משלי על פי רבנו יונה - פרק ג [יג-יח] | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום רפואה שלמה לוויקטוריה בטליקה לאה מהרה בתוך שאר חולי עמו ישראל.

אנחנו ממשיכים

ספר משלי פרק ג' פסוקים י״ג עד י״ח.

אין על זה פירוש ובאור של רבנו יונה אז נאמר מקצת מפרשים על הפסוקים הבאים

אשרי אדם מצא חוכמה

והאדם יפיק תבונה

כי טוב סחרה מסחר כסף

ומחרוץ תבואתה

יקרה היא מפי נינים

בכל חפציך לא ישבובה

אורך ימים בימינה בשמאלה

עושר וכבוד

דרכיה דרכי נועם

וכל נתיבותיה שלום

עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר

אשרי אדם מצא חוכמה

ואדם יפיק תבונה

אומר רשי

אשרי אדם מצא חוכמה שלומד חוכמה עד שהיא שגורה

להוציא מפיו

מה זה לימוד?

אדם לומד חוכמה עד שהיא שגורה להוציא מפיו כמו בשיננתם שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך

אז אשרי אדם מצא חוכמה זה שהוא מוצא אותה כל עת

משוגרת ויוצאת מפיו

למד חוכמה ויכול להוציא אותה מפיו אשרי אדם

שמחה לאיש ומענה פיהו

איבן עזרא אומר יפיק תבונה יוציא תבונה מאחר

וילמדנה

זאת אומרת

יפיק זה לשון הוצאה

הוא יוציא את זה גם מאחר

אשרי אדם מצא חוכמה מצא בעצמו

ואיבן עזרא אומר יפיק יוציא תבונה מאחר

וילמדנה

או וילמדנה גם לאחר מכן

הרלב״ג אומר אשרי אדם מצא חוכמה

כמה מאושר האדם שימצא חוכמות השם יתברך

דברים לפי מה שאפשר לו

אה

אשריו אדם כזה

ואדם שיוציא מליבו תבונה בדרכים הנזכרים במה שקדם

אומר יפיק זה יוציא

אז זה הביאור אשרי אדם מצא חוכמה

ואדם יפיק תמונה

תבונה

לומד חוכמה שגורה בפיו מוציא מאחר עם תבונה ולומד אותה

מאושר שמצא חוכמות השם

לפי מה שאפשר לו

ויוציא מליבו תבונה בכל הדרכים הנזכרים

פסוק הבא

כי טוב שחרה משכר כסף

ומחרוץ תבואתה

אומר רש״י כל חילופין שאדם מחליף בסחורה זה נוטל זה וזה נוטל זה

זאת אומרת

אם יש לך סחורה ולשני סחורה אתם מחליפים זה מזה אתה נוטל ממנו

הוא נחסר

הוא נוטל ממך אתה נחסר

אבל האומר לחברו שני לי פרקיך ואני אשנה לך פרקי

נמצאו שניהם

ביד כל אחד ואחד

הפרק שלך ושלו אצלך והפרק שלך ושלו אצלו

אז את אומרת שניכם משתכרים איפה יש סחר כזה

שתמיד נשאר גם מה ששלך שלך וגם מה ששלו עובר אליך

איפה יש מסחר כזה

אין הפסדים רק רווחים

אז על זה נאמר כי טוב סחרה מסחר כאסף כי בכסף אתה קונה נותן כסף מקבל תמורה אבל נחסר לך כסף שנתת

לו יצויר שאין נשאר לך כסף תמיד וגם אתה מקבל מה שאתה רוצה אין מסחר יותר טוב מזה

אבל זה רק בתורה

מה זה חרוץ?

טוב סחרה מסחר כאסף ומחרוץ תבואתה

אומר הרשי חרוץ זה מין זהב

סוג של זהב

תכף נראה

המצודות ציון אומר שהוא הזהב הטוב כמו שכתוב בירקרק חרוץ

עכשיו הרלב״ג מפרש את הפסוק

כי טוב סחרה

כי ההשתדלות לבקש אותה הוא טוב לאין שיעור

כל מי שמשתדל להשיג תורה להשיג את החוכמה

כל מי שמשתדל לבקש אותה הוא טוב טוב לאין שיעור

יותר מהשתדלות לבקשת הכסף

למה?

