"יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה"

"יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (בראשית מח, כ);

א] מה חשב יוסף בליבו בשעה שבירך יעקב את אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה והניח את ידו הימנית על הקטן?

ב] היתכן שצד שמאל חשוב מצד ימין?!

ג] מפני מה זכו אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה להתברך לפני השבטים עצמם?

ד] במה נתייחדו אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה שזכו שעם ישראל בכל הדורות יברכו את בניהם שיהיו כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה?

ה] אפרים עסק בתורה ומנשה במסחר ואם כן יש להבין: מדוע אפרים קודם למנשה ומאידך זבולון שעסק במסחר קדם ליששכר שעסק בתורה?

"יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי" (בראשית מח, יט) שתי (2) תשובות השיב יעקב;

נאמר בתורה: שיעקב אבינו בירך את מנשה ואפרים ו: "שִׂכֵּל אֶת יָדָיו" (בראשית מח, יד) שכן הניח את יד ימינו על ראש הַצָּעִיר.

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ: וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי כו' וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ" (ברשאית מח, יח-יט).

האור החיים הקדוש מבאר:

כשראה יוסף שאביו "שִׂכֵּל אֶת יָדָיו" נסתפק בדבר: האם כיון ש: "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן" (בראשית מח, י) סבור יעקב: שמנשה הוא הנמצא בימין יוסף שכן הוא הבכור ואפרים בשמאלו ולכן כאשר ניגשו ליעקב להתברך שִׂכֵּל יעקב אֶת יָדָיו וכיון שכך אמר לו יוסף: 'לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר כבר סידרתי אותם לברכה שמנשה יהיה בימינך'.

והסדר אינו סתמי; 

כתב הרמב"ן: שחשב יוסף 'שכיון שיש כאן טעות הרי שכל הברכה בטעות וחלילה לא תחול אם לא תהיה בסדר הנכון!'

אבל אפשרות אחרת היתה ליוסף: שמא אביו באמת יודע היכן אפרים והיכן מנשה ואף על פי כן בחר להניח את יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה (בראשית מח, יד) וכיון שכך אמר לו יוסף: שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ! (שם יח) אם יודע אתה היכן הבכור למה תמנע טובה מבעליה?'.

השיב לו יעקב על שני הספיקות כאחת: "יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי"; יָדַעְתִּי - כי מנשה הוא הנמצא בימיני ואף על פי כן הנחתי את ידי הימנית על ראש אפרים אף אני יודע כפי שפירש רש"י: 'שיצא גדעון ממנשה' אבל מכל מקום אפרים יגדל ממנו שיצא ממנו יהושע שעתיד להנחיל את הארץ וללמד תורה לישראל.

והוסיף החפץ חיים: שאפרים נתברך יותר מאחיו שכן היה ענוותן! והדבר מרומז בפסוק: "וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ" כלומר; אחיו שהקטין עצמו יִגְדַּל מִמֶּנּוּ.

נמצא שמעלת אפרים גדולה ממעלה מנשה כפי שיוסף צעיר השבטים נתברך יותר מאחיו וכן דוד המלך הצעיר שבבני ישי התברך יותר מכל השאר.

במה השמאל חשוב מהימין?

ולפי זה הקשה הכלי יקר: 'מדוע רק כאשר סיים יעקב את ברכתו אמר לו יוסף: 'שאין זה הסדר הראוי!' ומדוע שתק יוסף במשך כל זמן הברכה?

אלא –

לא תמיד הימין היא החשובה.

שהרי הלב מרכז ועיקר האדם הוא בשמאל.

ואילו שפלותו של האדם מקור התאווה הכבד נמצא בצד ימין.

והרי הנחת תפילין היא על יד שמאל כדי לשעבד את הלב כשם שהתפילין של ראש מונחים כנגד המח כדי לשעבדו לאבינו שבשמים!

לפיכך סבר יוסף: שכיון שמנשה הוא הַבְּכוֹר לכך רצה יעקב לברכו בברכות שִׂכליות שיהיו בו מדע וחכמה שהם באים מצד הלב ולכן הניח את שְׂמֹאלוֹ עליו!

ואילו על אפרים הקטן הניח את יְמִינוֹ המורה על הכבד כדי לברכו בברכות הגשמיות.

