בני ברק - בני ברק - עורו ישנים!

ערב טוב, הערב יהיה לרפואת מזל איילת בת שרה שה' ירפא אותה מהמחלה. חזרה בתשובה שלמה למשפחת אהרון, ומשפחת מארגן הרצאה וכלל ישראל. לעילוי נשמת כל הנשמות הגלמודות שאין מי שיאמר עליהן קדיש, ולעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן. כתה הרמב"ם בהלכות תשובה, פרק ג, הלכה ד: אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב, רמז יש בו. הרמב"ם לשיטתו, שהוא כותב בסוף הלכות תמורה, אף על פי שכל חוקי תורה גזרות הן, כמו שביארו בסוף הלכות מעילה, ראוי להתבונן בהם. בכל מה שאתה יכול ליתן טעם, תן לו טעם. הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה. אז הרמב"ם מצדד בנתינת טעם. לא שהטעם מעמיד את המצווה או את הבנתה. כי הכל זה גזרות עליון ואין לנו בהם ידיעה מוחלטת בכל הקיפה. אבל כל מה שאתה יכול ליתן טעם, תן לו טעם. והתבונן הרמב"ם בעצמו ומצא רמז תקיעת שופר. כלומר, "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק, אשר לא יועיל ולא יציל. הביטו לנפשותיכם והטיבו דרככם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מהם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה". זה הרמז שהוא מצא בתקיעת שופר. ויש פה חידוש עצום. קודם כל, מחזור על מה שכתבו לאט, לאט, נפתח קצת וננסה להבין. "עורו ישנים משנתכם"- וזה החידוש העצום. זה החידוש העצום! "עורו ישנים משנכם ונרדמים..", יש כאלה יותר משנה, בתרדמה. "הקיצו מתרדמתכם". ואז מה? "וחפשו במעשיכם", "נחפשנה דרכנו ונחקורה". חכמים אומרים: "נחפשה דרכנו", זה דרכנו שאנחנו הולכים בהם, דרכי התורה. אז צריך לעשות חיפשו בתוך הדרכים שאנחנו כבר הולכים אם זה באמת על דרך האמת או לא. "ונחקורה". צריך לבדוק באמת מאיפה נובעים כל המעשים שלנו, מה אנחנו פועלים ומכח מה. אז "וחפשו במעשכם וחיזרו בתשובה". כי אם בן אדם יחפש במעשיו עדיין הוא יראה שהוא צריך לחזור בתשובה. "וזכרו בוראכם"- נראה לנו שאנחנו זוכרים את הבורא. מתי? שחולים. שיש איזה צרה או שמבקשים איזה ישועה. אבל מי הולך כל רגע וזוכר את הבורא? אפילו בתפילת העמידה, לא זוכרים שעומדים לפני הבורא. "דע לפני מי אתה עומד", גם זה לא זוכרים, אפילו שכתוב לך על ההיכל לפעמים. כתוב: "דע לפני מי אתה עומד". אז באותו רגע הוא יודע ואחרי זה, זה נשכח מליבו. ו"וזכרו בוראכם", מי? "אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן". זאת אומרת, אפילו אם האמת ידועה וברורה לאדם, אפילו למד והוא יודע מה האמת, מה תורה אומרת, דורשת, מבקשת, אפילו. אבל שוכחים את האמת בהבלי הזמן. ושוגים כל שנתם", כל השנה שוגים "הבהל וריק אשר לא יועיל ולא יציל". אין שום תועלת מההבל וריק. מתי יודעים שאין שום תועלת מהבל וריק? ברגע שאדם נפטר. כל ההבל שהוא רדף אחריו, הכל הוא עמל לריק. הוא לוקח משהו מכל ההשקעות הגשמיות שהוא עשה בחייו? שום דבר! מה שהוא העביר מצוות למעלה, עבר. מה שהוא השתמש בממונו למצווה, עבר. אבל כל השאר זה הבל וריק. כל השאר זה הבל וריק. "לא יועיל וגם לא יציל" כמוש כתבו: "לא יציל הון ביום עברה". אפילו אם יש לך הון, מיליארד אתה, שיש יום של עברה, של כעס מה', מה יועיל לך? לא יועיל. אז ודאי שהבל וריק לא יועיל ולא יציל. אז לכן אומר הרמב"ם: "הביטו לנפשותיכם והטיבו דרככם ומעלליכם". אם אדם יביט על הנפש שלו, יחמול וירחם ויחוס עליה, אז הוא יטיב את דרכיו ומעלליו. ואם גם יביט בה היטב, יראה את חסרונותיה. ואז הוא יוכל לתקן את דרכיו. "ויעזוב כל אחד מהם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".יעזוב רשע דרכו וישאב אל מחשבותיו . דרכו, זה המעשים בפועל. "למחשבתם", זה גם כן צריך. שהרהורי עבירה קשים מעבירה. אז אמרנו בקצרה: מה אמר לנו בפשטות הרמב"ם: כל זה תקיעת שופר מזכירה לנו ורומזת. וכך כתב הרמב"ם: אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, כמו שהוא אמר: שכל מצוות גזרות הן. אבל רמז יש בו. מה הרמז? מה שאמרנו. יש פה חידוש עצום. אנחנו רגילים, אלה שלומדים את הרמב"ם בהלכה, שהרמב"ם בחידושיו מאיר באור חדש כל סוגיה, נפעמים מעמוקת שלו, מהישרות, מהגאונות. אבל כאן יש לנו חידוש של הרמב"ם שנוגע לנו, לכולנו, לכל חיינו וכולנו שווי נפש בו. זה לא לגאונים לבד, עמי ארצות לבד, קטנים, גדולים, לא! זה לכולם שווי נפש. מה החידוש? להתעורר. מה זה להתעורר? האם אנחנו יודעים מה הרמב"ם כותב? שואל הרב גלינסקי, זכרונו לחיי העולם הבא. הוא כותב? שכל אלה ששגו, טעו, חטאו או פשעו, כל אלה שירדו לאן שירדו ועשו מה שעשו, כל זה הם עשו מתוך שינה. כל זה בגלל שהיו שוקעים בתרדמה. כל מה שעליהם לעשות: להקיץ מהשינה, להתעורר ולהתעשת וטו לו. מישהו חשב שזה ככה? אף אחד לא חשב. גם שקראנו את זה קודם, אף אחד לא חשב, ואמרתי שזה חידוש. שהוא אמר "עורו ישנים משנתכם". מישהו הבין שמישהו בכלל כל מה שהוא עושה מתוך שינה ומתוך תרדמה? איזה חידוש! ובאמת, זו גמרא מפורשת והיא מסתמכת על הפסוק: "שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות". מאיפה לומדים? מאיפה לומדים שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות? מהפסוק במדבר ה', פרק ה', פסוק י"ב: "איש איש כי תסטה אשתו". זה מלשון שטויות. שטות. ברגע של שטות היא תסטה. זאת אומרת משעים את השכל, מתעלמים מהידיעות, השינה מביאה את האדם לעולם של דמיונות, חלומות והזיות. מה זה עבירה? עבירה פירושו שכרגע האדם תעב למשהו, והוא רואה עכשיו שאם הוא לא יעבור את העבירה זה הפסד אדיר, וזה רווח עצום אם הוא יעשה את העבירה. רגע אחרי העבירה איך הוא מרגיש? אז מה היה עד כאן? אז מה היה פה? דמיון. הטעם שבעבירה זה לא העביר, כי הטעם של אחרי העבירה הוא מר ומגעיל. הטעם של העבירה זה בדרך לעבירה. הדמיון מהעבירה. שאדם מדמה מה יהיה ומה יהיה ומה יהיה. הדמיונות האלה זה חלומות באספמיא. זה דמיונות, זה מתוך שינה. איפה השכל? איפה השכל? הרי השכל התעורר רגע אחרי. איפה השכל? לאן הוא הלך? סטה. זז ממקומו. נכנסת למצב של תרדמת. כאילו אין בורא, אין ידיעות, אין אמת, אין שום דבר, כאילו לנגד ענייך רק התאווה והשתוקקות שלך למעשה העבירה. הרב מפונוביז', זצ"ל, פעם שאל את רבי יענקלה, אמר לו: "רבי יעקב, אשאל אותך שאלה: אדם ישן וחולם שהוא ביער עבות. הער ביורד ונשמעת שאגת אריות, המיית דובים וייללת זאבים. והוא עומד ורועד ורואה סביבו טבעת של עיניים צהובות מזרות אימה שהולכת ומתקרבת אליו. והוא מפרכס, הוא מפחד, הוא מכוסה זיעה. זיעה קרה. והוא זועק לעזרה. איך אפשר לעזור לו? איך אפשר להושיע אותו?" אומר רבי יענקלה: מי שהכיר את הרב מפונוביז, מי ששמע את מתק שפתיו, איך הוא החיה את החלום, שאתה היית מרגיש שאתה עומד אתה בעצמך מול האריות. צמרמורת אחזה בי. פחד וחלחלה. ואז הוא חייך חיוך כובש ואמר: "אתה יודע איך אפשר לעזור לו?" איך אפשר להציל אותו? "להעיר אותו. זה רק חלום". זה רק חלום. להעיר אותו זה הכל. ברגע שהוא קם, הופ! נעלם הכל, אין אריות, אין דובים, אין כלום.יש שמיכת פוך. אין כלום! ואז הוא יראה שהכל דמיון וכל העולם שהוא חשב למציאות חיה, נגוז ונמוג. אה! יש אנשים שחושבים "אני אלך איתו עד הקבר... אני אראה לו!". ובסוף הם חפרו בור לעצמם, הם לא יודעים איך לצאת ממנו. יש אנשים אומרים: ,אני לא אשתוק!", הוא חושב שזה רק הרגע, והוא לא יודע איזה תהליך ארוך יתחיל מההחלטה הנבזה הזו. וכן על זה הדרך. כל אחד חי בדמיונות שאם הוא יגיד כך ויעשה כך, מיד העולם יתהפך וילך לפי התוכנית. "דמיונס" קוראים ליזה באידיש. "דמיונס". הגמרא אומרת בברכות י"ד: "כל הלן שבעה ימים בלא חלום, נקרא רע". אדם שלא חולם חלום שבעה ימים, עברו שבוע לא חלמת שום חלום, אתה נקרא רע. שנאמר: "ושבע ילין בל יפקד רע". ככה אומר הפסוק במשלי י"ט, פסוק כ"ג. אל תקרא "ושבע", אלא "ושבע". "ושבע ילין בל יפקד רע". אם שבעה ימים עברו בלא חלום, אז הוא רע. ויש להבין, מה פירוש: אל תקרא "ושבע"? מה זה אל תקרא? כתוב שבע. כתוב שבע בפסוק במפורש: "ושבע ילין בל יפקד רע". אז מה זה תקרא? למה לא לקרוא את זה נכון כמו שכתוב? מה אנחנו יכולים לעשות שינויים מה שאנחנו רוצים בפסוקים? אלא ידועים דברי סמיכות חכמים. זה הרב קץ שחי לפני 350 שנה, בסוף ברכות הוא אומר ככה בעניין, בכלל הזה של "אל תקרא". יש הרבה פעמים שחכמים אומרים "אל תקרא כך אלא תקרא כך". הוא אומר שבעניין "אל תקרא", לאחר שיקראו על פי הצעה שחכמים מציעים איך לקרוא את הפסוק, תשוב לקרוא עוד פעם את הכתוב מחדש כמו שהוא כתוב באמת, ותבין אותו לאשורו. ועכשיו יובן על פי ביאור הגר"א, הגאון מוילנא: שאדם עלול להיות כשרוי בחלום בכל ששת ימי המעשה. ולסבור שזו המציאות. מה המציאות? בששת ימי המעשה אדם יכול להיות שרוי בחלום ולחשוב שזה המציאות. ה"ששת ימי המעשה" זה המציאות. מה זה המציאות? הגשמיות! הנהיית אחר הממון, תחושת 'כוחי ועוצם ידי', השכחת כי ה' הוא הנותן לך כח לעשות חיל. כי כשאדם נמצא בששת ימי המעשה, הוא כל הזמן טורח ויגע להשיג את רצונו את סיפוקו ואת צרכיו. כל הזמן. כל ששת הימים הוא לא סומך על ה', הוא פועל במו ידיו בכל אשיותיו בשביל להשיג, ומפעיל את כל כישוריו, הוא לא מתעצל, הוא קם לעבודת הבעל הבית. לא אדון הכל. בעל הבית שלו מחכה לו, בשבעה 8 בדיוק להתחיל את העבודה. הוא צריך להעביר כרטיס. הוא מפחד. יורידו לו מהמשכורת. צריך להעביר כרטיס. נו, אז אומר הגר"א: לפחות בשבת יגיע להכרה הנבונה ויבין שכל השבוע הוא היה שרוי בחלום. כי זה חלום. חלום שהמעשים שלך הם מפרנסים אותך. ושהפעולות שאתה עושה הם ישנו את הגזרות שנגזרו עלייך. זה שטויות הרי. הגזרה לועגת להשתדלות. מה שגזור משמים, רק זה יהיה! וההשתדלות לא תעלה ולא תוריד. זה רק ניסיון. ואם אתה באמת סובר שזה גם מה שמשנה את העניינים, אז אתה גם אפיקורוס. ואם גם אז אתה לא מבין את זה, אז אתה נקרא רע. עכשיו נבין: זה הביאור: "ושבע ילין". נחזור לפשט. מה כתוב בפשט? "ושבע ילין", לא שבע. קודם דרשנו שבע ילין, "שבע ילין", כוונה מי שלן שבעה ימים בלי חלום, נקרא רע. שעכשיו אנחנו חוזרים לפשט. מה הפשט? "ושבע ילין", מה זה "שבע"? אדם שבע רצון. מרוצה מאוד ממצבו. מאיזה מצבו? ממצב השינה שלו. ובל להפקד ויזכר בתפקיד האמיתי, הוא לא זוכר בכלל בשביל מה הוא בא לעולם! הוא בכלל לא זוכר. מה שלחו אותך מעולם העליון להשיג חתיכת לחם, חתיכת פיתה? ממרח חומוס? למה שלחו אותך לפה? הוא שכח בכלל, הוא שבע, מבסוט, שבע רצון. "השבוע עשיתי עסקים טובים, הצלחתי, ברוך ה', קשרתי קשרים חדשים"... וכו'. אדם כזה הוא נקרא רע. רע! אז הפסוק מתפרש בפשוטו נפלא! "ושבע ילין בל להפקד רע". אז זה על שבוע. אומר הגאון הגר"א מוילנא שעל שבוע ימים שאדם חי בשינה. שבוע ימים רק ושוכח את האלוקים ומאמין שבכוחו לשנות ולהזיז. ואם הוא רואה אחד שלא עושה כלום, קורא לו בטלן! מה אתה זה.. תהיה בעל אמביציה! תזוז! תניע את עצמך! אם אדם כזה חי כך, זה בשבוע הוא נקרא רע. ואם כל השנה הוא כך? אן כל השנה כך הוא רע מרע רע. שנה שלמה! על זה דיבר הרמב"ם. מה אמר בלשונו הטהור? אומר: "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת הבלי הזמן ושוגים כל שנתם", כל השנה, "בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל". אז אומר: לפחות תתעורר בתקיעת שופר. לפחות שתקיעת השופר שהיא הרמז לכל מה שאמרנו, לפחות תתעורר עכשיו להבין, הרגע, הרגע, "היום הרת עולם", היום גוזרים עלייך מה היה כל השנה! לא יועיל אם תישן עוד פעם ותירדם. הכל נגזר הרגע, הרגע, עכשיו! הכל נגזר עכשיו! אז השופר בא להזכיר לא דמיונות ששלך, לא מחשבות שלך, לא העצות, "אל בינתך אל תשען", הכל גזור. עכשיו אתה יכול לשנות את הכל באשר הוא שם. זה ההזמנות שלך. "חיזרו בתשובה יעזוב אדם רשע דרכו וישאב אל מחשבותיו". עכשיו זה הזמן. זה מה שמעורר השופר. מסופר שראש ישיבה אחד פנה לאחד מבני הישיבה. ואמר לו: "תגיד לי, נו, יש לך תירוץ לקושיית רב החובל?". איזה רב חובל? איזה ספינה? על מה מדברים פתאום? ראש הישיבה נוחת עליו אומר לו: "נו? יש לך תירוץ לקשויה של רב החובל?". לא מבין על מה הוא מדבר. "יזכיר לי הרב. יזכיר לי הרב על מה מדובר". אמר לו: "רב החובל, נו, זה שפנה ליונה ואמר לו 'מה לך נרדם'. מה לך נרדם . יש לך תירוץ על הקושיה? אתה נרדם! אתה יושב בישיבה ואתה נרדם. במקום לאסוף ולצבור מצוות, זכויות, הכל, אתה נרדם! איך לך תירוץ לקושיה של רב החובל 'מה לך נרדם. קום קרא אל אלוקיך'. הים סוער, הספינה עומדת לטבוע ואדם ישן. מעשה שהי: פרצה שריפה, שמשפחה הצליחה להימלט מהבית הבוער, לפתע נזעקה האם :"אברהמי! אברהמי! איפה אברהמי?" שכחו אותו. והוא ישן במיטה והשריפה בוערת. הלהבות שאגו, אי אשפר להיכנס. צעקו לו אברהמי קפוץ מהחלון". מתוך הבית נשמע קול מנומנם: "תניחו לי לישון". אתם יודעים מה קורה אחרי זה? הופך להיות שישליק. מי שנרדם בעולם הזה, בגיהנום עושים ממנו שישליק. שישליק. שישליק. רמז לשישה ימים. נלמד קטע קטן מהגמרא ונבאר פסוק בספר קהלת. קהלת ט', פסוקים י"ד, ט"ו. "עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה. ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם ומילט הוא בחוכמתו". ואדם לא זכר את איש המסכן ההוא". זה פסוק, שלמה המלך אומר את הפסוק. אם שלמה המלך אומר פסוק, זה חוכמה גדולה. וזה משלי. משלי שלמה בן דוד. דורשת הגמרא בנדרים ל"ב: "עיר קטנה" זה הגוף. גוף האדם. עיר, זה ממש עיר. יש פה הכל, מה זה, צינורות, יש תעלות, עובר דם, נוזל, חמצן, הכל. יש בוחנות, מנועים, הכל. מנופים.עיר. עיר שלמה! עיר קטנה זה הגוף. "והאנשים בה מעט", אלו האיברים. יש לאדם איברים? כן. רמ"ח איברים. מעט. רמ"ח אברים. "ובא אליה מלך גדול וסבב אותה", את העיר, את גוף האדם ואבריו, בא מלך גדול וסבב אותה. מי זה המלך הגדול? זה יצר הרע. יצר הרע בא וסבב את הגוף הזה עם כל האיברים. "ובנה עליה מצודים וחרמים"- טלו העוונות. הוא השקיע בגוף וזה הרבה המלך הזה, היצר הרע, שאדם יעשה הרבה עוונות. "ומצא בה איש מסכן חכם", אבל בתוך העיר הזו נמצא "איש מסכן חכם". מי זה? יצר הטוב. יש בתוך העיר הזאת יש גם אחד כזה שקוראים לו יצר הטוב. יש. "ומילט הוא את העיר בחוכמתו"- איך הוא מילא את העיר בחוכמתו? זאת תשובה ומעשים טובים. הוא יעץ לגוף, לעיר, תשמעו תחזור בתשובה, תעשו מעשים טובים, ואני ממלאת אותכם מהיצר הרע שהוא המלך הגדול שהקיף אותכם במצודים וחרמים. "ואיש לא זכר"- את האיש המסכן ההוא. מתי? מתי איש לא זכר את האיש המסכן ההוא? בשעה שהיצר הרע פועל, עובד, אין מי שמזכיר את היצר הטוב. אין! המלך הגדול שסבב את העיר יש לו כוחות להשכיח גם שיש לך חכם בתוך העיר, שהוא יצר הטוב. שיכול לחלץ אותך ולהציל אותך מפניו. אומר רבי יענקל'ה: מה נאמר כאן? אז הוא אומר: נתבונן במשל עיר קטנה, אנשים מעט, מלך גדול בא ומטיל עליה מצור, נו, מה הסיכויים? קלושים. הולך המלך הגדול ובונה עליה מצודים גדולים, מה הסיכויים? אפסיים. אבל הנה מתגורר בה איש קטן, איש מסכן וחכם וממלא את העיר. איך? איך הוא עושה את זה? בחוכמתו! לא טנקים, לא מטוסים, לא מלטים, לא סייבר. שום דבר! בחוכמתו. לא מובן. הרי החכם בעצמו כלוא בעיר והשונא מסביב צר על העיר והוא בנה עליה מצודים גדולים. אז מה בכח החוכמה לעשות? איך הוא יכול להרוס את המצודים? איך הוא יכול לפרוץ את המצור כתוצאה מחוכמתו? נו, איך הו איכול? אתם יכולים להגיד לי איך הוא יכול? מישהו מהקהל: להעיר. להעיר את מי? אבל היצר מסביב עם מצודים וחרמים. אבל יש מצודים וחרמים. האדם מרגיש שהוא לא יכול, אומר: ''תשמע, יש לי יצר הרע, יש לי יצר הרע, תאמין לי שאני רוצה, ואני זה... ואני משתדל, והנה ניסתי והבטחתי לעצמי, ואפילו הרמתי יד ונשבעתי והכל ואני רוצה, אבל אני לא יכול, לא יכול לזוז.." משיהו מהקהל: הכל חלום. הכל חלום, אתה אומר. לרבי לב חסמן, זצ"ל, היה משל נפלא: פעם אחד כפרי שמע על הפלאות של המטרופולין. עיר הבירה שמה יש קניונים, יש שמה דברים משהו לא ראה מימי חייו. כפרי, מה יש לו? שום דבר. יש לו תבן וכמה פרות, לול וזה. מה הוא ראה? אפילו מכולת אין. כלום. לא ראה שום דבר. הוא שמע את הפלאות של העיר הגדולה, חסך פרוטה לפרוטה, לבש בגדי חג ונסע לתייר במטרופולין. פעם ראשונה בחייו. והעגלה הגיעה למחוז חפצו. העגלון אמר לו: "אני חוזר עוד שש שעות. אז תיקח בחשבון יש לך שש שעות". והוא הולך מסוחרר ברחובות הרחבים, הסלולים. אצלו הכל זה חול. נושא את המבט אל על, סוקר בתים גבוהים, מסתכל למעלה, לא ראה דברים כאלה בימיו. רואה המונים הולכים וחולפים, הלוך ושוב, הלוך ושוב. מה זה! לא ראה בחיים שלו כמויות של אנשים כאלה. עוטפים אותו, נוזפים בו. הוא מבקש קצת התחשבות, זה פעם ראשונה. למה הוא עומד וזה ומפריע לאנשים ללכת. והוא מתפעל. והוא נסחף עם נהר האדם הזורם, פתאום הוא רואה שדרה רחבה וכיכר עם מזרקה. ורואה שפע ססגוני בחנויות ראווה. כל מה שהוא שמע על המטר פולים מחוויר לעומת המציאות. כשהוא יחזור לכפר מה יהיה לו לספר! מה הוא ראה! ואיזה כבוד הוא ינחל כשהוא יספר להם. לא יאמינו! לא יאמינו בכפר מה שהוא ראה. מי שמע על קרונות בלי סוסים? הוא קורא לזה קרון בלי סוס. אורות! הוא רואה אורות. אורות. בלי פתילות ושמנים. מי ראה דבר כזה?! הכל הזוי! הכל הזוי! הוא לא מאמין! נכנס לקניון ענק, והוא אומר למכור במבוכה: "תראה, אני מהכפר, אני עוד מעט צריך לחזור. אם אני אספר להם מה אני ראיתי, לא יאמינו לי. יש לך משהו להציע לי שאני אוכל להפעים ולהרעיש את ליבם של הכפריים? תן לי איזה משהו שאני אבוא, אני אראה להם את זה יגידו וואו!!". "כמה כסף יש לך?", "הרבה, חסכתי הרבה. 20 שקלים". 20 שקלים. מושגים של בן כפר. אמר לו: "אצלכם בטח בכפר אין חשמל." שואל אותו: "חשמל? מה זה חשמל?". הוא אומר לו: "במה אתם מאירים את הבתים?". עד מעט הוא ישאל מה זה בית. כי יש שם בקתות. אומר: "יש לנו עששיות של נפט". נו, לפחות זה. אמר לו: "אתה יודע מה? אני אתן לך בעשה שקלים פנס כיס". פנס כיס. "כולל הסוללה". כולל הסוללה באותו מחיר. "אני אכניס לך אותה לבפנים והנה, אתה רואה? אתה לוחץ פה, זה מאיר. אתה לוחץ למטה, זה כבה". זהו. איך הוא היה מבסוט! לקח את זה ולחץ והתפעל וכיבה וזה. שואלת! לא ראה דבר כזה בימי חייו. יגיע בלילה בכפר והוא יוצא את הפנס, הוא ישים אותו על השולחן כלפי מעלה וידליק! וכל הבית יאיר. היחידי בכפר. נו, דימה לשמוע קריאות הפעלות, מלמולי הערכה, שילם ויצא מבסוט. זהו. מה השעה? עוד שעתיים יש. המשיך ללכת. ראה ביתן צבעוני בחזית, כרזת ענק מוקפת בנורות מהבהבות. תור של אנשים מסתרך בחוץ. והוא שאל: ,מה זה פה?". אמרו לו: מקרינים כאן הצגה על פלאי היער". מה זה מקרינים? מצמיחים קרניים? צחקו. "מאיפה נחת?". "או! הבנו. הבנו". אמרו לו: "היית בעיר ולא ביקרת בהצגה, כאילו לא היית". אי אפשר להיות בעיר בלי הצגה. דרך אגב, למי שלא יודע את כל הקלקול בעולם מלפני 200,250 שנה, מי שהפך את העולם שהיה מתורבת, מעולם שהיה שמרני, מי שהפך את זה, זה ההצגות והמחזות. זה מה שקלקל את כל העיר. ושמה שמו גברים ונשים ביחד, וקיצרו את הבגדים ועשו תפאורה, ושינו ופה , וכל מי שיצא מההצגה, רצה להדמות לשחקנים, וככה העולם מדרדר והגיע לאן שהוא בשפל המדרגה. הכל התחיל עם הצגות ומחזות. עוד לא היה סרטים. רק תיאטרונים. זהו. ככה התחיל העולם. נו, אז הוא שאל: "כמה זה עולה". אמרו לו: "עשרה שקלים". בדיוק! סוגר את העשרים שקלים שהוא חסך. יופי! "כמה זמן זה אורך?". אמרו לו: "שעה וחצי. בעוד עשר דקות זה מתחיל". אמר: יופי! אני בזמן, אספיק לראות ולחזור לעגלון. נבלע באולם החשוך. ישב והמתין. סקרן מה יראה. לפחות תרועה של חצוצרות, המסך הענק הורם, מלבן גדול התגלה מהמסך, ואז התעורר המלבן לחיים. פתאום הוא רואה צמחייה עבותה, ירוקה, בוהקת ועזה, ממנה מתרומם ראש צהבהב ועטוי רעמה, אריה ענק במסך. איזה מפחיד! והוא ממצמץ את העיניים ופוער לו ענק משובץ במלתעות טרף. ומפריח שאגה מקפיאת דם. וואו! וואו! איזה פלאי הכרך. ואז הכתה בה ההכרה. אם זה חי כל כך בחושך, אם ככה בחושך רואים כל כך ברור את האריה ואת היער ואת הכל, איזה יופי זה יהיה בטח עם הפנס. הוציא את הפנס וכיוון אותו למסך ולחץ על המתג. אלומת האור נשלחה ואז כל המסך היטשטש, ואז ראו בסף הכל יריעת בד חיוורת. ומכל עבר נשמעו קולות נרגזים. "כבה את הפנס! כבה את האור, לא רואים כלום". לא רואים כלום. התנצל: "רציתי לראות יותר טוב". והשיבו לו: "אתה לא מבין? כאן רואים רק בחושך". כאן רואים רק בחושך. אתם נמצאים בהצגה רבותיי. אתה רואים בחושך. כאן רואים רק בחושך. אם היה לכם את הפנס ואת האור של התורה, הייתם רואים שאין פה כלום בעצם. הכל דמיונות. הכל דמיונות. הכל חאריט באריט! אין כלום! שום דבר! הכל כלום! הכל כלום! זה מה שאמר לייב חסמן. "עיר קטנה" זה האדם. "ובא אליה מלך גדול וסבב אותה", זה יצר הרע. "ובנה עליה מצודים וחרמים", אז אין לה סיכויים. אבל מצא בה איש מסכן וחכם, זה יצא הטוב ומילא את העיר. איך? בחוכמתו. מה הייתה חוכמה שלו? חוכמה שלו הייתה אור. אור. והוא מגלה לנו שאין יצר הרע, אלא דמיון. אין כאן לא מצור ולא מצוד ולא מציאות ולא פיתוי, הכל תפאורה שקרית. הכל תפאורה שקרית. רבותיי, תקשיבו טוב מה נאמר פה. הרי אם בא מלך גדול והקיף את העיר והעמיד חיילות רבים ועשה חומות ומצודים וחרמים, כזה ענק? כזה גדול? אז למה הוא לא נכנס? למה הוא לא כובש את העיר? למה הוא עומד במצור? כי זה רק דמיון. זה תפאורה. ומי שיודע להאיר ולהראות "בוא הנה, אין פה כלום". אין פה כלום, אז אין פה כלום. באמת אין פה כלום. אחרת היה לו כח. אבל אתה מהדמיון מפחד. אתה מפחד מהדמיון. הנה תראו יש אנשים יושבים בסרט, הם יודעים זה סרט, וכשפתאום הם שומעים איזה משהו אז הם חושבים... (וצועקים), הם נבהלים. לא הבנתי, למה אתה קופץ? אתה יודע שזה סרט. זה כלום, אין פה כלום. זה סתם. אם היו מפסיקים עכשיו את החשמל, היית רואה שכלום, אתה יושב ולא קרה כלום. לא היה פה כלום. לא יהיה פה כלום. כלום! זה חתיכת בד, אין בה כלום. מה אתה נבהל? מהדמיון. מהדמיון. אתה נבהל מהדמיון. מהדמיון. סיפרתי ואני אספר שוב: באה אליי אישה מוכת חרדות. 8 שנים היא אומרת. מיום ליום מצבה מדרדר, רופאים, פסיכיאטרים, רופאי נפש, מה לא, מה לא! לא, לא! זה לא, חרדות, חרדות, לא יכולה, לא יכולה לצאת מהבית, לא יכולה, אני מפחדת, הוא יתפוס, יעשו לי.. כל הזמן... איזה ג'ננה. הביאו אותה אלי. אמרתי לה: "גברת, אין לך שום דבר. הכל פה (בשכל). אם תחליטי פה (בשכל) שאין פה כלום, אין כלום". "לא! אני מרגישה, זה הגוף שלי, מה פירוש? אני מקבלת רעידות..". אמרתי לה כן. השכל פה יכול להפעיל את הגוף איך שהוא רוצה. את יכולה להיכנס לפחד, את יכולה להיכנס לשמחה, את יכולה לעצב. בטח! כל ידיעה יכולה לשנות את מצבו הגופני של בן אדם. אבל מה הוא שמע? אם הוא שמע שהוא הרוויח בפיס. אז הוא רוקד ושמח ויכול למות מרוב שמחה. גם יכול. כי זה משפיע. מה משפיע? לא הידיעה. הדמיון! "מה? אני? הרווחתי מיליונים? אני עשיר? וואו!" ישר הוא מתחיל להתפרע, מה אני עושה? קונה וזה... מי? מה קרה? מה השתנה? אמרו לך משהו, מה קרה עכשיו? מה נכנסת לאקסטאזה? מה קרה? מה קרה? הדמיון התחיל לפעול. ואם אומרים לו: "תשמע, המשטרה מחפשת אותך". "מה? איפה? מה? לא! לא! אני הולך... אל תגיד... מה קרה? אמרו לך מילה "משטרה", מה קרה? הוא כבר נכנס לחרדות, דמיון. הכל דמיון. הכל דמיון. אתה יכול ללכת לחייך כל היום, שום דבר, יאיימו עלייך, יבטיחו לך, ישמחו אותך, יעציבו אותך, תלך רגיל, אין פה כלום! זה הכל הצגה. הכל הצגה. הכל דמיון. הכל חריט! היא לא השתכנע ממה שאני אומר לה, אז אמרתי לה: "תקשיבי רגע, אני אתן לך דוגמה: נגיד שהחולי שלך, אם נתרגם אותו, נתרגם אותו שכאילו קשרו לך מזוודה ליד עם אזיקים ואת לא כיולה להשתחרר ממנה. והיא כבדה מאוד. ואת הולכת איתה, ואת מתלוננת וצועקת וכואבת, ואומרת: 'אני לא יכולה כבר! אני לא יכולה כבר, המשקל הזה מתיש אותי, אין לי כוחות...', אין לי זה.. אין לי פה, אין לי שם. אז אומרים לך: 'אז תורידי את המזוודה, בואי נביא מסור ננסר'. 