כי בקשת הכסף

יש בו תועלת מה להעמדת חיי הגוף

אבל הפרי של התורה הוא יקר מזהב

כי טוב סחרה מסחר כסף

הנה הסוחר

הוא מסבב בארצות לבקש את דבר הסחורה שירצה לקנות

ולזה אמר כי טוב לסבב ולשותת בעבור בקשת החוכמה והתבונה יותר מסיבוב על בקשת הכסף

כמה תרעומת, כמה סכנות בדרכים,

כמה אכזבות,

כמה פשלות, כמה הפסדים כשאדם הולך לחפש כסף

זה לא כל מה שהוא הולך ומקבל ומשיג

יש הרבה עוגמת נפש בזה ולא כל מי שהולך לבקש ממנו משיג

כולם רוצים להשיג עושר כמה עשירים יש

קוראים לזה אלפיון, אלפיון העליון

אבל מי שבא לבקש את החוכמה במקום להסתובב בחוץ לארץ וברחובות ובכל המקומות להשיג כסף

אתה יושב במקום אחד,

אתה רק משוטט בדעתך בין הספרים ואתה משיג חוכמה שאין כדוגמתה

במחלת החכם היא לאין שיעור

ידוע המדרש

שהייתה אונייה של סוחרים

והסוחרים האלה כל אחד יש לו קונטיינר

אז בסיפור הם נפגשים,

כל אחד מספר אני הבאתי זה ואני הבאתי זה ואני הבאתי זה והיה שם איזה אחד כזה דתי

מה אתה הבאת? הוא אומר לו אני לא יכול להגיד

איפה הקונטיינר שלך? הוא אומר לו

יש לי סחורה יותר טובה מזה

טוב איפה זה על האונייה? זה אונייה של סוחרים, איפה?

הוא אומר להם לא חשוב, לא חשוב. מה אתה פוחד? שיהיה עין הרע? מה שיקחו לך?

יש לי, יש לי סחורה טובה מאוד

יותר טובה משלכם

כולם היו טמאים

סערה,

האונייה טבעה

כל הסחורות שקעו

למזלם ניצלו, הגיעו לחוף מבטחים

כל אחד מסכן, זה הלך לעבוד בשטיפת כלים וזה הלך לנקות מכוניות וזה עשה ככה וזה ככה

באותו דתי הלך לבית הכנסת, ישב, התחיל ללמוד,

לומד, לומד, לומד, שמעו אותו, איזה דברים, מה הוא אומר?

התקרבו אליו, דיברו איתו, ראו שהוא גאון

אמרו לו אנחנו רוצים שתהיה פה ערב, ניתן לך דירה, ניתן לך רכב שרד, ניתן לך משכורת גבוהה, ניתן לך, ניתן לך, ניתן לך,

רק תדרוש לנו כל יום

מנחה ערבית ובשבת ובזה וזה

זהו, ישר התמקם

הלך, קנה בגדים חדשים, הכל פה ושם

טוב, אותם סוחרים,

הגיע הזמן תפילה, נכנסו לבית הכנסת, את מי הם רואים?

את הדתי ההוא עם הסחורות

ורואים אותו דורש, באיזה דברים, ופה ושם

אמרו לו, עכשיו הבנו מה הסחרה שיש לך

על זה נאמר, כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזבו

אתה יודע מה המעלה של הסחורה הזאת?

אי אפשר לגנוב אותה, אי אפשר, היא לא טובעת, היא בראש,

כל הסחורה פה,

אתה הולך איתה, אין מטען חורג, אין כלום, כמה שתלמד יותר,

שום בעיה. אתה הולך לכל מקום, משתמש איתה, מזיז עניינים, וואווווווווווווווווווווו העולם מתנהג על פיך.

זה הסחורה הכי טובה, אין סחורה יותר טובה מזו.

