משלי על פי רבנו יונה - פרק ג [א-ג] המשך | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום ארז בן כדוסן השם יזכה אותו ליראת שמיים ופרנסה בנקל

אנחנו ממשיכים

משלי פרק ג'

בפסוקים בני תורתי אל תשכח ומצוותי ייצור ליבך

כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך

חסד ואמת אל יעזבוך כושרם על גרגרותיך כותבם על לוח ליבך

למדנו אתמול את הפתיחה שהביא רבנו יונה ואנחנו ממשיכים באותו עניין

על החסד והאמת

והאמונה וכו'.

ודע כי מעלות חסד ואמונה גדולות ועצומות

אין קצה לתבונת מעלת מי שמגיע לשלמותם

אדם שזוכה להגיע לשלמות במעלות האלה, חסד, אמונה, אמת

אין קצה

לתבונתו במעלה למי שמגיע לזה

אך מי שאינו אוחז בהם במעלות האלה

הוא לא איש חסד, לא איש חסד, לא אמת

אבל מתהלך בהפקם, בהפך מהם

הוא מן הרשעים הגמורים והנתעבים לפני השם יתברך

למה שהוא יהיה כזה?

כי למדנו אתמול שההיפוך

של מי שהולך במידת החסד

יש לו מידת האכזריות,

הכילות, השנאה,

הקנאה, התאווה, הגאווה,

מראי הדואר,

שתועבת השם כל גבה לב

אז אם המידות האלה מקננות בו ולכן הוא לא עושה חסדים והוא לא איש חסד

אז הוא מתועב אצל הקדוש ברוך הוא, הוא נקרע מן הרשעים הגמורים

והנתעבים

לפני השם יתברך

כאשר תראה אחר כך בפסוק, בפרק ו',

פסוק יב',

אדם בליעל איש אבן

ושם נבאר את העניין, אומר רבנו יונה

על כן פתח חן נא להזהיר בהם

ודהיינו שיהיה לאדם את המצוות האלה, חסד ואמת

כאשר בא לדבר על עבודת השם, אי אפשר לעבוד את השם בלי חסד ואמת

למען תהיה עבודה רצויה באחוז בעליה בחסד ואמת

כי עבודת הרשעים אינה רצויה

גם אם הרשעים עובדים את השם לכאורה

העבודה שלהם לפניו אינה רצויה

זאת אומרת

אדם צריך לדעת

שכל זמן שהוא לא יתקן את מידותיו

והוא יהיה נחשב רשע אצל הקדוש ברוך הוא, גם עבודתו אינה רצויה, כמו שנאמר בפסוק בישעיה א',

חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי

אם זה חודשיכם

אם זה מועדיכם

לא מועדיי

לא כמו שאני ציוויתי

אתם רק אוכלים ושותים וזוללים ונביילס וטרייפס וכל הדברים

ואתם לא נותנים לעני ואתם חושבים רק על עצמכם ולא עושים חסד

חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וזריתי פרש על פניכם

פרש זה מה שיוצא לאדם מהבטן אחרי שהוא אוכל

ההפרשות

הוא אומר אני אזרע את זה על הפרצוף שלכם כשאתם תשכבו בקבר תתנפח הבטן שלכם ותתבקע עליכם על הפרצוף שלכם

למה? כי אתם חושבים רק על עצמכם, אתם לא עושים חסדים

והקדוש ברוך הוא מקפיד בכלים השבורים שלו, הכלים השבורים זה העניים

הקדוש ברוך הוא מקפיד בפרט במועדים

שאדם או יביא לביתו עניים או שייתן להם

כדי שהם יוכלו לאכול, לא יאכל לבד

ולא ידאג לשברי כלים אלה

ועל זה נתפס אברהם אבינו עליו השלום בשעה שויגמל יצחק

הוא הזמין את כל גדולי הדור ועשה סעודה גדולה

ובא השטן ועמד בפתח כעני

והוא לא הבחין בו אברהם

הוא עולה ישר לקדוש ברוך הוא ואמר לו נו אתה רואה אני עומד

הוא לא הזמין אותי אפילו

הוא אומר לו מי יש לך בעולם כמו אברהם אבינו גומל חסדים

הוא אומר לו תכלס עמדתי הוא לא קרא לי והמשיך לקטרג

מה יהיה אחר הדברים האלה?

