מדוע יש מריבות בחיי הנישואין?

- - - לא מוגה! - - - 

למה יש מריבות וסכסוכים וגירושים הרבה? אתם יודעים למה?

כי כל צד רוצה לקבל.

לא רוצה לתת,

רוצה לקבל, מוכן לתת,

אחרי שהוא מקבל.

אבל האמת צריכה להיות הפוך.

לתת

וגם היא תיתן.

לתת וגם היא תיתן, לאף אחד לא יחסר, כולם יקבלו הכול.

אבל לא, שהיא תתחיל.

לא, שהוא יתחיל.

וככה זה מתחיל ולא נגמר.

זאת אומרת,

אם היינו מתחנכים, כמו שהתורה אומרת, לתת, לתת, לתת, ובפרט לקרובים, לאלה ששיתפנו אותם בחיינו,

החלטנו ללכת יחדיו,

אם אנחנו מחליטים, אז כל אחד צריך להשתדל להשלים את חסרונו של השני.

אבל אף אחד לא הולך להתחתן בשביל לתת.

רוב האנשים הולכים להתחתן בשביל לקבל.

כל אחד בוחן את השני, מה הוא יקבל ממנו בחיי הנישואין.

מעטים ובודדים האנשים שמסתכלים על התפקיד

של הנישואין

כדי לתת ולהעניק לצד השני.

אז לכן, באמת כולנו יש לנו את הכוח להעניק ולתת,

אבל אנחנו מוכנים לתת ולהעניק בדרך כלל למי שעושה את רצוננו.

מי שמקשיב לנו, מציית לנו ב-100%,

אז אנחנו מוכנים. ואם פעם אחת הוא לא שומע,

כבר מצמצמים את הנתינה, כבר מענישים,

כבר הופ,

וככה זה הולך ומצטמצם עד שלא נותנים כלום, רק מבקשים.

החיים לא צריכים להיות בנויים ככה, הם צריכים להיות על בחינה של לתת ולתת.

משה רבנו,

הוא היה אחד מהגדולים

בעם ישראל שרק נתן ונתן, רץ לפני עם ישראל 40 שנה.

ורק נתן מעצמו, מחייו, מאישיותו, מכל כולו, בשביל עם ישראל.

התפלל עבורם, הגן עליהם,

הביא להם, נתן להם, קרע להם את הים, עשה הכול.

מה לא עשה?

ותמיד רטנו, ותמיד סרבו, ותמיד יגשו עורפה, והוא המשיך.

ולא אמר, מה יוצא לי מזה? עזוב אותי, לא רוצה. לא.

אלא משה רבנו ממשיך 40 שנה.

אתם יודעים, יום אחד לפני שהוא נפטר,

לפני שהוא נפטר הוא מתחנן לקדוש ברוך הוא.

ואתחנן אל השם בעת ההיא לאמור, פרשת השבוע הקרוב.

מתחנן לקדוש ברוך הוא 515 תפילות לקדוש ברוך הוא להיכנס לארץ ישראל.

הקדוש ברוך הוא אומר לו, רב לך, אל תוסף, דבר אליי עוד בדבר הזה.

משה רבנו מתפלל שיזכה להיכנס.

הוא הביא את כל עם ישראל למצב שהם עומדים להיכנס.

הוא לא נכנס.

אף אחד מ-600 אלף איש מישראל לא מתפלל בעבורו.

הוא מתפלל

כל הזמן, מבטל גזרות.

היה מצב שהקדוש ברוך הוא אמר לו, הרף ממני ואשמידם.

אני אכלה אותם.

אני אקים ממך זרע.

אתה תהיה כמו נוח.

ממך יתחיל עוד פעם העולם היהודי.

הוא אומר לו,

ימותו מאה אלף כיוצא במשה ולא תיפול ציפורן מציפורנן של ישראל.

איפה מצאנו כזה דבר? יש איזה עסקן ציבורי כזה?

זה לתת, לתת, לתת.

האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, לתת, לתת, לתת.

כל גדולי ישראל, לתת, לתת, לתת.

אנחנו צריכים להתחנך לזה.

אם היינו מתחנכים לזה,

הציבור שלנו היה נפלא,

עם ישראל היה באמת תבוא, ובדיוק כמו שהתורה רצתה שעם ישראל ייראה, ככה היינו נראים.

אבל מה לעשות?

לימדו אותנו הפוך.

חינכו אותנו הפוך.

שאדם יהיה לו אמביציה, שהוא ישאף,

ואפילו על חשבון זולתו.

ואנשים במרפקים משתדלים להתקדם גם על חשבון אחרים.

התורה לא מחנכת כך,

אבל על זה צריך לעבוד.