איי, איי, איי, איי, המלבים אומר, אשרי אדם מצא חוכמה.

החוכמה אינה נקנית על ידי עיון כמו התבונה

שיוציא אותה מדעתו על ידי עיון.

זאת אומרת, חוכמה זה לא בא על ידי עיון כמו תבונה. תבונה,

מוציאים אותה על ידי עיון.

אז מאיפה באה החוכמה?

החוכמה מקבלים מהשם

באשרי מי שמצא כל חוקות החוכמה,

שיהיו לו לקניין.

אה, אשריו, מי שזוכה לזה.

כמו האדם שמוצא מציאה,

שגם שמצא אותה מן החוץ, בכל זאת ינעשית קניין שלא

והיא ברשותו,

ואין לך מאושר מזה. אשרי אדם מצא חוכמה.

כמו מציאה, שהמציאה היא חוץ לך,

אבל ברגע שמצאת והקבעת היא שלך,

בקניין שלך אשריך.

אבל זה ממציא הקדוש ברוך הוא לאדם.

השם ייתן חוכמה מפי דעת ותבונה.

השם ייתן חוכמה. מי נותן את החוכמה? השם נותן.

אבל צריך להיות מבקש.

אם אתה מבקש הוא נותן, אתה לא מבקש לא תקבל.

אז זה נקרא אשרי האדם מצא חוכמה.

ואומר, עמל בי משרי אדם יפיק תבונה כי הבינה יפיק ויוציא מדעתו

על ידי שיבין דבר מתוך דבר.

זה נקרא שהאדם

מבין דבר מתוך דבר.

בינה.

אבל יש הבדל בין בינה לתבונה.

יש הבדל בין מבין לנבון.

מה ההבדל בין בינה לתבונה?

תבונה זה שהוא מתבונן

על כלל הדברים,

ויודע כל ענייני בינה בכל חלקיהם.

תבונה זה כללי, בינה זה פרטי, להבין דבר מתוך דבר.

אבל האדם, אומרים, זה אדם שיש לו תבונה.

מה זה תבונה?

במושגים שלהם זה נקרא אינטליגנטש.

אינטליגנציה, כן?

תבונה.

האדם הזה מבין הרבה דברים באופן כללי.

אבל בינה זה להבחין ולהבין דבר מתוך דבר.

אז על זה נאמר לנו אשרי אדם

מצא חוכמה

ואדם יפיק תבונה.

אשריהם שניהם.

פסוק הבא, יקריי מפנינים

בכל חפציך לא ישבו בהם.

מה זה כל חפציך?

אומר רש״י כל חמדותיך.

כל מה שאתה חומד,

כל מה שחשוב בעיניך, כל חמדותיך,

היא יותר יקרה.

היא יותר יקרה מפנינים,

וכל החפצים,

כל החמדות שלך לא ישבו בה.

לא יהיו שבין בשביה ודמיהן בדמיה.

זאת אומרת, אין שום ערך כלל וכלל לכל חפצים שבעולם

מול התורה הקדושה.

חפצים קלים,

נאבדים,

נגזלים,

גורמים נזק לאדם.

אנשים רוצים לגנוב ממנו, לשדוד ממנו.

אנשים באים ודופקים לו בדלת כל הזמן, הם רוצים ממנו, כי יודעים שיש לו הרבה חפצים, יש לו הרבה עושר וכבוד.

אבל אדרבה, פה הם יבואו ויבקשו ממך מהחוכמה שלך. אתה לא מפסיד, אתה מתעשר עוד יותר.

כשאתה מחלק את החוכמה שלך לאחרים,

אתה נהיה עשיר יותר, זכויותיך נכפלות לאין שיעור.

אז אתה אומר, אין לך שווי יותר משווי החוכמה.

אומר אבן עזרא, מה זה חפציך?

כל דבר שתחפוץ,

התורה למעלה מזה.

מה זה בכל חפציך לא ישבובה?

זה מעניין מה שנאמר,

ולמלך אין שווה להניחם.

ככה אמר המן לאחשוורוש,

ולמלך לאחשוורוש אין שווה להניח את העם היהודי לקיים אותו,

ולכן הוא ביקש להשמיד להרוג.