נגזרה הגזירה שיהיה עקידת יצחק

לכן צריך במועדים בפרט להקדיש בחודשים ראשי חודשים לכן אנחנו עושים סעודת ראש חודש גם בשביל שיש מצווה סעודת ראש חודש

מכל מקום יהודים יקרים צריך לדעת

שרשעים אפילו שהם עושים מצוות המצוות אינן רצויות

הרמב״ם אומר עושה מצוות

וטורפין אותן בפניו

מי ביקש זאת מידכם רמוס חצריי?

אתם שומעים?

כל זמן שהאדם הוא בגדר רשע

ומי זה רשע? הוא אומר מי שלא אוחז במידות האלה חסד ואמת

ונאמר ניר הוא לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים

אז אני אקריא לכם

מה אומר על זה רשי

כי כה אמר אדוני לאיש יהודה ולירושלים

נירו לכם ניר

ואל תזרעו אל קוצים

נירו ניר, ניר זה החרישה שעושים תלם, תלמים

נירו לכם ניר

היוו למדין מזה, זה משל שמביא הנביא

היוו למדין מעובדי האדמה

שהם נרים אותה, את האדמה, בימי הקיץ

דהיינו חורשים בשביל להמית את שורשה עשבים

כדי שלא תהיה מעלה קוצים בעת הזרע בחורף

אף אתם

היטיבו מעשיכם

בטרם תבוא עליכם הרעה

שלא תהיה תפילתכם נמאסת כשתצעקו

זאת אומרת

אם אתם לא תטיבו את המעשים,

לא תחזרו בתשובה

אז התפילות שלכם יהיו מאוסות בעיני ה' אפילו אם תצעקו

לכן אני אומר נירו לכם ניר

תקדימו לחרוש קודם כל את המידות הרעות והכול, לחזור בתשובה

ואל תזרעו אל קוצים

ואל תהיה צעקתכם לפניי מתוך הרשע

אתם עדיין מחזיקים במעשיכם הרעים וצועקים אליי

פונים אליי

אל תהיה צעקתכם לפניי מתוך הרשע

כי אם מתוך תשובה שלא תהיו דומים לזורע בלא ניר

ואז זה נהפך לקוצים

זאת אומרת בדיוק כמו שמכוון אותנו רבנו יונה

ונחזור מה הוא אומר

הוא אומר

מזהיר אותנו

כשבאים לדבר על עבודת השם

כדי שהעבודה שאתה עובד את השם תהיה רצויה

אתה צריך לאחוז בחסד ואמת בשתי המידות האלה

כי עבודת הרשעים אינה רצויה כמו שנאמר חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי

ואומר נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים

לכן לימד דעת בפרשה הזאת על המידות הרצויות

ועל דרכי האמונות כאשר יתבאר

ואחר כך הוא יזהיר על קיום כל המצוות בפרשה האחרת כשנמשיך ונלמד

שנאמר בני אל יליזו מעיניך זה בפרק ד' פסוק כא

אומר רבנו יונה והנה אוסיף לבאר לך על עניין החסד אתמול כבר למדנו חלק

עכשיו אנחנו מקבלים תוספת

אומר רבנו יונה כי ישיג כל אדם

כל אדם לעלות במעלותיו אף על פי שאיננו בעל ממון

אחד יגיד איך אתה רוצה שאני אעשה חסד אני אדם עני תפרן

אין לי במה להחזיק את עצמי איך אני אעשה חסד

אומר לנו רבנו יונה

כל אדם ישיג לעלות במעלותיו אף על פי שאיננו בעל ממון

כמו שאמרו זיכרונם לברכה בסוכה מ״ט גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה

שזה בגופו וזה בממונו צדקה זה רק בממון

אבל גמילות חסדים זה גם בממון ואם אין ממון

זה גם בגופו אתה יכול לגמול חסדים לסייע לאנשים בגופך

צדקה זה רק לחיים נותנים צדקה

גמילות חסדים זה גם למתים

אתה מלווה את המת אתה מנחם אבלים אתה

זה גמילות חסדים

לכן זה לא מפריע שאתה תעלה במעלות גם אם אין לך ממון

ומה זה עניין גמילות חסדים?

