אדם צריך לדעת מה עליו מוטל לעשות ואין זה ענינו מה חובת חבירו כלפיו

כל אחד מאיתנו צריך לדעת מה מוטל עליו, מה עליו לעשות. מה עליו לעשות כלפי הבורא, מה עליו לעשות כלפי הזולת. ואין זה העסק שלך מה עליו לעשות עבורך. לא עניינך מה עליו לעשות עבורך.

אמת שעליו מוטל לקיים "לא תעמוד על דם רעך", אבל זה עניינו. החובה שלך "לא תלך רכיל בעמך". הוא עבר על "לא תעמוד על דם רעך", בסדר? הוא עבר. אבל אתה מותר לך לעבור על "לא תלך רכיל בעמך"? לא. אתה תעשה מה שמוטל עלייך, הוא יעשה מה שמוטל עליו. לא עשה? הקב"ה משלם. מה אתה דואג? יש מישהו נסתר מנגד עיניו? אף אחד לא נסתר.

אותו דבר אם אדם מלווה. הלוותה כסף לחברך. התורה מצווה אותך "לא יגוש" את רעהו. אתה לא צריך לבוא עכשיו להציג לו בשביל שיחזיר לך. אתה יודע שאין לו כרגע אמצעים? "לא יגוש". זה אתה צריך לדעת בתור מלווה.

הלווה צריך לשעת שפריעת בעל חוב, מצווה. שמוטל עלייך להחזיר את החוב. פריעה של בעל חוב היא מצווה. אבל מה יודעים האנשים? תמיד מה השני חייב. המלווה מה יודע? מצוות בעל חוב. חובה, אתה חייב להחזיר לי את הכסף. והשני מה? אומר לו: "הלו! לא יגוש, לא יגוש. אתה עובר עבירה". לא, לא, כל אחד שידע מה מוטל עליו. לא אמרו "לא יגוש", בתור מלווה. ולך אמרו שפריעת בעל חוב מצווה. כל אחד שידע את הציווי שלו. התלמיד חייב לדעת את החובה שלו. מה החובה? "יהיה מורה רבך כמורה שמים". נתנו דרשה הבוקר, ארוכה, מה זה ביזוי תלמידי חכמים ומי הם תלמדי חכמים. אבל תלמדי צריך לדעת שמורה הרב שלו צריך להיות כמו מורא שמים. כמו שאתה ירא את האלוקים, אתה צריך להיות ירא את הרב שלך, בתנאי שהוא רב אמיתי. החובה של המלמד, של הרב, "יהיה כבוד תלמידך חביב עלייך כשלך".  זה המלמד צריך לדעת. שהתלמיד צריך להיות חביב עלייך שלך. אותו כבוד. כמו שאתה רוצה כבוד, ככה אתה צריך לכבד את התלמיד. אפילו אם הוא צעיר בימים.

חובת הבעל לכבד את אשתו. כתוב: "יכבדנה יותר מגופו". זאת אומרת, אם צריך לקנות דברים, אשתך קודמת. אתה רוצה לכבד את הגוף שלך, אבל לגוף שלה, אתה צריך לכבד אותה קודם. ותכבד אותה יותר מאשר אתה מכבד את הגוף שלך. "יכבדנה יותר מגופו". אבל היא צריכה שאישה כשרה עושה רצון בעלה". כל אחד צריך לדעת מה תפקידו בעולמו ומה התורה ציוות אותו או חכמים. כל אחד צריך לדעת את חובתו. ולא להיות מלא טרוניות על ההתרשלות של הצד השני.

אדם מחויב לא לרדת לאומנות חברו ולקפח את פרנסתו. אסור לך לגרום להפסדים לחבר שלך. לקפח את הפרנסה שלו. אבל זה שמרגיש שמקפחים את פרנסתו, הוא צריך לזכור ולדעת "שאין אדם נוגע במוכן לחברו במלא נימה". אל תפחד ממנו מה שהוא רוצה לגרום לך נזקים. הוא לא יכול! כי אדם לא יכול לדעת במה שמוכן מן השמים לתת לך. אף אחד בעולם! יעמדו כולם נגדך וירצו להפסידך אין בכוחם אם הקב"ה החליט אחרת. אם הוא שאתה תפסיד, אז יש הרבה שלוחים למקום. מגלגלין חובה על ידי חייב. אבל מה שמוכן לך אל ת]חד, לא יכולים להזיק לך. לא יכולים.