אבל... בסוף הברכה כשראה יוסף ששניהם נתברכו בברכה אחת ברכה שווה לשניהם הבין: שלא זו כוונת יעקב ולכך אמר: 'לֹא כֵן אָבִי הסדר צריך להיות אחרת!'

אולם עדיין קשה קושיה עצומה:

הלא קודם לכן בשעה שיעקב בירך את בני יוסף והפך אותם לשבטים אמר יעקב: "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (בראשית מח, ה) הרי שהזכיר את אפרים לפני מנשה ואם כן מדוע לא נזעק יוסף מיד לומר לו: 'שמנשה הוא הבכור?'

אלא ודאי שיעקב אבינו החשיב כל הזמן את אפרים יותר ממנשה ומדוע?

אפרים ומנשה נולדו בארץ טמאה ואף על פי כן היו צדיקים.

וכדי להבין את שורש הדברים יש להכנס לעומקה של ברכת יעקב:

מפני מה בירך יעקב את בני יוסף קודם לברכת השבטים עצמם וכי הנכדים קודמים לבנים?

ובזוהר הקדוש (דף רלג) מבואר: שמוכח מכאן שאהבת בני בנים גדולה היא אצל האדם יותר מאהבת בניו.

ויש להבין כאן דבר מה: במה זכו אפרים ומנשה יתר על כל שאר השבטים שלכל אורך הדורות אנו מברכים את בנינו: "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה"?

ושני (2) תרוצים מצאנו לכך:

רבי שמואל הומינר בספרו עבד המלך מבאר: שאפרים ומנשה שונים בדבר אחד מכל שאר השבטים שכן כל השבטים גדלו בקדושה ובטהרה בבית ישראל סבא קדישא ואף יוסף אביהם ינק קדושה וטהרה אצל אביו משך שבע עשרה (17) שנה עד מכירתו.

ומאידך אפרים ומנשה נולדו וגדלו במצרים בעמק הבכא בבור הטומאה!

וכיון שכך בירכם יעקב אבינו: 'כשם שאתם הראשונים שנולדתם בארץ טמאה והנכם רואים במשך כל השנים מכשפים וחרטומים במצרים ששקעה במ"ט (49) שערי טומאה ואף על פי כן צדיקים אתם ולמדתם דרך תורה משני (2) אנשים צדיקים בלבד שהיו במצרים הלא הם יוסף ואסנת.

כך יברך כל אב את בנו: "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" למרות שאתה גדל בגלות שהטומאה פשתה מכל עבר ולכל עבר ואף על פי שלא גדלת בסביבה קדושה מכל מקום – יהי רצון שתהיה כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה'.

אפרים ומנשה לא רבים;

ומוסיף המקדש מרדכי עומק נוסף:

מיום שברא ה' את עולמו תמיד נפלה מחלוקת בין אחים; קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו ואפילו יוסף והשבטים! ובזה נתייחדו אפרים ומנשה,

שאף על פי שאפרים מתברך בימין לא נתקנא בו מנשה אלא נותרנו שניהם שלמים באהבתם זה לזה!!

וזו הברכה המעולה שמברך כל אב את בניו: 'יהי רצון שתחיו באחדות שלמה!'

והנה בתרגום תרגם את המילה: "שִׂכֵּל" – 'אחכמינון' לשון חכמה וכן פירש רש"י כלומר יעקב עשה בחכמה ששיכל את ידיו ויש להבין: מה היא החכמה בהחלפת הידים?

מבאר החזקוני: שהיו כאן שתי (2) חכמות; האחת (1) שהרי היה יעקב יכול לשים את מנשה בשמאלו ולא לשכל את ידיו ובכל אופן לא עשה כן כדי שלא לפגוע במנשה וחלילה לא ליצור קנאה ברורה ביניהם לכך רק הפך את ידיו.

אבל הוסיף עוד חכמה שניה (2): יעקב הניח את יד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם ואחר כך הניח את יד שמאל עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה ונמצא שידו השמאלית של יעקב היתה מונחת על ידו הימנית שמאל מעל ימין.

ואם כן מנשה שעליו הניח את ידו השמאלית זכה להתברך מהיד העליונה הרי לנו כאן חכמה גדולה למעט את הפגיעה בו.