כבר אמרנו אתמול וחוזרים שוב

שטורח ומשתדל בתקנת חבריו

הוא רוצה לעזור לחברים שלו

וגם לתקן אותם לא רק בעניינים גשמיים החסרים להם אלא גם ברוחניות שזה מעלה עוד יותר גדולה

שטורח ומשתדל בתקנת חבריו ותועלתם

מחפש להועיל להם

ודורש בשלומם וטובתם

כי העניין שנאמר במרדכי

דורש טוב לעמו

זה נקרא גומל חסדים

ואנחנו מבני בניו של אברהם אבינו שהיה גומל חסדים

והתורה כולה חסדים

תחילתה חסדים וסופה חסדים

והקדוש ברוך הוא הראשון

שעשה חסדים

שתפר לאדם בחווה קטנות עור

זאת אומרת הוא עשה חסד עמה הם מלביש ערומים

ובסוף התורה הוא עושה חסדים, הוא קובר מת

את משה רבנו

קבורת המת זה חסד

אז התורה מתחילה בחסדים, היא מסיימת בחסדים

בעולם חסד ייבנה

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בחסד, הוא חייב למישהו משהו, לא היה אף אחד

אז הוא מתחסד עם אלה שהוא ברא אותם

תראו איזה עולם יפהפה, לא החסיר שום דבר

ככה צריך אדם

להיות גומל חסדים

ויבקר חולים

ויינחם אבלים

וידבר על לב עניים מרודים ויכבדם

ואמרו זיכרונם לברכה בבבא בתרא טק

המפייסו את העני בדברים גדול מכולם

מי שנותן לעני צדקה, יש לו כסף והוא נותן לו צדקה

מתברך בשש ברכות

מי שמפייסו בדברים, אין לו כסף אבל הוא מפייס אותו, מנחם אותו,

מתברך באחד עשרה ברכות

המפייסו בדברים גדול מכולם, אתם רואים שבלי ממון אפשר לעלות במעלות בלי שום בעיה

והנה זה העניין אשר ישיג כל איש להקימו ולא עמל

אין בזה עמל

ושכרו הרבה מאוד,

ושכרו הרבה מאוד עוד הוא אומר וכן יליץ טוב על העניים תמיד תהיה מליץ טוב על העניים יש כאלה מתעלמים מעניים שוכחים אותם לא רוצים להכיר בהם שלא יטרידו אותם ולא יבקשו מהם לא תליץ על העניים תדאג

להם ותדאג שאחרים גם יעזרו ותמשוך את ליבות בני אדם להיטיב להם

אתה אין לך?

תדאג שייטיבו להם אתה לא יכול לתמוך בהם?

תדאג שיתמכו בהם

זאת אומרת

זה מפעולות החסד ואמרו זיכרונם רכה גדול המעשה יותר מן העושה

אדם אין לו

אבל הוא התרימה אחד אלף שקלים ונתן לעני

הוא נתן את זה נעכשיו

והוא גדול מן העושה

גדול המעשה יותר מן העושה

הוא התרים עשרת אלפים, עשרה אנשים,

הם כל אחד יש לו אלף אלף אלף אלף והוא יש לו עשרת אלפים

ובעלתו גדולה כי הוא גם זכה רבים

אז זאת אומרת מה הבעיה?

יש לך פה? תדבר, תשתמש בו לטובה

תעשה חסדים

וכן מוסיף ואומר

יחון על העלובים

צריך שאדם יהיה לו רחמים על העלובים כי על עלובי הנפש האלה אף אחד לא מסתכל עליהם

אפילו אם הם חכמים חוכמת המסכן בזויה

ואנשים לא מתייחסים, לא אוהבים להיות עם הפחותים

אוהבים להתחבר עם הסלב

נדבקים

שאולי יקבלו טיפה מהכבוד

עושים סלפי

סלפי זה גם אנוכי

סלפי איש

וכן יחון על העלובים

ויפתח פיו לאילם יש אחד לא לדבר? דבר בשבילו, דבר בשבילו

ויהיה עיניים לעיוור יש אחד לא יודע, טועה

מתבלבל בעניינים ופה לא דווקא עיוור ממש שצריך כלב נחייה

אלא יהיה עיניים לעיוור אסירו מכשול מדרך עמי

ויהיה רגליים לפיסח יש אחד לא יכול להגיע למקום פלוני, לא יכול לעשות זה, אז אתה תהיה רגליים שלו, תעשה אתה בשבילו, מה יש?