מה זה אין שווה?

פירוש אין העם שווה כלום,

וגם לא נחשב כלום,

בשביל המלך שיניח אותם,

כי זה עם מפוזר ומפורד ונבזה.

זאת אומרת, אין שום שווי.

כל חפציך לא ישבו בם, אין בהם שום ערך מול התורה.

כלום, כלום, כלום.

אין שווי?

זה כמו שאמר שעם שלם לא שווה להניח אותם, לא כדאי להשאיר אותם, אין בהם שום תועלת, שום דבר, כלום, כלום, כלום.

אז כל חפציך, מיליארדים,

קרקעות, מדינות, הכול לא שווה מול התורה הקדושה.

יקריי מפנינים

בכל חפציך לא ישבו בה, אומר הרלב״ג.

הנה יקרה מכל המרגליות,

ובכלל,

הנה כל חפצי האדם לא ישבו בה.

והרצון, בחפצי האדם,

הדברים האחרים אשר ישתוקק האדם,

כי כל אלו החפצים

הם כעין נגדה.

זאת אומרת, כל מה שאתה משתוקק ורוצה ותעב להשיג והכול, הכול הבל עמלים

מול התורה.

וירצה כי מאושר מאוד מי שימצא החוכמה הנרמזת בתורה,

באדם שיוצאים ממנה התבונה הנרמזת בה,

כי הכול נרמז בתורה.

והמלבים אומר דבר נפלא,

יקריי מפנינים. למה השווה אותה לפנינים? יקריי מפנינים.

למה לא אמר יקריי מזהב, לא יקריי מכסף, כמו שדיברנו קודם?

למה עכשיו הפסוק אומר שלמה המלך יקריי מפנינים?

מסביר, המלבים, הפנינים הם יקרים

מפני שאינם נמצאים על האדמה שהאדם חי עליה.

רק ביסוד אחר שהוא יסוד המים, איפה יש פנינים?

בקרקעית הים.

כי מוצאם ממצולות ים.

יש שולי פנינים שצוללים לעומק,

ושוללים את הפנינים בתוך צדפות כאלה, ומוציאים משם את הפנינה.

אז לכן הם יקרים מאוד, להשיג פנינים זה יקר מאוד.

אומר וכן, חוקי החוכמה

אינם מוצאים משכל האדם,

מהשכל השוכן בחומר.

רק תוצאותם מן השמיים,

ומשכל אלוהי,

שהוא עוד יותר רחוק ממצולות ים.

זאת אומרת, מאיפה התורה מגיעה אליך?

כל חוקי החוכמה זה לא פה שאדם יש לו שכל אז הוא מבין.

לא.

זה לא מהשכל השוכן בחומר,

אלא כל החוכמה תוצאה מן השמיים, כמו שאמרנו, השם ייתן חוכמה.

הכל זה מן השמיים ומשכל אלוהי,

כל התורה היא שכל אלוהי, כמו שאומר המהר״ל מפראג.

וזה יותר רחוק ממצולות ים. כמה יש במצולות ים? קילומטרים?

בעומק-עומק.

אבל משמי השמיים למעלה, להוריד למטה את החוכמה, זה הרבה יותר רחוק

ועמוק ונעלה רחוק-רחוק מימצאינו.

והגם שצריך לתת במחיר החוכמה חפצי הגוף

ותענוגה ותאוותו,

גם אם צריך לשלם בשביל ללמוד, וגם אם צריך לוותר על שינה ועל תאוות ועל תענוגים ועל טיולים ועל שטויות של העולם הזה,

הגם שצריך לתת במחיר החוכמה כדי להשיג את החוכמה חפצי הגוף ותענוגה ותאוותיו,

הן כל חפציך שתיתן בעדה לא ישבו בה,

שהיא יקרה מכולם כי על ידה תשיג דברים יקרים יותר.

העולם הזה במלואו, העולם הבא,

תענוגות שאין כמותן, אדם שזוכה לחיות בחוכמה, כל רגע הוא מאושר.

