דיני דם בביצים | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫כללי יסוד בדם ביצים.

‫ביצה שנמצא בדם על הקשר,

‫אסורה באכילה מן התורה.

‫מה זה על הקשר?

‫החלק העכור המצוי בצידה החד של הבצה, ‫הביצה הולכת ככה,

‫בחלק החד של הביצה, ‫המחבר בין החלבון

לבין החלמון.

‫החלבון זה הלבן,

‫החלמון זה הצהוב.

‫אז אם נמצא דם על הקשר,

‫בחלק העכור,

‫בין החלבון לבין החלמון,

‫אסורה באכילה מן התורה.

‫למה דווקא שם?

‫במקום זה מתחילה התהוות

‫צורת האפרוח,

‫ומשם נרקם גופו.

‫אז דנים את זה שהדם הזה, ‫דם ביצים הוא לא אסור מן התורה.

‫אבל דנים, כיוון שזה הולך להתרקם, להיות עוף, ‫אז זה כמו דם שבא מבשר.

‫אז ממילא דרבנן אומרים ‫שאם זה בא מעוף, שזה בשר,

‫וזה הולך להתרקם, להיות בשר של אפרוח,

‫אז דנים שזה יהיה אסור מן התורה,

‫ולכן הדם הזה על הקשר, דווקא על הקשר,

‫בגלל שמשם מתהווה צורת האפרוח,

‫ונרקם גופו, אסור מן התורה.

‫ומי חשש?

‫שמא נבוא לאכול דם העוף עצמו?

‫גזרו חכמים,

‫שכל דם הנמצא בביצה מופרית,

‫בכל מקום שהוא בביצה אסור,

‫ואוסר את הביצה כולה כמפורט להלן.

‫יש חשש שאנחנו עלולים לבוא לאכול דם העוף עצמו,

‫כמו שאומרים התוספות והראש, ‫לחולין סמכי,

גזרו חכמים,

‫שכל דם הנמצא בביצה מופרית.

‫ביצה מופרית זה ביצה שמופרית מן הזכר.

‫יש ביצים

שמופרות מזכר

‫ויש ביצים שמופרות מחימום, ‫זה נקרא ספנה דערעא,

‫ששמים אותם בלולים בלי זכרים בכלל.

‫סתם מעניין.

‫מה זה נקרא שמופרית מזכר? ‫עד שישים בתים אומרים,

‫אם התרנגולת שומעת תרנגול,

‫אז היא תחפש אותו, ‫ואם יש גשר רחב, היא תעבור אליו,

‫ואם זה גשר צר, ‫אז היא לא תעבור אליו.

‫משהו, דברים, פלאי פלאות.

‫אז מכל מקום גזרו חכמים ‫שכל דם הנמצא בביצה מופרית,

‫בכל מקום שהוא בביצה, לא רק בקשר,

‫אסור.

‫זה מחשש שמא נבוא לאכול דם העוף עצמו. ‫אתה אומר, אם בביצה יש דם,

‫אז בעוף יש דם, זה אותו דבר.

‫מאז זה אוסר את הביצה כולה,

‫בטור שולחן ערוך יורה דעה סימן ו',

סימן ס' ו',

‫ופרט לדעת הבח שסובר שדם ביצים, ‫איסורום לתורה,

‫לדעת רוב הפוסקים, ‫אינו אלא איסור מדרבנן.

‫אז אני חוזר.

‫ביצה שנמצא בדם על הקשר, ‫אסורה באכילה מנה תורה,

‫ומחשש שמא נבוא לאכול דם העוף עצמו, ‫גזרו חכמים, שזה דרבנן,

‫שכל דם הנמצא בביצה מופרית,

‫שזה מן הזכר, ‫בכל מקום שהוא בביצה, שיהיה הדם,

‫ולאו דווקא בקשר, הוא אסור,

‫ואוסר את הביצה כולה כמפורט להלן.

‫דם האוסר ביצה,

‫בין אם נמצא על החלבון,

‫בין על החלמון,

‫אכן,

לבני ספרד,

‫מעיקר הדין אין איסור,

‫אלא דם הנמצא בחלמון, בצהוב,

‫אבל הנמצא בחלבון

שלא במקום הקשר,

זורקים אדם,

‫והביצה מותרת.

ברור?

זאת אומרת,

דם

שאוסר ביצה זה בין אם נמצא על החלבון, ‫בין אם על החלמון.

זה באופן כללי.

אבל לבני ספרד,

מעיקר הדין,

זאת אומרת, ‫יכול אדם להחמיר על עצמו ולא לאכול.

‫אבל מעיקר הדין אין איסור

‫אל אדם הנמצא בחלבון,

‫אבל הנמצא בחלבון, אם זה לא במקום הקשר, ‫זורקים את הדם והביצה מותרת,

‫מופיעה בשולחן ערוך שם.

למעשה, למעשה, מה שקוראים, למעשה,

‫כמה מגדולי הפוסקים החמירו ‫לאסור גם הנמצא בחלבון,

‫אפילו לבני ספרד.