גמילות חסדים

טוב, ואם אינו בעל ממון

מה עושים? תשמעו עכשיו פטנט, פטנט

יתאווה ויחשוף לעשות צדקה בחסד

בראותו בצרת עניים מרודים

ויחמוד מידת הצדקה

ויאשר עושיה וישמח במעשה צדקתם

ויחזק ידיהם.

ואמרו זיכרונם לברכה בסנהדרין ט'

הנטפל לעושה מצווה

כעושה מצווה.

אין לך ממון?

עכשיו תגיד לי מה הבעיה שאתה

תחשוף,

תרצה מאוד שגם אתה תזכה לעשות צדקה בחסד.

בעצם זה שאתה רוצה

וכוסף לדבר הזה,

מי ייתן לי והיה לי ויכולתי וכשיהיה באמת ייתן, לא כמו שאלה מבקשים ואחר כך שכחו.

וגם

אתה תחמוד את המידה הזאת, את זה מותר לחמוד, זה לא עובר על לא תחמוד.

תחמוד את המידה הזאת הטובה שהיא מידת הצדקה.

ובינתיים אתה רואה כאלה שעושים צדקה ואתה לא יכול,

תאשר אותם, אשריכם, אשריכם,

איזה זכות נפלה בחלקכם.

אז רואים שאתה מעודד,

בעד, תומך וישמח במעשה צדקתם, אך ישתבח עבורת, איזה צדיקים, תראה איך הם דואגים, תראה איך הם עושים, תראה איך הם דואגים, ויחזק ידיהם.

מה הוא זוכה?

הוא נקרא נטפל לעושה מצווה,

וזה כעושה מצווה.

איזה דבר.

לא להגיד, אני, אין לי כסף, מה אני אעשה, אין לי כסף, זהו, זהו, זהו, אז זה פתור, פתור.

אבל תראה מה אתה יכול לפעול,

תראה מה אתה יכול לפעול בלי כסף, עד עכשיו דיברנו בלי כסף.

והנה התבאר העניין הזה על ידי הנביא, עליו השלום,

מכאן הנביא אומר,

בפרק ו' פסוק ח',

כי אם עשות משפט ואהבת חסד.

לא מספיק לעשות חסד.

עשות משפט כן, אבל לא עשות חסד, אלא אהבת חסד.

מה זה אהבת חסד?

אדם שואל משהו, רודף אחריו כל הזמן.

לא אם יזדמן לך, אז תעשה חסד.

אתה אוהב, צריך להגיע לדרגת אוהב חסד, שאתה תחפש לעשות חסד.

כמו אברהם אבינו.

הוא לא חיכה שאם יעבור איזה מישהו, הוא פתח אוהלים עם ארבע פתחים,

והוא הכין הכל,

וקרא להם,

והזמין אותם,

ועמד עליהם, ושירת אותם,

ופעל בעצמו.

אוהב חסד.

אפילו שהוא חולה,

עומד וממתין מתי יבואו.

זה נקרא אהבת חסד.

הגיד לך אדם בטוב, ומה השם דורש מעמך,

מה?

כי אם אצנע לכת,

עשוד משפט

ואהבת חסד.

ואצנע לכת עם השם אלוקיך.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא, זה מה שהוא רוצה מאיתנו.

אהבת חסד.

אהבת חסד.

עכשיו, אומרים זיכרונם לברכה,

אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה מהם

עני.

קיבל עשרה שקלים.

גם עשרה שקלים, תעשה מהם צדקה, אתה גם כן.

עכשיו תקשיבו.

אומר פה,

והנה המעט מזער

מיד העני כמתנה מרובה ייחשב יותר ממתנת העשיר.

נגיד, יש עני, יש לו פיתה.

הוא ראה עוד עני אחד שאין לו מה לאכול.

הוא אוכלה כיתו את הפיתה, אמר לו, חצי לי, חצי לך.

כמה הוא נתן לו? חצי ממונו.

אחד שיש לו מיליארד,

בשביל לעמוד במדרגה של העני הוא צריך לתת לפחות חצי מיליארד, להיות שווה חצי.

אבל העני זה יותר עם זה.

למה?

כתוב ככה.

כתוב, ונפש כי תקריב קורבן מנחה.

אמרו, זיכרונם לברכה, במנחות קד,

דרכו של עני להקריב מנחה.

אין לו כסף לשור, לסי, אפילו לתורים אין לו, אין לו כלום.

יש לו סולת קצת ככה.