יש לו כל כך הרבה מידע להתענג עליו, זה לא יאומן כי יסופר, כל מה שהוא רואה בעולם הוא מבין ישר.

למה?

מחכים את פתי.

אז יקריי מפנינים

לכל חפציך לא ישבו בה.

פסוק הבא,

אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. וואי וואי וואי.

בימינה אומר רשי,

למה ימינים בה ועוסקים בה לשמה אורך ימים,

זוכים לאריכות ימים.

בכל שכן בקטנה עושר וכבוד.

אבל המסמאילים בה, שעוסקים בה שלא לשמה,

נו, מכל מקום עושר וכבוד יש.

זאת אומרת,

אלה שמאמינים, ימין היא חשובה.

ימין השם בכוח, ימין השם רוממה,

ימינך השם, ימין, ימין, ימין,

זה החזק,

שמאלי טפל,

יד שמאלי טפלה, חוץ מיתר ימין.

אבל ימין תמיד זה החשוב.

אז אלה שמיימינים בה, אלה שלוקחים אותה כעיקר,

אלה שעושים את כל המצוות והתורה לשמה,

לשם השם המצווה,

אלה זוכים לאורך ימים.

אורך ימים בימינה.

זה אלה שמיימינים בה.

וברור שהם יקבלו גם עושר וכבוד. זה ברור.

הרי כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר, כבר למדנו.

ומה עם המסמיאילים?

אלה שאצלהם העיקר זה עולם וזה והתורה זה טפל,

מה איתם?

אבל הם לומדים קצת תורה,

אמנם לא לשמה,

אבל הם לומדים,

הוא רוצה להיות בקהילה הדתית וזה וזה.

מה איתם?

אז הוא אומר, הם מכל מקום יזכו לעושר וכבוד. למה?

אלה שלא לשמה, משלמים להם שכר בעולם הזה,

לא בעולם הבא. אז לכן מוכרחים לתת להם

עושר וכבוד. אחרת איפה הם יקבלו שכר? הם לא יקבלו שכר.

רק מי שעושה לשמה, לומד לשמה, מקיים לשמה,

יקבל שכר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

פה מקבל פירות, והקרן קיימת,

לעולם הבא.

אומר האיבר עזרא, עושר וכבוד זה משל שהחוכמת תביאיהו לשתי מעלות.

הרלב״ג אומר,

אורך ימים בימינה.

הנה בימין התורה יהיה אורך ימים.

זאת אומרת, השגת החיים הנצחיים,

כי זהו פריה,

ולזה ייחס זה אל ימינה.

וזה יהיה למה שישיג בה מן החוכמה והתבונה.

זה מי שמאמין.

והנה על הכוונה השנית,

זה שמסמיל, שהוא עושה שלא לשמה, הוא ישיג בה עושר וכבוד.

למה?

כי מצד ההשגחה האלוהית שתדבק באדם,

בעבורה יימשכו לו גם כן טובות גופיות,

כמו שהתבאר בתורה.

אז העושר והכבוד זה מצד זה שיש השגחה אלוקית,

והיא דבקה באדם,

ובעבורה זוכה האדם שימשכו לו גם, גם טובות גופיות, גופניות, כגון עושר וכבוד.

בכבוד.

המלבים אומר שהכסף

והחרוץ,

אמרנו טוב סחרה מסחר כסף,

והחרוץ,

זה הזהב אמרנו,

והפנינים,

הם אוחזים את העושר והכבוד בימינם.

זאת אומרת הם, הם.

אלה הדברים הגשמיים.

כסף.

זהב ופנינים

הם אוחזים את העושר והכבוד בימינם. אצלם החשיבות

זה הימין

אצל העושר והכבוד.

למה? כי עיקרם להשיג עושר וכבוד.

אבל החוכמה,

החוכמה היא תאחז את העושר והכבוד בשמאל

כדבר טפל

שאוחזים אותו ביד שמאל.

כי בימינה היא אוחזת דבר יקר מזה שהוא אורך ימים.

לא יועיל הון ביום חברה.

אדם יש עליו כעס מן השמיים, לקה במחלה.

