הקב"ה משלם מידה כנגד מידה כפי שהאדם מתנהג

- - - לא מוגה! - - - 

בשלמות.

וכן מצינו, תקשיבו, איך הקדוש ברוך הוא משלם

מידה כנגד מידה לכל אחד לפי מה שהוא מתנהג.

תקשיבו טוב.

כתוב וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור.

מה קרה? ירמיהו הנביא התנבא

אצל צדקיהו המלך

שחלילה יפלו במלחמה אצל מלך בבל

ושמעו שם כמה אנשים והחליטו שהם לוקחים אותו ומשליכים אותו לבור.

רצו להרוג אותו

והשליכו אותו לבור.

אחר כך צדקיה שלח להציל אותו,

שלח שלושים אנשים,

ובשביל להעלות אותו מן הבור כתוב וימשכו את ירמיהו

בחבלים

ויעלו אותו מן הבור.

הם הביאו בגדי בלעות, קשרו אותם אחד לשני,

יצרו מזה איזה חבלים וככה העלו אותו מן הבור.

אמר ירמיה הנביא

הלוואי היה לי אחד הסולם לעלות בצורה כזאת עם חבלים

זה קשה הוא היה מותש עייף הוא היה תקוע בתית למטה

אז הוא אמר הלוואי והיה לי סולם אחד לעלות

אמר לו הקדוש ברוך הוא

סולם אתה מבקש?

מה זקנתך ותורידם בחבל?

אף אתה כן

וימשכו את ירמיה בחבל.

סבתא שלך אתה זוכר אותה?

קראו לה זקנה שלך רחב.

רחב

שנתנה למרגלים לברוח היא הורידה אותם מהחלון בחבל.

לכן אתה תעלה בחבל.

אם היא הייתה מורידה אותם בסולם היית עולה בסולם.

אתם שומעים?

אבל היא הצילה את המרגלים שלא יתפסו אותם, יהרגו אותם.

היא עשתה חסד. כל ישראל ניצחו במלחמה בזכות זה.

כן, אבל איך עשית את זה?

עם חבל, נכון?

לא מגיע לנכד שלך שיהיה לו יותר מזה.

גם אותו ירימו ויצילו עם חבל.

שמעתם?

איך שתעשו את החסדים ככה תקבלו אותם.

לא תעשו את הלדים כמו שצריך ואת הגבס,

גם כסף תקבלו באיחור. לא תקבלו אותו בזמן.

כמו שאתם מעכבים עבודות ככה תשלומים יתעכבו.

הכל הולך מידה כנגד מידה.

הנה היא נטבעה

ונענשה רחב

על שהורידה אותם בחבל ולא בסולם.

ואפילו שעצם המעשה שלה היה כולו חסד.

אבל הרי הוא אותו מעשה גופא היה יכול להיות עם יותר חסד

אם הייתה מורידה אותם לא בחבלים,

אלא בקרים ובקסתות.

מפה רואים שההטבה שבקרבה לא הייתה באינסוף כי היא מוגבלת.

וזה לא נקרא כבר בשם מעשה חסד לאמיתו אשר הוא באינסוף,

ובזה היא חטאה לפי גודל ערכה.

אתם, אתם שומעים מה תובעים מאיתנו?

כשעושים מעשים לעשות אותם בדיוק,

בדיוק כמו שאנחנו מצווים,

עם המקסימום יכולת שלנו.

מקסימום.

יש אחד,

הוא בא אליו אורח,

אתה צמא?

נו, מה הוא יגיד? שהוא צמא, כן?

אתה רעב.

תלוי גם איך הוא שואל. אתה רעב!

הוא כבר נבהל מהשאלה.

לא, ברוך השם, אני לא רעב.

אבל בן אדם, אל תשאל שאלות.

תגיש ישר פירות וזה ופה ושם, ואחרי זה תשאל.

אתה רוצה בקשה לאכול?

אתה רוצה זה, אתה רוצה זה, אתה רוצה זה, אתה רוצה זה.

דחף להם, תן לו, תן לו, תן לו,

זה נקרא לתת.

לא לצאת ידי חובה עם שאלות.

עם שאלות הוא לא יהיה שבע.

אז זאת אומרת, אדם יכול לעשות חסד,

אבל תלוי איך.

באיך הוא מגיש.

אתם יודעים, יש אחד שמגיש לאבא שלו לאכול פתומות.

איזה אוכל.

אבל הוא משליך לו את זה ככה על השולחן.

זה בן

שיורש גהינום.

גהינום.

הוא הביא לאבא שלו צלעות כבש.

הביא לו זה, הביא לו זה, ושם ככה, שם לו את זה ככה.

שלח לו את זה על השולחן.

לא הניח את זה בכבוד.

גהינום.

יש אחד טוען

את אביו ברחיים.

אומר לאבא שלו, אבא בוא

תטחן במקומי ברחיים.

בוא.

ויורש גן עדן.

איך זה יכול להיות?

באים מן הצבא ואומרים

בוא

אתה הולך לצבא.

למי אומרים לאבא?

אומר הבן

אני אלך במקום אבא.

אבא אתה תמשיך עם הרחיים

חנימה?

ואני הולך לצבא במקומך. זה יורש גן עדן.

מה?

הוא לא נתן לאבא שלו לעבוד קשה.

זה במקום שילך חלילה לצבא.

ושם הוא יהיה בסכנת חיים.

אז אחד שמגיש לאביו אבל עם ביזיון.

כתוב מקלה אביו ואימו מות יומת.

מי שמזלזל, מקל ראש בהורים שלו מות יומת.

מקלל אביו ואמו מות יומת.

מכה אביו ואמו מות יומת.

זה לא פשוט כיבוד אביהם. זה בעשרת הדיברות.

אז אם עושים את זה בכבוד

יורשים גן עדן.

בזלזול.

גהנום.

זה אותה המצווה.

זה מאכיל וזה מאכיל.

זה יורש גהנום זה גנאי.