דרכו של עני להקריב מנחה, לפיכך נאמר, ונפש כי תקריב.

למה אצלו שינה כתוב ואומר, ונפש כי תקריב?

מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את נפשו.

בזה שהוא נותן את המעט הזה, זה נקרא שהוא הקריב את הנפש.

ככה נחשב בשמיים.

הוא נחשב יותר מהעשיר שהביא שור,

חמש טון,

והוא הביא רק קצת.

בשמיים זה נחשב שהוא הקריב את הנפש.

אז למדנו עכשיו מה זה גמילות חסדים, תוספת על מה שלמדנו אתמול.

עכשיו אומר רבנו יונה, אני אוסיף לך גם כן לבאר את עניין מידת האמת.

גם זה אני אוסיף לך על מה שאמרנו אתמול.

כי התחייב האדם להתחזק מאוד במידת האמת,

הוא בעצמו התחזק, וזה לא מספיק,

ולהרחיב גבולה.

להרחיב גבולה.

מרוב היות מידת האמת אהובה ודרושה לפני השם יתברך.

כי גם אם יאמר האדם בליבו לתת מתנה או לקנות חפץ בדמים יתרים,

אם האיש מן המשתדלים להגיע לשלמות יראת שמיים,

יתקיים בפועל עד אשר גמר בליבו.

שמעתם?

אם אדם זוכה

למידת האמת,

האדם הזה הוא אמת לאמיתה.

אדם כזה עכשיו אמר בליבו,

אני רוצה לתת מתנה לפלוני,

או אני רוצה לקנות לי חפץ בדמים יתרים.

זה אומר שהוא יזכה, יצליח?

אם הוא אומר אני רוצה, משמע שאין בידו, אין באפשרותו.

מה זה אני רוצה? תקנה.

אז מדובר באחד שכרגע לא מתאפשר, הן מצד ממונו נגיד, או הן מצד מציאות הדבר שהוא רוצה לקנות.

אבל אם האיש הזה הוא מן המשתדלים...

להגיע לשלמות יראת שמיים יתקיים בפועל את אשר גמר בליבו.

הקדוש ברוך הוא יסייע לו בגלל שהוא איש אמת

והוא שואף לשלמות ביראת שמיים שיצא לפועל כל דבר טוב שהוא חושב בליבו.

יא באביי איזה טוב זה

איזה טוב זה

איי איי והעניין הזה מדבר כמו באדם ירא שמיים כגון רב ספרא שהיה מקיים מה שכתוב ודובר אמת בליבו.

דובר אמת בליבו

אם עלה בדעתך לתת לפלוני משהו אתה לא תתחרט ואחר כך לא תיתן בגלל שקרה ככה וככה אתה תיתן כי אתה דובר אמת בליבו.

לומדים את זה אפילו מאותו גוי

שהוא היה מתפלל ובאו אצלו חכמי ישראל ורצו לקבל ממנו

אם זה היה

האבן שהיו צריכים אותה לחושן ובאו אצלו ואבא שלו ישן על הארגז הזה ואי אפשר היה להעיר אותו

ובאותה שעה שהם באו ואמרו אנחנו מוכנים לתת לך סתם דוגמה מאה אלף שקל על האבן

הוא לא ענה להם כי הוא היה באמצע התפילה.

אז הם הבינו שהוא לא רוצה כאילו זה לא סכום אז אמרו לו 200 אלף

אגב אמרו 300 אלף הגיעו למיליון 2 מיליון וזה

ראו שהוא לא עונה להם בכלל הלכו כנראה הוא לא רוצה

לא ענה להם

ומה הייתה הסיבה? אמרנו הוא התפלל

לזמן אחר הם באו אליו

ואז הוא אמר להם שהוא יכול לתת להם. למה הוא לא נתן? בגלל שאבא שלו היה ישן והוא לא רוצה כיבוד אבו האם. מה הוא הצער את אבא שלו? יעיר אותו בשביל כסף?

בשביל כסף?

הוא לא יעיר את אבא שלו בשביל כסף.

אבל הם רצו לתת לו את מה שהם אמרו לו 2 מיליון

כי הוא שתק, אז הם חשבו שהוא לא מסכים

אז הוא אמר להם לו, לא. כשאתם אמרתם 100 אלף אני הסכמתי בליבי

לכן תתנו לי רק 100 אלף.

אתם שומעים? חאנג'רי, זה נקרא דובר אמת בלבבו.

