"הרב אמנון יצחק, איך הלכת לפוליטיקה?! הרי הכל שם מושב לצים!"

- - - לא מוגה! - - - 

טוב, אז אם אין ברירה, אז אין ברירה.

כן.

כבוד הרב הצדיק,

אני רוצה לדעת מה גרם לאיש צדיק כמוך,

שרשום בתהילים, במושב ליצים לא ישב,

ללכת לפוליטיקה.

שאלה יפה, אני מודה לך עליה.

אכן זה מושב ליצים,

אבל מה לעשות שגם אברהם אבינו היה צריך להיות בין הפלישתים.

עליהם גם נאמר שזה מושב ליצים,

שהרי מהם יצא ליצים שלקחו את שמשון אחר כך

ועשו איתו את הסחוק ככה לפני כולם שם, עד שהוא הפיל עליהם את העמודים ואת הבניין.

אז לפעמים את צריכה לדעת שאין ברירה וצריכים להיכנס לתוך

המצב הלא-נעים בשביל להציל.

וכיוון שהרב שטיינמן אמר לי שמצווה להציל,

אז הייתי חייב לקפוץ להציל.

כשיש שרפה,

אז את יודעת שהבגד עלול להישרף, לחרך,

וגם האדם עצמו,

אבל אם רוצים להציל מי שנמצא בפנים,

אז אין ברירה,

עושים את זה.

ולקחתי בחשבון

שהמצב הזה יהיה קשה ביותר ויעשו מני שטיח שידרכו עליו. זה היה ברור לי.

זה אמרתי לכל הפעילים,

כיוון שידעתי גם מה היה לקודמים ואיך הם מתנהגים,

או כמו ששמעתם את הרב יעקב יוסף,

שאמר,

אני מכיר אותם, אני יודע איך הם פועלים,

לכן אני אומר לך שאתה תבדוק כשמוציאים מכתב נגדך או משהו, תצלצל,

תראה כמה אנשים בכלל לא חתמו,

כמה בכלל שינו את התוכן של המכתב וכו' וכו',

ואכן הוא לא נתבדה והכול היה אמת,

והכול חזר, כמו שהוא אמר, בדיוק.

אז לכן אני עשיתי עקידת יצחק.

אברהם

אמר כל הזמן לכל בני האדם שהקדוש ברוך הוא

לא רוצה זבחי אדם.

והנה יום אחד הוא מצטווה על ידי הקדוש ברוך הוא לזבוח את הבן שלו.

הוא היה צריך להגיד שזה לא ייתכן.

או שהוא טעה בשיטה,

או שהוא מבולבל.

מה הוא יגיד לכל האנשים עכשיו שהוא לוקח את הבן שלו בעצמו,

לזבוח אותו.

זה לא הגיוני.

אתה צועק עשרות שנים,

בסוף אתה הולך ועושה את זה.

ונגיד שאתה עושה את זה, איך תחזור

ומה תגיד לציבור?

והוא לא עשה שום חשבון. אם זה הציווי האלוקי,

אז אני הולך,

אפילו שהייתה הבטחה כי ביצחק יקרא לך זרע,

הוא לא מעורר את השאלה,

הוא לא מהרהר אחרי מידותיו של השם, הוא עושה את זה.

זה נקרא עקדת יצחק.

זה לא רק יצחק נעקד, גם אברהם נעקד.

וזה הניסיון.

האם אתה מוכן להפקיר את כל מה שעשית כל ימי חייך בשביל לקיים

ציווי אחד?

אתן לך דוגמה.

הגאון מווילנה

רצה אתרוג מהודר, תמיד הוא היה מקפיד.

ולא הייתה, שנה אחת לא הייתה אפשרות להשיג אתרוג מהודר.

ונזדמן לעירו,

אדם שהחזיג אתרוג ממש ממש מהודר, ולא היה ניתן להשיג בכלל.

ואז הוא ביקש שכל סכום שהוא יבקש, הוא ייתן לו.

אותו אדם אמר לי, אני לא מוכן לתת את זה בכסף.

יש תלאי אחד שאני מוכן לתת לגאון,

שבתמורה לאתרוג הוא ייתן לי את כל העולם הבא שלו.

נו, מי משיגנר לעשות כזה דבר, שאת כל העולם הבא שלו ייתן בשביל אתרוג?

בשביל מצווה?

אנוס, רחמנא פטרי, אין אתרוג, מה לעשות?

והוא הסכים.

הוא נתן לו את כל העולם הבא שלו ולקח את האתרוג המהודר.

מה הוא הראה?

הוא הראה לקדוש ברוך הוא,

אני לא עבדתי אותך אף פעם.

אף פעם לא עבדתי אותך בשביל שיהיה לי עולם הבא.

עבדתי אותך בגלל שאני צריך לעבוד אותך, בגלל שאתה רוצה שאני אעבוד אותך.

וזה לא משנה לי אם יש לי שכר או אין לי שכר.

ואם מזדמנת לי מצווה שאני יכול לעשות,

מוכן לתת במכירה את כל העולם הבא.

מאותו רגע את יודעת מה היה השווי של כל מצווה שהוא עשה?