כשם שמזונותיו קצובים, כתוב שגם החסרונות קצובים. אז מן השמים בראש השנה קובעים מה אתם תקבלו מזונות, אבל קבעו בשמים גם מה יהיה לכם חסרונות. כל השנה. יהיה לך מקרר, יהיה לך מכונית, יהיה רפורטים, יהיה חולי, יהיה הפסדים, יהיה מיסים, יהיה כל מיני דברים. גם החסרונות. אבל אם הופכים את הסדר והגנב יודע שחסרונות הנגנב קצובים לו מראש השנה, נהפכה הקערה על פיה. אתם שומעים? הגנב יודע שהחסרונות של ההוא שהוא גונב ממנו, הם קצובים לו. שמעתם? תשמעו:

מעשה היה עירייה סבלה נוראות שמאחד שקראו לו פיניה. וקראו לו שם לוואי: "פיניה גנב". פיני הגנב. כולם הכירו אותו. פיניה הגנב. הייתה גנבה, יגעו, חיפשו "איפה פיניה". כל בוקר התעוררה משפחה אחרת לאסון. הבית נפרץ, החפצים נעלמו, אבל כולם ידעו הכתובת פיניה. מה הוא היה אומר? היה אומר הגנבים ביקרו אצלי. אז היו באים אליו תמיד פיני אתה יודע אולי מישהו גנב ואז הוא אומר: "טוב, אני אבדוק, אני אבדוק". הוא יבדוק. הלך וחזר. ואמר: כן, הגנבים מוכנים להחזיר, אבל תמורת כך וכך. בלית ברירה היו לוקחים את החפצים בחזרה ונותנים לו דמי תיווך. דמי תיווך על מה שהוא גנב. נו, לפעמים הוא גם היה מוותר על דמי התיווך לעזור יהודי. גם כן לפעמים. אבל אף פעם לא תפסו אותו. אף פעם!

בראש השנה הרב ראה שפיניה התעטף בטלית וכיסה את ראשו עד הטבור. וכל הכתפיים שלו רוטטות. בוכה, בוכה ברגש! הוא רואה שהוא מאריך בתפילה. הרב גמר את התפילה, והוא עוד ממשיך לבכות. אמר הרב בטח סוף סוף חזר בתשובה והאיום סר מהעיירה. בסוף היום כולם עוברים להתברך אצל הרב, וזא הרב אומר לו: "נו, פיניה, מעכשיו לא היו עוד גנבות בעירייה?". אז פניה המתמם: "מאיפה אני יודע? אני רק מתווך. צריך לשאול את הכנופיה". "באמת?". חייך הרב, "פיניה, הרצין פניו, "אם באמת, איני רואה סיבה. כל אחד ועבודתו". הרב השתהה: "אז רגע, אתה רוצה להמשיך לגנוב ואתה אומר כל אחד ועבדותו. אז על מה התפללת? בכוונה כל כך רבה? בטח לא ביקשת שתצליח בגנבות"."ודאי שלא! השיב פיניה. "ודאי שלא". מה הוא טיפש להגיד. "אבל אמרתי להקב"ה: ריבונו של עולם כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, כך גם חסרונותיו. יש לי בקשה, הקב"ה יש לי בקשה, כל אלה שאתה גוזר עליהם שיפרצו לבתים שלהם, ושיגנבו להם את הרכוש בשנה הזאת שזה יהיה דרכי". זו הייתה התפילה לשו. לכן הוא בכה, בכה שיהיה בטוח שהכל יעבור דרכו. נו, יש לכם צדיק כזה שמוציא לפועל... ההוצאה לפועל של הקב"ה. והוא בטח גם יבקש על זה שכר. כי הוא שליח שעושה את רצון הבורא.

עוד מעשה: היה דיין אחד, הוא לא רצה לקבל שוחד...