וגם שלא יהיו פיו וליבו לא שווים, שיהיו שווים.

אז רואים פה שלא מספיק שאתה תהיה במידת האמת, אלא צריך גם להרחיב את גבולה.

איך מרחיבים את גבול האמת?

כמו השיעור הזה?

כמו להפיץ קלטות, וידיאו, דיסקים, הרצאות.

40 שנה

להפיץ את האמת, לומר דבר השם, לא לחסוך.

הוצאנו

אולי כבר 100 מיליון,

אולי יותר,

רק בשביל להפיץ את האמת.

אתם שומעים?

זה נקרא להרחיב את גבולה.

צריך להיות איש אמת, איש אמת, איש אמת.

איש חסד,

חסד ואמת.

בחסד ואמת יכופר עוון.

לא צריך ארבעה חילוקי כפרה אם אתה חסד ואמת,

מכפר עוונות בלי מיטה, בלי איסורים, בלי בטיח.

ודע כי בדברי ריבותינו, זיכרונם לברכה, מידת חסידות

ומידת יראת שמיים,

שתי מידות הן.

כאשר בערו בפרק כל כתבי הקודש בשבת ככ,

והזכירו על עניין אחד

מידת החסידות לבדה.

כי כל איש אשר מורה שמיים עליו,

התחייב להניח כל עניין אשר אינו נכון לפני השם יתברך.

אדם שיש לו יראת שמיים,

זה מוכרח ומחויב שכל עניין

שהוא לא נכון לפני השם יתברך, הוא לא נוגע בו.

כי זה לא קשור ליראת שמיים. אז למה אני צריך להתעסק בדברים שאין בהם מעבודת הבורא שיש בהם יראת שמיים?

זה ברור שאדם שהוא ירא שמיים לא מתעסק

בדברים שאינם נכונים לפני השם יתברך.

אומנם בחסידות זה לא כמו יראת שמיים, זה שתי מידות שונות.

אומנם בחסידות

הרבות בהידור המצווה ולאחוז בכל דרך נאה,

אף על פי

שאם ירף ממנו לא ימצא,

לא יימצא בידו פועל מגונה ולא מעשה אשר איננו נכון,

זאת אומרת,

אדם

שהוא חסיד,

במה זה מתבטא חוץ ממה שלמדנו?

הוא גם מרבה בהידורי מצווה. הוא לא עושה רק מצוות,

הוא עושה את כל המצוות בהידור.

והוא אוחס גם בכל דרך נאה, פירושו של דבר, זה אלי ואנביהו,

בכל דרך שיכול להתנאות לפני הקדוש ברוך הוא.

אפילו אם הוא ירפה מזה

ולא יימצא בידו,

בוודאי פועל מגונה ולא מעשה אשר איננו נכון.

זאת אומרת, אם הוא לא ירפה בהידורים

ואם הוא לא ילך בכל דרך, דווקא בדרך הנאה,

אפילו אם הוא ירפה מזה, לא יימצא בידו פועל מגונה.

זה לא אומר שהוא עושה מעשים מגונים. הוא מקיים את כל המצוות בלי הידור ובלי זה, והוא לא יענש.

זה לא מעשה שאינו נכון.

אבל למה הוא עושה חסידות?

למה הוא חסיד ובכל אופן הוא מרבה במצוות?

ולמה הוא בוחר כל דרך נאה דווקא על הדרך של הסלסול,

היופי יותר ויותר לעשות כל דבר?

כי תגיע מידת החסידות

מרוב החפץ בעבודה.

הוא חפץ לעבוד את הבורא, יש לו חפץ וחשק רב,

כמו שכתוב בפסוק,

במצוותיו חפץ מאוד!

כתוב, כל חפציך לא ישבו בה.

כל החפצים שבעולם זהב וכסף וכבוד והכול והכול, לא שווים בשביל מצוות התורה, כל חפציך לא ישבו בה.

הוא יש לו חפץ, הוא מבין עניין,

הוא יש לו חפץ רק בעבודת הבורא.

במצוותיו חפץ מאוד. אמרו חכמים,

במצוותיו חפץ מאוד,

ולא בשכר מצוותיו.

הוא לא עושה את המצוות בשביל קבלת שכר,

הוא חסיד, הוא חסיד,

הוא חסיד.

הוא חפץ במצוותיו.