מי למשל?

‫אחידה

במחזיק ברכה ס' ואו, ‫על אותו סימן בשולחן ערוך.

‫שאלות ותשובות רב-פעלים של הבן איש חי, חלק ד' דיורי דעה ה',

וכן בבן איש חי ב', שנה שנייה, מצורע.

‫שם, בהלכה ב',

‫גם כן החמיר כדעת הרמה, ‫שכן נהגו בבגדד.

‫אז זאת אומרת, יש גם מחכמי ספרד,

‫שאומרים בין בחלבון, בין בחלבון,

‫לא משתמשים בביצה הזאת.

‫עכשיו, דם הנמצא בביצה,

‫על פי הנהוג כיום,

שבכל מקום שנמצא הדם,

‫נאסר באכילה,

‫היינו,

‫אפילו נמצא דם דבוק ‫לקליפת הביצה מבפנים.

‫למעייסה,

נחשב דם האוסר.

‫כך הכרעת הפוסקים,

‫בבישות שבט הקהת יחלה ג', ר' יו ט',

‫אף אם על החלבון והחלמון ‫אין דם כלל,

‫יש לחוש שהדם נפרש מתוכם ונדבק לקליפה.

‫אז לכן,

‫כל דם שנמצא בתוך הביצה,

‫למעייסה, למעייסה, נחשב דם האוסר.

‫נחשב דם האוסר.

דם האוסר בביצה,

‫הכוונה, כל כתם

‫או גוש בצבע אדום או שחור,

‫אבל בצבע חום או לבן,

‫או בכל צבע אחר,

‫אין לחשוש לו כלל.

‫מה זה נקרא דם שאנחנו נגיד ‫שזה דם האוסר?

‫דם שאוסר בביצה,

‫כל כתם או גוש בצבע אדום או שחור,

‫צבע חום או לבן

או צבע אחר, ‫אין לחשוש לו כלל.

‫יש לציין דבר פלא.

‫מרן החזון, איש זכר צדיק ברכה, ‫היה עונה לכל הפונים אליו עם ביצה,

‫להורות אם זה דם.

‫מאף שהיו, שהקפידו,

‫מה אתם מטריחים את הגאון הזה ‫להורות בעניין דבר שההפסד שלו כל כך מועד? ‫מה אתם מבזבזים לו את הזמן?

‫אבל רבנו

מחה

בצבע שאין למון עם,

‫שלא ידמו שהאיסור קל

‫בדין פרוטה כדין מאה להורות איסור והיתר.

‫כשמוצאים כעין קורט של בשר בבצע,

‫זורקים אותו בלבד והשאר מותר.

‫אבל אם לאחר הסרטון נותר במקום ‫מראה אדום או שחור, ‫אסורה כל הבצע.

‫אם מוצאים כעין קורט, ‫קורט זה מידה קטנה כזאת, ‫בין שתי אצבעות, ‫כמה גרגירים שאוספים, משהו קטן.

‫קורטיה זה בארמית, קורט.

‫כשמוצאים כעין קורט קצת

בשר בבצע,

‫זורקים אותו בלבד, ‫מי שלא נגעל כמובן,

‫והשאר מותר.

‫ביצה שנמצאה במעיים של התרנגולת

‫לאחר שחיטתה

ונמצאה בדם,

‫זורקים את הדם שבה,

‫והביצה עצמה מותרת.

ביצה בעלת שני חלמונים,

‫שני צהובים טומיים,

‫שנמצא קורטוב דם על אחד מהם,

‫במידה ודם זה אוסר,

‫יש להחמיר ולאסור גם את החלמון ‫שאין עליו דם.

‫אמרנו שמה שיש על החלמון

‫הוא אוסר, אבל בשני אין.

‫אומרים, זה גם כן אוסר את מה שאין עליו דם.

‫ביצה שהייתה מונחת בקערה 24 שעות,

‫ונמצאה בה דם

‫שאוסר את כולם,

‫הקערה גם כן צריכה געלה.

‫שאלות ותשובות מהרשם, ג', ש', נח'.

‫מאידך,

‫ביצה שהונחה מעל גבי כיסוי הקדירה,

‫ונמצאה בדם,

‫אינה אוסרת את התבשיל,

‫בתנאי

שלא ברוטב התבשיל,

‫במגע עם הביצה.

‫שולחן ערוך יורד יעש ס״ו ובין איש חי,

‫בפרשת מצורע.

‫אז זאת אומרת,

‫אם זה היה בתוך קערה 24 שעות,

‫אז הדם אוסר את כולה,

‫והקערה צריכה געלה?

‫אבל אם זה היה על כיסוי ולא הגיעה לרוטב,

‫כיסוי קדירה שיש בתבשיל,

‫ונמצא בה בצע דם, לא אוסר את התבשיל.

‫עכשיו, הנחיות למי שאוכל ביצים.

‫ביצה שעומדים לתגן או לבשל אותה בלי הקליפה.

‫יש לשופחה בנפרד לתוך כלי ‫על מנת לבודקה אם אין בה דם.

