מימות עולם לא היתה כזו סיעתא דשמיא ללמוד תורה כמו בדור הזה!

הסטייפלר זצ"ל, אמר לי שמימות עולם לא הייתה כזאת סיעתא דשמיא ללמוד תורה כמו בדור הזה. והאם אנחנו מנצלים זאת? הכוונה היא לרוחניות ולגשמיות כאחד. והוא נותן דוגמא מעצמו, הרב גלינסקי זצ"ל, אומר: אני עוד אכלתי יומים אצל בעלי בתים. מה זה לאכול יומים? פעם היו מלמדים בבית מדרש, בית כנסת, אבל לא היתה הסעדה, לא היו מאכילים אותם אוכל בישיבות כמו היום. היו אנשים, משפחות, מתנדבים לקחת יום אחד או שני ימים בחור ולהאכיל מה שיש להם בבית אותו. אבל לא תמיד היה מי שלקח. הייתה עניות גדולה, לא היה מה לאכול. באותה תקופה לכולם, לבעלי בתים היה עניות, אז כל שכן לבחורים. ולא כל יום היו משובצים לארוחת חסד. היו ימים אשר רעבנו מלכתחילה, מראש ידענו שהיום אין מה לאכול. היו ימים שרעבנו בדיעבד, חשבנו שיהיה ובסוף לא היה. בחור ישיבה התעניין אצל חברו: מה נותנים לך שם לאכול. ענה לו : אפילו לחם אין, אבל נותנים לי דייסת גריסים "קשייה". כך זה נקרא. אז השני מפטיר ואומר לו: מצבך עוד טוב. לך נותנים קשייה ולי נותנים תירוצים. הארוחות שלו היו תירוצים. מה התירוץ? היום לא השיגו, בעל הבית חולה, וכן על זה הדרך. ותאכל דמיונות כמו שאומרים. וככה היו בחורים וככה היו אברכים, ולמדו!  

המשגיח של ישיבת ברנוביץ, הגאון הצדיק רבי יעקב ישראל לבוצנסקי, זצ"ל, ה' ינקום דמו, סיפר לי שבשעתו הוא התגורר באיישישוק והחפץ חיים בימי אברכותו, אחר שחיבר את ספרו, נסע עם בנו לכולל הפרושים באיישישוק למוד בפרישות. ומובן שגם הם אכלו יומים. אלה שהכירו את החפץ חיים תמהו ואמרו: וכי לכבודו לאכול יומים? ענה להם: פסוק מפורש הוא "מי האיש החפץ חיים אוהב יומים". לראות טוב אין טוב אלא תורה. אתה רוצה ללמוד תורה? תאכל יומים. זה היה מבחינה גשמית המצב אז, היום המצב 10! מבחינה רוחנית, אתם יודעים מה היה המצב? לשאגת הריה זצ"ל, לא היה ש"ס! הוא היה שואל מסכתות מבעלי בתים. לרבי ישראל סלנטה, זצ"ל, לא היה ש"ס. הוא למד בספרים שאולים. בכל ישיבת סלובודקה היה רשב"א אחד. שיטה מקובצת אחת, והיה תור לעיון. כמה התייגענו בש"סים משובשים. דפוס זיטומיר. עד שמצאנו שגרסה בש"ס, דפוס ווילנא מתוקנת. היום, שפע ספרי ראשונים, אחרונים, מפרשים, מלקטים, מעתיקים ומדביקי. לא חסר היום. אין תירוצים. הישיבות היום הם גן עדן. גם רוחני וגם גשמי. ובחורים ואברכים יוצאים ממחיצתו של הקב"ה, בגלל שיש לו סידור לעשות 'אני תכף יוצא', 'יש לי איזה סידור ואני תכף חוזר', איזה דחף זעיר.. 'רגע! רגע! אני חייב תה', אני חייב זה, אני חייב זה, אני חייב לעשות שיחה, אני חייב לקבל שיחה, אני חייב, אני חייב ... כל הזמן! "מאכילין אותו גחלי רתמים". אז זה עוד נקודה שצריך להתבונן יש לנו את הכל, שולחן ערוך. רק תגיש את היד ותאכל. אבל כבר אמר שלמה המלך עליו השלום: "טמן עצל ידו בצלחת נלאה השיבה אל פיו". זהו! פותח את הספר, פותח כבר, נרדם! לא צריך לחפש. על כל מצווה יש ספר. כל דין יש חוברת. רק תקרא.