נו, תשלם כסף, תפדה, נראה.

כמה אנשים יכולים להתפטר מייסורים ומחלות וצרות שבאו ונחתו עליהם בכסף?

כשזה גזירה,

לא יועיל הון ביום חברה.

אז מה מועיל כל האבנים של זהב שיש לך? בלוקים, לבנים, הכול.

מה יועיל לך?

כי בימינה אוחז זה דבר יקר,

שהוא אורך ימים שכולל טוב חיי העולם הזה וגם חיי נצח בעולם שכולו ארוך.

פסוק הבא, דרכיה דרכי נועם. תראו כמה מעלות יש לתורה, זה לא יאומן.

דרכיה דרכי נועם.

לכל נתיבותיה שלום.

אומר האבן עזרא, דרכיה דרכי נועם

ינעמו ויערבו לך.

נתיבותיה הן נתיבות של שלום.

בר אלבג אומר,

הנה דרכי התורה הן דרכים שינעמו וימתקו מאוד לאדם.

כי לא העמיסה תורה על האדם שום מעמס שיקשה לו.

אבל כל מה שבא בא מן המצוות והזהרות

הם דברים ערבים ורצויים בעצמותם.

עצם הדברים שהתורה מבקשת מאיתנו הם נעימים וערבים.

לא כמו נימוסי הגויים שהיו מעמיסים בהם דברים קשים.

מה למשל?

גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם.

מקריבים אותם למולך.

וכל נתיבות התורה הם שלום לגוף,

לנפש,

כי כולם יישירו אל בריאות הגוף ואל בריאות הנפש.

הנה התורה היא עץ חיים לאשר הם מחזיקים בה,

לשמור ולעשות ולחקור בענייניה ובאופן החוכמה אשר יישירו אליה

וסומכי התורה שמחזיקים אותה לעמוד על הסיבות בדבריה,

הוא המאושר.

כי מזה הצד יתיישר לעמוד על כוונותיה.

לא שיקל בענייניה ויעבור בהם כעובר על ספר קורות הימים אשר יגידו איש לאיש,

אלא יחקור על כל פנים לתמוך אותה כדי שיעמוד על כוונותיה,

כאומר שיעמיק לעמוד על כל דבר ודבר ממנה.

למה היה בתואר כזה ולמה נסמך זה המאמר לזה המאמר?

כי בזה האופן ימצא בה ויפיק ממנה תבונה לפי ששבח החוכמה והתבונה והדעת

באר עתה איזה דבר מהם ומפני מה ראוי לשבחם.

ואמר אדוני בחוכמה יסד ארץ וכו'.

אומר המצודות דוד דרכיה דרכי נועם

זאת אומרת לא יבוא בשום צד מכשול

בדבר קיום דבר התורה.

דרכיה דרכי נועם שום מכשול לא יצא לך מן התורה.

שום נזק.

כי דרכיה דרכי נועם.

המלבי מסביר

מה זה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. מה ההבדל בין דרכיה לנתיבותיה?

הדרך הוא הדרך הגדול הקבוע לרבים.

אוטוסטרדה,

רחוב ראשי.

הנתיבות זה שהולכים בהם היחידים, כמו שבילים.

ועל פי זה הוא אומר כך

דרכיה דרכי נועם.

דרכי החוכמה הכולליים הם הדרכים שמובילים אל הנועם

שהוא הערבות הנפשי הרוחני המושג בהשיג את התכלית.

כשאדם זוכה להשיג את התכלית יש לו נועם,

נועם בערבות נפשית ורוחנית.

כי חטא סבא בצחצחות הנפש שעוסק בה.

אדם שזוכה, דרכי התורה,

דרכי החוכמה הם כוללים את הדרכים שמובילים

אל הנועם הזה.

לכל נתיבותיה השלום

זה הנתיבות הקטנות המתפרשות מן הדרך,

מן הדרך הגדול שבה ילך כל יחיד לעצמו בהנהגת עצמו וביתו.

אלה הנתיבות שהוא הולך באופן פרטי הם שלום.