‫אז מבקעים אותה קודם לתוך כוס או קערה,

‫מתבוננים שאין דם,

‫ואז משליכים אותה לתיגון או לבישול,

‫וכך עושים ביצה אחר ביצה.

‫אכן, ביצה שלא נבדקה,

‫ונתונה בתבשיל או במאפה.

‫התבשיל והמאפה מותרים באכילה.

למה?

‫לכתחילה לא לעשות כזה דבר,

‫אבל אם הגענו למצב שהיה כזה דבר.

‫לא, זה הכול בסדר, ‫אנחנו לא, זה תמיד, אנחנו לא מוצאים וזה.

‫והתברר לך שהם לא עשו בדיקה כזאת,

‫אז זה יהיה מותר, ‫מפני שרוב הביצים אין בהם דם,

‫ומניחים שזו מן הרוב.

‫הרוצה לאכול ביצה מבושלת כשהיא השלמה,

‫דהיינו, ביצה קשה, ‫מה שאנחנו קוראים.

‫או שהוא רוצה לגמוע אותה רכה,

‫כמו הזמרים.

‫מותר לעשות כן. ‫-אה, אבל אתה לא בדקת אם יש דם.

‫מותר לעשות כן.

‫אפילו שאין הביצה יכולה להיבדק,

‫כי אם פותחים קצת אז אי אפשר לבדוק, ‫ואם מבשלים אותה כמו שאי אפשר לבדוק,

‫לא בודקים אם אין בה דם.

‫אז זה מותר. למה זה מותר?

‫כיוון שהולכים אחרי רוב ביצים

‫שאין בהם דם,

‫ובפרט אם זה מספנא דה ערעא,

‫שכמעט ואין מצוי בהם דם, ‫ואם יש דם זה בגלל רקמות

‫פגומות של התרנגול.

‫כי הן לא מפרות.

ספנא דה ערעא,

הביצים שלהן לא מפרות,

‫לא יכולות להפרות אפרוח.

‫אז הדם גם, אם יש,

‫זה לא דם של אפרוח עתידי,

‫זה פשוט מאוד דפקה, כמו שאומרים,

‫פגם בתרנגול עצמו.

‫אז כיוון שהולכים אחרי רוב ביצים,

‫וכן היה נוהג הארי זל, ‫נו, אם הארי זל היה נוהג ככה, ‫אנחנו יכולים לסמוך,

‫אומרים שהוא היה גומע ביצים ככה.

‫בלי בדיקה.

‫כף החיים גם מביא שם,

‫ובן איש חי גם כן במצורע אומר כך.

‫בשאלות ותשובות תורה נשמע,

‫שהגומע מביצה חיה ונשאר קצת ממנה,

‫ונתברר שהיה בה דם,

‫אפילו בחלמון,

‫שאמרנו שבחלמון זה אסור,

‫התברר בדיעבד.

הרי זה כאונס גמור,

‫ואינו צריך כפרה,

‫ומכל מקום

יצטער ויתוודע על שבא לידו דבר שכזה,

‫הוא בעל נפש מחמין ‫לעשות כפרה גם על אונס.

‫אבל לכתחילה אפשר לגמוע כך ‫ואפשר לעשות ביצה קשה.

‫אבל אם אתה רואה בביצה שיש שם, אתה יודע, ‫משהו כזה, כתם וכולי,

להוריד אותו,

‫אם אפשר, ולא לאכול.

‫עכשיו,

כמו כן, מותר לקנות ביצים

‫שנשברו ונפתחו על ידי ישראל,

‫ואין לחשוש מפני תערובת דם.

‫ככה מביא שות שבט הלוי,

‫חלק ב', למד,

‫מכמה טעמים?

‫-א' הולכים אחר הרוב.

‫כמובן שאתה לא רואה דם בתוך זה אחרי זה. ‫ב',

רוב הביצים ספנא דארעא.

‫תנו בה לדוגמה,

85% מהביצים שלהם ‫זה ביצים של ספנא דארעא,

‫שהם לא מפרות אפרוחים,

‫ו-15% זה שהם מפרות אפרוחים מהזכר.

‫אז הרוב

הם מספנא דארעא.

‫דבר שלישי, המשווקים מקפידים ‫לא להכניס ביצה פגומה,

‫כדי לא לערער את אמינותם, ‫להפסיד פרנסתם.

‫אבל לעניין ביצה שעבר עליה לילה, ‫כשהיא כלופה, אסור להשתמש.

‫אלא אם כן הותירו קליפות,

‫או שמו שמן או מלח וכולי, ‫נשמע בהמשך.

‫אבל

זה אלה שלוקחים ביצים שנשברו ונשצחו.

‫עכשיו, אתם יודעים, כבר סיפרנו ואמרנו

‫שבמאפיות,

במגדנות,

‫מגדניות,

‫הם קונים ביצים כלופים בג'ריקנים,

‫ועובר עליהם הלילה,

‫ולא תמיד הם מערבים בזה ‫את השמן או את המלח, ‫בכמות גם הראויה,

ולא מותירים את זה, כמובן, עם קליפות,

‫כי זה נקי מזה.

