כי אילו היתה אוזן שומעת כדבעי לא היה גונב. שמעת אותי? לא לא שמעת, אומר אני שמעתי אותך, אתה לא שמעת, אני אומר לך שמעתי, אתה רוצה שאני אחזור על מה שאמרת? אני אחזור על מה שאמרת, ואני אומר לו לא שמעת, אני שואל איך אתה אומר שלא שמעתי, הנה אני חוזר על מה שאמרת, לא, לשמוע זה לא לשמוע באוזן, לשמוע זה שאני רואה אותך מקיים את מה ששמעת, אם אתה לא מקיים את מה ששמעת – לא שמעת. אוזן ששמעה לא תגנובו והוא כן גנב, הוא יכול להגיד שמעתי? איזו שמיעה זו? אם היה שומע טוב לא היה מגיע לידי מעשה.
כמו שאומר הרמח"ל זכר צדיק לברכה, אילו ידיעת השם היתה רחבה בדעתנו, לא היינו חוטאים, בכל ללא היינו חוטאים, אבל אצלנו ידיעת השם זה דבר מצומצם, כן השם אמר נכון, נכון יש הלכה כזאת, נכון, אני לא מכחיש, אבל, כשאתה מתחיל עם אבל, שימו לב כשאתם מתחילים עם תירוצים של אבל, אז כתוב אבל אשמים אנחנו, אבל זה הולך עם אשמים אנחנו,
אומר הרמח"ל, אילו ידיעת השם היתה רחבה בדעתנו, לא היינו חוטאים, והתביעה היא כלפי האוזן ששמעה מן השפה ולחוץ. כמו שאנשים מוציאים מן השפה ולחוץ רק דברים סתם אמירות שאין להם שום קיום ומשמעות, רק להפטר, רק לומר תירוץ, רק לדחות, רק להקשות קושיות, אבל הם לא מתכוונים להשתנות, כי הם סתומים ואטומים, ככה בדיוק פה, האוזן ששמעה זה רק מן השפה ולחוץ. ובני תורה ובעלי תשובה יש עליהם תביעה גדולה מאד, אתם לומדים תורה, אתם חזרתם בתשובה, אתם מתכוונים לקיים את המצוות, צריכים לדעת יסוד גדול, זה שלמדנו עד עכשיו, לבל תאטמו את האזניים בגלל התאוו של הבשר והעופות, ואל תאטמו את האזניים בשביל הרצונות, ואל תאטמו את האזניים בגלל המידות הרעות, כדי שתוכל לשמוע את דבר השם, ותקלוט לתוכה את הדברים כקבלה של ממש, כאמרנו שמע ישראל, והביאור קבל והבן, שמיעה זה קבלה, כבר שאתה שומע זה צריך להיות קבלה, אם אין קבלה בעקבות השמיעה אין פה שמיעה, לא שמעת, אומר שמעתי, לא שמעת, אם שמעת למה אתה לא מקיים?
שאול המלך אמר שמעתי את דבר השם, איזה שמעת? ומה קול הצאן אשר אני שומע באזניים, אומר שמעתי את דבר השם, כן, שמעת אבל לא קיימת את מה שהוא אמר, לא שמעת, ואיבד את המלוכה. ואנשים יאבדו את העולם הבא בגלל חתיכת עוף.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.