כשהאדם מרגיש בחוש, הוא מתפעל הרבה יותר!

אנחנו צריכים לדעת: שבעצם הקב"ה עומד וצופה בכל מעשנו, וכל דבר שאדם רוצה לעשות, 

ישאל את עצמו: 'האם ה' רוצה שאני אעשה זאת או לא רוצה?' 

זאת אומרת אם הייתי שואל שאלה את הקב"ה עכשיו: 'לעשות או לא לעשות? מה היה אומר לי?' 

פעם אמרתי בהרצאה: שיש אנשים שמאמינים בצדיקים, מאמינים בצדיקים. ואז אחד הולך נגיד לרשב"י, ושמה יש לו צרה קשה מאוד, מחלה, הוא רוצה להירפא ממנה, והוא הולך ומשתטח על הקבר, ונגיד שאחרי שהוא משתטח פתאם הוא שומע קול מתוך הקבר 

אומר לו: 'אם אתה תגדל זקן, ותלמד שעתים תורה בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף - תצא ממך המחלה!' 

הוא היה עושה או לא עושה? היה עושה או לא עושה? מה זה השאלה, היה רוקד משמחה! משתולל, היו חושבים שהוא 'משוגע', אבל לא מענין אותו 'מה חושבים' הוא שמע - רשב"י אמר! אם הוא לא ישמע - אין לו שכל! למה? בשביל מה באת עד לפה? להתפלל, והוא אומר לך מה לעשות, אז ודאי. 

תארו לכם שבשעה שהוא מבקש בקשה: שגם הילדים שלו חולים במחלה קשה, ורשב"י לא רק שאומר, הוא גם משמיע בקולו כדי שזה יהיה ודאי שזה לא דמיון ולא חלום, יוצא פקס מהקבר וכתוב בדיוק את הנוסח מה שביקש ממנו, כתוב עם חתימה! וואי וואי וואי! הוא עושה לזה 'מסגרת' היה הולך ומכריז בכל מקום "תלכו לרבי שמעון! תלכו לרבי שמעון" מה זה, נס ומופת שלא היה מימות עולם לכו תראו!! 

הוא היה אומר לו: 'אבל אתה צריך לחזור בתשובה עם הילדים!' 

הוא היה עושה או לא עושה? היה עושה. 

וה' אומר לו: 'שצריך לעשות תשובה!' 

- הוא לא עושה. 

אם רשב"י שולח פקסים - הוא עושה, אבל למה? מה ההבדל? כשאדם רואה בחוש, כשאדם מרגיש בחוש - הוא מתפעל הרבה יותר, הוא מתפעל הרבה יותר, אתם מבינים? אדם צריך זירוז בחוש. 

הקב"ה אומר לאהרן הכהן: 'שלא ישתו יין ושיכר, שלא ימותו כמו הבנים שלו!' 

למה הוא צריך להגיד לו את זה הקב"ה? בשביל לזרז אותו.

מה פרוש? 

יש רופא נכנס לחולה והוא אומר לו: 'תשמע! אתה לא תאכל ולא תשתה כך וכך...' 

לאחֵר הוא נכנס ואומר: 'אתה לא תאכל ולא תשתה כך וכך - שלא תמות!' 

ולשלישי הוא נכנס ואומר: 'אתה לא תאכל ולא תשתה כך וכך - שלא תמות כמו שמת פלוני!!' 

זה כבר עוד יותר זה מפחיד, הבן אדם כבר מצייר את הציור. זאת אומרת אנחנו הבעיה שלנו זה הציורים, לצייר את הדברים, לחוש אותם, לראות אותם בראיה חושית: אם אדם יראה שה' עומד עליו ורואה במעשיו - בטח שהוא לא יעשה עברה! אבל הוא מסלק את זה ממנו, כי מה הוא רואה? הוא רואה משהו אחר, הוא רואה את החיים, הוא רואה את מה שקורה לפניו, הוא שומע אנשים, הוא מדבר אתם, ואת זה הוא לא רואה, לכן: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" – 'זה כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים ההולכים לפני ה'!' 

מה זה הולכים לפני ה'? הם תמיד הולכים וה' לפניהם. וצריך לצייר את ה:"שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" שם הווי"ה ברכו, בניקוד יראה כך אומר ה'משנה ברורה'. ניקוד יראה שישים לנגד עיניו. אז לא כל כך זוכרים את זה, אבל אם בן אדם יתאמץ וירצה, ואם כמה פעמים יזכר ביום - והיה זה שכרנו! 

אבל האדם יזכור תמיד: אתה מצולם אתה מתועד ואתה מוקלט, אז קח בחשבון; אם אתה לא רוצה לראות סרטים לא יפים אח"כ בעולם האמת ולפני כולם - אז תתן דעתך על הדברים עכשיו ותעשה כן. 

ולזכור עוד דבר: תמיד ללמד זכות על השני, וחובה על עצמך! ולא הפוך, "בְשֶׁלִּי הַסַּעַר" (יונה א יב) אמר יונה, היה יכול לתלות את זה במלחים הגויים עובדי עבודה זרה! והוא לא תלה את זה בהם אלא תלה את זה בעצמו, אז זה העבודה האמיתית שלנו. 

יהי רצון שנזכה לקיים זאת - אמן.