‫אז זה בעיה, אסור לאכול את העוגות והעוגיות ‫וכל מה שהם עושים.

‫זו סכנה, משום סכנה.

‫דבר נוסף,

יש פה יהודי שעבד במקום שעשו גלידות, ‫ובין הדברים שהוא אמר, ‫שהיו שמים שם ג'ריקנים של ביצים,

‫אבל משאירים את זה גם פתוח, ‫את הפקק לא סוגרים,

‫וכל מיני מעופפים

נכנסים לבפנים,

ואחר כך שופכים את זה,

‫ויש לך,

‫יכול להיות גם חלבי ובשרי ביחד.

‫טוב,

‫הרוצה לאכול, אמרנו, מביצה מבושלת, ‫כשהיא שלמה או לגומעה רכה, ‫מותר לעשות כן,

‫אף שאין הביצה יכולה לבדק אם אין בה דם. ‫כמו כן, מותר לקנות ביצים ‫שנשברו ונפתוחו על ידי ישראל,

‫ואין לחשוש מפני תערובת דם,

‫אבל אם זה שהה

כל הלילה,

‫או שנכנסו ברחשים,

‫אז ודאי שצריך להיזהר.

‫ברוך ה' אדוני אלוהינו מהלך העולם, ‫שהכול נהיו בדבורה. אמן.

‫מכל מקום, אין להשתמש באבקת ביצים

ללא הכשר מרב מוסמך,

כי יש לחשוש בזה גם

‫לתערובת איסורים נוספים.

‫מערבים בזה עוד כמה דברים.

‫וכתב במנחת יצחק שם, ‫שבשעת הדחק,

בשעת הדחק,

‫יש להתיר ארכת ביצים וביצים וקפאות ‫המיוצרות בבתי חרושת של גויים,

‫שבהם הביצים מעופות טהורים,

‫אבל יש אישור על כך

‫שהדברים הם נעשו כמו שצריך.

‫זה רק בדיעבד, בשעת הדחק, ‫שלא נמצא דבר אחר וכו'.

‫ביצה שהיא בת יומה.

‫דהיינו,

‫התרנגולת הטילה אותה ‫בתוך 24 השעות האחרונות.

‫זה במקום שניתן לברר. ‫במקום שלא ניתן לברר,

‫אז הדין הזה לא יחול.

‫ביצה שהיא בת יומה.

‫יש שרצה להקל ולהתירה ‫אפילו אם נמצא דם בחלבונה,

סליחה, בחלמונה, בצהוב, ‫הרי אמרנו בצהוב זה אסור.

‫וזה דעת המהרשל, כמו שמובא בפרי חדש,

‫יורד עש ס'ו על החזן.

‫אבל הכרעת הפוסקים לאוסרה,

‫השך שם על אותו מקום ביורד העם.

‫אז זאת אומרת, יש מי שרצה להקל,

‫אבל הכרעת הפוסקים לאסור גם בביצה בת יומה, ‫מה שנקרא, בתוך 24 שעות,

‫גם כן אם נמצא דם בחלמונה, היא תהיה אסורה.

מכל מקום, אם נתערבה כבר ביצה כזו,

‫בתבשיל או במעפר,

‫יש להתיר הכול,

‫ולא תאסור.

‫ככה אומר החזון איש,

‫ביורד עש סימן ח' אות א'.

‫ביצים מופרות.

‫ביצים שהוטלו על ידי תרנגולות ‫הנמצאות בלול, ‫שיש בו תרנגולים ותרנגולות גם יחד,

‫נקרעות ביצים מופרות,

‫ואם נמצאה באחת מהן טיפת דם,

‫הביצה כולה אסורה כדין נבלה,

‫ואוסרת את התבשיל או המאפה,

‫ואפילו הכלי צריך הגעלה.

זה שולחן ארוך יורד על סוו ג',

‫מפני שטיפת דם זו ‫היא תחילת הריקום של האפרוח.

‫והיינו, בן נמצא אדם על החלמון, ‫בן על החלבון,

‫כך מובא ברמה שם,

‫ועיין ביאור הגרע, ‫וכן מנהג בני אשכנז.

‫ויש מבני ספרד ותימן,

‫שאינם אוסרים כל הביצה, אלא כשהדם נמצא

על מקום הקשר שבין החלמון והחלבון בלבד, ‫כמו שאמרנו קודם,

‫אבל גם אמרנו שיש גם מספרד, ‫כמו אחידה והבן ישעי,

‫שאומרים שגם אוסרים, כמו שיטת הרמה,

‫גם במקרים כאלה.

כשמשתמשים בביצי משק מופרות,

‫כמובן שחובה מיוחדת

לבדוק כל ביצה וביצה עם פתיחתה, ‫כמו שלמדנו קודם.