אפרים עסק בתורה כיששכר, ומנשה עסק בפרנסה כזבולון;

והנה בפירוש עיקר ברכתו של יעקב: "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" כתב רש"י: 'שתיבת וְיִדְגּוּ שיהיו כדגים היא ברכה על שני (2) דברים; על דרך השפע שיפרו וירבו כדגים ושלילת החסרון שלא תשלוט בהם עין הרע כדגים'.

ומפורשים הדברים במדרש: 'מה דגים אין עין הרע שולטת כך בבניך אין עין הרע שולטת!'.

והוסיפו במדרש: 'מה דגים הללו אף על פי שנמצאים כל היום במים כיון שיורדת עליהם טיפה מלמעלה מקבלים אותה בצימאון! כך ישראל אף על פי שגדלים בתורה מים כיון ששומעים דבר חדש מן התורה פירוש נוסף שלא שמעו עד כה מקבלים אותו בצימאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהם!'

הדברים מופלאים.

ברכת אפרים ומנשה היא שיזכו לצמאון לדברי תורה לאהבת התורה;

מבאר הכתב סופר: 'אפרים ומנשה דומים הם ביותר ליששכר וזבולון; שהרי אפרים למד תורה מאת יעקב כל שבע עשרה (17) השנים שהיה במצרים ומנשה, סייע ליוסף בכל עניני המלוכה והפסוק אומר: "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד" (משלי ג, טז).

ולכן יעקב הניח יד הימין על אפרים שעסק אך ורק בתורה "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ!"

ומנשה שהיה המשנה ליוסף בעניני המלוכה ועסק במסחר נתברך בשמאל "בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד"!

אפרים קדם למנשה, אף שזבולון קדם ליששכר;

וכשראה יוסף שאביו משכל את ידיו נתקשה קושיה עצומה:

הרי בברכת השבטים הקדים יעקב את ברכתו של זבולון לברכתו של יששכר בתחילה אמר: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים" (בראשית מט, יג) ולאחר מכן בירך: "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם" (בראשית מט, יד)?

ולא יעקב בלבד אלא אף משה הקדים את זבולון ליששכר וכה אמר: "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ"(דברים לג, יח) ?

ואמרו במדרש (ובזוהר הקדוש דף רמא): 'שזבולון ויששכר עשו תנאי ביניהם; זבולון עסק במסחר ופירנס את יששכר שלמד תורה וחלקו של זבולון הן בפרנסה והן בשכר התורה שווה לחלקו של יששכר.

ואם כן קשה: מפני מה אפרים שלמד תורה קודם למנשה שעסק במסחר?

מתרץ הכתב סופר על פי תרגום יונתן בן עוזיאל; שכתב על הפסוק: "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" – 'בך יברכו את התינוקות ביום המילה!'

ותמיהה רבתי פורצת ועולה: וכי מה ענין יום המילה לברכת אפרים ומנשה?

אלא סוד הענין הוא: כשילד נולד עומדות בפניו שתי (2) אפשרויות; או לגדול בתורה או לעסוק במסחר שכן אי אפשר לעולם בלא זה ואי אפשר לעולם בלא זה ותמיד העולם נצרך הן ליששכר והן לזבולון ובפני התינוק הנולד עומדות שני הדרכים.

ואמנם כל איש מישראל מחויב לחנך את בניו לתורה ואף על פי שהסיכוי שיצליח הוא קטן מאד שכן רק אחד מאלף (1/1,000) יוצא להוראה! אבל האב מחויב לחשוב: 'אולי ילד זה יצליח!' ואם לא עלה בידו ולא הצליח בלימוד תמיד יכול אחר כך לעסוק במסחר ולהצליח כזבולון.

אבל להיפך? אי אפשר! אם יעסוק הילד במסחר לעולם לא יגדל בתורה!!!

ולכן מתרץ הכתב סופר: 'שכשגדלו יששכר וזבולון ונעשו לאיש זה בעסקיו וזה בעסקיו קודמת ברכתו של זבולון לברכתו של יששכר שהרי 'אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה' (אבות ג, יז).

אבל בשעה שהילד נולד, האב מברכו: "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" בתחילה תנסה להיות כְּאֶפְרַיִם גדול בתורה ואם לא יעלה בידך לכל הפחות תהיה כמנשה עשיר ומחזיק תורה.

ולכן נהגו ישראל לברך את בניהם בכל ליל שבת בברכה הזו בעודם קטנים!

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת ויחי מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו! למאמר הקודם: "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה - כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" - לחץ כאן]