אז לכן אומר לנו,

שלמה המלך עליו השלום, חסד ואמת אל יעזבוך!

אתם תחזרו על שני השיעורים האלה, האחרונים, ותזכרו עוד פעם מה זה חסד, מה זה אמת,

ותתחילו לעשות את זה בפועל.

כי הוא אומר, אל יעזבוך.

אם לא, אתה בגדר רשע שעבודתך אינה רצויה וטועה בה בפני ה'.

כך אמר רבנו יונה.

אז זאת אומרת, חסד ואמת אל יעזבוך.

הוא ממשיך את הפסוק שלמה המלך, כושרם על גרגרותיך.

אמרנו שגרגרותיך זה הגרגרת שיש לנו פה, וזה הדיבור, הלשון.

כושרם!

זאת אומרת, תמיד יהיו על גרגרותיך. מה יהיו?

החסד והאמת. מה?

תדבר עליהם בלי הפסקה.

כל מקום שאתה יכול להגדיל ולהרחיב את עניין החסד והאמת,

כושרם על גרגרותיך.

תדבר על המידות האלה תמיד.

ויהי תפארתך כענקים על הגרון.

כששמים תכשיט ענק

על הגרון זה מקשט, כמו שהמלכים הולכים.

אז זה יעטר אותך,

זה יראה את המעלה הגדולה שלך שאתה מדבר על זה.

והזכיר עליו השלום לדבר תמיד במידות הנכבדות.

שלמה המלך עליו השלום הזכיר אותנו תמיד לדבר במידות הנכבדות הללו,

כי ההיגיון בהם, זה שאתה מוציא אותם, הוגה את הדברים.

יזכיר גם לנפשו להיזהר בהם, זה אחד,

ויועיל לשומעים,

כי ילמדו מדבריו את דרך החיים מה נכון.

ועוד דבר,

אף כי בדברו בשבח המידה יתהדרו האוחזים בה בעיני השומעים.

על ידי שאתה משבח את המידות, ישתבחו גם האנשים שאוחזים במידות האלה

בעיני השומעים ששומעים את הדברים האלה.

אה, אז פלוניו חסיד אם ככה,

אה, אז פלוניו אמיתי,

אז אשרא, כל מה שכתוב פה, זה הכול מתקיים בו.

ואז ישבחו גם את האנשים האלה.

כל זה אתה זוכר מעצם זה שאתה מדבר בשבח המידות.

ובדברו,

בגנות,

באלה שהם הפוך מאלה שלא אחזים בחסד ובאמת,

יתגנו המעשים ההם בעיני שומעיהם.

זאת אומרת, יש עניין, כמו שלמדנו,

גם כן לדבר בגנות, כי מדרך האמת זה לא רק לומר את האמת,

מה שנעים לשמוע,

גם מה שלא נעים לשמוע, צריך גם לבזות את השקר ולהשפיל את עושי השקר,

כדי שהעם ייבדל מהם, כמו שלמדנו אתמול.

אז אומר, ובדברו בגנות,

יתגנו המעשים ההם,

שאנשים לא עושים חסד,

שמתעלמים מעניים,

שלא תומכים, שלא עוזרים, שלא מעודדים,

שהם אגואיסטים,

וזה יתגנו המעשים האלה בעיני שומעיהם.

ולא רק זה,

אלא וגם האחזים בהם, בדרכים הנלוזות הללו,

הם יהיו לחרפה,

וייבדל העם מהם.

יש עניין להבדיל את העם מהאנשים שאחזים בדרכים הלא נכונות.

כמו שאמרנו, מצדיקים את הצדיקים ומרשיעים את הרשעים.

ועוד דבר אומר לנו רבנו יונה,

גם הדיבור, כשאתה מדבר,

הדיבור בשבח המידות הטובות ובגנות ההפך מהן,

צריך גם זה לומר וגם זה לומר.

לשבח את המידות הטובות ולגנות את המידות שאינן טובות,

ואלה שאוחזים באלה ואלה שאינם אוחזים בהן,

כשאתה מדבר בשבח המידות הטובות ובגנות ההפך מהן,

תמיד, כשאתה מדבר בזה, תמיד,

זה תהיה לעדה על המדבר,

כי פיו וליבו שווים.

כמו שכתוב בפסוק,

מצרף לכסף

וכור לזהב ואיש לפי מהללו.