‫אז אתם רואים כמה זה בלאגן. ‫אם יש ביצה כזאת ולא בדקו,

‫והיא נמצאת טיפת דם,

‫וכמה ביצים הוטלו ביחד,

‫אז הביצה כולה אסורה כדין נבלה, ‫והיא אוסרת את התבשיל או המאפר.

‫זה מה שאנחנו יודעים ודאי.

‫זה שאנחנו יודעים ודאי שהייתה ביצה כזאת,

‫ואף הכלי צריך הגעלה.

‫ביצים מופרות ששפכו אותן לקערה,

‫אך עדיין אינן תרופות,

‫ונמצא דם באחד מן החלמונים,

‫מוציאים את שאר החלמונים,

‫שאין בהם דם,

‫והם מותרים.

והחלמון האסור,

‫עם כל החלבונים אסורים ונזרקים.

‫אז עוד פעם,

‫ביצים שמופרות, כמו שאמרנו, מן הזכר,

‫שפכו אותן לקערה,

‫עדיין לא טרפו את הביצים יחדיו,

‫נמצא דם באחד מן החלמונים, ‫זה בצהוב.

‫מוציאים רק את שאר החלמונים, ‫רק את הצהוב, צהוב, צהוב, צהוב, ‫שיש בקערה,

‫שאין בהם דם,

‫והם יהיו מותרים, אבל החלמון זה...

שיש בו את הדם

האסור עם כל החלבונים הלבן אסורים ונזרקים.

אכן,

כשמגביהים חלמון

הצהוב

ועולה עימו חלבון הלבן

הדבוק

ונמשך אחריו,

גם הוא מותר.

זאת אומרת,

כשאמרו לנו תרימו את כל החלמונים,

כל הצהובים,

הרמנו,

אבל בחלק מהם נמשך גם

חלבון לבן,

זה מותר, מה שכרוך בתוך החלמון

זה מותר

שמן הסתם חלבון העולה עימו, ממנו הוא אומר חוכמת אדם, כטו.

ביצה מופרית שנטרפה בקערה עם ביצים אחרות,

ונמצא דם על גבי החלמון של אחת מהן,

כולן נאסרו.

כל הקערה נאסרה,

עם כל הביצים, החלמונים והחלבונים.

קודם דיברנו בלא נטרפו, כשהם בפני עצמם,

אבל אם נטרפו, דהיינו ערבבו אותם, מעורבים,

אז אם נמצאה ביצה מופרית

ונמצא דם על גבי החלמון על הצהוב של אחת מהן,

כולן נאסרו.

שולחן ערוך, יורה דעה, סוו ג'.

פותחים, מסתכלים, לא, מבררים, תברר איפה שאתה קונה.

היו שם שישים ושתיים ביצים,

ונמצא דם על אחת מהן,

הדם

והמחובר אליו נזרק, והשאר כולן מותרות.

נמצא הדם במקום שאין הביצה נאסרת כולה,

כגון בחלבון, לדעת השולחן ערוך.

נראה שמותרת,

אך אין לערב אותה לכתחילה.

למה?

הדין בשולחן ערוך שם ה' והוסיף השך

שהמערבבה לכתחילה מדעת,

אסור לבטל איסור לכתחילה,

אבל המערבבה לכתחילה מדעת

אסורה עליו או למי שנתערבבה בשבילו משום קנס.

אז הקנס חל גם על מי שנתערבב בעבורו, והוא לא ביקש אפילו,

והוא לא ידע.

כמו שכתוב בצ״ט ביורי דעה, הלכה ה' שאסור לבטל לכתחילה, והריבש אומר שיש קנס גם על מי שעשה וגם על מי שנעשה עבורו ולא ידע.

אז זאת אומרת,

זה יהיה אסור למי שעושה כן מדעת לכתחילה.

ביצה מופרית

מן הזכר

שנתבשלה בתוך תבשיל

או נתנוע בתוך מעפר

ונמצא בדם האוסר,

אוסר את התבשיל והמעפר ואף את הכלים.

שולחן ערוך יורה דעה, ס, ו, ו.

יש בתבשיל או במעפר פי שישים כנגד הביצה?

כל השאר מותר.

מה הטעם שיצריכו שישים ואחת ביצים כנגדה?

היות ובביצים ישנם גדלים שונים מן הנמנע לדייק שיהיו שישים כנגדה.

זה הטעם שמובא בשולחן ערוך שם.

המבשלים ביצים

נהגו לבשל לפחות שלוש ביצים יחד,

או בכל כמות שהיא,

שמספר הביצים בלתי זוגי, בלתי זוגי,

על מנת שאם תימצא באחת מהן טיפת דם,

תהיינה השאר מותרות

ואף הכלי לא יהיה זקוק להגעלה.

המבשלים ביצים,

כל זה מדובר בביצה מופרית.

יש כאלה שנזהרים גם בלא מופרית.

נהגו לבשל לפחות שלוש ביצים יחד, או בכל כמות שהיא, כשמספר הביצים בלתי זוגי,

שהרי מין במינו בטל ברוב.

זה ביצה בביצים.

מין במינו בטל ברוב.