כל מצווה שהוא עשה הייתה שווה את כל

כל העולם הבא שהוא חסך, כל החיים.

כי הוא הראה והוכיח

שכל העולם הבא לא שווה אצלו כמו מצווה אחת שעושים אותה בהידור ובשלמות.

היה לי ניסיון,

לא יודע כמה אנשים בדור הזה יעמדו פה.

בא אלי בן אדם,

לפני שנים, כשהייתי במצב לא כל כך טוב בארגון שופר,

אנשים שומעים, ארגון שופר, עושה פעולות בכל הארץ, העולם.

מה, חושבים שזה תמיד היה ככה. לא, לא היה ככה.

היה מצבים קשים, דוחק, כשעמדנו לסגור את הארגון לגמרי.

ויום אחד נכנס אליי למשרד בן אדם שאומר, שלום,

אני באתי לתרום.

נו, בכבוד.

כמה אתה רוצה לתרום?

אומר לי, תשע מיליון דולר.

הסתכלתי עליו כמטמיע, מה זה, אתה צוחק עליי כאילו?

בדיחות מהסוג הזה לא שמעתי אף פעם.

מאיפה יש לך תשע מיליון דולר?

אז הוא אומר,

יש גרמני מגרמניה שנותן לי בכל שנה חמש עשרה מיליון דולר לחלק ליהודים.

הוא אומר, תחלק למי שאתה רוצה.

ואני, אחרי מעקב, אחרי פעולותיך, הגעתי למסקנה שאת הנתח הרציני אני רוצה לתת פה.

תשע מיליון דולר כל שנה.

אמרתי לו,

למה הוא נותן לך את הכסף חמש עשרה ודווקא לך?

הוא אומר, אני לא יודע.

אבל הבן אדם הזה תפס אותי פעם אחת, אמר לי, אתה יהודי? אמרתי לו, כן.

אמר, אני רוצה לתת לך, אתה תחלק ליהודים.

אמרתי לו, הוא גוי?

אמר לי, כן.

אמרתי לו, אם ככה, אני לא יכול לקחת ממך אגורה.

הוא מתפלא, למה לא?

אמרתי לו, כי כתוב בפסוק, חסד לאומי עם חטאת.

חסד שעושים הלאומים

זה חטאת לישראל, זה קטרוג על ישראל.

אז אני לא יכול לקחת.

לא יכול ליהנות מגוי.

תגיד, אתה רציני?

אמרתי לו, כן.

אז איך רבנים אחרים לוקחים ממני?

אמרתי לו, תן להם.

לא, אסור לך, אתה חייב לקחת.

אמרתי לו, לא, אבל הפסוק אומר שאני לא יכול לקחת.

יש לך רב?

אמרתי לו, כן.

אתה יכול לבוא איתי לרב שלך? אמרתי לו, כן.

הלכנו לרב,

שאל אותו אותן שאלות שאני שאלתי, ואמר לו, בסוף

הוא לא יכול לקחת.

שאל אותו, למה? אמר לו, חסד לאומי עם חטאת.

הוא יצא בהלם משם.

אני לא יודע מה קרה איתו אחר כך, לאן הוא הלך, מה הוא עשה.

יש הרבה עצות איך לקחת את הכסף הזה

ולהוציא אותו על זה ועל זה ולא על זה, וכן על זה,

ולהעביר דרך יד שלישית ולעשות כל מיני קומבינות.

העיקר תביא את התשע מיליון.

אבל בשבילי מצווה אחת דרבנן, זה דרבנן,

שלא ליהנות מגוי.

מצווה אחת כזאת שווה בשבילי תשע מיליון דולר לא לקחת.

כל שנה.

אז לכן לא היה אכפת לי גם להפסיד את כל מה שעשיתי,

את כל הבניין.

לא הפסדתי, אבל כאילו הייתי מוכן

להפסיד במושב לצים, שאת קוראה לזה,

בשביל להציל.

ותאמיני לי שאם הייתי שם, לא בפנים, אבל מבחוץ,

כמו שתכננתי,

הייתי מציל הרבה יותר ממה שחולמים.

רוב המצע שלי כבר קיימו אותו אחרים.

לא אפרוט אותו פה, אבל 22 סעיפים לפחות

מתוך המצע כבר קוימו.

על ידי האחרים שלמדו משם, אפילו דור רעיל לקח

את המע״מ להוריד ממצרכי יסוד. לא הצליח בכל,

אבל לפחות על המים הוא הוריד.

מכל מקום,

הנקודה היא שלפעמים צריך להיכנס לבוץ בשביל להציל.

מן השמיים החליטו שלא עמדת בניסיון כמו אברהם.

בסוף השם אמר לאברהם, לא, אני רק אמרתי לך, העלה הוא לא עומד.

לא אמרתי לך קריבהו,

העלית אותו על המזבח, עכשיו תוריד.

אני לא אמרתי שאתה תהיה שם.

אתה תלך,

ובסוף אתה לא תיכנס.

תחזור למה שהיית.

תמשיך כמו אברהם.

אבל מה נרשם?

עקדת יצחק.

תשתעיסט.

- - כן.