'לא! לא! אי אפשר! אני חייבת ללכת עם זה, זה כבר מחובר אליי שמונה שנים, אני לא יכולה לזוז...'. אומרים לך: 'את יודעת מה? את לא יכולה להוריד את זה? את לא רוצה להתנתק מזה? את פוחדת שאם תנתקי את זה, אז אוי וואי מה יקרה? אז בואי נעשה משהו: בואי נתפח את המזוודה ונראה מה יש. ואם נמצא שיש שמה אבנים גדולות ואת סוחבת סתם אבנים גדולות, האם תהיה מוכנה לזרוק את המזוודה או לא?". היא אומרת: "אם זה היה ככה, כן.". אמרתי לה: "גברת, את סוחבת חרדות, אבנים גדולות, חארטה! אין כלום! כמה זמן את חרדה? שמונה שנים. נכון, כל פעם חשבת 'עכשיו אני אמות, עכשיו אני אמות, עכשיו אני אמות', נכון? נכון שאת פוחדת למות? היא אומרת לי: "כן, אני מפחדת למות". "נו, ועברו שמונה שנים למה לא מתת?". אז זה אבנים! זה חארטה! אין פה כלום! "עכשיו בואי אני מבטיח לך דבר אחד: את תמותי". "לא! אל תגיד לי את זה!". אמרתי לה: "מה? גם אני. גם אני אמות, כולנו נמות. מה את חשובת שאת לא תמותי? רק ההבדל ביני לבינך שאני חושב שאני אמות פעם אחת. את כל יום מתה. כל יום! למה למות כל פעם? תחיה עד שתמותי. מתי שתמותי את לא קובעת. גם החרדות לא קובעות. מי שקובע זה ה', הוא גוזר מי יחיה ומי ימות ומתי. ועד אז, בינתיים תחיי.". היא השתחררה בסוף. כי הכל זה דמיון! הכל זה דמיון! רבותיי, הכל זה פה, פה (בשכל). אדם מדמיין שהוא יכול לפעול, הוא יכול לעשות, הוא יכול להזיק, הוא יכול להועיל, הוא יכול זה, הוא יכול זה, הכל דמיון! דמיון. רק מה? תורה ציוותה אותנו לעשות השתדלות. תעשה מה שהתורה ציוותה, יש עניין לשעות מצווה, תעשה מצווה. עזר לא עזר, הועיל, לא הועיל, לא עניינך! אתה תעשה רק מה שציוותה התורה. תעשה מה שציוותה התורה. מה שהיא אמרה אל תעשה, אל תעשה. אל תעשה! את תעשה גם קיצורי דרך. אם אתה חושב שתעשה קיצור דרך, אז אתה.. לא תגיע לכולם! מה שנגזר יהיה, מה שצריך להגיע אלייך בעל כורחך! לא יעזור לאף אחד. טנק יעמוד מולך וירצה לירות פגז, אם ה' מחליט, לא יפעל. לא יפעל. בפאריז לא מסמן היה התקפה, ואחד הותקף שם, או זו הייתה אחת, שהותקפו בתוך הבית קפה, וריססו כמה, והוא ניגש עד לבן אדם או בת אדם וטק! טק! טק! לא עובד. לא עובד! מול הראש! שום דבר! בסוף הוא קיבל את הכדור. אז זאת אומרת אם ה' מחליט שמישהו יחיה לא יעזור שום דבר! בפיצוצים שהיו באוטובוסים, אתם זוכרים? אז היו הרוגים, היו פצועים. והיו מקרים שישבו שניים על ספסל, אחד פה ואחד כאן. אחד התפוצץ לחלוטין, לא נשאר ממנו כלום. והשני ירד שלם. איך זה יכול להיות? מה רסיסים יודעים לאן ללכת? בדרך כלל זה מתפזר פחות או יותר אותו דבר. לא יכול להיות שזה יתפזר בצורה כזאת שבשביל גוף של בן אדם אחד לא יכנס רסיס אחד. איך זה יכול להיות? כי אם ה' מחליט, אז הוא מחליט, זה הכל! "יפות מצדך אלף ורבבה מימינך אלך לא יגש". 11 אחד נפגעים ואחד מתוך ה-11 אלף לא נפגע. עומד רגיל, כאילו לא קרה כלום. איך זה יכול להיות. יש מי שמנהל את העולם, יש בעל הבית. כל השאר זה דמיון. דמיון. בוקר טוב! אנחנו ממשיכים: נזכר בעוד סיפור מהגמרא: בברכות ס"א: תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה לרבי עקיבא ומצאו שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה. אמר לו: "עקיבא, אי אתה מתיירא מפני מלכות?" יש גזרה שאסור ללמוד תורה. מי שילד תורה, יהרגו אותו. אתה לא פוחד? אמר לו: אמשול לך משל: למה הדבר דומה. לשואל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. אמר להם: "מפני מה אתם בורחים?". אתם זוכרים זה שואל, כן? שועל הוא ערמומי, הוא לא רק פיקח. הוא ערמומי. אז השועל הולך ורואה את הדגים מתקבצים ממקום מקום, אמר להם: "מפני מה אתה בורחים?". אמרו לו: "מפני הרשתות שמביאים עלינו בני האדם". אמר להם: "רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותיי ואבות אבותיכם?". אתם רוצים? דגים, דגים, בואו תעלו, תהיו איתי ביחד, כמו שהמשפחות שלנו היו בעבר. אמרו לו: "אתה הוא שאומרים עלייך פיקח שבחיות, לא פיקח אתה אלא שוטה גמור! שוטה אתה! אם במקום חיותנו אנחנו מתייראים, הרי איפה המקום שלנו שאנחנו חיים? בתוך המים, אם אנחנו שמה אנחנו מתייראים, פוחדים, אז במקום מיתתנו, אם נעלה ליבשה נמות לבד. אז על אחת כמה וכמה. איזה עצה הבאת לנו? זה אתה פיקח שאומרים עלייך שאתה פיקח?. מה אומר המשל? אף אנחנו. אומר לו רבי עקיבא לפפוס: אנחנו יושבים עוסקים בתורה. מה כתוב בתורה? "כי הוא חייך ואורך ימיך". מה זה החיים של אדם? עסק התורה. אז אם כשאנחנו יושבים ועוסקים בתורה כך, ויש סכנה של גזרת מלכות, אז אם אנחנו הולכים ומתבטלים ממנה, על כך כמה וכמה. אם היא חיינו נעזוב אותה, לבד נמות. לא צריך אפילו את המלכות. איך אתה אומר לי אם אני מתיירא מהמלכות? אני מתיירא מהבורא יתברך שנתן לנו תורה שהיא חיים, ואני חי בתוך החיים. ואם שמה אני צריך להתיירא, אז במקום המיתה שלי, אם אני עוזב אותה, ודאי וודאי שאין לי שום זכויות, ולא יעמדו לי כלום. אני צריך יותר, יותר להתיירא. אבל הפלא הוא, תקשיב טוב! מה השועל אמר וניסה לפתות את הדגים? אמר להם: שתעלו ליבשה, אז אנחנו נדור, אני ואתם, דרך שדרו אבותיי עם אבותיכם. מתי דרו? זה כמו שהפלסטינים אומרים שפלסטין שלהם. טוב, תנו תאריך. מתי דרתם פה? איך קראו לנשיא שלכם? או מלך פלסטין או נשיא פלסטין? נו, תביאו נו, איזה ערים היו פה? איך קראו לערים שלכם? אין! מרוב שדיברנו על זה שאין שפלסטין זה הכל חארטה והפלסטינים זה חארטה, אז עכשיו אבו מאסן מצא חארטה חדשה. הוא אומר: לא, לא, אנחנו לא פלסטינים אנחנו הכנענים. אנחנו הכנענים. איפה אתה! אנחנו מלפני 4,000 שנה! מעניין מי לחש לו שהיה פה כנען. כנראה השמאלנים. מכל מקום, אז הוא מפתה אותם, השועל, ואומר להם שאנחנו דרנו ביחד פה. פה, פה עם הדגים. סבא שלו היה עם הדגים. תשמעו עוד משל: המשל הזה מובא ברש"י בסנהדרין ל"ט וזה הלשון שלו.. זה משל עלינו פיקס! עם רבי עקיבא זה לא מתאים לנו כל כך, לא כל אחד לומד תורה וחושב שזה החיים שלו. אבל המשל הזה עכשיו חבל על הזמן! בול עלינו, בול קליעה. השועל רימה את הזאב. הוא גם רמאי. רימה את הזאב להיכנס לחצר היהודים בערב שבת ולתקן עימם צרכי סעודה ויאכל עימם בשבת. השועל הזה, אפשר להגיד עליו גם נחש. הוא אוהב להסתלבט על כולם, להפיל את כולם, לסבך את כולם. משהו! משהו! יצר הרע, שועל. שועל. מה הוא אמר לו? תשמעו מה הוא אמר לו? תשמעו מה הוא אומר לזאב. הוא לא אמר לזלמן, הוא אומר לזאב. זאב זה עם ארבע, הולך עם זנב, זאב. אומר לזאב: תיכנס לחצר של היהודים בערב שבת אבל, תקפיד שזה בערב שבת, תעזור להם לתקן צרכי סעודה. ואז אתה תאכל עיממם בשבת. הם יזמינו אותך לשולחן שבת, תאכל איתם. שבא להיכנס הזאב לאור הצעתו, חברו עליו כולם עם מקלות ונס על נפשו חבול ומוכה. בא הזאב להרוג את השועל על העצה שנתן לו, התכונן השועל ואמר לו: "מה אתה חושב שילקו אותך בגלל שאתה באת לעזור להם? זה לא בגלל זה. זה בגלל אבא שלך. כי אבא שלך פעם התחיל לסייע להם בסעודה, ותוך כדי הסיוע הוא אכל נתח טוב. בשביל זה הם רדפו אחריך. בגלל האבא שלך". אז הוא אמר לו: "מה בשביל אבא שלי אני לוקה?". אמר לו: "כן! מה אתה לא יודע שהפסוק אומר: 'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה'. אבל אתה יודע מה אני אתן לך פיצוי, ואני אראה לך מקום אחר לאכול ולשבוע". בא לו על הבאר. על שפת הבאר גלגלת ובה שני דליים. שאחד עולה, כמובן השני יורד. נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה. שנכנסים לדלי אז המשקל מוריד אותך למטה, לתוך הבאר. ואז הדלי שהיה התחתון עלה למעלה. אמר לו הזאב: "למה נכנסת לשמה? אמר לו: "יש פה בשר וגבינה לאכול ולשבוע". והראה לו את דמות הלבנה במים כדמות עיגול כמו כיכר גבינה עגולה. אמר לו: "אז איך אני ארד למטה?". אמר לו: "אתה תכנס בדלי העליון". נכנס, ירד, והדלי של השועל עלה למעלה. קפץ השועל החוצה. שאל אותו הזאב: "איך אני עולה?". אמר לו פסוק ממשלי, אמר לו: "צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו". צדיק ממש השועל הזה. צדיק. קורא לעצמו צדיק. עכשיו נשאלת פה סדרת שאלות: איך התפתה הזאב להבטחת השועל? שמחכים לו לעזור בהכנות לשבת. שועלים נותנים עצות לך תעזור בהכנות לשבת, מה הוא יעשה? ג'חנון? מה יעשה? יכין חאלס? מה יעשה? ואיך האמין אח"כ שמה שהרביצו לו זה בגלל אבא שלו? איזה המצאות! מה זה? והוא ממשיך איתו והוא רואה שהוא רימה אותו וממשיך עוד פעם ונכנס לבאר! איך זה יכול להיות? ועוד העיקר: השועל מבטיח לו בשר וגבינה. הזאב לא ידוע כצמחוני וחובב מאכלי חלב. הוא המעיינים שלו זה בבשר. ומה הראה לו? דמות כיכר גבינה. אז הזאב חשב שאם יש פה גבינה, כי הוא אמר בשר וגבינה. את הגבינה הוא ראה. איזה גבינה? את הלבנה שמתקפת במים. אז הוא אמר אם הוא אמר בשר וגבינה, הנה יש גבינה אז בטח יש גם בשר. ולסוף מה התברר? שכל הגבינה זה בכלל בבואה של הלבנה. והבשר אפילו משל לא היה. זאב זה! אם היית טורף בהתחלה את השועל, כבר היית מזמן שבע. והיית חוסך מכות, ושבי, וייסורים ובסוף גם מיתה. אם היינו גוברים על יצר הרע שהוא השועל במקרה הזה, שאומר "השבוע אני חייב להצליח". והוא מפיל אותך ואתה לא מצליח. שבוע הבא, הוא נותן לך עוד פעם רעיונות חדשים . אח"כ הוא מביא לך עוד רעיונות. וכל שבוע רעיונות חדשים. ולא, אני חייב לנסות זה, והציעו לי פה, והציעו לי שם. מי זה מציע לך את כל ההצעות. כל הזמן יש לך הצעות? מי מציע לך את ההצעות? מי שמציע את ההצעות זה השועל. זה יצר הרע. ואתה ממשיך. אתה יותר גרוע מהזאב. הוא מחריט עלייך, לא שבוע ולא שבועיים, לא שנה ולא שנתיים, לא עשר ולא עשרים, אתה כבר בן 70! אתה עוד מעט נכנס לבור! ואתה עוד שומע לו. "לא, השבוע אני חייב להצליח!". איך? איך? איך אדם מתפתה? הכל זה דמיון. הוא מומחה, נוכל, הוא הפיל את כל העולם בבור עמוק. זה התפקיד שלו. מתפתים אחרי הדמיונות. ממתי זה התחיל אתם יודעים? מחטא אדם הראשון. מצוה קלה נצטווה אדם הראשון: "מכל עץ הגן אגל תאכל, רק מעץ הדעת טוב ורע, לא תאכל". אומרים לך כנס לקניון, הכל אתה יכול לאכול. הכל! יש פה עשרות אלפי מוצרים, פרודוקטים, הכל אתה יכול לאכול. רק מחלקת בשר ועופות אל תאכל. ולא, דווקא הוא יאכל! דווקא הוא יאכל! אמרו לך אל תאכל. הכל תאכל, יש מספיק אוכל, מלא אוכל. אתה יכול לחיות עם זה לאורך ימים ואפילו אולי יותר. בלי שומנים, בלי צרות. "לא!". אבל אמרו לך יש נבלות וטרפות, אל תאכל!. "לא". אז אנחנו מתפלאים על אדם ראשון? אנחנו גם האדם האחרון. אותו הדבר. בדיוק אותו הדבר. לא עמד בציווי שעה אחת קלה. למה? כי הנחש בא ופיתה. מה אמר? "כי יודע אלוקים כי ביום אוכלכם ממנו ונפקחו עינכם והייתם כאלוקים". אתם יודעים למה הקב"ה אמר לכם לא לאכול? כי הוא פוחד שאתם תשלטו לו על העסק. אתם תפתחו לו קונקורנציה. אתם תדעו כמוהו, אתם תהיו כמו אלוקים. "אתה יודע למה הוא אומר שאסור לאכול נבלות וטרפות? הוא רוצה למכור בעצמו בשר. אתה מבין? עלק אני אומר לך..." יצר הרע אומר תשמע אתה אל תהיה פתי, תאכל! תאכל! תאכל! כל מה שהוא עושה זה רק בשביל שהוא למכור. איך היצר הרע עובד! משהו, משהו! משהו, משהו! פירש רש"י: מה אמר להם? מה אמר להם היצר הרע, הנחש? מה אמר להם? "כל אומן שונא בני אומנותו". אתם יודעים, הבורא אכל מהעץ הזה וברא את העולם. אם אתם תאכלו מהעץ הזה, אתם תהיו כמוהו ותוכלו ליצור עולמות. כזה שקר גס! כזאת שטות! כזאת שטות! איך אפשר להגיד כזה דבר?! הבורא אכל מהעץ הזה וברא את העולמות. שמעתם? הבורא אכל מהעץ הזה. זאת אומרת מי היה לפני מי? הבורא היה לפני העץ או העץ היה לפני הבורא? והוא אוכל מהעץ, אחרי שהוא אכל מהעץ, שהעץ היה קדום, תמיד היה קיים, אחרי זה הוא ברא את העולמות. אז בעצם הקב"ה בכלל לא