ואף מדרבנן שצריך שישים,

מדאורייתא המין במינו בטל ברוב.

ובדרבנן צריך שישים כנגד.

הרי אין כאן איסור ודאי,

מפני שספק אם נמצא אדם על החלמון או על החלבון.

זה לא ודאי.

בוודאי צריך שישים כנגד.

יש לציין שההיתר שלפנינו אינו אלא לעניין דם.

אבל ביצה שהיא ודאי אסורה.

אם שמו ביצת עוף טמא

היא אינה בטלה אלא בשישים ואחת.

ואכן אם נמצא אדם בחלמון שהוא אסור לכל הדעות,

צריך פי שישים דווקא.

אז אלה שמבשלים דווקא לא זוגי, כדי שיהיה תמיד רוב

כנגד בשביל לבטל במקום שיש ספק.

לא במקום שיש ודאי, כי בוודאי צריך שישים כנגד לבטל. ואם לא,

אז הכל

יהיה אסור.

וזה שאם תימצא באחת מהן טיפת דם, תהיינה שאר מותרות,

ואף הכלי לא יהיה זקוק להגעה ל...

עכשיו הוא אומר,

יש להוסיף.

אלה שנוהגים להקפיד על בישול מספר לא זוגי דווקא,

ממתינים בעת הוצאת הביצים מן הסיר

עד שחום הביצים לא יהיה

בחום ארבעים וחמש מעלות,

שזה נקרא יד סולדת בו, לרוב הדעות.

שאם תהיה יד סולדת בו,

אזי כשמוציאים ביצה בכף,

והתברר שהיה בדם, תיאסר הכף.

ביצה שיש בה דם, והוציא אותה בחום מעל ארבעים וחמש,

והיא על הכף לפני שמקררים אותה,

אז היא

גורמת שהכף תיאסר והיא צריכה געלה.

כמו כן,

כשתישארנה שתי ביצים בלבד בסיר,

כשהן חמות,

ואחת מהן תימצא עמדה, היא תאסור גם את חברתה.

אז אפשרות נוספת,

כדי לברוח מזה,

לשטוף את הביצים כשהן עדיין בתוך הסיר,

במים קרים, לצננם,

ואז לא תצטרך

לאסור את הכף,

ולא את הביצה השנייה, ולא את הכלי בחאן דיורי.

יש גם קיטקוטי, זה נחשב?

מה נחשב?

אם זה עוד כאילו, אם זה עוד המסגרת פונקי ואז שולפים אותם בתוך הפרץ,

אז מקררים אותם, צנים אותם, שולפים את החמים למשל,

אז זה כאילו סוגר את הבעיה?

תראה, בשבת, לפי האשכנזים, שגוש

זה כלי ראשון,

אז לקרר את הביצה במים זה בעיה, יש בזה מבשל.

אבל, לספרדים אין גוש

כלי ראשון.

עכשיו,

אם זה בקוקיז, כמו שאתה אומר,

ומה אתה רוצה לעשות עכשיו?

עכשיו יום חול?

מה אתה רוצה לעשות?

מה הבעיה לשים מים? מה? אין בעיה. אין בעיה.

אה, בסדר.

עכשיו,

ביצה ודאי מופרית,

אם אתה יודע שהביצה,

עכשיו שאנחנו מדברים עליה, היא מופרית מזכר,

שטיגנו אותה במחוות

או אפילו בושלה בסיר

עם הקליפה

ונמצא בה דם,

הכלי נאסר וצריך הכשרה.

עשית חביתה והתברר שיש בה דם

וזה מביצה מופרית

או בישלת בסיר עם הקליפה,

ואחר כך נמצא בה דם.

הכלי נאסר וצריך הכשרה,

למה טעם הביצה האסורה נבלע בכלי ואוסר אותו.

כמה אנשים יודעים את הדינים האלה?

חנדיורי.

עכשיו, אנחנו עוברים לביצים שאינן מופרות,

שזה פחות בעיות.

ביצים שהוטלו בלולים שמצויים בהם תרנגולות בלבד,

הדרת תרנגולות.

אלה נקראות ביצים שאינן מופרות או נקראות ביצים מוזרות,

ונוצרות על ידי התרנגולת בתהליך של חימום עצמי הנקרא ספנה מערעא או ספנה דה ארעא.

זה תהליך שמאפשר הטלת ביצה אחת מדי 24 שעות

מביצים אלה, בלתי אפשרי שיתפתח אפרוח.

היום נותנים להם כל 12 שעות לתת ביצה, מכבים להם את האור, מדליקים להם את האור,

וחנדיורי.

לדעת גדולי הפוסקים

דם שנמצא בהן אינו אסור

אלא משום מראית העין

ושאר הביצה,

ואין צריך לומר שאר התבשיל והכלי, מותרים.

אם אתם רוצים לעיין זה בהגהות מארשם מברזן לשולחן ערוך יורד דעה סימן ס״ו ז״ן בשו״ת אגרות משה יורד דעה א״ ל״ו במנחת יצחק א״ ק״ו וד״ל נ״ו

נ״ו ג״ל

דעת המחמירים לאסור את כל הביצה

אמרנו שיש כאלה שגם אינן מופרות,

גם כן מחמירים.