כי שלום הגוף

ושלום הבית

ושלום המדינה.

ושלום קנייניו. כל אלה נכללים בשם שלום.

וכולם תלויים מההנהגה שהולך כל אחד לעצמו בנתיבות מיוחדות של החוכמה.

אבל כולם מתפרדים מן הדרכים הגדולים הכוללים.

אז דרכיה דרכי נועם הם מובילות אל הנועם והערבות.

וכל נתיבותיה שאתה הולך באופן פרטי על פי חוקי התורה,

אלה יובילו אותך לשלום בגוף, בבית, במדינה, בכל, בכל הקניינים, בכל, בכל, בכל.

פסוק הבא

עץ חיים היא למה חזיקים בה בתומכי המאושר.

איבן עזרא אומר

עץ חיים היא כמו עץ חיים

שמי שאוכל מפריו יחיה שנים רבות.

מתאים לאורך ימים בימינה.

ותומכיה,

שלא יעזבוה,

כמו שאמר, כי החוכמת חיי האדם,

שהוא עולם קטן.

אדם זה כמו עולם קטן, יש בו כל מה שיש בעולם הגדול, יש באדם

כעולם קטן.

המלבים אומר פירוש נפלא.

עץ חיים היא למחזיקים בה.

יש צדיק ויש כובש.

מה ההבדל בין צדיק לכובש?

הצדיק

הוא מי שטבע הליבו נוטה לחוכמה,

ואין יצרו מסיתו לעבור על חוקיה.

זה נקרא צדיק.

יש לו נטייה,

נטיית הלב שלו

זה לחוכמה.

והיצר

לא מצליח להסית אותו לעבור על החוקים.

זה נקרא צדיק.

כובש זה מי שהטבע שלו נוטה לרע,

רק הוא כובש את היצר הרע.

על פי זה אומר,

עץ חיים למחזיקים בה.

על מי מדובר?

על הכובש.

למה? הוא מחזיק בבעל כורחם. מחזיק, מחזיק.

כאילו החוכמה רוצה להיפרד ממנו כי הטבע שלו מתנגד לה.

רק הוא מחזיק בה בכל עוז ולא מניח לה לצאת כי הוא כובש את יצרו.

זה נקרא מחזיק ותומכי המאושר.

היינו מי שהוא,

טבע הליבו לא מתנגד לחוכמה.

הוא תומכי ההפוך, אין לו שום התנגדות.

הוא מתומכי התורה והחוכמה.

שזה לא צריך להחזיק בבעל כורחם, הוא רק תומך אותה.

הוא עוד עוזר לחוכמה להתפרסם,

להיקלט וכו' וכו'.

הוא, הוא מאושר, הוא מאושר.

אמרנו, עץ חיים היא למחזיקים בה. מי שמחזיק בה בעל כורחו, כמו שאומרים,

היא תהיה לו עץ חיים.

היא תציל אותו מטבעיו הרחים ומיצר הרע,

והוא יהיה

זוכה לחיים.

אבל תומכיה זה הצדיק שלו, שאין לו שום התנגדות לחוכמה ולמצוות,

ויצר הרע לא מסיתו,

הוא מאושר.

עכשיו,

אז מה בא להגיד לנו הפסוק?

הוא אומר,

הוא בא להגיד לנו,

שלמה המלך רבותה בכל אחד.

לכל אחד יש יתרון.

לכובש יש יתרון,

ולצדיק יש יתרון.

למה? מה היינו אומרים? מי עדיף? הצדיק או הכובש?

מה היינו אומרים?

מי יותר?

תשמעו מה הוא אומר.

הכובש

הוא מאושר באושר הנפש.

זה לא צריך להודיע לנו לכאורה. לא היה צריך להודיע לנו בפסוק.

למה?

שזאת ידענו מעצמנו.

מאיפה ידענו?

שלפי גודל צערו לכבוש את היצר, הרי יגדל אושרו ושכרו.

כי לפום צערה אגרה.

אז הוא מאושר ודאי.

למה הוא מאושר ודאי?