קדמון. הוא בעצמו יצור ככל היצורים. איזה כפירה! אפיקורסות! לא יאומן! איך הוא מסוגל לשגע את אדם הראשון שהוא בתכלית החוכמה שה' מעיד עליו שחוכמתו גדולה מחוכמת המלאכים. אבל זה כוחו של היצר. שאדם לא שם לב. כי היא רואה שהעץ נחמד ותאווה לעניים וברגע שרואים משהו כבר לא שומעים כלום. רואים את הדמיון, את הביס, את הטעם. זהו! אח"כ לא משנה מה מדברים, כבר הוא יכול להכניס אותך לבאר ואתה תראה גבינות. רק איך תצא משם אתה לא יודע. איזה יצר הרע! שטות, נכון? אבל גם אדם הראשון נפל בה. בגלל זה כולנו מתים, אם אתם לא יודעים. אנחנו מתים כולם בגלל זה. מהטעות הזו. טעות אחת. עכשיו תשמעו עוד גמרא: גמרא בשבת ע"ה אומרת: איך דרכו של יצר הרע? תשמעו: שואלת הגמרא: שוחט משום מה חייב? שחיטה בשבת אסורה והשוחט ששוחט שחט בהמה משום מה הוא חייב? איזה מלאכות הוא עושה? מה הוא עשה? למה הוא חייב? למה הוא חייב סקלה? משום נטילת נשמה ומשום צובע. אחד שהוא נוטל נשמה בזה שהו שוחט הוא נטל נשמה מהבהמה. מצד ני הוא גם צובע. אסור לצבוע בשבת. מה פירוש הוא צובע? מה הוא צובע? הוא רוצה שיצבע מקום החתך בדם להורות על טריות הבשר. שיש דם על מקום החתך, אז זה נראה שהבהמה טרייה. אז יש לו עניין בצביעה, מלאכת מחשבת. פירש הבעל שם טוב, זצ"ל, שהשוחט שמדובר פה יצר הרע, יצר הרע, הוא ממית שואה רוחנית. אז שואלים בגמרא: מפני מה הוא חייב? מדוע כתוב בגמרא בסוכה נ"ב שעתיד הקב"ה לשחוט אותו? הקב"ה יקח את מלאך המוות, הוא יצר הרע, הוא השטן, והוא ישחט אותו בסוף. למה הקב"ה ישחט אותו? התשובה: משום נטילת נשמה, כי הוא אמלל אנשים רבים והוציא אותם מן העולם. אבל רגע! זה התפקיד שלו, התפקיד שלו להיות מלאך המוות. והוא לא בחר בתפקיד, ה' מינה אותו להיות מלאך המוות. אז מה הוא אשם שאנשים מתפתים אחריו ובסוף הם מתים? אומנם כן, אבל יש עוד בעיה בשחיטה. אבל למה צבעת. אסור לצבוע. אסור לצבוע. למה אתה סובבת את הכל בכחש, בשקר, הבטחת לאנשים מקסמי שווא ומדוחים, בועות ובבואות, ובמבות. למה אתה פיתת אותם בכל מני? למה צבעת להם את העבירות כמצוות? למה? לא שלחתי אותך, תגיד להם לעשות להם עבירה, תגיד עבירה תעשה, כדאי לך, טעים, זה, מה שאתה רוצה תגיד, אבל תצבע להם את זה כאילו הם מקיימים עוד מצוות. אתה צובע להם. זה לא ביקשתי ממך. בגלל זה אני אשחט אותך. לא תוסיף, לא תוסיף. וכאן נשאלת השאלה: מאחר שכן הוא כן, שהיצר הרע מקרין הצגה בדיוניות, מצג שווא, אבל לנו יש את הפנס בכיס. אתם זוכרים את הפנס? יש לנו פנס בכיס! רק לעשות לחיצה אחת, אנחנו מאירים וכל המסך אין פה לא אריה ואין פה יער ואין פה כלום! האור בפנס מאיר שהכל בלוף! הכל שקר! אור התורה מחזירו למוטב. בשנייה, ישר אתה תופס שהכל בלוף. וכאן נשאלת השאלה, מאחר שכך הם הדברים והיצר הרע מקרין הצגה בדיונית, למה לא נשתמש בפנס שבכיס להאיר ולפוגג את כל הדמיונות. איך? תגידו לי איך כולם נופלים ברשת שלו? איך כולם נופלים ברשת שלו? אתם יודעים מה התשובה? התשובה עצובה. כי אנחנו רוצים להיות בהצגה. אנחנו רוצים להיות בהצגה. "בוא נא! איזה הצגה הייתי במנהטן. איזה גורדי שחקים! איזה זה.. איזה מכוניות! לימוזינות... וואו!" נכנסת לחניות, ראית. איזה הצגה! רוצים את ההצגה. מה אתה רוצה שאני אשב עם הספר...? מה זה? אני רוצה הצגה! הצגה אני רוצה! הצגה. בגלל שאנחנו רוצים הצגה והוא מבין שאנחנו רוצים הצגה, אז הוא עושה לנו הצגה. אבל הוא משנה כל פעם את ההצגה. שחקנים חדשים. ואם אתה מאוכזב מהצגה הראשונה, אומר: ללא, לא, עכשיו משהו חדש יצא, עכשיו חדש, חדש...". וככה הוא מחליף את הבגדים, עם המודה, וככה הוא מחליף את הפלאפונים, וככה הוא מחליף את המכוניות, וככה הוא מחליף.. הכל הצגות חדשות. הכל הצגה חדשה. הכל, הכל, הכל, אבל הכל הצגה! וגם אנחנו מבקשים לא להעיר אותנו. לא להעיר אותנו. אנחנו רוצים לישון, כי בחלום אנחנו יכולים להיות בלי כרטיסים. בארה"ב אתה ברגע יכול להיות בהצגה ובלי לשלם כרטיס. אתה בחלום! איזה יופי! בא אחד מוכיח אותך, אומר: "תתעורר, תתעורר. יש מצוות, יש זה, מה איתך? למה זה ...". הבן אדם: "תשמע, אל תגיד לי מה לעשות. אני יודע...", אני בהצגה. אני בהצגה. אל תפריע, אל תפריע! זה הסיום של הכתוב: "ואיש לא זכר את המסכן ההוא". כשיש יצר הרע לא רוצים לזכור שיש גם יצר הטוב. אל תעיר אותי בבקשה. אל תעיר אותי. אני נהנה מאוד מהחיים, מההצגות, מהדמיונות. זה מחיה אותי, זה נותן לי את החיות. אבל אני אם אני כל הזמן אהיה כפוף להלכה, לקיים כל דב ודבר, זה יותר מידי מרובע, זה יותר מידי מגביל אותי. אני רוצה חופש. אני רוצה להיות עשו. עשו. איש ציד איש שדה, פתוח בדעות, ביכולות. לא מוגבל. אני לא רוצה להיות יעקב איש תם יושב אוהלים, ממוסגר, יש מסגרת, אני לא רוצה! אני רוצה להיות עשו. עשו אבל עם דמות של יעקב, עם זקן, עם פראק, עם מגבעת, אבל אני אוהב הצגות. הצגות. לכן התחילו אצל החרדים גם עושים הצגות. הצגות לבנות בסמינר, הצגות, תיאטרון, סרטונים של גרובייס, ודברים שנכנסו. יצר הרע לגיטימי כבר. עם חותמת של רבנים והסכמות... נהיינו יוונים. יצר הרע יש לו אומץ! הוא בא ומביא לך גם חותמת של רב. זהו. ועכשיו זה הצגה מותרת! הצגה מותרת. גמרנו! עכשיו אנחנו נביא את דברי רבנו בחיה ב"חובות הלבבות", בשער יחוד המעשה בפרק ה' הוא אומר על יצר הרע: "אתה ישן לו והוא ער לך". פעם אמרתי על זה וורט. זה הולך טוב באידיש. "אתה ישן לו והוא ער לך", והוא הער לי חייד. הוא בא כמו ער לי חייד. יהודי ירא שמים כזה. הוא ער לך ואתה ישן לו, והוא ער לך. אתה יודע למה הוא ער לך? בגלל שאתה ישן לו. זה הזהיר שלמה המלך: "אל תתן שינה לעיניך ותנומה לעפעפיך, הינצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש". צבי ברגע שהוא רואה את האריה רודף אחריו, אז הוא בורח. לאן הוא יברח? בורח ליער. אבל יש לו בעיה. יש לו קרניים. ואם הוא ייכנס ליער והוא ילפת, ואז יבוא האריה ויתפוס אותו.אז מה הוא עושה? "הנצל כצבי מיד", מה עושה צבי? בלי שום חשבונות, הוא ישר מגיע לעץ הראשון, בום! בום! בום! שובר את הקרניים ואז הוא מדלג, הוא זריז מאוד, מקפץ, מקפץ, והוא יכול להצליח לברוח מהאריה. אומר בעל מדרגת האדם, הסבא מנובהרדוק, כמה שאני למדתי ממנו! ובפרט את הדוגמה הזו. הוא אומר הקב"ה ברא את העולם, העולם לא מפריע לאדם כהוא זה. העולם נברא לשרת את האדם, לאשפר לאדם לעשות את כל מה שה' רוצה. אין שום הפרעה מצד העולם לעשות את רצון הבורא. אבל מה הבעיה? מה הבעיה? אם אין לך קרניים, גם אם נראה לך שהעולם זה ג'ונגל, יש הרבה סבוך עצים, חיות, תדע לך אם אין קרניים אתה יכול לדלג כמו צבי. אתה יכול לעבור את העולם בלי שום בעיה. נכון העולם נראה יער עבות, מלא בלגאנים, מלא ניסיונות, הכל זה חריט. אם אתה שובר את הקרניים. אבל מה הבעיה? הבעיה שבן אדם מצמיח לו קרניים. מה זה מצמיח לו קרניים? כתוב: "והאלוקים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים. האלוקים עשה את האדם, מי זה האדם? אדם הראשון. "עשה את האדם ישר". מה זה ישר? בלי קרניים, בלי כלום, ישר. מה זה ישר? כל מה שהוא הביט עליו בתבל, הוא ידע מהותו. הוא לא היה צריך הבדל בין טוב לרע בשביל לדעת מה לשעות, הוא היה ישר. כמו שהיום בעל חי נוצר, נברא, הוא ישר יודע מה מותר לו מה אסור. הו אלא ניגש לאש. הוא לא צריך לבחון. הוא יודע זה אש, הוא יודע מה לאכול, לא אמרו לו זה עשב טוב, זה עשב לא טוב. הוא יודע מה לאכול. הוא נברא ישר, ישר לייעוד שלו. ישר. אדם הראשון נברא ישר. מה קרה? "המה", מי זה "המה"?, הוא ואשתו. הוא וחוה "ביקשו חשבונות רבים". עשו חשבון: "רגע, מה שאומר הנחש, אה! הוא לא רוצה שתאכל מהעץ. שלא נהיה כמוהו, נהיה טוב ורע, אה! ואז נוכל לברוא עולמות, ואז נוכל לעשות ככה.. אה!. ואז...". התחילו חשבונות! מה גרמו חשבונות? מוות! "ביום אוכלך ממנו מות תמות". מה עושה בן אדם? האלוקים ברא אותך ישר. כתוב בתורה... זה נקרא "ספר הישר", התורה נקראת "ספר הישר", הקב"ה ישר, "טוב ישר ה'", טוב לכל, הקב"ה ישר, אז תורה ישר, אתה נבראת ישר, הכל ישר! אין שום דבר עקום, הכל ישר. ישר! אבל תשמע לתורה, תשמע לה'. הישר ותלך ישר, לא יקרה לך כלום. שום דבר לא יפריע לך בעולם. אבל "המה ביקשו חשבונות רבים". נגיד התורה אומרת לך: "הוכח תוכיח את עמיתך". אחת מהמצוות הישרות. למה? מטרת לישר את בני האדם. אם כל אחד יישר את חברו, ממילא כולם יהיו ישרים, אף אחד לא יפגע באף אחד, כולם יהיו שלמים, כולם יהיו ברים, אף אחד לא יהיה חולה, לא יצטרכו תרופות.. כולם יהיו ישרים. אז הוכיח תוכיח זה דבר ישר. אבל "המה ביקשו חשבונות רבים". מה החשבון? "לא, אם אני אגיד לו הוא יפגע, וגם אם אני אגיד לו הוא יגיד לו 'טול קורה מבין עיניך', מה אתה בא להגיד לי? מי אתה? אתה בעצמך כזה וכזה. ואם אני אגיד לו ככה הוא יחפש אותי אח"כ. ואם אני אגיד לו ככה אולי אני עובר על לא תלבין', ואם אני אגיד לו ככה, אז יהיה ככה.".. מתחיל חשבונות. אז מה הוא עושה? מצמיח לו קרניים. ואז פעם אחת הוא כן הוכיח, משיהו אחר. ואז ההוא קלט שהוא לא הוכיח את ההוא. אז הוא אומר לו: "אה! אתה בא עליי? אתה בא עליי? שהוא עשה אתה לא אמרת כלום, ואתה בא אליי. אתה שונא אותי, הא? הוא חבר שלך...". ואז הוא אומר :"אתה יודע מה אני לא מדבר עם אף אחד, עזוב אותי! לא מעניין אותי...". אבל יש הלכה. "לא, לא, עזוב אני לא.. אני רק מסתבך מזה, אני לא יודע מה".. ואז הוא לא יכול לזוז, כי את ההלכה הזאת הוא יוריד, וזאת הוא יוריד. בגלל אינטרסים, בגלל חשבונות. וזה ככה וזה ככה וזה אסור וזה מותר וזה ככה וזה ככה... "יו! ואם אני לא אוכל בשר, מה אמא שלי תגיד? מה עד היום האכלתי אותך נבלות? אז מה אני אגיד לה? ומה זה... ואני לא אוכל לבוא , ואני אבוא עם סיר. מה אני אעשה, וזה ופה ושם.. אתה יודע מה הכי טוב? אני אוכל ואני אגיד סמוך על הרבנים. הכי טוב. שיהיה על הצוואר שלהם מה אכפת לי". איזה חשבונות! יש ישר. התורה אומרת מה אסור מה מותר. אם אבא שלך ואמא שלך יאמרו לך עבור עבירה אחת, אתה צריך לשמוע או לא? הפוך! אסור! אסור! וזה שאתה לא שומע להם אתה מקיים כיבוד אב ואם. כי אם אתה שומע להם אתה מכשיל אותם. "ולפני עיוור לא תתן מכשול", ביסורים, בהחטאת הרבים, בעוד דברים. אז זה כיבוד אב ואם שאתה לא שומע להם בדבר עבירה, בדבר איסור. מה פתאום! איך אתה עושה כזה דבר?! זה ישר. התורה אומרת: "איש אמו ואביו תיראו". כן. אני אומר לך במפורש. כן! תירא את אביך ואת אמך, כן, כן. אבל "את שבתותיי תשמרו". אומר רש"י: וכן כל מצווה. למה? "כי אני ה' אלוהיכם". שלך, ושל אבו, ושל אבו אבוק. מה פירוש? איך אתה יכול לעבור? אני בראתי אותך ישר, תלך ישר. תלך ישר. לכן שלמה נותן לנו עצה ואזהרה: "אל תתן שינה לעינייך ותנומה לעפעפך". יצר הרע, מלאך המוות הוא ער, אל תהיה ישן. אל תהיה ישן! הוא ירדים אותך! הוא יעשה לך הצגה. הוא יראה לך שכולם בצד שלך. כמו שהיה בזמן נביאי הבעל. כולם חשבו שהם צודקים. הם היו הרוב. היה רק אחד אליהו הנביא. והוא היה "קיצוני", הוא היה "קנאי". וואי! איזה קנאי! אבל הוא צדק. והוא הוכיח. וכל ישראל אמרו: "ה' הוא האלוקים, ה' אלוקים". ושחטו בסוף את נביאי הבעל. אבל עד אז, יצר הרע הצליח להחטיא את כל ישראל. זאת אומרת, אל תתפעל מהצגות שלו. וגם לא מהשחקנים. כן! אתם יודעים גם בקאמרי יש שחקנים שלובשים כמו חרדים וזה. הצגות. הצגות על חרדים ועל זה ועל זה. הצגות. אבל זה לא רק בקאמרי, זה גם בבני ברק, בירושלים, באלעד, במודיעין, בכל המקומות יש הצגות, יש שחקנים, שחקנים. של היצר הרע. של היצר הרע. כן! יש, יש. אז אם פעם חשבנו שבראש השנה צריכים להשתנות ומראש התייאשנו, כי אמרנו שאנחנו חלשים ולא נצליח, אז הרמב"ם מציל אותנו. הרמב"ם מציל אותנו. מה הוא אומר? רק להתעורר. זה הכל. רק להתעורר. ולהתעורר זה לא קשה. להתעורר זה לא קשה. נחזור על דבריו הקדושים של הרמב"ם, עכשיו איך הם יתבהרו: אומר הרמב"ם: אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב, רמז יש בו. כלומר, "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחיזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל. הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכם ומעלליכם. ויעזור כל אחד מכם את דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה". רבותיי, אני רוצה להודיע להם הודעה חשובה: ההצגה נגמרה. לא שלי, של יצר הרע. אם תשתמשו מפנס מהיום ותאירו בכל מקום שהוא יראה לכם הצגה, תינצלו ממנו. אם לא תשתמשו בפנס, באור של התורה, תמשיכו להיות בחשכה, תחשבו שזה אורה, תראו אריות, תראו נמרים, תראו הרבה דברים, אבל הכל הבל וריק. לא יועיל ולא יציל, רק גזרת הבורא יתברך. תודה על ההקשבה! שאלה: שואל: כבוד הרב, אני ואשתי מתחזקים. אני חוזר בתשובה כבר שלוש שנים, ברוך ה'. ורצינו לדעת.. אנחנו כבר מחכים כבר שנה וקצת לבן, בעזרת ה'. מקבלים את הכל באהבה. ורצינו לקבל את הברכה של הרב כבר המון זמן, אם הרב יוכל לברך ולהגיד לנו מה לעשות? הרב: מאיפה אתם? שואל: ראשון לציון. הרב: אתה תהיה מוכן ללמוד שעתיים בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף? שואל: כן. הרב: ואשתך חצי שעה ספר "שערי תשובה" של רבנו יונה, שלושה חודשים רצוף? שואל: כן. הרב: מה שמותכם? שואל: אורי בן נילי. הרב: אורי בן נילי. שואל: רחל בת אפרת. הרב: ורחל בת אפרת, תזכו לזרע חי וקיים מהרה! שואל: אמן! תודה רבה כבוד הרב. הרב: תהיה בריא! שאלה: שואל: ערב טוב, כבוד הרב. הרב: ערב טוב. שואל: ערב טוב לקהל הנכבד. שמי הראל, היום אני בן 28. לפני שנתיים בערך, בערך חודש התשיעי לשישי, 2015. זה היה יום הולדת העברי שלי הייתי בריב מאוד גדול עם אשתי. הרב: איך העברי? שואל: סליחה. זה הלועזי. הרב: כן, לועזי. שואל: אבל זה היה התאריך העברי. הרב: היה גם. כן.. שואל: כן. והייתי בריב מאוד גדול עם אשתי. אחרי שש שנים שהייתי איתה. ובאתי לבקש ברכה מהרב שיברך אותנו, ושבעזרת ה' נהיה.. אהבתי אותה ורציתי לחיות איתה. אבל דברים לא הסתדרו בנינו, הרבה מחלוקות. הרב בירך אותי ואמר לי.. אני לא אקצוץ פה את פה הצדדים של הראש, שאני אגדל זקן ושנאי אקח על עצמי שלושה חודשים תענית דיבור, שעתיים ביום וללמוד תורה. את הזקן ואת השיער עשיתי כבר יום אחרי. והתחלתי כל יום לשבת ללמוד תורה שעתיים ביום בתענית דיבור. היה לי מאוד קשה. זה דבר מאוד מאוד לא.. הוא לא פשוט לעשייה. חודש וחצי עשיתי והפסקתי. השמן עבר, אחרי חודשיים השלמנו. באמת בנס. וחודש אחרי זה הצעתי לה נישואין. אחרי זה התחתנו ואמרתי לה שנאי מאמין שבזכות הרב אני התחתנתי איתך ובזכות הרב והסיעתא דשמיא והברכה שלו הגענו לחופה וקידושין. ואז שהסתכלתי ראיתי בדיוק שבתשיעי לשישי בירכת אותי ובתשיעי לתשיעי בצעתי לה נישואין. שלושה חודשים בדיוק על היום. אז קודם כל, אני באתי בשביל להודות לרב, ולהגיד לכל הקהל הקדוש כמה חשוב וכמה יש כח לברכה, וכמה זה.. אני חשוב שזה. הזכויות שלך הן עצומות בשמים. ודבר שני, יש לי חוב פתוח. חודש וחצי מתוך התענית דיבור לא עשיתי. ואמא שלי מאז ועד היום אמרה לי :"אריאל, ברית כותרה לשפתיים, אתה נדרת נדר, זה בבחינת נדר מול אנשים, אתה קיבלת תגמול, מה שרצית...". אז.. קודם כל אני רוצה שאיך שהוא תמחל לי קודם כל על... הרב: מה פתאום! שואל: לא, אני אעשה... הרב: צריך להתחיל מחדש. שואל: מחדש. שלושה חודשים. הרב:ש לשוה חודשים מחדש. שואל: אין בעיה! אז כך אעשה. ובתום השלושה חודשים אז.. הרב: אז אתה פטור. שואל: פטור. אוקי, בסדר גמור. הרב: מה זה פטור? מהשלושה חודשים. שואל: מהשלושה חודשים. הרב: אתה יכול להתחיל מחדש תמיד. שואל: אין בעיה. תודה רבה כבוד הר. ושהו. תודה רבה לך. הרב: תהיה בריא. שואל: ועוד משהו קטן. אני ואשתי בזעתר ה' מקווים ומצפים בתקופה הקרובה היא תפקד. בעזרת ה'. אז בעזרת ה' אני רוצה שתברך שיגדל בריא בנפשו ובגופו... הרב: רגע! זה עוד לפני שהיא תהיה בריא או ש... שואל: כשבעזרת ה'... הרב: לאן הלכת. שואל: אי אפשר לדעת. אבל אני רוצה בעזרת ה' כשיהיה.. הרב: ה' יזכה אותכם לזרע חי וקיים. שואל: אמן! תודה רבה! הרב: תהיה בריא. הוא אומר שיש פה קטע מההרצאה שאתה היית לפני. אפשר להראות? הקרנת חלק מקטע של השאלה של הבחור מהרצאה קודמת. שאלה: שואל: שאלה שלא קשור לדרשה, אפשר? הרב: כן. שואל: שאלה שקשורה לפני זה. מה שהרב אומר שהיצר הרע נענש, לעתיד לבוא ישחטו אותו בגלל שהוא פיתה אותנו שלא ברצון ה'. צבע. זה שלא ברצון ה'? הרב: בטח שלא ברצון ה'. שואל: כל תפקידו של היצר הרע זה כדי שבן אדם יתגבר עליו, ושהוא מצידו יעשה את כל התחכומים כדי שידע אם יחטא. ויראה לבן אדם, בלי שהוא יצבע, הוא יראה לו כמה שזה רע שזה מוות, ודאי שהוא לא יעשה את העבירה. הרב: לא. הוא לא צריך להראות לו שזה רע. שואל: הוא יגיד לו רק את העבירה. הרב: רק תעשה את העבירה. שואל: הוא לא ישמע לו. הרב: למה שלא ישמע לו? שואל: זה לא ניסיון בכלל להגיד לו רק תעשה את העבירה. הרב: מה אתה מדבר? עכשיו מציעים לך בכולל 600 שקל, ובא בן אדם בחוץ, הוא אומר לך עשרת אלפים דולר לחודש. אתה בא? שואל: מכלום, ודאי שלא. הרב: זה עבירה הוא אמר לך? הוא אמר לך עבירה? איזה עבירה הוא אמר לך? שואל: הוא לא פיתה אותי. נכון. אבל הוא לא צבע, הוא לא אמר זה מצווה. זה מפסיק בשביל להוציא אותך מהלימוד. שואל: זה שהוא אומר שזה מצווה... הרב: זה מספיק אבל שהוא מוציא ותך מהלימוד מה הוא צריך יותר? שתתנתק שתשב.. שואל: וזהו עושה שלא ברצון ה'? הוא לא נשלח לפתות כמה שיותר כמה שיותר את הבן אדם, אבל באיזה שהוא.. הרב: ודאי! ודאי! מה אני מסביר? הוא מציע לך תאוות, הוא מציע לך הזדמנויות, הוא מציע לך כסף, הוא מציע לך הכל, רק תעזוב את התורה, רק תעזוב את ה'. זה הכל. זה בסדר גמור. אם הוא עושה ככה, זה מצוין, אין בעיה. שואל: אז על מה הוא נתבע? הרב: לא, אבל הוא עושה לך צביעה. שואל: אבל תפקידו לעשות לך כמה שיותר... הרב: תקשיב! תקשיב! שואל: הכי, הכי, שהבן האדם יתפתה, וע"י זה יתגבר עליו. הרב: תקשיב מה הוא עושה: הוא אומר: ''מה אני מציע ך סתם עשרת אלפיים דולר, השתגעת? אתה יושב לומד, כמה אתה יכול ללמוד? תלמד 8 שעות, 10 שעות, 12 שעות.נו? וכמה קיבלת? 600 שקל. אם בשביל 600 שקל אתה יושב ולומד כל זה, בעשר אלף דולר כמה אנשים אתה תחזיק שילמדו? אז במקום שאתה תשב, בוא אני אתן לך, אתה תהיה מחזיק כוללים ואתה תהיה עשיר ואתה תחזיק כוללים, ובמקום שיהיה לך כסף 600 שקל של אדם אחד, יהיה לך של מאות ואלפים של יהודים. והוא עושה את זה שאתה עוזב את התורה - מצווה. שואל: נו, אבל לזה הוא נשלח, להחזיר את הבן אדם... הרב: לא! זה צביעה! שואל: אני רוצה לשאול... הרב: אל תגיד זה מצווה. תגיד אני מציע לך עשרת אלפים ... שואל: אני חושב שמוכח בהרבה גמרות שהיצר הרע נשלח כדי להחטיא את הבן אדם בכל האופנים... הרב: להחטיא! אני מסביר. שואל: בכל האופנים שהוא יוכל. הרב: לא, לא. זה אתה אל תמציא אתה. אתה יותר גדול מהבעל שם טוב? אז הוא טעה. שואל: יכול להיות ש... הרב: התוספות גם כן טעו שאמרו את זה, כן. אז כולם טעו. בסדר. ואתה מבין אחרת מהרבה גמרות. שואל: רגע! הרב: הרבה גמרות. כן.. שואל: רגע, הוא עושה נגד רצון ה' אז? הכל עכשיו... הרב: ודאי! שואל: מלאך שעושה נגד רצון ה'. הרב: אומרים שבגלל זה שוחטים אותו! שואל: למה שהוא ירד עם התורה אז? הרב: שוחטים אותו. הוא היה צריך לקבל פרס. שואל: איך יש לו קיום עכשיו? הרב: מה פירוש יש לו קיום? שואל: עכשיו כל מעשה ומעשה שהוא אומר זה נגד רצון ה'... הרב: אחרת לא תהיה בחירה. יש בחירה לאדם. שואל: או! אז צריך שתהיה בחירה ע"י שיצר הרע יצבע, אחרת לא תהיה בחירה. הרב: לא! לא! זה המצאה שלך. אתה אפילו יותר מתוחכם ממנו. המטרה שלו מספיק שהוא יבוא ויציע את מה שישי לו להציע, הוא ישעה את ההצגה, הכל בסדר, בלי להגיד שזה מצווה. זה הכל. שואל: אז בעצם זה מלאך בבריאה שהוא פועל כל יום ויום נגד רצון ה' והוא ממשיך להתקיים יום ויום? הרב: נכון. כמו שאדמה חטאה נגד ה' והיא ממשיכה להתקיים עד היום. נכון. שואל: אבל היא לא ממשיכה לחטוא. היא חטאה פעם. הרב: אבל עד עכשיו היא לא מוציאה עץ שהוא כמו הפרי. עד היום. עד היום. מה לעשות? נו, אז למה זה תוקן? שואל: האדמה זה מלאך. הרב: אז למה זה לא תוקן? שואל: האדמה זה לא מלאך. היא נענשה... הרב: למה היא לא עשתה תשובה. שואל: היא נענשה גם. היא נענשה במקום גם כן. הרב: לא משנה, נו. שואל: לא נכון. הרב: ברגע שנהיה כמו אדם הראשון, ברגע שנהיה מוות, אי אפשר לחזור מזה. נגמר! מרגע שנהיה מצב, המצב ממשיך. אתה רואה שיש מלאכים שירדו ואפילו אמרו בלשון מסוימת, אז הם נענשו 130 שנה. שואל: נענשו אבל במקום. לא ממשיכים... הרב: לא הבנת. אבל הם ממשיכים, הם חיו ועלו אחר כך השמימה. הם עלו עוד פעם בסולם יעקב. לא משנה. בקיצור, ככה אומר הבעל שם. אם יש לך וויכוח, לך לקברו תגיד לו: "יש לי מחלוקת גדולה עלייך, ומה שאתה אומר פשט מוכח מהרבה גמרות נגד מה שאתה אומר". ואח"כ תרוץ לבעלי התוספות לצרפת ותגיד להם גם כן יש לי עליכם קושיה גדולה ובעזרת ה' אולי הם יענו לך ותבוא ותיתן לנו הקלטה ונשמע ונחכים. שואל: בעזרת ה'. הרב: תודה רבה. שואל: עכשיו השאלה השנייה. הרב: כן? שואל: אני רוצה... שאלה קצת ארוכה.. אני... קצת. הרב: בסדר. קצת, קצת. קצת ארוכה זה גם טוב. שואל: אנחנו מאמינים שהכל מה', הטוב והרע. הרב: כן. שואל: ו... הרב: מה זה הטוב והרע? מה פתאום! אתה מאמין. אני לא מאמין ככה. מה' זה רק טוב. שואל: גם מה שנראה לנו כרע, זה מה'. הרב: לא! אין רע! שואל: מה שלנו נראה לנו כרע זה מה'. הרב: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, הכל מאיתנו. "רחמנא עביד לטב". שואל: אני מברר. מה שנראה לנו כרע מה'. הכל מה'. הרב: מה שלך נראה זה לא מה', מה שלך זה נראה זה אתה לך נראה. לא מה'. שואל: מה ש.. הרב: מה אם אתה רואה טעות, אז אני צריך להגיד זה מה'. מה פתאום! אתה החלטת לראות טעות. לא מה'. מה פתאום מה'. אני רוצה להסתכל במראה עקומה ואני רואה את עצמי עקום, אומר זה מה'. מה זה מה'? תסדר את המראה ותראה ישר. מה קשור לה'. נגמרה השאלה. שואל: לא. עוד לא התחיל. הרב: אתה חייב להמציא שאלה. שואל: עכשיו אני מתחיל לשאול. זה שאלה ארוכה קצת. הרב: מה? שואל: הכל מה'. אנחנו חייבים להאמין שכל מה שקורה הכל בדיוק מה', והכל בהשגחה עליונית... הרב: מה פתאום! שואל: והכל מכוון אל הבן אדם. הרב: לא! לא! שואל: רגע, רגע! הרב: לא! שואל: מה לא? הרב: אתה מתחיל לא נכון, ואני לא מסכים שתמשיך. עכשיו אתה מחליט לתת לעצמך סתירה, זה ה' אמר לך תיתן סתירה? אתה החלטת עכשיו לתת לעצמך סתירה. זה ה' אמר? תענה לי כן או לא? שואל: לא. הרב: "המאבד עצמו לדעת הוא מתחייב בעצמו. אם ה' אמר לו להתאבד, אז מה פתאום מענישים אותו שהוא לא יקבר בקבר ישראל, ולא ילוו אותו ולא ישבו עליו שבעה. מה פתאום! מה פתאום. אם ה' עשה מה פתאום הוא צריך להיענש. ה' עשה. ואם אדם רצח? אז איך ה' אמר לו אל תרצח. "לא תרצח". איך הוא אמר לו תרצח והוא רצח? אם הוא רצח זה ה' אמר. מה פתאום! אוי ואוי! שואל: שליח מה'. שליח ל.. הרב: לא! אוי ואווי! אדם בוחר בחירות רעות ואם הוא בחר בחירה רעה, אז מגלגלין רעה ע"י אדם רע. אבל לא שה' אמר לו. הוא בחר. ומכל מה שבוחרים אנשים אז הקב"ה מסדר את העניינים שמי שבחר ברע... שואל: זה באותו כוונה של השואל בנוסח אחר. הרב: לא, זה הבדל עצום! שואל: בנוסח אחר. זה הכוונה של השואל. הרב: יאללה, קדימה. שאלה קצרה אורכה. כן? החפץ חיים אומר, כתוב "פני הדור כפני הכלב". אדם מסתכל לשני שהוא עשה לו את הרע ועל ידי זה שהוא פגע בו, שפלך עליו דברי בוז וקלון, אז הוא חושב שזה הוא כאילו עשה אותו, אז הוא מתעצבן עליו ושומר טינה כנגדו. הרב: נכון. שואל: ואומר "פני הדור כפני הכלב". ושהכלב נושך את המקל ואז במקום לנשוך את הבן אדן הוא נושך את המקל. הוא אומר ככה הקב"ה מפעיל את כל הבריאה, הכל מהקב"ה... הרב: לא מפעיל ככה את הבריאה. אל תבלבל עוד פעם. תקשיב. זה שההוא היה צריך לקבל ביזיון זה ה' גזר שהוא יקבל ביזיון. ע"י מי? יש רשאים... שואל: פלוני החייב. הרב: יש רשאים שהם החליטו לעשות ביזיונות וכו', ומתכוונים לאותו כיוון. זה הכל. אבל לא שה' אמר לאדם חף משפשע לך תקלל את פלוני כי אני חייב לו איזה חוב. לא, מה פתאום! שואל: פלוני.. ראובן חייב שיבזו אותו... הרב: לכן אומר החפץ חחים שאם קיללו אותך וביזו אותך, אז אתה צריך לדעת שאם ה' לא היה... שואל: שזה מה'. הרב: שאם ה' לא היה רוצה, אז גם לא היו עושים את זה. אבל ה' ניחא בזה מסיבות ושיקולים וחשבונות שלו. אבל אתה צריך לדעת את חלקך והם יקבלו את חלקם. כל אחד יקבל את החלק שלו. שואל: אבל הוא צריך לדעת שזה מה', המוכה. זה שביזו אותו הוא צריך לדעת שזה מה'. הרב: עוד פעם! הסברתי. אתה הולך עם קו שאתה תסתבך איתו בסוף. כי אתה כל פעם מאשים את ה'. שואל: לא... הרב: ה'... שואל: ע"י עבירות שלו... הרב: ה' לא... שואל: ה' שלח... הה: תגיד "ה' לא מנע". ככה תגיד. זה הנכון. שואל: ה' לא מנע את שמעון מלהכות את ראובן, כיוון שראובן חייב, אז גלגלו ע"י שמעון החייב את הרעה שתגיע לראובן. הרב: וה'... שואל: שמעון רק שליח. הרב: וה' לא מנע. שואל: וככה... הרב: וה' לא מנע. שואל: שמעון שליח... הרב: לא שליח, ה' לא מנע. שואל: ה' לא מנע, ושמעון כי גלגלו חובה ע"י חייב. הרב: יופי! שואל: עכשיו מבואר כל הספרי מוסר, כולם אומרים את אותו יסוד, שמגללים חוב ע"י חובה ואין אדם שופך עלייך דברי בוז וקלון, אין דין להתעצבן עליו. אם אדם היה מאמין שהכל משמים, היו נפתחים לו שבעה רקיעים... הרב: מה פתאום! איזה שטויות! אדם שביזו אותו, זכותו לעמוד נגד המבזה ולהתגונן והכל. זה הלכה פשוטה. אדם שדיברו עליו לשון הרע חייב להוכיח את חפותו, ואף להחזיר לאותו אחד ויורד עמו לחייו. הרי אם קרא לו "רשע", כתוב "יורד לחייו". מה פירוש? מגלגלים חובה ע"י חייב, מה אתה רוצה ממי? נכון. זה שמגלגלים זה ר אומרים לך שיש גלגל כזה, אבל זה שאדם יכול לעמוד ולגנוב לך את הכסף ואתה יכול להגיד "מה? הא?"... החסרונות נגזרו בראש שנה, והוא נשלח לקחת לך את הכספת. "מה אתה רודף אחריו? מה אתה רוצה ממנו? עזוב אותו! הוא שליח". לשיטתך. הוא שליח. מה פתאום! שואל: זה השתדלות מצדו.. הרב: לא השתדלות ,אבל הוא לא אשם. שואל: מי אמר שלא? אולי נגזר שהוא לא יהיה השליח. הרב: אין דבר כזה! כי אתה אמרת שה' שלוח.. שואל: אחרי שקרה מעשית... הרב: ואחרי שקרה, מותר לי לרדוף אחריו. שואל: להוציא את הגנבה. התורה אומרת. הרב: מה פתאום! שואל: התורה אומרת... הרב: אבל הוא נשלח! שואל: נו? ומי אמר שלא צריך להכות אותו ולקחת... הרב:אתה אמרת שלא צריך לכעוס עליו, אם הוא ביזה אותך. שואל: נכון. כל ספרי המוסר כותבים את זה. הרב: כל ספרי המוסר לא אמרו כמוך, אמרו כמוני. שואל: אומרים שמותר להתעצב על אדם שאחרי ששפך עליי דברי בוז וקלון... הרב: ודאי! כתוב "יורד לחייו". כתוב! כתוב יורד לחייו. טוב. השאלה הייתה יפה. שאלה: שואל: יש פה שאלה... שהוא שאל שאלה, אז אני רוצה להסביר דבר אחד. איך שזה מתנהג. ה' שלח את נבוזראדן שילך להרוס את ירושלים. ה' רצה להרוס את ירושלים, היה לו חשבון עם ירושלים. אז הוא שלח את נבוזראדן שהוא יהרוס את זה. אז נבוזראדן בן שלח שאל הילד וזרק חיצים והלך הכל על ירושלים. הוא אמר ה' רוצה, אני לא רוצה להיות השליח. אחרי זה הוא יינגף את הידיים בי. שיחפש שלוחים אחרים. באמת הוא הלך, התגייר, וזה יצאו כל התנאים יצאו ממנו. זה הוכחה... (מישהו מהקהל: זה נירון קיסר) זה נירון קיסר, כן. סליחה. נירון קיסר. זאת אומרת, ה' רוצה לעשות, ורוצה לשלוח ע"י חייב כדי ש.. כמו ישפשף אחד בשני שהוא יקבל גם את העונש לו. אבל הוא לא חייב לראות את זה. זאת אומרת, הבן אדם יש לו את הבחירה. הרב: כל רגע! שואל: כל רגע! כל שנייה! הרב: בדיוק! שואל: עכשיו, אם ה' עושה רע, הוא עשה לעצמו רע. הרב: נכון. שואל: אם הוא עשה פעולה, למשל בבורסה, והוא הפסיד כסף, אז הוא עשה את זה. הרב: נכון. שואל: ההתנהגות שלו גרמה לו את זה. הרב: נכון! שואל: כי הוא לא יכול לראות טענות... הרב: על מה טען הקב"ה על פרעה? שהוא אמר "הבה נתחכמה לו", מי אמר לך להתחכם ככה? רק עלות. מי אמר לך להטביע אותם? שואל: נכון. הרמב"ם גם אומר אם בן אדם חוטא עד כדי כך, אז יש...הוא עובר את הגבול, גם לוקחים ממנו על זה שהוא לא יחזור בתשובה. הרב: נכון. שואל: אבל אחרי זה הוא גם יכול לעשות תשובה. הרב: נכון. שואל: אבל אחר כך הוא עוד יכול לעשות תשובה. הרב: מכון. שואל: אותו דבר אחר, הוא אמר שמעתי "כולם, חוץ מאחר". הרב: כן. שואל: מה היה עבודה שלו? הוא היה אז צריך להגיד: "נכון, עכשיו אני עובד שלא לשמה", אז זה היה קורע את הכל, הכל נעצר פה כל העוול שלו. הרב: נכון! אפילו שכתוב שנועלים בפניו את התשובה... שואל: אין דבר כזה! הרב: אז ידוע... לא, יש דבר כזה. שואל: יש. אבל הוא... הרב: רגע! נועלים, מה זה נועלים? יש מנעול. תפרוץ את המנעול. אין בעיה. אז מה אם נועלים? שואל: ואז תקבל יותר שכר! הרב: בדיוק! שואל: בטח! תודה רבה! שאלה: שואלת: ערב טוב, כבוד הרב. הרב: ערב טוב. שואלת: אני תקופה, לא ארוכה, צופה ביו-טיוב בסרטים שלך ורואה המון ניסים שקורים לאנשים. נאי אספר קצת על עצמי. אני רווקה בת 32, דתיה מבית, אני הייתי אצל המון רבנים, בהמון קברי צדיקים והמון מקומות, וכבר הבטיחו לי הבטחות שתתחתני מגיל 18 וחצי, תתחתני בקרוב וכל מיני דברים. הרב: לא עבר הרבה זמן. שואלת: נכון, לא הרבה. הרב: כן.. שואלת: וזהו. ואני רוצה לקבל את הברכה של כבוד הרב בשביל שבאמת יתקבל. הרב: בעזרת ה'. את תהיה מוכנה ללמוד שלושה חודשים חצי שעה "שערי תשובה" של רבנו יונה ולקיים? שואלת: אני מוכנה לנסות. אני לא ידועת מה זה הספר הזה... הרב: ספר שכתב רבנו יונה והוא אומר איך חוזרים בתשובה ומה צריך לעשות... שואלת: אני מדגישה אני לא חוזרת בתשובה, אני דתייה מבית. הרב: זה הבעיה, מבינה? זה הבעיה. אלה שגדלו דתיים מבית, אז הם עושים מה שנקרא סטנדרט. שואלת: אני יחסית.. הרב: זה נקרא... שואלת: סליחה, שאני מפריעה לכבוד הרב. הרב: כן? שואלת: אני נחשבת למאוד מאוד דתייה. הרב: אמרתי שלא? שואלת: לסוג של חרדית ואני אמרתי... הרב: אמרתי שלא? שואלת: שאנשים בחוץ אומרים את זה. זה לא אני. הרב: אבל זה נקרא "מצוות אנשים מלומדה". רגילים לעשות את המצוות. אבל צריך לעשות את המצוות כמו שאומר רבנו יונה. הוא מסביר איך מקיימים מצוות. ומה זה תשובה. ויש 20 תנאים לתשובה. וצריך לדעת אם עשית עבירה איך חוזרים עלייה וכו'. שאת מתנקה ועושה מה שהוא אומר, אז כל הקטרוגים שחלים עליך, נעלמים. למה. כי את כבר לא אותה אישה שהייתה שהתחילה לקרוא. שואלת: אוקי. כבוד הרב יוכל לחזור עוד פעם על מה שאני צריכה? הרב: את צריכה ללמוד ספר שנקרא "שערי תשובה" של רבנו יונה. במשך שלושה חודשים, כל יום חצי שעה בלבד. לא צריך יותר. שואלת: בעזרת ה'. הרב: בעזרת ה' תראי ישועות. שואלת: אמן! תודה רבה! הרב: שמך ושם האמא? שואלת: חיה סיוון זהבה בת טובה צילה. הרב: תזכי לזיווג הגון השנה! שואלת: אמן! תודה רבה! שאלה: שואלת: ערב טוב, כבוד הרב. הרב: ערב טוב. שואלת: אני הייתי לפני יומיים בנתניה, אתה זוכר אותי? הרב: בהרצאה, כן. שואלת: כן. זכיתי לדבר איתך. אני קצת מתרגשת. אני ממש... אתמול שהתחלתי לספר לך שם שאני מתחזקת כבר חצי שנה. הרב: כן. שואלת: עכשיו, אני גם כמו הבחורה שאמרה פה, אני צופה בך המון ביו-טיוב ואני לומדת ממך הרבה. לפני שנשאלת השאלה העיקרית, אני אשאל שאלה משנית, אולי.. אני בטוחה שלא הקשבתי טוב, בגלל זה אני רוצה לשאול שוב. בהרצאה האחרונה שלך אתה אמרת שלהחטאת הרבים אין תשובה עד יום מותו. הרב: נכון. חילול ה'. זה לא אני אמרתי, זה הרמב"ם פוסק. כן. שואלת: זה מה אמרת בהרצאה. ושזכיתי לדבר איתך, אתה אמרת לי ברגע שעזבת את החטא, הכל נמחל. הרב: נכון. שואלת: אז קצת התבלבלתי. הרב: לא צריך להתבלבל. ברגע שעושים תשובה מלאה, למעשה נמחל. אבל כפרה זה רק ביום המיתה. למי שחילל ה'. כפרה. אבל אם אדם עשה תשובה מלאה אמיתית והוא מתכוון יותר הוא לא יעבור עבירות הוא מתחרט על העבר ומקבל עליו שמעתה, והוא אומר ווידוי, אם הוא ימות עוד חמש, הוא צדיק גמור. הוא צדיק גמור. אבל הכפרה תחול לפי התנאים שלימדנו שם. שואלת: לא רציתי לחלל בה', אני בטוחה בזה. אני אפילו לא יודעת.. הרב: הלוואי! שואלת: חלילה! בחיים לא! הרב: טוב. הלאה. שואלת: אני אפילו לא יודעת אם החטא שעשיתי זה נקרא החטאת הרבים. הרב: לא משנה מה עשית. כן... שואלת: אני הייתי שמחה לדבר עם הרב ביחידות, אבל הבנתי שאתה לא מקבל. ואני הייתי ממש. הרב: לא צריך. הכל בסדר. העיקר שתעשי תשובה כמו שצריך זה העיקר. שואלת: אז אני יכולה להגיד לך מה אני כן עשיתי... הרב: לא, לא צריך לספר... שואלת: לא, בקשר של התשובה. הרב: כן. שואלת: אני עדיין מנסה לגלות אם חזרתי מחראת ה' או מאהבת ה'. הרב: לא, את בטוח שעוד לא חזרת מאהבה, כי גם אני מתכוון לעשות את זה. שואלת: אני יודעת שאתה אמרת שרק אברהם אבינו.. אני הקשבתי לך. הרב: כן.. כן.. שואלת: התכוונתי שבהתחלה כן נבהלתי, פחדתי מה כל מה שקראתי והבנתי.. הרב: זה הכי חשוב. הלוואי שנפחד כל הזמן. שואלת: אבל אני כן מרגישה שאני אוהבת אותו. אני כן מרגישה שהיום אני... הרב: לאהוב את ה' יש הרבה אוהבים אותו. אני אומר לך יש הרבה אנשים שגם מדברים על זה ואומרים וזה, וזה. זה לא נקרא אהבת ה'. אהבת ה' זה לא האמירה וזה גם לא התנהגות כזו או אחרת. אהבת ה' זה התמסרות גמורה, טוטאלית, לרצון הבורא וביטול הרצונות העצמיים והאנוכיים של האדם כליל! שואלת: זה מה שעשיתי. הרב: בסדר, אם עשית אז בסדר. את במדרגה של אברהם אבינו. שואלת: לא... קטונתי. אני לא אספר מה עשיתי או.. הרב: בסדר. בסדר. שואלת: בטח לא מול מצלמות. אבל אני כן עשיתי ויתור על דברים שכמו שאמרת הבל הבלים, על ממון רב, מה שנקרא.. ואני יודעת שבעזרת ה' לא אחזור לשמה... הרב: אוקי... שואלת: אני הבטחתי לעצמי שאין סיכוי! הרב: אוקי... שואלת: גם אם אני ארעב ללחם. בעזרת ה'. הרב: טוב. שואלת: ובאמת אני חצי שנה חייבת קצת, נגיד להחמיא לעצמי. באמת חצי שנה זה.. חברות שלי אפילו אמרו לי "איי! נסחפת! מה חתחת כל כך מהר?" הגעת למצב ששבת ראשונה שהתחלתי, כל החיים שמרתי שבת, אבל אתה יודע פעם נסעתי פה ושם, אבל... ממש קרעתי עיתונים, לא קניתי יותר עיתונים, אני לא קונה יותר עיתונים! כל הבית שלי ספרי קודש. כל שבת אני לא עושה כלום. לא טלוויזיה, אני.. בעזרת ה' אני גם לא רואה כבר טלוויזיה. אם לא הבת שלי, גם לא הייתי מחזיקה אתה. אני מקווה שאני אזכה גם להגיע לזה. אני מתפללת בבית כנסת, יורדת לבית כנסת, אני קוראת רק ספרי מוסר, אני... לא קוראת נייר אפילו. ממש הכל! הכל! באמת... הרב: יפה מאוד! שואלת: שלוש סעודות ועובדת על לשון הרע, משתדלת באמת. באמת מקשיבה לשיעורים שלך, יושנת עם היו-טיוב, מתעוררת עם האוזנייה, בעבודה אני שומעת אותך גם באוזניה. שאני יכולה. השאלה העיקרית ששאלתי אותך שם, אני אנחם אולי את הבחורה ששאלה פה. אני בת 42 אני לא נשואה. אני רווקה. ויש לי ילדה. הרב: אין שום בעיה! שואלת: למה לא... אני.. שנייה... הרב: האדם בלי שאלות. את תעשי מה שאני אמרתי לה, ובעזרת ה' גם את תתחתני. שואלת: שערי תשובה? הרב: שערי תשובה חצי שעה כל יום. ללמוד ולקיים ותראי בעזרת ה', תבשרי אותנו בשורות טובות. שואלת: אמן! הרב: בהצלחה! שואלת: אתה יכול לברך אותי? הרב: כן. שואלת: ושכולם יגידו אמן. הרב: כולם יגיד. מה שמך? שואלת: יעל בת סול. אני רוצה להתחתן... הרב: בסדר.. בסדר... שואלת: אני מתה לעוד ילד... הרב: יעל בת סול, ה' יזכה אותך לחופה בקרוב! שואלת: אמן! תודה רבה כבוד הרב, ה' יברך אותך. הרב: תודה! שואלת: מודה לה' שיש לנו אותך. הרב: תודה! שואלת: מודה לה' כל יום שזכיתי להכיר אותך. הרב: תודה! שאלה: שואל: ערב טוב הרב אמנון יצחק. הרב: ערב טוב. שואל: הגענו לכאן כמה אנשים מהעיר לוד. אנחנו נציגים של הרב. אנחנו קודם כל מאוד אוהבים את הרב. הרב: כן... שואל: רציתי.. כבר סיפרתי לרב, אבל אני רוצה לספר פה לאנשים שנמצאים פה. יש לי איזה סיפור לספר לכם: לפני כשנה וחצי, לפני ערב ראש השנה, יש איזה בית כנסת בעיר לוד שהייתי מתפלל שם בקביעות. והרב של הבית כנסת זה רק מאוד, מאוד מפורסם בעיר לוד. ובאותו שבת במקרה לא הייתי באותו שבת, אבל חבר שלי סיפר שלי הוא דיבר כנגד הרב דברים מאוד, מאוד קשים. אני לא רוצה להגיד פה את הדברים הקשים, אבל.. דיבר כנגד הרב. מוצאי שבת החבר שלי מתקשר אליי אומר לי: "אני רוצה לדבר איתך משהו, קרה משהו בשבת..". ואז הוא מסביר לי שהרב דיבר כך וכך כנגד הרב אמנון. זה מאוד הכאיב לשנינו. ואמרתי לו: "אני מרגע זה מפסיק להתפלל בבית הכנסת הזה. הפסקתי להתפלל בבית הכנסת הזה, אני והוא. ועברתי צער מאוד, מאוד גדול. כי מצד אחד אני מאוד, מאוד אהבתי את הרב הזה. הוא היה רב כדוגמה לעיר לוד, ומצד שני, אני לא בא להתפלל שמה. זה היה רב אפילו שהציע לי את הבת שלו כשידוך. מרוב שהוא אהב אותי. והפסקתי להתפלל שמה. אני וחבר שלי. אבל אני אמרתי לחבר שלי כזה דבר: "כמו שאני מכיר את הרב אמנון יצחק, מישהו שופך את דמו לשווא, יתן על זה את הדין". תוך כמה חודשים, התגלתה לו המחלה הידועה. לאחר מכן, הוא נכנס לבית חולים ויצא. ואחרי זה הוא נכנס עוד פעם לבית חולים באיכילוב. ואמרתי לחבר שלי שאני חייבם ללכת לדבר איתו, כדי להסביר לו שהוא צריך לעשות תשובה. להגיד את האמת בפרצוף כמה שהיא כואבת. ניסנו להגיע לאיכילוב ב-12 בלילה הוא היה תחת תרדמה. לא יכולנו לדבר עם הרב. לאחר כמה ימים הוא השתחרר. אחרי כמה ימים, הוא עוד פעם נכנס לבית חולים באסף הרופא. זה היה שבוע וחצי, שבועיים, לפני שהוא נפטר. הוא נכנס לבית חולים. אני וחבר שלי אמרנו זה מצב חירום! בוא נלך אליו! לא יעזור בית דין. אנחנו מגיעים לבית חולים ישר במוצאי שבת. גילינו את זה שבשבת הוא.. הקפיצו אותו.. לקחו אותו לבית חולים. אמרנו מוצאי שבת יוצא, יוצאת שבת ישר אנחנו הולכים לבית חולים, מדברים עם הרב, מדברים עם אשתו, אם הוא לא יוכל לדבר נדבר עם אשתו. העיקר שאשתו תלך ותבקש בשמו סליחה בהרצאה של הרב או הילדים שלו. וזה מה שעשינו. הגענו לבית חולים, לשמחתנו הוא היה לבד עם אשתו. ממש. ולא היה לנו איך להגיד את זה לאשתו. איתו לא יכולנו לדבר. אז לא היה מצב כזה לדבר איתו. אבל לא ידענו איך לדבר עם אשתו. ואז איך שהוא אמרתי לחבר שלי: "אנחנו לא יוצאים מפה, לא יעזור בית דין! אני יודע דבר אחד שאני אצא מפה רק אחרי שאני יודע ששפכתי את מה שיש לי בלב". בין אם זה נכון או בין אם זה לא נכון. אני לא נכנס פה לדינים של כלפי שמים, אבל צריך להוריד את האופציה הזאת. אם באמת רוצים רפואה שלמה. ואז לקחנו את אשתו לאיזה פינה ודיברנו איתה. האישה שמעה את הדברים האלה. שהיא שמעה את הדברים האלה, היא אמרה אני מגיעה... מחר, מחרתיים היה הרצאה של הרב בירושלים. בהרצאה הגדולה הזאת שהייתה בירושלים. אמרה "אני אגיע ואני אדבר שמה, ואני אבקש סליחה בשם בעלי. אני מוכנה לעשות הכל! העיקר שבעלי יהיה בריא". היא הבטיחה לנו שהיא תעשה את זה. לא היה לה שום התנגדות. יום למחרת, הבנות יחד עם החתנים השפיעו עליה וגרמו לה לא ללכת לרב, לא להגיע להרצאה. שלחתי לבנות הודעה מאוד, מאוד ארוכה שבה כתבתי להן שבין אם זה נכון או בין אם לא נכון, צריך להוריד את האופציה הזאת. ואם אבא כל כך חשוב לכם, תעשו את זה. אתם רוצים תבואו לרב קניבסקי או לרב שטיינמן, תשאלו אותו. מה שיגיד לכם הרב קניבסקי והרב שטיינמן תעשו. הם אמרו לנו שהם שאלו את אחד הרבנים הגדולים בש"ס, ואמר להם אין צורך ללכת לרב אמנון. אני אמרתי להם כזה דבר: "אני מבחינתי עשיתי את שלי כלפי שמים". ואז אחרי כמה ימים הרב הזה נפטר. זו הייתה לחימה לא קלה. אנחנו פה מהעיר לוד, אנחנו עוברים לחימה לא קלה בעיר לוד. יש מה בעיר לוד, לא חסר שמה אנשים מבתי כנסיות שלצערי הרב מבזים את הרב אמנון. וללכת ולהיות מהבודדים ונלחמים ברב אמנון, זה לא דבר קל. להיות מבוזה בכל מקום, צוחקים עלייך, אומרים עלייך "אני מרחם עלייך", זה לא דבר קל. אני חושב שגם באותו ערב.. אני רוצה לספר לכם שגם באותו ערב, אם אתם זוכרים זה היה באותו ערב או בערב אחר, שביקשתי מהרב אמנון שיברך אותי לזיווג, כיוון שאני נחמם.. על הלחימה של הרב אמנון, אני נלחם לחימה ממש חזקה, זה לא קל! ביקשתי מהרב שיברך אותי לזיווג, באותו ערב הוא כבר שלח פה את הנציג שלו של קהילת פז, אמר לו תלך אליו, דבר איתו, הוא יסדר ך איזה שידוך. באותו ערב כבר נפגשתי עם איזה בחורה פה במשרד של הרב. במשרד הישיבה של הרב. רק שתראו מה זה אהבה יש לרב. באותו שנה, אני רוצה לספר לרב, אני מרגיש שבסכות הברכה שהרב בירך אותי, כלפי הלחימה שלי, כלפי האמת, ברוך ה' מצאתי את הזיווג שלי ובערב ראש חודש לפני חודשיים וחצי התחתנתי. הרב: מזל טוב! שואל: דרך אגב, יש לי גם אח, קוראים לו זבולון, תראו את זה בהרצאה ברמלה, הוא זורק שמה בהרצה ואומר לרב אמנון: "אני כל הלילה לא ישנתי..", בערב הבחירות, "כל הלילה לא ישנתי. התפללתי לרגע הזה שהרב אמנון יעבור את אחוז החסימה". הוא כל כך רצה! גם הוא נלחם את הלחימה של הרב אמנון. וברוך ה' באותו שנה גם הוא התחתן. זה היה לפני שלוש שנים. עכשיו, אני חודשיים וחצי נשוי. ברוך ה', היא אישה ממש טובה. ברוך ה' אני מרגיש שזכיתי בזכות הברכות של הרב. יש לי לרב שאלה: איך הרב יכול לעזור לי. אולי באישי או בפומבי פה. ברוך ה' יש לי אישה ממש טובה, עם יראת שמים, מידות טובות. היא אוהבת את כל הרבנים, אוהבת את הרב אמנון, אוהבת את כל הרבנים, את הרב שלום כהן, את הרב יצחק יוסף. היא ידעה את זה שאני אוהב את הרב אמנון לפני החתונה,אבל היא לא נכנסת לרבנים. היא מבחינתה אוהבת את כולם. עכשיו, אני בחודשיים וחצי האלה אני מסביר לה שאני לא רוצה לשמוע על הרבנים. אנשי השקר, מה שנקרא. לא רוצה לשמוע עליהם! לא רוצה לשמוע את התורה שלהם, לא רוצה לשמוע אותם. ואז אני מסביר לה את כל מה שהרב אמנון אומר. מה שהבעל שם טוב אומר. שאם ראית צדיק שמוציא מפיו דבר שקר, צא ותאמר לו, מה שכתוב בשולחן ערוך. שמוע את אחיכם, מה שכתוב בספרים הקדושים, שבדור האחרון 95 אחוז מהרבנים יהיו ערב רב. איך הרב יכול להרגיע את אשתי, שנמצאת פה בנשים, ולהגיד לה שהרבנים האלה שאני בעצם לא רוצה לשמוע אותם, לא רוצה לשמוע את התורה שלהם, כיוון שהם נתפסו בדברי שקר. איך הרב יכול לשכנע אותה שאני הולך עם האמת וחס וחלילה אני לא קבל על זה דין למעלה. כי זה מאוד, מאוד קשה לה. כל רב שהיא מזכירה, אני אומר לה "אני לא רוצה לשמוע אותו". הרב: כתוב ב"יורה דעה" , בסימן רמ"ג: ש,תלמיד חכם שמזלזל במצווה ואין בו יראת שמים, הרי הוא קל שבציבור". זאת אומרת, אין לו תוקף בכלל של רב, ואתה יכול להתייחס אליו כקל שבציבור. אז מזלזל במצווה ואין לו יראת שמים, הוא כבר קל שבציבור. זה לא משנה מי הוא, איך הוא נקרא, מה השם שלו, זה לא משנה מאיזה חוג, זה לא משנה בכלל! זה לא במחלוקת או לא מחלוקת, סתם מתסכל על רב ואתה רואה שהוא מזלזל במצווה או שאתה רואה שאין לו יראת שמים, קל שבציבור. בלי קשר למחלוקות. בלי פוליטיקה, בלי כלום, בלי שום דבר. זה שולחן ערוך, זה הלכה. אז אם רואים אנשים שמזלזלים ועוברים על איסורים דיי אורייתא בכל מיני תחומים, לא בתחום, לא רק בגלל שיצאנו נגדי או לא יצאו נגדי, בגלל שככה הם מתנהלים. אז מה אנחנו ? יותר גדולים מהשולחן ערוך? וקל שבציבור אומרים זה לא בשביל לכבד אותו, בשביל לא לכבד אותו. והשולחן ערוך אומר: "תלמיד חכם", לא אומר אדם, לא אומר איש מישראל, אומר "תלמיד חכם". פירושו שהוא מוגדר תלמיד חכם, כמו שמוגדר תלמיד חכם. שואל: שאני בא לאשתי ואני מראה לה את הכל ההקלטות ואת כל ההוכחות... הרב: כן... שואל: שהרב מוכיח בכל הרצאות... הרב: כן... שואל: האם מה שאני עושה, זה מעשה חכם, זה מעשה נכון להראות לה את האמת? הרב: לראות את האמת, אז לא נקרא את השולחן ערוך, לא נקרא את התורה, לא נקרא כלום, כי שמה זה האמת. אל תראה לה את התורה ואל תראה לה את השולחן ערוך, כי שמה זה האמת. אסור לראות את האמת. מה תראה לה? מה שרואים ברחוב? יש אמת אחת,ז ה מה שכתוב בתורה. מי שמקיים את מה שכתוב בתורה. מי שלא מקיים מה שכתבו בתורה, וזה לא משנה מי הוא, זה לא האמת. שואל: אני ברוך ה'... הרב: רגע! כתוב: "אוהבי ה' שנאו רע". מה זה "שנאו רע"? למה ללמד אותנו לשנוא? כתוב "ואהבת רעך כמוך". כן. אבל לא יודעים שכתוב "ואהבת לרעך כמוך" ,"לרעך" במצוות. מי שהוא רעך במצוות ואהבת אבל אם הוא לא במצוות, אתה צריך לנשוא אותו. יש מצווה לשנוא רשעים. כך כתוב. מה אני אעשה. בספר החינוך כתוב במפורש שמצווה לשנוא את הרשעים. דוד המלך היה אוהב ישראל מאין כמוהו. אבל הוא אמר: "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי". אתה יודע מה זה אומר? זה אומר: שהוא אומר "הלא משנאיך ה' אשנא", מי ששונא את ה' ומשניא את ה' במעשיו, בדבריו, אדם כזה אומר דוד המלך: אני שונא אותו! אבל זה לא מספיק, הוא אומר. אני לא יוצא ידי חובת שנאה. "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט", אני גם אתקוטט עם אלה שהם קמים כנגדך שלא עושים את רצונך ואת מצוותיך. "ובתקוממיך אני אתקוטט". כמה אני שונא אותם, אתה ידוע כמה? "תכלית שנאה". אני לא משאיר גרם לאהבה! תכלית! עד הסוף של השנאה. ואיך אני יודעת שקיימתי את מצוות השנאה כראוי, כמו "ואהבת לרעך כמוך", איך אני יודע? של"אויבים היו לי". אם לא הפכתי אותם לאויבים שלי, עוד לא קיימתי מצוות שנאה. למה? "כי כמים המים לפנים כן לב האדם לאדם". שהם ירגישו כמה אני שונא אותם ואני ארגיש שהם הפכו להיות אויבים שלי, אני יודע שקיימתי את השנאה. זה אמר דוד המלך! אתה שומע? דוד המלך! אז עכשיו צריך להבין, לצערנו הרב, אנשים אצלהם הפוליטיקה זה יותר מהתורה, יותר מהצוות, יותר מהכל. איך יכול להיות דבר כזה שאדם שזיכה את ה רבים 40 שנה, יכולים לקום כנגדו בגלל שהוא רצה לקיים מצווה כמוהם! מה רציתי? רציתי לקיים מצווה. אתם חושבים שאתם מקיימים מצווה שיש לכם מפלגה, ואתם מקימים מוסדות, ואתם עושים כך וכך? הרב שטיינמן שגם אני אקים מפלגה ואני מקיים מצווה. הרב שך אמר לכם והרב שטיינמן אמר לי. מה הבעיה? אדרבא! "מיניה ומיניה יתקלס עילאה". הבורא ירוויח! לכם יש את האנשים שלהם, אני יש לי האנשים שלי, וביחד אחר כך נעשה למען ה'. "לא! רק אנחנו. אף אחד! לא יותר". זה היה רק איתי? לא! הנה, בא אחר כך החבר שלהם שיצא נגדי גם כן, הרב מזוז, והחליט שגם הוא עושה. ואמרו לו "זוז! רק אנחנו ! אין מקום לעוד אחד. רק אנחנו!". ולא רק זה, גם אם תרצה לבוא איתנו לא תקבל כלום. אתה יכול להצטרף ולהגיד כולם להצביע לנו ואתה גם לא תקבל נציג אחד אפילו! זה מה שאמרו לו. לכן הוא הלך לבד. אז זאת אומרת, אם אנשים בשבילם פוליטיקה זה קודם לה', קודם לתורה, לחילול ה', להכל, בסדר. מי שרוצה לאהוב אנשים כאלה, התורה מסרבת. התור האומרת שאסור לאהוב אנשים כאלה. אין דבר כזה לאהוב, לאהוב את כולם. מה זה לאהוב את כולם? לאהוב? צריך לאהוב את מי שה' אומר. "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך". מה זה אומר? "ואהבת את ה' בכל ללבבך", פירושו שלא יהיה בלב שלך שום מקום לשום אהבה אחרת, חוץ מאהבת הבורא! והבורא אומר לך את מי לאהוב! אז אם אתה מקיים את מה שהוא אומר, אתה אוהב אותו. למה? כי אתה מקיים את רצונו. מה הוא אומר? שתאהב את אשתך כגופך ויותר מגופך תכבד אותה. הוא אומר! הוא אומר! הוא אומר את מי לאהוב. "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבתם את הגר", הוא אומר את מי לאהוב! אבל הוא אומר גם :"גם אוהבי ה' שנאו רע". אני מצווה אתכם. אתם רוצים לאהוב את מי שאני שונא? אני שונא אותו, את הרשע! ואתה אומר שאתה רוצה לאהוב אותו? אתה גדול ממני? אני מצווה, מצוה לשנוא את הרע! איך אתה יכול להגיד שאני אוהב? מה