דעת המחמירים לאסור את כל הביצה

שאם נקל בביצים

שאינן מופרות, שהן ספנא דערעא,

יתבטל האיסור כולו.

ובשוב תשובות והנהגות

לאחר שהביא את דברי החתם סופר, זכר צדיק הורכה לעניין, חלב עכו״ם,

שמנהג שנהגו כל ישראל,

אף כשאין דבר טמא בעיר

לגדר נעשה, כתב,

וכן בדם ביצים.

המנהג פשוט היום לאסור ולא לסמוך על רוב,

וזהו גוף הסיבת האיסור.

ואין לשנות

כיוון שיש בזה גדר.

וציין המנחת יצחק שם

שאף שרוב ביצים ספנא מההרעה,

אבל כשנמצא דם,

כאילו אין כאן רוב.

אכן, כשאין אלא ספק דם,

גם המחמירים אינם משליכים אלא את הספק ואוכלים את שאר הביצה.

בשאלות ותשובות פרי אליהו,

זלוטניק,

בחלק ג', יורה דעה,

ט״ו,

המוצא טיפת דם בביצה ביום טוב, מותר להוציאה

את הטיפת דם, ואין בזה משום בורר פסולת מאוכל,

שלא כבשבת שיש להוציאה עם מעט מהביצה.

אז מכל מקום, המחמירים,

התייחסו לזה כאילו זה אסור,

אבל לדעת גדולי הפוסקים, דם שנמצא בהן בביצים של ספנא דהרעה אינו אסור,

אלא משום מרית עין ושאר הביצה, ואין צריך לומר שאר התבשיל והכלים מותרים.

ביצה שספק אם היא מהפריה טבעית או מלאכותית,

יש להחמיר ולאוסרה.

אתה לא יודע איזה ביצה יש לפניך, אתה לא יודע.

אז יש להחמיר ולא אוסרה.

אבל נתערבה אפילו עם ביצה אחת נוספת בלבד,

יש להקל ולהתירה.

בשאלות תשובות אגרות משה ושו״ת, מנחת יצחק שם, והוא הדין,

אם נתבשלה ביצת ספק זו בקליפתה בסיר

עם ביצה אחרת,

אף שצריך להשליך על כל פנים את הדם שנמצא בה,

זורקים את כולה מכל מקום השנייה מותרת.

כמו כן, אף כשנתבשלה לבדה בסיר

ונמצאה אסורה,

אין צורך בהכשרת הסיר.

אכן, כשנתפשט הדם בכמות גדולה בתוך הביצה,

רגליים לדבר שזו ביצה מופרית.

ויש לשאול שאלת חכם,

כי איך נהיה יותר מדי דם? זאת אומרת שזה הולך להיות אפרוח.

אז זה סימן שזה יותר מופרית.

הרי דיברנו שיש לנו ספק אם הביצה מופרית או לא,

ואז אם קרה מה שקרה ונתגלה שיש דם, מה הדין?

אבל אם ראינו שיש שם יותר מדי דם,

אז זה נוטה יותר להגיד, וצריך לעשות שאלת חכם,

אם זה עשר תקלי והביצים האחרות

שהיו שם וכולי.

ביצה

שנמצאה בדם,

והשליכו את הדם.

והיא מותרת בעצמה לאכילה,

כמו שלמדנו,

בפרט בספנה דהרעה,

או לאלה שמקלים כמו הספרדים, שזה רק במקום הקשר,

אבל אם זה לא במקום הקשר,

אז מסירים את הדם ואפשר לאכול.

עכשיו,

הבן אדם שהסיר את הדם,

הביצה מאושה בעינם. בי בי בי בי בי ביצה עם דם, הוא לא רוצה לאכול.

מאושה בעינם.

רשאי לתת אותה לאחר,

או למי שלא ידע ולא ראה שהיה בה דם.

שאלות ותשובות עולת יצחק, בית קנג.

ביצי תנובה,

ברובן הגדול אינן מופרות

מן הזכר, כמו שאמרנו,

ויש לדונן כביצים שאינן מופרות.

כבר אמרנו שיש 85% שאינן מופרות ו-15% כן מופרות.

אז לכן, ברובן אינן מופרות,

ויש לדונן

את ביצי תנובה שאינן מופרות.

אכן,

להכרעת הרבה ממורי ההוראה

כשמוצאים באחת מהן דם,

אותה ביצה כולה אסורה ושאר התבשיל מותר.

לבני ספרד,

די בהשלכת הדם עצמו בלבד.

מה

כן

עכשיו,

כיוון שרובם הגדול של ביצי תנובה אינם משל זכר,

כל דה פריש מרובה פריש.

יש לדונן כסתם ביצים שאינן מופרות.

בזריקת הדם ומשום מרית העין

ושאר הביצה היא מותרת.