הוא יודע איזה שכר. המלחמה התמידית הזאת שהוא נלחם ומנצח,

היא מעניקה לו שכר פי מאה על כל מאמץ.

אבל היינו מדמים שמלחמה הפנימית הזאת שהוא לוחם עם היצר לכבוש,

תגרום לו לקיצור ימים.

בן אדם כל הזמן במלחמה נגד היצר. דאגה שהיצר לא יחטיא אותו, לא יפיל אותו.

כל הזמן הוא במלחמה.

אז זה יכול לגרום לקיצור ימים. היינו אומרים שהוא יקצר את חייו. על זה בא שלמה ואמר לא.

עץ חיים אינו.

עץ חיים אינו מחזיקים בה. אפילו שהוא מחזיק בעל כורחו ונלחם כל הזמן.

כמו שאם אדם נפל מספינה והוא תופס באיזה משוט,

אז כוחותיו הופכים מניעים דלים. כמה זמן הוא יכול להחזיק?

הוא אומר לא.

לא. אתה תאריך ימים.

עץ חיים היא.

היא תאריך את החיים שלך.

כאילו אכלת מעץ החיים שחי לעולם.

עץ חיים היא למחזיקים בה.

אז היינו אומרים אבל התומך

שהוא מי שהחוכמה אצלו שוכנת בטבע ואין לו מלחמה פנימית,

היינו אומרים טוב זה אין לו שכר, זה אין לו בעיה בכלל,

זה כל הזמן קיים תורה בכיף,

זה בשבילו.

אז מודיע לנו שלמה המלך, לא, לא, לא, בתומכי המאושר.

לא מפסיד שום דבר,

הוא יאריך ימים והוא מאושר ולא יחסר לו בשכרו.

הכל בסדר, שניהם זוכים.

גם זה וגם זה.

ומסביר לנו המלבים.

מאיפה הוא לומד את הדברים האלה? למה הוא אומר שעץ חיים היא למחזיקים בה,

זה אחד שעושה את זה בעל כורחו,

ותומכיה זה אחד שהוא צדיק?

אז הוא נותן לנו ביאור מילים.

מה ההבדל בין מחזיק לתומך?

אז הוא אומר מחזיק,

הוא או בעל כורחו

או והחזיק בה האיש,

זה שתוקף את האישה והחזיק בה האיש,

או מחזיק באוזני כלב, הוא מביא דוגמאות מפסוקים,

או שנותן חיזוק לדבר החלוש, זה נקרא מחזיק, מחזק.

דהיינו, מי שמחזיק זה גם מחזק,

מחזק דבר שהוא חלוש.

בה אחזקת בו.

כתוב,

כשיש אדם עני הולך להתמוטט,

אז אומרים לפני שהתמוטט יש מצווה בה אחזקת בו.

אז זאת אומרת, כל אלה דברי חיזוק, להחזיק וכו'.

וזה ההבדל מן התומך,

שתומך

זה לא בא ביד חזקה.

נגיד, אתה מרים שק,

אז כל המאמץ עליך.

ובא אחד ותומך.

מה זה תומך? שזה לא ייפול.

אבל הוא לא המחזיק.

מי שמחזיק מחזיק את הכול, זה כבד מאוד.

אבל התומך זה פחות,

כי הוא לא בא ביד חזקה.

לכן הביאור שלו, שבאחד צדיק ואחד כובש.

עכשיו,

נקרא את הפסוקים סוף סוף,

ויעבור במוחנו

מה שלמדנו.

אשרי אדם מצא חוכמה,

בה אדם יפיק תבונה.

כי טוב סחרה מסחר כסף,

ומחרוץ תבואתה.

יקרה היא מפנינים,

בכל חפציך לא ישבו בה.

אורך ימים בימינה,

בשמאלה עושר וכבוד.

דרכיה דרכי נועם,

בכל נתיבותיה השלום,

עץ חיים היא למחזיקים בה,

ותומכיה המאושר.

אה, יהי רצון שיתקיים בנו הכול.

רבי יחנניהו ברגל שאומר,

עשה הקדוש ברוך הוא זכות את ישראל לפי כוח.