פירוש? אז אתה עושה נגד ה'. לדוגמה: יש אחד שמחטיא את הרבים, אומר: "אני אוהב אותו, אז מה אם הוא מחטיא את הרבים. אני אוהב אותו. אני והב אותו". אחד מחלל שבת, "אני אוהב אותו, אני חולה עליו! אני אוהב אותו". מה אתה אוהב אותו? אבל הבן אדם הזה הוא עושה לנו חור באוניה וכולנו טובעים! עם ישראל נשקלים ביחד. הוא מחטיא הרבים! איך אתה יכול לאהוב אותו? אפשר לאהוב את ירבעם בן נבט? איך אפשר לאהוב את ירבעם בן נבט? והוא היה מלך על עשרה שבטים! אבל אין לו חלק לעולם הבא. אז ה' אוהב אותו או לא אוהב אותו? אוהב אותו מאוד. ניסה לקרב אותו, אמר ככה, ככה, לא רוצה! לא רוצה! יש לו גאווה, הוא לא שומע לה'. הוא מעמיד תנאים לה'. "מי בראש? אה! אני לא בראש? מה יהיה עוד מפלגה? לא! בן ישי? מה גם בן ישי יהיה? לא! רק אני! רק אני! אם אני לא, לא רוצה שום דבר! עוזב אותי לא רוצה!,. איך אפשר לאהוב כאלה? איך אפשר? עקירת התורה, ביזוי, קריעת מודעות, סתימת פיות, הריסת הרצאות. כל זה בשם התורה. איפה זה כתוב בתורה? אז איך אפשר לאהוב? גן... שואל: האם אני יכול לכנות אותם ללא שם רב? הרב: מה זה ללא שם רע? זאת אומרת להגיד להם שמות גנאי? שואל: לא! הרב: אה! ללא שם "רב". ודאי! שואל: כמו שהרב קורא להם. הרב: אני? יורה דעה אמרתי לך! "הקל שבציבור"! שואל: היא אומרת שאני קטן והיא... הרב: אתה קטן באמת אבל... שואל: ואני קטן והם... הרב: אתה קטן, אבל שמקיים מה שכתוב בהלכה. אם ההלכה אומרת שהוא קל בציבור, אז אתה גדול מאוד. למה? כי את המקיים מה שכתוב. הם לא מקיימים מה שכתוב. הם לא מקיימים מה שכתוב! אתה מקיים מה שכתבו! אתה גדול מהם! מי שמקיים הוא הגדול. הקראנו פה מהספר, השבוע בהרצאה, יש תלמיד חכם שהוא לא חכם. ויש אחד שהוא לא יודע אפילו אל"ף בי"ת והוא החכם! מי שמקיים את הצורה הוא חכם ותלמיד חכם שלא מקיים אפילו דבר אחד מן התורה, הוא קל שבציבור! לא שהוא לא מקיים מצוה, הוא מזלזל רק במצוה. לא שהוא לא מקיים, הוא לא עובר עבירות, תקשיב, הוא גם מקיים את המצוות, אבל הוא מזלזל במצוה, הוא קל שבציבור! שולחן ערוך אומר: "המזלזל בנטילת ידיים, נעקר מן העולם,. על מי נאמר? על כל בן אדם. שיהיה מי שלא יהיה. מה זה קשור? מה זה קשור מי הוא? התורה קובעת מי קל ומי חשוב. הרמב"ם אומר: "תלמיד חכם ואין לו מידות טובות ועם הארץ שיש לו מידות טובות, עם הארץ עדיף". עם הארץ זה גורנישט מגורנישט. לא יודע כלום! אבל יש לו מידות טובות. הוא עדיף על תלמיד חכם שאין לו מידות טובות. בהקדמה למשניות הרמב"ם אומר את זה במפורש. תפתחו ותראו. ועוד הרבה מובאות, אבל זה לא האירוע. אז לכן אי אפשר להגיד אני אוהב את כולם. מי שאומר ככה, הוא לא אוהב את ה'. כי ה' אומר מי אוהבים ומי לא אוהבים. זהו! כתוב: "לא תקום ולא תטור את בני עמך", שאיתך במצוות. אבל מי שלא עם איתך במצוות, לא נאמר "לא תקום ולא תטור". כתוב: "לא תשנא את אחיך בלבבך". אם הוא אחיך למצוות, לא תשנא. אבל אם הוא לא, לא כתוב. וכן הלאה. כל הדיוקים האלה לא עשיתי. הגמרא עושה. אז אם זה כתוב, מה אנחנו נמחק את הכתוב?! מה זה "אני אוהב את כולם"? מה זה "אני אוהב את כולם"? אין דבר כזה! זה פטנט. אבל מה, אם היא פוחדת שאתה תיענש, אני מבטיח לך שאתה לא תיענש. הם ייענשו. והם נענשים. כמו שסיפרת. שואל: תודה רבה, הרב! הרב: תהיה בריא! שואל: ואנחנו בעיר לוד מאוד, מאוד אוהבים את הרב. הרב: תודה! שואל: ואני אמשיך להילחם על האמת של הרב. הרב: אולי עוד מעט כבר לא יצטרכו להילחם, יבוא גואל צדק... שואל: אמן! הרב: וכולם יפקחו מהחלום, מהדמיונות. שואל: אמן! ואם הרב יכול לברך אותנו ש... הרב: שאשתך תבין את האמת ותבנו בית נאמן. שואל: ובן זכר. הרב: ויהיה לכם זרע חי וקיים. שואל: אמן! אמא שלי דיאנה בת סימה, שיהיה לה רפואה שלמה. הרב: שמה? שואל: אמא שלי דיאנה בת סימה... הרב: דיאנה בת סימה... שואל: רפואה שלמה, רפואת הנפש והגוף. הרב: רפואה שלמה , רפואת הנפש והגוף! שואל: אמן! שאלה: שואל: ?????? הרב: איזה קבר? שואל: ??????? הרב: למה? הוא הספיק. מה לא הספיק? הוא הספיק, ואמר לאשתו והכל והא הסכימה. זה שפיתו אותה אח"כ בני המשפחה זה ככה קורה בהרבה מקומות. אתה יודע כמה אנשים רצו לבקש מחילה ומנעו מהם? ומה קרה? שהם התחייבו על הכל. לא רק זה שהם הפסידו את כל הזכויות שלהם, הם גם מונעים מהם, אתה מבין? את האפשרות. הכל עובר לצוואר שלהם. שאלה: שואל: שלום הרב. הרב: וברכה. שואל: אנחנו בית ספר מגוש עציון, מתנחלים. הרב: הופה! יפה! כמה חבר'ה באתם? שואל: 12, עשרה... הרב: יפה! שבטיא. שואל: אני מתנחל חי בשלום עם ערבים... הרב: אתה חי בשלום עם ערבים. הרב: כן. הרב: כן... שואל: וכאב לי לשמוע אותך אומר... משווה את הרצל להיטלר. הרב: כן... קודם כל, אין דבר כזה. אתה לא שמעת אותי. אתה משקר. אין השוואה כזאת. יש בעיתונות כזה דבר והם נתבעו על זה. אם אתה רוצה שאני אתבע אותך, תמשיך. שואל: לא אני שומע.. הרב: מה זה "לא אני". אתה שמעת או לא שמעת? שואל: אני קראתי. אני מאמין... הרב: אה, קראת. זהו! קראת בעיתונים. שואל: זה לא רק זה. אני רואה אותך פה... הרב: הציונים, קראת בויקיפדיה, קראת ב"הארץ". כן.. על זה הם נתבעו. שואל: אני פה שומע אותך מוציא רע, רוע טהור על רבנים, על פוליטיקאים, על אנשים מכל סוגי... הרב: איך אתה שומע כזה דבר אם הם יצאו נגדי ולא אני נגדם? איך אתה רואה את זה? שואל: לא רק אנשים שיצאו נגדך. הרב: לא, לא הבנתי. שואל: אנשים שלא מקבלים מצוות, אתה קורא להם רע. הרב: אני? יש לך כיפה על הראש, בשביל מה היא? שואל: בשביל לכבד אותך. הרב: אה! אתה חילוני בעצם. שואל: אני חילוני. הרב: יופי! אז אני אלמד אותך משהו: יש לך ספר חוקים של הבריטים והעותמנים, ואתה אמור לקיים את מה שכתוב שמה, אם לא אתה תיאסר, תיענש וכו. ואני גם יש ספר חוקים, קצת יותר קדמון, ספר התורה, ושמה יש חוקים וכללים בדיוק מה הדין של כל אדם ואדם. אם החוק אומר שמי שפגע בזולת, לדוגמא אמר עליו לשון הרע, אז הוא צריך לשלם בלי הוכחת נזק עד 144 אלף שקל, אז פירושו של דבר שהחוק קובע שאסור להוציא דיבה על האדם, לשון הרע. גם התורה אומרת את זה, אבל לפני. והיא אומרת שלא רק, אלא מאבדים את עולם הבא. למי שמאמין, לא אתה. אז זאת אומרת, מי שאומר את החוק או שאומר את לשון החוק, אז הוא לא מוציא רע. אם כן, אתה אומר על כל המחוקקים בכנסת שהם רשעים, שהם רעים, וכל השופטים הם רעים ורשעים, כי הם מקיימים את לשון החוק. שמי קבע? בני אדם. שהיום הם יכולים לקבוע שזה החוק, ומחר הם יכולים להחליף אותו. ואני שהולך על פי החוק הנצחי, אומר את מה שכתוב שמה, לא אני הרע, אתה הרע שאומר ככה. שואל: אוקי. אז יש לי דברים... הרב: אז זכית שגם אתה רע עכשיו. שואל: יש לי דברים להגיב. הרב: כן, בקשה. שואל: א. על היחס לרע. הרב: כן. שואל: על מי שאתה מגדיר אותו כרע. הרב: אני לא מגדיר כלום. החוק מגדיר. שואל: הרצאה שלמה אתה מדבר פה על רוע. הרב: אבל אני מדבר בשם החוק. שואל: הבאת דוגמה ספציפית. הרב: סליחה. בוא תקשיב. אם היה יושב פה עורך דין ואומר את כל מה שאני אומר בשם החוק הישראלי, היית אומר לו שאתה רע ואתה מרוע, ואתה אומר הכל רע? שואל: נניח והוא עשה הכל... הרב: שאלתי אותך שאלה! אם תגיד על העורך דין שנותן הרצאה באוניברסיטה מה החוק אומר, והוא חוזר על מי שמוגדר רשע. מי שעובר עבירה פלילית, מי שעובר הרשעה, מי שעובר עבירה, מי שעובר זה, וכל ההרצאה הוא מדבר מה זה רע על פי החוק, האם זה רע? שואל: אנחנו במבוי סתום. אני לא קורא לאותו בן אדם רשע. רע. זה שהוא לא מסכים איתי, לא אומר שהוא רשע. הרב: לא הבנת מה אני אומר? כי אתה חילוני, אתה צריך להיות מתקדם קצת, לא. אז אני שואל אותך שאלה עוד פעם: האם משי שנותן הרצאה על פי החוק הישראלי, מה זה הגדרה של רע, רשע וכו', הוא מסיים את ההרצאה, עומד אחד דתי: "מה שאני שומע ממך זה רק רע, רע, רע! אתה רע והחוק שלך רע! והשופטים שלך רעים! והשוטרים שלך רעים! כולכם רעים! כי כל הזמן שמעתי פה מדברים רק רע". היית אומר לו ככה? שואל: לא. הרב: גם לי לא. שואל: טוב. הרב: תהיה בריא. שאלה: שואל: ערב טוב, כבוד הרב. הרב: ערב טוב. שואל: אני רוצה להחמיא לרב, שהרב מילא עולמות של עשרים אלף, אני שמעתי ביו-טיוב, קלטות שהרב יכול למלאות 20 אלף של אנשים שבאים לשמוע את כבוד הרב. ולדעתי זה גזרת שמים, שזה לא ממשיך בצורה כזאת, וצריכים להמשיך הכל שכן בשביל להחזיר את העטרה ליושנה, שהרב... הרב: הבעיה שהציבור החרדי ישן ולא אכפת לו. כשהציבור החרדי הרוויח דרכי הרבה בעלי תשובה... אתה יודע כמה אני פרנסתי חרדים? אתה יודע כמה? אתה יודע כמה סופרים חרדים התעשרו בגלל שהבאנו עוד מאוד אלפים בעלי תשובה? אתה יודע כמה חאלס מוכרים כל שבת חרדים בגלל שאנחנו החזרנו בתשובה? אתה יודע כמה תפילין? אתה יודע כמה דירות. כמה שכונות? אתה יודע כמה ארבע מינים? אתה יודע כמה התעשרו החרדים? אבל ברגע שהם ראו, אתה מבין, שמדברים נגדי, אף אחד לא קם להגנתי! אף אחד! לא מהאשכנזים ולא מהספרדים. אתה מבין דבר כזה? איך אפשר להבין דבר כזה? שואל: זה הפסד לכל עם ישראל ולדעתי היה צריך לעשות עד שיצא עשן לבן ולעגל פינות, כי זה צורך הציבור וזה היה מקרב את הגאולה... הרב: צא בקריאה, נו , נשמע אותך. צא בקריאה. שואל: קטונתי. רק אני בא... הרב: הנה אתה מדבר! שואל: אני בא להגיד את רחשי ליבי שהרב, שהפוטנציאל של הרב הוא עצום! וזה ממש כנראה שהצלחה של הרב הייתה כל כך גדולה, שזה היה כגירא בעינא דסטנה. הרב: נכון. שואל: והתגלגל לאיך שהתגלגל וצריכים לרחמי שמים, שלהחזיר את... כל אחד... הרב: אם נחכה לרחמי שמים, אז יבוא משיח. אבל עד שיבואו רחמי שמים, צריך לפעול. שואל: אז תפילה אולי. שכל ה... הרב: לא! לא! צריך לקום ולדבר בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ולהגיד "רבותיי...", צריך לתת פוש בשביל שהדברים יחזרו וכו. שואל: זה יקרב את גאולת ישראל בודאי. הרב: תודה ואמן! שאלה: שואל: ערב טוב, הרב. הרב: ערב טוב. אני אח של לוי. אני באתי לפה, אני לא יודע אם הרב שמע, את האמת כתבתי לו גם בפלאפון, בהודעות. בשלושה ימים אחרונים יש ברשת הפייסבוק ובאינטרנט סיפור על אישה בת 34 שהיא.. יש לה את המחלה... הרב: כתבת לי ועניתי. היא חילונית אמרת והיא כרגע לא מדברת. שואל: נכון.. הרב: וכתבתי לך להגיד לך לעשות תשובה, אפילו שהיא לא מדברת ולעשות וידוי. שואל: נכון.. הרב: קודם כל. אם יעשו את זה תפני אליי שוב. אם לא יעשו את זה, לא יועיל שום דבר. בפרט שאמרו לה ששעות ספורות יש לה וכו'. שואל: אמרו לה יש לה מספר שבועות. ואני יודע שהיום גם בהידברות ובכל האתרים... הרב: עזוב אותי מהם.. שואל: לא, אני יודע.. אני לא איתם! אני עם הרב. הרב: לא, לא, לא בגלל זה! אני אמרתי מה לעשות. אם יעשו, יכולה להשתנות גזרה. אבל אם אדם במריו, במרדו, לא משתנה, הפסק דין לא משתנה. שואל: כן, הבנתי. הרב: זהו! שואל: השאלה אם אני אאתר את בעלה ו... הרב: 100%! שואל: ויהיה אפשר להביא אותו להרצאה ושהוא יקבל... הרב: אם באמת זה דחוף לך וחשוב בבקשה. שואל: אוקי. הרב: בשמחה! שואל: ועוד משהו: אם הרב יכול לברך אותי לשלום בית ולפרנסה. הרב: שלום בית קצת וויתורים, ובעזרת ה' פרנסה בהתאם. כי אם האישה מצטערת, אז זה גם פוגע בפרנסה. ממילא אם יהיה וויתורים אז יהיה שלום בית. יהיה שלום בית, אז יהיה גם פרנסה. בהצלחה! שואל: אז אתה יכול לברך אותי. הרב: אמרתי בהצלחה. שואל: אוקי. תודה! שאלה: שואל: אני הייתי במעצר שבוע בגלל איזה עבירה שעשיתי. אני קיבלתי על עצמי לחזור בתשובה, וביום הראשון הקרוב יש לי דיון, אם אני או אחזור למעצר או למסגרת לא חרדית. הרב: אוי ואוי! שואל: ואני רוצה שהרב יתן.. הרב: אם עשית תשובה, ביום ראשון הקב"ה יהפך את דעתו של השופט לטובתך ותמצא חן בעיניו ותצא לחיים טובים ולדרך חדשה. שואל: תודה רבה! מי שרוצה, אין בשר ועופות כרגע, אתם יודעים, אבל טופו יש, סויה, מי שירצה שמה. ויש שמה גם את השרוולים לנשים... שבירת פלאפון.