הכלי עצמו בו טוגנה או בושלה ביצה כזאת,

יש להניח אותו במשך 24 שעות

ללא שימוש,

ולאחר מכן מותר בשימוש ללא הגעלה,

וכך הורה הגאון

הרב ישראל פישר שליטן.

ביצי תנובה

שנטרפו כבר בקערה יחד עם ביצים אחרות.

לאחר מכן נמצא באחת מעין דם.

את הדם עצמו יש להשליך

והביצים כולן מותרות באכילה.

שאלות תשובות יקראות משה, יורה דעה א', ל', ושאלות שאונן יצחק,

א', כו', וד', ול', וגם בשולחן ארוך כמובן,

אני יורד על סימן ס' ו' ה'.

עכשיו,

דינים שנוגעים לביצים.

הקונים ביצים בחנות

ונמצא בהן דם,

האם המקח בטל או לא?

אין המקח בטל,

ואין המוכר מחויב להחזיר את הכסף ששולם עבור הביצים.

ראה, שולחן ערוך, חושן משפט,

סימן רלב.

החנווני יכול תמיד לטעון

שהיה מוכר לאחר שלא היה מחזיר,

וכך מנהג העולם

בדרך המסחר,

וכאילו הסכימו לכך, קונים מראש.

אישה שלוותה ביצה משכנתה

ונמצא בדם.

חייבת להחזיר לה ביצה או לא חייבת?

מן הדין להחזיר לה ביצה אחרת במקומה.

ראה שאלות ותשובות, תשובות והנהגות, להרב שטרנבוך,

א' תדכה,

ומחזירה ביצים לחברתה

עבור ביצים טובות. קיבלה ביצים טובות והיא מחזירה לחברתה,

ונמצא דם באחת מהן,

בוודאי שחייבת להחזיר לאחרת במקומה,

כי היא לא החזירה לה את מה שהיא קיבלה.

אבל אם היא נתנה לה,

והיה בה שם כך, היא צריכה כן לתת לה בחזרה,

כמו אצל חנווני.

אבל, בהחזרה זה לא ככה.

בנתינה, כן? בהחזרה, לא.

מכל מקום,

יכולה, אם תרצה,

לספר לחברה של השכנה שהיא מצאה דם,

ובמידה ותמחה לה,

יצאה בכך ידי חובתה.

על זה אנחנו מבקשים, ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.

אישה שלוותה מחברתה מספר ביצים,

רשאית להחזיר לה אותה כמות ביצים,

אפילו אם המוחזרות קצת יותר גדולות,

אבל אסורה להחזיר כמות גדולה יותר של ביצים,

מן הכמות שלוותה. אז אם

קיבלת שבע,

אז זירי שבע.

לעניין הגודל,

יש פה

דעות.

זה על פי הרמב״י, יורה דעה קסב ובן איש חי עקב,

א',

ומשנה ברורה תנב,

ושער הציון ד'.

אכן, אם לבוא בצים מספר שלוש,

שזה קטנות,

אסור להחזיר מספר אחד,

זה ריבית.

דעת הגרם שטרנבוך שליטא בספר קיצור דיני ריבית,

פרק ד', סעיף פד', סעיף ב'.

אז משמע שמספר שתיים מותר להחזיר,

שדווקא ממספר שלוש למספר אחת,

כיוון שמקפידים בכך,

אבל על הפרש קטן כולם מוחלים.

אכן, יש להחמיר,

ואסר להחזיר אפילו ביצה מספר שתיים,

כשלוו מספר שלוש.

דעת הגאון

הרב בן ציון אבא שאול, זכר צדיק לברכה,

הובא בספר ריבית לאור ההלכה י״ד ט׳,

כיוון שמוכח להדיא שמוסיף לו,

זאת אומרת,

יש מי שהחמיר, זה הרב בן ציון אבא שאול,

והוא אסר אפילו ביצה מספר שתיים לט׳,

כשלוו מספר שלוש.

אז אם אפשר להקפיד,

הכי טוב

שלא להסתבך עם ריבית, זה איסור חמור דאורייתא.

ביצה כלופה שעבר עליה לילה,

אסורה באכילה

משום רוח רעה ששורה עליה,

יש בזה סכנה.

אבל זה כשעבר עליה כל הלילה.

ואם נשאר מן הקליפה עליה,

כך מובא בארוך השולחן בכף החיים ובשות אגרות משה,

שאלה כמה זה קליפה עליה.

או ששמו עליה מלח ושמן וכדומה, צריך גם לדעת את השיעור,

אז תהיה ביצה מותרת.

אבל בלא זה אסור לאכול, ואם עפו מזה עוגה או דברים כאלה,

הכל אסור ואין לאכול

חנג'ירי באסטרי.

תודה על ההקשבה.

בתיאבון.

רבי חנניון בן רגשי אומר,

הרסון קדוש ברוך זה קדוש ישראל,

אבי כוח הרבו לנו תרעות משואות.

שנה אמר אדוני רבי סלומה לצאת גויר דילתו ראוי אדיר.