כמו שהמצרף

מזקק את הכסף מהסיגים ומשאיר את הכסף צרוף,

כמו שהכור בוחן את הזהב והופך אותו ל-24 קראט ומסיר ממנו את הסיגים,

איש לפי מהללו. הפה של האדם מעיד עליו

אם הוא צרוף,

אם הוא מזוקק,

אם פיו וליבו שווים.

אבל אם זה מעורבב גם וגם,

הוא גם שבע את הצדיקים וגם את הרשעים,

הוא גם מרשיע את הרשעים וגם את הצדיקים.

זה עם סיגים,

זה לא צרוף.

אז כמו שהמצרף הוא לכסף

והכור לזהב, שהתפקיד שלהם לצרוף, להשאיר רק את הטהור,

ככה הפה לפי מהללות. מה אתה שומע? איך הוא מהלל? את מי מהלל?

מהלל גם את הרשעים?

אה, זה אומר שאין פיו וליבו שווים. זה איש שקר.

זה רמאי גדול. חנף.

חנף.

ומתועב.

ומקעת חנפים שאינם מקבלים פני שכינה.

לכן,

אומר רבנו יונה עוד פעם,

גם הדיבור בשבח המידות הטובות ובגנות הפקם,

תמיד

תהיה לעדה על המדבר כי פיו וליבו שווים.

כמו שנאמר,

מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו.

ובסיום הוא אומר לנו של הפסוק.

זה לא מספיק רק שחסד ואמת הם אל יעזבוך.

וזה לא מספיק כושרים על גרגרותיך שתדבר בהם כל הזמן.

אלא גם כותבם על לוח ליבך.

מה זה אומר?

שתשיב אותם בליבך תמיד לעשות עצות בנפשך איך תסיג עליהם ותגיע לקיים אותם בפועל.

כמו שכתיבה מתקיימת.

שזה לא יהיה דברים שאמרנו רעיונות ושמענו שיעור והלכנו הביתה.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

כותבים

על לוח ליבך.

זאת אומרת,

אתה תשיב את הדברים ששמעת,

תכניס אותם לתוך הלב שלך וכל הזמן תשיב אותם אל הלב

ותחפש עצות בנפשך.

נו, איך אני עכשיו קם ועושה את כל הדברים האלה ואקיים אותם בפועל?

אז למדנו בשבת

ויש את כל הדרכים.

החסד הכי גדול זה להחזיר יהודים בתשובה,

להציל נפשות,

פדיון נפשות זה המעלה הגדולה בצדקות.

הדבר הכי גדול, הקראנו לכם תרומה

בזוהר הקדוש,

מה מעלתו של מי שמחזיר בתשובה.

ואין בעיה, לוקחים דיסקים,

ספרים,

מפיצים לציבור,

מזכים אותם,

עושים הרצאות,

דואגים להביא אנשים אליהם,

כל מה שרק אפשר.

משכנעים,

אומרים תסתכל פה,

תהיה שם,

שולחים להם את זה וכולי.

יש דרכים היום בלי סוף, בלי סוף, בקלי קלות,

אתה יכול לזכות את הרבים.

יש אחת שיש לו פייסבוק,

שהוא מעלה הרצאות שלנו,

ובכל הרצאה שאני נותן,

עשרות אלפים צופים.

עשרות אלפים צופים. כל הרצאה זה עשרות אלפים.

אצטדיון שלם, כל הרצאה.

שלא לדבר על אלה שאחר כך צופים. תסתכלו כמה יש סרטונים ביוטיוב,

תראו כמה יש שם,

יותר מ-200 אלף,

וכמה יש בכל אחת צופים.

יש כאלה מאות, יש כאלה אלפים, יש עשרות אלפים,

יש מאות אלפים על סרטון אחד.

זה ביחד

מאות מיליונים צפיות.

אתם מבינים כמה זיכוי הרבים?

עכשיו תחשבו,

כל מילה או אות זה תרי״ג מצוות.

אז כמה הקשיבו ושמעו,

תכפילו,

תראו כמה זכויות.

אז לכן,

חסד ואמת על יעזבוך,

כושרים על גרגרותיך,

כותבים על לוח ליבך.

מעכשיו תתחילו.

רבי חנניהו ברגע שאומר,

וסוד וכל ישראל,

לפי כוח וחרפו לנו תורה ומצוות.

שנה אמר אדוני אדוני וסלומן סדגו יגדיל תורה ויהאדיל.