עד היכן הכרת הטוב?

- - - לא מוגה! - - - 

אצל ההורים, אפילו גדולי נביאים.

הורים זה כאילו, זה ההורים שלי, זה מה, הם צריכים ל...

זה מה, הם הביאו אותי לעולם? הם צריכים לדאוג לי.

לא מרגישים שחייבים הכרת הטוב להורים, כאילו הם מחויבים.

נשטייכל.

אבל ככה זה.

טבעו של אדם שהוא לא מכיר, אבל אם חבר יעשה לו איזה טובה,

או משהו, פשי,

כמה הוא יעשה, כמה הוא יעריך, כמה, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו.

הכרת הטוב.

אז משה רבנו, עליו השלום, לא זו בלבד שקיר טובה לציפורה שהסכימה לנשא לו,

היא גם הצילה אותו כשאבא שלו הכניס אותו לכלא עשר שנים בגלל שהוא ידע שהוא ברח מפרעה,

ולא נתן לו מאכל ומשתה, והיא הייתה הולכת אליו כל פעם ונותנת לו במשך עשר שנים.

אז הוא מודה לה שהסכימה להינשא לו.

הוא מודה לה מאוד.

אבל לא רק לה, הוא מודה גם לאבא שלו שגידל אותה,

והכניס אותו לביתו.

והוא לא מודה רק לו, הוא מודה לכל מדיין שהיו שם, אפילו שהיו רושעים והצרו צעדיו של יתרו ואת הבנות שלו וזהו.

כן, אבל אני גדלתי במדיין.

מדיין זה שם מקום, כל המקום הזה,

צריך להכיר לו טובה.

אתם שומעים כזה דבר?

טוב,

ואנחנו מכירים טובה לחותן ולחותנת,

אנחנו מכירים טובה לאישה,

אנחנו מכירים טובה להורים.

איפה אנחנו בכל זה?

ואם מכירים כמה, כמה מכירים?

יש איזה ילד שיוכל להחזיר להורים שלו את כל מה שהם השקיעו בו.

איי, איי, איי.

יש כזה דבר?

עשרה ילדים לא יכולים לפרנס אבא אחת שפרנס אותם.

עשרה.

איי, איי, איי, איי, איי, איי.

אני מנסה, מנסה,

מנסה

לעבוד על כיבוד אב ואם כמה שיותר, ברוך השם,

שלושה ספרי תורה,

בית כנסת על שמם, כל דרשה והרצאה לעילוי נשמתם.

זה באופן אוטומטי, אבל אני מזכיר את זה כל פעם מחדש וכולי וכולי.

מדליק נרות בבית הכנסת, בבית, בכל מקום.

כמה שאפשר, כי חייו בכבודם לאחר מותם יותר מבחייהם.

צריך לתפעל את הכרת הטוב כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן,

כל הזמן, כל הזמן.

ונסיים בסיפור

מהרב בן ציון הבא שאול,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

שזוג בירושלים,

הבעל אברך,

האישה שישה ילדים,

עובדת קשה,

טורחת ויגיעה בעבור בעלה האברך,

מכבסת, מגהצת,

מבשלת,

מטפלת בילדים, עושה כל צורכי הבית מעל לבעטיו,

אבל אין לה כוחות מספיק.

אז היא שמחה שבעלה אברך ולומד תורה, אבל כשהוא בא הביתה היא מבקשת טיפה עזרה, תשים יד, תראה מה אפשר לעזור, פה נשים יד.

אני כבר קורסת,

לא מנצלת אותו,

אבל באמת המצב קשה.

אומר לה, לא, זה התפקיד שלך,

אני התפקיד שלי ללמוד, את התפקיד שלך לעבוד.

בקיצור,

הגיעו למסקנה שחייבים לעשות שאלת חכם,

הולכים אל מי?

אל הרב בן ציון אבא שאול, זכותו תגן עלינו, אמן.

והנה הם דופקים בדלת, ומי פותח?

כבוד הרב.

בכבוד.

מארח אותם, מכניס אותם לסלון.

שבו, תנוחו.

מה תשתה?

את אשתי שואלת הרבנית,

כבוד הרבנית, תשבי איתם, אני אגיש.

מה, מה את שותה? היא אומרת לו, קפה. אתה רוצה שאני אעזור? הוא אמר, לא, לא, לא, תשבי איתם, אני מסתדר.

הלך, הביא עוגיות, הביא פירות, הביא קפה, שתייה, הכול.

מנגיש לפניהם, מתיישב לידם,

ואומר, כן.

מה אני יכול לעזור?

אז האישה אומרת לבעלה,

אתה תגיד, למה הגענו לפה?

אתה יודע להתנסח טוב.

אז הוא אומר, כבוד הרב, אין לנו כבר שאלות.

גדול הדור,

טורח, מכין, מגיש.

למה, מה קרה? מה, זה איסור?

לא להיות כפוי טובה.

לדעת להעריך מה שיש לך בבית.

לא כל אחד יודע להעריך מה שיש לו בבית.

כשהוא גרוש,

אז הוא מבין שהוא לא שווה גרוש.